חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

כב' בחשון תשס"ט 21.11.2008

עלון מס' 44 (3717) כב' בחשון תשס"ט 21.11.2008


הערב בחדר האוכל
בשעה 21:30 המופע:
עיניים שלי
ערב של שירה יוונית עממית וקלאסית
בביצוע מיטב זמרי עין שמר, בנות מקהלת הקיבוץ הארצי
ובליווי נגנים מלהקת פרח אדום

כבר הצלחנו...

ההדים על מופעי הזמר שלנו הגיעו לסביבה
ולכן נענינו לפניית המועצה להשתתף איתנו בהפקת הערב.
הערב, לכן, פתוח לתושבי המועצה.





פותחים שבת

לפני שבוע, בהקשר לפרשת "וירא" בה מופיעים מלאכים רבים שרנו שירים על מלאכים.
בין השירים הגישו אמיתי ששון וזמיר גולן את "בדקה אחת שפויה", קובי וענה זימרו על "אנאבל לי", דלית איזנברג שרה את "ארץ ישראל יפה" ומירי גרוסברג ניגנה את "דמעות של מלאכים". חן, חן לכל הנגנים והזמרים.

את פרשת "וירא" דרש בגישה חילונית אקטואלית אבישי גרוסמן שאמר שסיפורי הפרשה הם בעלי מימד אוניברסאלי ועוסקים בסוגיות אנושיות הרלוונטיות גם היום.

הוא הביא בפנינו את הסיפורים המרכזיים של הפרשה ודן בלקחיהם העכשוויים:
1. סיפור שלושת "האנשים" (המלאכים) המבשרים על הולדת הבן: למרות שאברהם אינו יודע מי הם אורחיו ומה מטרת ביקורם אצלו (הם אינם נראים כמלאכים), הוא מקבלם בכבוד רב ומגלה אמון לזר, ולשונה... יש כאן העדפת מימד האמון לפני מימד החשדנות בקבלת האחר.
2. הויכוח של אברהם עם אלוהים לפני השמדת סדום ועמורה: אברהם היה מוכן להיאבק על האמת שלו אפילו עם אלוהים כדי שאנשים שלא עשו כל רע לא יענשו בגלל חטאיהם של אחרים. ציין שסיפור זה מעלה גם את השאלה: באיזו מידה אנו מענישים ציבור שלם בגלל שהוא מתגורר באותו מקום שבו מתגוררים אלה שחטאו כלפינו... (ענישה קולקטיבית).

3. מעשה בנות לוט באביהם – גילוי עריות: נעשתה כאן עבירה על איסור חמור מאד על פי היהדות רק על מנת להשיג את המשכיות המשפחה. כדי לקיים עַם או מדינה חייבים לפעמים לעשות מעשים שהם בבחינת מעבר על טאבּוּ – כמו מלחמת אזרחים, מלחמה בין בני אותו עַם על דרכי פתרון פוליטי, לדוגמה: המאבק בינינו לבין המתנחלים.

4.גירוש הגר וישמעאל אל מותם בניגוד לרצונו של אברהם – הדילמה שעולה כאן היא באיזו מידה נכנעים לקנאה עזה המניעה קונפליקט בתוך המשפחה וגורמת לפגיעה קשה באחד או יותר מבניה.

5. עקדת יצחק – הינה סמל של נכונות של אדם מאמין לקבל את הוראת אלוהיו או לעיתים את הוראת מנהיגיו לבצע דברים שהם בלתי אנושיים בעליל כמו למשל הקרבת הבן.
מסקנתו של אבישי הייתה שאין להגיע לשלב מוחלט של אמונה באלוהים או במנהיגות בלי להשאיר מקום לסָפֵק ולהצגת סימני שאלה.

והשבוע, עקב ה"ערב היווני" לא נקיים את "פותחים שבת".

ש ב ת ש ל ו ם



שכחתי...

בראיון אתי בעלון, שכחתי לציין
את תרומתה של מרים שנפלד
שלקחה על עצמה את ארגון
מבצע "הקש בדלת" אצלנו ועשתה זאת כדרכה, ביסודיות ובטוב טעם.

י ר י ן כ ץ


הזמנה לכנס
אקולוגיה כמנוף לדו קיום

יתקיים בחממה
ביום שישי 5.12.08
בין השעות 9:00 - 12:30
הכנס יעסוק בשיתופי פעולה בין יהודים
וערבים בנושא איכות הסביבה בישראל

מנחה: אריאלה רינגל הופמן

המושב הראשון יעסוק - באזור מנשה
ואדי עארה כמודל ארצי לדו קיום.
מושב שני – עשייה משותפת ירוקה.
מודל החממה האקולוגית לחינוך סביבה
ודו קיום.

כ ו ל ם מ ו ז מ נ י ם


מכירה של
חזיות ולבני נשים
תתקיים ביום א' 23.11.08
במחסן הבגדים
משעה 16:00 עד 18:30







נ י א ג ר ו ת
חברים שבדירתם ניאגרות מהדגם הישן, עם ידית אחת בלבד, מתבקשים לשים פתק בתא הדואר שלי.
דגם זה של ניאגרות גורם לבזבוז מים יקרים - לפיכך בכוונתנו להחליפם.
אנא הירשמו בהקדם.
נאוה גור



איגלו עברו לביתם החדש
בפארק התעשייה בקיסריה.
ב ר כ ו ת ו ב ה צ ל ח ה !







נלקחו בטעות...
אופני גבר גבוהים שחורים עם פדל אחד אלומיניום והשני מברזל מליד האופניה. במידה וראית...
תודה
מליק



טלפונים חדשים
ביום חמישי, 27.11.
בין השעות 9:00 ל- 12:00
במועדון לחבר,
יחולקו הניידים החדשים
שהוזמנו בתערוכה.

ע ו ז י


הכספונט

הכספונט הותקן בכלבו וניתן להוציא ממנו כסף החל מיום ראשון הקרוב, בשעה 8:30 בבוקר.

במשיכה אחת ניתן להוציא עד 800 ₪
ובסך הכל בחודש – עד 2,500 ₪.

המעוניינים בסכום גבוה יותר – יזמינו מנחמה.
* * *
כל משיכה מחויבת ב- 3 ₪.

מי שברשותו כרטיס אשראי, אך אינו זוכר את מספר הקוד הסודי, בעזרתו מוציאים כסף – מוזמן לחיה חרודי עם כרטיס האשראי – ולאחר מספר ימים יקבל את המספר.

במקרה של תקלה – יש לפנות לנחמה רימון.

י ג א ל ק.





מקום של יוגה
שיעור חדש ב"מקום של יוגה": יוגה לנשים בהריון עם קיה קרנברג, ימי ד', בשעה 17:35.
לפרטים נוספים - 077-2112272.

תתכוננו - יום תרגול פתוח - שיעור בזרימה עם מורות המקום - יתקיים ביום שבת, 29.11 - כולם מוזמנים! פרטים מלאים בעלון הבא ועל לוח המודעות.
ה נ י


ע מ י ת ד ג ן
מנהל הקהילה

כתובת המייל של עמית –
kehila@ein-shemer.org.il
עובד אצלנו בימים ב' ד' ה'.

ניתן לקבוע פגישות – דרך נגה במזכירות .

ת ר ו מ ה
לפנייה למפגרים בבנימינה נחוצים צעצועים ומשחקים לילדים עד גיל 7 : פאזל, קוביות, משחקי זיכרון, אופניים – רצוי על שלושה גלגלים ועוד.

לדירת הכשרה נחוצים מכשירים לבית, כמו קומקום חשמלי, טוסטר וכדומה.

אפשר להביא לחדר עלון.











לערב היווני דרושים
מתנדבים
לסידור חדר האוכל לאחר ארוחת הערב.
ובחזרה לאחר המופע.
מוזמנים שוחרי זמר יווני, שוחרי תרבות ושוחרים בכלל.
ת ו ד ה ל כ ו ל ם .
חיים ח.



בשעה טובה
הלוח האלקטרוני
מחדש הופעתו
אחראית עליו
גלי יגודה!!!




מ ו ע ד ת
ב ר י א ו ת

חברים שאלו מהו המכתב שקיבלנו בקופ"ח כללית עם מספרים ועלויות.

ובכן מדובר בדו"ח חצי שנתי המפרט את עלות הביטוח המושלם של כל אחד מאיתנו.
מה לעשות עם זה? אז אפשר לקרוא ולהעריך את ההשקעה של הקהילה בביטוח הבריאות שלנו..
אפשר גם לקרוא - להמשיך הלאה בחיים. שתי האפשרויות טובות לבריאות.


אנחנו על סיפה של שנת 2009.
כפי שהבטחנו בעבר - אנו מזמינים חברים וחברות להביא לידיעת ועדת בריאות עדכונים או שינויים שלדעתם יש מקום לדון עליהם בסל הבריאות.
אתם מוזמנים לעשות זאת בכתב לתא של ועדת הבריאות. ואל תשכחו לחתום כדי שנוכל להזמינכם לישיבת הועדה שתדון בפנייתכם.

אם עדיין יש שאלות או הבהרות לגבי הביטוח המושלם - אנא פנו בכתב בציון ת.ז. שלכם.

נירה כהן



נשמט בטעות

לפני שבועות מספר דווח בעלון על התוצאות החצי שנתיות של תאגידי הקיבוץ. בשוגג נשמטה תרומת ענף סל הפקות לחצי השנה הנ"ל.

באיחור אמנם, ברצוני להוסיף את הנתונים הבאים:
סל הפקות סיימה את המחצית הראשונה של 2008 עם קיטון של 8% בהכנסות לעומת 2007.
לעומת זאת גדל הרווח הנקי בתקופה בהשוואה לאשתקד ב-350% .
ב8 חודשים לשנה נמשכה מגמת השיפור ברווח לעומת זאת גדל הרווח הנקי בתקופה בהשוואה לאשתקד ב-350% .
ב8 חודשים לשנה נמשכה מגמת השיפור ברווח לעומת 2007 אם כי ההפרש בין השנים הצטמצם".
עודי




תזכורת...
המעוניינים
בקבלת העלון
בדואר האלקטרוני -
יכניסו את
כתובתם
או כתובת
ילדיהם
לתא הדואר
של העלון.

נורית משיח


___________________________________________________

ערכות לדם סמוי
מי שברשותו מעטפה
לבדיקת דם סמוי ואינו עושה
בה שימוש, מתבקש להביאה
למרפאה.
זה דבר יקר מאוד...


¬¬¬¬¬¬¬¬___________________________________________________






חורף ח כ ם וחם

ההרשמה בעיצומה!
שימו לב למספר עדכונים:
☺ החוג של שמרית ספקטור - תרגול צ'י קונג, נשמט מרשימת החוגים של המחזור הראשון שהופיעה בעלון האחרון. פרטים על החוג מופיעים בחוברת.

☺ החוג של יאיר קצנלנבוגן - לימוד והכרת "אקסל" למתחילים, יתקיים בימי רביעי בשעה 18:30 ולא כפי שפורסם בחוברת.


☺ החוג של אדם זרטל - תחת שמי היאור, יתקיים בימי שני בשעה 19:00 ולא כפי שפורסם.

מהרו להכניס את פתקי ההרשמה לתיבת חורף חכם בחדר הדואר
עד יום שלישי הבא 25.11.08.
אל תפספסו את ההזדמנות ללמוד ולהעשיר עצמכם כאן בבית!


ו ע ו ד -
מחפשת אחר מתנדב/ת שילווה את ויק סלע, דייר מבית דורות היושב בכיסא גלגלים לחוג של אדם וכן לחוג של נורית קישיק.
נא לפנות לנילי.






שיחות עם בנים ובנות שעזבו את הקיבוץ

מה הם עושים, האם הם קשורים לעין שמר – האם היו רוצים להיות קשורים?
איך הם רואים את החיים בקיבוץ של פעם, והיום?
איך השפיע החינוך הקיבוצי עליהם, והאם יש להם תובנות שברצונם להעביר לחברי עין שמר ובכלל.

ו ה פ ע ם ע ם -







שלומית אלפרוביץ - רוז'נסקי

מקמי את עצמך בבקשה, למי שאינו מכיר אותך - בת של מי את ומי הם חברי קבוצתך בעין שמר?
אני בת של נחמה ונחמיה אלפרוביץ, עוד מעט יום השנה הראשון לפטירתה של אמא שלי. גדלתי בקבוצת אלון ב' יחד עם רעיה האולינג ואילן בורלס ועוד... נקראנו כך בגלל שחלק מילדי הקבוצה הם בנים של קבוצת אלון הראשונה.

