חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 44 (3763) יב' חשוון תש"ע 30.10.2009

עלון 44 (3763) יב' חשוון תש"ע 30.10.2009













פותחים שבת



לפני שבוע, בהקשר לפרשת נח שרנו על "שניים בשירים". בין השירים שרה קבוצת חברים וחברות את "לו רצו השניים יחד", רקפת זוהר וקובי גרוסמן שרו בדואט את "שניים"

ומירי ויואל גרוסברג זימרו את "מטרייה בשניים". חן, חן לכל הזמרים והזמרות.



את "פרשת נח" דרשה בגישה פילוסופית מרתקת עדה גבע. בתחילת דבריה אמרה שלמרות שפרשה זו מהווה נקודת אופל גדולה, ברצונה להאיר נקודה חיובית בתוך כל העולם השחור הזה. והנקודה הזאת היא לא נח.



היא חזרה לפסוק הראשון של בריאת העולם: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ..." במשפט אחד מציג הכותב תמונה שונה לחלוטין מכל האמונות שהיו באותה תקופה במזרח. לא אֵלִים זכר ונקבה, לא מלחמות בין אֵלִים, לא שנאות ונקמות וכד'... אלא אלוהים אחד שנמצא מחוץ לעולם, בורא את העולם במאמר ויוצא נקי ויבש.

אך מפרק ב' ואילך מתגלה לקורא שלאל יש בכל זאת חסרון אחד. והחיסרון הזה הוא ההצלה שלנו, בני האדם. מהמשך הסיפור מתברר לנו מהר מאד ש ה' אינו יודע הכל. הסיפור חושף חסרון זה צעד אחר צעד:



האל שברא תחילה את האדם לבד, לומד מהתבוננות בו– כי הוא חש בדידות, על-כן הוא מחליט לעשות לו "עזר כנגד". אך בטרם יזווג לו זיווג הוא מבקש מהאדם לקרוא לכל בעלי החיים בשם, במטרה ללמוד מי מהם מתאים להיות בן זוג לאדם על-פי השם שיקרא לו. אך בכל השמות שהאדם נותן לא נמצאה אחת שתיראה לאלוהים על פי שמה כמוצאת חן בעיני האדם.

עתה מחליט ה' ליצור לאדם בת זוג מתוכו, ואכן, כשאדם מתעורר ורואה את האישה, מעידים דבריו, כי היא המתאימה לליבו: "זאת הפעם, עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת!".



אנו רואים את אלוהים מתבונן ביציר כפיו, מלווה את האדם, ולפי התנהלותו הוא לומד היכן טעה ומה עליו לתקן. לו היה האלוהים יישות יודעת-כל היה האדם כבול בהחלטותיו של האל. המספר המקראי מתאר את האל כיישות לומדת מתוך התבוננות באדם, וכך מאפשר לאדם לבחור את דרכו ולקחת אחריות על בחירותיו. חיסרון זה שבאל המקראי, כביכול, הוא היתרון העצום בתפיסה האנושית של האדם את עצמו. האדם יכול לפי אמונה זו לשלוט בגורלו על פי מעשיו.

ושוב אפשר לראות אותה תבנית בסיפור עץ הדעת. האל אוסר על האדם לאכול מן הפרי, אך אינו מונע זאת ממנו, ומשאיר לאדם את הבחירה. עקרון הבחירה הוא ערך מקודש עד כדי כך, שכאשר המחבר שוקל אותו למול האפשרות לרצח אח או למרד באל עצמו, הוא מכריע לטובת חופש הבחירה. בהעמידו את ידיעת הכל של האל מול אפשרות הבחירה של האדם, המספר המקראי מעדיף את הבחירה האנושית ומגביל את יכולתו של האל, וכך מפתיע האדם כל פעם מחדש את האל!

האנושות הולכת ומתדרדרת, האדם הראשון חטא, בנו קין חטא, ובמשך 10 הדורות הבאים העולם מתמלא באנשים, והורים חוטאים ובניהם אחריהם, עד לפרשתנו, בה נאמר: "ותשחת הארץ לפני אלוהים, ותמלא הארץ חמס..."



אלוהים מתחרט, איפוא, על שברא את האדם ש"יֵצֶר מחשבות ליבו רק רע כל היום", ומחליט למחות את האנושות כולה במבול. אלא שמיד כשמסתיים המבול משתכר נוח ומתפשט בשכרותו, וְחָם בנו לועג למערומיו ומבזה אותו (ואולי היה זה כנען נכדו). דבריו של אלוהים לאחר כל זאת מעידים על אכזבתו: "יֵצֶר לב האדם רע מנעוריו..." - עתה מתברר לאלוהים כי טעה פעמיים:

א. נח איננו צדיק גדול ב. העונש שהוא הטיל לא הועיל.

על-פי פשוטו של כתוב, האל אינו יודע מראש מה יקרה ועתה הוא מוצג כמתחרט. הוא נוכח שהמבול היה לשווא, משום שלפניו ואחריו התוצאה היא אותה תוצאה. מסקנתו של האל היא, כי מכאן ואילך עליו להגביל את עצמו מלהשתמש במלוא כוחו ברצותו להעניש את האדם ולהביא אבדון על העולם. עתה הוא יוצר את הקֶשֶת שאמורה להזכיר לו הגבלה זו שהטיל על עצמו, ומוסיף ונשבע על-כך (כאדם המקלל את עצמו שקללתו תחול עליו אם יפר את השבועה). בשבועתו זו הוא מבטיח למעשה את חופש הבחירה לבני האדם לכל ימיהם עלי אדמות.

זוהי תפיסה מוסרית ההכרחית לכל חברה מתוקנת, שהרי רק לנוכח בחירה חופשית יכול האדם להיות אחראי למעשיו, יכול לשפוט ולהישפט.

בחירה זו שניתנה לנו כבני אדם, היא סיבת הייסורים והסיכון שלנו, אבל גם האחריות והסיכוי. תודה לעדה.



והשבוע, "הולכים בשירים" בהתאם לפרשת "לך לך", על הפרשה – אבישי גרוסמן.













ל ח ב ר י ם ש ל ו ם ,



עקב מצב המים הקשה השנה, וכדי שנוכל לקבל פיצוי על הקיצוץ במכסת המים אשר בוצעה השנה, אבקש להימנע מהשקיה של הדשאים לחלוטין, ולהקטין את השקיית הגינות למינימום.



האפשרות האחרת הינה לסגור את המים לחקלאות, ולכן אני פונה אל כולנו בכל לשון של בקשה, אנא, הישמרו ותשמרו על המים, כי אחרת אנו עלולים למצוא את עצמנו ללא כמות המים שקוצצה וללא פיצוי של כמה מאות אלפי ₪.



ביום שישי לפני שבועיים אירע פיצוץ מים בשכונת הקוטג'ים ומישהו סגר את השיבר ללא ידיעתי. דבר ראשון, כל הכבוד על היוזמה, אולם במקביל אבקש להודיע לי, מכיוון שבאותה הזדמנות הוא גם סגר את המים לשכונת החרסינה ולשכונת הרכבת.



אבקש בכל לשון של בקשה, לדווח לי על כל אירוע כזה כדי למנוע בעיות.



ש ב ו ע ט ו ב - צ ו ק ח ר ו ד י























סיכום הצבעת קלפי לאספת אגודת חברים שמר מ- 19/10/2009

1. אישור הדוחות הכספיים של האגודה ל 31/12/2008 כפי שהוצגו באספת החברים – עבר

2. אישור משרד רואי החשבון רוזנבלום הולצמן כרואי החשבון של האגודה – עבר

3. אישור הכלת סעיף 62 לפקודת מס הכנסה לנושא מיסוי האגודה לשנת 2008 – עבר

4. חלוקת רווחים שהועברו לאגודה בגין רווחיי החברות המוחזקות לשנת 2008. מדובר על 250,000 ₪ לחלוקה. לסעיף זה עלו באספה 4 הצעות וכולן הובאו להצבעה.

הצעה בחירת

החבר

הצעת ועד ההנהלה של האגודה:

לחלק את הרווחים לכלל חברי האגודה לפי יחידות ההשתתפות של כל חבר. 76

הצעת עלית מגן:

להעביר את הרווחים להפקדה לפנסיה. 28

הצעת צבייה ויסברג:

להעביר את הרווחים לשיפוצי דירות ולבניה חדשה. 14

הצעת אמיר תומר ועודי דגאי:

לחלק לחברים שני שליש מהרווחים להעביר ליורשי נפטרים שליש מהרווחים 17



סיכום הקלפי לשיחה מתאריך 19.10.09

1. נוהל ערעורים

תיקון נוהל ערעורים לפי הנוסח שהוצג בשיחה – עבר (105 בעד, 8 נגד)

2. בניה ושיפוצים

יועברו 500,000 ₪ לשיפוצי דירות. במקביל ייעשה כל מאמץ לקדם את בנייתן של 6 יחידות דיור חדשות, עליהן הוחלט בשנה שעברה – עבר (112 בעד, 20 נגד)









ב ש ו ל י ה ש י ח ה



כמה הערות בענין "שמר" אגודת חברים

י ג א ל ק צ נ ל נ ב ו ג ן



דברים אלה נכתבים לאחר אספת חברי "שמר" ולאחר ההצבעה בקלפי שבה התקבלה ברוב קולות הצעת הצוות.



נראה כי חברי הקיבוץ עדיין לא הפנימו את החשיבות של קיום "שמר" ושמירה על עצמאותה לאורך שנים. אני מסיק זאת מהשאלות שהופנו אלי ע"י חברים רבים שביקשו עצה והסבר לפני הצבעתם.. אנסה להסביר.



כשם שהפנסיה הוא תוצאה של הפרשה מעבודה במשך שנים רבות - כך הדיווידנד הוא הפרי של הנכסים היצרניים שצברנו במשך שנים. קיומו של דיוידנד כזה הוא חיוני בעיקר לגמלאים שבינינו (וכידוע כל אחד הוא גמלאי בפוטנציה) שבהגיעם לגיל פרישה לא יוכלו להגדיל את הכנסתם מעבודה.



כשם שבנושא הפנסיה אנחנו מעוניינים להגיע למצב שבו נושא הפנסיה לא יהיה נתון ללחצים של גופים ממסדיים, שמשיקוליהם ירצו להכניס בו שינויים, ואנחנו עושים מאמצים למנות לפנסיה נאמנים חיצוניים - כך בנושא הדיווידנד הקמנו את "שמר"; כדי לשמור על זכויות החברים מפני לחצים כאלה ואחרים. ואמנם-כבר בשנה הראשונה להפעלת "שמר" נעשו ניסיונות - שלא צלחו- להמית את העובר בטרם נולד.



