יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים. יגיד נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים--נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי, לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים--חֲדָשִׁים, גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ. שיר השירים - פרק ז'
בגמרא נאמר, שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב, שבנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים ואומרות: "בחור, שא עיניך מה אתה בוחר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה "שקר החן והבל ביופי אשה יראת ה' היא תתהלל".
ברוח ט"ו באב, יצאנו לחפש לנו רב ורבנית מקומיים. מורי דרך ובני סמכא. מצאנו המלצה שבועית לאהבה ורומנטיקה וגם תובנה קבליסטית.
המלצת השבוע הזמנה לרומנטיקה - מנוגה ודני שורר
עבורנו זוגיות ואהבה זה מקצוע. צריך כל הזמן להשקיע, ללמוד ולעבוד, כדי לקטוף את פירות היחד. איך עושים זאת? המתכון שלנו כולל:
פירגון, אהבה, נשיקות ומגע - כן! גם בחדר האוכל, בכלבו ובעצם בכל מקום שאפשר וכמה שיותר.
בילוי משותף עם חברים. לצאת לסרטים, פאבים, דאנס-בר, מסעדות וגם לבד לערבי גבינות ויין.
יום הנישואין - קודש הקודשים. חובה לקחת חופש ולעשות משהו מיוחד השובר את השיגרה. השנה הרחקנו עד למלון דן קיסריה... כן רבותי, לא צריך להרחיק כדי ליהנות. המלון מדהים, ממוקם בסביבה יפהפייה. והעיקר - קרוב עם תחושה של רחוק. (לא לשכוח חיוב זמן וק"מ...).
לזה מוסיפים: שמפניה, נרות, שוקולדים בשפע, פינוקים והמון רומנטיקה.
להתמיד בפירגון ועזרה הדדית. בכל זמן, שעה, יום וחודש - להיות שם למען השני.
זמן איכות לעיסוקים האישיים: לפנות זמן איכות כל אחד לעיסוקים החשובים לו או לה. אני בגינה ונוגה צובעת בבית. בשעה 20:00 הילדים בחדריהם ואנחנו שנינו נהנים מעוד ערב של זוגיות ואהבה. מוזמנים לנסות את זה בבית.
אהבה על פי הקבלה
אהבה אמיתית מתקיימת כאשר אדם מרגיש את הרצונות והתשוקות של הזולת כאילו היו שלו. כמעט כולנו אוהבים דגים, אבל לא באופן רומנטי – אלא בעיקר נהנים לאכול אותם. אהבה אגואיסטית משולה לאהבת דגים. זוהי הרגשת התענוג והסיפוק שמפיק האדם מניצול הזולת, מכך שהזולת מספק את תאוותיו, הנפשיות או הגופניות. דוגמא לאהבה על פי הקבלה, היא אהבת האם לילדיה. האם תופסת את ילדה כחלק בלתי נפרד ממנה, והוא הופך עבורה לחשוב יותר ממנה. לכן, באופן טבעי, היא עושה כל שביכולתה כדי למלא את צרכיהם ואף מציבה אותם מעל לשלה. וכשילדה נהנה, היא מתמלאת בסיפוק ובתענוג. רובי משיח
אהבה אמיתית מתקיימת כאשר אדם מרגיש את הרצונות והתשוקות של הזולת כאילו היו שלו. כמעט כולנו אוהבים דגים, אבל לא באופן רומנטי – אלא בעיקר נהנים לאכול אותם. אהבה אגואיסטית משולה לאהבת דגים. זוהי הרגשת התענוג והסיפוק שמפיק האדם מניצול הזולת, מכך שהזולת מספק את תאוותיו, הנפשיות או הגופניות. דוגמא לאהבה על פי הקבלה, היא אהבת האם לילדיה. האם תופסת את ילדה כחלק בלתי נפרד ממנה, והוא הופך עבורה לחשוב יותר ממנה. לכן, באופן טבעי, היא עושה כל שביכולתה כדי למלא את צרכיהם ואף מציבה אותם מעל לשלה. וכשילדה נהנה, היא מתמלאת בסיפוק ובתענוג. רובי משיח
אנחת רווחה
100 שנים שדגל הקיבוץ נישא אל על ועליו הסיסמה: "מצאת החמה - עד צאת הנשמה". סוג של בדיחה פנימית, המקפלת בתוכה תפיסת עולם של התגייסות חסרת פשרות (ופשר?). אידיאולוגיה נוקשה, שכמו שמש יולי-אוגוסט, בוערת בלבבות, שורפת כל תא במוח.
