חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 31 (5802) יז' אלול תש"ע 27.8.10


 


 


 


 


 

מזל טוב

לרותי גורן

ולאינס אקדסמן

לנישואיי תומר עם אורית

ברכות חמות לכל המשפחה (וגם ל"פויקה")


 


 


 


מזל טוב

לרעיה ולני האולינג

וליהודית לביא

לנישואיי אילן עם טינה

ברכות חמות לכל המשפחה


 


 


 


מזל טוב

לנילי ואבנר להולדת הנכד

בן לרוני ומיקי

ברכות חמות לכל המשפחה


 


 


 


 


 


 


 


 

פותחים שולחן


 

גזברות: בתאריכים 24.8.10 ל- 7.9.10 עמי גלעד מחליף את יגאל קצנלנבוגן


 

מערכת העלון

בישיבה, שהתקיימה ביום ב' 16.8.10, החליט הצוות לשוב ולפרסם כי:

  1. תודות: המערכת מבקשת שלא להעביר לפרסום בעלון, תודות והוקרות אישיות או צוותיות, לחברים וצוותי עבודה המבצעים את עבודתם.

אפשר ורצוי להעביר תודות כאלה באופן אישי לחבר או לצוות.

חברי המערכת: גלי יגודה, נועם גרוסמן, אסתר לרר ונירה כהן

מומלץ להאזין ל-20 הדקות הראשונות של תכנית "חותרים למגע" בהגשת שרון טייכר וערן בלכוביץ'. מחכה לכם צחוק בריא ומחזק. דרך אתר גל"צ:


video.espx?newsid=64235
http://www.glz.co.il/pop

]ב. עילום שם: החבר או החברה אשר העבירו לפני כשלושה שבועות, באמצעות אתר הקיבוץ, שאילתא לועדת בריאות בנושא ביטוח סיעודי – אנא הזדהו. השאלה במקומה, אך מתבקשת הבהרה. אנו מזכירים שרק במקרים מיוחדים נאפשר פרסום בעילום שם.


 


 


 

שאילתא לחיים, אקס רכז תרבות

"מחסן פורים" ז"ל או: מי נתן את ההוראה?

על עוד מוסד ציבורי-תרבותי עלה הכורת: מחסן תחפושות פורים. במחסן הזה הושקעו הרבה אהבה וכסף והוא שימש מסד לחגי פורים יפים.

מעכשיו – "כל אחד לעצמו" (סיסמא מאוד אקטואלית). כל אחד צריך לקנות לו תחפושת (אם בכלל ירצה להתחפש ואם... יהיה פורים).

ונשאלת השאלה: למה ומי נתן את ההוראה??? עלי אלון


 

תשובתא: לעלי ידידי היקר

אם ידוע לך על תוכנית לכרות עוד מוסד ציבורי בעין שמר, אינני מבין מדוע אתה מפנה את השאילתא לאקס-רכז תרבות ולא לגורמים המתאימים? חיים חננאל


 

תקנון ירושות: בקרוב תעלה להצבעה, הצעה בעניין תקנון ירושות. ההצעה מאפשרת, מסלול לביצוע הירושה ללא עורך דין. כלומר, ביצוע מהיר וגמיש ללא הוצאות כספיות, ללא מיסים, ללא ניירת ומסמכים.

ביצוע המתחשב ברצון ובאינטרס של המשפחה בלבד. נוהג זה קיים בקיבוצים אחרים. מומלץ לקרוא וללמוד בעיון את ההצעה. יתכן ובעתיד היא תוכל לעזור לך. עידו ספקטור


 


 

סרט אימה הודי

עידית פיק (*)


 

אני נוסעת לקורס מדיטציה באחד המנזרים המבודדים במדבר לאדאק, צפון הודו. המנזר נמצא בוואדי, בנוי על צלע הר, הגישה אליו רק ברגל. אי שם למטה זורם נחל קטן, כמה עשרות מטרים מהמנזר.

אמצע הלילה, רעש חזק. מה, כבר חמש? קמים? לא, שתים עשרה בלילה. המבנה משקשק. חושך מוחלט אבל הברקים חזקים. הנזירות ליד החלון. ברגע של מכת ברק אני קולטת - הנחל המים מגיעים כמעט עד אלינו, הוואדי מוצף..נעלם. אנחנו לוקחים את הדברים החשובים


 

יוצאים החוצה לסופה. המבנה עומד להתמוטט. הנזירות מתפללות בהיסטריה. המים מתקרבים. אם המים מגיעים אלינו או במקרה של מפולת - מטפסים על ההר. אנחנו עומדים בגשם ומתפללים, וככה זה נמשך שעות. בארבע אני נרדמת ליד הכניסה.
בבוקר הזרם בוואדי פוחת. כבר אין בו כל כך הרבה מים, אבל יש בו גופות. ערומות, מרוטשות, מנופחות ממים. עשרות אנשים הולכים בבוץ ומחפשים את הקרובים שלהם. הם מביאים שמועות מהאזור - כפרים נמחקו, הכל הרוס, המתים ברחובות. אני אורזת ויוצאת ברגל לכיוון העיר לה. הדרכים נעלמו, נותרו מהן רק ערמות של סלעים. שקט. אנשים נוברים בבוץ לחפש ניצולים. בעיר, כמו בנס, האזור הגבוה בו גרים התיירים לא נפגע. מאה מטרים משם, לה התחתית נמחקה. בתים מבוץ הפכו לערמות והאחרים קבורים בבוץ עד הקומה השנייה. מכוניות מנופצות תקועות על גגות בתים או בתוך חלונות. מאות, או יותר, הנעדרים נסחפו ככל הנראה לפקיסטן.
מתנדבים עובדים בשקט, חופרים עם הידיים, וטרקטור אחד. אנשים יושבים ובוהים. אחרים מוציאים את מה שנותר מהבית שלהם ומעצמם ומתחילים ללכת, עם מזוודה, מזרון, טלוויזיה. הולכים לשום מקום. אחרי כמה שעות של חיפושים, רעב וצמא - מכולה מחלקת אוכל. אנשים יושבים על ההריסות ואוכלים בידיים , כשמחשיך אני מגיעה לחדר שלי, מותשת. אין חשמל וגם לא מים. שוב מתחיל טפטוף. פתאום מגיעים כמה מקומיים בריצה -

Nubra valley flood - all people go to the mountains ! no sleep madam! who sleep - die.

לתוך כל זה אנחנו נרדמים, סחוטים, בתקווה להתעורר בעולם הזה...
* * *

ארבעה ימים אחרי, המקומיים עדיין ישנים בהרים אבל הסכנה כנראה חלפה. כל דרכי הגישה עדיין חסומות אבל אספקת האוכל אמורה להספיק לימים הקרובים. ביום מעמיסים ציוד לפליטים, מפנים בית חולים מבוץ, או חופרים בערמות.

בלילה אני קצת רוצה הביתה.

________

(*) עידית פיק חיה בינינו מספר שנים ועבדה בחממה, לאחר שהגיעה במסגרת גרעין "אדמה".

תודה לטל אייזן שהעבירה למערכת את הקטע.


 


 

שנה טובה

ב"חפצ-חן" מתנות ודברים יפים לחג.

מיום ד' 1.9.10 - יהיה פתוח גם אחה"צ.

לשעות הפתיחה - יעקבו אחר הפירסום.


להתראות ניבה ורחל


 


 

הסעה לחתונת שרון ספקטור

הנסיעה לחתונה,ביום רביעי 01.09.10 בשעה 17:30. יציאה מרחבת חדר האוכל.

כל מי שמעוניין יפנה לעידו.


 


 

מועדון הנוער מחפש:

שולחן אוכל (אפשר גם מפלסטיק)

מאווררים

וכן כל פריט ריהוט שיש לכם מכיסאות ומפת שולחן (אפשר גם

מפלסטיק...) ועד תמונה או פוסטר וכד'.

נודה לכל מי שיכול לתרום - מיי ואדווה


 


 

למוזיאון דרושים משבצים/ משבצות לשבתות וחגים

לתפקידים הבאים: קופאים, מדריכים , נהגים ( נשים וגברים כאחד)

תדירות: אחת 4 או 5  שבתות, חגים.

שעות עבודה: מדריך וקופאי - 5 שעות, נהג - 3 לשעות (לעיתים יותר שעות)


 

תשלום: 40 ש"ח לשעה, אין מגבלה שנתית על התוספת לתקציב למשבצים במוזיאון

המעוניינים בבקשה לפנות לטובית בהקדם.


 


 


 

מדיוני הנהלת קהילה מתאריך 28/07/2010


 

  1. בהנהלה הכלכלית הוחלט על העברת מליון ₪ מרווחי העסקים בשנת 2009. משה רונן, יו"ר אגודת "שמר" הציג את הצעתו לחלוקת הכסף, כך ש-200 אש"ח יועברו ל"שמר" ליורשי חברים, והשאר יועבר לקהילה, לפי חלוקה של 200 אש"ח לצורכי הקהילה ועוד 600 אש"ח לחלוקה שוויונית לחברים.

    הוחלט: לאור החלטה קודמת בשיחת קיבוץ, לפיה "שמר" יחלק קודם כל 500 אלף ₪ לחברים ו-250 אש"ח הבאים ליורשי נפטרים – מעבירים לשיחה המלצה לדבוק בהחלטה זו, ולהעביר לקהילה רק את הסכום הנותר (550 אש"ח) לחלוקה שוויונית לפי מפתח של 100% לחבר ו-50% למועמד.


 

  1. חיילים המשרתים שבוע שבוע והוצאותיהם בשבוע בבית גדולות, פנו לעבוד בשבוע הזה ולהכניס משכורתם לתקציבם האישי. ועדת צעירים דנה בנושא והיא ממליצה לקבל את הבקשה.

    הוחלט: חיילים בשירות סדיר יוכלו לעבוד ולהכניס את התמורה לתקציבם האישי. זאת בכפוף לכך שברשותם אישור צבאי לעבודה. חיילים העובדים בעין שמר יקבלו תלוש שכר כמקובל. ההחלטה תצורף כנספח להסדר צעירים.


     

  2. יובל הציג את עמדתו לגבי אירגון תחום הבנייה, ובעיקר לגבי שימור ההפרדה בין ועדת תכנון לוועדת דירות.