כזכור, ההחלטה בקשר לשיוך הנכסים היצרניים (והדיווידנד הנובע מהם) קבעה 49% ל"שמר" ו-51% לקהילה. כך שיש אינטרס משותף הן ל"שמר" והן לקהילה שסכום הרווחים שיופרשו ע"י העסקים יהיה מקסימאלי. ואין מקום למלחמות היהודים על חלוקה אחרת מהחלוקה שעליה הוחלט. וייאמר כאן: אין זה מתפקידה של "שמר" לספק שירותים שהם באחריות הקהילה.



בשיחה האחרונה העלו מספר חברים הצעות החלטה כנגד הצעות הצוות. חלקן הועלו בתום לב, חלקן מאי הבנת הנושא, וחלקן מאינטרסים אישיים. היו כמה הצעות לגיטימיות: למשל לשנות את יחס החלוקה בין החברים לשארי חברים שנפטרו. אבל כיוון שהסכום לחלוקה היה השנה קטן החליט הצוות על חלוקה שווה לחברים ולשארים לפי יחידות השתתפות (כלומר ותק).



לסיכום: שמרו מכל משמר על הנכס שקיבלתם בזכות ואל תתנו לאף אחד לקעקע אותו.



יגאל ק.









ש א י ל ת ו ת





צ ו ו א ו ת

פורסם הצורך בהכנת צוואה גם בקיבוץ, הדבר נעשה חשוב עבור חברים רבים.

נראה שיש לטפל בנושא באופן מאורגן וקיבוצי, למנוע את הצורך של כל חבר להתמודד לבדו.



מוצעים הצעדים הבאים:

1. יפורסם נוסח צוואה סטנדרטי, העומד

בדרישות משפטיות. נוסח זה יתאים לרוב

החברים – מי שירצה ישנה.



2. לתת ייעוץ משפטי מרוכז בנושא, ע"י

עורך הדין של הקיבוץ.



3. להכין תוכנית מגירה למקרה שאין צוואה.



ע ד כ ו נ י ר י ב י ת

בעניין הריבית בתקציב ב' - פורסם שהריבית השנתית תרד ל- 1%, לפי ריבית הפיקדון לשלושה חודשים בגרנות.

תקציב ב' נועד לחסכון לחברים למשך שנים רבות, חברים רבים מפקידים כספים לחמש, עשר שנים ויותר.

לכן משונה ביותר להשוות פיקדון ארוך טווח זה לפיקדון ל- 3 חודשים בגרנות.



אני מבקש לדעת מה הריבית המשולמת בגרנות להפקדות ארוכות טווח שנה ויותר.

צריך להבין, שהעדכון המוצע מחסל לחלוטין את מסלול החיסכון שהוחלט עליו לפני שנים רבות. נראה לי שהחלטה מסוג זה ראויה להתקבל בדרג יותר גבוה.



ע י ד ו ס.



תשובת גיל עמל ועמית דגן:





לעידו שלום,

תודה על ההערה החשובה. מאחר שריבית הזכות לא עודכנה זמן רב, נוצר מצב אבסורדי: מוזרמים כספים חיצוניים רבים לתקציב האישי, הקיבוץ מחויב לשמור כנגד הכספים הללו פיקדונות, ללא יכולת אמיתית להשתמש בכסף, והריבית המשולמת לחברים גבוהה במאות אחוזים מהריבית שהקיבוץ יכול לקבל מגרנות או מהבנקים. בנוסף תקציב החיסכון אינו דומה לפיקדון לזמן ארוך בבנק, מכיוון שהחבר יכול להוציא ולהשתמש בחיסכון ללא מגבלת זמן. ובכל זאת חשבנו שהיכן שניתן ללכת לקראת החבר, ראוי לעשות זאת, כך שעדיין הריביות נשארו גבוהות יותר מהאלטרנטיבה בשוק החופשי, אבל לא במאות אחוזים, באופן שיסב נזקים לקיבוץ.









זה היה ...



בשבוע שעבר כתב חבר אלמוני מכתב בעילום שם והכניסו לתא הדואר של הנמען.



המכתב היה מעליב ומשפיל, ופוגע בבטן הרכה של הנמען, ע"י שימוש בזיכרון הוריו הנפטרים.

למזלנו לא הגיע המכתב ליעדו – כי הוא נלקח קודם לכן ע"י אשתו – שכמעט התעלפה (זו לא הגזמה) מעצמת הרשע שנבעה מבין המלים הקשות – ללא אפשרות לדון בבעיה ולברר אותה – ויש מה לברר.

המכתב נזרק לפח.



אם עדיין חושב אתה/ה שלדברים יש חשיבות; היה הגון, גש אל בעל הדבר, (קודם לכן כדאי שתחשוב איך היית רוצה שיפנו אליך) ובארבע עיניים תאמר לו את דעתך החשובה.

ועל כך נאמר: "החיים והמוות ביד הלשון"...

( - )







ש ר י ם ו ז ו כ ר י ם . . .



... התרגשנו, שרנו,

צחקנו ובכינו –



תודה לכל העוזרים

לזמרים

למשתתפים,

תודה לעושות העוגות מדי שנה ולכל הקהל הנפלא והחם שלנו ששר כל כך יפה.



מכל הצוות

והמשפחה





שז"ס - הקמע של הקבוצה...



סליחה ששכחנו אותך שחר זהר-סל, מרשימת המבורכים בעלון, על הצלחת נבחרת הכדורעף של המוסד. שהרי בלעדיך – איפה אנחנו?!



ו ע ד ת מ ו ס ד









שיחת הקיבוץ הקרובה תתקיים

ביום שני 9/11

במקום ובשעה הרגילים.











מ י ם ו ח ו ם

אעדר מהבית עד תאריך 15.11.09

בפניות השונות נא לדבר עם נאוה גור.

י ו א ל ג .



חדר כושר

חגית בורלס אחראית

על חדר הכושר.









ב ר כ ו ת



לשולה חדוותי וסימה ריפתין

שמציגות בתערוכת

"צבע בתנועה"

תערוכת עבודות טלאים

בהיכל התרבות של אור עקיבא

רח' הנשיא 80



פתיחת התערוכה ביום חמישי 5.11.09

וסגירתה ב 29.11.09



ההיכל פתוח משעה 10:00 בבוקר עד 18:00 רצוף. בימים של הופעות פתוח עד סוף המופע. בשישי ושבת סגור.









תודה רבה רבה לגדי גלעד

על השירות המעולה, הנעים והמחויך!



ממשפחת אברהמי











עדכוני

מש"א



1. מתארגן חוג גרפולוגיה (בתשלום) חברים המעוניינים מוזמנים לפנות

לרוני גלעד.



2. מקשרת עם בית אקשטיין –

אוריין גנדלמן היא המקשרת מטעם

הקיבוץ עם בית אקשטיין. ניתן

לפנות אליה בכל שאלה, הבהרה

בתחום.



שבת שלום, רוני גלעד









מזל טוב!

לענת וניר להולדת הבת

אחות לגל, שי ושחר

לסבים שמחה ועלי

ולכל המשפחה הרחבה!



תודה לג'קי על הפומליות שהביא לחדר האוכל





ה פ ע ם...

נחוץ תנור אפיה ב"חמשוש".



לפנות לענת ג.





מה קורה ומה הסיבה

זה שנים, שבעוברי בכביש הראשי של הקיבוץ ליד ביתם של ביריט ומשל'ה, עולה צחנה באפי. שאלתי את משל'ה - מה זה? ואמר, שחושב שיש נזילה בביוב, הוא כבר פנה כמה פעמים ואין עוזר.

הלוואי והפניה הזו תעזור?



ר ו ת ע צ מ ו ן





נ ל ק ח ה

ממחסן הנגריה נלקחה טלוויזיה גדולה של אחד מפועלי הנגריה. מי שלקח או ראה – מתבקש לעשות כל מאמץ – לטובת תיקון העניין.



א י ל ן י ג ו ד ה







נפתחה עצומת חברים לבחירתו המחודשת של יואל מרשק לתפקיד ריכוז אגף המשימות בתנועה הקיבוצית ע"י קבוצת נשים

מגבעת השלושה מעברות ונען

המעוניינים להצטרף יכתבו בגוגל

"יואל מרשק" וימצאו העצומה.





בשעה טובה הסתיים קטיף הכותנה

היבולים בינוניים ומעלה



ה ג י ע ו ה פ ר י ט י ם

מ נ י ק ו י י ב ש



ת ע ר ו כ ת נ ע ל י י ם

תתקיים ביום ה' 5.11

בחדר האוכל







ציוד לתינוקות

אני מחפשת לקבל/להשאיל ציוד לתינוקות שבדרך: עריסה, סל קל לרכב, כיסא נדנדה, שידת החתלה ועוד.



להתקשר לגלי יגודה 0523-795049











מ י ל ו א י ם

גדי גלעד יוצא למילואים

החל מיום שני 2.11.09

עד יום חמישי 12.11.09

במקרים דחופים אפשר להשאיר לו הודעה בנייד והנושא יטופל.

















עין שמר – לאן?











ג י ו ר א פ ו ר מ ן

על קוו פרשת המים

א ו

המסה הקריטית של "הרוכבים החופשיים"



גיורא פורמן, בן וחבר מעברות, עוסק במשך שנים בנושאים חברתיים-כלכליים.

הניסיון שצבר במשך שנים יכול לסייע לנו בנושאי אורחות החיים בעין שמר.

יש חשיבות – לפני קבלת החלטות ללמוד את הנושאים במידת האפשר ואנחנו משתדלים להביא אנשים כמו גיורא.



ג י ו ר א :

אני מניח שהייתה פה שיירה של סוכני שינוי שיודעים מה להציג ומה לא. ככלכלן שעוסק בתעשייה, אני מסתכל על השיתוף בהיקף הרחב שלו:

- השגת יתרונות של מונופול או קרטל, למשל שיתוף במשק החלב.

- יתרונות לגודל בחסכון בתשתיות.

- יצירת הון חברתי – זו הסיבה ש 250 קיבוצים הקימו במשך השנים 350 מפעלים מהטובים

בישראל ו-400 מושבים לא הקימו מפעלים... יתרון ההון החברתי בקיבוץ כשיוצרים אותו

מנצח הכל – אם לא, מוכרים הכל בהפרטה.