באיזה שלב של חייך עזבת את הקיבוץ? היכן את גרה ומה את עושה? מהם התחביבים שלך?
אחרי הצבא למדתי הוראה באורנים. חזרתי לקיבוץ ולימדתי במשך שנתיים את קבוצת "שקמה" (עומר גבע, זוהר יריב, מושיקו אבלגון וכו') אחר כך יצאתי לפעילות בקבה"א, הכרתי את בעלי דני ועזבתי את הקיבוץ.




עבדתי ב"שבוע בקבה"א", בצוותא, בחברת כרטיסים "הדרן קסטל" בקרנות ההשתלמות של המורים, ומזה 13 שנה אני עובדת באונ' הפתוחה, אחראית על מלגות סיוע לסטודנטים. זוהי עבודה שאני אוהבת ומעבר לה התחביב העיקרי שלי הוא קריאת ספרים. אנחנו גרים בת"א בתוכנית ל'.
דני בעלי הוא הטכנולוג הראשי של גלידות שטראוס, יש לנו בן בגיל 21, שמו ארז והוא משרת בחיל הים. מיכל בת 19 עושה שנת שירות בעמותת "אלון" – מדריכה ילדים אתיופים בלוד – אחר כך תתגייס לצבא.

האם יש לך קשר עם אנשים שהיו בעברם בעין שמר?
אתם משוחחים הרבה על הקיבוץ?
כן בהחלט. יש לי קשרים עם מינה גת ועם בני הכיתה שלי, בעיקר עם תלמה עצמון-כרמין. הקבוצה שלנו אלון, משתדלת להיפגש לפחות פעם בשנה. יש לי קשרים גם עם אחרים, מבוגרים וצעירים ממני מעין שמר וכאלה שעזבו. אני יכולה להעיד על עצמי שאני מאוד מחוברת לקיבוץ ולאנשים, מאוד מעניין אותי מה קורה בעין שמר. אני אוהבת לבוא לכאן, לפגוש אנשים, ויחסית אני די מעורה. אני קוראת את העלון כל שבוע ומחכה לו בקוצר רוח.
אני מלווה את הקיבוץ עם השינויים שהוא עובר, ושואלת את עצמי איך אני הייתי מרגישה ואיזה עמדה הייתי נוקטת.

בכלל אני מרגישה את עצמי כקיבוצניקית, זה הבסיס שלי. בכל מקום אני מציינת את זה בגאווה. יש בזה מעבר לציון המקום שבו נולדתי, משמעות של חינוך וערכים עליהם גדלתי ושאני מאמינה בהם: כבוד האדם באשר הוא, יושר, צדק וצורך להגיד את דעתי תמיד. התכונות האלה לא תמיד לטובתי – הרבה פעמים במקומות עבודה זה לא מובן מאליו ולא תמיד אוהבים את זה. אבל אני חושבת שכך צריך לנהוג.

איך נראה לך בראי הזמן היחס אל הילדים בקיבוץ? הלינה המשפחתית?

אינני מהממורמרים שחשים שעשו להם עוול איום. הלינה המשפחתית התאימה לתקופתה ודור ההורים ראה את הדברים אחרת. ההורים שלנו היו אנשים סגורים. אצלנו בבית למשל, לא דיברו על רגשות – שזה הגורם הכי מעצב עבור הילד, ובמובן מסוים הלינה המשותפת הייתה טובה לתקופתה ולחלקנו אפילו עשתה טוב – האפשרות של חיים בתוך חברת ילדים תוססת ושמחה. למרות, שבתור ילדה קטנה רציתי לישון אצל ההורים והתגעגעתי לחום של הבית. במיוחד היה לי קשה לצאת בחורף מהבית החם אל בית הילדים הקר.

בראיה ממרחק השנים, יש לי כמעט רק דברים טובים לומר על הקיבוץ. היו לי מורות לחיים וזו הזדמנות לסגור חוב עם שלומית תומר – שהייתה המורה שלי בבית ספר היסודי והרגשתי שהיא חצי אמא שלי, יכולתי לדבר איתה על דברים שלא דברתי במקום אחר. בגיל התיכון הייתה זו עדה גבע, גם רבקה גורפיין הייתה מאוד משמעותית בשבילי מבחינת העשרת עולמי. אבל היו עוד: החברות של אמא שלי, חנה בן אשר ואהובה הרץ שהיו משמעותיות בשבילי כאדם צעיר ועוד חברים רבים אתם היו לי מפגשים במרוצת השנים. ככלל - זכיתי לסביבה חמה ותומכת, וגם בשנתיים שהייתי מורה הרגשתי פרגון מההורים והילדים ועד היום בשבילי עין שמר זה ממש בית.

בשלב הראשון כשעזבתי לעיר, היה לי קשה כי אף אחד לא הכיר אותי...
מצד שני מצאתי שהחיים מחוץ לקיבוץ מאוד מחשלים ומחזקים. הנוחות של הקיבוץ מרדימה, לא מאתגרת – והכורח לעשות את הדברים לבד אתגר וחיזק אותי.
הערכים הבסיסיים שקיבלתי בקיבוץ עזרו לי ברוב העבודות: חריצות, יושר, הגינות. גם ההסתכלות על מה שנמצא מחוץ לחצר הקיבוצית חשובה בעיני – ולכן אולי הבת שלי נמצאת היום בשנת שירות. גם חינכו אותי להיות "ראש גדול" ולא לפחד לומר מה שאני חושבת. אני שלמה עם תכונות אלו ומאד מאמינה בהם, אבל לפעמים גם משלמת מחיר על כך...

היום יש לי תחושה שבמקומות העבודה מחפשים את ה"יס מן" זה שמוכן לבצע מה שמבקשים ממנו, וכדי "להצליח" ולהשיג דברים עליך להיות תחרותי ולוחמני. אני חייבת לומר שאין לי את התכונות האלו.
בתחום הזה הקיבוץ אולי נכשל, כי החברה הקיבוצית ביקרה את מי שהיה יוצא דופן והתבלט וע"י כך דחפה לבינוניות ולסטנדרט ממוצע ולחוסר שאפתנות. הרגשתי שגם ההורים שלנו לא התעניינו יותר מדי בלימודים ולא דחפו להישגים ולהצלחה.

איך את רואה את בית דורות?
אני רואה את בית דורות כנכס מדהים, עושים שם עבודת קודש, בזכותם אמא שלי חיה הרבה שנים.
בקשר לדירוניות – מצד אחד זה ברכה וגאווה שעין שמר בנו אותם, שכן זה נותן פתרון של כבוד ונוחות למי שעדיין לא במצב סיעודי, מצד שני נדמה לי שכרגע הם נופלים קצת בין הכיסאות מבחינת כתובת שמרכזת את כל הטיפול בהם. אבל אני בטוחה שמקבלים גם שם את הטיפול הכי טוב האפשרי.


האם בקיבוץ היית ממצה את כישוריך יותר?
אין לי ולא היו לי שאיפות להיות "משהו". בכל העבודות שעבדתי מצאתי עניין. הטיפול במשפחתי והעיסוקים שלי הספיקו לי ואין בי אמביציות גדולות. יכול להיות שגם זה חלק מהחינוך הקיבוצי ואולי זה גם משהו מהבית....העולם היום נעשה מאד תחרותי ובנושא זה אני לא מקנאה בילדים שלי...
קשה לדעת מה הייתי עושה אם הייתי בקיבוץ. מצד אחד אני מאד מעורבת ואכפתית, מצד שני אני חוששת שהביקורתיות בקיבוץ הייתה חוסמת אותי ועוצרת מבעדי למלא תפקידים ולקחת אחריות – בגלל רגישותי לביקורת והרצון להיות תמיד בסדר... (משהו מאד חזק בחינוך הקיבוצי...)
בתחום הזה הרבה יותר קל לי בעיר; העצמאות והעובדה שאיני צריכה לתת דין וחשבון לחברה, אלא רק לעצמי ולמשפחתי.
דרך הקריאה בעלון אני מלווה היום את הדילמות המורכבות על השינויים ומקווה שתימצא הדרך לקבל החלטות בלי לשלם עליהם מחיר יקר מבחינה חברתית.

היית רוצה להיות מעורבת יותר? לתרום באיזה שהיא צורה?
אם יש משהו שאני יכולה להיות מעורבת בו – אשמח לעשות. אבל נראה לי שזה יכול לעצבן להציע הצעות מבחוץ...
כבר שש וחצי שנים אני מבקרת מדי שבת יחד עם דליה אחותי את ההורים ועתה את אבא. אני חוששת מהיום שלא יהיה לי את מי לבקר. שלא יהיה לי קשר עם הקיבוץ, ואני מניחה שגם אחרים מרגישים כמוני. הלוואי שהיתה איזו מסורת של מפגשי בנים שאין להם משפחה בעין שמר ורוצים
מהו הקיבוץ האידיאלי בעיניך?
כזה שכל אחד אחראי לפרנסתו, אבל מקיימים תרבות משותפת, סביבה אסתטית, חינוך ערכי וערבות הדדית עד כמה שאפשר מבלי ליצור סתירה ביניהם. לתת תמיכה אנושית בשעת צרה ומצוקה אבל פחות התערבות בחיי הפרט מכפי שהיה פעם.

תודה לשלומית על השיתוף – ראיינה נורית משיח

¬¬¬¬¬----------------------------------------------------------------------------------------





ש ת י ק ת ה כ ב ש י ם

(משנה) בתקופה הקרובה תובא לקיבוץ הצעת צוות השינוי. את הצעותיו קראנו בעלון. מתברר, שהכיוון הוא אחד, חד וברור: שכר דיפרנציאלי מלא ומוחלט בעין-שמר.

במסגרת ההתנהלות הלא שקופה בכיוון זה, נעשו בקיבוץ לאחרונה מספר מהלכים בלתי הפיכים, שחלקם לא תקינים ומנוגדים לנהלים עליהם החליט הקיבוץ, הנוגעים לבחירת ממלאי תפקידים מרכזיים, במיוחד כשמדובר בשכירים שאינם מוכרים לחברי הקיבוץ.
א. "המינוי" הראשון היה של מוביל צוות השינוי – שמונה, ולא נבחר באישור הקיבוץ(!) – בזכות "אמתחתו" – הכנסת השכר הדיפרנציאלי בכמה וכמה קיבוצים.
ב. רכז הקהילה נבחר ברוב זעום, לאחר שהובא להצבעה כמועמד יחיד, בניגוד להחלטה להציג שני מועמדים לבחירה (בטענה הלא מכובדת, שאין מועמדים אחרים...). הוא הכריז בשיחה, "שהוא עובד רק בקיבוצים שבהם מתרחש, או עומד להתרחש – השינוי הדיפרנציאלי". כמובן, לא נמסר בשיחה מה קרה בקיבוץ הקודם בו עבד ומדוע הסתיימה עבודתו. הוא התחיל את עבודתו כאן מיד לאחר ההצבעה, מבלי להותיר לחברים אפילו שהות של שבועיים לערער על בחירתו (והיו חברים שרצו לערער על בחירתו!). בפני מש"א הובאו גם הצעות למועמדים אחרים, בעלי אוריינטציה שונה, אבל הם בחרו רק ברכז קהילה דיפרנציאלי.
מדוע לא הובאו לשיחה שתי הצעות לפחות, כדי שהציבור יוכל לבחור?!
מישהו, כנראה, אי שם למעלה, החליט על דעת עצמו, שניתנה לו הזכות לחשוב ולהכריע


בשביל כל החברים, בניגוד לכל ההצבעות האחרונות בקיבוץ – וכבר קבע בשביל כולנו, שהשינוי בכיוון הדיפרנציאלי הוא היחיד האפשרי, והוא מפעיל סמכויות שלא ניתנו לו על ידי ציבור החברים בקלפי ומכוון לכך את כל המהלכים.
א. מעולם לא הוחלט על כך. להפך, במשאל האחרון (עוד בתקופת פאולה) התוצאה החד-משמעית של הסדנאות היתה רצון בקיבוץ שיתופי עם שינויים. גם היום, להערכתי, לפחות חצי קיבוץ, אם לא יותר, מתנגד לשכר דיפרנציאלי כשיטה.
ב. ראוי לדעת, שיש אלטרנטיבה היום לשיטה הדיפרנציאלית כפשוטה, ויש הרבה חידושים אפשריים גם בקיבוץ השיתופי. כמה מהם אפילו בוצעו אצלנו בהצלחה, כמו למשל התאגוד וחלוקת הדיווידנד לפי וותק.
ג. בניגוד לכל התחזיות השחורות על הדעיכה הצפויה, קהילת עין-שמר דווקא עולה ופורחת כלכלית, חברתית ותרבותית.
כדי שלא נצטער בעתיד ולא נצטרך לומר אחר-כך: "לא ידענו", מובא כאן קטע קצר ממאמר של אמוץ גולן, חבר רמת הכובש, המתאר את הנעשה בקיבוצו לאחר ה"שינוי" (אולי ראוי להיזכר בהקשר זה חבר אחר מרמת הכובש, שהרצה אצלנו לפני חודשים אחדים וסיפר לנו על נפלאות השינוי הדיפרנציאלי שחולל שם):

