חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 29 (2017) (6092) כו אב תשע"ז





ערבית בבריכה

ביום שלישי 22.8.17 בשעה 17:00


מוזמנים ליהנות מאחה"צ
בבריכה

עם מוזיקה, כיבוד קל, משחקים

וארוחת ערב קלה (רישום בתקציב)

         מיד בסיום הערבית עוברים למגרש הספורט למופע של

 ה"שף אנטוניו"

הלא הוא: אורן אדר

ראו פרסום בדף האחורי של העלון


בואו בכיף!גלי יגודה

הודעות ושונות

תוצאות הקלפי מתאריך 13.8.17:

שיוך דירות לפי חלופת האגודה
1488

בעד - 216נגד - 37

סה"כ הצביעו 253 חברים
סה"כ חברי קיבוץ בעלי זכות
הצבעה 281
מכאן הצביעו בעד 76.8% מבעלי
זכות ההצבעה
ההצעה עברה
מאחלים לצוות הצלחה, אוריין
גנדלמן


תדלוק בתחנת הדלק –- "דור
אלון
"
כפי שפורסם – אנו משנים את שיטת
החיוב עבור הדלק בתחנת הדלק "דור אלון" בצומת. התשלום יעשה בהוראת קבע
בבנק
.
חברים המעוניינים וקיבלו כרטיס
ירוק חדש
מתבקשים לקחת בתחנה טופס של
הוראת קבע, ללכת לבנק בו מתנהל חשבונם, לקבל את אישור הבנק על תשלום בהוראת קבע
ולהחזיר את הטופס לתחנה
.

החל מתאריך 1.9.2017 חברים שלא
יביאו את האישור חתום מהבנקלא יוכלו לתדלק באמצעות הכרטיס הירוק
.

להזכירכם – תדלוק באמצעות
הכרטיס הירוק מזכה אתכם בהנחה של 40 אגורות לליטר מ'מחיר התחנה' (21 אגורות ממחיר
השירות עצמי המוצג בתחנה)
.

אסתר אפשטיין ועמי גלעד


מהנוי
אני בחו"ל עד יום שלישי,
 לבקשות אפשר לפנות למור רימון
או לשים פתק בתא הדואר של הנוי
עטר שנפלד

להורי חברת הילדים והנעורים
אנו נמצאים בשלהי הקיץ ורגע
לפני פתיחת שנת הלימודים, היה לנו קיץ מלא בחוויות, פעילויות, יציאות מהקיבוץ
לאטרקציות שונות. היו ימים של בריכה, ספורט, מפגש עם קיבוצים אחרים, הורים פעילים,
מסיבות סיום, פרידות מקבוצות ילדים וממדריכים וכל זה רק בתוך החופש הגדול
.
בימים אלו אנו נערכים לקראת
פתיחת השנה, תשע"ח, שתהיה אף היא גדושה בכל טובואף יותר. אני רוצה לנצל במה
זו ולאחל לכל הילדים קליטה קלה ביחידות חינוך החדשות שלהם. לילדים שקולטים, נאחל
שתדעו לקלוט בצורה הטובה ביותר וללמד את הילדים הצעירים את אופי המקום. לילדים
וההורים העולים לכיתה א' נאחל בהצלחה רבה במעבר למסגרות החדשות הן בקיבוץ והן
במסגרת הבית ספרית
.
נאחל גם בהזדמנות זו לנערים אשר
סיימו שתיים עשרה שנות לימוד, הצלחה בדרככם החדשה מי בשנת שירות, מכינה או גיוס
לצבא, ושתמיד תראו בעין שמר בית לחיים
.
ימי הביקורים למעשה כבר החלו ב-
14.8 כשקבוצת אלון (כיתה ו') בילתה ערב במועדון הנעורים, וימשיכו בתאריכים 20-22
באוגוסט כשבוגרי גן אורן יבקרו במרכז הצעירובוגרי המרכז הצעיר, קבוצת גולן, יבקרו
במרכז הבוגר
.
מציאת כוח אדם איכותי ומקצועי
אשר ילווה את ילדינו הינה משימה לא פשוטה, אך לאחר מאמצים רבים, המשימה הושלמה,
הצוותים אשר מרכיבים את החינוך החברתי
:
בית       צוות      מספר ילדים
מרכז צעיר          מובילה: שחר דגני
עוד בצוות: אלמוג ממון ואלין
איסקוב
            46
מרכז בוגר          מוביל: מיקי
פישמן
עוד בצוות: נועה גבאי (תחל
לעבוד מיד לאחר ראש השנה)
       30
נעורים   סטפני אברהמי   