- בניית הזדהות העובדים – כל התיאוריות הסוציולוגיות על ניהול משתף.

- עמידה במצבי משבר כלכלי.

- עמידה בתנאי מלחמה או התיישבות חדשה – בקיבוץ המופרט כפר עזה, רבים ברחו והצבא

היה צריך להחזיק אותו, לעומת הקיבוצים השיתופיים.

- חסכון בתשלומי מס – קיבוץ מופרט חייב במס שההפסד יותר גדול מההתייעלות המובטחת.

- פתרונות לחולשות מבניות של שווקים בגלובליזציה.

מול האוליגרכים והחברות הגדולות – צריך להקים כוח אלטרנטיבי. במעברות הצטרפנו

לחברה הגדולה ביותר בתחום זה בעולם.

- השתלבות בתקופה של פריחת הקואופרטיבים בעולם.

זה "עולם המחר" שגדל בעולם – ואצלנו חוסלו הקואופרטיבים.

- הקטנת פערים ובטחון לחלשים.

מה בוחרים אצלנו? השותפות יוצרת פערים הרבה יותר קטנים מאשר בחברה

החיצונית.

- מקצועות שבכלכלת השוק המופרטת לא יהיו, כמו מורים.

מי ירצה להיות מורה בקיבוץ עם משכורת מינימום?



חולשות המערכת השיתופית

1. "הרוכבים החופשיים" מי שלא נשמע לחוקי המערכת, כדי להרוויח כסף,

כשהמסה הקריטית של פורצי הגדר עוברת את האפשר הם ממוטטים את הקיבוץ.

2. הצורך המתמיד באנרגיה ושמירת השותפות.

אם לא תשקיע כל הזמן, המערכת תתפורר. זה תלוי במנהיגות. קיבוץ שבו

התפקידים הכלכליים המרכזיים בעד שיתוף לא מגיע לדילמה ולהיפך – אם בעלי

התפקידים בעד הפרטה הקיבוץ מתחיל להתפורר ומצמיח את האוליגרכים.

3. הצורך בניהול דמוקרטי ושקיפות

סכנה של גלישה לאנרכיה.

4. מוטיבציה לעבודה ופרנסה

האם אפשר ליצור מוטיבציה כזאת כשמתחלקים עם כולם?

כשעוברים מסה קריטית – המערכת מתפוררת.

5. טבע האדם (שנוי במחלוקת).



פ י ר ו ט י ת ר ו נ ו ת ה ק י ב ו ץ ה ש י ת ו פ י:

הקיבוצים המשתנים מוכרים את התעשייה שלהם לצורכי הפנסיה, מסתובבים במקומותינו ציידי נבלות שמחפשים את מה שהקיבוצים מוכרים.



יתרון בזמן משבר כלכלי

הייתי פעמיים בקואופרטיבים באיטליה. הקואופרטיבים שרדו משברים. הפועלים יורדים בשכר יחד עם כולם ועולים בשכר יחד עם כולם. אלה יכולות של מערכת משותפת.

חסכון בתשלומי מס.

המעבר ממסים בקיבוץ שיתופי למיסוי דיפרנציאלי הוא בסדר גודל של מליונים (7-8 מליון למעברות). בקיבוץ ברקאי שעבר להפרטה, הגיעו גובי המסים ודורשים כרגע כמה מיליונים, ואנו רק בתחילת הדרך... זה יהיה וזה ישנו!



הקטנת פערי רמת החיים

כשלוקחים מס מהחברים לממן את רשת הביטחון – המדינה לוקחת מס פרוגרסיבי ומס הכנסה – זה גורם לדרישה להוריד את המס הפנימי ולירידה במוטיבציה להעלאת המשכורת.





פ י ר ו ט ח ו ל ש ו ת ה ק י ב ו ץ ה ש י ת ו פ י :

בעיית הישרדות, הצורך באנרגיה להחזקת המערכת ומנהיגות שיתופית. במקומות שהייתה שקיפות מלאה והחברים ידעו מה עומד לפניהם – הקיבוץ דחה את הדיפ'. באים סוכנים שמתפרנסים מהשינוי ומוותרים על השקיפות ונותנים בונוסים לאלה שמתנגדים כדי להגיע לרוב הנדרש.



בעיית המוטיבציה:

מי שלא נכנס למירוץ הדיפ' במחשבה לטווח ארוך, כלומר, להוסיף את מס ההכנסה – ההתייעלות בפרנסה והגדלת ההכנסות זה פיתוי לטווח קצר. כי ההתייעלות מתבטלת בגלל המסים. גם ההתייעלות המובטחת היא שולית, כי מרבית החברים, בעיקר בפריפריה לא יכולים לשפר את משכורתם.



מה קרה לתנועה הקיבוצית:

הקיבוץ נוצר כפלוגת מחץ. הוא קיבל תמיכה בהמשך והיו תנאים להקמתו.

הגיעו חלוצים חסרי כל וקיבלו קרקעות והון ציבורי. גל אדיר של סוציאליזם, המשימתיות, האמונה – כל אלה יצרו את הדבר המדהים והאדיר שהוא התנועה הקיבוצית שבלעדיה לא הייתה ישראל.



בעשורים האחרונים, ובעשור הזה, יש צמיחה יפה בתעשייה בקיבוצים שאין במגזרים אחרים. התעשיה צמחה בגלל הסדר החובות, הכנסת הון חיצוני ושיתוף עם חברות גדולות. יחד עם זאת התחילה התפוררות.. רבע קיבוציים שיתופיים, רבע מפורקים והשאר בשלבי ביניים ונגררים ולא זקוקים באמת לשינוי דיפרנציאלי.



קוו פרשת המים זה שכר דיפרנציאלי שמשנה הכל. מוכרים תעשייה, מחסלים שירותים. הפרטת המשכורת נותנת אפשרויות חסכון, אבל יש מוצרים שמקסימום התועלת מתצרוכתם היא השיתופית, כמו בריכת שחייה, חדר אוכל וכו', רשת הביטחון שאיננה מנכסים משותפים היא על זמן שאול!.



צריך להיזהר מאוליגרכיים מקומיים.

תראו איך צומח אוליגרך ברוסיה. שיוך נכסים יצרניים – אין בעיה עם זה בקיבוץ השיתופי.



לפני הכנה לשינוי צריך לעשות כמה דברים כי אחר כך זה מאוחר:

הסכמה על תקנון הוגן שאינה סמוכה לשינוי.

הכנת תקנון רדום

צבירת פנסיה הוגנת

יצירת קרנות למטרות ייעודיות (עזרה לבנים)

רכישת ביטוח סיעודי ומחלות קשות

קרן להשכלה גבוהה לילדי הקיבוץ

שיעבוד חלק מנכסי הקיבוץ למטרות שיוגדרו

מקורות פרנסה (תעשיה)

השלמת השכלה מקצועית ואקדמית לחברים.

כי בשינוי הכל נופל, וכל אחד לעצמו.



למה לפרק את השותפות?

בכלכלה יש יתרונות וחסרונות. ההחלטה בסופו של דבר היא ערכית – גם במספרים. השאלה היא איך אנחנו רוצים לחיות. למערכת הקיבוצית יש יתרון גם כלכלי. הטיעונים המרכזיים של המפרקים היא המוטיבציה. יש כלים לקיבוץ השיתופי נגד אלה שלא עובדים אבל מפרקים את השיתוף בטענה שאין שיווין. בקואופרטיבים לא מתעניינים בזה אלא במה שאתה מקבל מהקואופרטיב.

קו השבר אצלנו היה, הקינים בעיר שקיבלו ירושות כמו בקיבוץ להב. זה מחוץ למערכת השיתופית. לא צריך לערבב את שאלת השוויון לשאלת השיתוף.



מנמקים באובדן המשמעות

כשמפרקים את השיתוף תהיה יותר משמעות?

תוכל לפקח על המשכורות? אתה יכול לעשות את זה גם כיום.

"המשנים" "משמנים" את המתנגדים בכסף שיצטרכו אותו במצבים קשים. מכניסים את הקיבוץ למשבר פנימי שלא יתוקן. לפני התחלת התהליך צריך לבדוק אם יש רוב לשינוי ולא להכניס את הקיבוץ למערבולת.בדיקת היתכנות לא יכולה להיות רק טכנית כשמאפשרים את ההפרטה, כי גם המקורות לא מובטחים וההגינות של החלוקה לא מובטחת. והכי חשוב, לבדוק מראש את הציפיות של החברים – לפני!



איך שותפות שורדת:

גבולות מוגדרים – מי בחוץ ומי בפנים

התאמת המשאבים לכללי החלוקה שלהם

השתתפות כולם בקבלת החלטות

בקרה מתמדת

סנקציות למפירי הכללים

מערכת נגישה וזולה לפתרון מחלוקות

הסדרים ארגוניים הולמים

הנחלת העקרונות מדור לדור.



אי כישלון למופת

א ב י נ ו ע ם ג ו ל ן :

ככלכלן, דרכו של הקיבוץ היא הצלחה או כשלון כלכלי?



ג י ו ר א :

אתה מכיר את "אי כשלון למופת" – הקיבוץ לא יהיה חברה משימתית יותר. עברנו טלטלה גדולה ויש סיכוי לחלק מהקיבוצים להסתגל . מה שקרה לקיבוצים שהופרטו זה לא עוד השתנות. אם המערכת מצליחה לא צריך להרים דגל לבן – וההצלחה תביא את הפתרון לבעיות.

הקיבוצים שהצליחו היו לפני עשור בבעיות לא קטנות. מבחינת היתרונות והחסרונות הכלכליים – אם נדע להתאים את עצמנו לעולם החדש – נצליח. בפתח התקופה החדשה אני מאמין בדברים האלה.



י ו ס י ב ן מ י ו ר :

יש הרגשה שאתה בא מקיבוץ שבע. אתה יודע מה תקציב החבר בעין שמר? לא נתת דוגמאות של הצלחות בקיבוצים שהופרטו, יש קיבוצים שהשינוי בנה אותם.

א ב י נ ו ע ם :

יש קיבוצים נחשלים שעשו מהפך אדיר.





ג י ו ר א :

לקיבוצים האלה שהתפרקו לא הייתה ברירה. עין שמר לא באותו מצב. זו החלטה ערכית, כשלא מוכנים ללכת ביחד ליתרונות השיטה השיתופית. בקיבוץ דיפרנציאלי לא הייתי רוצה לחיות.

