עלון מס' 43 (3716) טז' חשון תשס"ט 14.11.2008
פ ג י ש ה מ ו ז ר ה
כבר ראיתי בחנות
את כל הפטנטים
המון חשמלים
סוללות ומגנטים,
אך תמיד מחדש מוזר לי לפגוש
את הדלת שיש לה שכל בראש.
תמיד היא רואה
כשאני מגיעה
וכדי שאדא שהיא חכמה
היא פותחת לגמרי לבד את עצמה.
חגית בנזימן "כשנוסעים לארץ אחרת"
ב ש ע ה ט ו ב ה -
לכבוד הכנסתו של הכספונט
בשבוע הבא לכלבו.
יוצב במקום שבו נמצאים
היום בקבוקי המים.
פותחים שבת
לפני שבוע, בעקבות יום השנה ה – 13 לרצח רבין שרנו שירי שלום. בין השירים הוקרא שירו של י. גפן "היונה הלבנה כבר זקנה", תזמורת חליליות בליווי הגיטרה של זמיר גולן ניגנה את השיר "ולא ידעו עוד חרב". עידית פיק ונועם גבע ביצעו את השיר "יש לי אותך". תודה לכל הנגנים והסולנים.
בקבלת שבת זו התארחה הזמרת שרון עזריה (שכנתנו מגן השומרון), היא הגישה ביצוע יפה ומקצועי לשיר "בראשית" המושמע בביצועה לעיתים קרובות מעל גלי האתר. חן, חן לשרון.
מירב חופי דרשה את פרשת "לך לך" בגישה עיונית מרשימה. בתחילה דיברה באופן כללי על הפרשה ואמרה שהיא עוסקת בחייו ובדמותו של אברהם, ובבריתות שלו עם ה'.
בהמשך הזכירה את ניבי הלשון הרבים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי שלנו הלקוחים מפרשה זו, (הביאה כמה דוגמאות).
היא התמקדה בשני נושאים עיקריים: 1. ההבטחה האלוהית לאברהם לתת לו ולזרעו את ארץ כנען. 2.דמותו המורכבת של אברהם.
בנושא הראשון: הביאה את הפסוקים השונים שבהם מבטיח ה' לאברהם את ארץ כנען. ציינה שזהו סיפור מסוג הסיפורים שהיו מאד נפוצים בין עמי העולם שמטרתם הייתה לתת תוקף מוסרי והיסטורי לבעלות של קבוצה מסוימת על מקום מסוים.
אמרה שהתרבות שלנו מבוססת על סיפורים. מישהו סיפר סיפור, והסיפור הזה קובע את מהלך חיינו: את החלומות והכמיהות, המלחמות והשכול, את הפוליטיקה, המפלגות ועוד...
בנושא השני: דיברה על דמותו המורכבת והמגוונת של אברהם:
אדם אמיץ המוכן לעזוב את ביתו ומולדתו וללכת למקום חדש ובלתי מוכר. נווד גדול שנדד ממקום למקום והתוודע אל הארץ דרך רגליו. אדם מעשי: למרות שהארץ מובטחת לו, ירד למצרים בימי רעב, התעשר, ורק אז חזר לכנען. אדם שקול: כשהיה נתון בפחד, ידע לוותר על כבודו (ולהקריב אחרים) רק כדי לא לשלם בחייו. אדם רחב לב ולא קטנוני: כשמגיע עם לוט לארץ הוא אומר לו: "אל תהי מריבה בינינו... הִפָּרֶד נא מעלי...אם הַשְמאל ואֵימִינָה..." לוט בוחר את האזור הפורֶה השופע מים ואברהם מקבל את בחירתו זו ומסתפק באזור הסְפַר הבלתי פורֶה. נאמן לבני משפחתו ואינו נוטר טינה: יוצא למלחמה למען לוט, מציל אותו ואת רכושו, למרות האיבה שהייתה ביניהם. לא תמיד מוסרי – (מעשה הגר ובנה במדבר),
בעל חזון אך זקוק כל העת לביטחונות מה' שיעשה אותו לגוי גדול.
בסיום דבריה אמרה שניתן לראות שאברהם אינו מייצג שלמות, יש בו ניגודים רבים: גם אומץ וגם פחד, גם רוחב לב וגם חיבה לכסף ורכוש... אברהם הוא אדם, בן אנוש, ויכול לייצג כל אחד מאיתנו.
והשבוע, "מלאכים בשירים" בהקשר למלאכים הרבים המופיעים ב"פרשת וַיֵרָא". על הפרשה – אבישי גרוסמן.
התקנת כספונט(כספומט) בעין שמר
בהתאם להמלצות המבקר בדבר ניהול מזומנים בהנהלת החשבונות, החליטה הנהלת קהילה על השינויים הבאים:
א. משיכת מזומנים: בתקופה הקרובה יוצב בכלבו מכשיר כספונט למשיכת מזומנים. לאחר התקנת המכשיר לא תהיה עוד חלוקת מזומנים בקופת בית.
• זמינות השרות: בכל שעות פתיחת הכלבו. יש כאן שיפור לעומת המצב הקיים - בייחוד לחיילים המגיעים הביתה לסוף שבוע.
• עלות משיכה: 3 ₪ לכל משיכה. לכן מומלץ לא למשוך סכומים קטנים אלא לרכז את צריכת המזומנים החודשית או השבועית למספר קטן של משיכות.
• הגבלות: המכשיר מוציא רק שטרות של 100 ₪. סכום מקסימלי למשיכה אחת: 800 ₪ . במידה והחבר זקוק לסכום העולה על 2500 ₪ עליו להזמין סכום זה בהנהלת חשבונות.
• חברים שעדיין אין להם כרטיסי משיכת מזומנים יפנו לחיה חרודי.
