חפש בעלונים קודמים

עלון בני מצווה, אוגוסט 2010


 

השבוע חוגגים ילדי כיתה ו' את אירוע הסיום של שנת בר המצווה. או-טו-טו מוסדניקים. תודו שכל פעם מחדש, מבלי שבכלל יש לנו שליטה על כך, זה עושה אותנו רגשניים. לראות את "הקטנים" האלה כבר "גדולים".

בשיתוף עם מערכת החינוך, העמדנו לרשות ילדי המחזור את דפי העלון. כל אחד בחר לראיין אחד מבני המשפחה. יצא כאילו כזה, מה-זה- מדהים...

לבני המצווה ולמשפחות - הרבה מזל טוב ונחת הדדית!


 


 


 


 


 


 

גל יגודה בת 12

בחרה את

חיים חננאל הדוד שלה בן
55

"בחרתי את חיים כי יש לנו קשר מצוין והוא מצחיק אותי מאוד"


 

 


 

ההורים של גל ההורים של חיים

סיגל ועידן אביבה ויצחק


 

גל - אחות צעירה לשני אחים בוגרים ממנה

חיים - אח צעיר לשני אחים בוגרים ממנו


 

חיים: סיפור שאני זוכר מגל

כשהייתה בת שנתיים, ההורים שלה ביקשו ממני לצלם את יום ההולדת בגנון.

תוך כדי צילומים, שמתי לב שגל לא נותנת לאף אחד להתקרב לעוגה שאמא שלה הכינה לה. אני כמובן המשכתי לצלם ונשארה לי מזה מזכרת מאוד מצחיקה.


 

גל : איך חגגת את בר המצווה שלך?

חיים: בעירנו צפת, יש הרבה בתי כנסת. עליתי לתורה בבית הכנסת שהוא בית הכנסת המפואר ביותר בצפת "אבואב".


 

חיים: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

גל: הטיול למצדה. אכלנו, חגגנו יומהולדת לבר, וכמובן עלינו למצדה, ירדנו בשביל הנחש... היה ממש אחלה. וגם מסיבת יום ההולדת שלי שארגנתי עם כל החברים.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשנייה:

גל: כשהייתי קטנה - חיים כל רגע היה מצלם אותי. עד עכשיו הוא מצלם אותי עושה שטויות עם אופיר בת דודתי (שהיא במקרה גם הבת שלו...). חוץ מזה שהוא מצחיק אותי הוא גם מלמד אותי איך לשחק מול מצלמה ודברים כאלה.

חיים: לפני כמה שנים, בילינו ביחד באילת ביום הכיפורים. כשהיינו ביחד בחדר המשחקים במלון, הוא היה ריק והכול היה פנוי בשבילנו. ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי אותך ואת אופיר עושות שטויות.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

גל: שחיים הוא מצחיק ואוהב ילדים.

חיים: שגל היא שחקנית תיאטרון מצויינת, שגם יודעת לרקוד.


 

שניהם ביחד הכי אוהבים בעולם את... המשפחה


 

עיין ערך "הצגת סיום":
הייתה זו מסורת רבת שנים, מעין חלופה מקומית שלנו לטקסי בר המצווה, בה חגג הקיבוץ עם כיתות ו' את סיום חברת הילדים והמעבר למוסד החינוכי. ילדי הקבוצה היו "מרימים" הפקה מושקעת של הצגת סיום, בה השתתפו כל הילדים וגם הורים וחברים.

זכורות במיוחד הצגות הסיום: "שוכני האלון" שהעלתה קבוצת "ערבה" (וזכתה לגרסאות מאוחרות); מחניים של "צאלים; הצגת "פינוקיו" של קבוצת "הדר" בכיכובו של יוסי בן מיור (שהעניקה לו את כינויו "ג'פטו") וגם ... "רובין הוד" של "ברושים" - הזכורה למי שזוכר.


 


 


 

אוריין מור בת 12

בחרה את

הדוד שלה שמוליק בן דור בן 59

"בחרתי בשמוליק, כי פעם שהייתי קטנה הייתי מבלה איתו המון"

 


 


 

ההורים של אוריין ההורים של שמוליק

צאלה וצבי אסתר וחיים


 

אוריין - אחות צעירה לשלושה אחים בוגרים ממנה

שמוליק - אח בכור ל 3 אחים צעירים ממנו


 

סיפור על אוריין שהייתה קטנה:

שמוליק: כשאמא שלה, צאלה, למדה, הייתה מגיעה עם דלית למשרד שלי בתעשייה

וממלאת את הקירות והארונות בציורים.


 

אוריין: איך חגגת את בר המצווה שלך?

שמוליק: תקופה ארוכה למדתי עם איש דתי להניח תפילין ולהתפלל בתורה. וכשהגיע הזמן, בשבת של ההפטרה שלי, לבשתי חולצה לבנה ומכנסיים שחורים - והלכתי עם משפחתי לבית הכנסת. עליתי לתורה, קראתי את הפרשה וזרקו עלי סוכריות... אחר כך ערכנו ארוחה גדולה לכל המשפחה בבית הורי.