א ב י ט ל ג ב ע :

איננו דומים לא למעפיל ולהבות חביבה וגם לא למעברות וגן שמואל. אצלנו כשרוצים לשנות את השיטה אין מקורות לכלום, לא לפנסיה ולא לדיור. אין שקיפות ולא אומרים מה יהיה בעוד שנה – לא אומרים כי רוצים להעביר את השינוי.

ברקאי עשה תהליך נכון ובחר בדרך האמצעית. איך אתה מעריך את הניסוי שלהם?

ג י ו ר א :

בברקאי שכבת בני החמישים הם חרוצים ופתוחים ועשו את הדברים בצורה הכי צודקת. ולכן הוותיקים לא דואגים לעתיד עם פנסיה הרבה יותר קטנה, כי הם יודעים שידאגו להם.

מי שפוטר יכול לחפש עבודה אבל יכול להחזיק מעמד מהקופה המשותפת. לדעתי שלב הביניים הוא הכרחי כדי להכין את השלב הבא.

א ו ר י ש פ י ר א :

דיברת על הקואופרטיבים באירופה שפורחים, האם הקואופרציה מתמצית ביצור, או גם בצריכה משותפת?

ג י ו ר א :

אין כמעט שטח במדינות האלה שאין קואופרציה. מתאחדים לבניית שיכון, לקניות צרכניות משותפות, כדי לנצל את הגודל – אין גבולות לכך.

בקיבוץ הייתה טוטאליות של השיתוף והצריכה וזה הגיע לאבסורדים. השיתוף היה גם בפוליטיקה, בתרבות. בין זה לבין התאגדות לדבר מסוים יש שלל אפשרויות. היום אפשר לתת לקיבוצניק המצוי חופש לגמישות.





ה א ם י ש ת ק ו ו ה



א ו ר י ל י ס :

הבאנו פעם את נתן שחם שאמר: "הקיבוץ הוא מיוחד אבל אנשים לא מיוחדים". תיארת את התקופה המשימתית; היינו סיירת מטכ"ל של הציונות. מערכת הערכים הקיבוצית תאמה את מערכת הערכית של החברה. היום יש פער ערכים מול הסביבה החיצונית. האם נוכל לשרוד כך, כשלא מתאימים לרוח הזמן?

איך הקיבוץ יכול להיות חלופה לאוטומציה של החברה המודרנית?

ג י ו ר א :

אין לי תשובה מספקת, יש תקווה שהעולם סביבנו לא יהיה רק מצבע אחד - המרוץ אחר הממון והכוח; כשזה הופך להיות המוטו המרכזי יותר קשה לנו. אנו צריכים לראות מי בני הברית ולדרוש מעצמנו שבמרוץ המטורף הזה גם נצליח מבחינה כלכלית – בדרך השיתופית שלנו. אם במרוץ הזה לא יעריכו את יכולתך – תצא מהמשחק.



ר ש ם : עלי א.





נ. ב

השבוע התקיימה פגישה של הצוות השיתופי עם אנשי הצוות השיתופי של עין-חרוד איחוד, שהצעת השינוי השיתופי שלהם זכתה ברוב גדול מול הצעת הצוות הדיפרנציאלי.

לדעתם מסתמן שינוי מגמה בתנועה הקיבוצית, לאחר שכיום כבר ברור מה קורה בקיבוץ המופרט.

הם סיפרו, בין השאר, שמזכירות קיבוצים החליטה שהצוות השיתופי יקבל בדיוק את אותם האמצעים הכספיים כמו זה הדיפרנציאלי, דבר שאפשר להם להביא יועץ כלכלי שיתופי, שעזר להם בהכנת הצעת השינוי השיתופית.

ע ל י







עין שמר- לאן



אומרים ש...

ר ו ת י ב ן מ י ו ר



אומרים שאחרי השינוי (שמתם לב כמה קשה לנו לומר "אחרי המעבר לשכר דיפרנציאלי" ולכן אנחנו מכנים אותו בשם הצמחוני הזה?):



• כמו בכל העולם: מי שעובד קשה מתפרנס יפה

• המרקם החברתי לא ייפגע ולהפך, יתחזק

• בסך הכל חיינו לא ישתנו

• הכל יהיה אותו הדבר, רק חלוקה הרבה יותר הוגנת

• לכולם יהיה יותר כסף

• כולם יהיו הרבה יותר מרוצים

• לא יהיו יותר כאלה שיחיו על חשבוננו

• לא יהיו יותר תופעות כאלה של מי שמרוויח מהצד

• ההתייעלות של השינויים תביא לחסכון

• אין מנוס. זה גורל התנועה הקיבוצית אם תרצו ואם לא



לצערי כל הנקודות הנ"ל אינן נכונות:



* זה כמו בכל העולם. לא נכון. זה לא כמו בכל העולם. אצלם רגילים לאי-צדק כלכלי וחברתי ואילו אצלנו – עוד לא. בכל העולם רגילים שיש אנשים עשירים ועניים, בריאים וחולים, ברי מזל ומוכי גורל, וככה זה. מי שמסתדר יפה בחיים – שיחק אותה, ומי שלא – אכל אותה. האם זו החברה בה אנחנו רוצים להיות? האם אנחנו באמת רוצים להיות כמו בשאר העולם?



בארה"ב אנשים (כולל אנשים אמידים מאוד) פושטים רגל, בשיעור הגבוה בעולם המערבי, בגלל אי-יכולת לשלם חשבונות עבור טיפולים רפואיים (כשמעבר לגבול, בקנדה, אף אחד לא פושט רגל בגלל סיבה זו). האם זה מובטח שידאגו לכסות הוצאות רפואיות כבדות בקיבוץ גם בעתיד? כנראה שיהיה סבסוד גדול בהתחלה, שעלול להצטמק בהמשך. אבל למה שלמסודרים יהיה אכפת מאלה שלא? בעולם הרחב, רגילים לאי-השוויון ואי-הצדק ואילו אצלנו זה יהיה עניין די חדש ולא-מקובל. האם ציבור החברים מוכן לזה? אחרי השינוי יהיה מאוחר מדי להתחרט.



* מי שעובד קשה מתפרנס יפה. לא נכון. כפי שראינו כשעברנו תמחור לפני כמה שנים, רובנו לא נתפרנס יפה גם כשנעבוד קשה. חלק קטן, מי שיושב בפסגת הפירמידה, יתפרנס מאוד יפה ויצחק (עלינו) כל הדרך לבנק. ושלא יבלבלו אותנו עם הבטחות של מיסוי כבד למפרנסים הגדולים: בקיבוצים אחרי שינוי, המסים יורדים עם הזמן כשהמרוויחים הגדולים מוחים ולא מוכנים לשלם אותם. וכבר לא יהיה מה לעשות לתקן את העוול החדש שייגרם. זה כבר לא יהיה בידינו.



* המרקם החברתי לא ייפגע ולהפך, יתחזק. לא נכון. הוא כן עלול להיפגע. מישהו יוכל לצאת לחופשת סקי בשוויץ פעמיים בשנה ולשלוח את ילדיו לסאמר סקול באנגליה, כששכנו לא יוכל להרשות לעצמו יומיים בצימר בצפון וחוג קרטה לילד, ונראה לכם שהמרקם החברתי הנוכחי יישמר? לא רק התרבות סובלת (לא חוגגים בצוותא כי אין טעם) אלא היחסים הבין-אישיים סובלים. שכנים לא מדברים ואפילו לא מתראים. הניכור גדל. לא במקרה הרצח הראשון בתולדות התנועה הקיבוצית אירע בקיבוץ שעבר שינוי.



* בסך הכל חיינו לא ישתנו. לא נכון. ישתנו מאוד. אם ניקח רק את הפן הנשי של העניין: האשה, ששוחררה (לפחות חלקית) מהעול המסורתי של כביסה ובישול, תצטרך לכבס (קרי: למיין, להעמיס את המכונה, לרוקן אותה, לתלות, לגהץ, לקפל) ולבשל, גם אם תרצה וגם אם לא, אחרי סגירת המכבסה וחדר האוכל בקיבוץ (דבר שמתרחש במוקדם או במאוחר בכל קיבוץ שעבר שינוי). בינינו, כמה הגברים באמת עוזרים במטלות אלו? כמה חברות/ים נתנו עד כה את הדעת על שינוי מהותי זה מחיי האשה?









* הכל יהיה אותו הדבר, רק חלוקה הרבה יותר הוגנת. לא נכון. כשרק מי שישוב בקודקוד של הפירמידה חש שהחלוקה צודקת, כנראה שהיא לא ממש. בתקופה הראשונה הפערים אינם גדולים, אבל הם גדלים עם הזמן. חברת קיבוץ מגל סיפרה לי לפני שבוע, שמס הקהילה צנח אצלם מ-20% ל-5% מהמשכורת בתוך שלוש שנים, בשל דרישת חלק מהחברים.



* לכולם יהיה יותר כסף. לא נכון. יהיה לקיבוץ בערך אותו סכום כולל, שיתחלק בצורה שונה. אולי לכולם יהיה יותר כסף בחודש, ממה שכיום יש בתקציב, אבל זה לפני שלוקחים בחשבון הוצאות נוספות, כגון: שצי הרכב ייעלם עם הזמן, נהג הבית יגבה תשלום שיעלה עם הזמן, וכל יחידה משפחתית תצטרך לקנות ולתחזק רכב פרטי. יהיו הוצאות בזמן (לא רק בכסף) בכביסה ובישול מהסעיף הקודם, ועוד. בשורה התחתונה, חלק מאתנו יהיה במצב טוב יותר וחלק – רע יותר. אין מנוס מזה. ואם נמכור נכסים משותפים כדי לחלק את הסכום למפרנסים הגדולים, אז בטווח הרחוק בטוח שיהיה רע יותר.



* כולם יהיו הרבה יותר מרוצים. לא נכון. אמירה זו זה מבוססת על עדות מקיבוצים אחרים, אבל אנחנו שומעים על אלה שהשינוי הטיב עמם ולא על אלה שלא. שומעים על מי שחושב לטווח הקצר ולא לטווח הארוך. שומעים (כמה שזה נשמע סנטימנטאלי) על מי שחושב רק על הכיס ולא על הרוח. שומעים על מי שמוכן לוותר על האידיאל של חיי שיתוף למען עוד קצת הכסף בכיס.