• ברצוננו לציין כי המכשיר ידידותי למשתמש ואינו מסוג המכשירים הבולעים את הכרטיס.
ב. הפקדת מזומנים: ניתן להפקיד מזומנים בקופת הקיבוץ, כפי שהיה נהוג עד היום.
ג. תשלומים ואגרות: רישיונות נהיגה ותשלומים אחרים במזומן שהם על חשבון הקיבוץ - אין צורך למשוך מזומן, אלא להביא את הטופס להנהלת החשבונות שתדאג לתשלום.
ד. בשאלות יש לפנות לנחמה רימון שתתפעל את המכשיר ותדאג שתמיד יהיו בו שטרות, וליגאל ק.
ה. והעיקר- לא לפחד כלל.
איגלו בשת"פ עם ענקית שירותי הביטוח Nationwide
מאת בתיה פלדמן/גלובס
בשעה שהמשבר פוגע כמעט בכולם, נעים לשמוע על חברות שמצליחות לסגור עסקאות. חברת eGlue הישראלית חתמה בחודשיים האחרונים שני חוזים, המוערכים כל אחד בכמה מיליוני דולרים.
אחד מהלקוחות החדשים חשף את זהותו אך השני הוא לקוח מעניין במיוחד.
איגלו תספק פתרונות תוכנה לניהול אינטראקציות לקוח בזמן אמת בענקית שירותי הביטוח והפיננסים האמריקנית Nationwide Financial המחזיקה ב16 מליון פוליסות.
איגלו הוקמה ב- 2001 וגייסה עד היום 30 מליון מקרנות ההון סיכון סידר, גיזה, אוורגרין, וכן משמעון אלון, רון צוקרמן והקיבוצים עין שמר ומעגן מיכאל.
איגלו מספקת פתרונות תוכנה לניהול התקשרויות, המאפשרת להגדיל את יעילות ההתקשרות בכל ערוצי הקשר, כמו שיחת טלפון, נקודת מכירה וממשק שירות באינטרנט.
לאיגלו עשרות לקוחות גדולים בשוקי הטלקום, הכבלים, הבנקים, הביטוח, הבריאות והתיירות.
קליספרה (בוקר טוב)
שיחה עם אילן לוטן על מופע "ערב שירים יווניים"
שיתקיים בשבוע הבא,
בו ייקחו חלק זמרים מקומיים, זמרות מקהלת הקבה"א, ונגני להקת "פרח אדום".
מה לך, אוהד מוסיקה קלאסית לשירים יווניים – לא התבלבלת קצת?
בשנת 2000 יצאנו קבוצה של חברים לטיול ביוון ואחד משיאי הטיול, היה ביקור במועדון לילה בעיירה קטנה על חוף הים, שם שרו וניגנו מוזיקה יוונית. מאז נדלקתי על השירים היווניים ומשך השנים צברנו אסנת ואני כמות גדולה של דיסקים אותם שמענו הלוך וחזור ולאט לאט רקם בנו הרעיון לשתף עוד אנשים בהנאה הגדולה הזו.
לפני כשנתיים הוצאתי מתוך הרבה מאוד דיסקים את השירים האהובים עלי, רובם שירים שקטים וכך התחיל התגבש הראיון לעשות ערב יווני.
מה אתה מוצא בשירים היווניים?
המלודיות יפיפיות! הצבע של המוזיקה, של הזמרים והכלים – יש בהם מאפיינים חזקים ייחודיים, זה לא סתם עוד שירים…
ושירים יוונים במועדוני זמר, אתה אוהב?
יש המון סוגים של שירים יווניים, יש כאלה שאינם מדברים אלי. אהובים עלי בעיקר אלה שמעובדים לכיוון הקלאסי.
למשל, אני אוהב את הבחירות של ירון אנוש, למי ששומע את התוכנית שלו.
איך התגבש המופע ומה יהיה בו?
לבנות מקהלת הקבה"א יש 4 שירים יפיפיים שכתב תיאודורקיס והן נוהגות לשיר אותם במופעים של המקהלה.
התקשרנו גם ללהקת "פרח אדום" מירושלים, להקה מקצועית שמנגנת מוזיקה יוונית, ובעזרת 3 מנגני הלהקה (שהמוביל שלה הוא קרוב של ענת וקובי ) – קם הערב על רגליו
הרעיון הראשון היה לשיר את השירים בשפת המקור – ביוונית, ולשם כך התקשרנו אל דוברי יוונית ואוהבי זמר יווני, נינטה מקיבוץ מעברות, דוברת יוונית מבית, ואנג'לו רפאל, שהוא חולם וחוקר זמר יווני ממודיעין - שתרגמו את השירים וגם לימדו אותנו כיצד להגות את המלים נכון.
אחר כך הצענו למספר אנשים להופיע בשירים שתורגמו לעברית. ואכן במופע ישירו: חיים חננאל, רותי דגאי, מרק צ'נסקי, יואל גרוסברג, אמיתי ששון, קובי גרוסמן, נועם גבע ועידית פיק, יעקב רון (מיקנעם), אני, ובנות מקהלת הקבה"א.
כדי להוסיף גיוון, הכנסנו שתי פינות של מלל ושקופיות ברקע.
את המופע תלווה תוכניה עם תרגום מילות השירים שיושרו ביוונית ודברי הסבר קצרים על המוזיקה היוונית.
ועוד:
אני רוצה להודות לכל מי שנותן יד וקול להצלחת המופע.
אני מזמין את כל אוהבי המוזיקה לבוא ומקווה שאצליח להעביר את האהבה שלי לשירה היוונית גם אליהם.
תודה אילן ובהצלחה
נורית
ת ו ד ה
רצינו להודות לכל העושים במלאכה , שבזכותם הגענו בשעה טובה לביתנו החדש.