כמו הרבה דגלים במחננו, גם דגל זה אט אט, אך בביטחה, מורד כדי לפנות מקום לדגל אחר.
מה כתוב בדגל החדש? חכו! ... מתלבטים. עדיין מנסחים את הסיסמא.
אצל רבים יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה. איכשהו בלי ששמנו לב, במהלך מהפכת האינטרנט, נפרצו גם חומות בועת הסוציאליזם ומושגים אחרים מסתננים פנימה. מתמקמים בפינה כדי לקבוע נורמות חדשות.
הדיסקט הקולקטיבי נמצא בתהליך טעינה מחודשת. יש עדיין החוששים מלצאת בראש מורם ולומר: זה בסדר וזה נכון. אנחנו את שלנו תרמנו, עשינו, מגיע לנו לנוח וליהנות מהגיל השלישי. הלכתי לשמוע "איך זה" מחברות שעשו את הצעד האמיץ - ובחרו לצאת לפנסיה.
אין דרך טובה יותר, מלתאר את האווירה בה התקיימו המפגשים מאשר במילה: כיף.
ולמרות זאת - לא כל אחת מוכנה לתת לזה פומבי.
דבר אחד ברור:, אצל כולן כבר אין ספקות. מה כן יש? יש פתיחות ונכונות ליהנות מכל רגע.
כדי להרחיב את המבט, דיברתי גם עם שלומית צימרינג, המטפלת בתחום משאבי אנוש בתנועה הקיבוצית ומארגנת סדנאות הכנה ליציאה לגמלאות.
לגמור יפה
שלומית צימרינג גיל- 52; קיבוץ- מגל; השכלה- תואר שני במינהל עסקים, התמחות במשאבי אנוש; תפקיד נוכחי- מנהלת היחידה למשאבי אנוש בתנועה הקיבוצית
אמרת שהנושא חם היום. כמה חם? ולמה דווקא היום נעשה חם?
מה שקורה, שעד לאחרונה ציפו מחברי הקיבוץ לעבוד עד יום מותם.
וכל הרעיון, שאולי מגיע לוותיקים קצת פנאי לעצמם בגיל השלישי - לא היה לגיטימי. בשנים האחרונות, עם הסדרת נושא הפנסיה בהרבה קיבוצים השתנתה גם התפיסה.
מצד שני - בקיבוצים המתחדשים עלה ביתר חריפות נושא המשרות לחברים צעירים בגיל העבודה.
כאשר חברים מבוגרים, בגיל הפנסיה, עדיין ממשיכים לעבוד, מצטמצמות אפשרויות התעסוקה לצעירים. הדבר מעלה את הצורך להיכנס לתהליך מערכתי, שיענה על הצרכים של כל הגילים בלי לפגוע במרקם החברתי.
למי מיועדת סדרת הסדנאות שלכם?
בעיקר למנהל מש"א ולהנהלות קיבוצים ויש בהם הן הרצאות על צרכי הגיל השלישי, תהליך פרישה הוגן והמלצות התנועה בנושא הפנסיה ובהן, למידה משותפת של כל המשתתפים והתחלקות בידע על הנעשה בקבוצים השונים. בתהליך פרישה נכון אנחנו מציעים לשקול 4 אפשרויות ולהעמידן לפני הענף והחבר:
ממשיך לעבוד מלא ובשכר וכל שנה לבדוק מחדש.
ממשיך לעבוד בחלקיות משרה, רק בתחומים מוגדרים מתוך התפקיד שביצע או בתפקיד אחר ובתימחור מחודש, שלא נגזר ממשכורתו לפני הפנסיה.
עבודה בהתנדבות.