* מי שלא מפרנס את עצמו כיום, לא תהיה לו ברירה והוא יצטרך להתחיל. לא יהיו יותר כאלה שיחיו על חשבוננו. לא נכון. יש עדיין רשת ביטחון, ומניסיונם של קיבוצים אחרים, מי שנמצא בתוך הרשת זה לא רק אלה שלא יכולים לפרנס את עצמם (וראוי מאוד בעיניי שהחברה תמשיך להיות אחראית להם), אלא גם אלה שלא רוצים. נכון, המעמד לא נעים וזה ירתיע חלק, אבל לא את כולם. ואם נמשיך לסבסד את הילדים בשיעור גבוה (יש הטוענים שזו תכסיס כדי לשכנע את הצעירים להצטרף למחנה בעד השינוי), אז למעשה המשפחות הצעירות ימשיכו לא לפרנס את עצמם ובכל-זאת לחיות ברמת חיים טובה. הקהילה תמשיך לסבסד אותם ואז מה עשינו? לא השגנו את המטרה (שכל אחד יהיה אחראי לפרנסתו) אלא רק העשרנו קבוצה קטנה – אותה קבוצה, לדעתי, שדוחפת הכי חזק להעביר את השינוי. (קבוצה שעלולה להפוך ל"אוליגרכים" שישלטו בנו, ולא משנה כמה נתאמץ ונעבוד קשה.)



* לא יהיו יותר תופעות כאלה של מי שמרוויח מהצד. לא נכון. מסתבר שגם בקיבוץ אחרי השינוי יש כאלה המסרבים להעביר את מלוא סכום המסים שהם מחויבים להעביר כל חודש לקיבוץ (על-ידי הסתרת מקורות פרנסה למשל, או סירוב סתם). לא תרגישו קצת פריירים אחרי שתגלו שאותה תופעה תמשיך להתקיים, ואין מה לעשות נגד אותם חברים? (פרזיטים לא נעלמים, הם רק משנים שיטה.)



* ההתייעלות של השינויים תביא לחסכון. לא נכון. חלק מהצעדים ל"התייעלות" (כגון סגירת מכבסה, חיסול צי הרכב ונהג הבית) יחסכו אמנם כסף ל"קיבוץ" אך תייקר הוצאות החברים, שיאלצו לקנות מכונת כביסה/מכונית וכו'.



* אין מנוס. זה גורל התנועה הקיבוצית אם תרצו ואם לא. לא נכון, או לאו דווקא. לפי גיורא פורמן ממעברות שהרצה במועדון לחבר לפני שבוע, כ-50% מהקיבוצים עברו בינתיים את השינוי הגדול – פחות ממה שמנסים לשכנע אותנו, ודבר המראה שזה לא מאבק אבוד. לא כולם נכנעים ללחצים וגם אנחנו לא חייבים.



* המרוץ אחר הממון והכוח הוכח כדבר המרכזי בחיים ולכן השינוי נחוץ ונכון לעשותו. לא נכון! ואוי לנו אם כן.



יש לי הרגשה, ולדעתי רבים בעין-שמר שותפים לתחושתי זו, שמנסים לדחוף לנו בכוח לגרון את השינויים האלה, שישנו את חיינו באופן מהותי (ולאו דווקא לטובה), אם זה על ידי הפחדות (חייבים לעבור שינוי עכשיו, לפני שהקיבוץ יהיה במצב קשה) ואם על ידי הבטחות לעתיד ורוד שאולי לא יתממשו -- בעניין הפנסיה, שמירה על חלשים לטווח ארוך, כיסוי הוצאות בריאות, פתרון הולם לפערי דיור, שמירה על פער קטן בין המשכורות הגבוהות לנמוכות לאורך זמן ועוד (הרי מוביל השינוי בעין-שמר, טל ישראל, בעצמו אמר לא לסמוך על שום דבר שמובטח לפני שהשינוי עובר). יש לא מעט שאלות, השגות, חששות ורצונות אחרים שלא מגיעים לידי לביטוי הולם באווירה הנוכחית בקיבוץ. בקרוב ידגימו לנו השוואה של ההווה מול המצב המוערך בעוד שנה, אבל מה עם עוד 3, 5, 10, 20 שנה? לאן הדבר הזה יוביל? השינויים יהיו טובים לחלק מאתנו אך בוודאי לא לכולנו, וחשוב שנבין זאת לפני שתיבחר דרך שאין ממנה חזרה. ואולי מעל הכל, האם הרוב הגדול באמת חפץ לפרק את השותפות היפה וארוחת השנים בין החברים, האדמות והחיים האלה?



לכן, עלינו לפעול יחד, הדוגלים-בהפרטה-כולל-שכר-דיפרנציאלי ושוחרי-השיטה-השיתופית-עם-שינויים-קלים, כדי למצוא שיטה שתשמר את מה שראוי לכך בקיבוצנו, ושתשנה את מה שנחוץ, כך שבסופו של דבר נישאר עם חברה שנעים וטוב לנו לחיות בה. זה לא יהיה קל, אבל זה עוד לא מאוחר מדי.



בתקווה להידברות ידידותית, אמיתית וכנה,

להגעה לפתרונות הולמים ולעתיד טוב,

רותי בן-מיור



















עין שמר- לאן







כוחו של השיתוף



ביום שלישי בערב היה כאן גיורא פורמן שדיבר על השינוי בקיבוץ.

אדם בעל שיעור קומה כמוהו עוד לא שמעתי כאן, מאז שהחלו לדבר אצלנו על השינוי.

דבריו הותירו בי רושם עמוק הן בגלל רוחב היריעה והידע העצום שלו (המבוסס על ניסיון והכרות מהשטח), והן בגלל אישיותו - בן אדם ערכי. (זה תמיד מעורר בי יראת כבוד כשאדם כזה, מנהל מצליח, קליבר, בוחר להתחלק עם הזולת בפרות הצלחותיו, תחת לעשות לביתו. זה גם משדר אמינות ומשווה יתר תוקף לדבריו).



גיורא דיבר מתוך אהבה גדולה לקיבוץ ולאדם, והראה שכוחו של השיתוף גדול יותר מכוחם של בודדים . דבר זה נכון גם לארגונים וקואופרטיבים גדולים וגם לקיבוץ. בכל העולם מבינים את זה ומתאחדים, ורק אצלנו במקום שהוא סמל עולמי לאיחוד הגיעו לתובנה ההפוכה, שיש לפעול בנפרד.

בהרצאתו המרתקת, תוך הבנה מערכתית רחבה והתמצאות במספרים, הוא מפרק מוקש אחר מוקש, את המציאות הממולכדת שמשווקים לנו אותם מצדדי השינוי הדיפרנציאלי, ומראה שהשיתוף יכול להתמודד עם כל אלה בהצלחה גדולה יותר. בסיכומו של דבר, הבחירה היא ערכית. אם כבר רוצים לעשות שינוי אומר גיורא פורמן, אז צריך להכין את הקרקע טוב טוב (פנסיה ראויה, פתרונות בתחום הדיור, השלמת השכלה, וכו') ולבוא אליו מנקודת מוצא טובה. גם על שקיפות, דמוקרטיה, ודרך ניהול נאמרו כמה מילים שצריכות להיות חקוקות טוב טוב בסלע חיינו כאן בעין שמר. ( דוגמא בולטת לכך הוא הניהול הכושל של השינוי המוצע לנו).



כדאי לכולנו לראות את ההרצאה פעם נוספת בערוץ המקומי, ולהנהגת השינוי אני מציע פשוט להפנים וללמוד כמה דברים שאולי נשכחו מהם (ושיואילו בטובם לבוא לשמוע כשמגיעים לקיבוץ אנשים בשיעור קומה כזה).

היה מרתק באותו ערב – ממש קונצרט. לא שזה יעזור לשכנע את המתנגדים. אך אולי בקרב המתנדנדים, אלה שעדיין לא סגורים על עצמם, ימתח חוט דק של ספק בזמן שיושיבו אותם בנימוס ובנחת במעגלים המתאימים וינסו לשמן אותם במספרים יפים על עתיד ורוד.



ניר אלון













שיחת קיבוץ

26.10.09



חיוב על זמן שימוש ברכב



ע מ י ת ד ג ן :

מספר חברים הגישו ערעור לגבי החלטת הקלפי בנושא חיוב עבור זמן השימוש ברכב. בעקבות זאת אנו מציעים את התוספת הבאה להחלטה הקודמת:



כל עוד ענף הרכב מסובסד, כל שינוי במחיר השעה או ביחס בין מחיר הק"מ למחיר השעה – יאושר בשיחת קיבוץ."





פתיחת גוס פאב



ר ק פ ת ז ה ר :

לפני למעלה משנה קבוצה של שלושה צעירים – ביניהם תומר גורן ועומרי שם טוב הנמצאים כיום בעצמאות כלכלית – יזמה פתיחה של הפאב במתכונת מסחרית. הם פנו להנהלת הקהילה שאישרה את המהלך מההבטים החברתיים, וכן להנהלה כלכלית שאישרה כי אין במהלך סיכון כלכלי לקיבוץ. במשך כשנה עבדו היזמים מול המועצה וגורמים נוספים על השגת ההיתרים הדרושים. בינתיים נענה עמית לבקשות של חברים ופתח שוב את הנושא לדיון ציבורי בהנהלת קהילה. גם בדיון הזה קיבלה היוזמה את אישור ההנהלה אולם הוחלט להביא את הנושא לשיחת קיבוץ ולקבל את אישור הקלפי.



ע ו מ ר י ש ם ט ו ב :

יותר משנה אנו עובדים על ארגון הפרטים הדרושים לפתיחת הפאב: אישורים מהרשויות ומילוי בקשות שנתבקשנו ע"י הקיבוץ. בכוונתנו לפתוח פאב בנוסח אירי, שבו עצמת המוזיקה חלשה, והיא משמשת כרקע בלבד, הפאב יפתח בשעה 21:00 כמקום נעים שקט וביתי.

ס ל ק צ י ה – אין בכוונתנו לעשות סלקציה על בסיס, דת, צבע או לאום, אלא האווירה הנעימה היא שתרכז למקום סוג אוכלוסיה מסוים שאנו רוצים בו.

ח ב ר ה – המקום יהווה מקום בילוי לצעירי הקיבוץ והאזור, וגם ישמש את צורכי הקהילה שלנו, ויעסיק הרבה מאוד אנשים הזקוקים לכך.