לנוגה תירוש, יונתן שחר, נאווה גור, שאול גלעד, רוז'ה אלבז, ולעובדי הנוי.
תודה לכולכם על הרצון והאכפתיות, תודה על סבר פנים ויחס טוב.
ניר וענת אלון
לכל החברים/הנהגים שלום רב.
עבר חודש מאז נכנסתי לתפקיד וברצוני לעדכן את החברים במספר נושאים.
רכבים גדולים ויונדאי H1
לרשות החברים רכבים גדולים שמספריהם: 27/45/48/60.
רכבים אלה מיועדים בעיקר להובלות נוסעים ובשעת הצורך ניתן לקפל את הספסלים האחוריים ולקבל תא מטען יחסית גדול.
לאחרונה, ביוזמתו הברוכה של גיורא ריפתין, העברנו את קוד פתיחת רכבים אלה לשלט שעל מחזיק המפתחות.
לפני נסיעה ברכב כזה לוודא שקוד הפתיחה ידוע ועל כן חילקתי השבוע את הקודים לתאי הדואר.
חלוקה לקבוצות
לנוחיות החברים, שדרגתי את חלוקת קבוצת הרכבים במערכת ההזמנות.
בשעת ההזמנה בדקו איזה סוג רכב הזמנתם ושהוא אכן מתאים לצורכי הנסיעה.
ה ק ב ו צ ו ת ה ן :
1. פרטי – רכבים קטנים.
2. פרטי – ביטול כרית אוויר.
ניתן לבטל את הכרית מקדימה ולשים
כסא תינוקות.
3. רכב גדול לנוסעים.
4. רכב הובלות – 31 ו- 32
זמן הסידור
את סידור הרכב ליום הבא אני מכין בין השעות 9:00 ל- 12. סידור הרכב נפתח כל יום בסביבות שעות אלה.
בזמן הסידור המערכת סגורה להזמנות, בערך כחצי שעה – נא לקחת זאת בהבנה.
יעדי הנסיעה
עדכנתי את יעדי הנסיעה. חשוב לסמן את היעד המתאים על מנת שיתאפשר לחלק את הרכבים בצורה טובה לכולם.
בדיקה לאישור נסיעה.
כדאי לבדוק יום קודם לנסיעה, שסודר לכם הרכב שהזמנתם. בדרך כלל אם יש בעיה אני מודיע טלפונית, אבל מדי פעם יש תקלות ואם תיידעו אותי יום קודם, עדיין ניתן להסדיר את העניין.
זה הכל להפעם, נסיעה טובה ובטוחה לכולם.
משה רונן – סדרן רכב.
שאילתא
כ מ ה ש א ל ו ת -
לפני מספר חודשים נמסר בעלון דווח על סיום כהונתם של דירקטורים נציגי הקיבוץ במפעל הגומי.
האם מונו אחרים להחליפם? ואם כן היכן מונו ומדוע לא פורסם הנושא.
האם ההנהלה הכלכלית והנהלת הקהילה רואים חשיבות לדבר.
( השם במערכת )
מ ש י ב ע ו ד י ד ג א י י ו " ר כ ל כ ל י :
תשובה לשאלת המחבר האלמוני:
א. לפני חודשים רבים מונה אורי אשכולי, הנושא פורסם בעלון יחד עם פרוטוקול הישיבה של מועצת מנהלים בה מונה.
ב. בישיבה האחרונה של מועצת מנהלים של עין שמר מונו מירה אפשטיין ועמי גלעד
כדירקטורים נוספים. הודעה רשמית על כך תצא כאשר יפורסם פרוטוקול הישיבה האחרונה שעדיין לא אושר.
ג. לא ברור לי מה עניינה של הנהלת הקהילה לנושא.
ד. לגבי חשיבות, אני מניח שהכותב מתכוון לפרסום ולא למינוי אם כן התשובה למעלה.
ה. אם אופן הפרסום אינו מספק נשמח להודיע על כך בשיחה הקרובה.
ו. ולמחבר מדוע להשתמש באלמוניות כאשר מדובר בנושא בסיסי ואלמנטארי ואשר נראה לך כה חשוב ?
עדכוני משא:
הפלאפון של גילי רכז הנוי – 052-6632787
פנייה אישית
לפני כשבוע קיבלתי מכתב בתא הדואר בעלום שם, ובו התבקשתי לטפל בנושא מסוים.
חשוב לי להבהיר, כי אין ביכולתי להגיב או להתייחס למכתב הנ"ל.
אני מזמינה את החברה שפנתה לפנות אלי, וכך אוכל להתייחס לטענותיה.
שבוע טוב, רוני גלעד.
מ ס י ב ה
מסיבת פרידה לאיילת מוזס
תתקיים ביום חמישי 20.11
שעה 20:30
במועדון לחבר.
כ ו ל ם מ ו ז מ נ י ם
התרמה ארצית
לנוער בסיכון
תתקיים ביום רביעי הבא
19.11.08
ילדי המרכז הבוגר יעברו
בבתי החברים לקבלת תרומות
על ירין כץ – מתנדב ועובד באגודה למלחמה בסרטן
מה אתה עושה באגודה?
האגודה למלחמה בסרטן מחפשת סטודנטים לפעילויות ומכיוון שאני לומד ברופין מנהל עסקים ושיווק – פנו אלי והציעו לי לחנוך ילד חולה סרטן.
זאת אומרת, לעזור לו להשלים חומר לימודי, לתמוך בו חברתית וכדומה.
הסכמתי ועבדתי בשנה שעברה עם ילד בן 12 מפרדס חנה (היום הוא בריא ולומד בכיתה ז') למען הגילוי הנאות, עבודה זו היא בתשלום ומקבלים עליה שכר.