לצאת לפרישה מלאה.
איזה מסר חשוב לך להעביר?
המסר המרכזי, שזה בסדר וזה נכון להתכונן ליציאה לגמלאות. עם זאת חשוב למנוע מצב, שקיבוץ או מנהליו, יחליטו יום אחד להודיע לחבר בגיל 67 או מבוגר יותר ש"הגעת לגיל" ואתה מחויב לפרוש. זה נותן תחושה קשה של פיטורין וזו ממש לא הכוונה.
חייב להתקיים תהליך מסודר שיוזם רכז/ת מש"א. צריך לבדוק שנה קודם, מה הגדרת התפקיד שלו ומה תרומתו. טיפשי לתת לו ללכת - אם יש לו ידע ייחודי, או יכולת להמשיך ולתרום.
מה המצב בקיבוצים הדיפרנציאלים?
בקיבוצים, שיתופיים ומתחדשים, בהם יש מערכות רווחה מפותחות, ופנאי לגיל השלישי, זה מאוד מקל ומרכך את המעבר מקיבוץ שיתופי לקיבות מתחדש. אפשר להניח שקיבוץ שבו מערכות הרווחה התנהלו טוב, הגיל השלישי מטופל היטב גם לאחר השינוי.
איפה הקשיים?
הוותיקים, שהיו מסורים לקיבוץ, חלקם לא התפנה לפתח תחביבים או עיסוקים של שעות פנאי.
הכול היה מכוון ומוקדש לבניית הקיבוץ. אחת הדרכים להתמודד ולסייע - היא לקיים סדנאות לפיתוח מיומנויות פנאי.
שמעת על העניין הזה של פנסיונרים- קיבוצניקים המחטטים בפחי אשפה ולא גומרים את החודש?
יש היום תנועה שנקראת "פנסיה בראש", המציגה תמונה קשה של חברים ותיקים המחטטים בפחי אשפה, לא גומרים את החודש ובעצם כאילו נזרקו לכלבים.
זו תמונה שמאוד מעוותת את המציאות. בדיקות שנעשו ע"י הרכזים בתנועה, ניתן לומר, שברוב מוחלט של קיבוצים מתחדשים, ההפרטה דווקא שיפרה משמעותית את מצבם הכלכלי.
במקום מ- 300 ₪ פנויים בסוף החודש, חיים מ - 3000 ₪ פנויים.
כמעט בכל הקיבוצים יש מנגנוני ערבות הדדית, שמבטיחים קיום בכבוד לכולם. לכן, צריך להתייחס לפרישה מעבודה - כהזדמנות.
מניסיונך - ראית פנסיונרים מאושרים בקיבוצים?
בהחלט! ברגע הראשון אתה אומר אוי מה אעשה עם עצמי. אבל בסופו של יום - הרוב הגדול מוצא את מקומו ועיסוקיו. זה הרי תלוי אישיות. אלה שתמיד ידעו להעסיק עצמם ולכן גם באופן מודע או לא מודע הכינו עצמם למלא את הזמן הפנוי - עוברים את התהליך באופן חלק יותר.
יהודית סגולי
לפני 4 שנים, הניחה יהודית את הטלפון בחדר המזכירה של המזכירים, כיבתה את המחשב, סגרה את דלת המשרד, העבירה לנוגה שורר את השרביט, ובלי להביט לאחור ועם הרבה סיפוק - יצאה לפנסיה.
"כל 10 שנים, בערך, החלפתי מקצוע או עיסוק. הייתי גננת 12 שנים, עברתי לחינוך מיוחד ל-8 שנים , מלאתי את תפקיד רכזת הגיל הרך, רכזת קשישים, מזכירת קיבוץ, שימשתי בתנועה רכזת חינוכית ואח"כ רכזת חברתית לקיבוצים צעירים במשך 5 שנים .
כשחזרתי מהפעילות יצאתי ללמוד מזכירה בכירה, עבדתי כמזכירה במבואות עירון, בקוקימן ובין לבין הייתי אחראית על תחום בריאות הנפש, ועדת ייעוץ ורכזת בריאות - במשרה מלאה.