     

    הוחלט:

    1. הוועדות יישארו נפרדות, לפי ההרכב שהציג יובל.
    2. רכז ועדת דירות ישב כחבר בוועדת תכנון.
    3. רכז הבניין יהיה איש מקצוע בהיקף 80%
    4. תוקצה מזכירה בהיקף של 20% למטרת קבלת פניות מהציבור ועבודות משרדיות
    5. מרכז הבניין אחראי על פניות הציבור ומפעיל את בעלי המלאכה.


     

  3. עמי הציג את המהלך המוצע להעברת כל יתרות החברים להתנהלות בבנק, כולל הוצאת פנקסי צ'קים אישיים, כרטיסי אשראי על חשבון החברים וכו'. הנימוק המרכזי למהלך הוא הגנה על חסכונות החברים.


     

    הוחלט: להמשיך לבדוק את הנושא.


     

  4. עידו הציג את הצעתו, לאפשר העברת כספי הנפטר הנמצאים בתקציבו הקיבוצי לידי בני המשפחה היורשים, ללא צו ירושה.

    הוחלט: לא לקבל את הצעת עידו ולהמשיך את ההתנהלות כיום, לפיה הקיבוץ לא מוציא כסף מעזבונות חברים ללא צו קיום צוואה או צו ירושה. ההתנהלות הזו קיימת בעין שמר כבר זמן מה והיא תואמת את ההנחיות של התנועה הקיבוצית וכן הגורמים המשפטיים העובדים איתנו. מטרת ההתנהלות הקיימת היא להגן על עיזבונות החברים ולדאוג להעברתם החוקית ליורשים.


     


     

    (המשך דו"ח הנהלת קהילה)

  5. ועדת בריאות – רוני הציגה את הוועדה שגיבשה קרן משיח, המרכזת: אוריין (בתוקף תפקידה כוועדת רווחה), צוק חרודי, נחמה רימון, ענת קצנלנבוגן, יהודית סגולי. הוועדה אושרה. רשם: יוסי בוריס


     


     


     


     


 

קטעים ממכתב שהגיע למשרדי הנהלת הקהילה, ממזכיר המועצה האזורית מנשה:


 

הנדון: תקינות גני משחקים בישובים

  1. לפני מספר חודשים, המועצה האזורית קיבלה הודעה מהממונה על התקינה במשרד התמ"ת, על כך שגני המשחקים ב- 6 ישובים אינם עומדים בתקינה המחייבת ואינם מתוחזקים כנדרש. הממונה דרש לסגור את גני המשחקים עד לביצוע עבודות שיביאו למצב תקין.
  2. האחריות על תחזוקת גני ילדים חלה על הועד המקומי.
  3. ההתדיינות הגיעה עד לבית המשפט. זו הסיבה שהמועצה שלחה תחילה מכתב לועדים של 6 הישובים, לאחר מכן צו סגירה של גני המשחקים והתקינה שלטים המודיעים שהגנים סגורים ואסור להשתמש בהם.
  4. בסופו של דבר הושגה פשרה: הממונה על התקינה, הכיר באחריות הועד המקומי, אך דרש מהמועצה נקיטת צעדים מעשיים למניעת שימוש בגנים שאינם עומדים בדרישות התקינה.
  5. ● התקשרות המועצה עם חברה מקצועית.

    ● הבאת גני המשחקים בישובים לעמידה בדרישות התקינה.

    ● פירוק גנים שאינם יכולים לעמוד בדרישות התקינה.

    ● תחזוקה שוטפת של גני המשחקים במשך 3 שנים.

    בועז מנחם - מזכיר המועצה


     


     


     


 

חגיגת קניות


 

כמו הבאר בימים עתיקים, כך הכלבו הפך לאתר עליה לרגל ונקודת מפגש: רכילות קלה, או החלפת דעות על דא ועל הא, ברור עניין קיבוצי בוער, המלצה על מוצר - ותוך כדי השתתפות בריטואל האהוב המשותף לכל אזרח במאה ה-21 (חוץ מכמה בודדים...): צריכה ותרבות צריכה. או-טו-טו מגיעים החגים ואנחנו הולכים לבלות "בבאר" אפילו יותר מתמיד.

רגע לפני ההסתערות הגדולה,. בין הבונבוניירה לבקבוקי היין במבצע, מצאנו את חברי הצוות מוכנים ומזומנים לשרתנו ולהעצים את החוויה: דגנית חננאל (מנהלת), מיכל גולן, רובי משיח ואלעד יגודה.

הם הולכים לעבוד קשה בתקופת החגים - וכבר עכשיו הם יודעים מה באמת חשוב.

"חשובה לנו ההפנמה שזה מקום של שירות, לציבור קונים עם צרכים שונים - וצריך להקפיד להיות קשובים. משתדלים שיהיה נעים להיכנס שיהיה נקי ומסודר. (רואים! רואים!). קיבלנו חיזוק להרגשה שאנחנו עושים דברים נכון, בסיור שנערך לאחרונה בסביבה, בו למדנו שסל המוצרים אצלנו מגוון והמדפים עמוסי הסחורה - ברמת נגישות גבוהה".

ומכאן, רשות הדיבור לצוות הכלבו:


 

מדף המו והמה

"מוצרי החלבייה שלנו זוכים לביקוש ופופולאריות והפכו לכוח משיכה רציני לקונים מבחוץ. אין ספק: מדובר בהצלחה גדולה. הם עומדים בכבוד בתחרות עם ענקיות החלב תנובה, שטראוס וטרה. הגבינות טריות ומאוד טעימות".

אלעד: "לטענה כאילו הציבור עדיין מבולבל מול מקררי הגלידות, אנסה להסביר: בסופו של יום מחירי הגלידות שלנו זהים לאלו התעשייתיות. הגלידות של החלבייה נמכרות לפני משקל, ולכן נדמה כאילו האריזה קטנה יותר והמחיר גבוה. בהשוואת כמות מול מחיר - אין הבדל".


 

מדף "חייך! המצלמות עובדות"

"לאחרונה הורחב עוד יותר מעגל המצלמות בכלבו והוא מכסה "כל רחוב ופינה".

דגנית: " עד עכשיו המדיניות הייתה התרעה בעלון, אבל זה לא ממש עבד. הרחבת מערכת המצלמות מאפשרת נגישות עם אפשרות לצפות במה שנקלט גם שעות וימים קודם.

לכן - כאשר אין ברירה, אנחנו שולחים מכתב ובו פירוט מה שנקלט במצלמות. השלב הבא כבר איננו בידינו ועובר לדרג גבוה יותר... זה נושא רגיש ולא קל.

מערכת המצלמות החדשה מאפשרת לנו גם להתמודד עם תופעת המכתבים האנונימיים, המתריעים, כביכול, על חבר זה או אחר. באמצעותן ניתן לאמת - היה או לא היה".


 


 


 


 

מדף "כל אבטיח - מלמיליאן"

"מחלקת הירקות והפירות, היא אחת המחלקות היותר חשובות שמעסיקה אותנו רבות.

זהו תחום קשה מאוד - לא רק אצלנו. אנחנו נותנים הרבה תשומת לב למחלקה, ומשתדלים מאוד למצוא את הספק הנכון עם המחירים הזולים והירקות הטריים. לשם כך אנחנו עובדים עם 3 ספקים שונים המגיעים מדי יום עם סחורה טרייה. זוהי תקופה קשה בשוק בכלל - שרמת המחירים מגיעה לשיאים חדשים. צריך לזכור שבכלבו כמו שלנו - הקניה היא לא בכמויות גדולות כמו בענקים המתחרים - ולכן איננו יכולים לעמוד בתחרות המחירים שבשוק הסופרים הגדולים".


 

תיקרת התקורה או תקורת התיקרה

"נושא המחירים בכלבו מתעורר מדי פעם, בטענה שאינם באמת נמוכים יותר.

בעסק מסוג זה, יש להסתכל על סל מוצרים ולא על פריט זה או אחר. אנחנו לא מעלים מחירים כך סתם. ומאוד מקפידים שהעלאת מחירים של קבוצת מוצרים אחת תתאזן ע"י מחירים אטרקטיביים מאוד בקבוצת מוצרי ייסוד כמו סוכר, קמח, שמן, משקאות תוססים, נס קפה וכד' - שעלותם על המדף היא כמעט כמו מחיר העלות. כך שבסופו של יום - סל המוצרים אצלנו הוא סביר ביותר ואפילו כדאי.

חשוב להזכיר לציבור, שהכלבו כבר מספר שנים איננו מסובסד. הקהילה גובה מהענף סכומים גבוהים כל חודש: ארנונה, תקורה, שכר דירה, חשמל ועבודת החברים - זה מגיע לסכומים גבוהים ביותר.

בשיחת קיבוץ הוחלט על הוספת 18% לכל מוצר כדי שנוכל לעמוד ביעד האיזון.

פניותיי לשלושה מנהלי קהילה לבחון מחדש את ההחלטה - נענו בשלילה. כרגע הנושא נמצא בבדיקה מחודשת. ניידע את הציבור אם יהיה שינוי.


 

עם כל זאת - הכלבו עובד טוב, התוצאות יפות והמחזורים בהחלט משביעי רצון".


 

מדף "רואים בקפה"

יש רעיונות מעניינים לעתיד. למדנו שקיבוצים פתחו פינת קפה עם ארוחות קלות, או הציבו בפינת הירקות והפירות מכונה למיצים טבעיים ועוד אי אילו רעיונות.

גם אנחנו בודקים כיוונים כאלה - אך עוד חזון למועד ולקונה. בינתיים רק נאמר שחושבים על מינוף עתידי ונשאיר את הציבור מסוקרן.


 

עד שכל אלה יתממשו, נשקיע במבצעים ונמשיך להעשיר את המוצרים על המדפים.


 

ממש בימים אלה, מתבשל מבצע לרגל החגים, שיכלול כשלושים מוצרים, ויהיה משולט היטב ברחבי הכלבו. הלקוחות המסורים, מן הסתם כבר שמו לב לחידושים האחרונים הכוללים את מגשיות הסושי והירקות האורגניים בסופי שבוע.

חידוש נוסף שכבר הופעל: אפשרות לחברים לבצע קנייה בכסף מזומן או בכרטיס אשראי, ללא תוספת מחיר ובאותה רמת מחירים של קנייה דרך התקציב.


 

אז תמשיכו להגיע. כי אנחנו שמחים לראותכם ומבטיחים חווית קנייה עם יחס אישי, ושורשים מקצועיים המגיעים עד ימי "קלמן את זלמן" - וכל אלה במרחק הליכה, קלנועית או אופניים.