בחופש הגדול חסר לאגודה רכז הסברה לאזור חדרה, אור עקיבא פרדס חנה ומועצה אזורית מנשה – פנו אלי ומאז אני ממלא תפקיד זה.
מה כולל התפקיד?
רכז הסברה הוא תפקיד לסטודנטים.
כדי למלא אותו עברתי הדרכה באגודה.
מטרת התפקיד היא לארגן את ההתרמה באזורית האלה מבחינת – חלוקת פנקסים, איסוף הכסף, ספירתו, והחלק העיקרי הוא השלב המכין, בו הרכז בוחר את בתי הספר שיתרימו ביום המבצע, מרצה לילדים בכיתות על המחלה, על האגודה וכיצד לבצע ההתרמה.
איך היה השנה?
המבצע השנה בשלבי סיום וסיכום. נתונים מדויקים יש לי רק על האזור עליו הייתי אחראי, אבל ניתן לראות עליה של כ30-40 אחוז בהשוואה לשנה הקודמת.
למה אתה מיחס זאת?
חלוקת רחובות הייתה השנה מסודרת וגם היו לרשותי יותר תלמידים משהיו בשנה שעברה. אני רואה יחס ישר בין יחסו ומחויבותו של מחנך הכיתה לבין סכום ההתרמה שהכיתה מגייסת
מה למדת מהעיסוק הזה?
אחת הסיבות שבחרתי לעסוק בזה – כדי לדעת יותר על המחלה הזאת. מי שמכיר את ההיסטוריה המשפחתית שלי, יודע שהסרטן אינו אורח זר במשפחתנו וסבתי ז"ל נפטרה מסרטן לפני כשנה וחצי.
ולצד התגמול הכספי, ישנן פעילויות נוספות שאני מבצע בהתנדבות ומרגיש מאוד נכון לקשור את עצמי לאגודה הזו.
בשנים האחרונות יש דיבורים וחששות מניהול לא תקין של עמותות, מה אתה יודע על זה?
מתוקף היותה של האגודה, העמותה הכי גדולה בישראל, יש בה ביקורת תמידית על הנושא הפיננסי, על מנת שהעמותה תוכרז כעמותה המקסימום המותר לעמותה להוציא על אדמניסטרציה הוא 30% (כל שקל שנכנס 30 אגורות ומטה) יוצא על חומרים, שכר, וכל השאר מופנה למטרות.
באגודה למלחמה בסרטן יש היום הרף הנמוך ביותר והוא 15% מינוס הוצאות על אדמניסטרציה והשאר 85% מופנים למטרות האגודה שהם תמיכה בחולים, מכשירים רפואיים, תרופות שאינם בסל, מחקר, תמיכת מורים וסטודנטים בילדים חולים, קבוצות תמיכה, חופשות למשפחות החולים והסברה.
ומה אתה עושה באגודה בנוסף?
השנה אני מלווה ילד בן 17 מאור עקיבא ומרצה בבתי ספר נגד עישון וחשיפה לשמש.
בנוסף אני עושה כל מה שנדרש: להוביל מחשב שנרכש ע"י האגודה לביתו של ילד חולה, להוביל תרופות מהאגודה לחולים וכדומה.
גם אם לא אעבוד באגודה בשכר אני רואה עצמי מחויב לה ואעזור מתי שאתבקש וכשאוכל.
יש משהו שאתה רוצה ליידע?
חשוב לי לגעת בשני נושאים:
הראשון – האגודה אינה יוצרת קשר עם חולים ואינה מאתרת אותם. ולכן מי שמכיר חולה שזקוק לעזרה – יפנה אותו לאגודה. האגודה מקבלת כל חולה בחום, עוזרת לו במידע ובכל עזרה שנדרשת.
שנית – אם יש אנשים המעוניינים להתנדב בכל נושא שהוא - טלמידע של האגודה מספרו:
1-800-599-995 ושם ניתן לתרום, לדווח ולהתנדב.
תודה לירין – התעניינה נורית משיח
לליאור גרוסמן,
החניך המצטיין של קורס מפקדי
יהלום
שהסתיים השבוע –
שמחים איתך,
גאים בך, ומאחלים לך עוד ועוד
הצלחות בהמשך דרכך!
שיחת הקיבוץ
תתקיים בשבת 15.11.08
בשעה 20:30.
ע ל ה פ ר ק :
1. קבלה לחברות: עטר שנפלד, רונן שאשא
2. שיתוף פעולה עם "בית אקשטיין" – מוסד לבני נוער אוטיסטים.
3. תיקון החלטה בנושא שיכון: בדירות החדשות הקיבוץ יממן 80 מ"ר בלבד, בלי קשר לגודל המשפחה.
4. נוהל ערעורים – "מנגנון ויסות" – יוצגו שתי הצעות חלופיות, של אילן לוטן ושל הנהלת קהילה.
בשיחת הקיבות יומלצו לחברות עטר שנפלד ורונן שאשא
הרי כמה מלים עליהם – ומפיהם:
עטר שנפלד
סיימתי את הצבא בשנת 99 מאז רוב הזמן הייתי כמועמד, ובין לבין הייתי כשנה וחצי בחו"ל.
עתה משהגעתי לגיל 30 ואני נדרש להחליט באשר לעתידי, ברצוני להתקבל לחברות בקיבוץ שבו גדלתי וחונכתי, כאן נמצאת משפחתי, חברי ואני רוצה להמשיך ולהיות חלק ממנו.
למדתי אדריכלות נוף ברופין 3 שנים, ולאחרונה סיימתי 3 שנים של עבודה בחנות אופניים בבנימינה כמנהל החנות. בקרוב אני מתחיל לעבוד בלול במענית.