 

מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

אוריין: מסיבת בת המצווה שלי לילדים ולחברים שלי בבריכה. ואת הטיול למצדה אני

זוכרת כאירוע מוצלח מאוד.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשנייה:

אוריין: כל פעם שהייתי ישנה אצל שמוליק ודלית, בבוקר היינו אוכלים טוסטים עם גבינה

ושותים שוקו. אחרי זה הייתה פעילות יצירה.

שמוליק: זכור לי שהייתי מלמד את אוריין לצייר ציפורים, פרפרים פרחים וכו' והיא מאוד

אהבה את זה. היה לנו מנהג, שהיינו הולכים ביחד לבריכה היא הייתה קופצת

מהכתפיים שלי. יש לי גם הרבה זיכרונות מהטיולים המשפחתיים, בהם לימדתי

אותה לזהות צמחים ובעלי חיים.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

אוריין: מלא, מצחיק, נחמד, אוהב, יפה, חכם ויודע לצייר.

שמוליק: יפה, חברותית, חכמה, שקטה, סקרנית ואוהבת.


 

שנינו הכי אוהבים בעולם - את המשפחה שלנו.


 

עיין ערך - פרשת השבוע: ומה כל זה קשור לבר מצווה? כיוון שחתן בר המצווה הופך לחייב במצוות, הוא יכול לעלות לתורה. ולכן נהגו ישר אחרי היותו בן 13 להעלותו לתורה. אין שום חובה הלכתית לעלות לתורה או לקרוא בתורה, אלא מדובר במנהג.


 


 


 


 

אורי זהר-סל בן 13

בחר את

דודתו ציפי סל בת 57

"בחרתי בך כי את היית הכי זמינה..."


 

 


 

ההורים של אורי ההורים של ציפי

רקפת וחמי גניה וזכריה


 

אורי - מספר 3 או 4 (תלוי איך סופרים) לשני אחים בוגרים

ציפי - אמצעית בין אחות ואח


 


 

ציפי: משהו שאני זוכרת על אורי

כשהייתם בגן חמשוש, אספתי אתכם ועברנו בחורשה ליד עץ כלשהו, שהיו עליו פירות לא אכילים. פתאום עצרת אותי ואת אבשלום ואמרת לנו: "הביטו! זה עץ סרק!"


 

אורי: איך חגגת את בת המצווה שלך?

ציפי: בזמננו לא חגגו. במקום חגיגה קיבלנו כל אחד - שעון מהקיבוץ.


 

ציפי: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

אורי: מאוד אהבתי את הטיול למצדה. לא היה רגע משעמם. כל הזמן קרה משהו.


 

זיכרון שיש לנו זה מזו:

אורי: שהיית צריכה לנסוע לפולין לשנתיים. אז אני ואבשלום שאלנו כל מיני שאלות על

פולין, ולימדת אותנו על השפה הפולנית ובמה היא שונה מהעברית.


 

ציפי: כשהיית בן שנתיים נפלת ממתקן ליד המועדון ואבא לקח אותך לבית חולים. אני כבר

חיכיתי לכם שם. היית מאוד מבוהל ולא רצית להתקרב אלי. רק על הידיים של אבא

היית מוכן להיות., כמו קוף קטן.


 

מה הכי מאפיין אותנו?

אורי: שאת באה בימי שישי ועל כל דבר יש לך זמן להתייחס ולפתח איתנו

שיחות רציניות.

ציפי: שאתה עצמאי בדעות שלך, יש לך חוש הומור ואתה מאוד חכם.


 

עיין ערך - שעון לבר מצווה: בשנות ה-60 של המאה ה-20, הוחלט בקיבוץ לציין בדרך אישית כלשהי, את האחריות המתלווה לגיל בר המצווה והמעבר למוסד.

וכך - למסיבת סיום חברת הילדים ולהצגת הסיום נוסף סממן נוסף: במקום בסוף המוסד, הוקדם המנהג לחלק שעונים לבנים ולבנות - לסיום כיתה ו'. רגע לפני המעבר למוסד.

השעון נועד לסייע בקבלת האחריות לעמידה בזמנים, אך בעיקר נועד שלא יהיו תירוצים לאחר לשיעורים ולעבודה. רבים מהילדים חששו מאוד לאבדו (כי לא יקבלו אחר) ולכן הוא נותר

בארון או בבית ההורים. והתירוצים? נו טוב בשבילם לא צריך שעון. צריך דמיון.


 


 


 


 


 

שחר לוי-דקל בת 12

בחרה את

אחותה - דניאל דקל בת 24

"בחרתי אותך כי את אחותי הגדולה"


 

 


 

ההורים של שחר ודניאל

נירית ואהוד


 

סיפור שאני זוכרת משחר

דניאל: כשהייתה תינוקת הייתה בוכה כל כך חזק שהייתה מפסיקה לנשום. ואני הייתי רצה

מהבית מרוב פחד.