בברכת חגים שמחים ושנה צרכנית טובה


 


 

הקרב על "גרנות"

ב"ידיעות קיבוץ" קראנו , על האווירה המתחממת סביב מינויו של איציק בדר (יו"ר "גרנות") לקדנציה נוספת לאחר 18 (!!!) בתפקיד זה.

על פי תקנון התאגיד, אחת ל- 3 שנים יש להעמיד את היו"ר לבחירה מחודשת. אם נעשה הדבר - אציק בדר כבר סופר 6 קדנציות, והקרובה תהיה ה-7 שלו.

האם זה טוב לנו? רן רונן מבית אורן, מצוטט אומר: " החלטתי להציג מועמדותי לתפקיד יו"ר גרנות לאחר שהגעתי למסקנה, שיש צורך בשינוי אותו ניתן לתמצת בחמש מילים: השבת גרנות לבעלי, חברי הקיבוצים".

היות וכלכלת עין שמר תלויה וקשורה במידה רבה למה שקורה ב"גרנות" - נשלח דוא"ל לעודי דגאי ולניב רונן, שניים המבלים לא מעט שעות בחדרי הישיבות המעטירים של "גרנות", להבהרות. עודי משיב:


 


 

חדשות טובות בכדורעף

למרות שהקבוצה סיימה רק במקום ה- 3 בליגה השנייה, זכינו מן ההפקר ונשחק השנה בליגת העל בכדורעף.

הקבוצה מורכבת משחקני בית כמו רביב (סמבה) שחר (שחזר מגלות קצרה בחדרה), רם מור (שחזר מגלות באפריקה) אמיתי ששון, והשחקנים הצעירים - יובל אפשטיין ויוגב מור.

השנה יאמן את הקבוצה מאמן חדש - תומר רוסיאנסקי.

שלמה שחר - ימשיך לנהל במסירות. הליגה תיפתח לאחר החגים.

למעשה, הקבוצה נבנתה לליגה השנייה, במגמה לחזור לליגה הראשונה, ולכן אין שחקני חיזוק זרים בעלות גבוהה. יתכן ובהמשך נצליח לגייס ספונסר שיאפשר הבאת שחקני חיזוק.

עם זאת, צריך לזכור שהכל יכול לקרות, והשחקנים באים עם כל הכוונות להלחם על כל כדור.

העונה אמורה להיות "לא קלה"- וזה לא חדש לשחקנים ולאוהדים. אבל בהחלט מנשבות רוחות של שינוי.

כל שנותר הוא לקוות, שתהיה עונה מהנה, עם כדורעף איכותי, ניצחונות - והכי חשוב שתבואו לעודד. אמיתי ששון


 



 

מה נשתנה?


 

מסלול שיתופי לפנסיונרים (חדש בתכנית)


 

מה במסלול?

מה היתרון?

כל חבר ותיק יוכל לבחור אם להצטרף לשינוי או להישאר במסלול השיתופי

השינוי לא יאלץ חברים ותיקים לשנות את אורח חייהם, והם יוכלו להמשיך כמו

היום




 

חינוך יקר בזול...

החינוך האיכותי בעין שמר – עולה כסף... איך נבטיח שכל ילד בקיבוץ יוכל לקבל את החינוך שלנו?


 

מאיפה יבוא הכסף לסבסוד?


 

עד מתי נמשיך לסבסד את החינוך? אחרי שנתיים לשינוי נבדוק שוב את הסבסוד במגמה להעלות את תקרת ההוצאות ל-30%, ולאחר שנתיים נוספות תיבדק האפשרות להעלות ל-40%.


 


 


 

תגיד כן (או לא ) לזקן

 

במסדרונות בית התנועה הקיבוצית פגשתי את א. ס. השיחה התנהלה בנוסח של "אז איך אצלכם, ואצלנו זוהמה שלומך, איך הבריאות, מה מעשייך בימים אלה" וההמשך דמה לשיחות רבות המורכבות בעיקר "מהוצאת קולות" שמטרתן להתגבר על המבוכה שבמפגש בו אין למשתתפים הרבה לומר האחד לשני. לקראת סוף שיחתנו, כבדרך אגב, הפטיר א. ס. הידוע באנרגיית המתפרצות שלו המופנות תמיד לכיוון תרומה למשהו שהוא מעבר לאינטרס האישי שלו: "לפני חודשים אחדים הוחלט בקיבוץ שלי לעבור למודל של רשת ביטחון. אני, כידוע לך, הוסיף ואמר, תומך עד היום בתפיסה השיתופית. אבל הפעם החלטתי לא להתערב בדיונים. בימים אלה מלאו לי שבעים וארבע שנים, גיל מופלג לכול הדעות ולכן החלטתי להשאיר את ההחלטה בידי הצעירים ולא לקחת חלק בדיונים על תוכנית השינוי." מישהו אותת לי מקצה האולם, השיחה עם ידידי הוותיק נקטעה לפני שניסחתי לעצמי את התגובה לעמדתו. ימים רבים אחרי השיחה עם ידידי הנמרץ אני מהרהר בדבריו. האם הצדק אתו? ואולי עדיף לחברי קיבוץ שעברו את גיל השבעים להניח לויכוח, לעלות על הטריבונה הוירטואלית ולאפשר לצעירים שעתידם לפניהם לעצב לעצמם את אורחות חייהם בעתיד? והרי, אומרים האומרים, וותיקי הקיבוץ ובניהם המהווים את הדור השני בקיבוץ, עיצבו לעצמם בעבר את דמות החברה בה רצו לחיות, ופעלו בתוכה ולמענה. עכשיו הגיע תורם של הדורות הצעירים יותר לעצב לעצמם את דמות החברה בה הם רוצים לחיות ולפעול. נכון, לגבי נושא אחד אין חילוקי דעות. נושא זה הוא גודל הפנסיה שיעניק הקיבוץ לוותיקיו לאחר שיתבצע השינוי והקיבוץ יהפוך מקיבוץ המתנהל על פי העקרונות השיתופיים לקיבוץ מעמדי המתנהל על פי עקרונות אחרים. מוסכם על רוב רובם של חברי הקיבוץ שבנושאים הקשורים לגובה הפנסיה יש לאנשים המבוגרים זכות מלאה להתערב, וגם להיאבק על זכויותיהם לקבלת פנסיה הוגנת. אבל את יתר מרכיבי אורחות החיים החדשים, סוברים רבים, יתכבדו וישאירו לצעירים מהם שעתידם המתארך עוד לפניהם.

כך חשב ,כנראה, גם ידידי א. ס. והפנה את מרצו לפעילויות אחרות שהיה בהן תרומה לנושאים שנראו לו בעלי חשיבות לתנועה הקיבוצית ולמדינת ישראל. א. ס. הוא לא היחיד מקרב בני גילו שהגיעו למסקנה זאת והחליטו לוותר על המאבק על דמות החברה הקיבוצית בה הם חיים ובכך, למעשה, סייעו לעיתים קרובות לתומכי הקיבוץ המעמדי להשיג את הרוב הדרוש כדי לבצע את השינוי.

רבים מתלבטים בשאלות הזכות והחובה של בני השבעים פלוס להתערב בנושאים הקשורים לדמות החברה הקיבוצית בעתיד. לעיתים החלטתם לבחור במדיניות של אי התערבות זוכה גם לעידוד גלוי או מרומז מצד החברים הצעירים יותר החיים איתם במסגרת החברה הקיבוצית. "אתם את שלכם עשיתם, עכשיו תנו לנו לקבל החלטות, לנו עוד יש הרבה זמן לחיות וחשוב לנו לחיות אותו לפי רצוננו. אם לא תצביעו בעד השינוי נעזוב את הקיבוץ ונשאיר אתכם לבדכם, אם השינוי לא יעבור נדאג שיהיה כאן כאוס מוחלט, וחוץ מזה אתם מיושנים" ועוד אמירות מסוג אלה.

רבים מהחברים המבוגרים מקבלים על עצמם את "חובת" העמידה בצד הנרמזת או נאמרת באופן גלוי, ושותקים שתיקה של אילוץ.


 


 


 

ויש הבוחרים אחרת. הם מודעים לחשיבות הניסיון הקיבוצי אותו רכשו במשך שנים של פעילות מקומית, מודעים לחשיבות ההיכרות הקרובה עם תופעות אנושיות מורכבות בהן נתקלו בעבר ומהתמודדות עמהן למדו רבות על עצמם ועל חבריהם לקיבוץ, ובעיקר קיים בהם הרצון להמשיך ולקיים חברה הבנויה על שוויון בין שונים. כול אלה לא מאפשרים להם להשתמש בזכות השתיקה ובכך להתחמק מלקחת חלק במאבק על עיצוב דמותו העתידית של קיבוצם.


 


 


 


 

לדעתם של אלה זכותו וחובתו של חבר קיבוץ בכול גיל להתמודד על אורחות

החיים בביתו הקיבוצי העדיפות בעיניו. שתיקת הכבשים של הוותיקים בעלי הדעה, החלטתם לא לשתף את הציבור בשיקול דעתם הנשען על ניסיון חיים קיבוצי עשיר מרדד את עומק הדיון ובכך פוגע אנושות בעיצוב "חוכמת הקהילה" שהיא המפתח המרכזי למיצוי הרצון המשותף של כלל חברי הקיבוץ.

אבישי גרוסמן


 

 



 

היום השני שלאחר נפילת המודל הדיפרנציאלי

פגישה במועדון

יש חשיבות לשמוע וללמוד מניסיונם של קיבוצים אחרים. כאשר קיבוץ נכנס למשבר כלכלי – האם האפשרות היחידה העומדת בפניו היא המעבר ל"קיבוץ מעמדי", מופרט? האם אפשר לצאת ממשבר גם בדרך השיתופית?

הזמנו את דגי חבויניק מקיבוץ זיקים ואת עודד ליפשיץ מניר-עוז לספר על קיבוציהם.


 

קיבוץ מלוכד מול מכות קשות

דגי: אני כמעט בן עין-שמר, הורי היו מקבוצת המייסדים...

