חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

20/3/2010 - עלון 11






לרגל סיום חורף חכם

ופתיחת אירועי חגיגות ה- 60 למבואות עירון"

הערב בשעה 21:00 במועדון לחבר





בעיקר ג'אז

המופע החדש של קובי גרוסמן





בהשתתפות:

קובי גרוסמן - שירה

נדב פלד - גיטריסט

טל קדוש - שירה



וזמרת אורחת

שקד חננאל







המופע הוא מסע משותף של ג'אז ובלוז, קלאסיקות של הזמר העברי ושירה מקורית- מסע שראשיתו במחוזות הילדות

ואחריתו באהבה ובידידות.

בתכנית שירים כמו: אניטה וחואן, היה או לא היה, שיר משמר, שדות שבעמק ועוד - בעיבודים חדשים ומפתיעים לצד מעדני גא'ז ובלוז של דיוק אלינגטון, קול פורטר ואחרים.



בואו - ותיהנו



המלצת השבוע



יום אחד ניגשתי כהרגלי ל"מרכז התקשורת הפרטי" בביתי, שלאחרונה הפך לחלק מימי ולילותיי ומוכר גם - כמחשב האישי. אותו גולם שתוך זמן קצר הפך לסם ולהתמכרות ופתח לי אופקים. אך אבוי - הגולם מנסה לקום על יוצרו ויצירותיי.

עייני חשכו למראה המסך הריק מתמונות ומסמכים, שאך אתמול מילאו אותו בחגיגת צבע של נכדיי וטיוליי.



בצר לי, פניתי לעכברי מחשבים לדורותיהם וסוגיהם - אך כולם קצרה ידם מלהושיע.

ואז, ברגע של הארה, הציעה לי מרה אבנר לפנות לחן ארנון.

מי זה? אחד שקשור בחממה ומסייע בכל צרה ואיד במחשבי החממה.

בירור קצר העלה, שחן הוא איש מקצוע מדופלם במלוא מובן הביטוי.



לשמחתי גילתי איש מקסים, בן ויוצא קיבוץ בית זרע, שידע לתת תשובות לכל באג ומכה במחשב, ולהשיב צבע ללחיי ואת כל הצבעוניות של התמונות האבודות - למסך.



את כל זה עשה חן ברוח טובה, בסבלנות והכי חשוב - במקצועיות רבה.

אז רציתי שתדעו - לא להתייאש!

כדאי לפנות אל חן ארנון בטלפון 052-4832397. השירות איננו בחינם - אך שווה כל אגורה. מרים שנפלד





מזל טוב

לתמי ובני צמח

להולדת הנכדה - רומי

בת להילה ואורן

ברכות חמות לכל המשפחה





מזל טוב

לתמר ואורי ארסטר

להולדת הנכד - אלון

בן לאורן ועופרי

ברכות חמות למשפחה











עמית דגן - ראיון פרידה





בן קיבוץ נוה איתן

מתגורר בישוב גן-נר

נשוי לדורית ואב ל- 3

בגיל 41 "החלטנו לבצע מהלך שינוי אישי - ועברנו לגן-נר"





איזה הגדרת תפקיד או משימה קיבלת מעין שמר?

הגדרת התפקיד והמשימה היו "מנהל קהילה בעין שמר" בליווי נייר מסודר עליו כתוב כל מה שמנהל הקהילה צריך לעשות (במשרה חלקית). הוצג לפני קיבוץ הנמצא בתהליך שינוי, והאמנתי שיש לי מה לתרום מניסיוני ב-10 השנים האחרונות בקיבוצים אחרים ובתובנות שצברתי.



מה מצאת בפועל?

לאכזבתי, מצאתי קיבוץ שנמצא רק בתחילת הדרך. מפולג וחצוי לגבי כיווני ההתקדמות, עסוק בהתנגדות עקרונית לתהליך וללימוד העקרונות בחוברת ורחוק מהשלב בו יש לי מה לתרום מניסיון העבר.



במה מתייחד עין שמר?

זוהי שאלה לא קלה. אני מניח שהכוונה כאן היא לייחוד של עין שמר בקושי בכניסה לתהליך ובהעברת השינוי . הכלל הוא שככל שעובר הזמן יותר ויותר קיבוצים מתקדמים לשינוי. נותרים שיתופיים בעיקר אלה, שיכולים להרשות לעצמם לממן את האידיאולוגיה בכסף (הקיבוצים העשירים מאוד ) ואלה שמתקשים לבצע את המהלך בגלל מגוון רחב של סיבות , אידיאולוגיה, פחד משינוי, קושי בקבלת החלטות, שיקולי כדאיות אישיים (מה יוצא לי מהשינוי, כמה נרוויח ולמי זה כדאי?) ועוד.

בעין שמר, כמו בקיבוצים אחרים חוברים להתנגדות אלה וגם אלה ליצירת התנגדות ו"תקיעות" .

מרוב התנגדויות, הציבור כלל לא הגיע לדיון והתמודדות אמיתיים עם תכני חוברת השינוי. צריך לזכור שהחוברת שהוכנה בעמל רב היא הבסיס שעליו יבנה במהלך הדיונים מודל השינוי המתאים לעין שמר..



איזה תרבות ארגונית מצאת?

בולט כאן חוסר אמון עמוק כלפי הממסד. תוצאות ההצבעות האחרונות במציאת ממלא מקומי ורצף של התבטאויות חברים על דפי העלון מחזקות את דעתי. אם לנצל את ההזדמנות לחזור לשאלת הייחוד של עין שמר אני יכול לציין שעלון קבוע כל שבוע הוא לא בלעדי אבל נדיר וייחודי. לצד זה כושר הביטוי והכתיבה של לא מעט חברים ראוי מבחינתי לקנאה ממש. לצערי – חלק מהכותבים בעלון והדוברים בשיחות שוכחים לפעמים שתעודת הזהות "חבר קיבוץ" כוללת גם את ערך "החברות". לצערי אני עד בשנה וחצי האחרונות להתבטאויות שגם עם הרבה רצון טוב, "חבריות" הן לא.





יש משהו שהצלחת להזיז?

בגדול - לא! ... מכיוון שבאתי לכאן על כרטיס ברור ומוצהר – תהליך השינוי, התשובה קצרה וחד משמעית, והיא מהווה את המקור לתסכול שהלך וגבר כשמצאתי את עצמי עוסק רוב הזמן בנושאים שגם פחות מעניינים אותי באופן אישי, וגם אין לי בהם כמעט שום יתרון יחסי, פרט להיותי "חיצוני", כולל ובעיקר טיפול באין ספור בעיות אישיות, שראויות לטיפול ותשובה. הגדרה מתאימה ששמעתי לאחרונה מעמית לתפקיד בקיבוץ אחר לגבי חלוקת התפקידים בין מנהל קהילה חיצוני ומזכיר חבר הייתה: מנהל קהילה עוסק בכל ענייני הקהילה והמזכיר עוסק בעניינים אישיים החברים.



מוצא רלוונטיות במודל השיתופי? יתכן שיש חלקים או תחומים שהם ערכיים ולכן נשארים רלוונטיים?

התשובה כאן מורכבת משני צדדים: בצד האישי - מכיוון שעשיתי את השינוי האישי כאשר הגענו להכרה שהמודל השיתופי אינו מתאים יותר - ניתן להסיק מכך לגבי תשובתי. בראיה יותר כללית, לצערי בתנועה הקיבוצית אנחנו מומחים בהכרה בחוסר הרלוונטיות - באיחור של 20 שנה. נושאים כמו: הלינה המשותפת, מועדון ארוחת הבוקר/ערב, ניהול תקציבי חבר, תחום הפנסיה - בכל אלה ואחרים כאילו המצב הוא ב"פריז (הקפאה) בשחור-לבן" מלפני 20 שנה.

מבחינתי התשובה לשאלת הרלוונטיות היא ברורה עד כדי כך, שאני טוען שהשאלה עצמה היא לא רלוונטית לעתיד. השאלות שאני מציע לשאול הן : איך קובעים מהם ערכי היסוד שאותם רוצים לשמר? ולאחריה - איך משמרים את הערכים המוסכמים?



מה דעתך על האמירה "עם השינוי למעשה מת הרעיון הקיבוצי, בפועל – לא יהיה הבדל בין הקיבוץ המשתנה וכל ישוב קהילתי אחר"?

אני מתנגד להגדרה ומתקומם כנגדה. להיפך! מניסיוני, שינוי מביא להתחדשות וצמיחה גם כלכלית, וגם דמוגראפית וחברתית. ניתן לשמר תחומים כמו ערבות הדדית, חינוך, בריאות ותרבות - כפי שקיימים בקיבוצי שינוי רבים ולא קיימים באף ישוב קהילתי .

רק לדוגמא- בנושאי דמוגרפיה וחברה בואו נשאל עצמנו, כמה מבנינו הטובים גרים כאן קרוב, בשכנות – כשהם נהנים מיתרונות הקיבוץ - אך לא שותפים לנו?... כמובן שהשאלה הבאה היא: למה? נראה לי שאשאיר את התשובה פתוחה.



אם הזכרת פנסיה - הבה נכנס לעניין.

הבה! מבחינתי, ואם צריך להזכיר אז הורי הם פנסיונרים וחברי קיבוץ, תכנית שינוי לא יכולה לעבור, ואסור שתעבור, ללא מענה הולם לפנסיונרים של היום ובעתיד. צריך וניתן למצוא את שביל הזהב בין המצוי לרצוי ולצאת לפנסיה בתקציב הוגן (בלי שהגדרתי מהו "הוגן" זה נתון להחלטתכם).

כרגע לעין שמר צבירה נמוכה בקרנות פנסיה חיצוניות, והסתמכות בעתיד הקרוב על נכסים מניבים. זהו מצב לא נכון ולא יציב, גם ללא שאלת השינוי. במודל השינוי יש ניסיון להתמודד עם הנושא כדי להבטיח את העתיד.



מבין הדגמים הקיימים - איזהו הדגם המתאים לנו?

כמי שראה כבר מספר מודלים, ההחלטה היא בידכם. תהליך יצירת ההסכמות מלווה בפשרות רבות אבל צריך להיזהר מפשרות בתהליך קבלת ההחלטות (בתירוץ הגיוני ש"רק כך ניתן להעביר את השינוי") פשרות שיתברר בהמשך שקשה מאוד ליישמן ולחיות איתן ולשנותן כדי להתאימן למציאות החיים המשתנה.



מה, לדעתך, משקל האידיאולוגיה בדיון שמתקיים כאן?

רוב גדול של תהליכי השינוי בהיסטוריה האנושית, נבעו מכורח המציאות, משבר שגורם להבנה שאי אפשר להמשיך בדרך הנוכחית. לעיתים רחוקות נעשה השינוי מעמדה של כוח.

עין שמר אמנם לא נמצא כרגע במשבר, והשאלה היא איך מקדמים שינוי מעמדת החוזק הזו ולא מחכים למשבר ולקבלת תכתיבים מעמדת חולשה.



אז איך עושים זאת, כשאין מצב משברי?

זוהי בדיוק "שאלת השאלות". אם הייתי מרגיש שיש לי תשובה נכונה אולי הייתי נשאר. לדעתי - להתעלם מהסממנים הקיימים כבר היום תהיה טעות. אפשר וצריך להקדים למשבר מהלך מובנה.



למה אתה מסיים ולא נלחם?

ההחלטה נובעת משילוב של מספר סיבות. יתכן שכל אחת בפני עצמה לא הייתה מביאה אותי לאותה החלטה.

במקביל לעין שמר אני מנה"ק בעוד קיבוץ גדול. זהו עומס גדול מאוד שיש לו גם מחיר .

יש את התסכול על כך שהדברים תקועים ולא זזים. חשוב לי להיות נאמן להבטחתי כשנבחרתי, שכעבור שנה נבדוק את המשך דרכנו המשותפת.

המצב בו אני מוצא עצמי מקדיש בפועל אין ספור שעות יקרות ואנרגיה אין סופית לבעיות אישיות - תחום שלתחושתי אין לי בו כל יתרון ממשי .

אני מניח שהייתי יכול גם להמשיך בתפקיד רק כדי למשוך משכורת. לי באופן אישי – לא נראה נכון, לשמחתי – אני לא נאלץ לעשות זאת.



רגע לפני פרידה - מה אתה מאחל לנו?

שהקהילה תצליח לעבור את התהליך ללא "שפיכות דמים".

לדעתי , פוטנציאל ההצלחה כאן הוא ענק !! מבחינתי - השינוי יעבור - השאלה היא שאלה של זמן ומחיר. אם תשאלנה השאלות הנכונות ותינתנה התשובות הנכונות – אין לי ספק שתצליחו.

רק לדוגמא:

שאלה - האם עין שמר מוכן להמשיך לשלם את מחיר עזיבת הבנים האיכותיים לאורך עוד עשור?

תשובה - יש כאן תוכנית מוכנה לקליטת 160 משפחות צעירות ואיכותיות שמימושה – יכול להוות מקור להשלמת הפנסיה החסרה (למשל). מימוש התוכנית מותנה בשינוי ומקבל פתרון בשינוי.

שאלה - האם חברי עין שמר מוכנים להמשיך בהתנהלות בה הממסד מנהל את חיי החברים בסגנון שנות ה- 60 וה- 70? תשובה – אפשר גם אחרת !

יש עוד שאלות קשות ותשובות אמיצות שצריכות להינתן. מקווה שתמצאו את הדרך להתמודד עם השאלות ולא להסתתר מפניהן, ולאחר מכן לבצע את כל המהלכים הנדרשים ממקום של הסכמות ולא של פלגנות ומאבקי כוח..



אני גם רוצה להגיד כמה מילות סיכום:

אם פגעתי במי מחברי הקיבוץ – בתוקף התפקיד ו/או בחוסר רגישות - אני מתנצל .