תודה לצוותים שעבדו ועמלו בכל
ימי הקיץ על מנת לתת לילדים חוויות וזיכרונות רבים
,
כמו כן נשלח לשחר דגני איחולים
עם כניסתה לברית הנישואין עם בחיר ליבה, אור גפן
.
תודה מיוחדת לבני הנעורים שעבדו
במשך כל השנה ובקיץ בפרט ועזרולצוותים להגשים חלומות
.
שעות     יום ראשון           יום שני  יום שלישי          יום רביעי            יום חמישי           יום שישי
11:10                                                               ד-ה-ו
12:05                                                               א-ב-ג
12:35   א-ב                   א-ב       ג-ד        א-ב      
13:20   ג-ד-ה-ו  א-ב-ג     ג-ד-ה-ו  א-ב-ה-ו  ג-ד-ה-ו 
14:25               ד-ה-ו                                        
שעות סיום הלימודים של בתי הספר
רעות + ניצני רעות + שבילי רעות


ארוחת ערב אמריקאית
ביום רביעי 23.8.17
בין 19:30-18:30
תתקיים ארוחת ערב בניחוח
אמריקאי
בתפריט:
         המבורגר
         פנקייק
         נקניקיות
         קורנביף בבגט
         צ'יפס רגיל
         צ'יפס בטטה
         קלחי תירס
         אבטיח ומלון

מוזמנים לאכול וליהנות
צוות ענף המזון

  
הללויה!
 לרענן הרמן, משפחתו וצוותו
וכל צוות חדר האוכל.
אין עליכם!
אתם גדולים!
אביטל גבע


בהדרן מאוד מעוניינים
בצלחות, ספלים, כלי חרסינה
שונים שלמים או שבורים
לעבודות יצירה. אם יש לכם ספל
שבור וכדומה
 שימו בשקית ניילון והשאירו במחסן הבגדים בתא 135
או ליד הדלת של הדרן ותבורכו!
תודה חברי הדרן
מסע בין ארבע תחנות
חוויות מהמסע שעשינו (אני ואחיי
– גלעד, רז ונועה) בשבועיים האחרונים, במזרח אירופה, בעקבות ההורים של אבא ואמא שלנו,
המכונים אצלנו – הסבים מעין שמר והסבים ממענית
:

תחנה ראשונה – איביניץ, בלרוס
סבתא אידלה סירוטקין-דקל, נולדה
להוריה דינה ואייזיק, בעיירה איביניץ שבפלך מינסק בשנת 1911.הגענו לכאן בשבת ב-ואן
מפואר עם נהג צמוד (שנדמה היה לפי התפתחות הנהיגה שלו לאורך היום,שהוא מנצל כל
הפסקת הדרכה לעיסוק המועדף בחלק זה של העולם בסופי שבוע), שני מדריכים דוברי
אנגלית ששכרנו מראש, ובעיקר עם ספר העיירה איביניץ והסביבה, שבו בין השאר מתארת
סבתא את ילדותה: "העיירה איביניץ, שבה נולדתי ובה ביליתי את מיטב שנותיי,
שנות הילדות והנעורים - חרותה עמוק בזיכרוני, עדיין היא ניצבת לעיני על אנשיה,
רחובותיה וסמטאותיה ועל בתיה הנמוכים... משפחתנו, משפחת סירוטקין, הייתה מן
המשפחות הענפות בעיירה. גרנו בכיכר השוק... אבא, ר' אייזק, יהודי אדוק ובר אוריון,
היה מתפלל בבית הכנסת שלוש פעמים ביום...". בית הכנסת של ר' אייזק הפך לחנות
לחומרי בנייה, ועל ארון הקודש נשענים היום לוחות עץ כבדים; כיכר השוק במקומה עומדת
גם אם הסדרי התנועה בה השתנו מאז
.