מרודפי צדק לרודפי בצע
"אני רוצה לתאר את המציאות העגומה בקיבוצי, שעבר את תהליך ההפרטה, ובכך יצר מציאות קפיטליסטית ארכאית, שמזכירה את ימי המהפכה התעשייתית בראשית המאה שעברה, ומותירה את החבר ללא זכויות עובד, ללא זכויות עבר וללא זכות ערעור על מהלכים המופעלים כלפיו.
יואל מרשק כותב ברשימתו ומציע פער שכר מכסימלי של 1:2. אצלנו לא ניתן כלל לדעת, ואפילו לא לשער, את גובה פערי השכר, משום שהכל חסוי.
(ואצלנו, בעין שמר, האם אתם יודעים את פערי השכר? למיטב ידיעתי, לפי התמחיר המוצע, היחס בין מנהל ו"פועל פשוט" הוא 1:10. ע.א.).
מה שקרה לנו, שהפכנו מרודפי צדק לרודפי בצע; מחברה שוויונית לחברה שבה מעטים מתעשרים על חשבון מה שיצרנו וצברנו יחד במשך שנים; מחברה צודקת יחסית לחברות אחרות – לחברה של קליקות וחמולות שמכתיבות לנו את החיים, מבלי יכולת להתגונן ולהשפיע על אורחות חיינו".
חברים. קראו היטב את השורות הללו ועיינו בהן מחדש לפני שאתם מרימים ידיים בהצבעות בשיחת קיבוץ, או משלשלים פתק לקלפי – מסונוורים ומולכים שולל ע"י משיחי "גן העדן" הדיפרנציאלי המובטח.
שתיקת הכבשים של הרוב הדומם כבר הובילה הרבה חברות לחורבנן. עלינו לתבוע מממלאי התפקידים לקבל בקלפי את האישורים הנדרשים מכלל החברים בקיבוץ לצעדים חד צדדיים שהם נוקטים, ולקדם את הקיבוץ לכיוון של שינוי בדרכים של הסכמות פומביות, בהתאם להחלטות משותפות של כולנו.
עלי אלון


___________________________


לפניכם תגובה להתנצלות הנהלת הקהילה שפורסמה בעלון לפני שבועיים. נכתב לעלון בשבוע שעבר ומסיבות טכניות נדחה בשבוע.

על ההתנצלות. בעקבות התנצלותם של המזכירה-רקפת, היו"ר הכלכלי-עודי, ומנהלת משאבי אנוש-רוני, על דברים שנאמרו ופורסמו בדיון על המשך כהונתו של רכז המשק-יואב, נשאר רק לראות אם גם בעתיד כשחבר קיבוץ "מן השורה" ייפגע מדברים שנאמרו עליו או שנעשו כלפיו, יצאו להגנתו בעלי תפקידים מרכזיים בקיבוץ? האם לויאליות ורגישות זו שהופגנו עתה שמורה רק ל"אחד מאיתנו" ממלאי התפקידים? למען הסר ספק מעת לעת ולפי כל דין תמיד חובה על כולנו לנהוג כבוד הגינות ויושר כלפי כל חברי הקיבוץ וממלאי התפקידים. מליק

תגובת צוות תיאום –
דבריו של מליק מקובלים עלינו ביותר, רק נזכיר כי מי שאחראי להשגיח על הסגנון והתוכן של מה שנכתב בעלון הוא ועדת אתיקה, ולא בעלי התפקידים.
לגבי דבריו של בני – נושא הלול טופל בעבר על ידי כמה וכמה בעלי תפקידים. התנהלותו של יואב בהקשר זה היתה בגיבוי הנהלת הקיבוץ ולקידום האינטרסים של עין שמר.





זה שעולה וזה שיורד

קיבוץ הוא חברה חיה המשתנה ללא הרף. לא דומה הקיבוץ של שנות השלושים לזה של שנות הארבעים ולא דומה זה של שנות הארבעים לקיבוץ של ימינו אלה.
שני צירים מרכזיים המהווים את העדנים עליהם מושתתת החברה הקיבוצית לא השתנו. האחד, שמירה על העיקרון של שיוויון ערך העבודה, כלומר כל עבודה או תפקיד מכבד את הנושא בו באותה מידה. והשני, חלוקת משאבי הקיבוץ מתנהלת על פי הצרכים של החברים כפי שהם נקבעים מעת לעת על ידי המוסדות הנבחרים של הקיבוץ.

במהלך עשרות שנים משתנה הקיבוץ בהתאם לרצונם של רוב חבריו. החיים זורמים, הרצונות משתנים, והשינויים באים בעקבותיהם. זהו שינוי תהליכי המקפיד להמשיך ולקיים את עקרון הציר, הנשען על התפיסה הסוציאליסטית המצפה מכל אחד לתרום לחברה לפי יכולתו ולקבל לפי צרכיו. וכל זה בהתאם ליכולתו של הקיבוץ.

אין ספק שבשיטה הקיבוצית הקלאסית יש פגמים. יש צורך בתיקונים והתאמות. אבל האם הגיע הזמן לעבור משינוי תהליכי לשינוי מהפכני? האם עלינו לנטוש את רעיון שיוויון ערך העבודה וחלוקת משאבים על פי צרכים ולהחליפם בשיטה המבוססת על מתן שכר דיפרנציאלי שגובהו נקבע על ידי תמחור הבנוי על השיטה הקפיטליסטית הנוהגת בישראל? כלומר, האם ראוי שמי שלפני שמו מופיעה המילה מנהל יתוגמל יותר מאשר מי שלפני שמו לא מופיע תואר זה? או מי שרכש לעצמו תואר אקדמי יתוגמל בגין תוארו זה? האם עובדי השדה המזיעים תחת השמש הקופחת או נרטבים בגשם היורד עליהם, או המורים והמטפלות העמלים בשדה החינוך לסוגיו, יתוגמלו פחות מאשר המנהלים לסוגיהם?

חיוני שכלל החברים יאמרו את דברם. האם רצונם הוא להמשיך בתהליך שינוי איטי תוך שמירה על עקרונות היסוד של הקיבוץ הקלאסי או לחילופין, לבצע מהלכים מהפכניים שעיקרם נטישת הניסיון לנהל חברה על פי ערכי היסוד הישנים, אלה שהנחו אותנו עד ימינו אלה.

החברה הקיבוצית היא יצירה עדינה, מורכבת, חיים בתוכה חברים השונים האחד מהשני, חברה בה מתנהל מאמץ מתמשך לעצב חברה הבנויה על אדנים של צדק. ולכן, כל טלטלה העוברת עליה נוגעת בעולמם הפנימי של החברים החיים במסגרתה.

אני תומך בהמשך השינוי התהליכי. עלינו לאתר את הצרכים המשתנים ולנסות לתת להם את הפתרונות הטובים האפשריים. מצאנו כאלה בעבר ובקנה מצויים פתרונות נוספים.
יש להימנע ככל האפשר מקבלת החלטות שיפגעו בתחושת השותפות של "זה שעולה וזה שיורד". בתקופה הקרובה, תקופה שלא תהיה קלה, לתחושת היחד והאחריות המשותפת יש ערך חברתי וכלכלי גדול.
אבישי גרוסמן








דירה למסירה

בקיבוץ יפה בין מטעים ושדות
עומד בית עם חדרים חלונות ומרפסות
את הבית עזב הדייר הקודם
והלך במקום אחר להתאכסן
על מסמר מעל הדלת נקבע שלט
"הדירה למסירה"
והנה בשבילים במדרכות ובכבישים
אל הבית באים דיירים מתעניינים
הראשון מוצא פסול בשירותים
השני בחלונות
השלישי בבטון ובקורות
והרביעי מוצא פסול
בשכנים שממול...
באו האלונים בדקו החדרים בדקו השכנים ואמרו:
רואים אנו כי נוכל לחיות ביחד
בחברה טובה בשלום ובנחת
מעט שינויים נכניס לחדרים בתריסים ובמנורות
ונתאים אותו לשנים הבאות
נרתמו בעלי המלאכה
זה נותן עצה וזה תכנית
זה קירות מזיז
וזה פרגולה מרכיב
כאמור שילבו כולם ידיים
תרם כל בעל מלאכה את חלקו
והפכו את החלום למשהו שאפשר לגור בו
לשביעות הדיירים המביטים אל הדורות הבאים
וכך שוכנים האלונים -
לכל אחד פינה משלו ומיטה
ובעלי המלאכה נהנים מהיצירה
(גם ברז בפינה עוד ישקה את הגינה)
מה נשאר להגיד
חשובים הקירות חשובה התקרה
חשובים המדפים אבל החשוב מכולם
מה שביניהם – האנשים
וכך בקיבוץ יפה בין מטעים ושדות
עומד בית עם חלונות ומרפסות
ובבית גרים כבר היום
דיירים טובים בחיי שלום

ו.דירות+לאה גולדברג














אנשים יקרים ! בשורות טובות 

שוק ההחלפות בכרכור יוצא לדרך !!!

השוק יתקיים בדרך הבנים 126 בכרכור,
ביום שישי האחרון של כל חודש,
בין השעות 10:00-16:00

לכן השוק הראשון יתקיים ב 28/11/08

יש לכם חפצים מיותרים בבית? אתם מוזמנים להביא אותם אל השוק.... בגדים, כלי מטבח, מוצרי אלקטרוניקה, נעליים, תיקים, משחקים, ספרים... כל דבר ששוכב לכם סתם בארון ...

גם אם אין לכם דבר למסור, אתם ממש מוזמנים להגיע אל השוק, ופשוט לקחת מה שאחרים הביאו...

השוק פועל על פי המודל המוצלח של "שוק ההחלפות בנהלל". הוא נועד להוות תחליף שפוי לתרבות הצריכה הבעייתית אליה נקלע עולמנו. השפע כבר קיים אצלנו, והמפגש החודשי הזה יאפשר לנו לחלוק בו בצורה מקסימה... חוויה שכולה טוב ....

במקום תהיה פינת ישיבה תחת עץ התות...ניגונים, ופינת שתיה... כדי שנוכל לחגוג את השפע בטעם טוב..

ניתן להביא פריטים ביום השוק, או להניח אותם במחסן בדרך הבנים 126 בזמנכם הפנוי. פשוט נכנסים רגלית בשביל הכורכר, ובקצה שלה מצוי המחסן
(נא לא להכנס ברכב בשביל הכורכר כדי לא להפריע לשכנים)

כניסה לשוק תעלה 10 ש"ח לכיסוי ההוצאות * הפריטים הנותרים בתום השוק נמסרים באהבה לנזקקים

אם צפוי גשם תוכלו לברר איתנו טלפונית אם השוק מתקיים
סיון: 052-8432553
שושנה: 054-6511717

בואו נדאג לעולמנו... ולקיומנו .... אמן אמן



עידכון
מהנעשה בצוות שינוי

בחודש האחרון עבד הצוות על שני תחומים עיקריים: חינוך ובריאות. לצורך כך צירפנו לדיונים את החברים המופקדים על התחומים השונים, והסתייענו בתקנונים קיימים, כגון סל בריאות.


הדילמה המרכזית שליוותה את הצוות בשני התחומים היא, עד כמה לסבסד את שירותי הבריאות והחינוך. מצד אחד, מדובר בשירותים חיוניים, נחוצים לכל, מצד שני, גם בתוכם, מתברר, יש הרבה אפשרות ורצון לבחירה. ככל שהסבסוד גבוה – כך מובטחת רווחת החברים בתחומים אלה. מצד שני – גדל עול המסים וקטן חופש הבחירה.

פתרון אחד שנבחן הוא "תקרת הוצאה": קביעת גבול הוצאה למשפחה על נושא מסוים. לדוגמה: להפריט את הבריאות, אולם לקבוע שמשפחה לא תוציא יותר מאחוז מסוים מהכנסתה הפנויה על בריאות. כל סכום מעבר לתקרה – ימומן על ידי הקיבוץ.

עוד פתרון – הבחנה בין שירותים חיוניים לכאלה הניתנים לבחירה. לדוגמה: מימון מלא של תרופות כרוניות לעומת הפרטה מלאה של תרופות ללא מרשם. חלק מהאבחנות מצויות כבר בסל הבריאות 2008. אחרות יש להוסיף.