מקווה שלצד תחושת הכישלון המלווה אותי, הצלחתי גם לתת מעצמי במספר נושאים ולגעת בחלק מהחברים. נמשיך להיפגש בשבילי החיים, מבחינתי לפחות –בהערכה ובידידות.

תודה לכל אלה שעבדו איתי  ועמדו לצידי, אני מאמין גדול ב"ביחד " ובעבודת צוות.

בהיבט הכי אישי וחברי הייתה לי זכות גדולה לעבוד עם אנשים טובים – רכזי וועדות ומרכזי ענפים

ובעיקר השותפים הקרובים בבניין ההנהלה. הקשתה קושיות: נירה



מסיבות בשטח הקיבוץ



לאור כמה אי הבנות שאירעו לאחרונה, הריני להבהיר את הכללים לגבי קיום מסיבות פרטיות בשטח הקיבוץ:

1.לא ניתן לקיים מסיבות שכרוכות בתשלום (בין אם עבור הכניסה או עבור השתיה), ללא אישורים של עוסק מורשה, קבלות חוקיות וכן הלאה (ובמלים אחרות: לא ניתן לקיים מסיבות כאלה כלל, בשום שטח של הקיבוץ).

2.מסיבות המוניות (מעל 50 איש) בשטחים ציבוריים (כולל שטחי המשק והתעשיה), במיוחד כאלה המתרחשות בשעות החשכה – מחייבות אישור מפורש של מנהל הקהילה.

3.מסיבות בבריכה, בחצר ראשונים או הרכבת, בחדר האוכל ובמועדון – מחייבות תיאום עם האחראים על המקום.

4.מסיבות פרטיות, גם אם הן מתקיימות ברשות, כפופות לכל חוקי המדינה – כולל רמת הרעש, איסור מכירת משקאות לקטינים וכן הלאה.



אנא הקפידו לברר ולאשר מראש – ומנעו מעצמכם ומאיתנו אי נעימות מיותרת.

רק בשמחות! - עמית









חורף חכם- מאחורינו!

טבעו השני של חורף חכם שהוא לא מסתיים בקול תרועה כי כל חוג והקצב שלו, והוא נמוג כמו הגשם.

עוד יום גשם, עוד טיפטוף אחרון ולפני שמספיקים להוריד את המכנסיים הקצרים והבגד ים (איפה לעזאזל שמתי אותו!) מסתיים החורף החכם ומתחיל סוג של אביב שהוא בעצם קיץ עם איי קיו נמוך.

גם במחצית השניה צצו להם חוגים מעניינים שמשכו אליהם לא מעט חובי השכלה ועניין. יהודית גרוסברג הנחתה חוג תכשיטים נוצץ ועלי אלון הזכיר נשכחות בסיפורי בית הקומותיים. באי החממה שהגיעו ליום לימודים שגרתי לא הבינו מדוע בכל יום ב' בבוקר הציפו ניחוחות שהזכירו להם את הטיול שעדיין לא עשו למזרח ברחוק. מדי יום א', בחסות העלטה הצטופפנו מסביב לכיריים בהנחיית עיטם בן דור, קיצצנו, קלפנו, הקפצנו וכמובן אכלנו מיני מאכלים מין המזרח. החוג של פיט משך אליו קהל גדול שהתעניין בבלטים הרוסיים. ברור לנו שאנחנו נבקש מפיט להמשיך לסקרן אותנו בעתיד.

טובית שפירא המשיכה במחצית השנייה להלהיב את ילדי עין שמר בסיפורים, משחקים ושלל של המצאות ורעיונות.

קובי גרוסמן גרם לנו להתאהב שוב בשייקספיר ולרה גרוסברג הדריכה את דמיוננו. ומעל כולנו עמדה שני מרצ'בסקי-שוורץ ודאגה שלא נבזבז. מהנהלת חשבונות מדווחים על האטה בהוצאות כספי חברים.

המנחים מוזמנים ביחד עם הציבור לחגוג איתנו את סיום חורף חכם במועדון לחבר הערב!

תודה ולהתראות בחורף הבא!

צוות חורף חכם מרים שנפלד, קובי גרוסמן, אוריין גנדלמן, גלי יגודה ושלומית תומר

ותודה לצוות תרבות עין שמר









בשולי הקלפי

בקלפי האחרון נבחר מנהל קהילה חדש לעין שמר, וכולי תקווה שהוא ינפץ את הדגם לפיו בעין שמר בוחרים אנשים למלא תפקידים, בעיקר בשביל התענוג לסקול אותם למחרת היום. אני, מצידי אעשה ככל שביכולתי לעמוד לצידו של יוסי, ולשתף איתו פעולה במשימה הגדולה שנטל עליו.

לצד הברכות ליוסי, אני מרגישה צורך לחלוק עם הציבור את תחושת המיאוס והמועקה שעורר בי הקמפיין שהתנהל בשבוע הקודם להצבעה. מספר מצומצם של חברים הובילו וניהלו מסע השמצות חסר תקדים נגד מועמד שכל חטאו היה עודף ניסיון ומיומנות. "השאיר מאחוריו קיבוץ הרוס ומפורר" "חילק מכוניות למקורביו", "השאיר שליש מהקיבוץ על אלונקות" – סיסמאות ריקות, השמצות חסרות שחר והוצאת דיבה.

בבחירות הכלליות במדינה נזהרים מאד מלגלוש למה שנקרא "קמפיין שלילי". המועמדים יודעים שמי שמשחק בבוץ - מתלכלך. כאן המועמד אפילו לא היה נוכח כדי להגן על עצמו, ומי שהתלכלך היינו כולנו. אני מציעה לכולנו להיזהר מאד מהטקטיקה הזאת. אנו מתקרבים לדיונים חשובים והרי גורל. הלואי שנצליח לעבור אותם בדיון קצת יותר ענייני ובכללים קצת יותר נקיים מאלה שהנחו אותנו בקלפי האחרון. רקפת









לצערנו אנו עדים לתופעה מכוערת, בה חברים לוקחים לעצמם את החופש לרשום חברים אחרים ברשימות הנתלות על הלוח.

יש במעשה זה משהו מרגיז ומקומם הגובל באלימות. יתכן וגם מדובר ב"יוזמה" המזמינה אף שיקול לפנות לערכאות משפטיות. לכן אני מבקשת שאלה הנוהגים - יפסיקו זאת לאלתר. תמי































התפטרות - מתוך דברים שנאמרו בהנהלת קהילה



אני רוצה לשתף את החברים ולהסביר למה איני ממשיך לייצג את הציבור בהנהלת קהילה. ולהודות על האמון שניתן בי.

כשנבחרתי ע"י השיחה – המודל שלי לייצוג הציבור הייתה תפילתו של שליח הציבור הנאמרת בראש השנה ויום הכיפורים ומתחילה ב: "אני העני ממעש...בצניעות, בענווה ובהמשך התפילה עשה שהשטן לא ישטינני – שהרוע והכוח לא יפתו אותי".



מודל ייצוג הציבור לא נקבע בעין-שמר: האם לבחור חבר/ה והם יבטאו את עצמם לפי הבנתם בפורומים בהם הם יושבים? או שמי שנבחר ילמד את הנושאים שעל הפרק – מחברי הקיבוץ, ישאל, ישתף את הנוגעים לנושא הנידון וידווח לשולחיו.

ולמי בעצם חייב נציג הציבור דין וחשבון - לפי הבנתי לחברי הקיבוץ.

יותר מידי פעמים הייתה לי הרגשה שחברי הנה"ק "שופטים" את הנושא הנידון לפי "איך זה משפיע עלי?""מה אני הייתי עושה?" "איפה אני בתור?"



יותר מידי פעמים לא הוגש שום חומר לקראת ישיבת הנה"ק ומצאתי את עצמי פעמים רבות אומר: בואו נדון רק על הנושאים שקיבלנו עליהם חומר – שמשמעות הדברים הייתה סגירת הישיבה(דעתי לא התקבלה). היו כמה החלטות של הנה"ק שפגעו בחברים בגלל חוסר רגישות ו"ניתוק מהעם"

הרגשתי כמו "בארץ נוי אביונה" של לאה גולדברג "רק אחת את שיבחך אמרה וגנותך חרפתך כל היתר".

על נקיטת עמדה משלמים מחיר, נוכחתי שציבור שלם לא מביע דעה כי אפשר גם בלי לשלם מחיר לחיות טוב ואפילו טוב יותר...



הנהלת קהילה הובילה את הקיבוץ להחליט על קנס כספי – חניות, במהלך זה מוכנסת יד ציבורית לכיס הפרטי זוהי טעות לדעתי כשאין פרס אין גם קנס– אבל דעתי לא נתקבלה.

הנהלת קהילה "נפלה" לדיונים עקרוניים כשעל הפרק נושא אישי.

הנה"ק עסקה כמעט בכל ישיבה בתקנון (אחד או יותר) – נטעה "שוברי רוח", צברים, בנתה גדרות תיל – במקום להבין שאין תחליף ל"שוטר הפנימי" שבתוך כל חבר/ה. מה שחשוב היא תחושת השייכות שיוצרת מחויבות שחברים טובים עושים קיבוץ טוב ולא הפוך...



הפער בין: "ייקוב הדין את ההר" לבין לראות את החבר לחוש את אתמולו ומחריו נתון בויכוח...

פרסום לציבור שקיפות מול דיסקרטיות – צנעת הפרט.

במקומות שונים אני מרגיש כשלון, שהייתי שותף להתנהלות לא מספיק טובה. ניסיתי לשנות גישה, להגיד שלפתור קונפליקט, ללכת לקראת, למצוא שביל ביניים – לראות מי הוא החבר – זה כוח! לא תמיד ולא כולם מנסים לנצח אותי, הניצחון האמיתי הוא פתרון הבעיה.



להבין שהגדולה היא לרתום את השונות לעשייה משותפת בלי להכריע אותה...

ברגע האמת - יש פער עצום בין מה שאנחנו אומרים על קיבוצנו לבין מה שאנחנו באמת....

אמון רוכשים בעמל רב על ידי מעשים. לאבד אותו אפשר ברגע של מבחן- אמון הוא תוצאה של... ולא צ'ק פתוח שמקבלים.









אני מבקש סליחה ממי שנפגע ממני, לא הייתה לי שום כוונה לפגוע ואם מישהו אכן נפגע סימן שלא הייתי בסדר.

ערסל חייו של עין-שמר מתנדנד בקצבו המיוחד ולא סתם הגיע היש למקום שהגיע, הניסיון למחוק את העבר ולהתחיל מהיום כאילו אין אתמול – לא יצלח.



הניסיון לנדנד את הערסל בקצב אחר, בלי להשתמש ב"חוכמת הדורות" בנוהג ברוח המקום –

נידון לכישלון.מי שעושה זאת הוא חסר ניסיון קיבוצי, ומי שמשלם את המחיר הם החברים.

אושרם של חברי הקיבוץ היא היא המטרה – אפשר להתווכח על הדרך...



כשעניין של חבר בא לדיון בפורום קיבוצי, תמיד הכוח נמצא אצל המערכת. ניצול הכוח, השפלת החבר – אסורה בעיני. הצעתי שתמונת כל חברי הקיבוץ תהיה תלויה בחדר הישיבות על מנת שתמיד יביטו חברי הקיבוץ בנבחריהם ושהנבחרים ירגישו את האחריות והמחויבות לשולחיהם – גם בזה לא הצלחתי.

בשיר סימן שאתה צעיר נאמר: "אם אתה מרגיש תחושה כזאת מוזרת, שלא הכל צודק ושיכול להיות אחרת-סימן שאתה צעיר" אני נוכחתי שהתפקחתי, והתבגרתי.

היום יותר מאתמול אני מרגיש "ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו" של איתמר פרט.

תחושת הכישלון מעורבת עם תחושת הקלה – שניסיתי ואינני עוד חלק בנ"ל. מליק גור



נר זיכרון ל...





משה איתן

2.3.88

שמואל שועלי

2.3.88

איז'ק לוטן

5.3.89

לואיס גורן

5.3.01

מאשה יגודה

8.3.96

רחל מצקין

7.3.97

אהרון שדמון

10.3.70

צבי דקל

10.3.89

מייטק זרטל

12.3.93

רקפת לנדר-שפירא

13.3.97

אריה שמרי

13.3.78

זכריה סל

14.3.63

שרה מרקם

14.3.06

אבשלום בן-יהודה

15.3.78

יעקב דז'יואן

20.3.72

אריה תלמי

20.3.87

מרים דז'יואן

20.3.87

שלמה לוי

21.3.94

יצחק גרוסברג

23.3.85

משה גרוסמן

23.3.98

לוצ'יה איזנבלט

27.3.06

שרנקה זרטל

30.3.91

חנה ארליכמן

31.3.06







שיחת קיבוץ

תתקיים ביום שני 22.3.10 בשעה 20:30 במועדון



על סדר היום:

1.בחירת רכזת ועדת בריאות. מועמדת: קרן משיח

2.בחירת רכזת חינוך. מועמדת: עידית עזר

3.סדרי הצבעה על השינוי (דפים בחדר הדואר)





אנשים ושורשים - תמונות ותערוכה

בטקס מרשים נפתחה השבוע התערוכה החדשה במוזיאון "חצר ראשונים" .

טובית: התגובות מקיר לקיר - מרגשות. אני עוברת בשבילים ומכל עבר רק מילים טובות.

חברים רבים ששמעו - עולים לרגל, באים ל"הציץ ולהפגע". ובאמת צריך לומר שאנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה. עוד נערוך מקצה שיפוצים ושיפורים, בעיקר במקומות הקטנים שלא הצלחנו להשלים עד הפתיחה, אבל אלה פרטים שאינם פוגמים ברמתה הגבוהה של התצוגה.

הרבה תודות מגיעות לחברים שתרמו, שנתרמו והתראיינו, חיפשו תמונות והצטלמו, סייעו בזיהוי, ליוו בפירגון והגיעו עד לטקס.

תודות מיוחדות מגיעות לחמי סל על הפקת הטקס וההנחיה, ליגאל כץ ושחר זוהר-סל על ההגברה והתאורה.