סבתא אידלה לא ידעה לשחות. זה
לא הפריע לה כמובן לזנק לבריכה בקיבוץ, עם השמלה והנעליים, כדי להציל את גלעד הקטן
שרץ וקפץ לבריכה בטעות בלי מצופים. האגדה המשפחתית סיפרה מדור לדור, שסבתא אידלה
יודעת לשחות רק בנהר של איביניץ, שבו בילתה בילדותה. כשהגענו לאיביניץ, מיהרנו אל
הנהר המפורסם, לחזות בפלא הטבע הזה. הנהר מוזנח, מלא צמחייה ולכלוך. אף אחד כבר לא
שוחה בו.אבל המדריך גילה לנו שם עובדה שהפכה באחת את כל עולמנו: הנהר של איביניץ
היה מגיע לרוחצים בו עד... המותניים. גם מי שלא ידע לשחות, יכול היה
"לשחות" בו ללא חשש
.
את הסיור המרגש באיביניץ,
סיימנו ביער הסמוך, שם קבורים בקבר אחים גדול יהודי איביניץ, שנרצחו בידי הנאצים
בשנת 1942, וביניהם ככל הנראה גם כל משפחתה של סבתא: "... לגודל צערי ולמרבה
כאבי, פרצה המלחמה, רוצחי היטלר הגיעו לעיירתי, רצחו את מלכה'לה אחותי ואת כל
משפחתי ורק אני נשארתי, היחידה מכל משפחתי. יהיו דברי אלה מצבה על קבריהם שאין איש
יודע היכן הם
".

תחנה שנייה – חרוביישוב, פולין
ברכבת לילה מפנקת חצינו את
הגבול לפולין, כשבתרמילינו מקסימום קופסאות הסיגריות שמותר להוציא מהמדינה וטון
שוקולד (המחירים בבלרוס מגוחכים). אחרי יום ביקור מעניין בוורשה, עלינו על הרכב
השכור שלנו
(מרצדסE220Dשחורה,
בדיוק לא מה שהזמנו
), ונסענו לז'מוש
הסמוכה לתחנתנו הבאה. צבי דקל - דיקלר נולד בעיר חרוביישוב שבאזור לובלין, להוריו
שרה ושמואל, בשנת 1907
.


  

בחרוביישוב היינו מצוידים
בכתובת מדויקת, שהובילה אותנו בדיוק למקום בו עמד בית המשפחה. משם הלכנו לבית
הקברות היהודי ההרוס בחרוביישוב, בו עומדת אנדרטה עשויה שברי מצבות, לזכר אלפי
יהודי העיר (אשר היו רוב תושביה), ונרצחו ברובם במחנה סוביבור. ביניהם שרה ושמואל
דיקלר, אשר ילדיהם הקדימו לעלות במסגרת תנועת ה"שומר הצעיר" לארץ ישראל,
ואחד מהם אף הגיע עם קבוצת שומריה (1930) להשלמה בקיבוץ עין שמר

(1933).

תחנה שלישית – וורוטקי, סלובקיה
מורדי שילר נולד בעיר וורוטקי,
בשנת 1915 להוריו אתל ומוריץ. לפני שחצינו את הגבול לסלובקיה(בלי לחוש בכך) והגענו
לעיר הולדתו, עברנו בעיר קרקוב, במחנות אושוויץ-בירקנאו (כל אחד מאיתנו הכין
והעביר הדרכה בנושא אחר הקשור למחנות), וב
- KFC אושויינצ'ים ההכרחי. גם ירדנו לעומק 130 מטר במכרות המלח בוויליצ'קה,
וטיילנו בהרי הטטרה - בזקופנה בירת החורף של פולין, ובגן העדן הסלובקי (שייט
ברפסודה על הדונייאץ, פיקניק על שפת הנחל, סיור בטירה מרהיבה, בילוי ערב בחדר
המלון בצפייה בפרק האחרון של "הישרדות" ושאר פינוקים). וורוטקי היא חלק
מגן העדן הזה – מוקפת סביב-סביב הרים שפסגותיהם נעלמות בין העננים, יערות עבותים,
ונהר שופע מים מפכפכים
.
קונסול סלובקיה בתל אביב, איתר
עבורנו את הכתובת של חנות הצילום של מוריץ שילר בוורוטקי בשנת 1905, אז נקראה
"רוטקה" והשתייכה להונגריה. הזיכרון הכי חזק שלי מסבא מורדי, הוא מההתעקשות
שלו לצלם אותנו בכל חג ומועד, למרות התנגדותי הנחרצת. מול חנות הצילום של אבא שלו,
הצטלמנו בסלפי משותף, ללא התנגדויות
.
בשנת 1942 נשלחו יהודי וורוטקי
להשמדה, אך בבית הקברות היהודי העזוב, מצאנו מצבות אחדות שעוד לא שקעו או נמחקו
וניתן לקרוא את הכתוב בהן, עם השמות שילר ומיטלמן (שם משפחתה הקודם של אתל)
.



