עלון 6 (3679) ט"ז באדר א' תשס"ח 22.2.2008
פותחים שבת
לפני שבועיים השירים היו על "בית" ו"לחם". בין השירים האזנו לרקפת זוהר וניר אלון ששרו על "הפרוצה החלוצה", מארק צ'נסקי, זמיר גולן, וניר אלון ביצעו את "שיר דרך". יואל גרוסברג הוביל את השיר "ארץ ישראל", ורפי שפירא את "היו לילות", נהנינו מכולם מאד, מאד.
את פרשת "תרומה" דרש בעיון ובהעמקה אבישי גרוסמן. הוא ציין שבמרכז הפרשה עומד הציווי האלוהי לבנות את "המשכן". ההוראה הראשונה הייתה שכל אחד מבני ישראל יתרום מרצונו החופשי תרומה לבניית המשכן. וההוראה השנייה: "וְעָשוּ לִי מִקְדָש וְשָכַנְתִי בְּתוֹכָם" (שמות, 8), לא "בְּתוֹכוֹ" אלא "בְּתוֹכָם", כלומר בליבם של האנשים.
אמר שהפרשה מדגישה שלושה ערכים מוסריים: הבחירה החופשית, ערך ההתנדבות, וערך האמונה. ציין שערכים אלה רלוונטים גם היום.
בהמשך, קבע שאמונה דתית או משטר חברתי הרואים עצמם צודקים באופן מוחלט נושאים בחובם פוטנציאל של רצחנות ברשות האידיאה. ואכן מיליונים רבים של בני אדם שילמו בחייהם את מחיר ה"אמת המוחלטת".
כדוגמא לאמונה עם סְפֵקוֹת הביא אבישי את ברנר שבימים קשים כתב: "הייתה זאת הוויית קוצים", ומייד בהמשך: "אבל כל הסיפור עוד לא נגמר" שהוא ה"אף-על-פי-כן" הברנרי הטיפוסי, האומר שלמרות כל הקשיים יש להמשיך ולהיאבק על הראוי...
אמר שרבים מספידים בימינו את מדינת ישראל ואת המפעל המקורי ביותר שיצרה הציונות: הקיבוץ. נבואות חורבן אלה אמורות חלילה להתגשם אם לא תתנגן בתוך כל אחד מאיתנו האמונה באדם, בליווי חשיבה חופשית המוליכה לרצון להמשיך ולהתחדש.
לבסוף ציין שיש דמיון רב בין הקוד המוסרי של בוני המשכן, לקוד המוסרי החילוני שלנו, כי לצוו מוסרי יש מימד אוניברסלי, הנכון לכל חברה ולכל זמן.
----------------------------------------------------------------------------------------
לפני שבוע, שרנו שירים בצבעים. חבורת בחורים זימרה את "כחול ים המים", אילן קובי וזמיר הגישו את "קשת לבנה". קובי שר את "ימים לבנים", וזמיר את "לבן על לבן". חן, חן לכולם! תודה לחנניה דן על צליליו היפים שהעניק לנו בערב זה.
את פרשת "תצווה" דרשה במחשבה רבה צבייה וייסברג. בתחילה ציינה שבמרכז הפרשה
עומד תיאור בגדי הכהונה. אמרה שמסר חשוב העולה מהתיאור הדקדקני של לבוש הכוהנים הוא שהבגדים אינם רק פריט לבוש חיצוני, אלא הם משדרים פנימיות המחייבת את הלובש. הם כעין "מדים" של הכוהנים המקנים להם כוח וסמכות ומייצגים את כוחו וסמכותו של האל.
ציינה שצבעיהם החזקים והזוהרים של הבגדים זהים בדיוק לצבעי המשכן המתוארים בפרשה הקודמת, והם עומדים כנגד הצבע השחור המשמש כסמל החידלון והחורבן.
בהמשך דיברה על "החושן" שהוא לוח שהיה מונח על חזהו של הכהן הגדול ועליו 12 משבצות, בהן אבנים יקרות ועליהן חרוטים שמות השבטים. ביניהן היו אבני ה"אורים ותומים" אשר בעזרתן היה הכהן הגדול משיב את תשובות-האל על שאלות חשובות בחיי הציבור. תשובות אלה היו מוחלטות ומתקיימות תמיד, והן שורשו של הביטוי "אורים ותומים" שמשתמשים בו גם היום.
והשבוע, בעלי חיים בשירים, על פרשת "כי תִשָא" איריס ארבל.
לחברים שלום
יצרנו קשר עם מעבדת מחשבים בגבעת עדה שנקראת NET COMPUTERS
המחירים מאוד סבירים ומניסיון השירות מעולה.
אשת הקשר בקיבוץ תהיה ניבה גולן שתרכז פניות מהחברים ותתאם את השירות לפחות אחת לשבוע.
החיוב יעשה דרך תקציביי החברים.
מאוד מקווה שהתקשרות זו תיתן מענה לציבור הצרכנים הגדול.
כתובת המעבדה: הדקלים 70 בפרדס חנה.
