חפש בעלונים קודמים

עלון 30 (5801) ג' אלול תש"ע 13.8.10


 


 


 

מה כדאי

מאת: לאה נאור


 

אם אתה יוצא לדרך
העולה אל ההרים,
היזהר שלא תיקח
איתך דברים מיותרים.

קח חלום -
לא כבד מדי,
ושמחה -
לא גדולה מדי,
וגם שיר
לא ארוך מדי.
זה די.

יש נופים יפים בדרך
העולה אל ההרים.
התרמיל מושך למטה,
פה עוזרים רק השירים.






 


 


 


 

לא אכפת לי מה ארזת
ואת מה אתה אוהב.
מה שבאמת חשוב
זה מה שיש לך בלב:
קח חלום...

שב לנוח. זרוק לרוח
את כל מה שמיותר,
ועכשיו בלב בטוח
קח איתך מה שנשאר:
קח חלום - לא כבד מדי,
ושמחה - לא גדולה מדי,
וגם שיר לא ארוך מדי.
זה די.

 

ביום ב' 16.8.10 בשעה 19:00 בחצר הישנה

מסיבת בני מצווה וסיום השנה.

מוזמנים הורי המרכז הבוגר

ובני משפחות הילדים


 

תרשמו ביומנים

קפה בהדרן

ביום ג' 17.8.10 בשעה 10:00

נארח בהדרן את דגנית חננאל לשיחה על הנושא: מה נכון לאכול בגיל השלישי.

המעוניינים מכל הגילים מוזמנים להצטרף


 

יום הילד!!!

בשבת 21.8.10 - בשעות 10:00-14:00 בבריכה


הרשמה להכנת עוגות נתלתה בחדר האוכל.

"המתיקו" להירשם בהקדם.

רשימת תורנים למיתקנים השונים - תיתלה.

בידקו מתי תורכם ולאיזה מיתקן.

חמי וגלי


 

יום ב' 23.8.10 - שיחת הקיבוץ הבאה.


 

יום ו' 27.8.10 - יצא העלון הבא (זה עוד שבועיים) .


 


 

מחפשים משפחה אומנת בקיבוץ

בית הספר בגבעת חיים מעוניין במשפחה אומנת בקיבוץ לשתי בנות אחת בכיתה ט' ואחת בכיתה י' לשנת הלימודים הקרובה.

אירוח הבנות הוא במהלך השבוע, מיום א' ועד יום ה' וכולל ארוחות ערב ולינת הבת

בבית המשפחה. האירוח - בתשלום.

זוהי פנייה דחופה. משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים -

אנא פנו לדליה ברכה 052-3896654 או בבית 4313


 

אני מודה לכל אלה שעזרו, מתוך אהבה, בארגון וביצוע האזכרה לדיויד - בבית הקברות ובטקס גילוי האנדרטה לזכרו ליד המאגרים.

ותודה גם לאלה שבאו וכיבדו את זכרו. מרים ומשפחת בן אברהם


 

המרכז הבוגר מעוניין לקנות או לקבל מקרר.


 


 

שאילתא - מחוה כהן

בעלונים האחרונים מתפרסמות במדור "מה נשתנה" - שאלות ותשובות בשם צוות השינוי. 1. מיהם חברי צוות השינוי? למיטב ידיעתי צוות השינוי, שנבחר בזמנו, איננו פעיל. ואם כך מדוע לא חותם החבר/ה בשמו/ה כאשר הוא עונה על השאלות? 2. מה מידת האמינות של התשובות והאם הן תעמודנה במבחן השינוי בעתיד?