קיבוץ זיקים השיתופי עבר משברים קשים. ב"הסדר המשלים" ב-97 מחקו לנו 100 מיליון אבל קבעו כושר החזר גבוה. אח"כ עברנו מכות קשות בשני הענפים המרכזיים: המפעל והרפת. הרפת שלנו הגדולה בארץ חטפה מחלה וחיסלנו את כל העדר. לא יכולנו לעמוד בהסדר. נשארנו עם 70 מיליון חוב והחזר של 7 מליון כל שנה.

איך קיבוץ מתמודד עם מצב כזה? אנחנו קיבוץ מאוד מלוכד, מאז ועד היום. קיבוץ בית-קמה פשט את הרגל – התנועה הציעה גם לנו להכריז על פשיטת-רגל. לא קיבלנו את ההצעה. התחלנו בצעדים: הקמנו צוות אישור קניות; הגענו להסדר חוב עם כל הספקים. הורדנו 20% מתקציב האישי מהוצאות הקיום, צימצמנו את המערכת הקהילתית, סגרנו את ארוחת הבוקר והערב (פרט ליום שישי, הפרטנו חשמל ומזון. החלטנו לבנות הרחבה קהילתית אבל אז באו שמונה שנות קסמים והקונים ברחו. מכרנו את המחלקה הבעייתית במפעל והוא התחיל להתאושש. הגענו להסדר עם הנושה הראשי – בנק הפועלים. הצלחנו


 


 


 


 

להשתלט על החוב. העברנו 20 חברים לעבודות יותר רווחיות. הקיבוץ נתן אימון בצוותי החירום.

התמונה החלה להשתנות. הצלחנו להחזיר כל שנה 7 מיליון חוב. ועוד נשאר רווח קטן. בעוד כמה שנים נחסל את החוב.עלינו על דרך המלך. ב"התנתקות" נתנו אדמות למדינה וכך הצלחנו לסגור את החוב. החזרנו לחברים את הכסף שהורדנו מתקציבם.


 

במשך שנה וחצי קיימנו דיונים איזה קיבוץ אנו רוצים וברוב גדול – 70% - החלטנו להישאר קיבוץ שיתופי, בהחלטה מפורשת שלפחות שנה לא חוזרים לדון.

שינויים שיתופיים: מאפשרים עבודה נוספת במקומות נדרשים, עד סכום מסוים, כולל עובדי חוץ לפי גובה המשכורת, תוספת גלובלית.


 

מאבק נועז מול הבנקים

עודד: אני יו"ר כלכלי של ניר-עוז, רכז צוות הפנסיה.

אף פעם לא היינו עשירים. נקלענו למשבר בשנות ה-80, החוב צמח בגלל השקעה גדולה במפעל ניר-לט. היות ואת מחצית ממניות המפעל מכרנו לאריסון – הטילו עלינו ב"הסדר" החזר חובות גבוה. הבנקים "ישבו" עלינו ומנעו כל פיתוח. המשבר הכלכלי גרם למשבר חברתי וחוסר אימון בעתיד, בדיחות "מי אחרון יכבה את האור". ב-2002 עשינו מעשה נועז: הפסקנו לשלם חצי מהחוב (הבנק מעדיף חצי מאשר בכלל לא). הורדנו 15% מתקציבי הקיום. יצאנו למאבק על הסדר נוסף.

למזלנו פיצו את קיבוצי הגבול כשבנו גדר על אדמותיהם וקיבלנו תשעה מיליון. המשק החקלאי השתפר. קיבלנו פיצוי מתנובה. אחרי מאבק, הבנק מחק חלק מהחובות. היום מצבנו מצויין. אנחנו יוזמים ומפתחים כלכלית. מפטמת עגלים הגדולה בארץ.


 

הוויכוח על השינוי

פתחנו בדיונים שנמשכו שנתיים וחצי. הוקם צוות שכלל את כל הדעות שעבד שנה ואיתר את הבעיות ועקב חילוקי הדעות התחלק לשני צוותים: דיפרנ' ושיתופי. בהתחלה היה מתח בין המחנות. ניר-עוז לא מלוכדת כמו זיקים. יש מתחים חברתיים ובעייה דימוגרפית קשה. האשימו אותנו שאנו רוצים לחבל בתהליך, לעצור וכו' [אנחנו מכירים...] כל צוות קיבל מנחה חיצוני והכין חוברת. לאט האווירה השתנתה ונוצר אימון, כי הבינו שהצוות השיתופי אינו בעד דחייה אלא בעד שינוי שיתופי. החלטנו ששנה לפחות לא מערערים על תוצאות ההצבעה.

לקח לנו שנים כדי לתפוס שאיננו קיבוץ עני ומסכן – מה שעזר לקבל את ההחלטה על קיבוץ שיתופי. לא היתה בעייה כלכלית וכל הנימוקים המקובלים והמופרכים על יעילות ו"מחר הכל מתמוטט" ירדו מהוויכוח. להיפך: הצוות השיתופי הביא את הנימוק של מצב כלכלי טוב.


 


 


 


 


 

פנסיה בקיבוץ השיתופי

איך הצלחתם לפתור את הגירעון האקטוארי?

עודד: הפנסיה שלנו בקרנות היא 900 שח, אבל קבענו רף גבוה לפנסיה: 6000. החלטנו שהנכסים של הקיבוץ הם הפנסיה של החברים. הקמנו תאגיד, אם המשק לא יוכל לממש נכסים התאגיד יתן את הסכום. הגברנו את צבירת הפנסיה לצעירים.

הפנסיה היא סכום הכסף שהקיבוץ צובר. זה לא מוכרח להיות בקרן הפנסיה. דווקא במדינה קרנות הפנסיה לא בטוחות. הפנסיה הקיבוצית שלנו יותר בטוחה. בקרנות הסכום שלנו קטן אבל יש לנו מספיק כסף לפנסיה. נתנו על כך התחייבות לחברים.

דגי: לא היתה לנו פנסיה. בזמן המשבר אפילו לא חלמנו על כך. כשמצבנו השתנה הוקם צוות פנסיה. כיום הפנסיה היא 3000 ויש לנו עוד כמה מיליונים טובים להבטחת הפנסיה הזו לוותיקים.


 

אצלנו הצוות השיתופי מוּדר וקופח. איך קרה שהחלטתם על תהליך הוגן - ועוד כשמנחי הצוות היו דיפרנציאליים - וליצור אימון?

עודד: הצוות השיתופי היה חזק. המנחים חשו שאנו יודעים לעמוד על שלנו וקבעו כללי משחק הוגנים. לאט לאט שני הצדדים הבינו. התהליך כלל ימי עיון לקיבוץ, חוגי בית, הרבה מאמרים בעלון. למרות הבעייתיות של רבים להבין – הקיבוץ היה מעורב.


 

היום השני לאחר נפילת המודל הדיפרנציאלי

איך פועלים הצוותים שיצרתם לשינוי שיתופי? האם ה"מפריטים" מהצד השני משתתפים בהם ומשתפים פעולה? מניסיון של קיבוצים ידוע שלאחר שהקיבוץ מחליט בניגוד לדעתם הם לא מקבלים את ההחלטה הדמוקרטית ועושים "מרד מיסים" וכו'?

עודד: התהליך היה של התקרבות ויצירת אימון, מגעים ועימותים על בסיס הוגן וסובלני. הם אמרו: "זכיתם, זה מקובל עלינו, נעשה שינויים ברוח שיתופית ונהיה חלק מהתהליך כי הקיבוץ גם שלנו. מאחר שחוברת השינוי שלנו היתה של רעיונות כלליים, עכשיו הצוותים עובדים על הצעות מפורטות. אצלנו אין תופעות של מרד. דווקא חלק מבעלי המשכורות הגבוהות הם שיתופיים. אנו מאמינים שהמצב הכלכלי הטוב ימשוך בנים ואנשים טובים להצלחה השיתופית.

דגי: זו בעיית הבעיות, איך חיים ביחד לאחר ההחלטה על קיבוץ שיתופי. לאחר שהתקבלה ההחלטה איננו בוחרים בעלי תפקידים לפי שיתופי או לא. כמובן שצריך לראות שב"מימסד" לא

יהיו רק אנשים בעלי דעה אחת. רכז המשק שנבחר הצהיר שלמרות שהצביע בעד "משולב" הוא ייקיים את ההחלטה השיתופית.

בשכונה הקהילתית שאנו בונים, לא הסכמנו לשנות את הקיבוץ בנימוק ש"אחרת בנים לא יחזרו".


 


 


 


 

איזה צוותים לשינוי שיתופי יצרתם?

עודד: רוח ההצעות שלנו הן: מרכיב הוותק בתקציב ובחיסכון, הסדר הורשה, פנסיה, תקנון רדום, קליטה, שירותים (אגב: חדר האוכל שלנו נותן שלוש ארוחות ביום)

הצוותים שהקמנו: צוות אורחות עבודה ופרנסה, צוות להגברת הביטחון הפנסיוני והחופש הכלכלי, צוות לטיפול בנושא קרן חיים והרחבת חופש הפעולה ב"דמי הורשה", צוות תכנון איסטרטגי, צוות תקנון רדום.

התמוטטות של "רשת הביטחון"

בעבר היתה טענה "חזקה" שהקיבוץ הדיפ' יותר יעיל בהתמודדות עם מצב משברי. איזה יתרונות יש לקיבוץ שיתופי להתמודדות עם משבר?

דגי: יש פה שילוב בין אידיאולוגיה לאופי קיבוץ מסויים. לדוגמא: זיקים וכרמיה. זיקים מלוכדת וידעה לצאת מהמשבר בצורה שיתופית. בכרמיה החליטו על "רשת ביטחון",אבל שם אומרים המנהלים עכשיו: "צריך להפסיק את רשת הביטחון, מה פתאום שנפרנס את הבטלנים". בהרבה קיבוצים יש התמוטטות מוחלטת של רשת הביטחון. קיבוצים רבים נשארו במצוקה גם לאחר השינוי וממשיכים "לספור את הפרזיטים".

עודד: מה הסיבות להצלחה ולכישלון בקיבוץ המעמדי או השיתופי – התשובות מורכבות. האינטרסים האישיים שונים לחלוטין. מפת האינטרסים משתנה. בשיתופי אפילו הבטלנים יודעים שמצבם יורע אם הקיבוץ לא יצליח – ולהיפך. בקיבוצים המעמדיים אין אינטרס כללי כזה. מי שלא חי מהרפת לא איכפת לו.