לניר אלון, זמיר גולן, קובי גרוסמן ואמיתי ששון - על החלק האומנותי בטקס.

לכל המוסדניקים שנרתמו להכנת הלחמניות הכוונת החניה וכל עזרה שנדרשה במהלך הטקס.

ותודות שלוחות גם לצוות המטבח והחלבייה - על הכנת הכיבוד.



בין החברים שיצאו נפעמים מהתערוכה - היו נחמה ודני רימון שביקשו לומר:

כמלווים את החצר כבר שנים רבות, אם בתורנות שבת ואם בפרויקטים ובחגים,

מגיע "שאפו" גדול לכל צוות החצר ולכל מי שהיה מעורב בעיצוב ובביצוע.

התרשמנו מהמחשבה הרבה שהושקעה, מהמקוריות, מהרמה הגבוהה של

התוצאה הסופית - והרגשנו גאווה גדולה שזה שלנו וזה אצלנו "בחצר".





פורים עבר, הנוסטלגיה חלפה. האומנם?

נוסטלגיה, בתרגום חופשי, היא התרפקות אל העבר. אך מה לעשות וכל אדם, כן, גם בקיבוץ, אוהב להתרפק אל זיכרונות שונים. אני למשל אוהב לזכור, בין השאר, את גיל הנעורים שלנו, במיוחד כשאני משווה אותו לקורה לנוער היום. כשהיינו בכיתה ח', בתחילת 1950 ירד שלג בעין שמר . פתאום הפך הכל ללבן וקררר... הנטייה הייתה להיכנס למיטה ולהתכסות בשמיכה עבה. אך לא אנחנו. היינו בגיל נכדי הבכור היום. כל יום למדנו שש שעות ועבדנו שעתיים. העבודה לא הייתה כדי לתת לנו תעסוקה אלא כדי לעזור להורינו להחזיק את המשק . באותה תקופה עבדתי בדיר הצאן. כל ערב היינו הולכים לדיר וחולבים בידיים את מאות הכבשים שחזרו מהמרעה.עבודת החליבה לא הייתה קלה והתקיימה בסככה פתוחה. השלג , בעזרת הרוח היה חודר אל הגב הכפוף להגיע אל עטיני הכבשים. לא התלוננו והמשכנו לחלוב עד שסיימנו את המלאכה. היינו מלאי סיפוק וגאווה.

בכתה ט' , בחופש הגדול, לא חיפשנו לנו בילויים אלא נשלחנו לעבוד חמש שעות ביום. אני, עם חבר מעט מבוגר ממני, שאני מקווה שגם הוא זוכר זאת, שובצנו לעבוד בענף הבננות. היינו קמים בבוקר, הולכים לאורווה ורותמים את הסוסה פדה (או את הפרדה חווה) לעגלת עץ (כזאת שנמצאת בחצר הישנה) ונוסעים לבננות סמוך לבתי לובסובסקי. שם היינו רותמים את הסוסה לקולטיבטור ומקלטרים בין שורות הבננות, הלוך ושוב חמש שעות. אני זוכר ימים יפים אלה לטובה . ממרחק הזמן אני חושב שהסיפוק בא מכך שנתנו יותר מאשר קיבלנו והיינו גאים בעצמנו וביכולות שלנו.

ואזכור גם אירועי תרבות, שאולי נשתכחו מאתנו. כפי שכבר נאמר קיבוצנו משופע בסופרים, משוררים ואנשי רוח. והיה נוהג לכנס שיחה חגיגית עם כל הוצאה לאור של ספר חדש, פרי עטו של אחד מחברנו. במיוחד זכור לי לטובה צבי רודניק שלימים עברת עת שמו לצבי ארד. צבי היה איש יוצר במלוא מובן המילה. הוא היה מסגר שפתר בעיות טכניות רבות בכישרון רב. אך הוא היה גם משורר שכתב הרבה שירים ספוגים באהבת הקיבוץ והארץ. במיוחד זכור לנו שירו, שהפך להמנון הקיבוץ "את אדמתנו שחרחורת/ האירי לנו פנים..."., אני ממליץ לקרוא אותו שוב ושוב וללמוד איך כתב אותו צבי בדם לבו. השורות קיבלו משמעות נוספת, וכשנסתיימה מלחמת העולם והגיעו הידיעות על שקרה לעמנו ולרבים מבני משפחות חברי הקיבוץ שלא יחזרו עוד.

ואז עבר צבי לכתוב רומנים. הוא כתב את הספר "ביתו של אדם" ,שהוא שיר הלל לקיבוץ כחלוץ ההגנה וההעפלה בארץ. .אחרי מספר שנים כתב צבי את ספרו השני, המשך לספר הראשון - "ימי ניסן". אנו היינו צעירים מאד. רק חזרנו מהצבא והשתתפנו במסיבה לצבי להוצאת ספרו החדש. כנהוג ישב חתן המסיבה ליד שולחן מקושט במפה ובצנצנת פרחים ולידו ישבו המזכיר ועוד שני חברים, ותיק וצעיר (ששמם שמור איתי!) שישאו דברים ויהללו עוד יצירה של צבי ערד. אחרי הברכות ודברי ההערכה קם צבי לדבר ואמר: "קראתם ולא הבנתם, או שלא רציתם להבין. מה שכתבתי הוא שהקיבוץ הגיע לשלב בו הוא חוסם את התפתחות חבריו. מתוך דאגה לקיבוץ שכחנו שהוא מורכב מפרטים עם חלומות, ומאווים ורק כשנדע לטפח את הפרט נוכל להמשיך ולפתח את הקיבוץ כחברה מתקדמת".

זמן קצר אחרי מסיבה זאת עזבו צבי ומשפחתו את הקיבוץ. בקיבוץ סיפרו שהעזיבה באה בגלל דלת כל שהיא שצבי ביקש שיעשו לו בשיכון החדש שעבר אליו, אך הסיבה האמיתית הייתה הצטברות של ביקורת על הכיוון אליו מתדרדר הקיבוץ.



עברו למעלה מ 50 שנה. האם חזה צבי כבר אז את הפלגנות והסכסכנות שאנו חווים בקיבוץ היום?

אורי שפירא





פסח ... פסח ... פסח ...



לקראת ליל הסדר

למרות הנכונות הטובה של החברים שאנו מכירים משנים עברו, החלטנו הפעם לארגן את ההתנדבות בדרך יותר מסודרת:

בתאי המכתבים יונחו פתקים בהם מפורטים סוגי העזרות שאנו זקוקים להם.

בבקשה מכם חברים, סמנו בפתקים את העזרה שאתם בוחרים להגיש לטובת החג,

כך נדע היכן אנו עומדים... (זכרו לכתוב את שמכם).



כפי שכבר אמרנו, כל עזרה תתקבל בברכה ובשמחה.

את הפתקים המסומנים שימו נא בתיבת הפסח שבחדר תאי המכתבים.



השנה עלות מנה לחברים ואורחים - 24.50 ₪

תודה! צוות פסח





חג שמח! מתנות ודברים יפים ...

"חפצ-חן" - פתוח בשעות היום,

ולקראת החג גם אחה"צ בימים א' (21.3.10) ועד יום ה' (25.3.10 )

בשעות - 16:00-17:30



ביום ו' 26.3.10 - 7:30-13:30



בשבת 27.3.10 - 10:30-11:30



להתראות במתנות ובשמחות - ניבה ורחל



ג ש מ י  א ב י ב

מקורותינו מוסרים לנו כי הגשם האחרון שירד השבוע,

עשה טוב מאוד לשדות ולזרעים שהוטמנו זה עתה באדמה

וחסכו בכך המטרה יקרה.

א ז  מ ה   י ר ד :

בשדה התעופה (שם יש לנו חלקות כותנה) ירדו 12 מ"מ

בעין שמר ירדו 8 מ"מ









כנס מחזורים - מבואות עירון 60



שעת ה"ש" כבר כאן!! והספירה לאחור - החלה.

כל בני הקיבוץ לדורותיהם, בוגרי המוסד, בני משפחתם, אורחים וכל מי שמעוניין - מוזמנים להצטרף לחגיגת כנס המחזורים של "מבואות עירון" בשבת 27.3.10 .



אל תפספסו הזדמנות להיפגש, להתרגש, להיזכר, להתחבר לימי התום וההורמונים - ולהתמלא באנרגיות חיוביות.





תכנית הכנס:



16:00 - 18:00 - מפגשי קבוצות ומחזורים. ביקור בתערוכות, מופעי הרכבים

מוסיקאליים בשטח הפתוח.



18:00-19:30 - טורניר כדורעף - בנים ובנות. במגרש הדשא מיוחד שהותקן

לרגל האירוע בין בתים מס' 5 - 6 .



19:30 - 20:15 - מפקד אש בשדה שמצפון למוסד.



20:30 - 21:45 - מופע המרכזי "60 באהבה".











עדכונים

♫ מחר יום שבת 20.3.10 ב- 13:30 - חזרת "מקהלת כל הדורות"

עם המנצח מיכאל (שניידר) שני.

כל זמרי המקהלה בעבר, בהווה ובעתיד - מוזמנים. אל תחמיצו את הכיף.



♫ בשבת ה- 27.3.10 ייסגר שער הכניסה הראשי לקיבוץ

משעה 15:30 ועד 22:00. הכניסה לקיבוץ תהיה מהשער הדרומי.

בנוסף תהיה הכוונת תנועה למגרשי חניה מוסדרים לבאי כנס מחזורים.



בשבת של הכנס - הכניסה למוסד תהיה בשני שערים בלבד: שער הכניסה הראשי של המוסד והשער המזרחי שליד האצטדיון. (השער שליד מיכאל יריב - יהיה נעול).

עלון 10 – 12/03/2010


 

פסח... פסח... פסח...


 

פורים חלף ופסח מגיע ואנו כבר מתכוננים במרץ לקראת החג

ומקווים שיהיה יפה, חגיגי ונעים. ברצוננו למסור מספר פרטים חשובים:

1.    אופן ההרשמה לליל הסדר נשאר כפי שהיה לפני שנה, הסבר מפורט - בהמשך.

2.    כמו בכל שנה אנו מצפים לחברים רבים שיושיטו לנו יד בהכנות לפני… ובפירוק לאחר החג.

כל עזרה תתקבל בברכה!

3.    גם בליל סדר זה נבצע במשותף את השיר "אחד מי יודע", (הדבר הפך כבר למסורת...),

משפחות המעוניינות לקחת חלק פעיל בכך יודיעו בבקשה לענה. נשמח מאד לשתף בשירה

מה שיותר משפחות. אין מה לחשוש, זאת שירה משותפת, וככל שירבו הזמרים כן תגדל

השמחה!

בברכת חג אביב שמח! צוות פסח.


 

הרשמה לסדר:

הזמנת מקומות הישיבה ל"ליל הסדר" תתבצע לפי הנוהל אותו הנהגנו בשנה שעברה.

נערוך שולחנות ונכין מקומות לפי הזמנה מראש של המשפחות. כל משפחה תרשום את המספר הכולל של חברים, ילדים ואורחים אשר יסבו איתנו ל"סדר".

האחריות להזמנת המקומות היא עליכם.


 

אין צורך להודיע לנו על מי שאינו מתכוון להשתתף ב"סדר" בעין שמר אלא רק על מי שכן מתכוון להשתתף.


 

בשבוע הבא, אעביר לחברים טופס להזמנת מקומות לפסח. אתם מתבקשים לציין את מספר המשתתפים ממשפחתכם (אם יש צורך "לפרק" את החיוב בין בני המשפחה, בבקשה לציין זאת), וכן ציינו בקשות מיוחדות.

על מנת למנוע הזמנה כפולה, בבקשה תאמו את הזמנת המקומות במשפחתכם.


 

חברים שלא יעבירו אלי תשובה חיובית, משמעותו שאינם מתכוונים לחוג את החג בחדר האוכל, ולכן לא יוכן עבורם מקום בשולחן החג. בשם צוות פסח, צביה ויסברג


 


 


 

רכב בערב החג:

המעוניינים ברכב לפסח. מתבקשים להכניס הזמנה עד 18.3.10

כדי שנוכל להכין את צי הרכב בהתאם. סדרנית רכב - אוריין גנדלמן


 


 


 

סיכום בנושא פינת - חי


 

בינואר התקיימה פגישה בנושא פינת החי בהשתתפות דיירים משכנת החממה, רקפת זוהר, ניב רונן ואוריין גנדלמן. דיירי שכונת החממה הציגו את בקשותיהם והשגותיהם בנוגע לשימוש בית אקשטיין בפינת החי. להלן הנושאים שעלו:

1.    הועלתה בקשה לבדוק את נוהל קבלת ההחלטות. האם יידעו את הציבור לגבי שימוש וגידור פינת החי.

2.    הייתה בקשה, שבעלי החיים בפינת החי יהיו מסוג שקט.

3.    הובעה הסתייגות מהגדר הגבוהה והלא אסתטית ובקשה לבדוק הנמכתה.

4.    בקשה, שחברי עין שמר יוכלו להיכנס למקום בכל עת.

5.    השכנים הביעו רצון שיהיה בידם מפתח לשער.

6.    כמו כן הוצע שנציג השכונה יהיה בקשר עם בית אקשטיין בנוגע לשינויים ובקשות עתידיים.


 

תשובות שניתנו בדיון:

רקפת הסבירה לחברים שגובה הגדר נקבע על פי תקנות של משרד החינוך ומשרד הרווחה ואין אפשרות להנמיך אותה. כמו כן תוואי הגדר נקבע מראש ואושר על ידי ועדת תכנון. מוסכם שליד הגדר יישתלו צמחים מטפסים, ודבר זה כבר נעשה.

ניב הבהיר והבטיח שהחוזה עם בית אקשטיין אינו מחייב את חברי הקיבוץ "לסבול", ובהחלט אנחנו יכולים להציג טענות ובקשות.