תשובתא – מרקפת זהר תודה לחוה על השאילתא, שנותנת לנו הזדמנות לספר קצת על המתרחש בצוות השינוי. ובכן, כך: צוות השינוי שנבחר בזמנו בקלפי הכין את חוברת השינוי בהדרכת טל ישראלי, וזו למעשה תוכנית השינוי הבסיסית עליה אנחנו עובדים מאז. עם תום עבודתו העביר הצוות את התוכנית להנהלת קהילה, אשר הוסיפה, שינתה, תיקנה והוציאה את התוכנית לציבור הרחב. החברים קראו את התוכנית בפורומים שונים, הגיבו, הציעו, דחו והתלהבו... וכל התגובות הללו התנקזו בסופו של דבר אל צוות ההסתייגויות, אשר עוסק בהתאמת התוכנית המקורית להצעות השונות שעלו מן החברים. בצוות ההסתייגויות יושבים: רקפת זהר, יוסי בוריס, עמי גלעד, מרים עין דור ועדה גבע. רבות מהצעות החברים נכנסו לחוברת כלשונן או ברוחן והן יוצגו כחלק מהתוכנית המלאה. הצעות אחרות נדונות על מנת לנסות ולמצות את המשותף, ובמקומות בהם לא מגיעים להסכמה – יגיעו ההצעות לשיחה ולקלפי. מעבר לעבודה הטכנית של צוות ההסתייגויות, יש קבוצה גדולה של חברים אשר מאמינים בשינוי ומקדמים אותו בדרכים שונות. אלה לא חברים שנבחרו בקלפי אלא "שגרירים" מתנדבים שפועלים מתוך רצון ויוזמה למען מה שהם תופסים כעתיד טוב יותר לקיבוץ: גדעון אברהמי, שרה אבל, ערן אפל, אורי שפירא, שמעון בן פורת, אבינועם גולן, עמי גלעד, אוריין גנדלמן, לימור גרוסמן, תמנע דגאי, רוני גלעד, הראל יגודה, נירה כהן, ענת קצנלבוגן, עדה שפירא ואחרים. ועכשיו לגבי העלון: בעלון מופיעים כל מיני חומרים בנושא השינוי. חלקם לקוחים פשוט מתוך החוברת או מתוך התקציר שלה. נושאים נוספים הם תוצאה של פגישות אישיות עם חברים, בהן עולות שאלות המבקשות הבהרה - ואנחנו שמחים לענות עליהן באופן פרטני ולהביאן לידיעת הציבור. חלק מהשאלות הגיעו אל נירה בעלון והיא שאלה את עמי גלעד או אותי, מכיוון שאנו מעורבים בניסוח הסופי של החוברת. זאת ההזדמנות לפנות לחברים להציג לנו שאלות לגבי השינוי, על מנת שנוכל להבהיר ולחדד את הנושאים המעניינים את הציבור.

לגבי האמינות... התוכנית הכלכלית של השינוי מבוססת על מאזני 2007-2008 ותחזית 2009, והיא הורצה במספר חלופות מאז הוכנה. את התוכנית בנו ממלאי התפקידים של הקיבוץ יחד עם אנשים חיצוניים שזו מומחיותם, אלה אותם אנשים שמנהלים גם כיום את כלכלת עין שמר: רכז משק, יו"ר כלכלי, חשב, רואה חשבון וכן הלאה. אלה האנשים שהקיבוץ בחר ונתן בהם את אמונו. כך גם לגבי הצד החברתי ותכניה החברתיים של החוברת שהוכנו ונבחנו על ידי נבחרי הציבור:הנהלת קהילה, מנהל קהילה, מזכירה. בין אם הקיבוץ ישתנה או לא, אין ספק שתחום הפנסיה, בו עוסקת חוה, זקוק יותר מכל להתחייבות אמינה לגבי העתיד. בעזרתה של חוה (העומדת מזה כמעט שנתיים בראש צוות הפנסיה) אנו מקווים להשלים בקרוב מאד תוכנית פנסיונית ריאלית, שתוצג בפני ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ ובפני כלל הציבור. בתקווה שתוכנית כזו תיתן לחברים את איכות החיים הראויה ואת הביטחון שהם זקוקים וזכאים לו.


 


 

מחשבות של שגריר - מאת גדעון אברהמי מודה ומתוודה שהתחלתי להיות מעורב בתהליך השינוי רק לאחרונה. וכן, אני בעד השינוי. ועכשיו לאחר ההבהרה הזאת אגש לגופו של עניין.

נתקלתי לאחרונה ביותר מידי תגובות שליליות לשינוי, ולאו דווקא בגלל החשיבה שאין צורך בשינוי, אלא מחוסר אמון במערכת ובאנשים המובילים את התהליך. ואני שואל את עצמי, האם באמת אנו חיים בקרב אנשים כל כך לא אמינים שרק רוצים לגנוב לעצמם את הקופה הקיבוצית? קשה לי להאמין שכך אכן המצב.