לדעתי קיבוץ שיתופי יכול לצאת טוב יותר ממשבר. אם בקיבוץ מעמדי חברה בת 65 נאלצת לעשות ספונג'ה – זה כישלון. רשת ביטחון שלא מגובה במשאבים ובחוזה משפטי לא שווה כלום. הצוות לשינוי שיתופי (צל"ש)


 


 

מהרכב

חברים שמקבלים ממני דוחות מודפסים בסוף כל חודש, שימו לב שבטעות בדפי יולי מופיע גם השבוע הראשון של אוגוסט. בכל מקרה תחויבו רק על יולי


 

לתשומת לב הנהגים: לאחרונה נוספו מכמונות מהירות רבות ברחבי המדינה, המצלמות את הנהגים ה"ממהרים". סעו לאט!!! הדוחות – על חשבונכם.


 

במקרה של תקלה מכאנית (קושי להניע או רכב תקוע) או תאונה, יש לפנות לאחד המוסכניקים.

במקרה של תאונה, חס וחלילה, יש בתא הכפפות טופס למילוי ומספר טלפון של חברת הגרירה ומספרי הטלפון של המוסכניקים - לעדכון. לאחר מכן יש להגיע לחיה חרודי עם הטופס המלא.


 

באחד הרכבים נמצאו משקפי שמש וכמה מעטפות אחת מהן של ישרכארד. הכתובת על המעטפות בחריש-קציר.
סעו בזהירות אוריין


 


 


 

מ ש " א –- מ כ ר ז י ם


 

דרוש/ה רכז/ת ועדת דירות


 

 

התפקיד כולל:

אחריות על תור השיפוצים

ריכוז ועדת דירות

ניהול תקציב

עבודה משותפת עם רכז בניין / תשתיות

כישורים נדרשים:

תודעת שרות ויחסי אנוש

יכולת לנהל תקציב גדול

יושר ואמינות

 



 


 


 

דרוש/ה רכז/ת לועדת תכנון

 

התפקיד כולל:

- ריכוז ועדת תכנון

- מתן מענה לחברים וענפים בתחומי - - תכנון סביבה ובינוי

- אחריות על התווית מדיניות תכנונית

לקיבוץ, כולל פיתוח ופיקוח


 


 


 


 


 

- שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע

האחראים על ביצוע – רכז בנין, רכז

נוי, חשמלאי וכו


 

כישורים נדרשים

תודעת שירות ויחסי אנוש

יכולת שיתוף פעולה

התמצאות בסיסית בנושאי תכנון

 


 



 


 

דרוש/ה רכז/ת לועדת השתלמות


 

 

התפקיד כולל:

ריכוז ועדת השתלמות

ניהול תקציב

ליווי המשתלמים

עבודה מול הנהלת חשבונות

כשורים נדרשים:

תודעת שירות ויחסי אנוש

יכולת ניהול תקציב

עניין בתחום ההשכלה

 


 


 

המעוניינים באחד התפקידים, יפנו לרוני גלעד עד ה – 5/9/10.

עלון בני מצווה, אוגוסט 2010


 

השבוע חוגגים ילדי כיתה ו' את אירוע הסיום של שנת בר המצווה. או-טו-טו מוסדניקים. תודו שכל פעם מחדש, מבלי שבכלל יש לנו שליטה על כך, זה עושה אותנו רגשניים. לראות את "הקטנים" האלה כבר "גדולים".

בשיתוף עם מערכת החינוך, העמדנו לרשות ילדי המחזור את דפי העלון. כל אחד בחר לראיין אחד מבני המשפחה. יצא כאילו כזה, מה-זה- מדהים...

לבני המצווה ולמשפחות - הרבה מזל טוב ונחת הדדית!


 


 


 


 


 


 

גל יגודה בת 12

בחרה את

חיים חננאל הדוד שלה בן
55

"בחרתי את חיים כי יש לנו קשר מצוין והוא מצחיק אותי מאוד"


 

 


 

ההורים של גל ההורים של חיים

סיגל ועידן אביבה ויצחק


 

גל - אחות צעירה לשני אחים בוגרים ממנה

חיים - אח צעיר לשני אחים בוגרים ממנו


 

חיים: סיפור שאני זוכר מגל

כשהייתה בת שנתיים, ההורים שלה ביקשו ממני לצלם את יום ההולדת בגנון.

תוך כדי צילומים, שמתי לב שגל לא נותנת לאף אחד להתקרב לעוגה שאמא שלה הכינה לה. אני כמובן המשכתי לצלם ונשארה לי מזה מזכרת מאוד מצחיקה.


 

גל : איך חגגת את בר המצווה שלך?

חיים: בעירנו צפת, יש הרבה בתי כנסת. עליתי לתורה בבית הכנסת שהוא בית הכנסת המפואר ביותר בצפת "אבואב".


 

חיים: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

גל: הטיול למצדה. אכלנו, חגגנו יומהולדת לבר, וכמובן עלינו למצדה, ירדנו בשביל הנחש... היה ממש אחלה. וגם מסיבת יום ההולדת שלי שארגנתי עם כל החברים.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשנייה:

גל: כשהייתי קטנה - חיים כל רגע היה מצלם אותי. עד עכשיו הוא מצלם אותי עושה שטויות עם אופיר בת דודתי (שהיא במקרה גם הבת שלו...). חוץ מזה שהוא מצחיק אותי הוא גם מלמד אותי איך לשחק מול מצלמה ודברים כאלה.

חיים: לפני כמה שנים, בילינו ביחד באילת ביום הכיפורים. כשהיינו ביחד בחדר המשחקים במלון, הוא היה ריק והכול היה פנוי בשבילנו. ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי אותך ואת אופיר עושות שטויות.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

גל: שחיים הוא מצחיק ואוהב ילדים.

חיים: שגל היא שחקנית תיאטרון מצויינת, שגם יודעת לרקוד.


 

שניהם ביחד הכי אוהבים בעולם את... המשפחה


 

עיין ערך "הצגת סיום":
הייתה זו מסורת רבת שנים, מעין חלופה מקומית שלנו לטקסי בר המצווה, בה חגג הקיבוץ עם כיתות ו' את סיום חברת הילדים והמעבר למוסד החינוכי. ילדי הקבוצה היו "מרימים" הפקה מושקעת של הצגת סיום, בה השתתפו כל הילדים וגם הורים וחברים.

זכורות במיוחד הצגות הסיום: "שוכני האלון" שהעלתה קבוצת "ערבה" (וזכתה לגרסאות מאוחרות); מחניים של "צאלים; הצגת "פינוקיו" של קבוצת "הדר" בכיכובו של יוסי בן מיור (שהעניקה לו את כינויו "ג'פטו") וגם ... "רובין הוד" של "ברושים" - הזכורה למי שזוכר.


 


 


 

אוריין מור בת 12

בחרה את

הדוד שלה שמוליק בן דור בן 59

"בחרתי בשמוליק, כי פעם שהייתי קטנה הייתי מבלה איתו המון"

 


 


 

ההורים של אוריין ההורים של שמוליק

צאלה וצבי אסתר וחיים


 

אוריין - אחות צעירה לשלושה אחים בוגרים ממנה

שמוליק - אח בכור ל 3 אחים צעירים ממנו


 

סיפור על אוריין שהייתה קטנה:

שמוליק: כשאמא שלה, צאלה, למדה, הייתה מגיעה עם דלית למשרד שלי בתעשייה

וממלאת את הקירות והארונות בציורים.


 

אוריין: איך חגגת את בר המצווה שלך?

שמוליק: תקופה ארוכה למדתי עם איש דתי להניח תפילין ולהתפלל בתורה. וכשהגיע הזמן, בשבת של ההפטרה שלי, לבשתי חולצה לבנה ומכנסיים שחורים - והלכתי עם משפחתי לבית הכנסת. עליתי לתורה, קראתי את הפרשה וזרקו עלי סוכריות... אחר כך ערכנו ארוחה גדולה לכל המשפחה בבית הורי.


 

מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

אוריין: מסיבת בת המצווה שלי לילדים ולחברים שלי בבריכה. ואת הטיול למצדה אני

זוכרת כאירוע מוצלח מאוד.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשנייה:

אוריין: כל פעם שהייתי ישנה אצל שמוליק ודלית, בבוקר היינו אוכלים טוסטים עם גבינה

ושותים שוקו. אחרי זה הייתה פעילות יצירה.

שמוליק: זכור לי שהייתי מלמד את אוריין לצייר ציפורים, פרפרים פרחים וכו' והיא מאוד

אהבה את זה. היה לנו מנהג, שהיינו הולכים ביחד לבריכה היא הייתה קופצת

מהכתפיים שלי. יש לי גם הרבה זיכרונות מהטיולים המשפחתיים, בהם לימדתי

אותה לזהות צמחים ובעלי חיים.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

אוריין: מלא, מצחיק, נחמד, אוהב, יפה, חכם ויודע לצייר.

שמוליק: יפה, חברותית, חכמה, שקטה, סקרנית ואוהבת.


 

שנינו הכי אוהבים בעולם - את המשפחה שלנו.


 

עיין ערך - פרשת השבוע: ומה כל זה קשור לבר מצווה? כיוון שחתן בר המצווה הופך לחייב במצוות, הוא יכול לעלות לתורה. ולכן נהגו ישר אחרי היותו בן 13 להעלותו לתורה. אין שום חובה הלכתית לעלות לתורה או לקרוא בתורה, אלא מדובר במנהג.


 


 


 


 

אורי זהר-סל בן 13

בחר את

דודתו ציפי סל בת 57

"בחרתי בך כי את היית הכי זמינה..."


 

 


 

ההורים של אורי ההורים של ציפי

רקפת וחמי גניה וזכריה


 

אורי - מספר 3 או 4 (תלוי איך סופרים) לשני אחים בוגרים

ציפי - אמצעית בין אחות ואח


 


 

ציפי: משהו שאני זוכרת על אורי

כשהייתם בגן חמשוש, אספתי אתכם ועברנו בחורשה ליד עץ כלשהו, שהיו עליו פירות לא אכילים. פתאום עצרת אותי ואת אבשלום ואמרת לנו: "הביטו! זה עץ סרק!"


 

אורי: איך חגגת את בת המצווה שלך?

ציפי: בזמננו לא חגגו. במקום חגיגה קיבלנו כל אחד - שעון מהקיבוץ.


 

ציפי: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

אורי: מאוד אהבתי את הטיול למצדה. לא היה רגע משעמם. כל הזמן קרה משהו.