ב ט ח ו ן – נוסיף לשומרי הקיבוץ שני שומרים: אחד יוצב ליד הפאב, השני ליד השער. אזור הפאב יהיה מואר ותחום, והגישה עליו תתוחם בלילה בפלריגים וחביות שיוסרו מדי בוקר - כך שלא ניתן יהיה ברכב להגיע לאזורים אחרים בקיבוץ.

מ י מ ו ן – המימון עלינו, גם במקרה של אי הצלחה כלכלית. את השבחת הנכס נעשה בתחילה תמורת שכר דירה.

ח נ י ה - תהיה מול החממה במקום שחנו בעבר מכוניות איגלו.

חשוב שידעו כל אלה שדואגים, שגם אנחנו רואים את עין שמר כביתנו וגם אנו איננו רוצים לפגוע באיכויות המקום.



א י ל ן ש ד ה - ראש המועצה:

כמועצה אנו נותנים תשובות לצרכים של מגוון אוכלוסיות. נושא הצעירים עדיין לא טופל על ידנו ואנו רואים בפתיחתו של הפאב מקום חשוב לבילוי עבור צעירי המועצה, ואולי גם ישמש בעתיד לפעילות נוספת של המועצה.



א ב נ ר א ר ב ל :

כמי ששומר מדי זמן בשער – לא ניתן לעצור את התנועה ולשאול כל נהג למי הוא בא ומה הוא מעמיס על רכבו. אם הכניסה הראשית תהיה מדרום לקיבוץ, כפי שהובטח לנו ע"י אילן שדה, זה יכול להוות סוס טרויאני לקיבוץ. מציע להחליט שלאחר 3 חודשים מהפתיחה יובא לאשרור השיחה מחדש.



א ו ר י ש פ י ר א :

אם לא יהיה מוצלח במילא יסגרו.



א ו ר ל י א ר ל י כ מ ן :

מברכת על היוזמה. חייבים ללכת עם מה שחשוב לצעירים שהם דור העתיד שלנו. הפחד הוא לא יועץ טוב. אם משהו לא יהיה טוב – ישנו וישפרו.



ד נ י ש ו ר ר :

תומך בפתיחת הפאב, אבל לאור דברים שקרו בעבר כמו פריצה למכוניות, תאונה ועוד, צריך להיות מוכנים לכך מראש כדי למנוע זאת. שני שומרים זה לא מספיק צריך להוסיף עוד שניים. מציע לשיחה להבטיח שאם יקרה אירוע כלשהו העסק יהיה אחראי.



י ו א ב ד ר ו ר י :

ראויים לשבח עומרי ותומר על דבקותם במטרה שהם אוחזים בה במשך שנה וחצי. כרגע האישור לפתיחה תקוע במנהל מקרקעי ישראל. מצדו העסקי של הקיבוץ, היזמות הנה חיצונית והסיכונים עליהם. הם ישתמשו בנכס של הקיבוץ ויהיה עליהם לעמוד בהתחייבויותיהם.



ש מ ו ל י ק ב ן ד ו ר :

בעבר הפסיק הפאב פעולתו משום שנעשה בצורה חובבנית. כאן מופיעים שני צעירים שרוצים לעשות זאת ברצינות. אישית אני מכיר פאב בקיבוץ נען שמתקיים בצורה מוצלחת ביותר להנאת תושבי האזור.



א ב י ט ל ג ב ע :

כל היזמיות שנעשו בעשור האחרון, גם אם נפלו - היו לטובה, תמיד יוזמה היא מבורכת וכל הכבוד לתומר ועומרי שהגיעו עד למועצה והצליחו לגייס אותה וגם סידרו את כל הנדרש מהם.



י ו ס י א י י ז ן :

אני תומך במהלך. בתפקידי בעבר שמעתי מפי צעירים שהמקום הזה חסר ולא רק לצעירים, גם המבוגרים יותר נהנים מהמקום. לחוששים מהרעש – אין מדובר על דיסקו כמו שהיה בעבר, אלא על מוזיקה שקטה.

מציע לשיחה לבדוק לאחר שנה, האם היוזמים עמדו בהתחייבויותיהם.



מ נ ו א ל ו ן :

הרעיון נראה חיובי וסימפטי אבל עלינו לראות מעבר לכך. יש בפאב דינאמיקה שמובילה לבעיות. כמות השומרים שהזכיר עומרי יוצרת עומס כלכלי כבד, וכאשר מחפשים איך לחסוך עלויות, אחד הפתרונות הראשונים הוא לצמצם שמירה. חוץ מזה בהמשך מתחלפות הנהלות, המנהלים החדשים לא זוכרים את מה שהובטח. לגבי מיון האורחים – אנחנו יודעים שבמקומות כאלה לא רוצים שערבים ייכנסו, וזאת גם ההוראה שנותנים לשומרים. זה מעמיד אותנו בבעיה, הן מבחינת השקפתנו והן מבחינה ציבורית – ובעבר עמדנו במצבים קשים ביותר, הן ברמה המשפטית והן מול כלי התקשורת. אני מציע לבדוק שוב את תפקוד המקום לאחר שנה, וגם אחר כך להיות ערנים מאוד.



א ל ב ר ט ש ם ט ו ב :

פונה לאבנר להוריד הצעתו. הגבלה של זמן הוא מתכון לכישלון. הבנים הולכים להשקיע הרבה כסף ויזם לא ישקיע כשהוא חושש מסגירה. הפעם בשונה מהפעמים הקודמות, זוהי יוזמה פרטית.



א מ י ר ת ו מ ר :

התרשמתי מכוונותיהם הרציניות של עומרי ותומר ואני סומך עליהם.



ר ק פ ת ז ה ר :

ההסכם עם היוזמים יהיה מפורט, ויתייחס לכל החששות שעלו כאן, כולל אבטחה, רעש, שמירה על כללי המקום וכן הלאה. אם לא יעמדו בו – בכל זמן שהוא, בין אם זה אחרי שלושה חודשים או שנה או שנתיים - יינקטו סנקציות עד כדי סגירת המקום. נראה לי שזה מבטיח אותנו יותר מאשר להביא שוב את הנושא לשיחה.



א ב נ ר א ר ב ל :

אני תומך בפתיחת הפאב אבל יש סכנות רציניות מהאוכלוסייה שעלולה להגיע לכאן.



מ ר ק ב ר ס ל ב ס ק י :

אני מקווה ומאמין שיעמדו בהסכם, הם רציניים ואני סומך עליהם. ביקרתי הרבה בפאב כשנוהל ע"י תומר ואלי וראיתי מפגשים בין אנשים משכבות גיל שונות. פה ושם היו בעיות אבל לא רציניות.



ע ת ר ג ב ע :

האווירה כאן היא של סנגוריה וקטגוריה – וזה לא לעניין. הטענות שהועלו כאן הן רציניות וטוב שאמרו אותן, אבל היזמים הם "אחלה", אז אל תרגישו כקורבנות ואני מאחל לכם בהצלחה.

























אדלה דקל

נולדה 1.7.1911

נפטרה 18.10.2009







א ח ר ו נ ת ה ו ו ת י ק ו ת



אידלה נפטרה בשיבה טובה. היא יצקה את דמותה החזקה בשלושת ילדיה, חמישה עשר נכדיה וארבעה עשר ניניה.



אחרונת הוותיקות בעין שמר. אני מרגיש מעין חרדת קודש, מעין "של נעליך" כשאני חושב על הדור הזה.

אנו חייבים להם חוב של אהבה וכבוד שאולי לעולם לא נוכל לפרוע. הם ביצעו בגופם את המהפכה הגדולה, הם דור הר סיני, דור המיפלאור, דור המדבר שהגיע לארץ שוממה אוכלת יושביה – ויכלו לה.



אידלה חצתה את המאה כולה - 98 שנים, על כל אורותיה וצלליה. קשה לנו לתפוס את התהפוכות שעברה בחייה.



היא נולדה ב- 1911,בעיירה, על גבול רוסיה ליטא, "עיירה קטנה, מרוחקת ממסילת הברזל ומדרך המלך, סוסים, מזחלות, לא מכוניות, לא מדרכות, לא חשמל, על ראיונוע אפילו לא שמעו – ובכל זאת סיפרה תמיד על עיירתה כעל חלקת אלוהים אידילית: מסביב יערות, נחל זורם לאורכה.

ובתוך כל זה השומר הצעיר, הכשרה ועלייה עם כל אנשי "בדרך".



כשהגיעו ארצה רצו להקים קיבוץ משלהם. שלחו משלחת למאיר יערי, שהעיף אותם מכל המדרגות וצעק: "קומט א' קעקער און מעכט פלעקר" – "בא קקר ועושה רעש"...

וכך השלימו את הזקנים בעין שמר.



כולם השתדלו מאוד ללמוד ערבית. זה היה הטרנד. גם אידלה הצליחה ללמוד כמה מלים. אני זוכר כילד איך הכלבים הפשוטים "וואדי" ו"מרי" אמו הצולעת – שנפצעה בקרב גבורה מול התנים – גם בין החיות והבהמות היו "מעמדות", הכלב "הייק", למשל, של שומר השדות קיבל יום יום מנת בשר הגונה – אבל וואדי ומרי היו באים למטבח ללקט שאריות, ואידלה הייתה מגרשת אותם בצעקה: "כיף חאלק מפה!".



היא הייתה אשה חזקה, חרוצה ומסורה לעבודה, מהחיילים הפשוטים והנאמנים של המהפכה הציונית. מזל שלא כולם היו פה גנרלים. שלא כמו "השלאכטה הפולנית", שרבים מהם תיקנו את העולם מ... תל אביב – היא לא דיברה פוליטיקלי-קורקט, אלא היתה ישירה ואמרה מה שהיא חושבת. פיה ולבה היו שווים.



חייה לא היו קלים. היא איבדה בן. עשרים שנה היתה אלמנה. כל משפחתה, הוריה ואחיה נשמדו בשואה – והיא הציבה מצבה לזכרם ובקשה להיקבר לידם.



וכך היא מתארת את לידתו של רמי ז"ל ב- 1942:

"בערב צבי הוביל אותי במשאית לבילינסון. צבי נסע הביתה. אבל עדיין לא הגיעה שעת הלידה והמיילדת אמרה שאין מיטה פנויה ושאסע הביתה. לא היה לי כסף. ישבתי שעות על ספסל במסדרון.

לאחר הלידה אף אחד לא בא לבקר אצלי. צבי היה נהג משאית ולא היה לו זמן. יום אחד הוא הגיע עם תיק כבד; מרכזת ועדת הבריאות שלחה לי תפוחי עץ... רקובים.