 

לאחר הפגישה נפגשתי עם נציגי בית אקשטיין, והובהרו הנושאים הבאים:

שעות הפעילות: בית אקשטיין ישתמשו במקום בשעות אחה"צ בימי לימודים. בחגים ובשבתות - גם בשעות הבוקר.

חברי עין שמר מוזמנים להשתמש בפינת החי בכל עת. אם יתעוררו בעיות בעתיד - אפשר לפנות אלי ונמצא פתרון מקובל על כל הצדדים.

לקראת סוף מרץ 2010 יגיעו החיות לכלובים. לבקשת השכנים - יהיו אלה חיות שקטות.

איש צוות מטעם בית אקשטיין ישמור על הניקיון והסדר למניעת ריחות ומפגעים אחרים.

הנהלת בית אקשטיין הדגישה את החשיבות שכל המבקרים יקפידו הקפדה יתרה לנעול את השער גם בעת שהותם בפינת החי וגם לאחר יציאתם.

המעוניינים לבקר בפינת החי - מוזמנים לפנות אלי.     אוריין גנדלמן

¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬    


 

עם דלית בן-דור, צאלה מור והמשפחה

משתתפים בצערכם

על מות האם והסבתא

אורה


 


 


 


 

סיכום פורים - 2010


 


 

אין רגע שאהוב יותר על מארגן מסיבות פורים מאשר הרגע בו הוא מתרווח בכסאו ומסכם על מקלדתו את החג. המתח, הדאגה והעבודה הקשה מאחוריו וכל שנותר הוא לסכם הוצאות והכנסות, לומר כמה דברי תודה ולחשוב כמה חבל ששכחנו את המערכון שהיינו יכולים לעשות על ההוא שלא מחזיר את הרכבים בזמן...

מזה שנים שאנחנו יודעים שמקומם של ההופעות קטן וצנוע, המסכתאות הארוכות של העבר והיו ואינם עוד וכנראה שבימינו המהירים- טוב שכך. ההתמקצעות שלנו בעניין הדי ג'יי עלתה מדרגה כשבמקום די ג'יי שסוגר מסיבה ב- 2 בלילה קיבלנו די ג'יי מדהים שלא הפסיק להקפיץ אותנו לרגע ועוד האריך כמעט מחצית השעה מעבר לזמן שנקבע איתו. גם הברזילאים האנרגטיים תרמו את חלקם ולא ייפקד שמו של מר אלכוהול השנוי במחלוקת שמעורר שמחה מחד וכעסים מאידך. רבים תרמו את חלקם ומתוך נסיון לצעוד עם הזמן נודה להם באופן גורף. אך בכל זאת נזכיר כמה. חניך מצטיין של הארוע. קודם כל, תודה גדולה מאוד לאלעד יגודה שניחן במתת הזאת בה אני כל כך מתקנא של כושר ארגון. תודה לתומר גורן שתיכנן את הבנייה והיה אחראי על השתייה. ובסעיף חניך מצטיין אני רוצה לציין חניכה מצטיינת במיוחד והיא דנה ריפתין, שהתנדבה לעבוד בזמן שאנחנו פיזזנו על הרחבה ובסופו של עניין לגבות מחיר מרוב האנשים שהגיעו.

כאמור- אנשים רבים, כותבים, שחקנים, אנשי הגברה, תאורה ופרסום לקחו חלק ולכולם תודה.

וכרגיל, בלי טיפה קלה של עצבות אי אפשר. 25 פתקים לפירוק פורים הגיעו לתאים. כ-8 בלבד התייצבו, עוד כמה התנדבו ונודבו והפירוק נמשך ונמשך והיה קשה...

חיים חננאל


 


 

התקנת מדי מים

ביום א' הקרוב, 14.3.2010, אנחנו מתחילים בעבודות התקנת מדי המים בבתי החברים. כזכור – המהלך נכפה עלינו במסגרת החוק לחיסכון במים, או בשמו המוכר יותר- היטל הבצורת, שהפעלתו הוקפאה לעת עתה בגלל גשמי החורף המבורכים.

העבודה תבוצע על ידי קבלן חיצוני, ראיד דראושה, קבלן מנוסה שביצע עבודה דומה במספר קיבוצים לפנינו ונבחר במכרז שערכנו לקראת הפרויקט. מדי המים הם תוצרת ארד דליה – משוכללים ומאפשרים קריאת המונים מרחוק בטכנולוגיה מתקדמת.

ראיד ילווה ויפוקח באופן צמוד על ידי יוחאי יגודה שלומד את הנושא ומלווה את הפרויקט מתחילתו. יוחאי יהיה זמין לפניות חברים (25 שעות ביממה...) בסלולארי 052-2594532 . חברים מתבקשים לפנות ליוחאי בכל נושא שקשור בהתקנה ולא להטריד את הקבלן.

עבודת ההתקנה כרוכה באי נעימות זמנית והיא כוללת חפירות, הפסקות מים נקודתיות, עבודות צנרת והתקנת המדים.

תזכורת – בקיבוץ לא הוחלט על הפרטת השימוש במים ולכן לא מדובר כרגע על מעבר לתשלום פרטני וחיוב החברים בגין צריכת המים. יחד עם זאת כדאי לדעת, שהמערכת החדשה תאפשר לנו בעתיד, מהלכי הפרטה אם הקיבוץ יחליט על כך, וכן מידע עדכני אם יופעל הטל הבצורת ע"י הממשלה. המידע שיתקבל ממערכת מדי המים, יאפשר גם שליטה מלאה בצריכת המים, חסכון בצריכה והקטנת הבזבוז.

עבודות ההתקנה צפויות להמשך על פני כ- 60 יום. יוחאי ישתדל להיפגש עם כל החברים המעוניינים וליידע כל משפחה לגבי הבעיות הצפויות בהתקנה בביתה.

                             עמית דגן ויוחאי יגודה


 


 


 


 


 

סעפ"שים


 

סלקום סלקום

החל מהחודש יבוצע עדכון תעריפים ע"י סלקום

ההתייקרות חלה בכל חברות הסלולר.

כל תעריפי דקת זמן-אויר וחבילות השירותים

הבסיסיות יתייקרו ב- 3.90%

כל שאר התעריפים יישארו אותו דבר

בכל פנייה או שאלה ניתן לפנות אלי.

תומר גורן cell@ein-shemer.org.il


 


 


 

מועדת השתלמות

החלה ההרשמה לשנת הלימודים 2010/11

ניתן להירשם על גבי טופס הרשמה שנמצא בתא הדואר של השתלמויות.

את הטופס יש להחזיר לתא הדואר של עידן יגודה.

וכמו-כן באתר הקיבוץ. ניתן להיכנס בצורה זאת: פנימי לחברים, תחת פנייה לועדות ,ועדת השתלמות, טופס פנייה ללימודים.

ההרשמה תיסגר ב9/4/2010 עידן יגודה - ועדת השתלמות


 


 


 

"קשרים וכישורים - פעילות לבריאות" - אתגר למתנדבים בהתיישבות.

אנחנו מזמינים חברים וחברות להצטרף לפרויקט, המתמקד בשיפור איכות חייהם של הסובלים מבעיות זיכרון ובני משפחותיהם - בביתם.

מטרתו לסייע לשמר תיפקוד האדם החולה באמצעות ערכה ייחודית ומגוונת שפותחה במיוחד לעזור לאנשים עם בעיות זיכרון. המתנדבים עובדים בשיתוף האדם החולה ובני משפחתו ומלווים אותם בהפעלת הערכה והשימוש בה.

מתנדבי הפרויקט ייהנו מהכשרה ייחודית ומקצועית, תמיכה ולווי קבוצתי לאורך כל העשייה.

אם זה מעניין אתכם - התקשרו למידע נוסף ופרטים אל:

עמליה ליבנה (עו"ס) יחידת דורות

טלפונים: 050-6264944 , 09-8601454 "מלוא" - 04-6177351/2 - shamaliali@clalit.org.il


 


 


 


 

תרשמו ביומנים


 

מיום א' 14.3.10 - שינויים בזמני נסיעה של נהג בית

זמני שתי נסיעות בוקר - משתנים:

נסיעת 7:45 עוברת ל- 7:30

נסיעת 8:55 עוברת ל- 8:30

שתי הנסיעות הן לחדרה (קופ"ח) ולרכבת חדרה. הנסיעות האחרות - נשארו כשהיו.


 

תיקון טעות: בדף שהופץ לתאים - חלה טעות: בימי שישי - אין נסיעות של נהג בית.

יהודה בן- גידה


 

יום ו' 12.3.10 - נפתחת קבוצת יוגה

"מי שמסתכל החוצה, חולם; המתבונן פנימה, מתעורר." קארל גוסטב יונג


 

ביום שישי זה, 12.3, בשעה 14:00, אני פותחת קבוצת אשטנגה מתחילים. השיעור מיועד למתחילים, אך גם יתאים למי שמעוניין בשיעור רך יותר.


 

בנוסף, שיעורים ב"מקום של יוגה" כל ימות השבוע, בבקרים ובערבים, עם מגוון מורות מנוסות ושלל סגנונות ורמות. פרטים באתר הקיבוץ או אצלי. הני רוזן


 

יום ב' 15.3.10 - הספר עובד. הרשמה על הלוח


 

מיום ב' 15.3.10 ועד יום ה' 18.3.10

יפתחו תערוכות עבודות הבגרות של תלמידי י"ב במגמת האמנות ב"מבואות עירון".

בין המציגים: עומר גרנות ושחר גרוסברג.

התערוכות פתוחות כל יום בשעות 15:30-8:30 .

בואו לראות ולהנות. צילה ליס


 


 

יום ה' 18.3.10- צוות הנהלת חשבונות, יוצא לטיול שנתי ועל כן לא יהיה במקומו הקבוע


 

ביום שישי 19.3.10 - מופע מיוחד של הרכב מוסיקאלי - "בעיקר ג'אז"

לרגל סיום חורף חכם ופתיחת אירועי חגיגות ה- 60 למבואות עירון".

ההרכב כולל יחד עם קובי גרוסמן, עוד שלושה מוסיקאים צעירים,

כולם בוגרי וחניכי מבואות עירון:

הגיטריסט - נדב פלד

והזמרות - שקד חננאל ( שלנו) וטל קדוש.

המופע הוא מסע משותף של ג'אז ובלוז, קלאסיקות של הזמר העברי ושירה מקורית- מסע שראשיתו במחוזות הילדות ואחריתו באהבה ובידידות.

בתכנית שירים כמו: אניטה וחואן, היה או לא היה, שיר משמר, שדות שבעמק ועוד - בעיבודים חדשים ומפתיעים לצד מעדני גא'ז ובלוז של דיוק אלינגטון, קול פורטר ואחרים. קובי גרוסמן


 


 


 

לזוהר משיח שמשתחררת מצה"ל

ברכות והצלחה באזרחות ובדרכך החדשה

ועדת קשר


 


 

ליותם מרקם וניר בן-דור

גיוס קל שירות מעניין

ושנראה אתכם הרבה בבית - מועדת קשר


 


 


 


 


 

בקשה ממבואות עירון:

הורים וחניכים יקרים,

אביב הגיע, פסח בא והשמחה רבה. בשנה שעברה בליל הסדר פתחתם את ליבכם וביתכם

ואירחתם את חניכי נעל"ה שלנו ובכך איפשרתם לילדים לחוות את ליל הסדר בבית חם ובתחושה משפחתית.

בהקשר הזה, ראוי לציין שהחניכים חזרו מכם מאושרים ומלאי הכרת תודה על הנכונות והתרומה.

גם השנה, אנו מעוניינים שכל חניכי הפנימייה ישבו בליל הסדר סביב שולחן חג כמסורת ישראל.

כל מי שמעוניין לארח לארוחת חג יש ליצור קשר עם יערה, מחנכת ערב י"א נעל"ה ומרכזת משפחות

וניצור אתכם קשר בהקדם.

בברכה, יערה לובוביץ מבואות עירון 054-4366327


 


 


 


 

מהדרן מבקשים

אם יש לכם כריות או שמיכות מיותרות - הם ישמחו לקבלם.


 


 


 

פניה לצוות פורים וועדת סמים ואלכוהול


 

במסיבת פורים, שנערכה ביום שישי (5.3.10) נתקלנו בתופעת השיכרות - בה אנו מנסים להלחם בכל דרך (במפגשי הורים, צוותי חינוך, ועדות לסוגיהן וכל אחד בביתו).


 

כולנו חשופים, כמעט מדי יום, לתוצאות הקשות של שתייה בלתי מבוקרת ושימוש בסמים בקרב בני נוער ומבוגרים.

כולנו שומעים את הסיפורים הנוראים והטרגדיות הנגרמות כתוצאה מכך.

והנה דווקא אצלנו החליט מישהו, להתיר שתייה חופשית במסיבת פורים לכל מי שישלם 25 ₪,למרות שהחוק אוסר מכירה ושתייה מתחת לגיל 18.


 

במסיבת פורים שנערכה בסוף השבוע האחרון, נערים ונערות מהאזור, זכו לשתיה חופשית - מבלי שאיש בדק את גילם או יגביל את הכמויות.

בנוסף מפליא אותי, שבחדר האוכל בילו באותה מסיבת פורים, חברים מבוגרים, שראו את ילדיהם (בני ה- 16-17!) שותים לשוכרה ולא עשו דבר למנוע זאת או להוציאם מהמסיבה - שמלכתחילה לא הייתה מיועדת להם.

אם הורים אינם מוחים או מגבילים, ועוד משדרים שהכול מותר וזה cool להיות שיכור - למה אנו מצפים מהנוער?

הוונדליזם בשירותים בחדר האוכל בסופו של הערב - הוא סימן אזהרה ונורה אדומה לכולנו.


 

האם מישהו מודע, יודע, מטפל?

האם יש סיכוי, שבשנה הבאה בפורים (ובמסיבות אחרות בהן מחולק אלכוהול) - לא נספק שתייה חופשית על הבר לכל נער ונערה? שלומית מ.