צדק או יעילות? ככל שרוצים להשיג מערכת "צודקת" יותר, כך מתרבות הדרישות הביורוקרטיות (פתקים שצריך להגיש, ועדה שצריכה לאשר, על פי תקנון...) מצד שני, ככל שרוצים "לפשט" את המערכת, כך יש חשש שאנשים ייפלו מבעד לחורי רשת הביטחון...

עוד דילמה: כיצד להתיחס למערכות מרכזיות? מצד אחד, רפואה קהילתית או חינוך בלתי פורמלי מחייבים החזקת מערכות אירגוניות (תקציב, כוח אדם) שמכבידות על תקציב הקהילה. מצד שני – האם ניתן לתאר קיבוץ ללא מערכת חינוך קיבוצית? האם אנו רוצים לוותר על מערכת הבריאות הקהילתית שלנו?

ודילמה נלווית: האם ניתן לשמר את המערכות המרכזיות כמערכות אלקטיביות, כלומר, שכל חבר יחליט אם להצטרף לביטוח שיניים או אם לשלוח את הילדים למרכזים? מצד אחד, אלמנט הבחירה מבטא חופש אישי ומחייב את המערכות להתייעל ולהתיחס
ל"בקשות הקהל", מצד שני, מדובר במערכות שזקוקות לאורך נשימה ותקציב יציב, ויתקשו להתאים את עצמן לביקוש משתנה. יתר על כן, הבחירה עלולה להביא לכך שחברים יוותרו על שירותים חיוניים בגלל מצוקה כלכלית.
ובמיוחד לגבי חינוך: האם לסבסד פעילויות מסוימות, על מנת לעודד את הילדים והוריהם לבחור בהן? לדוגמה: השומר הצעיר, המוסד החינוכי... מצד אחד – הסבסוד מבטא מערכת ערכית. מצד שני – האם יש לנו עדיין ערכים משותפים? לפי עיקרון ההפרטה, כל אחד בוחר מה שמתאים לו – ומשלם בהתאם.

מימון: התלבטנו רבות בין אופני מימון שונים לשירותים שאנו מעוניינים לקיים. האם הם ייכללו בתוך המס האחיד של שירותי הקהילה? או בתוך המס הפרוגרסיבי הנגזר מגובה ההכנסה? או מביטוח פנימי – תשלום נפרד שיכסה את עלויות המערכת? אפשרות אחרונה זו נידונה בעיקר בהקשר של ביטוח בריאות בכלל, וביטוח שיניים בפרט.

ועוד כמה נושאים שנגענו בהם:
סיעוד: עד כמה לממן את הסיעוד הנדרש באמצעות הפנסיה של החבר?
בריאות הנפש: עד כמה להעביר לחברים את האחריות על תחום זה? האם להבחין בין ילדים למבוגרים?
עזרה לימודית: האם מדובר באחריות המשפחה או בתמיכה לצרכים מיוחדים?
חינוך: האם להבחין בין בני קיבוץ לילדי חוץ? כיצד לשמר חינוך קיבוצי?

הנושא שאנו עוסקים בו בימים אלה הוא שירותים חיוניים: את מה יממנו מיסי החברים, על מה איננו רוצים לוותר וכן הלאה. כמו כן, בתוך כשבוע וחצי נקבל הערכה ראשונה לגבי ההיתכנות הכלכלית של תוכניתנו. ובהמשך עוד עלינו לטפל בנושא שעד כה דחינו אותו, וייתכן שלא ייכנס כלל לתוכנית בשלב זה - פתרונות דיור.


ביום שני, 1.12.08
בשעה 20:30 במועדון לחבר
תתקיים פגישה היכרות עם טל ישראלי
ותוכנית רשת הביטחון עליה הוא עובד עם צוות השינוי.

כל הציבור מוזמן.


ר ק פ ת ז ה ר








ש י ח ת ק י ב ו ץ
15.11.08


ח נ ה י ג ו ד ה - ש א י ל ת א :
האם מוסדות הקיבוץ נערכים למצב הכלכלי החדש וההאטה בעולם והאם יש כוונה לעדכן את החברים?.

ע ו ד י ד ג א י :
גיבשנו נייר עבודה והצוות שיעסוק בכך הוא צוות התיאום, אנשי מש"א, וההנהלות החברתית והכלכלית. באופן די טבעי הצמצומים יהיו בצד החברתי, כי ההכנסות מהצד הכלכלי אמורות לרדת. בשוטף מועצות המנהלים של כל מפעל וענף חקלאי עוסקים בעצמם בכך.
לאחר דיון מסודר ופגישה של שתי ההנהלות, הסיכום יובא לשיחה. מקווה שזה יהיה תוך כמה שבועות.

ק ב ל ה ל ח ב ר ו ת :

ר ק פ ת ז ה ר :
רונן מועמד מזה שנה. נפגשנו איתו והתרשמנו לטובה מרצינותו ומרצונו לחיות בקיבוץ. הנהלת הקהילה ממליצה לקבל אותו לחברות.

ר ו נ י ת ש א ש א (בשם רונן):
רונן הגיע לקיבוץ בעקבות נישואיו לרונית (גלעד). בן 36 ואבא לשתיים. עובד בשח"ל (חברת אמבולנסים פרטיים) בתל אביב. עובד שעות רבות וזוכה להערכה ולקידום. נהנה לחיות בקיבוץ ולגדל פה ילדים. אוהב את הקיבוץ כפי שהוא אך יוכל להסתדר גם בקיבוץ מתחדש.

ר ק פ ת ז ה ר:
עטר גדל והתחנך כאן. היה מועמד הרבה שנים כי היה במסלול הישן של הצעירים. היום מבקש להתקבל לקיבוץ מתוך רצונו וגם בגלל שהגיע לגיל שעליו לבחור. בעקבות השיחה של הנהלת הקהילה עמו הוחלט להמליץ לקבלו לחברות.

ע ט ר ש נ פ ל ד:
הייתי בצבא בהנדסה קרבית, אחר כך עבדתי בארה"ב, חזרתי ועבדתי שנה וחצי ברפת, נסעתי לאפריקה וטיילתי במזרח. לא מכבר סיימתי 3 שנות לימודי אדריכלות נוף ברופין ובאותה תקופה עבדתי בנוי. לאחרונה ניהלתי כשלוש שנים חנות אופניים ועכשיו אני מתחיל לעבוד בלול במענית. כשהתבקשתי להחליט היכן עלי לחיות ברור היה לי שזה המקום שברצוני לחיות בו ולהקים את משפחתי.

ע ל י א ל ו ן : זה יום שמח שבנים טובים חוזרים לקיבוץ.




שיתוף פעולה עם בית אקשטיין


ר ק פ ת ז ה ר:
פנו אלינו מבית אקשטיין לשיתוף פעולה. הנושא נדון בהנהלת הקהילה ובהנהלת החינוך ונציגים מטעמנו ביקרו באחד ממוסדות החברה. במקביל טופל הענין על ידי יואב דרורי. אנו ממליצים בחום על כניסה לשיתוף פעולה עם החברה. דף מפורט יחולק לתאי הדואר.

תיקון החלטה בנושא דירות

ר ק פ ת ז ה ר :
ועדת דירות פנתה להעלות את סטנדרט הדירות החדשות ל-94 מ"ר (3 חדרי שינה), לאור העובדה שמשפחות לא רוצות לעבור ל-80 מ"ר. לוועדה יש חשש שנציע את הדירות למשפחות צעירות יותר, ואז נצטרך בלאו הכי לבנות להן חדר לילד שלישי – ויווצר אבסורד. לכן החליטה הנהלת הקהילה שבדירות החדשות יממן הקיבוץ 80 מ"ר בלבד, ללא קשר למספר הילדים.

ע ו ד י :
לאור המצב הכלכלי, ייתכן שנצטרך לעצור את הבנייה בלאו הכי.

ר ק פ ת :
בינתיים אנחנו ממשיכים בתהליכי האכלוס, התכנון והאישור, כדי שברגע שנחליט על בנייה נהיה מוכנים לביצוע.

המשך דיון - נ ו ה ל ע ר ע ו ר י ם

ר ק פ ת ז ה ר :
הנה"ק הביאה בפני השיחה הצעה לנוהל ערעורים. בהצבעת הקלפי היתה אפשרות להצביע הן בעד הצעת הנהלת הקהילה והן בעד ההסתייגויות של אילן לוטן. לצערי, זאת היתה הצגה מוטעית של הדברים, שכן שתי ההצעות סותרות זו את זו, לכן אנו מביאים שוב את ההצעה לקלפי. כיוון שהנוהל עוד לא עבר, אנחנו פועלים הערב לפי השיטה הקודמת ויש להצביע על עצם קיום דיון חוזר.
בהצבעה הוחלט לקיים הדיון.

א י ל ן ל ו ט ן :
התנגדתי לשני מרכיבים בהצבעה, שלדעתי הם לב ליבה של ההצעה. בסעיף 4 ב'
הסעיף האחרון אומר, שאם לא יתקיים אחד מ-4 הסעיפים הראשונים, על המערער להביא 30 חתימות על מנת שידונו בנושא שנית.
לדעתי בפועל זה לא יקרה, זה קשה מדי ולכן מעשית כמעט סוגרים בפני החברים את אפשרות הערעור. לעומת זאת המוסדות אינם חייבים בנוהל ערעור זה, וגם לאחר שבועיים אם 75% מחבריהם יבקשו לקיים דיון מחודש זה אפשרי. כלומר – החברים כמעט מנועים מלערער, .ואת המוסדות נוהל הערעור המוצע כמעט משחרר מכל מגבלה
ואני שואל מדוע לחסום את החברים - כמה ערעורים היו השנה? אחד? שניים?
הצעתי – על המוסדות ועל החברים חלים אותם חוקים ערעור.

ע ל י א ל ו ן :
אתה מציע שחבר יכול לערער מתי שהוא רוצה ללא הגבלות?

א י ל ן ל ו ט ן :
אם הצעתי תתקבל, נדון על השלב הבא והוא החסם שיתקיים בקלפי, אך זה לא נושא הדיון עכשיו. הדיון הוא ערעור על החלטה שהתקבלה ולא ניתן להכניס לו נושאים שלא היו חלק מההחלטה.

ר ו נ י ג ל ע ד :
לפני שהייתי בתפקיד חשבתי שכמעט ואין ערעורים, אולם מאז שנכנסתי לתפקיד אני מוצאת שכמעט ואין שיחה שאין אחריה ערעור. פעמים רבות זה אינו מגיע לשיחה כי לאחר פגישה עם המזכירה מגיעים לעמק השווה. אבל לפתוח את נושא הערעור ללא הגבלה זה לא סביר, כי כל הזמן ניאלץ להתעסק בשאילתות וערעורים.

ש מ ע ו ן ב ן פ ו ר ת :
בשעה שצוות השינויים מכין חוברת שכנראה סעיפיה לא יתקבלו מייד בהצבעה ראשונה. האם זה אומר שלא נוכל לדון בכל סעיף לפני עבור שנה?

מ נ ו א ל ו ן :
מבחינת המוסדות נוח שאין מגישים שאילתות וערעורים ואיני מזלזל בזה. מצד שני ישנה הדמוקרטיה שלנו שכדאי לחזק אותה בשעה שחברים מעטים מגיעים לשיחה. כשמגישים ערעור באים חברים רבים לשיחה זה מכניס חיים לנושא - ואח"כ לא מתקיים דיון נוסף במשך שנה. נראה לי שהצעותיו של אילן יש יתרון, שאחרת החבר יהיה עוד פחות מעורב.

א ב י ש י ג ר ו ס מ ן :
יש דיספרופורציה בין חשיבות העניין והדיון החוזר. חבל שאנחנו עוסקים בנושא כבר שיחה שניה. בשונה מרוני איני מכיר מצב של מבול ערעורים. אם חבר אינו מרוצה ומבקש הסבר, רוצה להבין, לנסות ולהשפיע – זה מצב מצוין. לצערי ברוב המקרים זה לא קורה. אולי מתמרמרים אבל לא עושים דבר. בכל שנה ישנם בס"ה כארבעה ערעורים. החסם של עכשיו הוא מספק והבקשה לקושש 30 חתימות היא מגבלה גדולה מדי.