חזרתי הביתה לבדי עם רמי באוטובוס".



חייה, כמו חיי הרבה חברות בקיבוץ, לא היו קלים. חיי הקיבוץ הקשו על הנשים. רבות מהן צברו מרירות של החמצה.

פעם רצתה לעזוב את הקיבוץ – וצבי לא הסכים.

בבית דורות אידלה לקחה על עצמה תפקיד מיוחד: היא שתלה גינת פרחים בכניסה שהכניסה לחיי דייריו ומבקריו אור וצבע.

בשנים האחרונות ראינו אותה הולכת עם עגלתה, לא מוותרת על החיים עד יומה האחרון.



שמעתי שבישיבה של מעלה, בגן ההוא, חסר גנן, אז הבוס הגדול נזכר באידלה החרוצה שלנו וקרא לה שתגדל שם פרחים "יפים כמו בעין שמר". אבל מי יחליף אותה בישיבה של מטה?



זכית לגדל פרחים של משפחה גדולה שסעדה אותך, נכדים ונינים, לראות ארץ יפה וקיבוץ גדול. היי צרורה בצרור חיינו.



ע ל י









א מ א ,



בשנה אחרונה החל תהליך שצבר וצבר את תאוצתו.

ואז החל הויתור.



מה קדם למה?

תהליכי חשיבה שהחלו אובדים?

או הוויתור על העקשנות לעמוד על שתי רגליים וללכת ולהגיע??

סוף ידוע מראש.

תהיות שלנו, המשפחה, על טעם החיים.





מזה חודשים שעוברים במוחי קטעי משפטים של סוף ופרידה.

קטעי מראות מעבר רחוק, ובטח עוד רבים הקטעים שאיפשהו נמוגו גם מזיכרוני.



מול עיני אני רואה אותך:

צוק

רוחות מנשבות

אבנים – מהן גסות, מהן עדינות

שביל מתפתל

פשטות



הצוק – איתן מול רוחות הזמן, למרות בקיעים ובלייה

ויום אחד – זקוף נשאר, אבל ניתק ונופל



באה מנוחה ליגע

ומרגוע לעמל.

לילה חיוור משתרע

על שדות עמק יזרעאל.

טל מלמטה ולבנה מעל...



שיר העמק –

את השיר הזה לימדת אותי אי שם בילדותי, אני בת הזקונים שלך, שמתלווה אליך יותר מ- 57 שנים.

ועכשיו – ביום הולדתך ה- 98 – הגוף והנפש אמרו – "די, עייפנו!"



בהיותך בת 95 – מתניידת במרץ ועקשנות האופייניים לך, עוד העזנו לסיים מצגת ליום ההולדת בהקראת השיר ששרה חוה אלברשטיין – נשים רוקדות:



"בנות מאה הן מוכרחות לרקוד

עם הנכדים והנינים

בנות מאה הן מוכרחות לרקוד...

גם אם בלב ישנה טיפונת עצב

ברגליים עוד שמור הקצב".



את אמא, כל כך מאופיינת:

- במיעוט בביטויים של רגשות ודיבורים – כמו עצב, שמחה, התלבטויות ומהות החיים.

- בהרבה ענייניות בשיחה.

- במסירות לאין קץ שאפיינה אותך ביחסים עם אבא.

- בדאגנות רבה – כמו תרנגולת המכרכרת סביב אפרוחיה, כמו נמרה העומדת על זכות צאצאיה.

- "סבתא טורבו" – כמו שכינו אותך בנותיי.



- מעט בדלי סיפורים מעברך הרחוק וכשניסיתי כבר לשאול יותר – הזיכרון כבר החל בוגד בך והעבר נראה עוד יותר עמום ובלתי ידוע.

- כמה שנאת לקבל מתנות, עד כדי כך שלא ידעת מה לעשות בהן.

- כמה רצית לתת ולתת.



את –

עקשנית ולוחמת על עצמאות וכבודה של העצמאות בביטויים הקטנים של החיים, שבשנים האחרונות היו קימה מהמיטה, רחצה, הליכה לבית הקברות, השקיית הצמחים בגינת בית דורות.



עם עקשנים לא קל, אבל אין דרך אלא ללמוד לכבד את רצונם.

זאת למדתי אני ולמדו אחרים סביבך.

גם כשנפלת קמת ועמדת על הרגליים:

אחרי מותו של אבא

אחרי מותו של רמי

אחרי הנפילה שכמעט לקחה ממך את העצמאות.



אמא –

תמיד מיעטת לדבר על העבר והמשפחה בפולין.

נבע מזה הרבה כאב, וגם אנחנו לא תמיד רצינו לשמוע

לא היה לך קל עם ההיסטוריה, עם המשפחה שהייתה ואיננה.



לוח האבן הזה, שליד קברך –

זיכרון למשפחתך שנספתה בשואה.

זיכרון משפחתך שהייתה.



זו הייתה התעקשות אישית שלך מול כולם – משפחה ומוסדות.

שמרת עליו על מנת שיום אחד יונח על קברך.



אני רוצה לסגור מעגל ולהקריא מתוך דבריך בספר הזיכרון של העיירה איביניץ, מפלך מינסק:



העיירה איוועניץ, שבה נולדתי ובה ביליתי את מיטב שנותיי, שנות הילדות והנעורים – חרותה עמוק בזיכרוני, עדיין היא ניצבת לעיני על אנשיה, רחובותיה וסמטאותיה ועל בתיה הנמוכים.

...

עד מלחמת העולם הראשונה היתה עיירתי תחת שלטון הרוסים ונחשבה כעיירה מתקדמת. היה בה בית ספר רוסי עירוני שבו למד הנוער היהודי. גם בני דודי למדו בו ואף אחי הגדול, יוסף, עוד הספיק לסיים בו את חוק לימודים.

...

משפחתנו, משפחת סירוטקין, היתה מן המשפחות הענפות בעיירה. גרנו בכיכר השוק. אבא, ר' אייזיק, יהודי אדוק ובר אוריון היה מתפלל בבית הכנסת שלוש פעמים ביום ומדי שובו מהתפילה היה יושב ליד השולחן ומוסיף לעיין בספר.

לפני עלותי ארצה, בתחילת שנות השלושים, רציתי להשתלם בשפה העברית ואבא היה יושב אתי שעות רבות ובסבלנות אין קץ היה מתקן את שגיאותיי.

אמנו דינה הייתה אם יהודיה טיפוסית וכל חייה היו קודש לילדיה. לעולם לא אשכח את הפרידה ממנה לפני עלותי ארצה ואת היגון שנשקף מעיניה הלחות מדמע...



אחי הבכור, יוסף, נשא בעול הפרנסה של המשפחה.

אחי אברהם, התחתן בגיל צעיר והקים לו משפחה יפה.

הוא ואחי פישקע היו חברים בהחלוץ וחלמו לעלות ארצה.



אחי הצעיר פישקע, היה פרטיזן ונפל ביערות נליבוקי בקרב עם ההיטלריסטים.



אחותי הצעירה מלכה הייתה יפת תואר וכשרונית. הייתה חברת שהשומר הצעיר ושמשה כמדריכה ומחנכת למופת. ב 30.7.1939 הודיעה לי במכתב שאישרו אותה לעליה ושבקרוב נתראה פה בארץ. לגודל צערי ולמרבה כאבי, פרצה המלחמה, רוצחי היטלר הגיעי לעיירתי, רצחו את מלכה'לה אחותי ואת כל משפחתי ורק אני נשארתי, היחידה מכל משפחתי.



יהיו דברי אלה מצבה על קבריהם שאין איש יודע היכן הם.



ב י ת א ב א

איידלה סרוטקין-דקל/קיבוץ עין שמר





אמא,

זה היה צל שהעיב עליך לאורך כל השנים, יחד עם חיים מלאי עשייה – משפחה רב דורית וחברה קיבוצית.

ב-13 השנים האחרונות בית דורות היה הבית שלך.

המשימה הייתה לא קלה – לצוות ולך.

אני רוצה לומר לכם אנשי בית דורות – תודה.

ולך אמא –

נוחי בשלום.

ר ו ת י



מבואות עירון

מקבץ נושאים שנדונו בהנהלת הבעלות

בחודשים יוני-ספטמבר

יוני 09

יעדים לשנת תש"ע – רונן דורי, מנהל המוסד, מסר על שינויים ארגוניים בהנהלה, חדשנות וגיוון מיומנויות הוראה, מצוינות תלמידים תוך תרומה לקהילה, אסתטיקה בכיתות, הטמעת תוכנת משוב, אקולוגיה.

מספרי תלמידים בשנה הבאה: סה"כ כ- 1,030 תלמידים ובהם 5 כיתות בכל השכבות, וכיתות נוספות של נעל"ה בחטיבה עליונה; בוחנים אפשרות להקים כיתת תג"ל (תכנית גמישה לבגרות).

הזנה בשנה הבאה. מדובר בכ- 75 ארוחות מלאות (נעל"ה ומחנכים), וכן בשאלת מזנון המוכר 200 מנות קלות ליום. בינתיים נבחנות אפשרויות שונות.

תקציב - נמסר מפי ניצן ירמר (מנהל תפעול) שאנו עומדים היטב בביצוע מול התכנית; הוצג מצב התזרים נכון להיום השומר על יציבות; תכנית השקעות הקיץ תצומצם ל- 200 אש"ח; לשנה הבאה צפויה ירידה במימון עליית הנוער בהיקף של 400 אש"ח;

התחייבות על קרקע - קיימת פנייה ממשרד החינוך למסור התחייבויות על קרקעות המוסד לשם קבלת מענק בינוי שנתי. הנושא ייבדק עם עורכי הדין.

דיון לגבי המשך כהונת המנכ"ל - סיכום חיובי לגבי השנתיים הראשונות של רונן דורי כמנכ"ל.

רוח בית הספר והחזון שלו – בדיון ראשוני עלו תהיות לגבי אופיו של בית הספר והשילוב שעליו לקיים בין "ממלכתיות" לבין ייחודיות. סוכם שהנהלת הבעלות תדון ותחליט האם היא רואה חזון משותף, והאם ואיך היא רוצה להשפיע בתחום זה.

מינוי יו"ר מבואות עירון - איתמר שוויקה מברקאי ואמיר מימרן ממענית סיימו קדנציה משותפת ראשונה ונבחרו לקדנציה נוספת של 3 שנים.



יולי 09

אושרו דו"חות חשבונאיים לשנת 2008

אושרה קדנציה נוספת למנכ"ל, רונן דורי.