איילת מוזס
להלן מספר עדכונים לגבי פעילות ועדת הביקורת:
1. ביקורת בנושא יחסי קיבוץ- תאגידים
בימים אלה הוגש הדו"ח הסופי והוא יובא לדיון בהנהלה הכלכלית ולאחר מכן לשיחה. הדו"ח סוקר את יחסי הגומלין בין הקיבוץ לתאגידים העיקריים המוחזקים על ידו, יישום התאגוד, המבנה הארגוני והחלטות הנוגעות לנושא.
חברים המעוניינים לעיין בדו"ח מוזמנים לפנות אליי.
2. דוח ביקורת בנושא עבודה בשבתות ושעות נוספות בתמורה
כפי שדווח, בוצעה ביקורת בנושא לבקשת מנהלת הקהילה. טיוטת הדו"ח הועברה למבוקרים ולאחר קבלת תגובתם ייערך דו"ח מעודכן שיובא לדיון בהנהלת הקהילה ולאחר מכן בשיחה.
עליי לציין שמעיון ראשוני בטיוטת הדו"ח, עולה תמונה מדאיגה על אופן קבלת ויישום ההחלטות בנושא.
לאור חשיבות הנושא והעניין הציבורי בכוונתי לפרסם עיקרי הדו"ח בעלון.
3. תוכנית ביקורת לשנת 2008
תוכנית הביקורת טרם אושרה באופן סופי. בכוונתנו השנה לבדוק יישום המלצות דוחות מהעבר וכן לבדוק את נושא הפנסיה ומשאבי אנוש.
ש ב ת ש ל ו ם - יפתח אלון
להלן מספר עדכונים לגבי פעילות ועדת הביקורת:
ח ו ר ף מ י ו ח ד
הערה: המאמר נכתב לפני שלושה שבועות ופרסומו התעכב בגלל שלא יצא עלון הקיבוץ.
המלשינון היכה שוב
"את ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זוהי כל התורה כולה על רגל אחת"
הלל הזקן
מלשינון ידוע בציבור, שכבר בעבר נהג לשלוח לעיתונות מאמרי חברים וקטעים משיחות הקיבוץ שהתפרסמו בעלון הפנימי שלנו, כדי לחתור תחת מוסדות הקיבוץ, בעלי התפקידים וסתם חברים שדעותיהם היו שונות משלו, ובכך לערער את אמינותם ומעמדם הציבורי –
המלשינון עשה זאת שוב ושלח למזכיר קיבוץ עין חרוד בפקס את מאמרי על החינוך המשותף בעקבות הסרט "ילדי השמש".
לאחר תגובתו של אורי ציזלינגר המזכיר, שוחחתי עם מספר חברים בעין חרוד כדי לאמת את מה שהיה ידוע לי מקריאה ומסיורים בבתי קברות בעת עבודתי ב"אורנים".
ואכן, ליד מעיין חרוד, מקום משכנו של עין חרוד בשנות העשרים קבורים עשרות (!) תינוקות – כפי שהעידה רחל סבוראי, בת עין חרוד (חלקם כנראה מבית החולים של העמק שגם הוא היה אז שם) הקברים בלי מצבות. יאיר בן ארי, חבר הקיבוץ טוען שהסיבה היא שלא היה כסף ורחל טוענת שהיה מקובל אז שלא עושים מצבות לתינוקות. מוקי צור אומר ש"תקעו חוט ברזל עם פתק".
"התנאים בראשית שנות העשרים היו איומים. ביצות העמק שרצו יתושי מלריה" – אומרת רחל סבוראי. שמנו את הילדים בבית הילדים כדי להגן עליהם וכדי שהאמהות תצאנה לעבודה". בית הילדים הראשון היה בחושה חשוכה, המיטות הראשונות היו ארגזי סוכר שעמדו על שני פחי נפט. "אבל הייתי מרוצה שהילדים נמצאים כאן בטיפול מלא" – כותבת עטרה שטורמן מעין חרוד.
בגיל שש עברו הילדים לגור עם ההורים, שקיבלו צריפים גם שם התנאים הסניטרים היו גרועים.
אז מדוע לא נשארו בבית הילדים, אני שואל, ורחל עונה: "כי כך החליטה אווה, אשתו החזקה של טבנקין, שנאלץ להסכים".
גם כשבית החולים של העמק עבר לכפר ילדים שלמרגלות גבעת המורה, הראה מוקי צור בסיורים שערך לתלמידי אורנים, עשרות-עשרות קברי תינוקות. תמותת התינוקות בשנות העשרים וראשית השלושים הייתה גבוהה, אולי דווקא מחוץ לקיבוצים ומתסבר שהלינה המשותפת בקיבוצים – כולל עין חרוד – ודווקא זו הקשוחה שהייתה נהוגה בקיבוצי השומר הצעיר – הצילה מאות תינוקות ממוות.
שאלתי את מוקי צור, היסטוריון התנועה הקיבוצית על עניין מות התינוקות וראשית הלינה המשותפת.
"הסתירו את תמותת התינוקות הגבוהה, כי זה היה מאוד מדכא וגם הזיק לתעמולה הציונית". ד"ר אביב אופז, חוקרת יומני הקיבוצים ו"ספרי החיים" מאותה תקופה, טוענת ש"באף יומן לא הזכירו את מות התינוקות" (עד היום אף אחד לא מדבר על זה...).
