חפש בעלונים קודמים

עלון 24 (5795) כ' תמוז תש"ע 2.7.10- alon@ein-shemer.org.il


מעופפים עם דרקונים

כזכור, דיווחנו בעלון לפני שבועיים, שנבחרת הכדורעף של "מבואות עירון" יוצאת לסין לייצג את ישראל באליפות העולם לבתי ספר תיכוניים.

אמירה רוכסאר (ראש המשלחת) ותומר לוינזון (המאמן), מעדכנים מדי יום את הורי השחקנים, על קורותיהם בארץ ג'ינגיס חאן. "תותי" הרימה זנב וירטואלי, השתלשלה בחבל, ובאישון לילה צלעה לעבר המחשב. כ"האקרית-על" פרצה למחשבי משפחות הבנים המעופפים - והביאה עותק סודי מדיווחי המשלחת.

* * *

יום שישי - 25.6.10 - הורים יקרים, יום שני על אדמת סין. אנחנו בעיר "קטנה" בצפון סין. כ- 6 מיליון תושבים. חשבנו לטייל קצת בעיר. רעיון שהתברר לא פשוט בגלל רמת האבטחה על המשלחות. עולה אפילו על האבטחה שהייתה לנו במסע לפולין. לא ניתן לצאת מפתח המלון ללא אישור מראש. גם אז זה נעשה בליווי משטרה - לפנים ומאחור. אם היה למישהו ספק שהבנים שלכם "חשובסקים" - מעכשיו כבר אין ספק. סופרים אותנו בכניסה וביציאה עם גלאים מיוחדים. ממש מרגיש כאילו מזדכים עלינו.

עוד עניין פעוט: הקבוצה גם התאמנה היום. האולם מדהים - אבל מה, חם כמו בעין שמר. האימון היה לצלילי מוסיקה סינית, שניגנה לשחקנים ולנו על העצבים. הבטחתי לקנות להם קלטת מוסיקה סינית לנסיעות עם נחום למשחקים בארץ... החברה' במצב רוח טוב. מרוצים ומקטרים בו זמנית. ובעיקר דאחקות וצחוקים. שבת שלום ונשיקות מילדכם. אמירה והחברה'.


 

שבת - 26.6.10 - הצלחנו לשכנע את הצוות הסיני לאפשר לצאת לחנויות עממיות . זה לא היה קל אבל שווה את המאמץ. החברה' נהנו מהמיקוח ובעיקר מהמחירים. לאחר ארוחת הצהרים יצאנו לאימון. הפעם האימון היה טוב יותר, הודות למוסיקה שיוגב מור הביא מהבית.

לאחר האימון, בעמל רב, ארגנו הליכה ברגל בסביבת המלון. במהלכו, הגענו לפארק על שמו של ג'ינגס חאן - המונגולי (להזכירכם: אנחנו באזור המונגולי של סין). כצפוי הבנים קיטרו לאורך הדרך. אך אני בטוחה שזו תהיה עבורם חוויה שיזכרו כשנחזור לארץ.

מחר מתחילים המשחקים. משחק ראשון נגד צ'כיה - נקווה להצלחה.

אמירה, תומר והשחקנים.


 

יום א' - 27.6.10 היה יום נפלא . התחיל בבוקר רגוע ושקט. החברה נחו ואכלו. בשעה 15:30, התקיים המשחק הראשון נגד צ'כיה.

המשחק היה טוב והחברה ניצחו בגדול! זה העלה את המורל ומצב הרוח.

חזרנו לאכול משהו ויצאנו לערב הפתיחה. הטקס התקיים באצטדיון ענק. החגיגה הייתה מהממת. מי שראה את הפתיחה לאולימפיאדה יכול לדמיין. ערב מושקע ססגוני עם הרבה מוסיקה ריקודים תלבושות ואפקטים .ממש חוויה מרגשת ומדהימה.

השעה מאוחרת, כבר אחרי חצות מחר אשלח לכם תמונות מהניצחון על צ'כיה.

מחר המשחק נגד הטורקים. נאחל להם הצלחה. לילה טוב.


 

יום ב' - 28.6.10 - הורים יקרים, אנחנו ביום השני של התחרות החברה' צפו במשחק של הבנות מחדרה - ונהנו. אחה"צ שחקו נגד הטורקים. הטורקים גבוהים אתלטים ומוכשרים. הפסדנו. 2:0 . נקווה שיקטרו פחות. אלה מביניכם הדואגים: רובם אוכלים הכול. להתראות - אמירה ותומר.