 

שחר : איך חגגת את בת המצווה שלך?

דניאל: חגגו לנו במסיבה גדולה בסוכה של הקיבוץ בחול המועד סוכות.


 

מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

שחר: טיול מצדה עם כל ההורים והילדים מעין שמר. מאוד נהניתי.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

שחר: אחותי דניאל מאוד חסרה לי בשנים שחייה בחו"ל. עכשיו שחזרת זו המתנה

הגדולה ביותר שקיבלתי.

דניאל: כשאמא הביאה אותך, זאת הייתה מתנה גדולה מאוד בשבילי.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

שחר: משחק הכדורסל שהוא חלק מדניאל כל השנים.

דניאל: העקשנות והיופי המיוחד שלך.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

שחר: את הקיבוץ.

דניאל: את המשפחה שלי.

עיין ערך - טקס רפורמי: טקס בת-המצווה הראשון בבית כנסת רפורמי התקיים ככל הנראה בשיקגו ב-1930. ב-1960 כבר נערכו טקסי בת ובר מצווה כמעט בכל הקהילות הרפורמיות באירופה ובארה"ב.

כיום חגיגת בת המצווה של נשים בזרמים האלה, כוללת בדרך כלל קריאת המפטיר וההפטרה ונשיאת דרשה. בחלק מהקהילות מקובל לקיים טקס וחגיגת בת-מצווה גם לנשים מבוגרות, ובנוסף להניח תפילין ביום חול. מקובל גם, שבנות ובני המשפחה עולים גם הם לתורה, בעליות הנוספות שבאותו היום.


 


 


 


 

יובל שורר בת 11.5

בחרה את

סבתא עדה שפירא בת 70

"בחרתי לדבר עם סבתא כי "הקשר שלי איתך קרוב וחזק"


 


 

ההורים של יובל ההורים של עדה

נוגה ודני עליזה ונחמיה


 

יובל - מספר 2 לעוד 3 אחים

עדה - בכורה לשני אחים


 


 

סיפור שיובל זוכרת מסבתא:

היית הולכת איתי לרפת לראות את החליבה של הפרות. אני מאוד אהבתי את הפרות ואהבתי לבקר ברפת אחה"צ. זה היה חלק מהבילוי הקבוע שלנו.


 

יובל: איך חגגת את בת המצווה?

עדה: כמו כל יום הולדת רגיל.


 

עדה: מאירועי שנת בת המצווה איזה זכור לך במיוחד:

יובל: מסיבת בת המצווה,שחגגו לי עם המשפחה.

השנה נסענו כל קבוצת בני המצווה למצדה עם ההורים. היה טיול מדהים!


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

יובל: הייתי הולכת לישון אצל סבא וסבתא בימי שישי. מבלה בערב שישי אצלם

בבית, אוכלת גלידה, מתפנקת ובעיקר - המון צחוקים.

עדה: הייתי לוקחת את יובל לטיולים ששתינו מאוד אהבנו. הייתי גם מלווה אותה להתאמן

על הפסנתר. ובכלל היינו מבלות זמן איכות, של שיחות מעניינות על כל מיני נושאים.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

עדה: יובל ילדה מאוד מקובלת ואהובה בחברה.

יובל: יש לסבתא שמחת חיים והמון אנרגיה חיובית.


 

אני הכי אוהבת בעולם:

יובל: את המשפחה שלי וללכת לבריכה.

עדה: לטוס לחו"ל, לעבוד בקוסמטיקה וכמובן - את המשפחה.


 

עיין ערך - בגרות: בהשוואה לעבר, ההתבגרות כיום ארוכה יותר ומתחילה מוקדם יותר. הסיבות לתופעה זו מגוונות, ובהן שיפור בתנאי והרגלי התזונה וריבוי המיומנויות והידע שהחברה מצפה מאדם לרכוש בטרם ייחשב בוגר


 


 


 


 


 


 


 

ליפז חרודי בת 12

בחרה את

סבתא שלה עדנה חרודי בת 71

"בחרתי את סבתא כי אני אוהבת לשמוע את הסיפורים שלה

ובגלל שהיא סבתא שלי"


 

ההורים של ליפז ההורים של עדנה

חיה וצוק חנה וגצל

ליפז- בכורה לאח ואחות צעירים

עדנה - אמצעית לשני אחים


 

סיפור שאני זוכרת מסבתא:

ליפז: אנחנו שתינו יושבות מחזיקות חוט ומחט ומתחילות ללמוד להשחיל ברשת ואת

מלמדת אותי לרקום.


 

ליפז: איך חגגת את בת המצווה?

עדנה: לא חגגתי בת מצווה. למעשה זה היה יום הולדת כמו ימי הולדת אחרים.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

נסיעה משותפת לראות את פריחת אירוס הארגמן בדיונות שליד הים בנתניה.

להפתעתנו מצאנו אירוס אחד צהוב - כך ליפז למדה מהי "מוטאציה".