 

זיכרון שיש לנו זה מזו:

אורי: שהיית צריכה לנסוע לפולין לשנתיים. אז אני ואבשלום שאלנו כל מיני שאלות על

פולין, ולימדת אותנו על השפה הפולנית ובמה היא שונה מהעברית.


 

ציפי: כשהיית בן שנתיים נפלת ממתקן ליד המועדון ואבא לקח אותך לבית חולים. אני כבר

חיכיתי לכם שם. היית מאוד מבוהל ולא רצית להתקרב אלי. רק על הידיים של אבא

היית מוכן להיות., כמו קוף קטן.


 

מה הכי מאפיין אותנו?

אורי: שאת באה בימי שישי ועל כל דבר יש לך זמן להתייחס ולפתח איתנו

שיחות רציניות.

ציפי: שאתה עצמאי בדעות שלך, יש לך חוש הומור ואתה מאוד חכם.


 

עיין ערך - שעון לבר מצווה: בשנות ה-60 של המאה ה-20, הוחלט בקיבוץ לציין בדרך אישית כלשהי, את האחריות המתלווה לגיל בר המצווה והמעבר למוסד.

וכך - למסיבת סיום חברת הילדים ולהצגת הסיום נוסף סממן נוסף: במקום בסוף המוסד, הוקדם המנהג לחלק שעונים לבנים ולבנות - לסיום כיתה ו'. רגע לפני המעבר למוסד.

השעון נועד לסייע בקבלת האחריות לעמידה בזמנים, אך בעיקר נועד שלא יהיו תירוצים לאחר לשיעורים ולעבודה. רבים מהילדים חששו מאוד לאבדו (כי לא יקבלו אחר) ולכן הוא נותר

בארון או בבית ההורים. והתירוצים? נו טוב בשבילם לא צריך שעון. צריך דמיון.


 


 


 


 


 

שחר לוי-דקל בת 12

בחרה את

אחותה - דניאל דקל בת 24

"בחרתי אותך כי את אחותי הגדולה"


 

 


 

ההורים של שחר ודניאל

נירית ואהוד


 

סיפור שאני זוכרת משחר

דניאל: כשהייתה תינוקת הייתה בוכה כל כך חזק שהייתה מפסיקה לנשום. ואני הייתי רצה

מהבית מרוב פחד.


 

שחר : איך חגגת את בת המצווה שלך?

דניאל: חגגו לנו במסיבה גדולה בסוכה של הקיבוץ בחול המועד סוכות.


 

מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

שחר: טיול מצדה עם כל ההורים והילדים מעין שמר. מאוד נהניתי.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

שחר: אחותי דניאל מאוד חסרה לי בשנים שחייה בחו"ל. עכשיו שחזרת זו המתנה

הגדולה ביותר שקיבלתי.

דניאל: כשאמא הביאה אותך, זאת הייתה מתנה גדולה מאוד בשבילי.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

שחר: משחק הכדורסל שהוא חלק מדניאל כל השנים.

דניאל: העקשנות והיופי המיוחד שלך.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

שחר: את הקיבוץ.

דניאל: את המשפחה שלי.

עיין ערך - טקס רפורמי: טקס בת-המצווה הראשון בבית כנסת רפורמי התקיים ככל הנראה בשיקגו ב-1930. ב-1960 כבר נערכו טקסי בת ובר מצווה כמעט בכל הקהילות הרפורמיות באירופה ובארה"ב.

כיום חגיגת בת המצווה של נשים בזרמים האלה, כוללת בדרך כלל קריאת המפטיר וההפטרה ונשיאת דרשה. בחלק מהקהילות מקובל לקיים טקס וחגיגת בת-מצווה גם לנשים מבוגרות, ובנוסף להניח תפילין ביום חול. מקובל גם, שבנות ובני המשפחה עולים גם הם לתורה, בעליות הנוספות שבאותו היום.


 


 


 


 

יובל שורר בת 11.5

בחרה את

סבתא עדה שפירא בת 70

"בחרתי לדבר עם סבתא כי "הקשר שלי איתך קרוב וחזק"


 


 

ההורים של יובל ההורים של עדה

נוגה ודני עליזה ונחמיה


 

יובל - מספר 2 לעוד 3 אחים

עדה - בכורה לשני אחים


 


 

סיפור שיובל זוכרת מסבתא:

היית הולכת איתי לרפת לראות את החליבה של הפרות. אני מאוד אהבתי את הפרות ואהבתי לבקר ברפת אחה"צ. זה היה חלק מהבילוי הקבוע שלנו.


 

יובל: איך חגגת את בת המצווה?

עדה: כמו כל יום הולדת רגיל.


 

עדה: מאירועי שנת בת המצווה איזה זכור לך במיוחד:

יובל: מסיבת בת המצווה,שחגגו לי עם המשפחה.

השנה נסענו כל קבוצת בני המצווה למצדה עם ההורים. היה טיול מדהים!


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

יובל: הייתי הולכת לישון אצל סבא וסבתא בימי שישי. מבלה בערב שישי אצלם

בבית, אוכלת גלידה, מתפנקת ובעיקר - המון צחוקים.

עדה: הייתי לוקחת את יובל לטיולים ששתינו מאוד אהבנו. הייתי גם מלווה אותה להתאמן

על הפסנתר. ובכלל היינו מבלות זמן איכות, של שיחות מעניינות על כל מיני נושאים.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

עדה: יובל ילדה מאוד מקובלת ואהובה בחברה.

יובל: יש לסבתא שמחת חיים והמון אנרגיה חיובית.


 

אני הכי אוהבת בעולם:

יובל: את המשפחה שלי וללכת לבריכה.

עדה: לטוס לחו"ל, לעבוד בקוסמטיקה וכמובן - את המשפחה.


 

עיין ערך - בגרות: בהשוואה לעבר, ההתבגרות כיום ארוכה יותר ומתחילה מוקדם יותר. הסיבות לתופעה זו מגוונות, ובהן שיפור בתנאי והרגלי התזונה וריבוי המיומנויות והידע שהחברה מצפה מאדם לרכוש בטרם ייחשב בוגר


 


 


 


 


 


 


 

ליפז חרודי בת 12

בחרה את

סבתא שלה עדנה חרודי בת 71

"בחרתי את סבתא כי אני אוהבת לשמוע את הסיפורים שלה

ובגלל שהיא סבתא שלי"


 

ההורים של ליפז ההורים של עדנה

חיה וצוק חנה וגצל

ליפז- בכורה לאח ואחות צעירים

עדנה - אמצעית לשני אחים


 

סיפור שאני זוכרת מסבתא:

ליפז: אנחנו שתינו יושבות מחזיקות חוט ומחט ומתחילות ללמוד להשחיל ברשת ואת

מלמדת אותי לרקום.


 

ליפז: איך חגגת את בת המצווה?

עדנה: לא חגגתי בת מצווה. למעשה זה היה יום הולדת כמו ימי הולדת אחרים.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

נסיעה משותפת לראות את פריחת אירוס הארגמן בדיונות שליד הים בנתניה.

להפתעתנו מצאנו אירוס אחד צהוב - כך ליפז למדה מהי "מוטאציה".


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

ליפז: סבתא מעולה ומתחשבת. צוחקת הרבה, מלאת חיים אוהבת טבע וטיולים.

עדנה: ילדה יפה וחכמה. תלמידה מוכשרת וטובה, שקוראת המון.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

ליפז: לקרוא ולרכב על סוסים.

עדנה: את המשפחה שלי, את יפי הטבע, הציפורים והפרחים.


 

עיין ערך - צמיחה: בנים גובהים במשך זמן רב יותר, אך הצמיחה שלהם מתחילה מאוחר מזו של הבנות. בנות גובהות בקצב המהיר ביותר בגיל 12, ובנים – בגיל 14. הצמיחה המואצת מביאה לשינויים ביחסים בין חלקי הגוף, דבר העלול להוביל לבעיות בדימוי העצמי, במיוחד בקרב נערות שקצב התפתחותן הגופנית מהיר מהממוצע. כאשר נערה מקבלת את המחזור החודשי קצב הצמיחה שלה נעשה איטי יותר ותוך שנתיים-שלוש היא מגיעה לגובהה המרבי. אחרי קבלת המחזור החודשי, הנערות מתפתחות מבחינה גופנית. השדיים שלהן גדלים ושער הערווה צומח, מסתלסל ומתכהה.


 


 


 


 


 


 

תמר תירוש בת 12.5

בחרה את

סבתא פרידה אבלגון בת 69.5

"בחרתי את סבתא, כי אנחנו נפגשות הרבה ואני מאוד קשורה אליה"

 


 


 

ההורים של תמר ההורים של פרידה

נוגה ואורן אסתר ומשה


 

 

תמר - אחות בכורה ליערה ואמיתי

פרידה - הצעירה בין שתי אחיות


 

סיפור שאני זוכרת מסבתא

תמר: אמא ואבא נסעו. אני הייתי מאוד קטנה ומאוד אהבתי לקפוץ על הספות. אז באתי אל

סבתא, וקפצתי על הספה. נפלתי ונתקע לי הראש מתחת לשולחן. מאז ועד שגדלתי,

סבתא לא הסכימה יותר לשמור עלי...


 

תמר: איך חגגת את בת המצווה שלך?

פרידה: נולדתי בטורקיה. היה נהוג אצלנו, כשהבנות מקבלות מחזור, זה היה הסימן לחוג

להן את בת המצווה. היו מזמינים כמה בני משפחה ועושים ארוחה חגיגית עם

מתנות. לבנים - היו חוגגים בר מצווה כמקובל במסורת היהודית.


 

פרידה: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

הכי נהניתי מהטיול למצדה, כי הרגשתי שמאוד התגבשנו.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה

תמר: מתחילת כיתה ה', הייתי באה אליך לבקר ולאכול ארוחת ערב טובה לפני חוג למחול.

עוד זיכרון שיש לי, הן שתי בובות חרסינה שקיבלתי ממך, שהתחיל את אוסף הבובות

הענקי שלי.

פרידה: בילוי משותף לפני שנתיים, כשנסענו לדודה ליזט בראשון-לציון, ונשארנו ללון

אצלה. הלכנו בערב לים, ראינו סרט ביחד וביחד רקמנו ועשינו עבודות יד.