תקציב תש"ע - תכנית תש"ע צופה איזון כלכלי במכלול פעילויות המוסד. נמסר הסבר לגבי ענף המזון. עין שמר הוזמנו להעביר הצעה כספק מזון לפי הקריטריונים שהמוסד יעביר אליהם ויקבלו (כקיבוץ בעלות) עדיפות לכל התקשורת שבה יציגו תנאים שווים או טובים יותר מאלה של המתחרים. נמסר הסבר על כדורעף בנות. הובעה הערכה למנהלים הפעילים על תוצאה תקציבית מוצלחת, ולגבי מתכונת הגשת הדו"חות. התקציב אושר.

הפנימייה - בשנה הקרובה יהיו בפנימיה כ-170 חניכים, מתוכם כ-70 ילדי נעל"ה, כ-50 בני קיבוץ וכ-50 מיישובי הסביבה מחבר העמים וכ-100 צברים (כמחציתם קיבוצניקים) – כעשרים יותר משנה שעברה. הפנימיה מנוהלת על ידי צוות רחב של מדריכים בראשות מירב טל ודורי, ותופסת 6 מבתי המגורים במוסד. השנה יתווסף יום ארוך לחניכי הפנימייה, שיכלול ארוחת ערב חמה. ‏



ספטמבר 2009

הפנימייה, המשך דיון – על מנת לחזק את המחויבות של החניכים, נחתמים הסכמים משולשים בין הילדים, הוריהם והמוסד, לגבי כללי התנהגות ושמירה על רכוש. קיים ביקוש גדול לפנימייה מצד ילדי חוץ, ובשל העדר מקום יש צורך במיון הפונים, וגם כך ישנים 4 בכל חדר.

בדיון עלו נקודות שונות: שיפור בתהליך קליטת החניכים ותנאי המגורים* חשיבותה של הפנימייה כמייצגת את ייחודיותו, מטפחת את הערכים החשובים לנו ומניעה את מערכת הפעילות הענפה בתחום הלא-פורמלי * טיפוח הפנימייה צריך להיות באיזון לטיפוח הלימודים בבית הספר ולא על חשבונו. * חשיבות רבה לצוות חזק ומשמעת, שיאזנו את החופש בפנימיה * לטווח ארוך קיימות שאלות: האם ימשיכו מסגרות נעל"ה, מה עלולה להיות המשמעות התקציבית של פנימייה ללא נעל"ה, האם ניתן לקיים מערכת ענפה של חינוך משלים ללא פנימיה.

לאור תוספת היום הארוך והארוחה אושרה ההצעה להעלות את התעריף לחניך פנימיה לסכום של 2,700 לחניך. לבני הקיבוצים תינתן הנחה של 300 ₪.



דו"ח מנכ"ל – רונן מסר על מעורבות ילדי קיבוצי הבעלות בהפגנה בירושלים בנושא הקמת העיר חריש * שת"פ עם גוונים התקדם לצערנו באופן חלקי מאוד * הנהלת המוסד מתמודדת במלוא התקיפות עם אירוע של אלימות ילדים * הוצגו שיפוצי הקיץ הממשיכים את המגמה של שיפור במבנים וציוד לרווחת התלמידים והמורים.



חילופי קרקעות – נבחנו שתי בקשות ל"החלפת קרקעות": 1. עין שמר מוכנים לאשר את השימוש של המוסד בקרקע הקיבוץ באזור שמאחורי מוסיכלי אם המוסד יעביר לקיבוץ את שטח הסככות של האיצטדיון לצורך הרחבה עתידית של בית העלמין; 2. המוסד מבקש להזיז מזרחה את הגדר לאורך הכביש שבין שער הקיבוץ לשער המוסד, וזאת מסיבות בטיחות. כנגד זה מוכן להעביר לעין שמר את הדרך המשתלבת לאורך הגדר מאחורי בית דורות והקוטג'ים. הנושא יחזור לדיון נוסף.



* נציגי עין שמר בבעלות המוסד הם עודי דגאי ורקפת זהר.



































עדכונים ותזכורות לסידור הרכב

התוכנה פועלת והתקלות התמעטו. המשיכו לעדכן אותי בכל בעיה, רצוי בזמן אמת.



כאשר מכניסים הזמנה: אם רוצים סוג רכב ספציפי כמו רכב פרטי (ביטול כריות אויר כלול ברכב פרטי) מסמנים כן ברכב פרטי.

את השאר סוגי הרכב משאירים ב"לא משנה". במידה ויש כמה אפשרויות סמנו לא את מה שלא מתאים והשאר השאירו ב"לא משנה".

בטור של הכן יכול להיות רק V אחד.

כן לא לא משנה

רכב פרטי

רכב גדול

רכב עם ביטול כרית אויר

רכב גדול נוסעים

רכב גדול הובלות

טנדר עם וו גרירה



מאחר והתוכנה דינאמית וברגע שמתפנה רכב שתואם את ההזמנה שלכם אתם מקבלים רכב - המשיכו לעקוב.

המעקב יאפשר לכם לשנות את ההזמנה בהתאם לרכבים הפנויים. למשל אם תדחו את היציאה ברבע שעה או תקדימו לחזור ברבע שעה, ייתכן ויש רכב גדול פנוי וכו'. ועל כן כדאי לעדכן את ההזמנה כדי לקבל רכב.



כאשר אתם באים לקחת מפתח, שימו לב איזה רכב מסודר לכם, יתכן והוא השתנה.



מי שיודע שאין לו קושי לנהוג על מכוניות גדולות עדיף שלא יסמן רכב פרטי. כך הוא מגדיל את הסיכוי שלו לקבל רכב, ומגדיל את הסיכויים למי שנוהג רק על רכב פרטי.



הכפתורים הם אישיים, בבקשה לא להעביר אותם לבני המשפחה

שאחרת ייווצר מצב שבו יקבל נהג/ת רכב האסור לו לנהיגה.



לאחר החזרת/לקיחת מפתח מהארון. לחצו על יציאה במסך, ובדקו שהארון סגור.



בהצלחה אוריין







פרוטוקול הנהלת קהילה

14.10.2009



1. אישור פרוטוקול – אושר פרוטוקול ישיבה מה- 23.9.2009 .

2. עדכונים – רוני: הגר ילדה במז"ט. בחופשת הלידה ימלאו את מקומה: פיט אברהמי – רישום עבודת חברים; יגאל ק. – חשבות שכר; איציק פופר - עובדי חוץ.

3. הפאב של אשר – משתתפים: אשר, דני כהן, גיא (אנשי הפאב), טובית שפירא, זיו חדוותי ורן חדוותי (החצר הישנה), מיכאל יריב, יוחאי יגודה (חברים).

הנהלת הקהילה קיבלה בישיבה קודמת החלטה להפסיק את פעילות הפאב עקב בעיות מתמשכות של תחבורה (הפרעה לתנועת הרכב בכניסה וביציאה מהקיבוץ עקב חניית הרכבים של אורחי הפאב), רעש וטרדה לדיירים קרובים, הסתובבות של אורחי הפאב בחצר הקיבוץ, לכלוך באזור חניית הרכבים בכניסה לקיבוץ, ועוד. לאחר קבלת ההחלטה ופרסומה, פנו אנשי החצר הישנה לשקול את ההחלטה שוב בגלל חשיבות ההפעלה של המקום בשעות הפעילות של החצר ובעיקר בגלל יחסי העבודה הטובים עם אשר ואי היכולת להבטיח שוכר אחר טוב ממנו.

בדיון עלה הצורך בהגדרת איש קשר בין אשר לקיבוץ. אשר התחייב למלא את כל הדרישות של הקיבוץ בנושא חניית הרכבים, רעש וניקיון באזור והוסיף שבכוונתו, יחד עם שותפיו, להמשיך ולהשקיע כדי לשדרג את המקום ולקדמו. צוינה העובדה שבעיית החניות בכניסה תקטן בעקבות העברת הכניסה הראשית לשער הדרומי, והפיכת הכניסה הנוכחית לכניסה של החצר בלבד.

סוכם: הנהלת הקהילה מאשרת תקופת ניסיון של שלושה חודשים, כדי לבחון עמידה של אשר בהתחייבויותיו, לפני חידוש ההסכם, ובייחוד התחייבויות בנושא חניה וניקיון. כמו כן יוגדר איש קשר שיהווה כתובת ברורה לפניות חברים בכל הנוגע לקשר עם אשר והפעלת הפאב.

ההסכם החדש יכלול התייחסות להשקעה בשדרוג המקום, הגדלה משמעותית של שכר הדירה המשולם לקיבוץ, התחייבות ברורה לפתרון הבעיות שצוינו בהסדר הקודם (איש קשר, חניות, ניקיון וכד') וכן נקודות יציאה מההסכם בעקבות אי עמידה או הפרה של תנאי ההסכם על ידי המפעיל (אשר).



4. אישורי שנת חופש: אסתי מור-שלום (משתתפת) - אושרה שנת חופש שנייה. עמוס חרודי – אושרה שנת חופש שנייה. שמוליק בראון (משתתף) - שנת חופש שלישית אושרה, בכפוף להסדר לגבי הדירה. דביר יהיה בקיבוץ, בהתאם להסדר צעירים המעודכן.

5. הצבעות בנושא השינוי – הוצגה הצעה ראשונית לגבי סדרי ההצבעות, והיא תתוקן לאור ההערות, ותעבר גם לעיונם של חברים נוספים, לפני שתובא לשיחת הקיבוץ .

רשם: עמית











הסלולרי יכול להציל אותך במצב חירום רפואי.

ה כ י צ ד ? –

במקרים רבים של תאונות דרכים ופציעות, הפצוע אינו מסוגל לתקשר.



הוסף 101 בזיכרון הסלולרי שלך ליד שם של אדם קרוב, אליו יוכל לפנות הצוות הרפואי כדי לקבל מידע חיוני אודותיך.



ה ס ב ר ה ת ה ל י ך :

הכנס את פרטי האדם הנבחר לזיכרון הסלולרי עם קידומת 101 לפני השם ובתוספת כוכבית בסוף המספר.

למשל

המספר הרגיל:

אמא – 1234567 –X 50

מספר חירום:

101 אמא – *1234567 –X 50



חשוב ! בחר אדם שמכיר היטב את פרטיך הרפואיים, וידע אותו על כך.

להסבר נוסף חייג 101*









ש ב ת ש ל ו ם !