ובכלל - מי האנשים הללו? אולי הם פשוט אנשים שמאמינים בדרך מסוימת, וכן, גם הם עושים שגיאות. אנו כבר דנים בנושא השינוי כמעט שני עשורים. בדרך היו: שני ציוותי הסכמות, שתי חוברות וכמה עשרות אנשים שהיו והינם מעורבים בתהליך. האמנם כולם לא אמינים? ואם לא אמינים - למה בחרנו בהם?

חברים נראה לי שהתגובות שלנו למה או למי שאיננו מסכימים איתו הן קצת מוגזמות.


 

נכון יש טעויות. לפעמים צעדים מלאי איוולת, כמו נושא הבונוסים (הקודמים והאחרונים). זה היה לא נכון, לא הוגן, לא קיבוצי, לא שקוף. תגידו מה שתגידו ואולי הכול נכון אבל להאשים שזה בא מתוך שחיתות, מתוך רצון לגנוב את הקופה, נו באמת! עד כאן!


 

ויותר חשוב: האם אלו סיבות טובות מספיק לעצור את התהליך או להתנגד לו? מילא מי שמתנגד מסיבות אידיאולוגיות, בסדר. אבל בגלל מהלכים שגויים לאורך הדרך להפיל מהלך שיכול לקדם אותנו למאה ה - 21?

כבר מזמן מוסכם על רוב הקהל, שהמצב בו אנו נמצאים עכשיו אינו טוב לאף אחד והוא המצב הגרוע ביותר מכל הבחינות. כולנו מודעים לחוסר השוויון הקיים, לחוסר הביטחון האישי והכלכלי, לבעיות הדיור ועוד ועוד. יש מי שמציעים דרך שונה, מציעים פתרון. אולי לא תמיד מסכימים עם כל הפרטים עם כל סעיפי ההצעה. על כל אלה אפשר וצריך להתווכח, להביא לשיפור כדי להבטיח יותר את עתידנו. אבל לא נוכל לעשות זאת כאשר חוסר האמון נוגס ביכולתנו לחשוב ולדון באופן עניני בפרטי ההצעות ולהתקדם לקראת הסכמות.


 

כיצד אפשר לטעון שיש כאן מחטף? החוברת (השנייה כבר!) הונחה לפנינו. דנו בה בקבוצות גיל ובסדנאות וכו', ניתנה אפשרות להגיש השגות ולשנות סעיפים או לשפרם והנה שוב ושוב אני נתקל בתגובה "לא קראתי את החוברת" "אין לי סבלנות לקרוא מסמך כל כך ארוך". אז אם "אין לי סבלנות" למה להאשים שיש כאן מחטף? והאם "לא קראתי" זאת סיבה מספקת להחלטה על עתידנו? לעשות שינוי, כל שינוי, זאת עבודה קשה של כולנו ומשום שאנו קהילה של אנשים אינטליגנטים היודעים לקרוא ולחשוב, מדוע לא להקדיש מאמץ להבנת ההצעה אשר יכולה לקבוע את גורל כולנו?

נכון יש צוות מוביל אבל כל אחד אישית אחראי על גורל כולנו.


 

אפשר, כמובן, לחכות עד שיהיה לנו קיבוץ של אנשים מושלמים, סוג של מלאכים, חסרי אגו המקדישים את חייהם לכלל או שאפשר וצריך להאבק על דעות, לשפר סעיפים, להבטיח את נושא הפנסיה ועוד נושאים אחרים ולנסות ,למרות יריבויות אישיות, לקבל את העובדה שגם מי שחושב אחרת או מוביל מהלך שאיני מסכים איתו, אינו מושחת. הרוב הגדול חושב שצריך שינוי, שכך אי אפשר להמשיך, ויודע שהשינוי יבוא על כל התנועה הקיבוצית וגם עלינו במוקדם או במאוחר. ההבדל הוא רק אם נגיע לשינוי כקהילה שחבריה יכולים לחיות ביחד או קהילה מחולקת ומסוכסכת.

פירוק הקיבוץ יבוא לא בגלל ההפרטה אלא בגלל חוסר האמון שלנו אחד בשני.


 


 

הודעה מהנהלת חשבונות:

בעקבות המעבר לתוכנית ניהול הרכב החדשה, נוצרה בעיה בהנה"ח לזהות את חיובי כביש 6 ולשייכם למשתמשים הספציפיים.  חברת התוכנה עמלה על פתרון טכני לסוגיה, כאשר יימצא הפתרון יוזרמו החיובים לתקציבי החברים רטרואקטיבית.


 



 

סליחה. אני רק שאלה קטנה...