ע ו ד י ד ג א י :
לא סתם אילן ואבישי מתייחסים לדבר. כשאנו נכנסים למהלך של התחדשות, יכולות להיות הרבה מאוד הצעות שיגישו עליהן ערעורים וזה יכול לתקוע את התהליכים ולא נגיע לשום מקום. המערכות שלנו נעשות יותר ויותר מורכבות והניהול וקבלת החלטות נעשה קשה יותר וממושך ואם נקטע בכל פעם– לא נתקדם.
הצבעת קלפי חשובה יותר משיחה – ולכן צריך להיות מינימום של חברים שתומך בערעור על החלטת הקלפי. ואם למישהו נושא מסוים מאוד חשוב, שיביא אנשים שיתמכו בהצעתו. גם הבאת חתימות היא חלק מהדמוקרטיה. וגם לקבל הסכמה של 75% מחברי ההנהלה זה לא קל.

ע ל י א ל ו ן :
אני ממליץ להגביל את כוח הממסד ולהאדיר את כוחו של החבר. לאחרונה הממסד אינו מתחשב ברצון החברים ובשיתופם, כמו מינוי ראש הצוות, מינוי רכז קהילה שעבר ברוב קטן, ללא שתי הצעות לבחירה - ומיד נחתם חוזה עמו. על כן תומך בהצעת אילן.

ר ק פ ת ז ה ר :
נוהל ערעורים הוא מבחינתי חלק ממנהל תקין ומשקיפות. אני מעדיפה שיהיו קריטריונים ברורים לדיון חוזר. לפי ההצעה של אילן, כל מי שהחלטת הקלפי לא מוצאת חן בעיניו יכול לערער. זאת לא נראית לי סיבה מספיק טובה. זה אולי התאים לתקופה שבה כל מי שהרגיש מועקה צילצל בפעמון. אני מציעה מערכת החלטות מודרגת, שבה נושאים נידונים קודם בוועדה, אחר כך (אם צריך) בהנהלה, ואחר כך בשיחה ובקלפי. דווקא משום שאני מכבדת את השיחה, אני חושבת שצריך לראות את החלטות הקלפי כסופיות – אלא אם כן יש סיבות כגון כשלים טכניים או שינויים מהותיים במצב. אני בעד דמוקרטיה, בעד שהחברים ישתתפו בדיונים ובהחלטות, אבל לא רק בשיחה ובקלפי, אלא גם בשלבים שלפניהם.
לגבי הכוח שכביכול ניתן להנהלות - עלינו לזכור שבהנהלות יושבים אנשים שבחרנו כדי שילמדו את הנושא ויתמצאו בו. תפקידם להוביל תהליכים ועלינו לאפשר להם זאת. אם ועדה מביאה הצעה וההצעה נופלת –צריך להמשיך ולשפר את ההצעה עד שתהיה מספיק טובה ותתקבל, ולא לחסום את העיסוק בנושא, אחרת משאירים תחומים שאינם מטופלים.

לקלפי יובאו שתי ההצעות – הצעת הנהלת הקהילה והצעתו של אילן לוטן.

א י ל ן ל ו ט ן :
הדיון הוא משחקי מלים,.יש להתיחס להחלטות כלשונן ובעיקר כרוחן ולא לנסות לעקוף את ההחלטות ע"י אקרובטיקה של מילים.
ניקח לדוגמא את הפרטת הרכב. בעבר הקלפי אמר שרוצים להישאר במצב הקיים. איילת באה אחרי תשעה חודשים והציעה הצעה קצת אחרת. והקלפי אמר פעם נוספת שרוצים להישאר במצב הקיים. אם השיחה מחליטה על משהו צריך לקיימו במשך שנה. ההצעה הנה"ק אומרת ש- 75% מחברי ההנהלה עדיפים על הקלפי שהוא מקור הסמכות העליון וזה מצב בלתי הגיוני בעליל.

ש מ ע ו ן ב ן פ ו ר ת :
הצעת אילן היא מוקש לצוות שינויים, אחרת אילן לא היה מעלה את ההסתייגויות. אילן במפורש אומר שצוות השינוי יביא הצעות וזה לגיטימי להתנגד להן ואין אפשרות להביא הצעה אחרת שתתקן את ההצעה הראשונה. פירוש הדברים שלא ניתן יהיה לעשות שינוי. אילן מביא הצעות שמטרתן לטרפד את אפשרות ההתחדשות והשינוי. ולכן אני מציע להוריד אותה על הסף.

ע ל י א ל ו ן :
בעיני הנושא חשוב ועקרוני. אנחנו בקרב הראשון של השינויים וזו ההקדמה. יש פה ניסיון לכפיה של מישהו שיושב איפה שהוא על רצון הקיבוץ, כאשר מעולם לא נקבע רצון הקיבוץ, ושהשינויים הדיפרנציאליים מייצגים את הרוב. בפעם האחרונה שהנושא נבדק נקבע להיפך. מה שהולך לקרות, שאם הצעה אחת לא תעבור, יביאו עוד אחת ועוד אחת בכיוון הזה, עד שמשהו יקרה, אולי בניגוד לרצון החברים. אני בעד כל ההגבלות – פרט לחתימה של 30 חברים. אם בהצעת החבר יתקיימו 4 המגבלות לא יצטרך את החתימות.

מ נ ו א ל ו ן :
בקיבוצים שבהם התקיימו הצבעות חוזרות, היו רוב המצביעים בעד הצעות השינוי, אך לא הרוב על פי התקנון שהוחלט עליו עוד בשנות השלושים. בזמן הדיונים על השינויים נצטרך להחליט על דרכי ההצבעה וכדאי היום לעשות הפרדה בין שני הדברים.


ש ב ת ש ל ו ם

טז' חשון תשס"ט 14.11.2008

עלון מס' 43 (3716) טז' חשון תשס"ט 14.11.2008



פ ג י ש ה מ ו ז ר ה

כבר ראיתי בחנות
את כל הפטנטים
המון חשמלים
סוללות ומגנטים,
אך תמיד מחדש מוזר לי לפגוש
את הדלת שיש לה שכל בראש.
תמיד היא רואה
כשאני מגיעה
וכדי שאדא שהיא חכמה
היא פותחת לגמרי לבד את עצמה.

חגית בנזימן "כשנוסעים לארץ אחרת"



ב ש ע ה ט ו ב ה -
לכבוד הכנסתו של הכספונט
בשבוע הבא לכלבו.
יוצב במקום שבו נמצאים
היום בקבוקי המים.
















פותחים שבת

לפני שבוע, בעקבות יום השנה ה – 13 לרצח רבין שרנו שירי שלום. בין השירים הוקרא שירו של י. גפן "היונה הלבנה כבר זקנה", תזמורת חליליות בליווי הגיטרה של זמיר גולן ניגנה את השיר "ולא ידעו עוד חרב". עידית פיק ונועם גבע ביצעו את השיר "יש לי אותך". תודה לכל הנגנים והסולנים.

בקבלת שבת זו התארחה הזמרת שרון עזריה (שכנתנו מגן השומרון), היא הגישה ביצוע יפה ומקצועי לשיר "בראשית" המושמע בביצועה לעיתים קרובות מעל גלי האתר. חן, חן לשרון.

מירב חופי דרשה את פרשת "לך לך" בגישה עיונית מרשימה. בתחילה דיברה באופן כללי על הפרשה ואמרה שהיא עוסקת בחייו ובדמותו של אברהם, ובבריתות שלו עם ה'.
בהמשך הזכירה את ניבי הלשון הרבים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי שלנו הלקוחים מפרשה זו, (הביאה כמה דוגמאות).

היא התמקדה בשני נושאים עיקריים: 1. ההבטחה האלוהית לאברהם לתת לו ולזרעו את ארץ כנען. 2.דמותו המורכבת של אברהם.
בנושא הראשון: הביאה את הפסוקים השונים שבהם מבטיח ה' לאברהם את ארץ כנען. ציינה שזהו סיפור מסוג הסיפורים שהיו מאד נפוצים בין עמי העולם שמטרתם הייתה לתת תוקף מוסרי והיסטורי לבעלות של קבוצה מסוימת על מקום מסוים.
אמרה שהתרבות שלנו מבוססת על סיפורים. מישהו סיפר סיפור, והסיפור הזה קובע את מהלך חיינו: את החלומות והכמיהות, המלחמות והשכול, את הפוליטיקה, המפלגות ועוד...

בנושא השני: דיברה על דמותו המורכבת והמגוונת של אברהם:
אדם אמיץ המוכן לעזוב את ביתו ומולדתו וללכת למקום חדש ובלתי מוכר. נווד גדול שנדד ממקום למקום והתוודע אל הארץ דרך רגליו. אדם מעשי: למרות שהארץ מובטחת לו, ירד למצרים בימי רעב, התעשר, ורק אז חזר לכנען. אדם שקול: כשהיה נתון בפחד, ידע לוותר על כבודו (ולהקריב אחרים) רק כדי לא לשלם בחייו. אדם רחב לב ולא קטנוני: כשמגיע עם לוט לארץ הוא אומר לו: "אל תהי מריבה בינינו... הִפָּרֶד נא מעלי...אם הַשְמאל ואֵימִינָה..." לוט בוחר את האזור הפורֶה השופע מים ואברהם מקבל את בחירתו זו ומסתפק באזור הסְפַר הבלתי פורֶה. נאמן לבני משפחתו ואינו נוטר טינה: יוצא למלחמה למען לוט, מציל אותו ואת רכושו, למרות האיבה שהייתה ביניהם. לא תמיד מוסרי – (מעשה הגר ובנה במדבר),
בעל חזון אך זקוק כל העת לביטחונות מה' שיעשה אותו לגוי גדול.

בסיום דבריה אמרה שניתן לראות שאברהם אינו מייצג שלמות, יש בו ניגודים רבים: גם אומץ וגם פחד, גם רוחב לב וגם חיבה לכסף ורכוש... אברהם הוא אדם, בן אנוש, ויכול לייצג כל אחד מאיתנו.

והשבוע, "מלאכים בשירים" בהקשר למלאכים הרבים המופיעים ב"פרשת וַיֵרָא". על הפרשה – אבישי גרוסמן.




התקנת כספונט(כספומט) בעין שמר
בהתאם להמלצות המבקר בדבר ניהול מזומנים בהנהלת החשבונות, החליטה הנהלת קהילה על השינויים הבאים:
א. משיכת מזומנים: בתקופה הקרובה יוצב בכלבו מכשיר כספונט למשיכת מזומנים. לאחר התקנת המכשיר לא תהיה עוד חלוקת מזומנים בקופת בית.
• זמינות השרות: בכל שעות פתיחת הכלבו. יש כאן שיפור לעומת המצב הקיים - בייחוד לחיילים המגיעים הביתה לסוף שבוע.
• עלות משיכה: 3 ₪ לכל משיכה. לכן מומלץ לא למשוך סכומים קטנים אלא לרכז את צריכת המזומנים החודשית או השבועית למספר קטן של משיכות.
• הגבלות: המכשיר מוציא רק שטרות של 100 ₪. סכום מקסימלי למשיכה אחת: 800 ₪ . במידה והחבר זקוק לסכום העולה על 2500 ₪ עליו להזמין סכום זה בהנהלת חשבונות.
• חברים שעדיין אין להם כרטיסי משיכת מזומנים יפנו לחיה חרודי.
• ברצוננו לציין כי המכשיר ידידותי למשתמש ואינו מסוג המכשירים הבולעים את הכרטיס.
ב. הפקדת מזומנים: ניתן להפקיד מזומנים בקופת הקיבוץ, כפי שהיה נהוג עד היום.
ג. תשלומים ואגרות: רישיונות נהיגה ותשלומים אחרים במזומן שהם על חשבון הקיבוץ - אין צורך למשוך מזומן, אלא להביא את הטופס להנהלת החשבונות שתדאג לתשלום.
ד. בשאלות יש לפנות לנחמה רימון שתתפעל את המכשיר ותדאג שתמיד יהיו בו שטרות, וליגאל ק.
ה. והעיקר- לא לפחד כלל.




איגלו בשת"פ עם ענקית שירותי הביטוח Nationwide

מאת בתיה פלדמן/גלובס

בשעה שהמשבר פוגע כמעט בכולם, נעים לשמוע על חברות שמצליחות לסגור עסקאות. חברת eGlue הישראלית חתמה בחודשיים האחרונים שני חוזים, המוערכים כל אחד בכמה מיליוני דולרים.
אחד מהלקוחות החדשים חשף את זהותו אך השני הוא לקוח מעניין במיוחד.
איגלו תספק פתרונות תוכנה לניהול אינטראקציות לקוח בזמן אמת בענקית שירותי הביטוח והפיננסים האמריקנית Nationwide Financial המחזיקה ב16 מליון פוליסות.

איגלו הוקמה ב- 2001 וגייסה עד היום 30 מליון מקרנות ההון סיכון סידר, גיזה, אוורגרין, וכן משמעון אלון, רון צוקרמן והקיבוצים עין שמר ומעגן מיכאל.