 

תשובת חיים חננאל


 

ראשית, תודה על ההתייחסות שאכן מעוררת למחשבה לעתיד. בתגובתי אפריד בין דעתי האישית לבין העובדה שאני מייצג קהילה שיש לה נורמות וערכים. דווקא באופן אישי איני חובב אלכוהול ומעולם לא חשבתי שבירה עושה מצב רוח. יחד עם זאת, ב-20 השנה האחרונות בהן אני בעין שמר ומתוכם 19 שנה קשור למסיבות פורים הייתה השתייה והשכרות חלק בלתי נפרד ממסיבת פורים. לגבי הנוער: אל המסיבה נכנסו כמה ילדים וילדות, יש לומר הרבה פחות ממה שנראה לעין- ואני אכן מכיר את רוב החוגגים- סיירתי באולם ומצאתי בודדים מתחת לגיל 18. גם מבין אלו שהסתננו פנימה וקיפצו בעליזות הייתה בעיה כמעט אפסית של שכרות. הוריהם היו באולם ולכן ראיתי בהם אחראים ובכך אני בהחלט מזדהה עם כותבת הפניה.

ולסיכום הפרק הזה: הבעיה העקרונית אכן הייתה קיימת, יש לתת עליה את הדעת, אך מבחינה כמותית היא הייתה שולית

הבעיה היותר חמורה הייתה ששמעה של המסיבה הגיעה אל האזור והמסיבה הפכה יותר אזורית מקיבוצית.

לגבי שנה הבאה- כבר גיבשנו כמה רעיונות כמו: העלאת מחירים באופן דראסטי, שכירת שומר סף מקצועי ועוד. את המסקנות נגיש בכתב להנהלת הקהילה שאם תרצה תוסיף את דברה.


 


 

תגובת צוות מס"א - תובא בשבוע הבא


 

ZOOM

בעין שיתופית


 

בעיתון הקיבוץ שהופיע בתאריך 5.2.2010 פרסם עודי רשימה תחת הכותרת: "בשולי ההחלטה בקלפי האחרון" בו מופיעה הפסקה הבאה:"מה ההשלכות הרחבות שיש להחלטה שקיבלתי? לדוגמא, כיצד תשפיע דחיית מועמדותו של חבר אחד על נכונותם של חברים אחרים להציג מועמדותם לתפקיד זה או לתפקידים אחרים?"

עודי צודק. קיימת השפעה גדולה לדחיית מועמדים המעוניינים למלא תפקידים בקיבוץ על נכונותם של חברים אחרים להציג את מועמדותם למילוי תפקידים.

אלא שחיוני שלסימון מגמה יהיה גם תרגום מעשי. למיטב ידיעתי לפחות חמישה מחברי קיבוצנו הביעו את נכונותם במהלך השנה האחרונה למלא תפקידים מרכזיים בקיבוץ ורק אחד מהם זכה לתמיכה והמלצה של המוסדות המרכזיים של קיבוצנו. איך מתיישבת עובדה זאת עם קביעתו של עודי? רצוי שכול אחד מאתנו יתבונן במראה, ייתן לעצמו דין וחשבון על תמיכותיו והתנגדויותיו לאורך השנה שחלפה וייתן את התשובה לשאלה זאת לעצמו. אבישי גרוסמן


 


 


 


 

תגובת עודי


 

אבישי שלום!

בהמשך לתגובתך בעלון אציין את הדברים הבאים:

א.    מטרת מאמרי הייתה לציין שחלק מההצבעות בזמן האחרון לא בהכרח מתקבלות על בסיס העניין עצמו אלא מטעמים מי נגד ומי בעד השינוי. וכן כי לאופי המצטבר של קבלת החלטות מהסוג הזה יש השלכות עתידיות על היכולת שלנו כקיבוץ להתנהל כישות עצמאית ללא סיוע חיצוני.

זכותך כמובן לגזור משפט אחד מדברי לייצר ממנו "נושא" ואני כמובן נענה

לאתגר.

ב.    לפי מיטב הבנתי התכוונת לפחות בשלשה מקרים למקומות עבודה, שהם תחום עיסוקו של מש"א שאינני חבר בה.

ג.    באשר למנהל קהילה – לא הייתי חבר בצוות הבחירה שהמליץ על הראל, למרות זאת תמכתי בשיחה במועמדותו אך לצערי לא כך חשבו רוב החברים ואני כמובן מכבד את החלטתם.

ד.    נותר אם כן תפקיד רכז המשק.

לשיחה הובא ניב רונן כמומלץ מועצת המנהלים, לא המלצה אישית שלי. ההמלצה

הייתה עניינית, התקבלה ברוב גדול, והיא פרי החלטתם של 13 חברים במועצת

המנהלים שכולם מוערכים עלי, ואני מניח שגם עליך, כאנשים עצמאים בעלי

שיקול דעת ויכולת שיפוט.

ה.    לאחרונה עולה התחושה, שבמסגרת הדיון הציבורי על מודל השינוי, נעשה ניסיון מתמשך חוזר ונשנה לבצע דה-לגיטימציה של ממלאי תפקידים, בכל התחומים, מצד אנשי הצוות לעצירת השינוי. לכן לא רק אני מוזמן להביט במראה.


 


 

תגובה נוספת לדברי אבישי


 

אבישי אומר נכון במאמרו, כי קשה מאוד למצוא כיום בקיבוצנו חברים שמוכנים למלא תפקידים מרכזיים. יתכן שחלק מהאשמה נעוץ בניהול תהליך הבחירה של מועמדים והמלצה או אי המלצות של הגוף הממליץ/בוחר. אני יכולה להגיד בלב שלם כי כל פנייה של חבר למקום עבודה ו/או תפקיד נשקלת בכובד ראש, נשקלים היתרונות והחסרונות לכל תפקיד/ מקום עבודה/מועמד. בסיכומו של תהליך מתקבלות החלטות שנראות הטובות והנכונות ביותר לעת ולמקום הספציפי.


 

יחד עם זאת, אני רואה אחריות לא קטנה, לקושי למצוא ממלאי תפקידים בעין שמר, בניסיונות החוזרים ונשנים לשים מקלות בגלגלים, להפוך כל נושא וכל הצעה שמש"א מעלה - כלא לגיטימית ושגויה.


 

אני מאמינה, אבישי, כי אחרי כל כך הרבה שנים של ניהול ציבורי בעין שמר, אתה בוודאי מבין הרבה יותר טוב ממני כי ערעור על כל הצעת מש"א ירתיע חברים מהצגת מועמדותם לתפקידים מרכזים עקב הסבירות הנמוכה שיבחרו.

שבת שלום, רוני גלעד


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

כנס מחזורים - 60 ל"מבואות עירון"


 

שורת המקהלות

לכל חברי המקהלות ולכל הזמרים ואוהבי השירה לדורותיהם, וגם למי שעדין לא

קיבל טלפון המזמין להשתתף במקהלת המוסד לדורותיה

בניצוחו של מיכאל שני - הנכם מוזמנים לחזרה שתיערך

בשבת, 20/3, שעה 13:30 במוסד (נפגשים ליד חדר-האוכל)

לתאום ופרטים נוספים אנא צרו קשר עם חנה לביא - 054-4921577.


 


 

תזכורת לכל בוגרי המוסד

להעביר תמונה מתקופת המוסד - במייל או לתא דואר של אורי תומר בעין שמר (tomeroriori@gmail.com) עם הפרטים הבאים:

שם פרטי ומשפחה, שם הקבוצה במוסד, שנת סיום המוסד.


 

תערוכת ה - 60

לצורך תערוכת השישים אנו זקוקים - לחולצות מוסד מתקופות שונות.

נשמח מאוד לקבל ו... כמובן להחזיר בסוף הכנס.


 

אז.....

להתראות בחזרות ובכנס.... שבת 27/3/2010 - קבענו?

לעוד פרטים, הערות או הארות - ניתן לפנות לאורי תומר - 054-5627491.


 


 


 

אחת! שתיים - בום! יש!!!


 

במסגרת כנס המחזורים שיתקיים במבואות עירון בסוף החודש,

יערך טורניר כדורעף בהשתתפות נבחרות המוסד לדורותיהן (בנים ובנות).


 

אם הייתם שחקן או שחקנית באחת מנבחרות המוסד, ומרגישים עדין את הדגדוג הזה בכריות האצבעות, אותו דגדוג נוסטלגי הממלא אתכם באנרגיות נעורים וכוחכם עדין במותניכם - בואו לקחת חלק במפגש מרגש יחד עם כל כוכבי המקום מכל הזמנים.


 

בטורניר נצדיע לענף הספורט המרכזי המזוהה עד היום עם "מבואות עירון",

ועובר כחוט השני מדור לדור לאורך 60 שנות קיומו של המוסד.

נצדיע להישגים, לתארים ולרגעים שלא ישכחו - ובעיקר לספורטאים שהביאו לנו את כל אלה.


 

מחכים לכם על המגרש וביציעים - כמו בימים הטובים שהיו, ישנם ועוד יהיו... אדם אלון


 


 

"ט א ב ו"


 

"אני אוהבת את הקיבוץ שגדלתי בו".

מכל משפטי הפתיחה האפשריים שבעולם, בחרה מרים קליימן (מקבוצת "רימון") לפתוח במשפט זה את ספרה המרגש "טאבו", שיצא לאחרונה לאור. בהמשך היא כותבת:

"בגיל תשע הוא הפך לביתי ושם עברו עלי ימי נעורי, ימים מאושרים.

על העבר, על הקורות אותי לפני, סירבתי לדבר. לא עם משפחתי, לא עם חברי, ולא עם עצמי..."

ככה זה מתחיל ולוקח למסע מרתק, שמרים כותבת כל כך יפה, מצליחה שלא לאבד את הקורא

אפילו לרגע.


 

מרים מרתה קליימן

גדלה בעין שמר, כבתם של טולה ומקס בראון

אחות לתמר, רינה, צילה ושמוליק בראון

בגיל 9 הצטרפה לקבוצת "רימון"

למדה הוראה ועסקה בחינוך מיוחד

אם לרותה וחן - סבתא לששה נכדים

חיה היום בתל אביב

ועוד משהו: כותבת עכשיו ספר סיפורים נוסף,

שיתבסס על זיכרונות ילדות מקבוצת "רימון"


 


 


 

בחרת להתחיל את הספר במעין הצהרת אהבה לקיבוץ.

כתבתי את הספר לאחר הרבה שנים של התבשלות. במהלך כתיבתו סיפורים השתנו וזזו, נכנסו ויצאו. אבל תמיד ועם כל השינויים, משפט הפתיחה אף פעם לא השתנה והיה שם מהרגע הראשון. למרות שהפכתי והפכתי - זה נשאר.

אני נורא אוהבת את הקיבוץ ואני אסירת תודה לו ולמשפחתי. הודות לו אני בן אדם.

כשאני באה לקיבוץ זה כמו למלא את הריאות באוויר.

על הלינה המשותפת לא תוציאי ממני מילה רעה. זה היה כיף לא נורמאלי.


 

קראת לספר "טאבו". כידוע בקיבוץ פולני היו ויש הרבה טאבוים. זה חלק מהתרבות של "שם"?

אני מתכוונת ל"טאבו", שאני בחרתי בו. במשך שנים ארוכות לא רציתי לדבר על העבר. האיסור לעסוק בתקופה ההיא נשבר רק לא מזמן.

יום השואה היה בשביל הילדים יום מוזר כי הייתי שוכבת, מסתגרת ובוכה. כשחן בני רצה לדעת מה היה, אמרתי לו: תפסיק להיות יינטה.

אבל לשמחתי זה נגמר בעיקר בזכות הדרישה של הילדים (רותה וחן) - לדעת.


 


 


 


 


 


 


 

נראה לי שהסיפור של "רימון" ככיתה שקלטה קבוצה גדולה של ילדות ניצולות שואה - הוא סיפור מאוד לא אופייני לילדי קיבוץ באותם ימים. את מקדישה לחברים האלה מקום נרחב בספר.

אני מתה עליהם! עד היום הם חברים הכי טובים שלי. היינו נפגשים יותר עד שבעלי נפטר, אבל אלה החברים הקרובים ביותר שיש לי.

המפגשים שלנו ושמירת הקשר לאורך השנים - משמעותיים ביותר עבורי.

ההתחלה הייתה לא קלה, אבל די מהר התחברתי אליהם ותוך זמן די קצר גם הם וגם אני שכחנו את העבר. גם אלה שלא היה לי קל איתם - היום אני אוהבת.

בימים אלה אני כותבת ספר סיפורים, ואחד הסיפורים יהיה על אחת הבנות מרימון.


 

הפרקים המוקדשים לימייך הראשונים בקיבוץ, לטולה ומקס בראון שקלטו אותך - מאוד מרגשים וספוגים באהבה רבה אליהם. במיוחד לדודתך טולה שאימצה אותך כבת.

אני אגיד לך משפט אחד: תמיד אהבתי את טולה. אבל רק עכשיו, שכתבתי את הסיפורים עליה, פתאום הבנתי והרגשתי כמה אני אוהבת אותה. היא חיה את רוב חייה בקיבוץ, מקום שלא רצתה לחיות בו. וזה מחיר שהשפיע על חייה ויחסיה עם החברים.

עזבתי, בין השאר, כי ביקשו שאלך ללמוד בסמינר בירושלים ולא הייתי בטוחה שאחיה בקיבוץ. והיה לי חשוב - רק לא להיות חייבת.

כשעזבתי (אחרי שבתם הבכורה תמר עזבה גם היא) - מקס כמעט התעלף.

כל כך פחד שלא אשרוד. הוא אמר " את תמותי מרעב איך תשרדי?" מאוד רציתי לספר גם עליו - אבל לא הצלחתי. אולי בגלל שהיה ממש מושלם בעיני.


 

לחלק מעוזבי הקיבוץ יש קושי, עד היום, להיכנס אפילו לחדר האוכל. את יכולה להבין אותם?