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

ליפז: סבתא מעולה ומתחשבת. צוחקת הרבה, מלאת חיים אוהבת טבע וטיולים.

עדנה: ילדה יפה וחכמה. תלמידה מוכשרת וטובה, שקוראת המון.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

ליפז: לקרוא ולרכב על סוסים.

עדנה: את המשפחה שלי, את יפי הטבע, הציפורים והפרחים.


 

עיין ערך - צמיחה: בנים גובהים במשך זמן רב יותר, אך הצמיחה שלהם מתחילה מאוחר מזו של הבנות. בנות גובהות בקצב המהיר ביותר בגיל 12, ובנים – בגיל 14. הצמיחה המואצת מביאה לשינויים ביחסים בין חלקי הגוף, דבר העלול להוביל לבעיות בדימוי העצמי, במיוחד בקרב נערות שקצב התפתחותן הגופנית מהיר מהממוצע. כאשר נערה מקבלת את המחזור החודשי קצב הצמיחה שלה נעשה איטי יותר ותוך שנתיים-שלוש היא מגיעה לגובהה המרבי. אחרי קבלת המחזור החודשי, הנערות מתפתחות מבחינה גופנית. השדיים שלהן גדלים ושער הערווה צומח, מסתלסל ומתכהה.


 


 


 


 


 


 

תמר תירוש בת 12.5

בחרה את

סבתא פרידה אבלגון בת 69.5

"בחרתי את סבתא, כי אנחנו נפגשות הרבה ואני מאוד קשורה אליה"

 


 


 

ההורים של תמר ההורים של פרידה

נוגה ואורן אסתר ומשה


 

 

תמר - אחות בכורה ליערה ואמיתי

פרידה - הצעירה בין שתי אחיות


 

סיפור שאני זוכרת מסבתא

תמר: אמא ואבא נסעו. אני הייתי מאוד קטנה ומאוד אהבתי לקפוץ על הספות. אז באתי אל

סבתא, וקפצתי על הספה. נפלתי ונתקע לי הראש מתחת לשולחן. מאז ועד שגדלתי,

סבתא לא הסכימה יותר לשמור עלי...


 

תמר: איך חגגת את בת המצווה שלך?

פרידה: נולדתי בטורקיה. היה נהוג אצלנו, כשהבנות מקבלות מחזור, זה היה הסימן לחוג

להן את בת המצווה. היו מזמינים כמה בני משפחה ועושים ארוחה חגיגית עם

מתנות. לבנים - היו חוגגים בר מצווה כמקובל במסורת היהודית.


 

פרידה: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

הכי נהניתי מהטיול למצדה, כי הרגשתי שמאוד התגבשנו.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה

תמר: מתחילת כיתה ה', הייתי באה אליך לבקר ולאכול ארוחת ערב טובה לפני חוג למחול.

עוד זיכרון שיש לי, הן שתי בובות חרסינה שקיבלתי ממך, שהתחיל את אוסף הבובות

הענקי שלי.

פרידה: בילוי משותף לפני שנתיים, כשנסענו לדודה ליזט בראשון-לציון, ונשארנו ללון

אצלה. הלכנו בערב לים, ראינו סרט ביחד וביחד רקמנו ועשינו עבודות יד.


 

מה מאפיין כל אחת מאיתנו

תמר: שאת בשלנית מעולה, נעים מאוד להיות בחברתך. את מאורגנת ומסודרת ותמיד

שמחה לארח אותנו אצלך בבית. ואת מצטיינת בעבודות יד.

פרידה: שכשאת רוצה משהו - את עושה אותו עד הסוף. את רקדנית מוכשרת וילדה

מאוד יצירתית.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

תמר: לעשות ספורט, לרקוד, לצאת לקניות ובילויים ולשחק במחשב.

פרידה: את המשפחה, לנסוע לטיולים, ליצור את עבודות היד ובמיוחד - לרקום.

עיין ערך - שתי שערות: מושג בהלכה היהודית. הופעתן של שתי שערות בשער הערווה של ילד מסמנת את הגעתו לבגרות, ובכך את היכנסו לעול דיני ההלכה היהודית. למרות שהופעת שתי שערות היא הסימן הקובע את הבגרות, לא נערכת בדיקה בעניין זה. בתלמוד שיערו שסימן זה מופיע בנקבה בגיל 12 ובזכר בגיל 13, ועל כן נקבעת הבגרות על בסיס גילים אלה.


 


 

יואב חדוותי בן 12

בחר את

הדוד שלו עודד חדוותי בן 29

"בחרתי בך כי אתה הדוד הצעיר ביותר שלי"

 


 


 

ההורים של יואב ההורים של עודד

לילך וזיו שולה ורן


 

יואב - אח תאום לאסף

עודד - האח הצעיר מבין 5 אחים


 


 

יואב: איך חגגת את בר המצווה?

עודד: עליתי לתורה בבית הכנסת בקיבוץ טירת צבי, הקיבוץ של אמא שלי שהיא סבתא שלך.