תחום שמאוד מעניין אותי ומעסיק את זמני הוא האופניים ורכיבת אופניים.
רונן שאשא
נולדתי ברמת גן לפני 36 שנים כמעט. שירתתי בחיל האוויר. למדתי שנה וחצי ביולוגיה באונברסיטת ת"א, טיילתי קצת בחו"ל ומשנת 99 אני עובד בשח"ל בתחילה בתוך אחראי מוקד, ואחר כך בתור פרמדיק ואחראי הדרכה. עובד במשמרות כשתחנת האם שלי היא בתל אביב.
בעין שמר אני מרגיש טוב – בבית. בתחילה היה לי חשש להתרחק מהמשפחה ומהחברים ומהדינמיות של העיר, היום אני לא מבין איך אנשים מסוגלים לחיות בעיר.
אני אוהב את הדשא, הירוק, הבריכה, האפשרות לטייל, לקחת את הילדים בבוקר באופניים לבית הילדים הקרבה למשפחה המורחבת של רונית.
אני רואה את עצמי חלק מהקהילה ואשמח לתרום במה שאתבקש.
בקשר לשינויים בקיבוץ, הצורה הקיימת עכשיו היא המועדפת עלי – והייתי שמח לשמור על הקיים.
מ ה מ ר פ א ה
ביום שני הקרוב
המרפאה תהיה פתוחה
לבדיקות דם בלבד
לאחר מכן תהיה סגורה.
שרה ילינק
נולדה 16.10.1928
נפטרה 9.11.2008
אמא יקרה שלי
נפרדתי ממך במוצאי שבת, בערב נתת לי 3 נשיקות שנצרבו לי על הלחי (ויישארו שם עד סוף ימי) נפנפת לי לשלום ואיחלת לי נסיעה טובה, ריטואל של פרידה בארבעת החודשים האחרונים. כמה שעות אחר כך כבר לא היית אתנו. כמה לא צפוי ולא נתפס, למרות המצב הקשה שהיית שרויה בו.
אמא
הגעתם עם הגרעין המצרי לקיבוץ, את ואבא זוג אנשים צעירים, יפים, מאושרים ומאוהבים, חדורי אידיאלים וציונות.
איך שהגלגל התהפך במשך הזמן.
שנים ארוכות (מאז היותי בת שנתיים) נלחמת כגיבורה בעיקר בתופעות הלוואי הקשות והאכזריות שהתלוו למחלתך. כשחברים בקיבוץ בקשו לעזור לך, לא נתת לאיש, התעקשת לעשות הכל בכוחותיך ההולכים ואוזלים.
מאז שעזבנו את הקיבוץ – בכל התחנות של חיינו, מימי ערד הרחוקים ועד נהורה, בקרת אותנו מדי חודש כמו שעון, מחליפה 3 אוטובוסים ועמוסה תיקים מלאי כל טוב. תמיד עם עוגת הגבינה המפורסמת שלך, שסביבתי הקרובה שכניי וחברותי הכירו ולקקו את האצבעות. אנשים לא הבינו מאיפה את שואבת כוחות ועושה את כל המסע הזה כל חודש.
השמחות הגדולות שלך היו ארבעת ילדינו, נכדיך האהובים, שלהם הקדשת את כל זמנך כשהיית באה לבקרנו והרעפת עליהם אהבה ללא גבול. והם החזירו לך אהבה גדולה ודאגו לשלומך גם ממרחקים.
בשנים האחרונות עם נישואיי הדר ושחר, שגיא וסמר נוספו 3 נינים למאגר הנפשות האהובות.
א מ א
גם אחרי הניתוח הקשה שעברת לפני כארבעה חודשים, למרות בגידת הגוף הטוטאלית כמעט, נשארת צלולה וערנית. קראנו עיתונים וספרים, פתרנו תשבצים ביחד, כשלפעמים את יודעת לפני את התשובה הנכונה. עתון המשק היה שגרת יום שישי שלנו ועברנו על כולו, בלי לפספס כתבה אחת.
לנכדתך שטסה להודו איחלת שתבלה טוב ותשמור על עצמה. למרות סבלך הרב גלגלת אותנו מצחוק כשהתבדחת על חשבון מצבך.
כשסיפרתי לך שאני קופצת לשעתיים לנינינים שלך, בקשת שאמסור להם דרישת שלום, כל כך הבנת שגם הם זקוקים לי ואמרת לי: "אני מבינה שאת צריכה להתחלק". איזו אצילות נפש.
אמא, נסינו לעזור לך ככל יכולתנו.
אני מקווה שהצלחנו, במשהו, להקל על סבלך
בכאב עמוק ובאהבה גדולה אנו נפרדים ממך.
ט ל י ל ה
ל ש ר ה ה י ק ר ה
תמיד קשה להיפרד ממי שאוהבים וזה המצב עכשיו איתך, שרה.
צריך להיפרד אין ברירה, זה עצוב אבל זאת דרך החיים שבסופה המוות.
ההיכרות בינינו היא מהרבה שנים עוד מהגרעין המצרי, אבל רק בשנים האחרונות הקשר שלנו התחזק ולמדתי להעריך את כל התכונות הטובות שלך. והיו לך שרה!!!
בתחילת הקשר היינו משוחחות ומתווכחות על כל מיני נושאים בקיבוץ, ובהמשך הייתי דואגת לבריאותך. ניסיתי מספר פעמים לשכנע אותך לרדת מדירתך עם המדרגות ולא הסכמת שנים רבות לעזוב אותה. משך הזמן למדתי לכבד את רצונך העקבי והקצת עקשן ויותר לא הצקתי לך.
שרה, למדת לחיות עם הקשיים הבריאותיים שלך והסתדרת אתם לא רע, למרות כל הנפילות, קמת כמו נמרה והמשכת הלאה.