בהתחלה זה היה סיוט. הייתי באה למקס וטולה שהכי אהבתי בעולם - ופחדתי להגיע לחדר האוכל. עברו הרבה שנים עד ש"העזתי" להיכנס לחדר האוכל - וזה היה רגע שיא.

עם השנים כבר חיכיתי להגיע לחדר האוכל כי חיכיתי למפגש עם החברים . היום אני אוהבת להיכנס ולפגוש את כל אלה שאני אוהבת ואוהבים אותי.


 

הספר מטבעו עוסק גם בזיכרון, שלך וגם של אחרים. יש לך תובנה כלשהי לגבי חשיבות הזיכרון? מה נשאר ומה נשכח?

זאת שאלה פילוסופית. אני רק יודעת, שמה שכתבתי הוא הזיכרון של משפחתי. הרגשתי שליחות לחבר את חייהם שם - לחיים שלנו בארץ ולסגור בכך מעין מעגל.

זה קרה, בין השאר, כי היה רגע שהרגשתי שהזיכרון מתחיל להתפורר. אחרי הכל הזיכרונות היו הדבר היחיד שנותר מהוריי וכמעט ולא נשאר מהם דבר. חששתי ממצב בו אני שוכחת דברים בסיסים.

בסופו של דבר זהו הזיכרון הפרטי שלי. גם אם יהיו כאלה שימצאו בו אי דיוקים, והם מן הסתם צודקים מבחינתם. אך זה לא העיקר.


 

סיימת את הספר בסיפור החלום על גרביים צהובים? כאוהדת שרופה של הפועל תל אביב - האם פיספסתי משהו בקריאת הספר?

לא! ואת לא היחידה ששואלת. יש שחולמים שיהיה להם מטוס, ויש על טיול מסביב לעולם.

אני חלמתי על גרביים צהובים - ואין לי הסבר לכך.

                            

שוחחה עם מרים - נירה כהן


 


 

טרזן מחברת הילדים

(קטעים מתוך הפרק "טרזן" - בספרה של מרים קליימן "טאבו")


 

"מיכה (*) ספר לנו על טרזן"

"אני לא יכול"

"ספר מה איכפת לך"

"אני עייף"

"נו, ספר כבר נו, אל תהיה כזה"

"אבל אתמול סיפרתי ונרדמתם באמצע"

"הפעם לא נירדם. מבטיחים!"

"טוב, אבל זו פעם האחרונה. אם שוב תירדמו, לא אספר יותר!"


 

ערב. ארבע מיטות בחדר מרובע,..נשיקת לילה טוב, אחרוני ההורים עוזבים ... כיבוי אורות.

ארבעה ילדים, שלושה מהם בציפייה דרוכה, שוכבים בחושך ומחכים למוצא פיו של מיכה, למראות המופלאים שעומדים להתגלות עוד רגע בפניהם. כשרק יפתח את פיו!


 

ג'ונגל פראי וסבוך, עצים שצמרתם נוגעת בשמים ומסתירה את עין השמש, פרחי ענק... שאגות של חיות טרף מאיימות... מקומות רחוקים, מרתקים שרגל אדם לא דרכה בהם.


 

... ועל הכל חולש ביד רמה טרזן הצעיר. הוא המלך. ... נע במהירות הרוח מעץ לעץ... גופו השרירי לועג לחוקי הכובד... טרזן הכל-יכול. הסופרמן הדמיוני של ילדותנו התמימה.

... ואז, כהרגלנו, שקענו בשינה כשטרזן וקולו של מיכה נשזרים בחלומותינו.

מיכה המשיך בסיפור עד כי קול נחרה דקה הגיע לאוזנו ועורר את חשדו.

"אתם מקשיבים?" אין קול ואין עונה. דממה.

"שוב נרדמתם. הבטחתם שלא. אני לא מספר יותר. לעולם!"

... כל ערב חזר המחזה על עצמו: מיכה מספר ואנחנו נרדמים.


 

עברו שנים. יום אחד ראיתי מודעה על הקרנת הסרט "טרזן". נרגשת הלכתי לצפות בו.

ציפיתי לראות בסרט את העלילות המופלאות... מסיפוריו הקסומים של מיכה בחדר ילדים בקיבוץ.

... הסרט הסתיים.

"זה הכל?" שאלתי באכזבה עמוקה את האיש שלידי.

"מה פירוש זה הכל? למה ציפית?"... על מה את מדברת? בסרט שיחק אותו ג'וני ויסמילר, השחקן הטוב ביותר של סרטי טרזן."

לא הצלחתי לשכנע אותו שהגיבור היה איטי ומגושם, שונה כל כך מטרזן שלי.

_______

(*מיכה מילשטיין אלא מי!?) עמ' 161-164


 

קראתי את הספר "טאבו" בנשימה עצורה"

נולדתי בעין שמר, ואני בנה של רחלק'ה, המוזכרת בספר שגדלה בבית היתומים שבו שהה גם קובה, אביה הנכה של מרתה.

הספר "טאבו" הוא ספר מופלא, מעניין, כתוב בשפה עשירה וקולחת.

(מתוך דברים של עלי אלון המופיעים בספר)


 


 


 

זיכרונות מ"רימון" - יגאל סיטנר


 


 

"רימון" בהחלט הייתה קבוצה שונה וייחודית מבחינת הרכבה. היינו קבוצה קטנה של 10 ילדי קיבוץ (8 בנים ו- 2 בנות) וכל השאר - ילדים שהגיעו מאירופה לאחר המלחמה או ילדי חוץ ילידי הארץ. במהלך המוסד הגענו עד כדי קבוצה של 28 חניכים, רובם הגדול דווקא לא ילידי הקיבוץ -והמאסה הגדולה עשתה את ההבדל.


 

נראה לי, שהמשמעות הגדולה ביותר עבורנו הייתה הפתיחות וההבנה, כבר בגילאים צעירים, שהקיבוץ איננו טבור העולם. יש שם בחוץ חיים אחרים, מדינות אחרות, ילדים אחרים, שפות ותרבות - ואנחנו רק חלק מזה.


 

את ההצגה שמרים (מרתה) ארגנה בכיתה ו' ועליה היא מספרת בספרה "טאבו", אני זוכר כאירוע גדול ורב משמעות. הייתה אוירה נהדרת וההצגה יצאה נפלא. השירים בפולנית, שלמדנו ממנה, הלכו איתנו עוד שנים רבות והיו חלק מהפולקלור של הכיתה (אפילו היה ניסיון לשחזר את ההצגה באחד המפגשים). הפולנית היא שפה מאוד שירית ומתנגנת, וההורים שלנו היו מאושרים לשמוע אותנו שרים בשפת אימם. רק אל תבקשי ממני לשיר לך את זה היום...


 


 


 


 


 

בכלל מרים נקלטה מאוד טוב, למרות שנרשמה אכזבה קלה כשהתברר שאיננה

"ספורטאית מובילה"... היא השתלבה בזכות אופייה הטוב, היותה מאוד נבונה ותלמידה מצוינת. וגם בזכות העובדה שטולה ומקס בראון היו משפחתה - כך שלמעשה לא הייתה שונה או אחרת מאיתנו.

עדות נוספת להערכתנו אליה, הייתה בחירתה לאחת המדריכות הראשונות ששלחנו לקן כרכור.


 

בכלל, לא זוכר שאישית הייתה לי בעיה מיוחדת לקבל ולקלוט ילדים שהגיעו מאירופה, אך זה לא אומר שלהם היה קל. אני חושב שלאחדים מהם זה היה קשה וכואב.

למשל, מספר בנות הגיעו לאחר ששהו במנזר בתקופת המלחמה, והביאו איתן את התפילות שהכירו. זה לא ממש הסתדר עם אורח החיים שלנו. עם זאת לא הייתה עוינות ולאט לאט עם הזמן התפילות נשכחו לטובת העברית.


 

בגדול התעסקנו, כמו רוב הילדים בארץ ובקיבוץ, בספורט ולא בציונות גבוהה.

וכמו כל קבוצת ילדים, היו לנו מלכת כיתה ומלך כיתה (שהתחלפו על פי צו השעה והגיל) והיו בריתות - וקליטת ילדים חדשים הייתה עניין שבשגרה, שלדעתי האישית העשיר אותנו כיחידים וכקבוצה.


 


 


 


 


 


 


 


 

מה נשתנה

עדכונים מצוות השינוי


 

חוזרים לדבר על שינוי!

אחרי עיכובים רבים ומצערים אנחנו חוזרים לדבר על השינוי – והפעם, במעגלי גיל, בהם יוכלו החברים לבחון את התוכנית יותר לעומק, להעלות שאלות ולהחליף דעות.

ביום שישי ה- 19.3.10 בשעה 9:00 בבוקר יתקיים במועדון מפגש לצעירים ומשפחות עם יפתח עממי.

על הפרק:

    מחשבות כלליות על השינוי בעין שמר

    שאלות על תוכנית השינוי כפי שהוצגה בחוברת ובמיוחד על פרקי החינוך והדיור.

ביום ראשון נחלק הזמנות אישיות לתאי החברים - כך תוכלו לדעת לאיזה קבוצה אתם משתייכים וזמני המפגש שלקבוצה זו.

בתחילת השבוע יחולק לחברים פרק מתוקן בנושא דיור ושיכון, כפי שגובש על ידי

צוות אד-הוק. עיינו ותיהנו.


 

נשים מצטיינות

בערב הצדעה במועצה האזורית מנשה, שנערך לרגל יום האשה הבינלאומי, נבחרו השנה 4 נשים ראויות לציון, על פועלן במעורבות ותרומה לקהילה לאורך שנים. בין הזוכות:

פיט אברהמי - על תרומתה רבת השנים בפיתוח וקידום האולפנא למחול "מנשה".

ומירה כהן (סיטנר) - על תרומתה בתחום בריאות הקהילה והמשפחה בלהבות חביבה ובקיבוצים נוספים.

האירוע היה מרשים וכלל מופע של בנות האולפנא למחול ומופע של אנסמבל השירה "קציר" בו חברה מירה. אחיות האזור בחלוקים לבנים ופרח לבן - הצדיעו למירה ולכל הזוכות.

ל 4 הנשים הוענקו תעודות הוקרה וספרר - על ידי יו"ר המועצה אילן שדה.

ישר כוח לעינת סלם העומדת בראש הועדה והפיקה את הערב המכובד. מרים שנפלד


 


 


 


 


 

מדיוני הנהלת קהילה מיום 17.02.2010

תיקון החלטה בנושא דירות לגרושים – לבקשת ועדת דירות תוקנה החלטה קודמת ("חצי שנה לאחר המעבר לדירות נפרדות, ייכנס בן הזוג שיצא מהדירה לתור ותק. לפני כן לא יהיה זכאי לשיפוצים או הרחבות מעבר להכשרת הדירה למגורים") לניסוח: "שנתיים לאחר חתימת הסכם גירושין, ייכנס בן הזוג... וגו'"

מינוי אפוטרופוס – סוכם כי במקרים של צורך במינוי אפוטרופוס יתחלק מימון ההליך המשפטי שווה בשווה בין החבר והקהילה.


 

יעוץ ועזרה משפטית בנושאי תעבורה – סוכמו הכללים הבאים:

1.        חברים יוכלו לקבל שעת יעוץ משפטי (לא יותר מאחת לשנה) על חשבון הקיבוץ.

2.    חברים שקיבלו ברירת קנס/משפט יוכלו לקבל מעו"ד הקיבוץ שעת יעוץ לגבי האופציות העומדות בפניהם. אם יבחרו במשפט – הליווי המשפטי יהיה על חשבונם אלא אם סוכם אחרת בינם לבין מנהל קהילה, לפני ההתקשרות עם עורך הדין.

3.    חברים שקיבלו זימון למשפט ללא ברירת קנס – יוכלו לקבל ליווי מעורך דין של הקיבוץ או אחר. אופן הטיפול ואופן המימון יסוכמו עם מנהל הקהילה.

4.    לגבי נסיעות עבודה – ההחלטה אם לבחור במשפט או בקנס תתקבל על ידי רכז הענף עם מרכז המשק או מנהל קהילה. במידה שתאושר הברירה המשפטית – הענף יממן אותה.

5.    בכל מקרה, קנסות בנושאי תחבורה – ישולמו על ידי החברים, לפי ההחלטות הקיימות


 

בהזדמנות זו נזכיר: חברים שמוזמנים לחקירת משטרה זכאים להתקשר עם עורך הדין של הקיבוץ לקבלת סעד והדרכה משפטית, ומומלץ להם לעשות זאת. שלא נדע!


 


 

עלון 8 – 5/3/2010

פורים

נוסטלגיה

2010

ה ע ר ב !

בחדר אוכל בשעה 21:30

בתכנית:

ריקודים! הופעות!

תחרות תחפושות מיטורפת!

וצוות מורנגו:

די ג'יי חדש

והעיקר:

מתופפים ורקדניות ברזילאיות

וכולם קופצים!


 

אופס! כמעט שכחנו:

אי אלו משקאות...

שימו לב: לאורחים של חברים, הכניסה

בתשלום של: 25 ₪ דרך תקציב


 

פותחים שולחן

סידור רכב


 

בחדר המפתחות הוצב מסך חדש לשירות הציבור.

מדובר במסך מגע וניתן לבצע פעולות במגע אצבע ישירות למסך.

אין יותר צורך בעכבר. אוריין גנדלמן


 


 


 

תצלומי פורים וחורף חכם - ילדים


 


 

תמונות אישיות (פרטניות) של ילד או משפחה - יחולקו לתאי המשפחות ויחויבו בתקציב.

אם במעטפה יש תמונה שאינכם מעוניינים בה - אנא החזירו אלי ונעדכן החיוב.

משפחה המעוניינת בעותק נוסף עבור סבים או דודים מסורים - בבקשה יידעו

אותי בצירוף המספר שבגב התמונה.

בנוסף - ביום א' יתלו תמונות שאינן אישיות בהן מופיעים כמה ילדים.