ולאורך כל השנים והתפקידים - למדתי והשתלמתי. ובשנים האחרונות עבדתי כמזכירה טכנית בהנהלת הקהילה.
אז מאיפה בכלל נחשפתי והפנמתי את הרעיון של יציאה לפנסיה?
כששרה'לה סיטנר ואני היינו ועדת רווחה וועדת בריאות, (תחילת שנות ה- 90) התחילו לדבר בפורומים התנועתיים על רעיון היציאה לפנסיה בקיבוצים . שתינו הבנו שזהו תהליך בלתי נמנע גם בקיבוצים, ושבעתיד זה יהיה אחרת. החלטנו להתחיל לדבר על זה בפורומים של מועדון וותיקים ולהכין את החברים הוותיקים דאז לכך.
לוותיקים של שנות ה-90 היה מאד קשה לקבל את המסר הזה. דור הוותיקים שידר, שלהפסיק לעבוד זהו אות קלון.
האמונה של הדור הראשון, כי יש לעבוד עד סוף החיים, יצרה מעמסה כלכלית וחברתית על הקהילה, שהייתה חייבת ל"המציא" תעסוקה לחברים בתקופה שכל הענפים עברו כבר התייעלויות מכניות ואוטומטיות.
במהלך שיחות ומפגשים שארגנו לוותיקים, גם אנחנו הפנמנו שלא רק שאין בכך חטא, יש בזמן הזה בחיינו, הזדמנות לצמיחה והתפתחות.
לא היו חששות?
לא. הרגשתי שלי זה יתאים מאוד, וזה יהיה מהלך שזורם עם החיים.
יצאתי לפנסיה בזמן שהנהלת הקהילה עברה מבנה, ושינוי ארגוני בעבודת מזכירות ההנהלה. ראיתי שלי זה כבר לא מתאים, והייתי מאוד שלמה לסיים .
הסופר הצ'כי מילאן קונדרה מדמה את המחצית הראשונה של החיים לכביש שייעודו להביא מנקודה לנקודה. והמחצית השנייה משולה לדרך, שעצם ההימצאות בה - היא החוויה'.
כך גם אני מרגישה....כל יום הוא חוויה מהנה.
* * *
להתארח אצל יהודית ועוזי ולשאול "איך ממלאים את הזמן?" - כמעט מביך.
הבית מוקף בגינה מטופחת להפליא, הדירה עצמה מרווחת, מוארת והאירוח של יהודית, איך נאמר זאת בלי להישמע שמאלציים? "ידיים ושפתיים יישקו!". מהקפה ועד העוגות, מהתמונות ועד נגיעות היד הדקורטביות - הכול מעשה ידיה להתפאר.
"לפני שיצאתי לפנסיה, חשבתי איך אמלא את הזמן? חשבתי בכיוון של התנדבות בתחום החינוך או ער"ן. הרי לא חסרים מקומות. בתחילה התנדבתי להיות מקשרת של הקיבוץ עם "מילוא". מהר מאוד התברר שב"מילוא" מחפשים מתנדבים לעזרת מורים בשעורי יצירה והתנדבתי לעזור למורה המפעילה את מכון הכושר.
בין לבין, כשהנהלת "מילוא " עסוקה וצריך מישהו ליד הטלפונים שאלו אם אני מוכנה – התנדבתי...
ההפתעה הייתה שיחד עם השיעורים שבחרתי, לא נשאר כבר זמן להתנדבויות שתכננתי... אבל כן נשאר זמן להתנדב ומדי פעם להסיע חברים לבתי חולים או לביקור אצל רופא".
נהנית?
אני מאוד מאוד נהנית בפנסיה. לאור ה"רזומה" שלי הנ"ל ניתן להבין שכל השנים השקעתי הרבה עניין, מחשבה והשקעה בעבודה ובתפקידים, לקחתי הרבה אחריות. עכשיו יש לי זכות שלא להיות מחויבת ולחוצה. לבנות לי את סדר היום המתאים לי, להמשיך ללמוד, להתנדב, לבלות עם חברות, לארח את המשפחה מחו'ל, לנסוע לבקר את הנכדים, בלי ייסורי מצפון בגלל העבודה. והכול מבחירה - אז כמובן אפשר ליהנות.