"אי אפשר לגדל ילדים בתנאים שהיו אז" – אומר מוקי צור. "היו שתי ברירות: או להביא ילדים לעולם באופן לא אחראי, והם היו מתים או חולים, או להפריד בין הילדים והמבוגרים. קיבוצי העלייה השנייה לא אהבו את הרעיון. בויכוח בדגניה אמרה חברה: "אנחנו לא מוכנים להקים בתי יתומים".
הדחיפה באה מאנשי העליה השלישית.
קח את עניין התזונה למשל: אין קיבוץ שלא הקים מטבח ילדים. אילו הילדים היו אוכלים את האוכל של המבוגרים הם היו מתים. חברי הקיבוצים חיו בתפריט רעב עד שנים מאוחרות מאוד. אבל מעולם לא אמרו ההורים לילדים שהם רעבים.
בכפר גלעדי, למשל, היו המון יתומים של אנשי "השומר" שנהרגו. הגיעו המון אחים קטנים של חברים מהגולה שליש מהילדים היו יתומים, הלינה המשותפת הייתה הכרח.
בשנות ה- 30 עשה שמואל גולן סטטיסטיקה והוכיח ש 34% של ילדי המושבים גרים בתנאים קשים בחדר אחד עם ההורים.
האם הלינה המשותפת הייתה הכרח המציאות או שיכול היה להיות אחרת – אני שואל את מוקי.
"יש קשר בין הפתרונות שאנשים נותנים למציאות מסוימת לבין האידיאולוגיה שלהם. אלה שחיו על האתוס האינדיבידואלי מצאו דרכים אחרות – לא בהכרח טובות.
אנשי הקיבוצים חשבו שאם יש הכרח של המציאות – צריך להפוך אותו להזדמנות אידיאולוגית".
נ.ב.
בעבר הקפדנו לציין בשער העלון שלנו את המשפט: "עלון פנימי, לא לציטוט בכלי התקשורת בלי רשות העורך", דבר שהגן עלינו מפני מלשינונים ובעלי כוונות רעות ואפשר לי בהיותי עורך להביא בפני החברים את הפרוטוקולים של שיחות הקיבוץ. אני מציע להחזיר את המשפט הזה לשער העלון כדי שהוא יוסיף לשמש ככלי ביטוי לתקשורת הפנימית החיונית בינינו, שהרי אחרת ייאלץ כל כותב – אם בכלל לא יירתע מכתיבה – להצטייד בעורך דין צמוד...
ע ל י א ל ו ן
31.1.08
פרוטוקול הנהלת הקהילה
מיום 30.1.08
ס י כ ו מ י ם ו ה ח ל ט ו ת :
1. אושר פרוטוקול הנהלת קהילה מיום 16.1.08.
2. נפרדנו מחמי כמזכיר.
למרות פניות של הנהלת הקהילה לחמי שימשיך בתפקידו, חמי עומד על כך שיסיים.
בחודש פברואר ימשיך חמי לנהל את שיחות הקיבוץ וירכז את צוות תיאום.
3. חברי הנהלת הקהילה חתמו על טופס "מליק" – "הצהרת נבחר ציבור".
4. ערעור זיו חדוותי על התור למעבר לדירות חדשות:
נאוה מסרה, שהיא אינה נוכחת בדיון מאחר וההחלטה קשורה אליה אישית. אילן ייצג את הועדה.
ההסתייגות של זיו חדוותי:
זיו מבקש להביא להחלטת השיחה כי "חבר שקיבל דירה חדשה, יהיה זכאי לשיפוץ דירת קבע עפ"י תור הוותק ואולם לא יהיה זכאי למעבר לדירה חדשה נוספת". הצעתו של זיו אושרה ברוב של 3. תובא לשיחה ולקלפי.
5. יחסי עין שמר מועצה אזורית –
נציגי עין שמר ממונים ואינם נבחרים בקלפי ע"י חברי הקיבוץ. יש הרגשה שאין ייצוג לציבור ושהקשר עם המועצה הוא בעיקר חד סטרי – הקיבוץ משלם את מלוא המסים ומקבל מעט מאוד שירות מהמועצה הן בתשתיות והן בחינוך. 4 קיבוצי הבעלות במבואות עירון, הינם חברי המועצה ואין כל מימון מהמועצה לילדי המוסד. לא בסל חינוך ולא בביטחון ובהסעות. הוחלט להביא נושאים כאובים אלו בצורה מובנית למועצה ולשתף חברים בוועדות השונות על מנת ליצור השפעה על הליך קבלת ההחלטות במועצה ואולי דרך זו תשא פרי וכסף לקיבוץ. חמי יעביר לאיילת את מבנה הועדות ואופן הבחירה. הנהלת הקהילה תעביר לנבחרינו נושאים לטיפול מול המועצה.
6. כלבים –
הנהלת הקהילה פונה לאיילת בבקשה להביא הצעה לנוהל בנושא.
רשמה: איילת מוזס