כשצוות השינוי מבטיח שנקבל "תיגמול הולם למאמץ והשקעה" – האם הוא יכול לפרט בפנינו כיצד מודדים מאמץ והשקעה? והאם זה כולל גם כימות ותיגמול הולם לפישול וחיפוף?

כשצוות השינוי מצהיר על "צמצום התופעה של פרזיטיות וראש קטן" – האם הוא מודע לכך שבשיטה שהוא מציע הנהוגה ומוכרת ברחבי העולם, התופעה הזו רווחת עשרות מונים יותר מאשר בשיטה הקיבוצית? והאם תופעת הפרזיטיות שתצטמצם, כוללת גם את ההתעשרות החזירית של מנהלים על גב עובדיהם?

כשצוות השינוי מרגיע אותנו בכך שתהיה "רשת ביטחון למצבי אבטלה ואי-התפרנסות...והגנה משפטית" – האם הוא זוכר לומר כי השינוי הוא-הוא זה שייצור וירחיב מצבים אלו? שאלו מצבים שבחברה מתוקנת יכולים להעלם כמעט לחלוטין ולחסוך מראש את הרשת/המזרון/או כל קשקוש אחר?

כשצוות השינוי מנפנף מולנו ב"אפשרות להגדלת הכנסה" – האם הוא יודע כי בוודאות [לא רק אפשרות] יגדלו מנגד מאוד ההוצאות שלנו? ושהוצאות מיוחדות ששום בשר ודם אינו חסין מפני הצורך בהן, יהפכו עבור רובנו בלתי אפשריות לחלוטין?

כשצוות השינוי קובע כי בלעדי השינוי "תמשך התופעה של חוסר מוטיבציה לעבודה והשקעה" – האם הוא מודע לעובדה שמחקרים על גורמי הנעה בעבודה נגישים לכולנו בנקישה קלה בגוגל? וכל אחד מאיתנו מכיר ממקום עבודתו הבדלים קיצוניים ברמת המוטיבציה וההשקעה של העובדים, שאין להם שום קשר לרמת השכר ואם יש הרי הוא קשר הפוך?

כשצוות השינוי מזהיר שללא השינוי תחריף "התופעה של העלמת הכנסות ועבודות מהצד" – ובהנחה שאפילו בעיניו זה לא יכול להיחשב טיעון לוגי, על מה הוא מסתמך?

כשצוות השינוי מאיים עלינו שבמצב הנוכחי יעזבו "בפועל בעלי המשכורות הגבוהות" – האם הוא יכול להסביר מדוע מי שלכאורה מרוויח לדעתו כל כך הרבה ורק רוצה עוד, נשאר בקיבוץ מלכתחילה?


 

סליחה שהתפרצתי. ולא, אני לא אקבע תור מסודר. אני יודעת את התשובות בעצמי. פשוט רציתי להעיר ש"המלך עירום" וכדאי שישים על עצמו משהו.


 

סיגל דקל [תגובה למדור "מה נשתנה" בעלון הקודם].


 


 


 

מאיר, חזן וארנון גם - מאת: אבישי גרוסמן

 

לפני שנים אחדות קראתי את הביוגרפיה של יעקב חזן. בימים אלה סיימתי לקרוא את החלק הראשון של הביוגרפיה של המנהיג השני מתוך הצמד של ההנהגה ההיסטורית, מאיר יערי. כמי שהכיר את המנהיגים ההיסטוריים בתקופת פעילותם אני זוכר את התוקף, את הביטחון בדרך, את הניסוחים המעורפלים והמערפלים של החלטות המוסדות התנועתיים בהם הייתה לשניים השפעה מוחלטת.

אבל בעיקר חרוטה בזיכרוני הנפת היד של מאיר אותה היה מניף ומטיח בשולחן כדי לחזק את טיעוניו. ולצידה של היד המונפת אני זוכר את נאומיו הסדורים דבר דבור על אופניו של יעקב חזן שהיה נואם בעל כוח השפעה אדיר על שומעיו. בדיעבד אנחנו יודעים שמי שהעז לחלוק על עמדותיהם של השניים סיכן את יכולתו להמשיך ולכהן כפעיל תנועתי או מפלגתי. והפעילים או אלה שחפצו להיות כאלה התיישרו על פי הקו הרשמי שנקבע על ידי אלה שמאחורי גבם כונו "האדמורים".