אפרופו: בניכם העדינים והיקרים, מכבסים את הבגדים בעצמם - נצלו זאת כשיחזרו הביתה. התערבנו איתם, שאם ינצחו את הטורקים אני ותומר נכבס לכולם. אופססס - הם הפסידו.

העיקר המצב רוח. אמירה.

יום ג'- 29.6.10 - הי! אחרי משחק מותח בן 3 מערכות בו החברה' הוציאו לנו את המיץ, מרטו את העצבים, גרמו לנו לאולקוס וכמעט התקף לב - הם ניצחו את הסינים 2:1

הניצחון מעלה אותם לרבע הגמר על מקום 1-8 ומשאיר אותי ואת תומר עם הכביסה. הסכמים והתערבות יש לכבד... היה יום קשה ומותח אבל היה שווה.

מחר יום תרבות המשלחות. אין משחקים יש הרבה פעילויות.

ביי - הצוות הסיני


 

יום ד' - 30.6.10 - לא התקיימו משחקים. זהו יום תרבות.

לקחו אותנו למוזיאון ולבית ספר טכנולוגי ואומנויות. החברה' לא ממש התרגשו מהעניין. הרגע היחיד בו נרשמה התרוממות רוח, היה לאחר הופעת ילדים סינים על תופים. הבנים שלנו לא ויתרו, לקחו יוזמה ולאחר שהסינים סיימו, עלו להופעה מאולתרת על התופים. ברפרטואר: "שירי הקומץ" (יציע 5 בבלומפילד). אל דאגה - הקפידו על שירים מכובדים. הם היוו אטרקציה לכל המשלחות שמחאו להם כפיים בקצב.

אחר הצהרים - ערב תרבות. נציג את ישראל היפה ואתרי התיירות שבה. הכנו ריקוד עם ישראלי. דמיינו את שחף יגודה, נאור מור, יוגב מור, שחר זוהר-סל, עומר ארליכמן ודורון לסטון - בריקוד עם ישראלי עם נבחרת הבנות מחדרה... ותבינו שכל מה שנותר לנו הוא לקוות לטוב... בגדול כולנו נהנים ומחכים לטלפונים שלכם למלון . בייייייי

יום ד' 30.6.10 לילה: כן כן, אני יודעת שאתם מחכים להמשך סיפור. אז ככה:

נסענו, כל המשלחות שנמצאות במלון שלנו, למלון "שנגרילה" - המלון בו שוהות שאר המשלחות. התכנסנו באולם בו לכל משלחת הוכן שולחן עם כיבוד. זה היה הביתן עליו הנחנו את המזכרות להחלפה. החברה' הסתובבו בין המשלחות השונות והגיעו עם שלל כזה או אחר.

מיד לאחר מכן העלתה כל משלחת מופע מייצג . ריקוד "ההורה ההיא עם ההיי" שלנו היה נחמד מאד בנוסף היו מופעים מקומיים . המפגש התארך מעל המתוכנן: משעה 16:00 עד 20:00 .

החברה הבטיחו ללכת לישון מוקדם - כי מחר יש להם משחק ב-11:00 .

אז צהרים טובים לכם ולילה טוב לנו.

יום ה' 1.7.10 - ונסיים בידיעה שהגיעה למערכת רגע לפני סגירת הגיליון:

בזמן שישנתם, התקיים משחק, על הזכות להתמודד על מקומות 1-4.

אנטישמים, כידוע, לא חסרים. הפעם היו אלה הצרפתים, שקפצו על המציאה - וניצחו.

נציגי האימפרייה המקומית, יתמודדו על המקומות 5-8 - המכובדים.

עם אויבינו, מכל הסוגים, נסגור את החשבון במלחמה הבאה...

תרשמו ביומנים


 

תזכורת מסידור רכב: רכזי ועדות וחברים - אנא זיכרו לאשר בקשות לחיוב

נסיעות בחיובית, לא יאוחר מיום ו' 2.7.10 - כדי שנוכל לטפל בזמן.


 


 

יום ב' 5.7.10 - ב - 20:30 במועדון

הצוות השיתופי מזמין את החברים למפגש פתוח עם יוסי בוריס

על השינוי בטירת צבי: הסיבות לשינוי, גיבוש התוכנית

והתנהלותה בפועל. החברים מוזמנים!