את יכולה להבין חברות או חברים שלא קופצים על ההזדמנות לצאת לפנסיה?
כן, אני חושבת שיציאה לפנסיה זו בחירה מאוד אישית. יש כאלה שזה מתאים להם מאוד, יש כאלה שזה מתאים להם חלקית ויש כאלה שמתאים להם להמשיך ולעבוד.
אני יודעת להעריך מאוד את העובדה שאין כמו פנסיה בקיבוץ וכיף לצאת לגמלאות חסרי דאגות, וגם להעריך את העובדה שיש אפשרות בחירה אישית ואפשר גם להמשיך לעבוד.
ואם כבר נגענו בעניין השינוי, מה יחסך לנושא ולהשפעות שיהיו לו על קבוצת הוותיקים?
אני שותפה לדברים שאמר מוקי צור בראיון: למרות שלא תמך במהלך השינוי
בקיבוצו, הוא מאמין שצריך לתת לצעירים להחליט על עתידם ועל עיצוב החיים על פי רצונם.
לדעתי, השכבה הוותיקה צריכה להיאבק על זכותה לחיים הוגנים בגיל השלישי, להילחם על פנסיה הוגנת ומעוגנת בחוק ושאי אפשר יהיה לשנותה ע"י הצבעה בקיבוץ, או בהחלטות הנהלה כלשהי. ולתת לצעירים להחליט על צורת החיים המתאימה להם.
המציאות לעולם איננה עומדת במקום, היא זורמת קדימה בהתאם לצרכים של האדם, לתהליכי השתנות של החברה ולהשפעות הסביבתיות בארץ ובעולם.
* * *
יסודית כדרכה, יהודית מציידת אותי בעוד ציטוט אחד לדרך: "הזמן הפנוי מונח כערמת לבנים הממתינה לשימוש שנבחר לעשות בה.
נוכל לבנות קומות רבות של איכות חיים:
קומה של תיפקוד גופני
קומה של תיפקוד אינטלקטואלי ורוחני
קומה של חיים משפחתיים
קומה של חיי חברה ותרבות עשירים
קומה של פעילות התנדבותית ותחביבים"
אם רק נשכיל לעשות שימוש נכון בלבנים, יהיו לנו שנות פנסיה נפלאות".
סימה ריפתין
"ממש לא חששתי. חיכיתי ליום שבו יהיה לי זמן לתחביבים ולא אחרי העבודה כשעייפים. מגיע לי ליהנות ממתנת הכישרונות שקיבלתי. הרי העולם לא נגמר - בעצם מתחיל עולם חדש".
בלקוניות ישירה ובפשטות, סימה מסכמת את ההחלטה לצאת, לפני כמעט 6 שנים, לפנסיה.
מגוון התפקידים ומקומות העבודה, בהם לקחה חלק לאורך השנים, מעידים על קשת רחבה ומעניינת של עיסוקים ותחומים: מאחראית אבטחת איכות במיניפלסט (10 שנים) ועד לבורנטית שיניים; ממזכירת קיבוץ ורכזת בריאות ועד לפעילות תנועתית במחלקה הפרסונלית בקבה"א ומש"א המקומית; מריכוז מחסן הבגדים ועד עמדת ניהול המחשב והחיובים בתהליך הפרטת המזון.
"תמיד אהבתי את העבודה בגינה - אבל היום כבר אין לי כוח. הגינה זה לא מה שהיה פעם".
כמי שעסקה בהיבטים שונים של ניהול מש"א, יש לך הסבר מדוע גברים מתקשים יותר לצאת?
כן! הפחד שלא יהיה מה לעשות חזק יותר אצל גברים. נשים מפתחות תחביבים בנוסף לעבודה. לעומתן, אצל רוב הגברים העבודה היא העיקר, אז לפחות יש למה לקום בבוקר.