העיון בדרכם הפוליטית של השניים לאורך שנות פעילותם הרבות, מצביע על טעויות אסטרטגיות שטעו השניים, טעויות שנבעו גם ממניעים אישיים שעיקרם רצון להמשיך ולשלוט, להמשיך ולעמוד במרכז החיים התנועתיים.. השאלה שמעסיקה אותי לא אחת כיצד הצליחו השניים להוליך אחריהם מחנה כול כך גדול שהיה מורכב ברובו מאנשים חושבים, יודע ספר, חכמי לב. מסתבר שרבים מאתנו זקוקים לוודאויות, לאמירות בוטחות, למסמני דרך האמורה להבטיח בסופה שיפור המציאות שלעולם היא רק חלקית ולא שלימה. אבל יותר מכול זקוקים רבים מאתנו להישען על אנשים הנחושים בדעתם הנתפסים על ידינו כיודעים לאן מובילה הדרך הנכונה וכיצד יש ללכת בה. בילקוט הכזבים שחובר על ידי חיים חפר ודן בן אמוץ מסופר על אחד הנואמים שכאשר היה מכין את עצמו להופעה בפני קהל היה קובע לעצמו: "כאן זה לא משכנע ולכן צריך להגיד את הדברים בקול גדול" וכך גם נהג לעשות.

ארנון אבני חבר נירים מדבר בימים אלה בקול גדול. הוא יודע, הוא בטוח, הספקות נעלמו ונשארו רק הודאויות. אמונות העבר עליהן נשען הקיום הקיבוצי עד היום כמו שיוויון בין שונים, כול עבודה מכבדת את בעליה באותה מידה, הקפדה על התנהלות דמוקרטית המאפשרת לכול חבר להשפיע על דמותו העכשווית והעתידית של הקיבוץ, החובה לקיים ולשמור על זכותו של כול חבר לקבל סיוע ייחודי מהקיבוץ אם וכאשר יזדקק לו, ובעיקר קביעת מעמדו החברתי של חבר הקיבוץ באמצעות בחינה יומיומית של אורחות חייו, כלומר הקפדה על דוגמא אישית אותה הוא מקיים בחייו היומיומיים. קריטריון שני הקובע את מעמדו של החבר בעיני חבריו בקיבוץ הקלאסי הוא תרומתו למערכת הקיבוצית בתחומים שונים ומגוונים, ולא רק בתחומים כלכליים. החברה הקיבוצית תמיד הייתה חברה דינמית, משתנה המאפשרת ביטויים ייחודיים ויצירתיים בתחומים רבים. לא מקרית היא העובדה שהקיבוצים פיתחו חקלאות מודרנית, תעשיה מפותחת ואמנים רבים בתחומים שונים מצאו במסגרת הקיבוצית זירה מעודדת להתפתחותם.

זכותו של כול אדם, כולל ארנון אבני, לחשוב שמרכיבים אנושיים אלה הם מיושנים או לחילופין לא ראויים ואולי גם לא ניתנים לביצוע. זכותו לחשוב שעדיף לא להתעקש לממש את הערכים הקיבוציים שהם ערכים הומניסטיים ותובעניים.

אבל מהיכרותי רבת השנים עם ארנון הייתי מצפה ממנו להשאיר קצת יותר מקום לספק, לסימני שאלה, לנכונות להיאבק על הצודק ולא רק על היעיל.


 


 

"שמר" לי ו"שמר" לך...

בעקבות שאלות שהגיעו למערכת ועלו לאחרונה גם בפגישות עם חברים, פניתי למשה רונן כדי שיבהיר, פעם נוספת, את נושא "שמר אגודת חברים" והאם ואיך יבוא לביטוי בהצעת השינויים:


 

נירה שלום! תשובות קצרות לשאלותיך:

  1. זכויות החברים ב"שמר אגודת חברים":
    1. באספת החברים האחרונה ובשיחת הקיבוץ האחרונה לא עלו הצעות להצבעה אשר אמורות לשנות את זכויות החברים ב"שמר אגודת החברים".
    2. כיום זכויות החברים הן על-פי מספר שנות הוותק שלהם עד לצבירת זכויות מקסימאלית שהיא בגין 44 שנות וותק צבורות. שנות וותק מעבר ל 44 לא נחשבות לחישוב זכויות ב"שמר אגודת חברים".
    3. מה שעלה בשיחה הוא הרצון לבדוק ולעדכן את תקנון "שמר אגודת חברים" ואולי במקביל גם את תקנון שיוך הנכסים היצרנים בקיבוץ עין שמר. חשוב להבין ש"שמר אגודת חברים" הוא תאגיד נפרד מהקיבוץ ושינויים בנהלים ובתקנונים של תאגידים אילו צריכים להיעשות בנפרד.
  2. אופן קביעת גובה הבונוס המחולק לחברים ב"שמר" הוא ברור וחד משמעי. כל חבר ב"שמר", אם מחלקים רווחים לחברים, זכאי לחלק היחסי מהרווח בהתאם למספר שנות הוותק שלו כאשר זכאות מקסימאלית היא בגין 44 שנות וותק. חלוקה זו היא בגין וותק החברים. ככל שיש לחבר יותר שנות וותק הוא זכאי לבונוס גבוה יותר.
  3. זכויות הירושה ב"שמר" היום הן בגובה דמי עזיבה בסיסים שנתיים מוכפלות במחצית שנות הוותק של החבר לא יותר מכפולה של 22. כיום זכויות הירושה עומדות על כ-70,000 ₪. סכום זה הוא בסדריי גודל ולא הסכום המדויק המגיע.
  4. בשלב זה לא מוצע שינוי בתקנונים של "שמר" והקיבוץ בנושאים הנ"ל, ולכן יהיה צורך להתייחס לשינויים אם וכאשר יובאו לדיון מחדש. בהצעת השינויים המתגבשת בעין שמר, למיטב זיכרוני וידיעתי - אין התייחסות ל"שמר אגודת חברים".

מקווה שעניתי על כל השאלות - משה רונן



 

עודי דגאי (יו"ר כלכלי) שלח את הבהרות נוספות:


בונוס הוא תוספת שכר שמקבל עובד בסוף השנה על תוצאות טובות של המעסיק.

דיבידנד, להבדיל, הוא משיכת רווחים של הבעלים מהתאגיד שבבעלותם.

במאי העבירו העסקים מקדמה ע"ח הדיבידנד שחולק עפ"י תקנון שיוך

נכסים יצרניים.

החלק השני, שעליו החלטנו בשבוע שעבר, גם הוא דיבידנד, שחולק לא

דרך אגודת החברים אלה דרך הקיבוץ ועפ"י קריטריון אחר.


 



 

לשקד חננאל

המתגייסת לצה"ל - שיהיה לך שירות מלא עניין

מלווים אותך בברכת הצלחה ועדת קשר וצעירים


 


 

הבהרה בנוגע למילוי טפסים של קופת חולים כללית

מאחר וצעירים רבים והוריהם, לא הבינו את הרקע לבקשתנו למילוי טפסים עבור קופ"ח כללית - אנסה להסביר:

מי שאינו חבר קיבוץ צריך למלא את פרטיו בטפסים.

יש לרשום רק את פרטי כרטיס האשראי ולמלא את שאר הפרטים האישיים על פי הטופס

שקיבלתם.

תרופות וטפסי 17 תמשיכו לקבל דרך המרפאה, אך עלותם תחויב ישירות בכרטיס האשראי

אותו תמסרו, החל מ- 1.9.10 .

בעת ביקור אצל רופא במרפאות קופת חולים אין צורך בתשלום במזומן למזכירה. גם חיוב

זה יגיע ישירות לכרטיס האשראי.


 

זיכרו שאת הטפסים, יש להעביר אלי לא יאוחר מ-
15.8.10, כדי שנוכל להעבירם במרוכז לכללית.

מקווה שהצלחתי להבהיר ושיהיה בהצלחה לכולנו.

אם עדיין יש שאלות - אתם מוזמנים לפנות אליי. קרן משיח - רכזת בריאות


 


 


 

למשפחת עין שמר

ברצוננו להביע את תודתנו לכל חברי ותושבי עין שמר, אשר תמכו בנו בשעתנו הקשה. תודה על החיבוק, התמיכה, הביקורים, העידוד והבעת הרצון לעזור בכל תחום.

תודה לחברים של עינב, עומרי ושני על שהייתם כאן בשבילם.


 

תודה מיוחדת לרקפת זוהר-סל, יוסי בוריס, אוריין גנדלמן ולצוות המטבח - אשר באהבה עשו ככל יכולתם להקל עלינו ולו במעט את ההתמודדות הקשה.