 

יום ד' 7.7.10 - 17:00 הערבית בבריכה חוזרת

בכל יום רביעי במהלך הקיץ, המוסדניקים מזמינים, ליהנות

מנקניקיות בלחמניה במחיר סמלי, אבטיחים ושתייה.


 

יום ד' 7.7.10 - 20:00 במועדון מענית - קונצרט מקהלת אוריין


 

12.7.10 - 20:30 במועדון - שיחת קיבוץ.


 

פותחים שבת - סגרה עונה שישית

רוב תודות למארק צ'נסקי על שירתו היפה בערב סיום העונה, לאבנר ארבל ואבישי גרוסמן נציגי "החרגולים" על ה"סְקֶטש" המצחיק והחינני.

לשלומית דקל ותמי מור על מציאת חומר ארכיוני על להקת "העכביש".

-------------------------------------------------------------------

בסיומה של עונה, ברצוני להודות למירי גרוסברג ולניר אלון על נגינתם המשובחת מדי שבוע בשבוע, לבעלי הדרשות המעניקים לקבלות השבת רובד אינטלקטואלי מן השורש. לזמרים הסולנים, ולנגני החליליות על תרומתם הגדולה והמבורכת. להדס מור על המסירות בהכנת הכיבוד מדי שבוע, ולאורי אשכולי על היין המשמח והזיתים הטעימים.

לחברי הצוות הנהדרים: מרים שיינפלד, קובי גרוסמן ואורי תומר על שיתוף הפעולה הנעים והיעיל זו השנה השישית.

לציבור "פותחים שבת", מגדול ועד קטן "היו שלום בינתיים..." נתראה בסתיו. ענה


 


 

שאילתא בנושא הסדרי חנייה בשכונת החממה

ועדת בטיחות החליטה שתושבי שכונת החממה, יחנו רק בחניה המוסדרת ליד משק החי.

אך מה לעשות ובדרך כלל חניה זו מלאה ואינה מספיקה כדי לענות על צרכי הדיירים בעלי הרכב.

לכן - אני מבקש לדעת מה בכוונתכם לעשות?

מדוע עלינו להיקנס - כאשר למעשה אין לנו פתרון אמיתי?

האם יש בכוונתכם לטפל בהרחבת שטח החנייה בזמן הקרוב?


 

תשובתא - יוסי ורקפת:

ראשית, הנושא טופל כבר לפני שנה על ידי ועדות בטיחות ותכנון, והוכשרה כל הרצועה הדרומית של שכונת החממה (השטח הקרוב לגדר), לטובת חניה חופשית לדיירים. הודעה על כך פורסמה לציבור.

בהזדמנות זו נעיר, כי צר לנו שאנו נאלצים לענות על השאילתא, וזאת משום שאין אף אחד אחר שיענה עליה. כזכור אף חבר לא מוכן להיות רכז ועדת בטיחות וועדת תכנון מתנהלת באופן זמני על ידי מתנדבים מתוך הוועדה. חברים שמעוניינים למנוע אנרכיה ומוכנים לקחת חלק במציאת פתרונות לבעיות אמיתיות – מוזמנים להרים את הכפפה.


 

תשובתא - שביט שפירא (רכז ועדת ביטחון היוצא):

בעבר הייתה כוונה לעשות חניה בשטח שליד הגדר הדרומית, המיועד לבנייה בעתיד.

לשם כך היה צורך לפזר מחלותה ולהסדיר שבילי גישה מהחנייה לבתים.

בגלל שלא פוזרה מחלותה ולא הוסדרה גישה לבתים - דיירי השכונה לא חונים בשטח, שכרגע יש בו, בעיקר, עשבייה גבוהה.

האפשרות לסדר חנייה נוספת ליד הפישפש - ירדה, בגלל הקרבה לבתי מגורים.

משתתפים בצערו של

אלברט שם-טוב

על מות

האם

תנחומים למשפחה


 

בהמשך לפניותיו של אלישע שמרי, לקבל תשובה איפה עומד נושא סלילת כביש הכניסה הדרומי, עודי דגאי (יו"ר כלכלי), העביר למערכת העלון, את המכתב הבא שנשלח אל אילן שדה - (ראש המועצה האזורית שלכם).

שימו לב לתאריך המכתב, הקודם לשאילתא בעלון:


 

‏14 יוני 2010

לכ' אילן שדה

ראש המועצה האזורית מנשה


 

הנדון: כביש גישה דרומי לעין שמר.