 

עודד: האירוע הזכור לי ביותר משנת בר המצווה:

פרויקט קבוצתי של תיקון האופניים לכל מי שצריך - ברחבת חדר האוכל.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשני:

נסיעה משותפת של שנינו למשחק של הפועל תל אביב. והפועל - ניצחה! כמובן.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

יואב: שאני רציני ודייקן.

עודד: שאני פרפקציוניסט.


 

אני הכי אוהב בעולם:

יואב: כדורגל ומכל הקבוצות את הפועל תל אביב.

עודד: אני הכי אוהב לבנות דברים או בניינים. בגלל זה אני לומד ארכיטקטורה...


 


 


 

עיין ערך: טקס הבר מצווה בקיבוץ הדתי (חלק א'):

הטקס מתחלק לשניים: 8 חודשים לפני, הבנים (!!) לומדים לקרוא בתורה לקראת השבת "שלהם", בה יקראו את כל הפרשה. למי שיש מזל - ה"פרשה" קצרה... בסמוך לתאריך, מתחילים להניח תפילין ולקחת חלק בתפילת שחרית. בימים בו מוציאים את ספר התורה בבית הכנסת (ימי שני וחמישי בשבוע) הם קוראים בתורה וזה מהווה "חזרה גנרלית".

בשבת של בר המצווה, בסיום התפילה (בדרך כלל 35 דקות) כל המתפללים מוזמנים להרמת כוסית בשולחן שערכו בני המשפחה עם משקה ותופינים... מברכים (צביטה בלחי...) את בר המצווה ואת כל המשפחה ב"מזל טוב". יוסי בוריס


 


 


 


 


 

נעם נדיב בת 12

בחרה את

סבתא שלה רות ירדני בת 61

"בחרתי בסבתא כי יש בינינו חיבור עז וסבתא מדברת איתי המון"


 

 


 


 

ההורים של נעם ההורים של רות

תמי ושרגי תמר ויהושע


 

נעם - בכורה לאח ואחות צעירים

רות - בת יחידה

נעם ורות מתגוררות בגן השומרון


 

נעם: איך חגגת את בת המצווה?

רות: בתקופה שלנו חגגו בת מצווה רק למשפחה. אמא שלי אפתה עוגות וכל מיני פירות,

וכולם באו לברך. קיבלתי בעיקר ספרים ומההורים קיבלתי שעון.


 

רות: איזה מאירועי שנת בת המצווה הכי זכור

נעם: במסגרת מעגלים אהבתי את "אני-משפחה-קבוצה" דרכם גיליתי על ילדי הכיתה

דברים שלא ידעתי. גם על עצמי למדתי דברים חדשים. טיול מצדה היה גם הוא

מוצלח מאוד.


 

זיכרון שיש לנו אחת על השנייה:

נעם: כשהייתי קטנה, לקחת אותי לטיולים. הזכור לי מכולם זה הטיול שנסענו לגן-גורי.

נסענו עם חברה שלך והנכדה שלה, ועד היום זוכרת שתוכי נשך אותי...

רות: בטיול משפחתי לאילת לפניי שנתיים, עמדתי על החוף הסתכלתי ושמרתי עליך

צוללת עם שנורקל.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

נעם: החום והאהבה שיש בך והסבתאיות שלך.

רות: צבע השיער הג'ינג'י שלך.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

נעם: את המשפחה, את החברים ולהאזין למוסיקה.

רות: לטייל.


 

עיין ערך - מסיבת בר מצווה בקיבוץ הדתי (חלק ב): המסיבה מתקיימת במהלך השבוע. בטירת צבי מקיימים תורנות במסיבות הללו הורי הכיתה, תורני ההגשה וההורדה של תקן "המלצרים" (אין טיפים או שעות נוספות). מתקיימת קבלת פנים ותפילת מעריב- לא ארוכה(10 דקות). בתוכנית: דרשה של חתן בר המצווה (כתבתי את שתי הדרשות לשני בני...); מצגת; דבר ההורים ; מתנת הקבוצה- חמשת חומשי תורה; הצגת ילדי הכיתה- המבליטה את התכונות החזקות של חתן בר המצווה. מקנחים בארוחה בשרית: קטרניג בטיב ביתי, של מטבח טירת צבי- טעים ביותר. ענת ואני ממתינים כבר בקוצר רוח למסיבת בת המצווה של הודיה, ביתנו, שתתקיים אי"ה בעוד שנתיים וחצי. יוסי בוריס


 

אבשלום זהר-סל בן 13

בחר את

סבתא עליזה זוהר בת 78

"בחרתי בסבתא כי חשבתי שיהיה מעניין איתה"

 


 


 

ההורים של אבשלום ההורים של עליזה (אמא של רקפת)

רקפת וחמי (בנם של גניה וזכריה) לאה וצבי


 

אבשלום - מספר 3 או 4 (תלוי איך סופרים) לשני אחים בוגרים

עליזה - בת יחידה


 

אבשלום: זיכרון מיוחד שיש לך מילדותך.