עם הזמן למדתי להעריך תכונה זו שנקראית עקשנות וכיבדתי אותה, כי הבנתי שאת עושה מה שטוב וחשוב בעיניך, ולא מה שהציבור אומר או חושב.
רצית להיות עצמאית עם עזרה קטנה פה ושם. עם הזמן המצב קצת החמיר והוחלט במוסדות להצמיד לך מלווה קבועה, ואז הגיע הזמן להעביר אותך עם המלווה לדירה בקומת קרקע גדולה יותר. לאחר תקופת מה עברת לבית דורות. בבית דורות ליוותי אותך זמן מה ומאוד שמחתי לראות ולשמוע ממך עד כמה את נהנית ומעריכה את הטיפול בבית דורות – את הפעילויות השונות, קבלות השבת והחגים. אבל עדיין לא ויתרת על החיים העצמאיים בביתך, עד כמה שאפשר עם עזרה ותמיכה קבועה. כאן שרה ניצחת וקיבלת מה שרצית.
נהנית זמן קצר בדירה, אבל ניצלת כל רגע כדי לעשות הליכות ארוכות בשבילי הקיבוץ, לבשל לעצמך ולקבל בשמחה את המשפחה – הילדים, הנכדים והנינים. ניצלת עד תום את הכוחות שלך. היית מגיעה בקביעות להדרן לעבוד שעה או שעתיים, הלכת לחוגים של חורף חכם, פעם ברגל, פעם עם מקל הליכה ופעם בקלנועית.. ואפילו בכסא גלגלים. היית מגיעה לסרטים במועדון ולמפגשים של המצרים.
לצערי זה לא ארך הרבה זמן ונפלת למשכב לאחר ניתוח שממנו לא יצאת.
שרה, יש לך ילדים נהדרים, טלילה ודודו שדאגו לך מאוד, ביקרו אותך הרבה ותמכו בך כל הזמן. ליוותי אותם בהערכה ובהערצה גדולה.
לטלילה ודודו ולכל המשפחה המורחבת, דעו כי הייתה לכם אמא דואגת ואוהבת.
אני משתתפת בצערכם.
ע ל י ז ה ל ו י
א מ א י ק ר ה
מדהימה, חזקה, גיבורה, טובה, אוהבת עד אין קץ, אוהבת הבריות חכמה, אצילה.
אמא ודוגמא ומופת (וסבתא וסבתא-סבתא): תמיד נמצאת, תמיד רוצה לעזור ולתת בכל מצב וללא תנאי.
אהבת את הבריות ומי שהכירך נשבה בקסמיך. ממתנדבות ואולפניסטיות שעבדו לצידך ובאו לבקרך בבית, חברות וידידות שהצטרפו לביקור, ועד צוותים רפואיים בבתי חולים אשר מטבע הסיבות פגשו אותך בנסיבות קשות. מכולם שמעתי דברי התפעלות.
ולאחרונה אני שומע זאת מנכדך חגי, שרק הגיעה חברתו החדשה רעות, הפוגשת אותך לראשונה כשאת במצב קשה ובלתי אפשרי במחלקת מונשמים - מכונה מנשימה אותך דרך הצוואר ישר לקנה ועקב כך גם אינך יכולה לדבר עם קול, אלא רק עם השפתיים. ומאכילים אותך ומשקים אותך דרך זונדה שנמצאת קבוע דרך האף, יכולת תנועה כמעט אפסית בכפות הרגליים, מעט מאוד בידיים ובראש, אך ראש צלול לחלוטין ועיניים פקוחות אומרות ומדברות.
והנה אפילו מי שפוגשת אותך לראשונה במצב קשה ובלתי אפשרי זה מרגישה את החום שאת מקרינה המנעים את הלב.
במצב קשה ובלתי אפשרי זה את דואגת לכולם, אמא שילדיה חשובים לה יותר ממנה עצמה, מתעניינת בשלום כולם ורק שלא להכביד על הצוות הרפואי בעבודתו.
במצב קשה בלתי אפשרי זה ניסיתי לתת לך אושר ואיכות חיים ככל האפשר. ואכן חייכת, צחקת והתבדחת הרבה כאשר היינו אצלך.
ניסיתי לתת לך את ההרגשה שאת החשובה מכל. הראשונה בסדר העדיפיות שאנחנו שם בשבילך ללא תנאי ובכל מצב.
ניסיתי לתת לך את ההרגשה שאינך למעמסה שזהו הדבר אותו אני מעוניין לעשות יותר מכל, שאין בלתו ואני יודע שאת ידעת ויודעת. לא היה דבר אותו רציתי יותר, היה לי הכבוד ואושר גדול להיות לידך יום יום ולצערי הרב כמעט כל יום ואני כל כך רוצה לתת עוד.
אהבתי להיות אצלך יום יום יום (כמעט, לצערי), לדאוג, ולטפל, להביא אוכל או כל דבר אחר, לראות את השחוק הגדול מתפשט על פניך כשהינך רואה שהגעתי, לשים את הכריות במקום הנכון שיהיה לך נוח, לעשות התעמלות כשאפשרי, לפתור תשבצים, לקרוא עיתון ולגרום לך נחת.
גרמת לי אושר גדול.
אני כל כך רוצה לעשות עוד ואת כל כך חסרה.
אמא יקרה, בשבילי את העיקר גיבורה, אמיצה. את אינך עמנו בעולם הגשמי, אך את איתנו תמיד לעד.
ד ו ד ו
כמה מילות פרידה לשרה ילינק
קשה להיפרד מחברה שהכרתי בתקופת נעורי במצרים, בתנועת השומר הצעיר או העברי הצעיר, איך שקראנו לה.
שרה נולדה בקהיר באוקטובר 1928 – השנה מלאו לה 80 שנה.