איגלו מספקת פתרונות תוכנה לניהול התקשרויות, המאפשרת להגדיל את יעילות ההתקשרות בכל ערוצי הקשר, כמו שיחת טלפון, נקודת מכירה וממשק שירות באינטרנט.
לאיגלו עשרות לקוחות גדולים בשוקי הטלקום, הכבלים, הבנקים, הביטוח, הבריאות והתיירות.







קליספרה (בוקר טוב)

שיחה עם אילן לוטן על מופע "ערב שירים יווניים"
שיתקיים בשבוע הבא,
בו ייקחו חלק זמרים מקומיים, זמרות מקהלת הקבה"א, ונגני להקת "פרח אדום".

מה לך, אוהד מוסיקה קלאסית לשירים יווניים – לא התבלבלת קצת?
בשנת 2000 יצאנו קבוצה של חברים לטיול ביוון ואחד משיאי הטיול, היה ביקור במועדון לילה בעיירה קטנה על חוף הים, שם שרו וניגנו מוזיקה יוונית. מאז נדלקתי על השירים היווניים ומשך השנים צברנו אסנת ואני כמות גדולה של דיסקים אותם שמענו הלוך וחזור ולאט לאט רקם בנו הרעיון לשתף עוד אנשים בהנאה הגדולה הזו.

לפני כשנתיים הוצאתי מתוך הרבה מאוד דיסקים את השירים האהובים עלי, רובם שירים שקטים וכך התחיל התגבש הראיון לעשות ערב יווני.

מה אתה מוצא בשירים היווניים?
המלודיות יפיפיות! הצבע של המוזיקה, של הזמרים והכלים – יש בהם מאפיינים חזקים ייחודיים, זה לא סתם עוד שירים…

ושירים יוונים במועדוני זמר, אתה אוהב?
יש המון סוגים של שירים יווניים, יש כאלה שאינם מדברים אלי. אהובים עלי בעיקר אלה שמעובדים לכיוון הקלאסי.
למשל, אני אוהב את הבחירות של ירון אנוש, למי ששומע את התוכנית שלו.



איך התגבש המופע ומה יהיה בו?
לבנות מקהלת הקבה"א יש 4 שירים יפיפיים שכתב תיאודורקיס והן נוהגות לשיר אותם במופעים של המקהלה.
התקשרנו גם ללהקת "פרח אדום" מירושלים, להקה מקצועית שמנגנת מוזיקה יוונית, ובעזרת 3 מנגני הלהקה (שהמוביל שלה הוא קרוב של ענת וקובי ) – קם הערב על רגליו

הרעיון הראשון היה לשיר את השירים בשפת המקור – ביוונית, ולשם כך התקשרנו אל דוברי יוונית ואוהבי זמר יווני, נינטה מקיבוץ מעברות, דוברת יוונית מבית, ואנג'לו רפאל, שהוא חולם וחוקר זמר יווני ממודיעין - שתרגמו את השירים וגם לימדו אותנו כיצד להגות את המלים נכון.

אחר כך הצענו למספר אנשים להופיע בשירים שתורגמו לעברית. ואכן במופע ישירו: חיים חננאל, רותי דגאי, מרק צ'נסקי, יואל גרוסברג, אמיתי ששון, קובי גרוסמן, נועם גבע ועידית פיק, יעקב רון (מיקנעם), אני, ובנות מקהלת הקבה"א.
כדי להוסיף גיוון, הכנסנו שתי פינות של מלל ושקופיות ברקע.
את המופע תלווה תוכניה עם תרגום מילות השירים שיושרו ביוונית ודברי הסבר קצרים על המוזיקה היוונית.

ועוד:
אני רוצה להודות לכל מי שנותן יד וקול להצלחת המופע.
אני מזמין את כל אוהבי המוזיקה לבוא ומקווה שאצליח להעביר את האהבה שלי לשירה היוונית גם אליהם.

תודה אילן ובהצלחה
נורית




ת ו ד ה
רצינו להודות לכל העושים במלאכה , שבזכותם הגענו בשעה טובה לביתנו החדש.
לנוגה תירוש, יונתן שחר, נאווה גור, שאול גלעד, רוז'ה אלבז, ולעובדי הנוי.
תודה לכולכם על הרצון והאכפתיות, תודה על סבר פנים ויחס טוב.
ניר וענת אלון












לכל החברים/הנהגים שלום רב.

עבר חודש מאז נכנסתי לתפקיד וברצוני לעדכן את החברים במספר נושאים.

רכבים גדולים ויונדאי H1
לרשות החברים רכבים גדולים שמספריהם: 27/45/48/60.

רכבים אלה מיועדים בעיקר להובלות נוסעים ובשעת הצורך ניתן לקפל את הספסלים האחוריים ולקבל תא מטען יחסית גדול.

לאחרונה, ביוזמתו הברוכה של גיורא ריפתין, העברנו את קוד פתיחת רכבים אלה לשלט שעל מחזיק המפתחות.
לפני נסיעה ברכב כזה לוודא שקוד הפתיחה ידוע ועל כן חילקתי השבוע את הקודים לתאי הדואר.

חלוקה לקבוצות
לנוחיות החברים, שדרגתי את חלוקת קבוצת הרכבים במערכת ההזמנות.
בשעת ההזמנה בדקו איזה סוג רכב הזמנתם ושהוא אכן מתאים לצורכי הנסיעה.

ה ק ב ו צ ו ת ה ן :
1. פרטי – רכבים קטנים.
2. פרטי – ביטול כרית אוויר.
ניתן לבטל את הכרית מקדימה ולשים
כסא תינוקות.
3. רכב גדול לנוסעים.
4. רכב הובלות – 31 ו- 32

זמן הסידור
את סידור הרכב ליום הבא אני מכין בין השעות 9:00 ל- 12. סידור הרכב נפתח כל יום בסביבות שעות אלה.
בזמן הסידור המערכת סגורה להזמנות, בערך כחצי שעה – נא לקחת זאת בהבנה.

יעדי הנסיעה
עדכנתי את יעדי הנסיעה. חשוב לסמן את היעד המתאים על מנת שיתאפשר לחלק את הרכבים בצורה טובה לכולם.

בדיקה לאישור נסיעה.
כדאי לבדוק יום קודם לנסיעה, שסודר לכם הרכב שהזמנתם. בדרך כלל אם יש בעיה אני מודיע טלפונית, אבל מדי פעם יש תקלות ואם תיידעו אותי יום קודם, עדיין ניתן להסדיר את העניין.

זה הכל להפעם, נסיעה טובה ובטוחה לכולם.
משה רונן – סדרן רכב.









שאילתא
כ מ ה ש א ל ו ת -
לפני מספר חודשים נמסר בעלון דווח על סיום כהונתם של דירקטורים נציגי הקיבוץ במפעל הגומי.
האם מונו אחרים להחליפם? ואם כן היכן מונו ומדוע לא פורסם הנושא.
האם ההנהלה הכלכלית והנהלת הקהילה רואים חשיבות לדבר.
( השם במערכת )

מ ש י ב ע ו ד י ד ג א י י ו " ר כ ל כ ל י :

תשובה לשאלת המחבר האלמוני:
א. לפני חודשים רבים מונה אורי אשכולי, הנושא פורסם בעלון יחד עם פרוטוקול הישיבה של מועצת מנהלים בה מונה.
ב. בישיבה האחרונה של מועצת מנהלים של עין שמר מונו מירה אפשטיין ועמי גלעד
כדירקטורים נוספים. הודעה רשמית על כך תצא כאשר יפורסם פרוטוקול הישיבה האחרונה שעדיין לא אושר.
ג. לא ברור לי מה עניינה של הנהלת הקהילה לנושא.
ד. לגבי חשיבות, אני מניח שהכותב מתכוון לפרסום ולא למינוי אם כן התשובה למעלה.
ה. אם אופן הפרסום אינו מספק נשמח להודיע על כך בשיחה הקרובה.
ו. ולמחבר מדוע להשתמש באלמוניות כאשר מדובר בנושא בסיסי ואלמנטארי ואשר נראה לך כה חשוב ?

עדכוני משא:
הפלאפון של גילי רכז הנוי – 052-6632787

פנייה אישית
לפני כשבוע קיבלתי מכתב בתא הדואר בעלום שם, ובו התבקשתי לטפל בנושא מסוים.
חשוב לי להבהיר, כי אין ביכולתי להגיב או להתייחס למכתב הנ"ל.
אני מזמינה את החברה שפנתה לפנות אלי, וכך אוכל להתייחס לטענותיה.

שבוע טוב, רוני גלעד.
מ ס י ב ה



מסיבת פרידה לאיילת מוזס
תתקיים ביום חמישי 20.11
שעה 20:30
במועדון לחבר.



כ ו ל ם מ ו ז מ נ י ם





התרמה ארצית
לנוער בסיכון
תתקיים ביום רביעי הבא
19.11.08
ילדי המרכז הבוגר יעברו
בבתי החברים לקבלת תרומות









על ירין כץ – מתנדב ועובד באגודה למלחמה בסרטן


מה אתה עושה באגודה?
האגודה למלחמה בסרטן מחפשת סטודנטים לפעילויות ומכיוון שאני לומד ברופין מנהל עסקים ושיווק – פנו אלי והציעו לי לחנוך ילד חולה סרטן.
זאת אומרת, לעזור לו להשלים חומר לימודי, לתמוך בו חברתית וכדומה.

הסכמתי ועבדתי בשנה שעברה עם ילד בן 12 מפרדס חנה (היום הוא בריא ולומד בכיתה ז') למען הגילוי הנאות, עבודה זו היא בתשלום ומקבלים עליה שכר.

בחופש הגדול חסר לאגודה רכז הסברה לאזור חדרה, אור עקיבא פרדס חנה ומועצה אזורית מנשה – פנו אלי ומאז אני ממלא תפקיד זה.

מה כולל התפקיד?
רכז הסברה הוא תפקיד לסטודנטים.
כדי למלא אותו עברתי הדרכה באגודה.
מטרת התפקיד היא לארגן את ההתרמה באזורית האלה מבחינת – חלוקת פנקסים, איסוף הכסף, ספירתו, והחלק העיקרי הוא השלב המכין, בו הרכז בוחר את בתי הספר שיתרימו ביום המבצע, מרצה לילדים בכיתות על המחלה, על האגודה וכיצד לבצע ההתרמה.

איך היה השנה?
המבצע השנה בשלבי סיום וסיכום. נתונים מדויקים יש לי רק על האזור עליו הייתי אחראי, אבל ניתן לראות עליה של כ30-40 אחוז בהשוואה לשנה הקודמת.

למה אתה מיחס זאת?
חלוקת רחובות הייתה השנה מסודרת וגם היו לרשותי יותר תלמידים משהיו בשנה שעברה. אני רואה יחס ישר בין יחסו ומחויבותו של מחנך הכיתה לבין סכום ההתרמה שהכיתה מגייסת

מה למדת מהעיסוק הזה?
אחת הסיבות שבחרתי לעסוק בזה – כדי לדעת יותר על המחלה הזאת. מי שמכיר את ההיסטוריה המשפחתית שלי, יודע שהסרטן אינו אורח זר במשפחתנו וסבתי ז"ל נפטרה מסרטן לפני כשנה וחצי.
ולצד התגמול הכספי, ישנן פעילויות נוספות שאני מבצע בהתנדבות ומרגיש מאוד נכון לקשור את עצמי לאגודה הזו.

בשנים האחרונות יש דיבורים וחששות מניהול לא תקין של עמותות, מה אתה יודע על זה?
מתוקף היותה של האגודה, העמותה הכי גדולה בישראל, יש בה ביקורת תמידית על הנושא הפיננסי, על מנת שהעמותה תוכרז כעמותה המקסימום המותר לעמותה להוציא על אדמניסטרציה הוא 30% (כל שקל שנכנס 30 אגורות ומטה) יוצא על חומרים, שכר, וכל השאר מופנה למטרות.
באגודה למלחמה בסרטן יש היום הרף הנמוך ביותר והוא 15% מינוס הוצאות על אדמניסטרציה והשאר 85% מופנים למטרות האגודה שהם תמיכה בחולים, מכשירים רפואיים, תרופות שאינם בסל, מחקר, תמיכת מורים וסטודנטים בילדים חולים, קבוצות תמיכה, חופשות למשפחות החולים והסברה.

ומה אתה עושה באגודה בנוסף?
השנה אני מלווה ילד בן 17 מאור עקיבא ומרצה בבתי ספר נגד עישון וחשיפה לשמש.
בנוסף אני עושה כל מה שנדרש: להוביל מחשב שנרכש ע"י האגודה לביתו של ילד חולה, להוביל תרופות מהאגודה לחולים וכדומה.