 

מה מאפיין כל אחת מאיתנו

תמר: שאת בשלנית מעולה, נעים מאוד להיות בחברתך. את מאורגנת ומסודרת ותמיד

שמחה לארח אותנו אצלך בבית. ואת מצטיינת בעבודות יד.

פרידה: שכשאת רוצה משהו - את עושה אותו עד הסוף. את רקדנית מוכשרת וילדה

מאוד יצירתית.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

תמר: לעשות ספורט, לרקוד, לצאת לקניות ובילויים ולשחק במחשב.

פרידה: את המשפחה, לנסוע לטיולים, ליצור את עבודות היד ובמיוחד - לרקום.

עיין ערך - שתי שערות: מושג בהלכה היהודית. הופעתן של שתי שערות בשער הערווה של ילד מסמנת את הגעתו לבגרות, ובכך את היכנסו לעול דיני ההלכה היהודית. למרות שהופעת שתי שערות היא הסימן הקובע את הבגרות, לא נערכת בדיקה בעניין זה. בתלמוד שיערו שסימן זה מופיע בנקבה בגיל 12 ובזכר בגיל 13, ועל כן נקבעת הבגרות על בסיס גילים אלה.


 


 

יואב חדוותי בן 12

בחר את

הדוד שלו עודד חדוותי בן 29

"בחרתי בך כי אתה הדוד הצעיר ביותר שלי"

 


 


 

ההורים של יואב ההורים של עודד

לילך וזיו שולה ורן


 

יואב - אח תאום לאסף

עודד - האח הצעיר מבין 5 אחים


 


 

יואב: איך חגגת את בר המצווה?

עודד: עליתי לתורה בבית הכנסת בקיבוץ טירת צבי, הקיבוץ של אמא שלי שהיא סבתא שלך.


 

עודד: האירוע הזכור לי ביותר משנת בר המצווה:

פרויקט קבוצתי של תיקון האופניים לכל מי שצריך - ברחבת חדר האוכל.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשני:

נסיעה משותפת של שנינו למשחק של הפועל תל אביב. והפועל - ניצחה! כמובן.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

יואב: שאני רציני ודייקן.

עודד: שאני פרפקציוניסט.


 

אני הכי אוהב בעולם:

יואב: כדורגל ומכל הקבוצות את הפועל תל אביב.

עודד: אני הכי אוהב לבנות דברים או בניינים. בגלל זה אני לומד ארכיטקטורה...


 


 


 

עיין ערך: טקס הבר מצווה בקיבוץ הדתי (חלק א'):

הטקס מתחלק לשניים: 8 חודשים לפני, הבנים (!!) לומדים לקרוא בתורה לקראת השבת "שלהם", בה יקראו את כל הפרשה. למי שיש מזל - ה"פרשה" קצרה... בסמוך לתאריך, מתחילים להניח תפילין ולקחת חלק בתפילת שחרית. בימים בו מוציאים את ספר התורה בבית הכנסת (ימי שני וחמישי בשבוע) הם קוראים בתורה וזה מהווה "חזרה גנרלית".

בשבת של בר המצווה, בסיום התפילה (בדרך כלל 35 דקות) כל המתפללים מוזמנים להרמת כוסית בשולחן שערכו בני המשפחה עם משקה ותופינים... מברכים (צביטה בלחי...) את בר המצווה ואת כל המשפחה ב"מזל טוב". יוסי בוריס


 


 


 


 


 

נעם נדיב בת 12

בחרה את

סבתא שלה רות ירדני בת 61

"בחרתי בסבתא כי יש בינינו חיבור עז וסבתא מדברת איתי המון"


 

 


 


 

ההורים של נעם ההורים של רות

תמי ושרגי תמר ויהושע


 

נעם - בכורה לאח ואחות צעירים

רות - בת יחידה

נעם ורות מתגוררות בגן השומרון


 

נעם: איך חגגת את בת המצווה?

רות: בתקופה שלנו חגגו בת מצווה רק למשפחה. אמא שלי אפתה עוגות וכל מיני פירות,

וכולם באו לברך. קיבלתי בעיקר ספרים ומההורים קיבלתי שעון.


 

רות: איזה מאירועי שנת בת המצווה הכי זכור

נעם: במסגרת מעגלים אהבתי את "אני-משפחה-קבוצה" דרכם גיליתי על ילדי הכיתה

דברים שלא ידעתי. גם על עצמי למדתי דברים חדשים. טיול מצדה היה גם הוא

מוצלח מאוד.


 

זיכרון שיש לנו אחת על השנייה:

נעם: כשהייתי קטנה, לקחת אותי לטיולים. הזכור לי מכולם זה הטיול שנסענו לגן-גורי.

נסענו עם חברה שלך והנכדה שלה, ועד היום זוכרת שתוכי נשך אותי...

רות: בטיול משפחתי לאילת לפניי שנתיים, עמדתי על החוף הסתכלתי ושמרתי עליך

צוללת עם שנורקל.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

נעם: החום והאהבה שיש בך והסבתאיות שלך.

רות: צבע השיער הג'ינג'י שלך.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

נעם: את המשפחה, את החברים ולהאזין למוסיקה.

רות: לטייל.


 

עיין ערך - מסיבת בר מצווה בקיבוץ הדתי (חלק ב): המסיבה מתקיימת במהלך השבוע. בטירת צבי מקיימים תורנות במסיבות הללו הורי הכיתה, תורני ההגשה וההורדה של תקן "המלצרים" (אין טיפים או שעות נוספות). מתקיימת קבלת פנים ותפילת מעריב- לא ארוכה(10 דקות). בתוכנית: דרשה של חתן בר המצווה (כתבתי את שתי הדרשות לשני בני...); מצגת; דבר ההורים ; מתנת הקבוצה- חמשת חומשי תורה; הצגת ילדי הכיתה- המבליטה את התכונות החזקות של חתן בר המצווה. מקנחים בארוחה בשרית: קטרניג בטיב ביתי, של מטבח טירת צבי- טעים ביותר. ענת ואני ממתינים כבר בקוצר רוח למסיבת בת המצווה של הודיה, ביתנו, שתתקיים אי"ה בעוד שנתיים וחצי. יוסי בוריס


 

אבשלום זהר-סל בן 13

בחר את

סבתא עליזה זוהר בת 78

"בחרתי בסבתא כי חשבתי שיהיה מעניין איתה"

 


 


 

ההורים של אבשלום ההורים של עליזה (אמא של רקפת)

רקפת וחמי (בנם של גניה וזכריה) לאה וצבי


 

אבשלום - מספר 3 או 4 (תלוי איך סופרים) לשני אחים בוגרים

עליזה - בת יחידה


 

אבשלום: זיכרון מיוחד שיש לך מילדותך.

עליזה: מילדותי אני זוכרת, שאבא שלי חשב שמסוכן לגור באירופה ורצה לעלות לארץ

ישראל. אז אבא ארגן כמה חברים, ועלה איתם לארץ באופניים. אחר כך שלח חבר

אחר, שיתחתן עם אמא שלי - ואיתו באנו שתינו באונייה לארץ ישראל.


 

אבשלום: איך חגגת את בת המצווה שלך?

עליזה: זה היה יום הולדת רגיל.


 

עליזה: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

אבשלום: אני זוכר את הטיול למצדה, כי יש לי פחד גבהים אז היה לי קצת קשה עם זה.


 

זיכרון שיש לנו זה מזו:

אבשלום: פעם כשבאנו לביקור בברעם, לקחת אותי לטיול מסביב לקיבוץ.

עליזה: היית הנכד הראשון שבא אלינו לבד, בלי ההורים ובלי האחים. הצלחת למצוא

בעצמך את הדרך לבית שלנו, למרות שהיית "קטן". זה מאוד ריגש אותנו.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

אבשלום: שתמיד כשאנחנו באים לברעם אז ישר את מציעה לנו כול

מיני דברים וכיף לנו עם זה כי לפעמים יש מוס או עוגה

וטעים לנו.

עליזה: שאתה מאוד ידידותי, אוהב אנשים ואנשים אוהבים אותך.


 

אנחנו הכי אוהבים בעולם:

אבשלום: בעיקר לאכול. ולהיות עם חברים, לשחק איתם ובמחשב.

עליזה: את המשפחה שלי, את הילדות שלי ואת הנכדים שלי.


 

עיין ערך - טקס בר מצווה: נערך לנער שהגיע לגיל שלוש עשרה שנה ויום אחד. הטקס לשניים: טקס הנחת תפילין - המתקיים באמצע השבוע. על פי רוב משולב טקס הנחת התפילין עם עלייה לתורה ביום שני או יום חמישי או יום אחר באמצע השבוע בו קוראים בתורה (למשל אם חל ראש חודש או חנוכה בסמוך למועד הגעת הנער למצוות).


 


 


 

יאיר פרנק בן 12

בחר את

דודתו נינה הנגבי בת 42

 

בחרתי בך כי את הדודה הכי זמינה לי.

וגם בגלל כשהייתי קטן בילינו הרבה ביחד בגן השעשועים.


 


 

ההורים של יאיר ההורים של נינה

רוזה ועמרם לידיה וספי (יוסף)

יאיר - הצעיר מבין 3 אחים

נינה - מספר 3 מבין 5 אחים

יאיר ומשפחתו מתגוררים בחדרה


 

סיפור שאני זוכרת מיאיר:

נינה: כשהיה קטן היינו באים לבקר אצלכם, ויאיר היה מבקש את אילן (בעלי) שיבוא איתו

לטיול.


 

יאיר: איך חגגת את בת המצווה?

נינה: באירוע משפחתי עם ארוחת ערב.


 

נינה: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

יאיר: הטיול למצדה, מפני שהיה לי מאוד כיף בכל הפעילויות שאורגנו.


 

זיכרון שיש לנו ביחד:

הטיול המשפחתי לרגל בת המצווה של דנה (אחותו של יאיר). זה היה שייט בתעלות מים בצרפת והיה חוויה מאוד מיוחדת לכולנו.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

יאיר: שאת חכמה, שנונה, מצחיקה ואימהית.

נינה: שאתה מאוד נדיב.


 

אנחנו הכי אוהבים בעולם:

יאיר: לצחוק.

נינה: את הילדים שלי.