משפחות המעוניינות בתמונות אלה - בבקשה ציינו בדף ההרשמה שיהיה תלוי על הלוח פנינה גלעד


 


 

רווחה


 

השבוע חולק לתאי הדואר של חברים מבוגרים החיים בגפם -

מכתב המציע להתקין בדלתות הבית מפתח מיוחד לשעת חירום.

אנו ממליצים בחום על התקנת מפתח כזה, ומחכים לתשובתכם.


 

זוגות אשר לא קיבלו את המכתב ומעוניינים שגם אצלם יותקן מפתח זה -

מוזמנים לפנות אלי. אוריין גנדלמן - רווחה


 


 


כרטיסי אשראי


 


חידוש כרטיסי אשראי:לחברים רבים בעלי ישראכרט, יפוג תוקף הכרטיס בסוף מרץ 2010. בידקו

את הכרטיס ואם אתם ביניהם, בבקשה לפנות לנחמה או אולגה בהנה"ח - לקבל כרטיס מתחדש.


 


להגדלת אשראי ו/או אישור עיסקה - אנא פנו ליגאל קצנלנבוגן חיה חרודי


 


 


 

חינוך "גנוב"


 

במערכת החינוך נחשפו לאחרונה למספר גניבות:


 

  1. לפני כשנתיים ילדי בר מצווה והוריהם, בנו פינת קומזיצים לזכרו של רפי שפירא בחברת הילדים. כאות תודה קיבלנו מעירית שפירא מתנת זיכרון, תמונה של רפי על חוף הים עם קבוצת ילדים שאיתם עבד. התמונה נתלתה במשרדי החינוך להנאת כולם ולזכרו של רפי ז"ל. לפני מספר ימים גילינו להפתעתנו, שהתמונה - נגנבה... כל היודע על מקום הימצאה - מתבקש להחזירה למשרדי החינוך.


 

  1. ממחסן החינוך נגנבו רדיו דיסק, דיסקים, נרות וקריסטלים - השייכים לאוריין גנדלמן.

אנא החזירו למחסן ממנו נגנבו.


 

  1. ועוד גניבה מפינת הזיכרון של רפי שפירא: נעלם סאדג' גדול להכנת פיתות, השייך לחברת הילדים. אנו זקוקים לו מאוד. אנא החזירו אותו.


 

סמדר שם טוב וענת גרוסמן


 


 

צמתים מסוכנים


 

בסוף השבוע האחרון, פורסמה במעריב מפת הצמתים המסוכנים במדינה.

כמה מדאיג לגלות שאנחנו מוקפים!! אזורנו עתיר צמתים אדומים,

וכשיוצאים לכביש כמעט כל צומת - הוא מהמסוכנים בארץ.

תנו מבט:

  • צומת משמר הגבול- (ברקאי)
  • צומת נרבתה - (צומת שער מנשה)
  • צומת גבעת הכלניות
  • צומת אלון - (צומת כרכור)
  • צומת ערערה
  • צומת חדרה מזרח
  • צומת חדרה מערב


 

אז חברים - למען בריאותכם האישית, בריאות משפחה ובריאות הציבור - היזהרו בכביש.

נירה כהן


 


 


השבוע בפותחים שבת


 

עקב נשף פורים לא נקיים השבוע את "פותחים שבת".


 

לפני שבוע הפגישה אותנו צילה ליס עם עולם יצירתו הייחודי של האמן מאיר פיצ'חדזה. היא דיברה על האור הבוהק מן האופק ביצירותיו, על הזרות, התלישות והגעגוע המוקרנים מהן, על מוטיב הספרים והמזוודות המסמלים את הבית והתרבות שנטש, ועל היותו צייר ריאליסטי מוקפד בעל טכניקה מעולה היוצר בסגנונות שונים ומגוונים. לסיום אמרה בצער שלולא מחלתו הקשה היה ודאי העולם זוכה לעוד יצירות רבות ונפלאות פרי מכחולו של האמן המוכשר והמיוחד הזה.

תודה, תודה לצילה, היה מרתק!!!


 

לנועם גבע ואמיתי ששון רוב תודות על השיר היפה והמשמח.


 

ענה


 


 

ביום ב' 8.3.10 בשעה 20:30 במועדון

שיחת קיבוץ

דיון חוזר על בחירת מנהל קהילה


 


 


 

המלצה חמה להנהלת המשק

בהמשך להצלחות האחרונות בקלפי רציתי להמליץ, שכאשר מביאים שני מועמדים, ואחד מהם הינו מועמד המועדף עליכם, הקפידו לתמוך בפומבי במועמד שאינכם רוצים. כך מובטח לכם, שהמועמד שלכם יבחר.

בני צמח


 


 


 

"מה נשתנה"

הסתיימו השיחות האישיות בבתי חברים ועברנו למפגשים במעגלי גיל.

ביום שישי ייפגש יפתח עממי, עם מעגל המשפחות הצעירות וביום חמישי שלאחר מכן,

עם חברים בגיל הפנסיה ועם חברים בגיל הביניים.


 

רקפת


 

גשמים


 


 

בכמה ימי גשם בחודש פברואר ירדו 86 מ"מ.

הממוצע לחודש פברואר עומד על 106 מ"מ.

ועד כה ירדו 621 מ"מ, כלומר 21 מ"מ מעל לממוצע לעונה כולה,

שהוא 600 מ"מ.

     

אם כן, פנינו לשאול לדעתו של  אהרון חדוותי המודד הקבוע והמומחה מספר אחד באזורנו:  


 

זה מספיק? אתה מקנא בירושלמים שירד אצלם כפול?

זה מספיק לנו לגמרי, זה מצוין לתבואת החורף ובעיתוי מדויק לאחר שסיימנו להכין את השטח לזריעת גידולי הקיץ, ובכך יחסוך השקיה שאחרת היינו נותנים להנבטת הזרעים. אפשר לומר שהגשם הבטיח את נביטת הזרעים.

 
 

אתה חושב שירד עוד גשם?

אל תכתבי אבל ירד עוד הרבה במרץ, באפריל ובמאי. 

סבבה - והלוואי

נורית משיח


 


 


 

הכס הקדוש

מדור לתודות הוקרות וכו'


 

פורים ילדים עבר והגיע שלב התודות:

לענת גרוסמן וסמדר שם טוב על הליווי והתמיכה.

לצוות המטבח שמארח אותנו ברצון וחיוך.

למתנדבים שבאו ועזרו בסידור חדר האוכל - לפני ואחרי. ובראשם - אדם אלון.

לנוגה שורר ואורלי ארליכמן - על הכנת האוכל במקצוענות מרשימה.

לאחד והיחיד ערן אפל, שבעזרת תום גרוסמן וצפי גנדלמן קישטו את האולם.

לאורי ואמיר תומר, שתמיד מוכנים לפעולה בכל מזג אוויר - עם חיוך חיובי.

לעידית עזר, ליהי וילדי המרכז הבוגר - שהכינו מסכות גבס.

למאפרות - שני סיני וזוהר משיח - על איפור הילדים.

לדנה ריפתין - הרושמת בנאמנות את אורחי החג.

למוסדניקים, שעזרו בפינות השונות.

לכל התורנים שהגיעו בזמן ומילאו שליחותם במסירות.

תודה גדולה לצוות שבלעדיהן אנה אני באה:

אוריין גנדלמן, רונית שאשא, עינת תומר, רוויטל אלון, רנה גבע ונוגה שורר.

וכמובן - לכם הילדים המקסימים (שבקושי הכרנו... ), שבאתם ויצרתם ונהנהתם

להתראות בשנה הבאה (ואם שכחתי מישהו - סליחה. ט.ל.ח.).

שרית אלימלך


 


 


 


 

ה מ ל צ ה

בערוץ 66 - ערוץ הקבלה, יש מגוון מאוד רחב של תוכניות; רוב התוכניות אינן מתאימות למי שהקבלה היא לא כוס הקפה שלו, אבל יש ביניהן תוכניות עממיות ובעלות עניין רב לכל אחד.

בשבוע הבא למשל, ביום ראשון 7.3 בשעה 15.05,

"בית ספר להורים" הנותן כלים מעשיים לחיי משפחה טובים יותר. באולפן יתארחו מומחים לחינוך וזוג הורים. ניתן גם לשאול שאלות בטלפון.

נורית משיח


 


 

ZOOM

בעין שיתופית

בשבחי התרבות המקומית


 

האדם נוטה לקבל דברים שנולד לתוכם כמובנים מאליהם, כמו אויר, מים, שפה וכו'.

ארבעה דורות בעין שמר כבר הטמיעו את התרבות המקומית כמו אויר וכמו מים ולא מרגישים אפילו איזה שפע נהדר, עשיר בוויטמינים של אהבת המקום הם צורכים.

כבר לפני שנמצאו פה מים נשפך הדיו כמים, בעשר השנים הראשונות כבר נכתבה פה לפחות יצירת מופת אחת: " ל"ו צדיקים " של אריה שמרי, ולאחריה "ביתו של אדם" של צבי ארד. כמות הספרים שנכתבו פה על כל מ"ר היא ללא ספק הגדולה בעולם.

כמעט אין סוף מפעלי תרבות קיימים בעין שמר, אומנים חשובים פעילים כאן, החממה על מגוון פעילויותה הרב תחומיות, החצר הישנה, פופקורן, הציורים של איגנץ המלווים אותנו עד היום, חורף חכם, הנפחייה, ארכיאולוגיה, אנשי הטבע, אנשי הקולנוע והתיאטרון, אנשי המחול והמוסיקה על פניה השונים, קבלות שבת, הספורט, העלון המקומי, העוסקים בעריכה ("במקום" "הדף הירוק") הספרים על עין שמר (ג'וזפינה, מדרש הקרפדים, תהילי עין שמר) המקהלה של חמוטל ובנוסף לכל אלה הפעילות התרבותית השוטפת והחגים המושקעים.

וזאת רק רשימה חלקית של כל התורמים לתרבות המקומית והעושים זאת ללא תמורה כספית אלא מתוך אהבת עיסוקם ואהבת המקום.

מי ייתן ונדע לשמור על האוצר המיוחד הזה המאחד את כולנו. עלי אלון


 


 


 


 

תרשמו ביומנים


 

יום שישי 5.3.10 - נוסטלגיה על האש


 

ארוחת צהרים תוגש ברחבת חדר האוכל

בין השעות 11:00 - 12:30

בואו לנגוס בבשר נוסטלגי, שיוגש בפיתה נוסטלגית,

עם תוספות נוסטלגיות - לקראת חגיגות פורים בערב.

צוות המטבח


 


 


 

יום ב' 8.3.10 - במחסן הבגדים


 

מכירה מיוחדת של חזיות ולבני נשים תתקיים

בין השעות 16:00-18:30

מבצעים ומחירים מיוחדים, מבחר עשיר ומגוון,

ייעוץ והתאמה אישית, כולל מידות גדולות וגם פיג'אמות וכותנות.

ניבה גולן-רחל זמיר


 

יום ה' 11.3.10 - בהדרן

קפה בהדרן

בשבוע הבא ביום חמישי בשעה 11:00

תספר ותדריך דגנית יגודה (נטורופטית מוסמכת)

על תזונה לגיל השלישי.

מוזמנים להגיע כל מי שרוצה להבין ולשאול.


 

ועוד מהדרן :

יש לנו הזמנות רבות ואיננו מספיקים לייצר.

אם את/ה יוע/ת לתפור ביד ויש לך קצת רצון טוב, מוזמן/ת

לכמה שעות בשבוע לסייע. אנא פנו לנורית מ.


 


 

נעים בגב
המדור שמוכיח שעוד לא הגענו לשיא השפל

מכתבים למגילה
למרות שהימים ימי חג, והעלון שזה עתה סיימתם לקרוא עלון פורימי הוא
ומבדח, מחובתנו לספר לציבור הקוראים, גם על המהלכים הרציניים ורבי
המשמעות המתנהלים מאחורי קלעיו של החג. ובכן מן המפורסמות היא (בחדר
העלון ובמסדרון הקטן בינו לבין תאי הדואר...) שבשנים האחרונות מקבלות
עורכות העלון שלל תכתובות בין כוכבי המגילה לאנשים בזמננו אנו. הנה אפוא
בפרסום ראשון, מקצת מן הכתבים - שופופו:

העיתונאי גדעון לוי למלך אחשוורוש: "...אז נכון, נכון שאתה מלך גדול ששלט מהודו ועד כוש, אבל האם זו ההיסטוריה שהייתי רוצה לבני עמי, היסטוריה השוכחת את 416 הכפרים הפלישתים ששכנו בצפון מערב הודו?! ואיפה זה כוש לעזאזל, האם זו ההיסטוריה שהיינו רוצים בשביל בני עמנו, היסטוריה הממציאה שמות של מקומות רק כדי להגדיל את שטח כיבושיה?! חרפה!!"

נשיא איראן אחמדיניג'ד להמן הרשע: "מר רשע, בתור צורר מודרני הרשה לי
להשיא לך מספר עצות. ראשית, מעולם לא ראיתי תמונה שלך, אבל שתדע לך
שהגודל הוא מה שקובע, גודל האף... שנית אני לא מבין מה אתה מתבכיין על מה שעשו לאוזניים שלך, תאר לך מה יעשו לפאה שלי. אבל, אם יש לי עצה אחת ויחידה לתת לך היא בנושא שיווק. החלף מיד את השם למשהו יותר קליט (כמו שלי...) הנוכחי בחיים לא ייזכר."

מוטי קירשנבאום למרדכי היהודי: "כמרדכי אל מרדכי אני חייב לומר שללכת עם סוס כששונא ישראל מוביל זה יפה מאוד, אבל תנסה פעם לצלם שבט של ילידים שמדברים סווהילית ותוך כדי שאתה צריך להמציא תרגום למה שהם אומרים,

אתה כבר צריך לחשוב איך אתה משיג את החבורה של יוסי בן מיור, שלא יגיע לפנייך לזברה המנוקדת הגינאית המצויה."