תחנה רביעית – לודג', פולין
תקווה שילר לבית שטרנברג, נולדה
להוריה – אטל ציפה ואשר זליג, בשנת 1912 בלובלין שבפולין.אשר זליג היה עילוי
בישיבת חכמי לובלין, והוסמך לרבנות בגיל 17. אבל בתו מרים זכרה תמיד שהיה אומר:
"אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְֹנָא אֶת הָרַבָּנוּת" (מסכת אבות, פרק א',
משנה י'), ומשום כך בחר לעסוק בתחום הטקסטיל ועבר עם משפחתו בשנת 1920 לעיר לודג',
שהייתה אז מעצמת טקסטיל עולמית(מפעל לודז'יה נוסד בשנת 1924 ע"י יזמים יהודים
מלודז'. וגם אשר זליג אמור היה להצטרף אליהם)
.
איתמר וכסלר, בן דודה של אמא,
נסע לפני 20 שנה עם אמו מרים (אחות של סבתא תקווה) מספר פעמים ללודג' בעקבות בני
המשפחה, ואת רוב המידע קיבלנו ממנו. הגענו לגטו לודג' שהשתרע על שטח גדול,סמוך
לבית הקברות היהודי שהוא מהגדולים באירופה. בעזרת איתמר הגענו למקום בו היה קברו
של אשר זליג, עליו הניח איתמר שני שלטים עם שמות ההורים, שמתו בשנת 1942 בגטו
לודג', בהיותם באמצע שנות החמישים לחייהם. גלעד אמר קדיש. המשכנו לאומשלגפלאץ -
תחנת הרכבת בקצה גטו לודג', דרכה הובאו יהודים לגטו לודג', ודרכה נשלחו מהגטו
להשמדה; ומשם לרחוב פיוטרקובסקה המקסים – מרכז החיים של העיר – שם גרה המשפחה
בשכירות לא רחוק מהבית של ארתור רובינשטיין,ושם היה בית הספר התיכון
"יבנה", בו למדו סבתא ואחותה
.



עומדים למעלה מימין לשמאל:
שלום, ירדנה, סבתא תקווה
.
יושבים: אשר-זליג שטרנברג,
אברהם, אתלה-ציפה, אהרון, חנה-בינה, הדסה-מלכה
.
שלושה ילדים נוספים טרם נולדו.

לודג' התגלתה כמקום מקסים לבלות
בו. בלילה האחרון יצאנו לחגוג במסעדה יהודית נפלאה - אנטבקה. ברקע שירים עבריים
ישנים, על המדף פסל של חסיד עם שק כסף בשביל האווירה האנטישמית, במרכז השולחן
קערת... סוכר, מנה ראשונה: מרק עוף מעולה עם פיסות עוף דקות וירקות.מנה ראשונה
שנייה: גפילטעפיש טעים מאין כמוהו, שונה מאוד מזה שאנחנו מכירים מחדר אוכל,אף שגם
אותו אני אוהבת. ולעיקרית: קרפלעך. סיום אדיר לטיול אדיר עם אחים-שותפים אדירים
.

הייתי בפריז וגם ברומא, ראיתי
את שבעת פלאי תבל, בקוטב הצפוני וגם דרומה
...
אך אין מקום כמו זה שיש לך קשר
אישי אליו... קטעי פסיפס מתוך תמונה שלמה
.