הוריה, סמי וליאון חיים ז"ל, היגרו מטורקיה כמו הרבה מהורינו והתמקמו בקהיר כמורים בבתי ספר יסודיים יהודיים.
שרה למדה ביסודי בבית ספר יהודי-צרפתי. בהיותה בת 11 שנים הגיעו לבית הספר נציגי "העברי הצעיר" (השוה"צ) והזמינו את הילדים למשחקים. עם הזמן הם התחילו ללמוד שירים בעברית ואת ההיסטוריה של ארץ ישראל וכן גם פעילויות צופיות ועוד.
האווירה הנהדרת ששררה במפגשים האלה משכה את הנוער היהודי וגרמה להצטרפות רבים מהם לתנועת הנוער. שרה היית השייכת לקן הראשון שנפתח בקהיר (קן הליופלוס).
בשנת 1946-48 הפעילות הציונית הגלויה נעשתה קשה ונאלצנו לסגור קנים ולהעביר את הפעילות לפסים מחתרתיים. המפגשים נעשו בבתים של החניכים והמדריכים. מהשכבה הבוגרת של התנועה נוסד הגרעין המצרי.
עוד לפני שנסגר הקן, שרה הכירה שם את מי שיהיה בעלה, יגאל ילינק, שהיה בעל דרכון אוסטרי בהתאם למוצא הוריו. לאחר תקופת מה הם התחתנו והתכוננו לעליה לארץ. בסוף 1949 הם טסו דרך איטליה וחיכו שם לאוניה שתיקח אותם לישראל.
בארץ הגיעו קודם לקיבוץ המצרי הראשון – לנחשונים, שם חיכו לבואם של שאר חברי הגרעין. בינתיים מוסדות הקבה"א החליטו שהגרעין המצרי ישלים את קיבוץ עין שמר והם הצטרפו לגרעין.
שרה הרגישה בעין שמר שזה המקום אליו רצתה להגיע. כשהציעו לה בקיבוץ לעבוד לפי הכשרתה בתור פקידה, היא אמרה: "לא באתי לעבוד בקיבוץ בפקידות". בתחילה עבדה בבית התינוקות ובפעוטון ובהמשך דרכה עבדה שנים רבות במחסן הבגדים ובמטבח.
הוריה סמי וליאון הגיעו אחריה וחיו איתה בעין שמר עד יומם האחרון.
לשרה בת ובן גדולים, טלילה ודוד, ארבע נכדים ושלושה נינים וכן אח ואחות, ויקטור וג'ויה שגם היא הייתה שייכת לגרעין.
שנים רבות שרה התמודדה עם הבדידות ועם המחלה שלה שלא נתנה לה מנוח. קצת אור ושמחה בחיים נתנו לה ביקורי הבנים, הנכדים והמשפחה.
שרה, נוחי בשלום על אדמת עין שמר שכה אהבת ואנו נזכור אותך תמיד.
י צ ח ק ד נ ו ן
ל ט ל י ו ד ו ד ו
שרה בתוך עצמה חיה ובכל זאת תמיד איתנו, לצידנו ובינינו.
לא פעם חשבתי שבעצם דומה הייתה לרבים אחרים ועם זאת בדרכה שלה כל כך מיוחדת וייחודית. שרה הצליחה תמיד להפתיע אותי בפנים נוספות, שכאילו חיכו לרגע הנכון להיחשף ולהזכיר כמה חכמה, רגישה, אמיצה וגם מצחיקה הייתה.
הזיכרונות הראשונים עולים מילדות של קיבוץ ומקבוצת הורים צעירים וביניהם שרה ויגאל שניהם מקסימים ומלאי שמחת חיים, הורים נפלאים ואוהבים לטלילה ודודו. הם חלק מהכיף של טיולי שבת חורפית, אין ספור שעות של בריכה בקיץ, הפיקניק המסורתי של ה"מצרים" בחוף טנטורה, הריקודים, הנסיעות לסרטים בעיר הגדולה והסרטים על הדשא.
ושרה, כבר אז אמא ככל האמהות: אמא של ההשכבות בבית הילדים ומסיבות הקבוצה והסיפורים על ילדות ונעורים בקהיר. ואיתה יחד כחלק בלתי נפרד, כמו תמונה קבוצתית של משפחה, הוריה סבתא סימה וסבא חיים שגם הם חלק מתמונת ילדותנו הקיבוצית.
ומהתמונות עולה דמותה של שרה כאישה יפה וזקופה, עם עיניים ירוקות מאירות ומחייכות וזוג צמות מגולגלות לה סביב ראשה.
וכן! מנקודת זמן מסוימת שאינני יודעת לשים עליה את האצבע, שרה כבר אחרת ושונה משאר האמהות – מתמודדת עם המחלה שבאה והולכת.
חזרתי לגלות את שרה שוב רק לאחר שבגרנו. זה היה כשליוויתי אותה לביקורים אצל טלילה והנכדים. ימים מראש עסקה בהכנת העוגה האהובה, המאפה או המתנות שהבטיחה להביא איתה בביקור.
דואגת לתאם אתי את פרטי הנסיעה ולוודא שהכל מסתדר. וכך מאחורי דמותה הפרטית והסגורה בדרך כלל – עולה אשה אחרת: נמרצת ופעילה.
במהלך הנסיעות, כשאנחנו לבד ברכב מתנהלת שיחה על עניינים שברומו של עולם, או אירוע אקטואלי קיבוצי כזה או אחר.
ושרה מצויה ומתמצאת בהכל, קשובה וגם מביעה עמדה. ואז ברגע הכי בלתי צפוי מבריקה עם הבחנה מקורית משלה, מסוג האמירות שהן גם מצחיקות וחכמות וגם עוקצניות ומעמיקות. כמה אהבתי אותה באותם רגעים וכמה שמחתי לגלות כל פעם מחדש את חדות מחשבתה ותבונתה.