 

אילן שלום!

א.    בחודש מאי אשתקד אישרה מליאת המועצה תקציב מיוחד להסדרת כביש הגישה לעין שמר, שהוא חלק מתוכנית המתאר החדשה של הקיבוץ.

ב.    התקציב כלל השתתפות של עין שמר ב-20% מעלות ההקמה.

ג.    עד היום, 13 חודש לאחר ההחלטה, לא בוצע הכביש ובכל פעם תחת נימוקים שונים:

1.    המכרז עוד לא סוכם.

2.    יש זוכה אבל צריך לבדוק את הצעתו האם תקינה.

3.    יש לתכנן עיגול בכניסה לעין שמר הנ"ל תלוי בביצוע הקיבוץ.

4.    חורף. נחכה למרץ.

5.    אמנם כבר מרץ, אבל עלות הכביש גבוהה מהתקציב, מנסים לקבל כסף נוסף מ"מקורות" ומשרד השיכון.

ד.    להזכירך נושא כביש הגישה עומד על הפרק מזה עשור ועדיין לא נפתר.

ה.    קצנו בהבטחות ובדחיות החוזרות ונשנות תוך התעלמות המועצה מהצורך המיידי הבטיחותי בפתרון כביש גישה הולם לישוב, שהתנועה אליו וממנו היא מהגבוהות ביותר בכל יישובי המועצה.

ו.    באם לא יוחל בבצוע הפרויקט עד תום החודש (חלקי אפילו) נשקול לפעול בדרכים ציבוריות ע"מ לשכנע את המועצה לעמוד בהתחייבויותיה .


 

בברכה,

עודי דגאי יו"ר כלכלי

רקפת זהר מזכירת הקיבוץ


 

העתק: נתן קוסקוס –גזבר המועצה


 

צועדים למען גלעד שליט


 

ביום ה' 1.7.10 הצטרפו כ- 20 נציגים שלנו, לצעדת התמיכה במשפחת שליט למען השבת בנם גלעד הביתה. המשלחת המקומית מורכבת מ- 10 חברי קיבוץ ו - 10 מוסדניקים (שלמען גלעד קמו מוקדם).


 

ב- 09:10 יצרה המערכת קשר עם נציגינו בשטח:

"הארגון מופתי. הופננו לחניה בכניסה לבית חנניה.

ממנה אנו צועדים כרגע לעבר צומת פל-ים (קיסריה).

מזג האוויר קצת חם, אבל האווירה נהדרת.

הרכב הצועדים: משפחות עם ילדים שהגיעו ויצאו בזמנם החופשי. כולם עונדים סרטים צהובים ונושאים שלטים שהמסר העיקרי בהם: "גלעד עדין חי".


 

09:45 - מדווחים הצועדים כי הגיעו מצלמות ערוץ 2.

"אפשר לעשות שלום לערוץ 2 .... אולי יראו אותנו בערב בטלויזיה". מתי כבר יראו את גלעד עושה שלום?


 

שכחנו לציין בשיחה הקודמת, שאנחנו מלווים באופנועי משטרה ולאורך הדרך יש תחנות.

מי שרוצה להצטרף או לפרוש יכול לעשות זאת - ואוטובוס יביאם חזרה לרכבו.

תעשיות גן שמואל תרמו כיבוד (שתייה ופירות). אז מה! תעשיות עין שמר תרמו את הטיירים למכוניות המלוות. זה גם משהו...


 

11:15 - הצועדים הגיעו לחדרה. לאורך כל הדרך מצטרפים עוד ועוד ילדים, בני נוער ומבוגרים. לפני זמן קצר נועם שליט הגיע, להודות לתומכים ולחץ לכולם את היד.

אנחנו לפני התקפלות חזרה הביתה. כואב שגלעד לא יכול גם הוא "להתקפל" כמונו ולחזור הביתה. אנחנו חוזרים עם תפילה ותקווה בלב, שהוא ומשפחתו יזכו לכך בקרוב.


 


 

צפע "אלבינו" - תיקון טעות (חשוב!)

בעלון הקודם נפלה טעות משמעותית ביותר, במידע על צפע האלבינו, שנראה במזרח הקיבוץ.

עלות נחש צפע אלבינו היא 30.000 ₪ ולא כפי שכתבנו

בטעות 3.000 ₪...