אלברט וסמדר


 


 


 

על גירוש ומגורשים - בימים ההם ובזמן הזה

מאת: רות עצמון

בגיל 14 ברחתי מגרמניה לדנמרק, שם אומצתי ע"י אזרחים שהבינו שאי אפשר לעמוד מול ילדים חסרי בית. עזרה זו ניתנה בלי שאלות ובלי כל גמול כספי או אחר.

אומצתי ע"י אחת המשפחות בהרבה הבנה ואהבה. כשהגרמנים פלשו לדנמרק, ארזתי את חפצי המעטים, ובסיוע עליית הנוער יחד עם ילדים אחרים כמותי - עליתי לארץ.

במסע לארץ חצינו ארצות כשוודיה, רוסיה, תורכיה ואחרות. בכל מקום התקבלנו, אנחנו הילדים הפליטים, במאור פנים ובצורה מכבדת ומבינה למצבנו.

שרדנו בזכות הדנים והאחרים. אלה שלא זכו לעזרה - מצאו את מותם בשואה.

אני חושבת על כך היום, כשאנחנו ללא חמלה, מחשבה או רגש אנושי, רוצים לסלק ילדים שמדינתנו היא המדינה היחידה שהם מכירים. ואת כל זאת עושים שרים בשם האלוהים.

אינני מוצאת מנוחה בלילות לעצם המחשבה על מה שאנחנו מעוללים לילדי העובדים הזרים. זהו מעשה אכזרי שבו אין חמלה ואין בו חסד.

הפתרון צריך להיות בקביעת מדיניות ברורה בעניין העובדים הזרים בעתיד. לא בגירוש אלה הנמצאים כבר בארץ, לא כל שכן - אלה שנולדו כאן.


 



 


 


 


 


 


 


 

למוזיאון  דרושים משבצים לשבתות וחגים

עבודה בשבתות וחגים

1. קופאי/ת, מדריך/כה - בין השעות 10:00-15:00 (לעיתים יותר שעות) .

2. נהג (3 שעות) חובה רישיון לטרקטור מעל שנתיים ולרכב פרטי.

בין השעות 12:00- 15:00 לערך (לעיתים יותר)

3. נהג (3 שעות) חובה רישיון לטרקטור מעל שנתיים ולרכב פרטי.

תדירות פעם ב4-5 שבועות.


ניתן לקבל פרטים נוספים אצל טובית. המעוניינים מוזמנים לפנות לטובית


 

מהמרפאה: בחדר ההמתנה הוצב מיכל חדש המיועד להחזרת תרופות שפג תוקפן או תרופות שהפסקתם להשתמש בהן. המיכל מיועד ל"דף" הגלולות ולא לאריזה החיצונית. יש להכניס בתפזורת לאחר שהוצאתם מאריזת הקרטון. אנא הימנעו מזריקת שאריות או חלקי אריזות.


 


 

רותי דגאי: למה אתמוך בשינוי

 

אני רוצה להתחיל דווקא מהכיוון האידיאולוגי: כדי לקיים חברה כמו קיבוץ צריך כמעט 100% הסכמה.

כיוון שאנחנו רחוקים שנות אור מהמצב הזה - אין ברירה אלא להתחדש ולשנות את אורח חיינו.

צורת החיים הקיבוצית אינה מהווה יותר צורך קיומי. הצרכים שהוגדרו לקיבוץ של פעם - לא קיימים יותר. אם בעבר לא היו אמצעי קיום ולכן הקהילה הקיבוצית נתנה תשובות לצרכי השעה והזמן ואפשרה הישרדות של היחיד והכלל, היום אין זה כך.


 

בעצם היום המסגרת הקיבוצית לא עונה על שום צורך קיומי ייחודי. ולכן, המשך קיום המערכת ההיסטורית - גורם לניוון ודעיכה. חשוב ליצור מוטיבציה אצל האדם לשפר את מצבו האישי והחברתי - והדגם השיתופי לא מספק לכך תשובה. נהפוך הוא: השיטה הנוכחית גורמת לרצות לעשות פחות ולקבל יותר. מכיוון שאין על היחיד אחריות פרנסה וקיום עצמו או משפחתו - כל שנותר הוא למצוא דרך לשאוב ככל הניתן מהכלל ומהחברה לצרכיו האישיים.