עיין ערך - התבגרות: שלב ביניים בהתפתחותו של אדם בין הילדות לבגרות. תקופת מעבר זו נקראת "גיל ההתבגרות". אם בעבר אדם נחשב בוגר עם הבשלת מערכת הרבייה שלו, בימינו נתפסת ההתבגרות כמורכבת יותר. במהלכה חלים על המתבגר מלבד תהליכים פיזיולוגיים גם שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים המשפיעים אלה על אלה. אין הגדרה אחידה ומקובלת על הכול למשכה של ההתבגרות. עם זאת, רוב החוקרים מסכימים שהיא מתחילה בסביבות גיל 12, ומסתיימת בתחילת שנות העשרים.


 


 


 


 


 


 


 


 

דרור גרנות - בת 12

בחרה את

סבתא שלה אביה - בת 77

"בחרתי אותך כי את סבתא שלי ואני אוהבת אותך"

 


 

ההורים של דרור ההורים של אביה

דלית ושגיא גאולה ואהרון

דרור - מספר 3, צעירה לשתי אחיות בוגרות

אביה - בכורה ל 2 אחים צעירים ממנה

סיפור שסבתא אביה זוכרת על דרור:

מאוד אהבת לשחק עם מים. הייתי ממלאה לך בחצר בריכה עם מים ומגלשה והיית משחקת בחופשים עם בנות הדודה שלך עדי ושירה.

דרור: איך חגגת את בת המצווה שלך?

אביה: לא היה נהוג לחגוג. אז ההורים שלי סידרו שולחן עם כיבוד לשכנים ולילדי

השכונה. בני משפחה לא היו כי כולם גרו רחוק ולא היו מכוניות.

אביה: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

דרור: הטיול למצדה כי היה כייף לטייל.

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

דרור: לפני שעליתי לכיתה א' נסעתי אליך וישנתי אצלך. בביקור הזה קנית לי ילקוט וקלמר

לבית הספר.

אביה: הביקורים שלך בקיץ, כשהיית באה והיינו הולכות לסרט ומבלות בקניות.

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

דרור: שתמיד יש אצלך המון ממתקים ואת תמיד מכינה לי את האוכל שאני אוהבת.

אביה: שאת תמיד אוכלת שניצלים ושוקולד קינדר.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

דרור: את אמא שלי.

אביה: את הנכדים והילדים שלי.

עיין ערך - "גיל בת המצווה": גיל קבלת המצוות של הנערה נמוך בשנה אחת מהגיל שבו מגיע נער לעול מצוות. ההסבר הנפוץ לכך הוא שהנערה מתבגרת, בראש ובראשונה מבחינה פיזיולוגית, מוקדם יותר מהנער ולכן היא חוגגת קודם. הרא"ש מסביר את המדרש בבראשית רבה במילים: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש", כלומר ההתפתחות הרגשית של האישה קודמת לזו של הגבר.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

רותם ארליכמן בת 12.5

בחרה את

סבא שלה חגי ארליכמן בן 75

 

"בחרתי את סבא בגלל הקשר החזק והכיף שלנו להיות ביחד"


 


 


 

ההורים של רותם ההורים של חגי

אורלי ורפי חנה וגצל (רפאל)


 

רותם - מספר 3 מבין 4 אחים

חגי - אח בכור לשתי אחיות


 

סיפור שאני זוכרת מסבא:

שהיינו איתך פעם ראשונה ב"ספארי" וזה מאוד עניין אותך. ראינו ג'ירפה ממליטה, ודרך זה הסברת לנו איך בא ילד לעולם.


 

רותם: איך חגגת את בר המצווה שלך?

חגי: בתקופתנו, בר המצווה נחוג בחוג המשפחה והקבוצה החינוכית. התכנסנו בבית הורי

והייתה מסיבה עם שירה, משחקי חברה, סיפור עם מוסר השכל, ממתקים וריקודים.


 

חגי: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

רותם: הכי זכור הטיול למצדה. בגלל שגם ההורים היו והייתה חוויה משותפת לילדים

והורים.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשנייה:

רותם: פעולת כיף שהיינו עושים מספר שנים, כמו הנסיעה ל"ספארי ולגן החיות התנ"כי בירושלים. לצפות בחיות בשבי, אבל במרחבים גדולים יחסית, בהתנהגות שלהן ובפעילויות שונות שניתן ללמוד מהן הרבה.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

רותם: האופטימיות שבך והיושר שלך. המקוריות והיכולת לספר לנו ולחדש לנו, והכל

בחברות חמה ואהבה רבה.

חגי: אני אוהב את החן שבך, המרץ שלך והנכונות לטעום ולעשות דברים ביצירתיות רבה.


אנחנו הכי אוהבים בעולם:

רותם: את המשפחה, לרקוד לשיר ולבלות עם החברים.

חגי: משפחה וטבע (בעיקר תנשמות ובזים).


 


 

עיין ערך - מעגלים: בשנים האחרונות עיצבה מערכת החינוך את "מעגלים". במהלך שנת בר המצווה, הילדים חווים מפגשי "מעגלים" בהם עוסקים בנושאי זהות אישית והשתייכות חברתית. המעגלים הם: "האני" - "המשפחתי" - "הקבוצתי" - "הקהילתי" (פנים קהילה או חוץ קהילה לבחירת הקבוצה). השנה נבחרה האפשרות הפנים קהילתית, שבמסגרתה הוכנו שתי גינות ציבוריות ליד "גן תלתן" ו"חמשוש".


 


 


 

אמרי גלעד בן 13

בחר את

סבא שלו אמיל ששון בן 70

"בחרתי לדבר איתך כי אני חושב שתזכור הרבה דברים שעשינו ביחד"


 

 


 


 

ההורים של אמרי ההורים של אמיל

חמוטל ועידן טובה ויהודה


 

אמרי - אח צעיר לאחות בוגרת ממנו

אמיל - מספר 2 במשפחה של 5 אחים


 

סיפור שאני זוכר מאמרי:

אמיל: מדי יום שישי, אחרי הלימודים, אמרי היה בא לבית שלנו, היינו עובדים בגינה, בעיקר בחלק הדרומי שהיה מכוסה בגדר חיה של בוגנוויליה שהתנשאה לגובה רב וכיסתה את כל השטח. אמרי מאוד אהב את המקום הזה וקרא לו "היער". הוא לא היה מוכן לעבוד בשום מקום אחר חוץ מהחלק הזה בגינה.

עבדנו באיסוף עלים, שתלנו שתילים והשקינו אותם. ומדי שבוע באנו לבדוק אם התפתחו וגדלו.


 

אמרי: איך חגגת את בר המצווה?

אמיל: לצערי לא חגגו לי בר מצווה היות וזה היה סמוך לעלייתנו ארצה, הזמנים היו קשים

והורי לא התפנו לחגוג לי.


 

אמיל: מאירועי בר המצווה, איזה הכי זכור?

אמרי: הטיול למצדה, כי טיול משפחתי לחו"ל עדיין לא עשיתי.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשני:

אמרי: לפני שנה שנתיים, היינו מטיילים בקיבוץ וראינו הרבה דברים מעניינים. אהבנו

להסתכל על העצים ולקטוף פירות טעימים כמו תאנים, ליצ'י ותותים.

אמיל: כשאמרי היה קטן, אהב לבוא אלינו עם שירה ולעשות כל מיני הצגות וריקודים. אני

הייתי מצלם אותכם בוידיאו ואחר כך היינו צופים בזה יחד בטלוויזיה.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

אמרי: מה שמאפיין את סבא שלי זה שהוא אוהב לעשות ויטראז'ים, ושהוא טוב

מאוד במתמטיקה.


 

אנחנו הכי אוהבים בעולם:

אמרי: את המשפחה שלי ואת הכלבה שלי מני.

אמיל: את המשפחה שלי.


 

עיין ערך בר מצווה: מקור המילה "בר" הוא מארמית ופירושה בן, כלומר בן מצוות, חייב במצוות.


 


 


 


 

בר תומר בת 12

בחרה את

סבתא שלומית תומר בת 73

בחרתי להיפגש עם סבתא, כי נוח לי לשוחח איתה והיא מעשירה את השפה שלי וכיף

לי לדבר איתה. בשיחות עולים נושאים מעניינים ומיוחדים שדרכם אני מגלה

משהו חדש.


 

 


 

ההורים של בר

נילי ואייל


 

ההורים של שלומית

רומה ואלימלך

 


 

בר - אחות צעירה לשני אחים בוגרים

שלומית - בכורה לשתי אחיות צעירות


 

סיפור שסבתא זוכרת מבר:

שלומית: כשהיית בגן והייתי באה לקחת אותך, היינו הולכות לבית אלימלך, שהיה עזוב,

וממציאות לנו משחקים וסיפורים. מהגרוטאות שהיו שם, היינו תולות כביסה,

"מבשלות", מסדרות את החדר ועוד משחקים. מאוד נהניתי לבלות איתך.


 

בר: איך חגגת את בת המצווה שלך?

שלומית: בזמננו לא הבדלנו בין יומהולדת רגיל לבת מצווה. אז למעשה לא חגגו לנו.

ההורים שלנו, שבאו מבתים יהודים, לא חשבו שצריך להנחיל לנו ערכים יהודים.


 

שלומית: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

בר: הטיול למצדה. זה היה טיול מאוד מעניין, כייפי ומאוד מגבש. זאת הייתה חוויה

נהדרת.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

בר: כשהייתי בערך בת 7, הייתי באה אליך לספרייה בערב, והייתי כותבת לך ברכות,

מציירת ציורים ומשחקת כאילו אני הספרנית.

שלומית: זוכרת שהיינו הולכות לטייל ולימדתי אותך את הריקוד שמתאים להליכה:

"ימינה ימינה שמאלה שמאל- לפנים אחורה". הרגשתי שזה מאוד מקרב בינינו.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו

בר: אני רואה את סבתא כאישה עם ידע רב, שאוהבת לעזור ועם הרבה שמחת חיים.

שלומית: גם אני מוצאת בך את התכונות של ילדה שאוהבת לעזור ועם שמחת

חיים.

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

בר: משפחה, חברים לאכול ולרקוד.

שלומית: את המשפחה, את הקיבוץ ואת הארץ שלנו.

עיין ערך - בת מצווה: באופן היסטורי לא נהגו במרבית קהילות ישראל לציין באופן מיוחד את בת המצווה. החל מהמאה ה-19 החלו לחגוג אותה, ראשית בחוגים אורתודוקסיים-מודרניים וליברליים. השאלה האם יש לחגוג את האירוע וכיצד נותרה עד היום שאלה שבמחלוקת בין הזרמים השונים.