 

כנראה שגם כאן, כמו אצל שרי הממשלה הנוכחית, חשיבותך נמדדת במספר האפסים העומדים מאחורייך...

ועל הנחשיות של אלה וגם אלה - כבר נאמר הכל.

מפינתה

כארבעים שנה (מאמצע שנות ה- 40 ועד תחילת שנות ה-80 סמוך למותה) פרסמה רבקה גורפיין בעלון, מדור שהפך אצלנו למושג: "מפינתי".

רבקה נהגה להגיב על נושאים שנראו לה חשובים. מחינוך ועד תרבות, מכלכלה ועד חברה ועד בכלל.

שלומית דקל (אחראית ארכיון שלנו), מצאה בתיקה של רבקה, כמה מהטורים שכתבה. והעבירה לשיקול המערכת. העלון שמח להחזיר עטרה ליושנה. הטור הבא התפרסם בינואר 1959 .


 

בשבילי הבית:

האם נשלים

לא במקרה הננו מתקשים כל כך בשנים האחרונות בבחירת מוסדות התרבות שלנו. הגענו לפער עצום בין התביעה (אולי בין היכולת) לבין המצב הממשי, שאליו התגלגלה הפעולה התרבותית השורשית, זו הקובעת רמה תרבותית של כל ציבור שהוא.

מהו, למשל, היחס בין הספרייה המונה אלפי ספרים, ושבה פשוט אי אפשר להסתובב - ולבין המוסדות המשקיים למיניהם? אין עלבון גדול מלראות ספרייה ההומה אנשים - לאושרנו עוד מרבים אצלנו לקרוא - והנה היא כלואה בחדרון עלוב.


 

היו אצלנו נאמני התזמורת. איך הם עמלו להשיג כלים, איך הם שקדו על חזרות, על הכנת הופעות שהיו לנו לחג! אבות ובנים, חבר וחברה, משפחות שלמות היו מוצאים שמחה בפעולה מוסיקאלית זו. היכן נעלם כל זה? הכלים מתגלגלים באין יד דואגת, נכסים שהשגנו אותם בעמל רב, מתבזים באין פוצה פה.


 

גם מקהלה אין לנו, גם לא חוג דראמאטי, גם לא חוג לריקודים. רמת החיים עלתה, רמת התרבות ירדה. בית התרבות עומד בעלבונו. ובערב של פעולה תרבותית עצמית, כמו "בימת עין שמר" דווקא בו מתכנסים חברים לברר ענייני הנוי - דבר שלא יעלה על דעתו של איש בערב של הסרט העלוב ביותר. וכמה חברים הופיעו לקונצרט המצוין של עוזי ויזל? (אגב, מי יודע אם לא היה קונצרט אחרון עד לתקופה שנשיג פסנתר חדש, ואין הדבר נראה אפילו באופק).


 

כמובן, הטפה לא תועיל. אבל - האם נשלים עם כך? הקל ביותר, הזול ביותר - זה לחיות על סרטים. כאן הקהל מובטח. הקיבוץ הומה אנשים צעירים. לא יתכן, כי הם ישלימו לאורך ימים עם חיים ללא קורטוב של שאר רוח. הדלות שלנו בנכסים רוחניים, במכשירי פעולה, האפאטיה הרוחנית - חרב פיפיות היא.


 


 


 

(המשך רבקה גורפיין)

מה הפתרון? לשקוד על כבודם של הנכסים שיש לנו - הספרייה, בית התרבות, הכלים המוסיקאליים. להתגייס להקמת התזמורת, המקהלה, החוג הדראמאטי, חוג לריקודים - למצוא למען זה כספים, זמן, מרץ - כי בנפשנו הדבר.


 

וכי על הלחם לבדו יחיה ציבור כמונו? ובלא שאר-רוח הוא מר גם אם מלופת הוא בטוב שבמימרחים. רבקה גורפיין - ינואר 1959


 


 

נר זיכרון ל:


 

ברונקה מונשטיין ........... 1.7.30

שולמית מגן .................. 2.7.92

איגנץ פלגי .................... 5.7.85

אברהם בן-מיור............... 14.7.70

סוניה מגן ...................... 15.7.87

בוב סדווין ..................... 15.7.98

ישראל שטרק ................ 18.7.48

רוזה לוין ...................... 21.7.91

עליזה דגאי ................... 27.7.50

חיים אשכנזי ................. 28.7.62

יעקב שוחטוביץ ............ 29.7.29

אברהם מילשטיין .......... 29.7.95

ליבי וילן ...................... 31.7.08


 


 


 

מזכירים לנו מ"הדרן": הזקוקים למתנה ייחודית, בל ישכחו שב"הדרן" מבחר עבודות פסיפס, שלטים לבתים, מראות, סינרי הנקה וסלסילות דקורטיביות, כל אלה בנוסף לבובות לנחשים, לקיפודים ולעוד דברים יפים. אתם מוזמנים!