וכאשר מגיעים לנהורה שוב שרה במיטבה! כולה קורנת אושר ואהבה לנכדים, שמחזירים לה במנות גדולות של חום וקבלה בלתי מותנית. איתם היא סבתא אהובה ומוערכת, טובה אל כולם וכולם טובים אליה ושמחים על בואה. תמונתה של שרה מוקפת במשפחתה כשהיא כולה זורחת, טבעית וזורמת – היא עבורי תמונה של נחמה על שזכתה לקטוף את פירות הנתינה הגדולה לילדים ולנכדים.
הייתה בה סקרנות שלא ידעה שובע, שאיפה ללמוד עוד ולהרחיב אופקים ודעת. בעקשנות ובהתמדה הגיעה לכל הרצאה, חג ואירועי תרבות בקיבוץ או במילוא. מגייסת את כל כולה ומקפידה להמשיך ולהיות חלק מהקהילה, תוך שהיא נאבקת לשמור בקנאות על עצמאותה, נושאת את גופה שנחלש עם השנים ולא נכנעת לקשיים. ואם העזנו להציע עזרה – היא מסרבת בתוקף. ידענו שחשוב לה רק לא להיות לנטל ורק לא להזדקק לעזרת הזולת ועם זאת לא לשקוע ולא להיכנע ולרגע לא להפסיק לצמוח ולהתפתח.
מי שהכיר את שרה מקרוב ידע שהייתה אישה גאה ואמיצה שעשתה הכל שלא לעורר רחמים, עומדת על משמר חייה ועל רצונה לחיות אותם במלואם. כך גם נותרה בחודשים האחרונים: בהירת מחשבה, חדת זיכרון וצלולה, מאזינה לטלילה ודודו הקוראים לה את העתון היומי, את עלון המשק או את כתבי הנכדים והנינים.
חבריה של שרה בקיבוץ ומעל כולם עליזה, היו לה למשענת ולחברה וגם אם לעתים נדמה היה כי נשארה לבד – תמיד היו שם ברקע דואגים ושומרים שלא יפגעו זכויותיה בקיבוץ.
טלי ודודו – מאז האשפוז האחרון עטפתם את אמא בדאגה ובאהבה כמוה לא ראיתי הרבה. לא עזבתם אותה לרגע, במסירות שלא ידעה גבולות של לילה או יום, חג או שבת. בחמלה וברוך שהרעפתם עליה זכיתם ללוות אותה בחודשי חייה האחרונים, שומרים על כבודה ומעמדה גם בבית החולים.
הייתה זו זכות גדולה לה זכתה אמא – וזכיתם אתם.
לכם טלי ודודו, לג'ויה, ויקי ובני משפחתם, לנכדיה האהובים, הדר, שגיא, חגי ואדווה, ולנינים, אורי ואליה אני רוצה להגיד: שרה תישאר בזיכרוני כאשה אמיצה, נבונה, מצחיקה וחזקה. אישה מיוחדת ודוגמא ליכולת לקבל את החיים ולמרות הקשיים – להוציא מהם את המיטב ולחיות אותם במלואם.
נ י ר ה כ ה ן
ס ב ת א י ק ר ה ש ל נ ו
גם כשגופך ספג מכה, בזוג העיניים האלה שלך – העיניים הטובות הללו, שניצוץ ניצת בהן כשאנו היינו נכנסים לחדרך, העיניים שהן את – בהן דבר לא דעך. וכשהייתי מביט בהן – בראי נפשך העדינה פנימה, זו הייתה אותה הרגישות, ואותה האהבה, אותה אמת, אותה החמלה, ההבנה והחכמה, וסבתא הייתה אותה הסבתא – ממשיכה לתת לי שיעורים על איך להיות בן אדם, על כוח ועל עמידה מול קשיים.
לפעמים מילה אחת שלך הייתה מופקת במאבק – מפיך או מידך, היתה שיעור יקר מפז, יקר יותר מספר שלם.
סבתא יקרה שלנו,
ילדיך, נכדיך ונינייך, ראו בך בכל מפגש ובכל שיחה את מה שהיינו רוצים לראות גם בעצמנו – מעיין נובע של ענווה ואהבה ותמימות ואמת. רגש אמיתי שמבעבע החוצה מבעד לעיניים טובות ולב חם שתמיד רוצה לתת, גם כשקשה לבטא זאת. סבתא שלנו, עולם של טוב, מעולם לא שמענו ממך מילה שלילית על מישהו, על משהו. נשאנו אליך עינינו בהשתאות על נועם הליכתך, על כוח עמידתך ועל טוהר ליבך.
סבתל'ה, ראיתי את המסירות ואת ההתמסרות של ילדיך אליך בחודשים האחרונים וחשבתי כמה זה יפה וכמה זה מגיע לך – החום הזה, המעטפת המלטפת והאוהבת הזו שליוותה אותך וחיבקה אותך ברוך לפני לכתך.
יצחק פרלמן אמר פעם, אחרי שסיים במאבק הופעה שלמה עם מיתר קרוע, שלפעמים כל מה שהאדם צריך הוא לדעת לנגן ולייצר מוזיקה ממה שנשאר לנו.
את סבתל'ה, עד יומך האחרון, המשכת לנגן, המשכת לפרוט על מיתרי לבנו ולהפיק מנגינה זכה ויפיפייה, שהמסה את הלב. גם עכשיו אם אני עוצר לרגע ומקשיב ללב, אני יכול עוד לשמוע את המנגינה שלך.
אוהבים אותך כל כך
ח ג י
ש ב ת ש ל ו ם