סיגל דקל






תהליך השיוך
השיוך הוא שלב מתקדם בתהליך
השינוי. ברגע שקיבלנו את השינוי השיוך הוא בלתי נמנע
.
יחד עם זאת צריך לזכור ולהבין
שמדובר על תשלום של עשרות מיליוני שקלים שהקיבוץ והחברים חסכו במשך שניםרבות
ועכשיו עוברים למדינה
.
קצת היסטוריה:
עם הקמת המדינה, קיבלו הקיבוצים
זכויות רבות
:
א. כהכרה בתרומתם החיחודית
בהקמת המדינה, שמירה והגנה על הגבולות והפרחת השממה ע"י עיסוק בחקלאות
.
ב. בזכות צורת חיים
השיתופית-שוויונית. הזכויות נשמרו גם לאחר המהפך השלטוני וחרף ההתנכלויות של הקשת
המזרחית
.
הזכויות נלקחו רק בעקבות השינוי
שבוצע ביוזמת הקיבוצים עצמם
.
סיכום:
אין כעת ויכוח על השיוך שנכפה
עלינו. אבל חשוב שנבין את חלקנו בכל המהלך השלילי
.
עידו ספקטור

יגאל סיטנר







14.3.1938 – 9.8.2017

ליגאל אחי

יגאל אחי הבכור נולד להורינו
אסתרקה וקז'יק לבית סיטנר לפני כמעט 80 שנה, ילד מקסים מתולתל ואהוב כל כך. יגאל
היה בקבוצת "רימון" קבוצה קטנה עם שובבים לא קטנים,ילדים שהובאו לעולם
והמילה סבים לא הייתה שגורה בפיהם והם חוו את האבל הנורא של הוריהם לאחר השואה
.

יגאל צמח לנער יפהפה, הצטיין
כשחקן כדור עף בנבחרת המהוללת של עין שמר והתגייס לצנחנים. הו איזו גאווה! לא אשכח
את המכתב ששלח הביתה לכולנו ובו הוא מתאר את הצניחה הראשונה בהתרגשות ובתיאורים
פיוטיים ממש. השירות בצנחנים לווה במתח רב בבית, לא היו טלפונים ניידים אבל היו
שמועות על מבצעים ופעולות ולא ידענו היכן הוא נמצא. לקראת סוף שירותו נפצע יגאל
קשה בבטנו. ואני זוכרת את המזכיר, יוסף אשכולי, בא לבשר להורים שנסעו מיד
לביה"ח קפלן כשיודל ויינשטיין נבחר לקחתם ואנחנו- האחים בביתקיבלנו עדכונים על
מצבו מהחדשות ברדיו
.
יגאל טופל כמה חודשים בבית
החולים ושם הכיר אתשרה'לה תלמידה בב"ס לאחיות שנה אחרונה שסעדהוטיפלה בו. היא
שמה לב לספרים שקרא וביניהם "ימי ציקלג" של ס. יזהר והבינה שהחולה
שלפניה נועד לה
.

עם השחרור מהצבא יצא יגאל עם
קבוצתו "רימון" לשנת שירות שלישית בקיבוץ הראל שהיה קיבוץ זעיר ושיווע
לתוספת כוח אדם. חברי רימון השתלבו מהר במקום והיו חלק בלתי נפרד מהראל ואפילו
שקלו להישאר בו אולם בנמל הבית עין שמר נחרדו מהרעיון והוא נפסל על הסף
.
זוכרת שבאחד מביקורי בהראל
יצאתי עם יגאל לרעות את עדר הצאן לכיוון מנזר השתקנים בלטרון שם עבר הגבול, האזור
שפע בוסתנים ובארות, גל -עד לכפרים שישבו שם עדמלחמת השחרור
.

יגאל ושרה'לה הקימו משפחה
לתפארת נולדו ארבעת ילדיהם: רעות, דרור, קרן אור וצור.נחת אין סופית לסבים
המאושרים שזכו לנכדים בעין שמר, דוגמה והשראה לנו האחים,שאול ואנוכי, איך מקיימים
זוגיות מכבדת ומעניקים אהבה וכבוד לילדים. יגאל ושרה'לה זכו להולדת אחד עשר נכדים.
יגאל אימץ את הסבאות בשתי ידיים ולצד שרהל'ה יצר בית חם לנכדים, קשר אוהב ומשמעותי
עם כל אחד מהם
.