זרש (אשתו של המן) אל זר"ש ("הזרם השיתופי : (" רציתי לפנות אליכם כבלתי
רלוונטית בעלילה אל בלתי רלוונטיים בעליל, ולומר לכם שמה שלא עשיתי לא
הצלחתי לקבל תפקיד גדול יותר במגילה. ניסיתי להתלבש סקסי, להתלוות לבעלי
באירועי מפתח, אפילו הדלפתי שקר לעיתונות שאני בהריון ועברתי הפלה ודבר לא

עזר. עד אשר לחש לי בני ויזתא את סוד ההצלחה והוא... לשנות את השם.

אך זה כבר היה מאוחר מדי עבורי, הסיפור כבר נסגר ." נועם גרוסמן



 

4 הארות על המצב -

ברוח פורים ולרגל יום האישה בשבוע הבא


 

 

בעל מגיע הביתה ומגלה שהדלת סגורה. כעוס ועצבני פונה לשכנה בדלת ממול לברר מדוע.

"בעלי עם אשתך - בחדר המיטות שלכם. בוא אלי הביתה - נתנקם ".

בכעסו הרב הוא מקבל את הצעתה. והשמחה במיטתם רבה אך מתישה.

למחרת - שוב אותו סיפור. הנקמה מתוקה - אך מעייפת.

ביום השלישי - חוזר חלילה ושוב הנקמה מתוקה - אך מתישה.

ביום הרביעי - כאשר הוא מוצא דלת סגורה ודלת השכנה ממול נפתחת, הוא מודיע מותש:

"היום אני כבר לא כועס"….


 


 

יום אחד התלונן הבוס בישיבת הצוות שהוא לא מקבל מספיק כבוד. למחרת הוא הביא שלט קטן עליו היה כתוב :

"אני הבוס!" והדביק אותו על דלת משרדו. מאוחר יותר באותו יום, כשהוא חזר מארוחת הצהרים הוא מצא שמישהו הדביק פתק לשלט, ובו היה כתוב:

"אשתך התקשרה. היא רוצה את השלט שלה בחזרה!"


 


 


 


 


 

רב אחד זקן הגיע לדרוש דרשה בבית הכנסת. הגיע, התיישב ושתק. הקהל מחכה ומחכה ו...הרב שותק. בסוף ניגש אליו אחד ושואל  למה הרב לא דורש? הרב מסמן לו על הפה ולוחש שהוא שכח את השיניים בבית. הלכו והביאו לו את השיניים ואז הוא התחיל לדרוש. דורש ודורש ודורש ולא גומר. הקהל כבר אין לו כוח לשמוע וצריך ללכת הביתה והרב לא גומר. אז שאלו את הרב למה הוא מדבר כל כך הרבה והוא ענה: "הבאתם לי את השיניים  של אשתי...".


 


 


 


 


 

שני זקנים נכנסו לבית בושת

ראתה אותם המאדאם וחשבה: לא אבזבז על שניים כאלה את הבנות שלי. הן צריכות לעבוד.

ירדה למחסן - ניפחה היטב שתי בובות גומי עלתה למעלה ואמרה:

- משה - זאת שלך, יענקלה - זאת שלך. לכו תעשו חיים.

אחרי חצי שעה יוצאים ללובי. שואל משה את יענקלה איך היה:

- אני לא יודע אני חושב שהיא נתנה לי בחורה מתה: לא דיברה לא צחקה לא זזה. ואיך היה אצלך יענקלה?

- לא יודע! היא כנראה נתנה לי מכשפה

- מה זאת אומרת?

- נתתי לה נשיכה בישבן, עשתה פלוץ - ועפה מהחלון.


 

 


 


 


 


 


 

פלונטריה אהובתי


 

קוראים לי תותי לבית משיח ואני קצת מבולבלת (אוהבים אותך תותי).

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי בוסית נוחה, מקובלת, שהיא כמו אמא בשבילי.


 

הפילו עלי בוסית חדשה, אנרגטית ועצבנית עם דעות פוליטיות שמאלניות, ששלחה אותי השבוע לכתבת שטח על שני המועמדים למנהל קהילה.

"חברים רוצים מידע, ואנחנו, בנות העלון, מחויבות לעיתונות לוחמת".

חדורה בתחושת שליחות עיתונאית, הלכתי בעקבות הריח ובגביית קורות חיים מהמועמדים.


 

מיד בתחילת התחקיר המעמיק עליתי על סקופ: קמפיין המועמדת המקומית

פפסי לבית יגודה
("אדומה בנשמה") הוקפא במינוס 15 מעלות.

למרות אידיאולוגיה סוציאליסטית מוצקה, מבית מדרשו של יציע 5 בבלומפילד - יצאה מהמרוץ.


 

שני המועמדים האחרים התגלו כחיים, בועטים ומקשקשים מתמיד:


 

מועמד ראשון - בובי לבית דגאי
:

מביא ניסיון רב, נוכחות בולטת בדירקטוריונים ובישיבות הנהלות, רקע כלכלי מוכח וטונות של כריזמה מתפרצת.

לטענתו, העובדה שיש לו זנב קצוץ, רגלים קצרות ופרצוף שמזכיר חביתה שנשרפה,

לא תפריע לו לקחת אותנו רחוק. אחרי הכל יש לו קשרים ואג'נדה ברורה:

"הצבעה בעדי תביא את קהילתנו לעולם הרחב, עם סיכוי סביר

לשותפות בתעשיות בונזו בבוסניה"


 

מצב משפחתי (שאלתי) אך בובי אמר שזה עיניינו הפרטי ורק מוכן להסגיר שעבר סירוס בקליניקה אמריקאית אצל וטרינרית דוברת אנגלית/ מכסיקנית. יותר מזה הוא לא זוכר. (עלאק...).


 

מועמד שני - יאנוש לבית כהן

ניסיון ורקע במדעי הפלסטיקה והשוטטות. נכון שאינו מביא ניסיון בכל הקשור לישיבות ועדות ושיחות קיבוץ, אבל בא מהעם, מכיר היטב את החברים ומזהה כל אחד על פי נעליו (שאחת מכל זוג נמצאת אצלו).

מאמין שגם ללא ניסיון קודם בתפקידי ניהול בכירים, הוא מתאים בזכות זנבו הארוך,

ניסיון בחינוך מיוחד, רגליו הדקיקות וגמישות תנועתו (המעידה על גמישות דעותיו) .

לגבי מצבו המשפחתי התחמק מלענות, רק ציין שביכולתו לתרום לריבוי

הטבעי ואף לעשות זאת בסדרות של תאומים (רקורד משפחתי מוכח).


 


 


 

מצוידת במידע, יצאתי לבדוק את הלך הרוח בין חברי הקהילה.

כדי להיכנס לראש, לא הרחקתי עד שדה בוקר ולא השתטחתי על קברי צדיקים, רק חציתי את הכביש ועצרתי להתייחדות והשראה אצל קברה של הצדקת יקירת הקהילה פיפי לבית מילשטיין.


 

סיאנס קצר ומסרים מחזקים, ואני כבר מרחרחת דרכי לחברה הולי לבית חרודי - "קולית" אמיתית:

"אני מתלבטת. מדובר בשני מועמדים שאינם ראויים! אף אחד לא מגיע לי אפילו לקצה הפרווה בזנב. טיפוס ללא זנב כלל ושני עם זנב חסר אופי - איזה פנסיה הם כבר יכולים לסדר לנו?!. בכלל אני קצת שמרנית ומה שבאמת חשוב לי, שהמועמד שייבחר יהיה נמוך ממני כדי שידע את מקומו".


 

ליד הפיקוס פגשתי את שילה לבית גורן - דלמטית חיננית עם אופי נוח:

"אני משתדלת לראות את החיים עם יותר לבן מאשר שחור. כשאני מסתכלת על המועמדים ברור לי שבובי מייצג אותי טוב יותר. למרות שיש בו יותר שחור מלבן, נראה שיצליח לצקת גישה מאוזנת - ללא איפה ואיפה. לגבי יאנוש יש לי ספקות - צבע חום לא עושה לי את זה. חוץ מזה אנחנו פשוט מסתובבים במעגלים חברתיים שונים לחלוטין".


 

ב-במבה לבית שפירא נתקלתי למרגלות המדרגות של חדר האוכל. האתיקה העיתונאית מחייבת אותי להפריד בני משפחה מהמשאל - אך לא התאפקתי ונתתי לבמבה להסתבך:

"תראי, אחרי הכל יש נהלים והחלטות וצריך לבדוק איזה מועמד יכבד אותם יותר .

לכן עם כל רצוני להיות אובייקטיבית (ואולי דווקא בגלל זה) - אין לי ספק למי אני מצביעה. ודי לחכימא ברמיזא. וזה לא בהכרח מה שאת חושבת".


 

אני, תפקידי לא לחשוב. אז לא חשבתי והפלגתי ישירות אל נייו-מטריקס לבית גבע.

מצאתי אותו בין ערוגות החסה בחממה, שרוי בהכנת מרק לסדנת גורים:

"תפסת אותי ברגע לא טוב - עוד מעט מגיעה הנה חבורה נהדרת מבתי ספר בסביבה. אבל אם בכל זאת את לוחצת - אני הולך על יאנוש. שנינו באים מתחום החינוך, מחלקים את אותה טריטוריה בקיבוץ ולכן אני מכיר אותו היטב. מדובר במחנך דגול פתוח לשינויים בסוליות הנעליים אך עם 4 רגליים על הקרקע, ולכן אני מאמין שיביא תפיסת עולם רעננה אך שמרנית".


 

רגע לפני שהעלון ירד לדפוס, עוד הספקתי לתפוס את שכניי במזכירות הטכנית שמנטון לבית רוטמן
ושון לבית מור
לתגובה אחרונה:

"אנחנו בעד שלום עולמי ולכן כצוות - מוכנים להיות גשר לשלום. לנו חשוב שהמועמד שיבחר יבחין בין התאים הפתוחים והסגורים וידע מי מקבל עיתון כל השבוע ומי רק בסופי שבוע".


 

חזרתי למרבצי, בקופסת הקרטון שבחדר העלון,

מבולבלת מתמיד וחד משמעית לגבי המועמד שלי: דני איילון!!

איש משכמו ומעלה מומחה בין-לאומי ביצירת פלונטרים.

ואנחנו, רק תנו לנו פלונטר טוב - ואנחנו במיטבנו.


 


 


 


 


 


 

(בשום אופן אין לקחת את הכתוב ברצינות. מדובר באוסף שטויות שכל קשר למציאות - על אחריות הקורא. נירה כ.)


 

איסר ספקטור

דברים על קברו


 

לאט לאט הולכים אחרוני האחרונים. רק הבדל גנטי יש בין מי שהולך לעולמו בגיל 80, או 90, או 100. כולם מאותו דור, מאותם זמנים.

כולם בין אלה שהגיעו הנה לפני 75 או 80 שנה, מאירופה היהודית שאיננה עוד. הדור ששינה הכל – בא לארץ חדשה, עזב משפחה ובית, האמין בחיים של חלום חדש, בנה צורת חיים שהייתה ובמידה מסוימת גם היא איננה עוד.

בשבילנו, הדור השני, היו הם כמעט הכל. גדלנו בצילם וספגנו אותם וינקנו את חלבם. יצאנו כמו שיצאנו, במידה רבה, הודות להם. עם הטוב והרע והאמונה שהייתה ומוסר העבודה והמלים הגבוהות והצניעות והזיוף והכל ביחד.

את איסר הכרתי בעיקר בבגרותו. כשהיה בוגר צעיר הייתי אני, כמו עידו בנו, ילד. התקרבתי אליו לפני שנים, כשבשולחן בחדר האוכל ישבה השלישייה הנצחית – איסר, אשר שנפלד, יצחק יגודה. מין שלישיה מוזרה שנהגה להחליף דברי לצון, חכמת חיים מעורבת בהתחכמות, וכל זה טבול ברוטב של למדנות וקצת ציניות. איסר נדמה לי תמיד כחכם עתיק, המביט על החיים במבט מפוכח ושקט, הסולח לאנשים ובצד זאת מבין היטב לחולשותיהם. אני זוכר שסיפר פעם על האירוע בגבעת חיים, כאשר היה הוא מאלה שלא ראו שום סיבה ללכת סתם מול אש מכונות הירייה. אני זוכר שתמהתי אז על התפיסה הזו, שהיום אני רואה בה חכמה עמוקה.


 

איסר הגיע מבית שאינני יודע עליו הרבה, אבל לפי התוצאה היה משכיל מאד, יהודי אבל שייך למתנגדים. לא נהג להתלהב ולהתלהם אלא שקל את הדברים בשקט ובהומור. לכאורה הלך בצידי הדרכים אבל דווקא אנשים כמוהו מעניקים איזה טעם מיוחד, איזו סיבה אחרת, למצעד ההיסטורי הגדול.


 

מעבר לפטירתו של אדם יש כאן גם פטירה של תקופה. איסר נולד בראשית המאה שעברה, כשכתבו ביד וחישבנו בחשבונית והקולנוע והרדיו היו שיא הטכניקה. כשבקיבוץ הייתה, אם בכלל, מכונית אחת. בפחות ממאה שנים עברו על העולם שינויים שבעבר נדרשו להם אלפי שנים. אנו חיים עכשיו בעולם חדש לגמרי, בחברה חדשה, בטכנולוגיה אחרת. לא בטוח שהדור שנולד לפני 30 שנה ופחות מבין בכלל אנשים כמו איסר, והדור שלו מזמן חדל להבין ולהיטמע בדור המחשב.

ונשארים, למרות הכל, הערכים האנושיים הבסיסיים של כולנו, הערכים שהיו לאיסר: אהבה וחיבה והבנה והדאגה לזולת, לילד, לחלש, לזקן. זה לא השתנה במאה שנה ונקווה שלא ישתנה גם בעתיד.

שלום לעפרו.

אדם זרטל (25.2.10 )