גם אם לא אעבוד באגודה בשכר אני רואה עצמי מחויב לה ואעזור מתי שאתבקש וכשאוכל.

יש משהו שאתה רוצה ליידע?
חשוב לי לגעת בשני נושאים:
הראשון – האגודה אינה יוצרת קשר עם חולים ואינה מאתרת אותם. ולכן מי שמכיר חולה שזקוק לעזרה – יפנה אותו לאגודה. האגודה מקבלת כל חולה בחום, עוזרת לו במידע ובכל עזרה שנדרשת.

שנית – אם יש אנשים המעוניינים להתנדב בכל נושא שהוא - טלמידע של האגודה מספרו:
1-800-599-995 ושם ניתן לתרום, לדווח ולהתנדב.


תודה לירין – התעניינה נורית משיח













לליאור גרוסמן,
החניך המצטיין של קורס מפקדי
יהלום
שהסתיים השבוע –
שמחים איתך,
גאים בך, ומאחלים לך עוד ועוד
הצלחות בהמשך דרכך!







שיחת הקיבוץ
תתקיים בשבת 15.11.08
בשעה 20:30.

ע ל ה פ ר ק :

1. קבלה לחברות: עטר שנפלד, רונן שאשא

2. שיתוף פעולה עם "בית אקשטיין" – מוסד לבני נוער אוטיסטים.

3. תיקון החלטה בנושא שיכון: בדירות החדשות הקיבוץ יממן 80 מ"ר בלבד, בלי קשר לגודל המשפחה.

4. נוהל ערעורים – "מנגנון ויסות" – יוצגו שתי הצעות חלופיות, של אילן לוטן ושל הנהלת קהילה.


בשיחת הקיבות יומלצו לחברות עטר שנפלד ורונן שאשא
הרי כמה מלים עליהם – ומפיהם:

עטר שנפלד
סיימתי את הצבא בשנת 99 מאז רוב הזמן הייתי כמועמד, ובין לבין הייתי כשנה וחצי בחו"ל.
עתה משהגעתי לגיל 30 ואני נדרש להחליט באשר לעתידי, ברצוני להתקבל לחברות בקיבוץ שבו גדלתי וחונכתי, כאן נמצאת משפחתי, חברי ואני רוצה להמשיך ולהיות חלק ממנו.
למדתי אדריכלות נוף ברופין 3 שנים, ולאחרונה סיימתי 3 שנים של עבודה בחנות אופניים בבנימינה כמנהל החנות. בקרוב אני מתחיל לעבוד בלול במענית.
תחום שמאוד מעניין אותי ומעסיק את זמני הוא האופניים ורכיבת אופניים.

רונן שאשא
נולדתי ברמת גן לפני 36 שנים כמעט. שירתתי בחיל האוויר. למדתי שנה וחצי ביולוגיה באונברסיטת ת"א, טיילתי קצת בחו"ל ומשנת 99 אני עובד בשח"ל בתחילה בתוך אחראי מוקד, ואחר כך בתור פרמדיק ואחראי הדרכה. עובד במשמרות כשתחנת האם שלי היא בתל אביב.
בעין שמר אני מרגיש טוב – בבית. בתחילה היה לי חשש להתרחק מהמשפחה ומהחברים ומהדינמיות של העיר, היום אני לא מבין איך אנשים מסוגלים לחיות בעיר.
אני אוהב את הדשא, הירוק, הבריכה, האפשרות לטייל, לקחת את הילדים בבוקר באופניים לבית הילדים הקרבה למשפחה המורחבת של רונית.
אני רואה את עצמי חלק מהקהילה ואשמח לתרום במה שאתבקש.
בקשר לשינויים בקיבוץ, הצורה הקיימת עכשיו היא המועדפת עלי – והייתי שמח לשמור על הקיים.



מ ה מ ר פ א ה
ביום שני הקרוב
המרפאה תהיה פתוחה
לבדיקות דם בלבד
לאחר מכן תהיה סגורה.


שרה ילינק
נולדה 16.10.1928
נפטרה 9.11.2008


אמא יקרה שלי
נפרדתי ממך במוצאי שבת, בערב נתת לי 3 נשיקות שנצרבו לי על הלחי (ויישארו שם עד סוף ימי) נפנפת לי לשלום ואיחלת לי נסיעה טובה, ריטואל של פרידה בארבעת החודשים האחרונים. כמה שעות אחר כך כבר לא היית אתנו. כמה לא צפוי ולא נתפס, למרות המצב הקשה שהיית שרויה בו.

אמא
הגעתם עם הגרעין המצרי לקיבוץ, את ואבא זוג אנשים צעירים, יפים, מאושרים ומאוהבים, חדורי אידיאלים וציונות.
איך שהגלגל התהפך במשך הזמן.
שנים ארוכות (מאז היותי בת שנתיים) נלחמת כגיבורה בעיקר בתופעות הלוואי הקשות והאכזריות שהתלוו למחלתך. כשחברים בקיבוץ בקשו לעזור לך, לא נתת לאיש, התעקשת לעשות הכל בכוחותיך ההולכים ואוזלים.

מאז שעזבנו את הקיבוץ – בכל התחנות של חיינו, מימי ערד הרחוקים ועד נהורה, בקרת אותנו מדי חודש כמו שעון, מחליפה 3 אוטובוסים ועמוסה תיקים מלאי כל טוב. תמיד עם עוגת הגבינה המפורסמת שלך, שסביבתי הקרובה שכניי וחברותי הכירו ולקקו את האצבעות. אנשים לא הבינו מאיפה את שואבת כוחות ועושה את כל המסע הזה כל חודש.

השמחות הגדולות שלך היו ארבעת ילדינו, נכדיך האהובים, שלהם הקדשת את כל זמנך כשהיית באה לבקרנו והרעפת עליהם אהבה ללא גבול. והם החזירו לך אהבה גדולה ודאגו לשלומך גם ממרחקים.
בשנים האחרונות עם נישואיי הדר ושחר, שגיא וסמר נוספו 3 נינים למאגר הנפשות האהובות.

א מ א
גם אחרי הניתוח הקשה שעברת לפני כארבעה חודשים, למרות בגידת הגוף הטוטאלית כמעט, נשארת צלולה וערנית. קראנו עיתונים וספרים, פתרנו תשבצים ביחד, כשלפעמים את יודעת לפני את התשובה הנכונה. עתון המשק היה שגרת יום שישי שלנו ועברנו על כולו, בלי לפספס כתבה אחת.
לנכדתך שטסה להודו איחלת שתבלה טוב ותשמור על עצמה. למרות סבלך הרב גלגלת אותנו מצחוק כשהתבדחת על חשבון מצבך.
כשסיפרתי לך שאני קופצת לשעתיים לנינינים שלך, בקשת שאמסור להם דרישת שלום, כל כך הבנת שגם הם זקוקים לי ואמרת לי: "אני מבינה שאת צריכה להתחלק". איזו אצילות נפש.

אמא, נסינו לעזור לך ככל יכולתנו.
אני מקווה שהצלחנו, במשהו, להקל על סבלך
בכאב עמוק ובאהבה גדולה אנו נפרדים ממך.

ט ל י ל ה

ל ש ר ה ה י ק ר ה
תמיד קשה להיפרד ממי שאוהבים וזה המצב עכשיו איתך, שרה.
צריך להיפרד אין ברירה, זה עצוב אבל זאת דרך החיים שבסופה המוות.

ההיכרות בינינו היא מהרבה שנים עוד מהגרעין המצרי, אבל רק בשנים האחרונות הקשר שלנו התחזק ולמדתי להעריך את כל התכונות הטובות שלך. והיו לך שרה!!!
בתחילת הקשר היינו משוחחות ומתווכחות על כל מיני נושאים בקיבוץ, ובהמשך הייתי דואגת לבריאותך. ניסיתי מספר פעמים לשכנע אותך לרדת מדירתך עם המדרגות ולא הסכמת שנים רבות לעזוב אותה. משך הזמן למדתי לכבד את רצונך העקבי והקצת עקשן ויותר לא הצקתי לך.

שרה, למדת לחיות עם הקשיים הבריאותיים שלך והסתדרת אתם לא רע, למרות כל הנפילות, קמת כמו נמרה והמשכת הלאה.
עם הזמן למדתי להעריך תכונה זו שנקראית עקשנות וכיבדתי אותה, כי הבנתי שאת עושה מה שטוב וחשוב בעיניך, ולא מה שהציבור אומר או חושב.
רצית להיות עצמאית עם עזרה קטנה פה ושם. עם הזמן המצב קצת החמיר והוחלט במוסדות להצמיד לך מלווה קבועה, ואז הגיע הזמן להעביר אותך עם המלווה לדירה בקומת קרקע גדולה יותר. לאחר תקופת מה עברת לבית דורות. בבית דורות ליוותי אותך זמן מה ומאוד שמחתי לראות ולשמוע ממך עד כמה את נהנית ומעריכה את הטיפול בבית דורות – את הפעילויות השונות, קבלות השבת והחגים. אבל עדיין לא ויתרת על החיים העצמאיים בביתך, עד כמה שאפשר עם עזרה ותמיכה קבועה. כאן שרה ניצחת וקיבלת מה שרצית.

נהנית זמן קצר בדירה, אבל ניצלת כל רגע כדי לעשות הליכות ארוכות בשבילי הקיבוץ, לבשל לעצמך ולקבל בשמחה את המשפחה – הילדים, הנכדים והנינים. ניצלת עד תום את הכוחות שלך. היית מגיעה בקביעות להדרן לעבוד שעה או שעתיים, הלכת לחוגים של חורף חכם, פעם ברגל, פעם עם מקל הליכה ופעם בקלנועית.. ואפילו בכסא גלגלים. היית מגיעה לסרטים במועדון ולמפגשים של המצרים.
לצערי זה לא ארך הרבה זמן ונפלת למשכב לאחר ניתוח שממנו לא יצאת.

שרה, יש לך ילדים נהדרים, טלילה ודודו שדאגו לך מאוד, ביקרו אותך הרבה ותמכו בך כל הזמן. ליוותי אותם בהערכה ובהערצה גדולה.


לטלילה ודודו ולכל המשפחה המורחבת, דעו כי הייתה לכם אמא דואגת ואוהבת.
אני משתתפת בצערכם.

ע ל י ז ה ל ו י


א מ א י ק ר ה

מדהימה, חזקה, גיבורה, טובה, אוהבת עד אין קץ, אוהבת הבריות חכמה, אצילה.
אמא ודוגמא ומופת (וסבתא וסבתא-סבתא): תמיד נמצאת, תמיד רוצה לעזור ולתת בכל מצב וללא תנאי.

אהבת את הבריות ומי שהכירך נשבה בקסמיך. ממתנדבות ואולפניסטיות שעבדו לצידך ובאו לבקרך בבית, חברות וידידות שהצטרפו לביקור, ועד צוותים רפואיים בבתי חולים אשר מטבע הסיבות פגשו אותך בנסיבות קשות. מכולם שמעתי דברי התפעלות.

ולאחרונה אני שומע זאת מנכדך חגי, שרק הגיעה חברתו החדשה רעות, הפוגשת אותך לראשונה כשאת במצב קשה ובלתי אפשרי במחלקת מונשמים - מכונה מנשימה אותך דרך הצוואר ישר לקנה ועקב כך גם אינך יכולה לדבר עם קול, אלא רק עם השפתיים. ומאכילים אותך ומשקים אותך דרך זונדה שנמצאת קבוע דרך האף, יכולת תנועה כמעט אפסית בכפות הרגליים, מעט מאוד בידיים ובראש, אך ראש צלול לחלוטין ועיניים פקוחות אומרות ומדברות.
והנה אפילו מי שפוגשת אותך לראשונה במצב קשה ובלתי אפשרי זה מרגישה את החום שאת מקרינה המנעים את הלב.
במצב קשה ובלתי אפשרי זה את דואגת לכולם, אמא שילדיה חשובים לה יותר ממנה עצמה, מתעניינת בשלום כולם ורק שלא להכביד על הצוות הרפואי בעבודתו.

במצב קשה בלתי אפשרי זה ניסיתי לתת לך אושר ואיכות חיים ככל האפשר. ואכן חייכת, צחקת והתבדחת הרבה כאשר היינו אצלך.
ניסיתי לתת לך את ההרגשה שאת החשובה מכל. הראשונה בסדר העדיפיות שאנחנו שם בשבילך ללא תנאי ובכל מצב.
ניסיתי לתת לך את ההרגשה שאינך למעמסה שזהו הדבר אותו אני מעוניין לעשות יותר מכל, שאין בלתו ואני יודע שאת ידעת ויודעת. לא היה דבר אותו רציתי יותר, היה לי הכבוד ואושר גדול להיות לידך יום יום ולצערי הרב כמעט כל יום ואני כל כך רוצה לתת עוד.