 

ה ז מ נ ה - לקונצרט מקהלת אוריין

יום רביעי 7.7.2010 - שעה 20:00

במועדון בקיבוץ מענית

השקט באולם חשוב לנו. נא להביא ילדים מגיל חמש ומעלה.

_______________________________________________________________


 

עידכוני מש"א

אורנה אלון מסיימת את עבודתה בחלביה, לאחר שנים של עבודה מסורה. אנו מחפשים עובד/ת נוסף/ת להצטרף לגלי יגודה.

תודה לאורנה על ההשקעה המרובה, היצירתיות ומאור הפנים, בשנים בהן ייצרת לנו גבינות ומוצרי חלב. יישר כוח להמשך.


 

דורש/ה - עובד/ת לחלביה

התפקיד כולל:


 

•    רצון ללמוד את התחום

•    יכולת גבוהה לשיתוף פעולה

•    עבודה פיזית

•    מתן שרות

•    דיוק בעבודה

•    יוזמה

•    גמישות

•    אסטטיות

•    שעות עבודה ארוכות


 


 

היקף משרה – מלא.

המעוניינים מוזמנים לפנות לרוני גלעד עד ה – 11/7. שבת שלום - רוני

תודה ליוסי יגודה, שהפנה את תשומת ליבנו, לכתבה שהתפרסמה השבוע בדה-מארקר. להלן קטעים נבחרים, הקשורים בתעשיית הגומי שלנו.


 

ישראל - לא רק מעצמת היי-טק: משקיעים מאות מיליוני שקלים בגומי ובפלסטיק - אורה קורן 30.6.2010    


 

    

למרות החיבור הטבעי בין המדען הראשי לשבבים ומולקולות, בראש מעייניו נמצא כיום דווקא עידוד מחקר ופיתוח בתעשיות של גומי ובטון ■ החברות עדיין לא יודעות מה לבקש וזקוקות לייעוץ, אך אלה שנעזרו בקרן המו"פ של משרד התמ"ת - זכו לתוצאות מרשימות ■ גומי עין שמר, שנהפכה למתחרה שלישית בעולם באיטום מנהרות, היא אחת מהן. * * *    

לפני ארבע שנים חיפשה חברת הגומי עין שמר, שעסקה עד אז בעיקר בפיתוח אטמים נגד דליפת מים במהלך בניית כבישים ותשתיות ביוב, אפיק חדש לצמיחה. על השולחן הייתה תוכנית להיכנס לתחום הבינלאומי של איטום מנהרות, אך החשש היה גדול. בתחום פעלו שתי ענקיות בלבד שהחזיקו את השוק העולמי: חברת בטווילר השווייצית וחברת פניקס הגרמנית. "התלבטנו אם להיכנס לתחום המנהרות, והמימון מהמדען הראשי איפשר לנו ללכת על זה", סיפר נתן וילנר, מנכ"ל החברה מקיבוץ עין שמר. "בעקבות הפיתוח זכינו במכרז למנהרה מתחת לשדה התעופה בבריסל ונהפכנו לשחקן השלישי בעולם בתחום איטום מנהרות". לדבריו, הסיוע מהמדען הראשי התמקד בפיתוח תהליך ייצור שהניב משפחת מוצרים שנותנת מענה למגוון מנהרות בלחצי מים שונים. הייחודיות של המוצר לעומת המתחרים הוא באיטום הפינות של לוחות הבטון המייצבים את המנהרות וסוג הגומי.