הקירות בבית משפחת ריפתין, מספרים בצבעוניות רבה, את סיפור האהבה המתמשך של סימה עם עבודת הטלאים "אני חברה באגודה של "מעשה טלאים". יחד עם שולה חדוותי הן מקפידות להגיע אחת לחודש בימי ב' לפגישות אזוריות. "זה מפגש חברתי של קבוצת נשים שעם השנים הפכו גם לחברות טובות. נפגשים בחיבוקים ונשיקות"
איך זה עובד?
חוץ מהמפגשים החודשיים יש השתלמויות וקורסים מיוחדים. ובמפגשים, המתקיימים כל פעם אצל מישהי אחרת, יש לימוד הדדי, החלפת ידע ורעיונות. אם יש ראש פתוח אפשר להמשיך ולהתפתח כמעט בלי גבול.
אבל זה לא רק זה. אני קוראת הרבה מאוד ספרים, עיתונים. פותרת תשבצים וכמו שאת שומעת - ערוץ mezzo תמיד ברקע, עם מוסיקה קלאסית טובה.
מהמקום בו את נמצאת היום - איזו תובנה מתפתחת?
יציאה לפנסיה זו איכות חיים. באופן אישי אני מרגישה אסירת תודה על התמיכה והזכות לבחור. זו הרגשה נפלאה להיות משוחררת ממטלות, חופשייה מהחובות והמחויבות, שהיו עלינו כל החיים.
איך הגיבו הסביבה והמשפחה?
הילדים מאוד פירגנו לי: "אמא לכי על זה! מגיע לך לנוח". אני מאוד ממליצה לא להסס. אם אדם מרגיש שתרם את חלקו - זה צעד שיש בו הרבה טוב.
היות וחלק מהתפקידים שמילאתי, היה בהם הרבה מגע עם אנשים, למדתי ליהנות מ"הלבד".
כשאת מביטה קדימה - יש חששות?
יש בינינו כאלה החוששים, שעם שינו אורחות החיים, תיפגע גם איכות החיים.
צריך להקפיד שאיכות החיים של הוותיקים לא תרד וזכויותיהם לא יפגעו. עם זאת דברים צריכים להשתנות - ואני לא מצטערת על כך. הרבה יותר חשוב לא להיתקע במקום. כשאדם סיים לתרום - צריך לדעת לפנות את השטח.
לשמחתי תמיד ידעתי לסגור את הדלת בלי שיהיו לכך ספיחים.
בחיים חשוב לאפשר לדברים להיפתח לכיוונים חדשים, להשתנות ולזרום.
מהדרן מוסרים:
אנו זקוקים לכריות ושמיכות חורף. נשמח לקבל.
וחוץ מזה - מי שלא בא לקנות בהדרן - מפסיד.
בואו ליהנות ממבצע כובעים לפעוטות בנוסח
"בית קטן בערבה". ממש כדאי!
סיפורם של רגינה ויצחק שמי - בספר חדש
אנחנו, אביה, הגר ושלומית לבית שמי, משתייכות למספר הולך וגדל של משפחות מייסדים, שנעלמות מנוף הקיבוץ.
ספר זה הוא ספר זיכרון להורינו, חברי קבוצת "שומריה", סיפור חייהם המלווה בלוח זמנים של התקופה בארץ ובחו"ל.
את הספר כתבה ותיעדה הגר, לפי מסמכים, מכתבים, מקורות וצילומים הנוגעים ל: רגינה שמי (לבית קורמן) ויצחק שמי (לבית בלאך).
הספר
נמצא בחדר ההנצחה לחברי עין שמר, שבמוזיאון החצר הישנה.
נמצא בחדר ההנצחה לחברי עין שמר, שבמוזיאון החצר הישנה.
עבודת מחקר נוספת תופיע בסוף השנה והיא תתעד את תקופת השרות של יצחק שמי (מפקד האזור בתקופת מלחמת העצמאות) בשורות ההגנה.
עבודה זו הוזמנה עבור ארכיון ההגנה והארכיון הציוני בירושלים.