אהבתו הגדולה של יגאל הייתה
הטיולים הרגליים. בהתחלה מסלולים קצרים כלומר רק מהראל לכפר חוגלה להוריה של
שרה'לה ואח"כ טיולים ממושכים ומאתגרים יותר ויותר וכשהילדים בגרו יצאו לטייל
בחו"ל כשכל התוכניות והניווטים על יגאל. באמצע שנות התשעים הגשימו שרהל'ה
ויגאל חלום ענק: טיול תרמילאים מסביב לעולם, בטיול שנמשך כמעט שנה חצו יבשות,
תרבויות ונופים. כמה לא מובן ואמיץ לצאת לטיול כזה וכמה מאושר היה יגאל במהלך
הטיול ועם חזרתו
.

לקראת יום הולדתו השבעים ביקש
מתנה לעצמו, הליכה ב"שביל ישראל", וכך צעדו שרה'לה ויגאל לאורך השביל
בתקופת האביב כשהכל פורח בשלל צבעים מקיבוץ דן ועד קריית גת כשהילדים וגם אנחנו
מצטרפים בקטעים השונים
.
יגאל עבד את רוב שנותיו
במסגרייה בקיבוץ ונתן שירותים לחברים, לענפים השונים ואפילו למענית ולמקומות שונים
בארץ. הוא רצה בכל מאודו לשמר את המסגרייה ועבד בה עד יומו האחרון מהבוקר עם זריחת
החמה ולא ויתר גם כשכבר לא היה במיטבו והתרופות שנטל החלו לתת בו סימני מצוקה
.

בשנים האחרונות הוסיף יגאל נדבך
נוסף לחייו והתנדב דרך עמותת "הדרך להחלמה "להסיע ילדים חולים מהרשות
הפלסטינית לבתי החולים בארץ. אני חושבת שמי שהכיר את יגאל הבחין שמתחת לחיוך הציני
שלו הסתתר אדם אנושי , שקול ואוהב
.

יגאל, הייתה לי הזכות להיות
אחותך, היית לי תמיד דמות משמעותית יציבה, נאמנה, אוהבת ואהובה
.
תודה לך על הכל אח גדול שלי.

מירה סיטנר כהן


אבא
לפני כמה שנים נכנס סרטן לבית
של ההורים שלי.מבט אחד באמא הספיק לו להבין שאיתה לא מתעסקים, אז הוא פנה לאבא.
אבא, יהודי טוב שלא עושה עניין רק חייך ובטח שאל אותו בציניות המפורסמת שלו אם הוא
באמת בא אליו כי הרי יש עוד יגאל אחד בשכונה.הסרטן לא ענה והתחיל ישר בעבודה,
בדיוק כמו אבא שלי שלבש את הבגדים הכחולים,המהם שיר לכת רוסי ויצא לעוד יום מפרך
במסגרייה. הסרטן נכנס לבלבול, הרי הבטיחו לו איש מבוגר, מקסימום חודשיים והוא יוצא
לחופשה.בצר לו קרא לסרטן נוסף אכזרי הרבה יותר. אם רק הסרטנים היו עושים סיבוב קצר
בדירה של ההורים לפני שהתנפלו על אבא שלי הם בטח היו רואים במחסן ליד הארון זוג
נעלי צנחנים אדומות מצוחצחות.לפני מספר שנים שאלתי את אבא למה הוא שומר אותן והוא
ענה ברצינות גמורה"מי יודע, אולי עוד נצטרך". אבא שלי לא היה בין מקימי
המדינה, אבל הוא שייך לדור הזה שבלעדיהם לא היינו פה. למרות פציעה קשה במהלך
הסתערות על אויב ירדני הוא לא ויתר לעצמו.עשה קורס קצינים בגיל מאוחר והשתתף
במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ואפילו בלבנון הראשונה הספיק
לתרום. אבא, אם יש משהו שעוזר לי בפרידה ממךזה לדעת שידעת לנצל היטב את החיים.השטת
מפרשיות, דאית בדאון צנחת צניחות חופשיות והקפדת לשמור על כושר גבוה ואופטימיות
נדירה. בחיים לא ראיתי אותך עצבני, מקלל או חסר סבלנות.לקראת גיל 60 אתה ואמא
עשיתם משהו שהיה פורץ דרך בזמנו:לאחר תכנון קפדני העמסתם2 תרמילי גב ויצאתם לטיול
של שנה שלמה בעולם הגדול.חרשתם את המזרח, אוסטרליה, ניו זילנד ואמריקה. אין לכם
מושג כמה הייתי גאה בהורים הצעירים שלי
.
אבא, ברור לי מעל לכל ספק שאהבת
אותנו הילדים אהבה ענקית. אבל בקשיחות של הימים ההם לא היה נהוג להראות רגשות,
ללטף או לנשק. הדבר הקרוב ביותר היה בהשכבות בבית הילדים כשהיית מניף את השמיכה
מעליי מספר פעמים ואז נותן לה לצלול ולעטוף אותי, בודק שגם הרגליים מכוסות אומר
לילה טוב ויוצא לבית ילדים אחר. את התיקון שלך עשית עם הנכדים.הם זכו בענק ממה
שמאיתנו נמנע
.
סבא חם אוהב מלטף.אבא, נורא
רציתי להגיד לך מתישהו שאני אוהב אותך, לתת חיבוק ואולי נשיקה במצח, אבל זה לא
הצליח. תמיד זה נגמר בלחיצת יד רשמית ומגושמת
.
אז היום אבא כבר לא אכפת לי אם
זה מרגיש מאולץ או מה יגידו מחר בחדר אוכל,תדע לך שהיית האבא הכי טוב בעולם ואני
אוהב אותך
.
דרור