"המו"פ מאוד חשוב בתעשייה מסורתית. במקרה שלנו המדען הראשי איפשר לנו להגשים פנטזיות ולהשקיע במקומות שלבד היה לנו קשה מאוד להגיע אליהם. המפעל שונה לחלוטין מהמפעל שהיה כאן לפני ארבע שנים. כיום, באמצעות הפרויקט, מיקדנו את עצמנו כאחת החברות המובילות בעולם התשתיות", אמר וילנר. לדבריו, כיום החברה מתחרה על 15 מכרזים לחפירת מנהרות בישראל ובעולם. המפעל שהוקם לפני 44 שנה מעסיק 130 עובדים. המכירות שהסתכמו ב-2009 בעשרות מיליוני שקלים עלו בעקבות הפרויקט הראשון ביותר מ-10% וכמות העובדים גדלה ב-15.

"מכירות החברות המסורתיות מהוות כ-60% מכלל מכירות התעשייה, הן מעסיקות ישירות 200 אלף עובדים ואחראיות ל-8% מהתמ"ג הישראלי", אמר ברוש. "התעשייה הישראלית לא יכולה להיות מבוססת רק על היי-טק, לכן יש לנו עניין בפיתוח התעשיות המסורתיות", הוסיף. המדען הראשי במשרד התמ"ת, אלי אופר, אמר אתמול כי הכנסת המו"פ לתעשייה המסורתית הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בתקופת כהונתו. לדבריו, בתעשייה הקיבוצית המודעות לנושא גבוהה יותר לעומת המודעות בכלל התעשייה".


 


 


 

נועם בגב

המדור של נועם גרוסמן, היחיד ששותה ומעשן, יותר ממאמן נבחרת ארגנטינה, ההוא נו... דייגו ארמאנדו מרדונה.


 

פרס דויד ופרסי גוויה

זהו... בשעה טובה הגענו לימי החופש הראשונים מהמונדיאל. הצפייה במשחקים לא הייתה פשוטה, כך יודע כל מי שניסה לצפות בדרמת הפיהוקים בין יפן לפרגוואי. אני עצמי נרדמתי בסביבות הדקה השלושים, אבל מישהו צריך

לעשות את העבודה המלוכלכת. לגרעיני האבטיח האלה יש נטייה להתפזר

למיליון חלקיקים, שאף לא אחד מהם נוחת בתוך קערת הקליפות.


 

אלו, אפוא, זוכי המדור בפרס ה"דויד" למצטיינים ובפרס ה"גוויה" למתבכיינים הבולטים

עד כה בטורניר:

פרס "דויד 1#" מוענק בזאת למי אם לא - דויד וייה.

זה לא שלא ידענו שחלוץ ולנסיה הוא חלוץ מצוין.

פרעושי כדורגל גם ידעו לספר לנו שזו שנתו החמישית בקבוצהוהמונדיאל השני שלו, ושכינויו הוא "אל-גואחה" הילד, בשפה המקומית של חבל אסטוריה בו נולד.


 

בנבחרת ספרד, בה משחקים כוכבי על כמו צ'אבי, אינייסטה, טורס,

ראמוס, וקאסיאס, לא ציפינו דווקא מוייה להעפיל מעל כולם ולהיות כל כך

טוב. אלו לא רק השערים המכריעים (ארבעה מתוך חמשת השערים של ספרד

בטורניר, מלך השערים יחד עם היגוואין מארגנטינה וויטק מסלובקיה, זו גם

הדומיננטיות על רקע חוסר ההצלחה של שאר שחקני ספרד, לספק את הסחורה.

וגם הנחישות להיות מעורב, להשפיע על כל מהלך ולכבוש בכל הזדמנות. דויד וייה, הוא הזוכה שלנו, בפרס "דויד" לשחקן המצטיין (עד כה). פרס הקרוי על שמו עצמו.


 

פרס ה"גוויה 2#" –לשחקן החלש בטורניר הולך למספר שחקנים גם יחד:

לפרננדו טורס – החבר של ההוא מלמעלה לחוד הספרדי ; כריסטיאנו רונאלדו -

הפורטוגזי; וויין רוני - האנגלי וליאו מסי - הארגנטינאי. שלושתם ביחד רשמו שער אחד

באליפות. כמובן שלכל אחד תירוציו והסבריו, ובכל זאת, מכוכבים בסדר

גודל כזה, ללא ספק בתוך עשרים הגדולים בעולם לפני הטורניר, ציפינו להטביע חותם

קצת יותר משמעותי בתחום הכיבוש.

אם לא שערים, לפחות ציפינו שיכבשו את ליבנו בהברקות ואסיסטים לכיבוש.

ליקיר המדור, מסי, ניתנת עוד הזדמנות - לתיקון ותקנה.


 

הכינו את הבירות והגרעינים.