סעפ"שים
טלפונים סלולאריים
לחברים שלום! בשנה וחצי האחרונות מלאתי את תפקיד אחראי טלפונים סלולאריים. לאחרונה נוצר עלי עומס רב ואינני יכול להמשיך ולתת את השירות שאני חושב כראוי. לכן החלטתי לסיים את תפקידי, אותו אמשיך למלא עוד כחודש ימים. תקוותי, שימצא בהקדם מחליף ואני מאחל לו הצלחה. תומר גורן
ט.ל.ח.
בשבוע שעבר הושמט בטעות שמו של נועם גרוסמן מרשימת המשתלמים, נועם ילמד תקשורת המונים במכללת ספיר ונאחל לו בהצלחה. ועדת השתלמות
תרשמו ביומנים
יום א' 25.7.10 מועד אחרון לפינוי מחסן ריהוט
הזדמנות אחרונה לפנות את הרהיטים השייכים לחברים ממחסן "התערוכה". מיום א' 25.7.10 - כל הרהיטים יפונו החוצה ובשלב מאוחר יותר - ימסרו לנזקקים.
באחריות החברים - להגיע לקחת את הפריטים השייכים להם. דנה שחר
יום ב' 26.7.10 - נועם הספר עובד
שאילתא האם קיימים קריטריונים לגבי אישור תוכניות שיפוצים בדירות החברים? (כיווני התרחבות, תוספת חדרים, מרחק מהמדרכה, הבדלים בין דירות על מיקומן וכד'?). אם יש - מהם? פנינה גלעד
תשובתא לועדץ תכנון אין חוברת מסודרת של קריטריונים.אנו פועלים לפי החלטות שהתקבלו בעבר ונוהגים מקובלים ולפי ההיגיון הספציפי למקרה. הנה כמה מהכללים שאנו פועלים לפיהם: 1. עמידה בקריטריונים של רשויות התכנון של המדינה (לדוגמה, כל הרחבה של בית
במעל 12 מ"ר, מצריכה בניית ממ"ד). 2. גודל הדירה אינו עולה על 120 מ"ר (מוסכמות שהתקבעו בקיבוץ). 3. הימנעות מפגיעה בזכויות של השכנים (לדוגמה: איננו מאפשרים לבנות מעבר
ל"קו הבית", שמסמן את השטח ש"שייך" לבית. מעבר לקו זה – השטח "שייך"
למעשה לשכן, בין אם הוא בונה בו בפועל או לא). 4. פגיעה מינימלית בתשתיות ביוב , תקשורת, מים וחשמל (כמובן תוך בחינת
האלטרנטיבות הריאליות). 5. פגיעה מינימלית בשטחי ציבור, וזאת מתוך תפיסה שהשטח הציבורי, מדרכות
ודשאים, הוא חלק בלי נפרד מאיכות חיינו, וצריך לשמר אותו. גם כאן – נעשית
בחינה של האלטרנטיבות. 6. המבנה משתלב בארכיטקטורה הכללית של השכונה.
השוני הגדול בגדלי הדירות בקיבוץ ובמיקומן, מכתיב למשפחות "דרכי התרחבות" שונות ומשונות... וכמעט אין שיפוץ אחד זהה למשנהו. בתנאים אלה אנו משתדלים לגלות גמישות ולהתחשב ברצונות החברים ובעקרונות שמנינו, כדי להגיע לפתרון המיטבי. בברכה ועדת תכנון
מש"א - מכרזים למקומות עבודה ותפקידים
דרוש/ה -מנהל/ת לאולם הייצור – מיניפלסט
דרישות התפקיד:
- הכנת תכניות עבודה
- מעקב אחר מלאי
- אחריות להפעלה תקינה של מערך הייצור.
- אחריות על תכנון כוח האדם ואיוש המשמרות, במערך הייצור.
- אחריות לזרימת התוצרת ותיאום בין המחלקות.
- שמירת קשר רציף עם העובדים לצרכיי תיאום.
- דיווח למנהל התפעול על בעיות תפעוליות במערך הייצור.
- תיאום עם מנהל האחזקה על טיפולים שוטפים במכונות.