אבאל'ה שלי
כל-כך מוזר ולא נתפס בשבילי
לכתוב עליך. אתה סמל החיים בשבילי. גבר-גבר שאף פעם לא קשה לך מדי ולא כואב לך,
וגם כשכבר כאב והיה קשה אמרת שהכל בסדר והתעקשת ללבוש את בגדי העבודה הארוכים שלך
ולצאת בחום הנורא ולעבוד כל היום. אתה הרי צנחן, ולצנחן לא כואב
...
אבא, אני זוכרת שבתור ילדה תמיד
התגאיתי שהאבא שלי הכי חתיך בכיתה מכל האבות. היית בשבילי משענת איתנה וידעתי תמיד
שכשאזדקק לעזרה אתה תמיד תהיה
.
היה מאוד קשה לראות אותך בשבוע
האחרון. כל-כך לא אתה. כל-כך לא קשור
.
מקלה עלי המחשבה שעשינו בדיוק
מה שרצית כדי לסיים את חייך בכבוד. הייתה לך זוגיות נפלאה עם אמא שכל-כך אהבת,
וגידלתם משפחה מפוארת ומלוכדת
.
כשהחלו לבוא הנכדים התרככת
מאוד, ואני חושבת שחווית סוג של אבהות שנייה בשלה יותר. כל-כך אהבת אותם, עשית
איתם שטויות והם החזירו לך אהבה גדולה. הם חשבו שאתה נצחי ושכלום לא יכול לקרות לך
.
גם כשכבר חלית במחלה הארורה אף
אחד מאיתנו לא הפנים שזה יכול להיגמר.היית כל-כך החיים בשבילנו
.
אני רוצה להודות לצוות המרפאה
שליווה אותנו ברגישות והיה זמין בשבילנו 24 שעות
.
ועוד תודה גדולה לאורלי ארליכמן
שדאגה להקל עלינו את השבוע האחרון והקשה שלנו, והייתה לנו לעזר רב
.
אבא אהבתי אותך מאוד ואני גאה
שאתה האבא שלי. מבטיחה להיות עם אמא כמה שאוכל, ולהמשיך את המפגשים המשפחתיים שלנו
.
אוהבת,
קרן