עליזה: מילדותי אני זוכרת, שאבא שלי חשב שמסוכן לגור באירופה ורצה לעלות לארץ

ישראל. אז אבא ארגן כמה חברים, ועלה איתם לארץ באופניים. אחר כך שלח חבר

אחר, שיתחתן עם אמא שלי - ואיתו באנו שתינו באונייה לארץ ישראל.


 

אבשלום: איך חגגת את בת המצווה שלך?

עליזה: זה היה יום הולדת רגיל.


 

עליזה: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

אבשלום: אני זוכר את הטיול למצדה, כי יש לי פחד גבהים אז היה לי קצת קשה עם זה.


 

זיכרון שיש לנו זה מזו:

אבשלום: פעם כשבאנו לביקור בברעם, לקחת אותי לטיול מסביב לקיבוץ.

עליזה: היית הנכד הראשון שבא אלינו לבד, בלי ההורים ובלי האחים. הצלחת למצוא

בעצמך את הדרך לבית שלנו, למרות שהיית "קטן". זה מאוד ריגש אותנו.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

אבשלום: שתמיד כשאנחנו באים לברעם אז ישר את מציעה לנו כול

מיני דברים וכיף לנו עם זה כי לפעמים יש מוס או עוגה

וטעים לנו.

עליזה: שאתה מאוד ידידותי, אוהב אנשים ואנשים אוהבים אותך.


 

אנחנו הכי אוהבים בעולם:

אבשלום: בעיקר לאכול. ולהיות עם חברים, לשחק איתם ובמחשב.

עליזה: את המשפחה שלי, את הילדות שלי ואת הנכדים שלי.


 

עיין ערך - טקס בר מצווה: נערך לנער שהגיע לגיל שלוש עשרה שנה ויום אחד. הטקס לשניים: טקס הנחת תפילין - המתקיים באמצע השבוע. על פי רוב משולב טקס הנחת התפילין עם עלייה לתורה ביום שני או יום חמישי או יום אחר באמצע השבוע בו קוראים בתורה (למשל אם חל ראש חודש או חנוכה בסמוך למועד הגעת הנער למצוות).


 


 


 

יאיר פרנק בן 12

בחר את

דודתו נינה הנגבי בת 42

 

בחרתי בך כי את הדודה הכי זמינה לי.

וגם בגלל כשהייתי קטן בילינו הרבה ביחד בגן השעשועים.


 


 

ההורים של יאיר ההורים של נינה

רוזה ועמרם לידיה וספי (יוסף)

יאיר - הצעיר מבין 3 אחים

נינה - מספר 3 מבין 5 אחים

יאיר ומשפחתו מתגוררים בחדרה


 

סיפור שאני זוכרת מיאיר:

נינה: כשהיה קטן היינו באים לבקר אצלכם, ויאיר היה מבקש את אילן (בעלי) שיבוא איתו

לטיול.


 

יאיר: איך חגגת את בת המצווה?

נינה: באירוע משפחתי עם ארוחת ערב.


 

נינה: מאירועי שנת בר המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

יאיר: הטיול למצדה, מפני שהיה לי מאוד כיף בכל הפעילויות שאורגנו.


 

זיכרון שיש לנו ביחד:

הטיול המשפחתי לרגל בת המצווה של דנה (אחותו של יאיר). זה היה שייט בתעלות מים בצרפת והיה חוויה מאוד מיוחדת לכולנו.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

יאיר: שאת חכמה, שנונה, מצחיקה ואימהית.

נינה: שאתה מאוד נדיב.


 

אנחנו הכי אוהבים בעולם:

יאיר: לצחוק.

נינה: את הילדים שלי.

עיין ערך - התבגרות: שלב ביניים בהתפתחותו של אדם בין הילדות לבגרות. תקופת מעבר זו נקראת "גיל ההתבגרות". אם בעבר אדם נחשב בוגר עם הבשלת מערכת הרבייה שלו, בימינו נתפסת ההתבגרות כמורכבת יותר. במהלכה חלים על המתבגר מלבד תהליכים פיזיולוגיים גם שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים המשפיעים אלה על אלה. אין הגדרה אחידה ומקובלת על הכול למשכה של ההתבגרות. עם זאת, רוב החוקרים מסכימים שהיא מתחילה בסביבות גיל 12, ומסתיימת בתחילת שנות העשרים.


 


 


 


 


 


 


 


 

דרור גרנות - בת 12

בחרה את

סבתא שלה אביה - בת 77

"בחרתי אותך כי את סבתא שלי ואני אוהבת אותך"

 


 

ההורים של דרור ההורים של אביה

דלית ושגיא גאולה ואהרון

דרור - מספר 3, צעירה לשתי אחיות בוגרות

אביה - בכורה ל 2 אחים צעירים ממנה

סיפור שסבתא אביה זוכרת על דרור:

מאוד אהבת לשחק עם מים. הייתי ממלאה לך בחצר בריכה עם מים ומגלשה והיית משחקת בחופשים עם בנות הדודה שלך עדי ושירה.