אהבתי להיות אצלך יום יום יום (כמעט, לצערי), לדאוג, ולטפל, להביא אוכל או כל דבר אחר, לראות את השחוק הגדול מתפשט על פניך כשהינך רואה שהגעתי, לשים את הכריות במקום הנכון שיהיה לך נוח, לעשות התעמלות כשאפשרי, לפתור תשבצים, לקרוא עיתון ולגרום לך נחת.

גרמת לי אושר גדול.
אני כל כך רוצה לעשות עוד ואת כל כך חסרה.
אמא יקרה, בשבילי את העיקר גיבורה, אמיצה. את אינך עמנו בעולם הגשמי, אך את איתנו תמיד לעד.

ד ו ד ו



כמה מילות פרידה לשרה ילינק

קשה להיפרד מחברה שהכרתי בתקופת נעורי במצרים, בתנועת השומר הצעיר או העברי הצעיר, איך שקראנו לה.

שרה נולדה בקהיר באוקטובר 1928 – השנה מלאו לה 80 שנה.
הוריה, סמי וליאון חיים ז"ל, היגרו מטורקיה כמו הרבה מהורינו והתמקמו בקהיר כמורים בבתי ספר יסודיים יהודיים.
שרה למדה ביסודי בבית ספר יהודי-צרפתי. בהיותה בת 11 שנים הגיעו לבית הספר נציגי "העברי הצעיר" (השוה"צ) והזמינו את הילדים למשחקים. עם הזמן הם התחילו ללמוד שירים בעברית ואת ההיסטוריה של ארץ ישראל וכן גם פעילויות צופיות ועוד.
האווירה הנהדרת ששררה במפגשים האלה משכה את הנוער היהודי וגרמה להצטרפות רבים מהם לתנועת הנוער. שרה היית השייכת לקן הראשון שנפתח בקהיר (קן הליופלוס).

בשנת 1946-48 הפעילות הציונית הגלויה נעשתה קשה ונאלצנו לסגור קנים ולהעביר את הפעילות לפסים מחתרתיים. המפגשים נעשו בבתים של החניכים והמדריכים. מהשכבה הבוגרת של התנועה נוסד הגרעין המצרי.

עוד לפני שנסגר הקן, שרה הכירה שם את מי שיהיה בעלה, יגאל ילינק, שהיה בעל דרכון אוסטרי בהתאם למוצא הוריו. לאחר תקופת מה הם התחתנו והתכוננו לעליה לארץ. בסוף 1949 הם טסו דרך איטליה וחיכו שם לאוניה שתיקח אותם לישראל.
בארץ הגיעו קודם לקיבוץ המצרי הראשון – לנחשונים, שם חיכו לבואם של שאר חברי הגרעין. בינתיים מוסדות הקבה"א החליטו שהגרעין המצרי ישלים את קיבוץ עין שמר והם הצטרפו לגרעין.

שרה הרגישה בעין שמר שזה המקום אליו רצתה להגיע. כשהציעו לה בקיבוץ לעבוד לפי הכשרתה בתור פקידה, היא אמרה: "לא באתי לעבוד בקיבוץ בפקידות". בתחילה עבדה בבית התינוקות ובפעוטון ובהמשך דרכה עבדה שנים רבות במחסן הבגדים ובמטבח.

הוריה סמי וליאון הגיעו אחריה וחיו איתה בעין שמר עד יומם האחרון.
לשרה בת ובן גדולים, טלילה ודוד, ארבע נכדים ושלושה נינים וכן אח ואחות, ויקטור וג'ויה שגם היא הייתה שייכת לגרעין.

שנים רבות שרה התמודדה עם הבדידות ועם המחלה שלה שלא נתנה לה מנוח. קצת אור ושמחה בחיים נתנו לה ביקורי הבנים, הנכדים והמשפחה.

שרה, נוחי בשלום על אדמת עין שמר שכה אהבת ואנו נזכור אותך תמיד.

י צ ח ק ד נ ו ן


ל ט ל י ו ד ו ד ו

שרה בתוך עצמה חיה ובכל זאת תמיד איתנו, לצידנו ובינינו.
לא פעם חשבתי שבעצם דומה הייתה לרבים אחרים ועם זאת בדרכה שלה כל כך מיוחדת וייחודית. שרה הצליחה תמיד להפתיע אותי בפנים נוספות, שכאילו חיכו לרגע הנכון להיחשף ולהזכיר כמה חכמה, רגישה, אמיצה וגם מצחיקה הייתה.

הזיכרונות הראשונים עולים מילדות של קיבוץ ומקבוצת הורים צעירים וביניהם שרה ויגאל שניהם מקסימים ומלאי שמחת חיים, הורים נפלאים ואוהבים לטלילה ודודו. הם חלק מהכיף של טיולי שבת חורפית, אין ספור שעות של בריכה בקיץ, הפיקניק המסורתי של ה"מצרים" בחוף טנטורה, הריקודים, הנסיעות לסרטים בעיר הגדולה והסרטים על הדשא.

ושרה, כבר אז אמא ככל האמהות: אמא של ההשכבות בבית הילדים ומסיבות הקבוצה והסיפורים על ילדות ונעורים בקהיר. ואיתה יחד כחלק בלתי נפרד, כמו תמונה קבוצתית של משפחה, הוריה סבתא סימה וסבא חיים שגם הם חלק מתמונת ילדותנו הקיבוצית.
ומהתמונות עולה דמותה של שרה כאישה יפה וזקופה, עם עיניים ירוקות מאירות ומחייכות וזוג צמות מגולגלות לה סביב ראשה.
וכן! מנקודת זמן מסוימת שאינני יודעת לשים עליה את האצבע, שרה כבר אחרת ושונה משאר האמהות – מתמודדת עם המחלה שבאה והולכת.

חזרתי לגלות את שרה שוב רק לאחר שבגרנו. זה היה כשליוויתי אותה לביקורים אצל טלילה והנכדים. ימים מראש עסקה בהכנת העוגה האהובה, המאפה או המתנות שהבטיחה להביא איתה בביקור.
דואגת לתאם אתי את פרטי הנסיעה ולוודא שהכל מסתדר. וכך מאחורי דמותה הפרטית והסגורה בדרך כלל – עולה אשה אחרת: נמרצת ופעילה.
במהלך הנסיעות, כשאנחנו לבד ברכב מתנהלת שיחה על עניינים שברומו של עולם, או אירוע אקטואלי קיבוצי כזה או אחר.
ושרה מצויה ומתמצאת בהכל, קשובה וגם מביעה עמדה. ואז ברגע הכי בלתי צפוי מבריקה עם הבחנה מקורית משלה, מסוג האמירות שהן גם מצחיקות וחכמות וגם עוקצניות ומעמיקות. כמה אהבתי אותה באותם רגעים וכמה שמחתי לגלות כל פעם מחדש את חדות מחשבתה ותבונתה.

וכאשר מגיעים לנהורה שוב שרה במיטבה! כולה קורנת אושר ואהבה לנכדים, שמחזירים לה במנות גדולות של חום וקבלה בלתי מותנית. איתם היא סבתא אהובה ומוערכת, טובה אל כולם וכולם טובים אליה ושמחים על בואה. תמונתה של שרה מוקפת במשפחתה כשהיא כולה זורחת, טבעית וזורמת – היא עבורי תמונה של נחמה על שזכתה לקטוף את פירות הנתינה הגדולה לילדים ולנכדים.

הייתה בה סקרנות שלא ידעה שובע, שאיפה ללמוד עוד ולהרחיב אופקים ודעת. בעקשנות ובהתמדה הגיעה לכל הרצאה, חג ואירועי תרבות בקיבוץ או במילוא. מגייסת את כל כולה ומקפידה להמשיך ולהיות חלק מהקהילה, תוך שהיא נאבקת לשמור בקנאות על עצמאותה, נושאת את גופה שנחלש עם השנים ולא נכנעת לקשיים. ואם העזנו להציע עזרה – היא מסרבת בתוקף. ידענו שחשוב לה רק לא להיות לנטל ורק לא להזדקק לעזרת הזולת ועם זאת לא לשקוע ולא להיכנע ולרגע לא להפסיק לצמוח ולהתפתח.

מי שהכיר את שרה מקרוב ידע שהייתה אישה גאה ואמיצה שעשתה הכל שלא לעורר רחמים, עומדת על משמר חייה ועל רצונה לחיות אותם במלואם. כך גם נותרה בחודשים האחרונים: בהירת מחשבה, חדת זיכרון וצלולה, מאזינה לטלילה ודודו הקוראים לה את העתון היומי, את עלון המשק או את כתבי הנכדים והנינים.
חבריה של שרה בקיבוץ ומעל כולם עליזה, היו לה למשענת ולחברה וגם אם לעתים נדמה היה כי נשארה לבד – תמיד היו שם ברקע דואגים ושומרים שלא יפגעו זכויותיה בקיבוץ.

טלי ודודו – מאז האשפוז האחרון עטפתם את אמא בדאגה ובאהבה כמוה לא ראיתי הרבה. לא עזבתם אותה לרגע, במסירות שלא ידעה גבולות של לילה או יום, חג או שבת. בחמלה וברוך שהרעפתם עליה זכיתם ללוות אותה בחודשי חייה האחרונים, שומרים על כבודה ומעמדה גם בבית החולים.
הייתה זו זכות גדולה לה זכתה אמא – וזכיתם אתם.

לכם טלי ודודו, לג'ויה, ויקי ובני משפחתם, לנכדיה האהובים, הדר, שגיא, חגי ואדווה, ולנינים, אורי ואליה אני רוצה להגיד: שרה תישאר בזיכרוני כאשה אמיצה, נבונה, מצחיקה וחזקה. אישה מיוחדת ודוגמא ליכולת לקבל את החיים ולמרות הקשיים – להוציא מהם את המיטב ולחיות אותם במלואם.

נ י ר ה כ ה ן


ס ב ת א י ק ר ה ש ל נ ו
גם כשגופך ספג מכה, בזוג העיניים האלה שלך – העיניים הטובות הללו, שניצוץ ניצת בהן כשאנו היינו נכנסים לחדרך, העיניים שהן את – בהן דבר לא דעך. וכשהייתי מביט בהן – בראי נפשך העדינה פנימה, זו הייתה אותה הרגישות, ואותה האהבה, אותה אמת, אותה החמלה, ההבנה והחכמה, וסבתא הייתה אותה הסבתא – ממשיכה לתת לי שיעורים על איך להיות בן אדם, על כוח ועל עמידה מול קשיים.
לפעמים מילה אחת שלך הייתה מופקת במאבק – מפיך או מידך, היתה שיעור יקר מפז, יקר יותר מספר שלם.

סבתא יקרה שלנו,
ילדיך, נכדיך ונינייך, ראו בך בכל מפגש ובכל שיחה את מה שהיינו רוצים לראות גם בעצמנו – מעיין נובע של ענווה ואהבה ותמימות ואמת. רגש אמיתי שמבעבע החוצה מבעד לעיניים טובות ולב חם שתמיד רוצה לתת, גם כשקשה לבטא זאת. סבתא שלנו, עולם של טוב, מעולם לא שמענו ממך מילה שלילית על מישהו, על משהו. נשאנו אליך עינינו בהשתאות על נועם הליכתך, על כוח עמידתך ועל טוהר ליבך.

סבתל'ה, ראיתי את המסירות ואת ההתמסרות של ילדיך אליך בחודשים האחרונים וחשבתי כמה זה יפה וכמה זה מגיע לך – החום הזה, המעטפת המלטפת והאוהבת הזו שליוותה אותך וחיבקה אותך ברוך לפני לכתך.
יצחק פרלמן אמר פעם, אחרי שסיים במאבק הופעה שלמה עם מיתר קרוע, שלפעמים כל מה שהאדם צריך הוא לדעת לנגן ולייצר מוזיקה ממה שנשאר לנו.
את סבתל'ה, עד יומך האחרון, המשכת לנגן, המשכת לפרוט על מיתרי לבנו ולהפיק מנגינה זכה ויפיפייה, שהמסה את הלב. גם עכשיו אם אני עוצר לרגע ומקשיב ללב, אני יכול עוד לשמוע את המנגינה שלך.

אוהבים אותך כל כך
ח ג י




ש ב ת ש ל ו ם