פרידה מיגאל
זכיתי להצטרף למשפחת סיטנר לפני
יותר מ- 30 שנה. יגאל ושרהל'ה קיבלו אותי בזרועות פתוחות ובאהבה רבה. מאז הכרתי את
יגאל, ליוו אותו לאורך כל השנים אותן התכונות:ישר, צנוע, חרוץ, דייקן, שקט, חייכן,
סקרן – ועם מידה בריאה של הומור. נאמר: "איזהו עשיר ? השמח בחלקו".
ויגאל היה מאושר בעבודתו במסגרייה, בילדיו ונכדיו הרבים, בבילויים המשפחתיים,
בטיולים בכל הארץ, בקריאת ספר טוב או תכנית מעניינת בטלוויזיה.יגאל היה
מ"ילדי השמש". צבר שגדל בשנות ה- 40 וה- 50 בעולם שבינתיים נעלם לו,בקיבוץ
של פעם, בדרך אל המחר האוטופי. מאלה נשארו אצלו האהבה הגדולה למקהלת הצבא האדום,
לספרי מופת כמו אנשי פנפילוב, וגם למשחק הכדורעף ההיסטורי מול גלאטסראיי על מגרש
הבלטות המיתולוגי. אהבתי את כתב ידו. כתיבה תמה, כמו שפעם לימדו במסירות ובהקפדה –
מין מושג שהיום כבר קשה לדמיין, בו כל אות מקבלת את מקומה הראוי בשורה. שלמות
תמימה, שנדמה לי שאפיינה את אישיותו וטבעו.יגאל על האופניים הישנים, חוזר בבגדי
עבודה מהמסגרייה, או נהנה להרכיב את אחד הנכדים בטיול אל הרפת.יגאל בעמידת ראש על
החול בנופש ים, צעיר נצחי שנהנה להשתובב בתופסת זנבות, יגאל עם התרמיל על הגב
בשביל ישראל. יגאל בתכנון על המפה לעוד דרך נוף או מעיין נסתר בגלבוע. יגאל מסדר
את השולחנות על הדשא, לעוד אחת מהארוחות המשפחתיות.יגאל בראש סדר פסח, גאה לברך כל
אחד ואחת מהנכדים בדרכו המיוחדת, באבחנה מדויקת ואוהבת. יגאל שתמיד נכון לעזור,
שלעולם לא כועס, שכיף לדבר איתו על כל נושא.רצינו ליהנות מאישיותך וחברתך עוד
שנים. קיווינו שתימצא תרופה למחלתך, איתה התמודדת בדרכך האופיינית – בצנעה
ובגבורה. בילינו יחד עד לאחרונה ממש. היה שלום, נחסר אותך מאד ונתגעגע
.
שמעון זית (בעלה של רעות)



סבא אלוף שלי,
הלכת לנו, לא חשבתי שדבר כזה
יקרה לך...אולי זאת הנאיביות שלי ואולי זאת העובדה שמדובר בך: פיטר-פן, הסבא הכי
צעיר שאני מכירה. כל החיים הייתי גאה בסבא המצחיק והפעלתן שלי, כמה דברים למדתי
ממך...למדתי להפסיד בכבוד – פשוט כי תמיד ניצחת בכל משחק,למדתי את כוחו של ההומור
בחיים – כי לתפוס אותך רציני הייתה משימה קשה.ולמדתי אהבה מהי – תמיד הרגשתי שלנו
יש מקום חם ומיוחד בלב שלך, שאתה אמנם נראה קשוח אבל בעצם זרמת על כל גחמה ושטות
שלנו – אם זה ריקוד זוגי עם הנכדות, תופסת זנבות סוערת ולילות שהיית משכיב אותנו
לישון עם סיפורים.חשוב לי שתדע שאנחנו הרגשנו את כל האהבה הזאת ובחזרה אהבנו אותך
אין-סוף.ביי סבא, אוהבת אותך מאוד
.
זוהר

  

"מי האיש החפץ חיים,אוהב
ימים אוהב ימים לראות טוב
.
נצור לשונך מרע
ושפתיך מדבר מרמה
סור מרע, עשה טוב
בקש שלום ורדפהו."
(מתוך תהילים)


מופע של – "השף אנטוניו"

ביום שלישי 22.8.17 בשעה19:30
יתקיים מופע של
השף אנטוניו
לאחר הערבית בבריכה
 במגרש הספורט
•           נא להביא כסאות / מחצלות
(המופע לא מול המדרגות)
מוזמנים ילדים והורים
שרוצים לראות ולקחת חלק כקהל
למופע – תודה
!
אורן אדר