דרור: איך חגגת את בת המצווה שלך?

אביה: לא היה נהוג לחגוג. אז ההורים שלי סידרו שולחן עם כיבוד לשכנים ולילדי

השכונה. בני משפחה לא היו כי כולם גרו רחוק ולא היו מכוניות.

אביה: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

דרור: הטיול למצדה כי היה כייף לטייל.

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

דרור: לפני שעליתי לכיתה א' נסעתי אליך וישנתי אצלך. בביקור הזה קנית לי ילקוט וקלמר

לבית הספר.

אביה: הביקורים שלך בקיץ, כשהיית באה והיינו הולכות לסרט ומבלות בקניות.

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו?

דרור: שתמיד יש אצלך המון ממתקים ואת תמיד מכינה לי את האוכל שאני אוהבת.

אביה: שאת תמיד אוכלת שניצלים ושוקולד קינדר.


 

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

דרור: את אמא שלי.

אביה: את הנכדים והילדים שלי.

עיין ערך - "גיל בת המצווה": גיל קבלת המצוות של הנערה נמוך בשנה אחת מהגיל שבו מגיע נער לעול מצוות. ההסבר הנפוץ לכך הוא שהנערה מתבגרת, בראש ובראשונה מבחינה פיזיולוגית, מוקדם יותר מהנער ולכן היא חוגגת קודם. הרא"ש מסביר את המדרש בבראשית רבה במילים: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש", כלומר ההתפתחות הרגשית של האישה קודמת לזו של הגבר.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

רותם ארליכמן בת 12.5

בחרה את

סבא שלה חגי ארליכמן בן 75

 

"בחרתי את סבא בגלל הקשר החזק והכיף שלנו להיות ביחד"


 


 


 

ההורים של רותם ההורים של חגי

אורלי ורפי חנה וגצל (רפאל)


 

רותם - מספר 3 מבין 4 אחים

חגי - אח בכור לשתי אחיות


 

סיפור שאני זוכרת מסבא:

שהיינו איתך פעם ראשונה ב"ספארי" וזה מאוד עניין אותך. ראינו ג'ירפה ממליטה, ודרך זה הסברת לנו איך בא ילד לעולם.


 

רותם: איך חגגת את בר המצווה שלך?

חגי: בתקופתנו, בר המצווה נחוג בחוג המשפחה והקבוצה החינוכית. התכנסנו בבית הורי

והייתה מסיבה עם שירה, משחקי חברה, סיפור עם מוסר השכל, ממתקים וריקודים.


 

חגי: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

רותם: הכי זכור הטיול למצדה. בגלל שגם ההורים היו והייתה חוויה משותפת לילדים

והורים.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשנייה:

רותם: פעולת כיף שהיינו עושים מספר שנים, כמו הנסיעה ל"ספארי ולגן החיות התנ"כי בירושלים. לצפות בחיות בשבי, אבל במרחבים גדולים יחסית, בהתנהגות שלהן ובפעילויות שונות שניתן ללמוד מהן הרבה.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

רותם: האופטימיות שבך והיושר שלך. המקוריות והיכולת לספר לנו ולחדש לנו, והכל

בחברות חמה ואהבה רבה.

חגי: אני אוהב את החן שבך, המרץ שלך והנכונות לטעום ולעשות דברים ביצירתיות רבה.


אנחנו הכי אוהבים בעולם:

רותם: את המשפחה, לרקוד לשיר ולבלות עם החברים.

חגי: משפחה וטבע (בעיקר תנשמות ובזים).


 


 

עיין ערך - מעגלים: בשנים האחרונות עיצבה מערכת החינוך את "מעגלים". במהלך שנת בר המצווה, הילדים חווים מפגשי "מעגלים" בהם עוסקים בנושאי זהות אישית והשתייכות חברתית. המעגלים הם: "האני" - "המשפחתי" - "הקבוצתי" - "הקהילתי" (פנים קהילה או חוץ קהילה לבחירת הקבוצה). השנה נבחרה האפשרות הפנים קהילתית, שבמסגרתה הוכנו שתי גינות ציבוריות ליד "גן תלתן" ו"חמשוש".


 


 


 

אמרי גלעד בן 13

בחר את

סבא שלו אמיל ששון בן 70

"בחרתי לדבר איתך כי אני חושב שתזכור הרבה דברים שעשינו ביחד"


 

 


 


 

ההורים של אמרי ההורים של אמיל

חמוטל ועידן טובה ויהודה


 

אמרי - אח צעיר לאחות בוגרת ממנו

אמיל - מספר 2 במשפחה של 5 אחים


 

סיפור שאני זוכר מאמרי:

אמיל: מדי יום שישי, אחרי הלימודים, אמרי היה בא לבית שלנו, היינו עובדים בגינה, בעיקר בחלק הדרומי שהיה מכוסה בגדר חיה של בוגנוויליה שהתנשאה לגובה רב וכיסתה את כל השטח. אמרי מאוד אהב את המקום הזה וקרא לו "היער". הוא לא היה מוכן לעבוד בשום מקום אחר חוץ מהחלק הזה בגינה.