היקף משרה - מלאה המעוניינים יפנו לרוני גלעד עד 3.8.10
דרוש/ה - אחראי/ת פלאפונים
דרישות התפקיד:
- קשר עם חברת סלקום
- הכרת החוזה
- מעקב אחר חיובים מסלקום
- חיובי החברים
- נתינת שרות חברים
- זמינות לחברים / לסלקום
התפקיד הוא חלקי, אך דורש זמינות רבה לחברים. המעוניינים יפנו לרוני גלעד עד 3.8.10
דרוש/ה- עובד/ת לבית דורות
התפקיד כולל:- אחריות על הכנת ארוחת בוקר
- הגשת ארוחת בוקר לפי הצרכים של כל דייר
- ניקיון וחיסול ארוחת בוקר
- אחריות על קניית מצרכים בכולבו ומטבח
- הבאת ארוחת צהריים (רק במשרה מלאה)
היקף עבודה: 6 ימים בשבוע
אפשרות לחצי משרה 4 ש"ע ביום / או משרה מלאה 7 ש"ע ביום
המעוניינים יכולים לפנות לרוני גלעד או לנילי ארבל עד ה – 3/8/10
מה נשתנה?
שאלות ותשובות בנושאי משכורות ומיסוי
במה תשתנה ההתייחסות לתחום העבודה?
תחום העבודה לאחר השינוי משתנה בעיקר בהתייחסות לנושא השכר והתגמול.
כיום, כל אחד עובד לפי כישוריו, נטיות ליבו, צרכי המערכת וכו' ומקבל תקציב לפי גודל משפחתו.
לאחר השינוי כל אחד מקבל את משכורתו לאחר הורדת המיסים, מבלי שמתייחסים לגודל המשפחה. ההתייחסות היא אך ורק לגובה הכנסתו.
איך בכל זאת בא לביטוי גודל המשפחה?
מרכיב גודל המשפחה בא לידי ביטוי ברשת הביטחון ובסיבסודים השונים (למשפחות צעירות - בתחום החינוך, לוותיקים - בתחום הרווחה וכד').
איזה מיסים ישולמו דרך השכר?
מס הכנסה – עובדי החוץ משלמים אותו בתלוש השכר החיצוני שלהם למדינה, ואילו חברי הקיבוץ משלמים לפי אותם מדרגות דרך הקהילה.
ביטוח לאומי – כנ"ל, עובדי החוץ למדינה, עובדי הפנים משלמים דרך הקיבוץ.
מס איזון – מס פנימי של הקיבוץ. שמשולם לפי גובה השכר במדרגות שיקבעו בחוברת השינוי (ככל שהשכר גבוה יותר, כך גם המס גבוה יותר).
מס עזרה הדדית – מס פנימי של הקיבוץ. 1.5% מהשכר.
מס אחיד - מס פנימי בסך
680 ₪ לחודש.
מה ההבדל בין המס האחיד למס איזון?
אגרת הקהילה היא תשלום אחיד אותו משלם כל חבר קיבוץ בין אם בגיל העבודה או פנסיונר.
מס זה עומד על 680 ₪ ומשולם מהנטו (ההכנסה הפנויה שנשארת לאחר כל הורדת המיסים), ומטרתו לאפשר הפעלת כל שירותים / ענפים שהקהילה מספקת לחבר.
מס איזון משולם מהנטו (לאחר תשלומים לביטוח לאומי, מס הכנסה ועוד). הוא מס משפחתי – מחברים את הנטו של בני הזוג ועל כל 200 ₪ מעל רשת הביטחון של המשפחה משלמים 5%.
איך השכר יגיע לחבר?
בין אם החבר עובד פנים או עובד חוץ - יכניס את כל משכורתו לקיבוץ.
המשכורת תוחזר לו, לאחר הורדת המיסים שצוינו לעיל (ביטוח לאומי, מס הכנסה, מס איזון, מס אחיד, מס עזרה הדדית 1.5%).
למה לא משלמים דרך חשבון בנק רגיל?
נושא זה אינו קשור בהכרח לשינוי. זו החלטה שצריך להחליט עליה במשותף:
האם הקיבוץ משמש כבנק לחבריו או שעוברים להתנהל מול בנק חיצוני.