עבדנו באיסוף עלים, שתלנו שתילים והשקינו אותם. ומדי שבוע באנו לבדוק אם התפתחו וגדלו.


 

אמרי: איך חגגת את בר המצווה?

אמיל: לצערי לא חגגו לי בר מצווה היות וזה היה סמוך לעלייתנו ארצה, הזמנים היו קשים

והורי לא התפנו לחגוג לי.


 

אמיל: מאירועי בר המצווה, איזה הכי זכור?

אמרי: הטיול למצדה, כי טיול משפחתי לחו"ל עדיין לא עשיתי.


 

זיכרון שיש לנו אחד מהשני:

אמרי: לפני שנה שנתיים, היינו מטיילים בקיבוץ וראינו הרבה דברים מעניינים. אהבנו

להסתכל על העצים ולקטוף פירות טעימים כמו תאנים, ליצ'י ותותים.

אמיל: כשאמרי היה קטן, אהב לבוא אלינו עם שירה ולעשות כל מיני הצגות וריקודים. אני

הייתי מצלם אותכם בוידיאו ואחר כך היינו צופים בזה יחד בטלוויזיה.


 

מה הכי מאפיין כל אחד מאיתנו?

אמרי: מה שמאפיין את סבא שלי זה שהוא אוהב לעשות ויטראז'ים, ושהוא טוב

מאוד במתמטיקה.


 

אנחנו הכי אוהבים בעולם:

אמרי: את המשפחה שלי ואת הכלבה שלי מני.

אמיל: את המשפחה שלי.


 

עיין ערך בר מצווה: מקור המילה "בר" הוא מארמית ופירושה בן, כלומר בן מצוות, חייב במצוות.


 


 


 


 

בר תומר בת 12

בחרה את

סבתא שלומית תומר בת 73

בחרתי להיפגש עם סבתא, כי נוח לי לשוחח איתה והיא מעשירה את השפה שלי וכיף

לי לדבר איתה. בשיחות עולים נושאים מעניינים ומיוחדים שדרכם אני מגלה

משהו חדש.


 

 


 

ההורים של בר

נילי ואייל


 

ההורים של שלומית

רומה ואלימלך

 


 

בר - אחות צעירה לשני אחים בוגרים

שלומית - בכורה לשתי אחיות צעירות


 

סיפור שסבתא זוכרת מבר:

שלומית: כשהיית בגן והייתי באה לקחת אותך, היינו הולכות לבית אלימלך, שהיה עזוב,

וממציאות לנו משחקים וסיפורים. מהגרוטאות שהיו שם, היינו תולות כביסה,

"מבשלות", מסדרות את החדר ועוד משחקים. מאוד נהניתי לבלות איתך.


 

בר: איך חגגת את בת המצווה שלך?

שלומית: בזמננו לא הבדלנו בין יומהולדת רגיל לבת מצווה. אז למעשה לא חגגו לנו.

ההורים שלנו, שבאו מבתים יהודים, לא חשבו שצריך להנחיל לנו ערכים יהודים.


 

שלומית: מאירועי שנת בת המצווה, איזה זכור לך במיוחד?

בר: הטיול למצדה. זה היה טיול מאוד מעניין, כייפי ומאוד מגבש. זאת הייתה חוויה

נהדרת.


 

זיכרון שיש לנו אחת מהשנייה:

בר: כשהייתי בערך בת 7, הייתי באה אליך לספרייה בערב, והייתי כותבת לך ברכות,

מציירת ציורים ומשחקת כאילו אני הספרנית.

שלומית: זוכרת שהיינו הולכות לטייל ולימדתי אותך את הריקוד שמתאים להליכה:

"ימינה ימינה שמאלה שמאל- לפנים אחורה". הרגשתי שזה מאוד מקרב בינינו.


 

מה הכי מאפיין כל אחת מאיתנו

בר: אני רואה את סבתא כאישה עם ידע רב, שאוהבת לעזור ועם הרבה שמחת חיים.

שלומית: גם אני מוצאת בך את התכונות של ילדה שאוהבת לעזור ועם שמחת

חיים.

אנחנו הכי אוהבות בעולם:

בר: משפחה, חברים לאכול ולרקוד.

שלומית: את המשפחה, את הקיבוץ ואת הארץ שלנו.

עיין ערך - בת מצווה: באופן היסטורי לא נהגו במרבית קהילות ישראל לציין באופן מיוחד את בת המצווה. החל מהמאה ה-19 החלו לחגוג אותה, ראשית בחוגים אורתודוקסיים-מודרניים וליברליים. השאלה האם יש לחגוג את האירוע וכיצד נותרה עד היום שאלה שבמחלוקת בין הזרמים השונים.