 

לא מפתיע, שלא מעט חברים, ביניהם מהתומכים ברעיון השיתופי, עושים לביתם, ומגדילים את ההכנסה הפרטית שלהם בעבודה צדדית או פרטית, שאינה עוברת דרך המערכת הממוסדת. זה אנושי אבל מצביע על הצורך של כל אחד מאיתנו לשפר את מצבו הכלכלי .


 


 


 


 

כדי להיות חברה צודקת, נכון יותר ומוסרי יותר למצוא דרך או דגם חברתי, שבו האדם

לוקח חלק רב יותר באחריות על קיומו ופרנסתו. (חברים הפסיקו לקחת תפקידים בגלל שאינם מתוגמלים חומרית).

ברור לי, שהמצב הקיים מנוון מהצורך לצמוח לגדול ולהתפתח. אני רואה בזה סכנה גדולה בעתיד, כי חברה שלא יוצרת מוטיבציה אצל הפרט להתקדם ולהגיע למיצוי היכולות שלו, בסופו של דבר לא תשרוד.

כמו לכל בחירה אחרת בחיינו - לדרך החדשה יש מחיר. המחיר הוא אולי וויתור על אלמנט "האח הגדול" או "המטפלת" בהם אנו בוטחים ש"מישהו" ידאג לנו וכמובן ויתור על הנוחות גרידא. מצד שני יש הרבה יופי ובגרות כשאדם מקבל אחריות על חייו.

יש בזה הרבה יותר סיכוי מסיכון.


 

חשוב שנזכור ונזכיר לעצמנו שאהבת הקיבוץ כבית, אינה מונופול של תומכי הזרם השיתופי.

גם התומכים בשינוי, באים ממקום של דאגה וחיבור חזק מאוד למקום. דווקא התחדשות היא הדרך באמצעותה אפשר יהיה להמשיך ולתחזק את מה שמתאים ונכון לנו.

הייתי שמחה אם היינו מקבלים היום החלטה מתבקשת, מושכלת וחכמה - (מקווה שעדיין לא מאוחר מדי) - שתביא לשינוי אורחות חיינו, כדי שלא נמצא עצמנו נאלצים לבצע את השינוי בעקבות קריסה מערכתית בעוד מספר שנים. המחיר שכל אחד מאיתנו ישלם אז- יהיה גדול בהרבה.

 


 

לנירה שלום

לאחרונה מפורסם מדור קבוע של עצות וטיפים לחברי הקיבוץ כהכנה לשינוי שבפתח (האם?).

המדור מפורסם בעילום שם, ולפיכך מקדם אג'נדה סמויה לכאורה.

א. מיהו צוות השינוי ? האם זוהי הנהלת הקהילה? האם הנתונים הם על דעת הנהלת הקהילה

והתקיים דיון שם?

ב. האם נראה למערכת העלון שתפקידה לנקוט עמדה כה ברורה בדיון מכריע? האם בדעתה של

מערכת העלון לראיין אנשים שמתנגדים לשינוי, בדומה לראיון שנערך עם יגאל כץ?


עתר גבע

לעתר שלום

לגבי סעיף א' - תשובת רקפת זוהר לחוה כהן המופיעה בעמוד נפרד - עונה על שאלתך. אינני מוצאת מקום למחזר.


 

לגבי סעיף ב' - הנושא אמנם מכריע. הוא מסעיר ומשמעותי ביותר ונוגע לחיי כולנו. לכן יש חשיבות שכל העמדות והדעות יעלו.

פניתי עד היום לשניים ממתנגדי השינוי, שלא מגיעים לידי ביטוי, לצערי הם סרבו לכתוב או להתראיין. אמנם מה שפורסם בשם יגאל כץ, היה ביוזמת המערכת, במסגרת ניסיון לתת ביטוי לשתי העמדות. יגאל, לשמחתי, נענה.

אם תרצה, תעביר אלי בבקשה שמות של חברים, שלדעתך יסכימו לשתף פעולה, ואשמח לפרסם. (אם צריך - אעזור להם בכתיבה ובניסוח). גם אתה מוזמן להציג עמדתך בעלון.


 

עמדת המתנגדים או הזרם השיתופי, מקבלת מקום נרחב מאוד בעלון, אם במדור "ZOOM בעין שיתופית" ואם בדברים אחרים שמתפרסמים על דעת כותבים, שלא תחת מדור zoom (אם תרצה פירוט - אשמח לתת). צריך לבחון את הדברים לאורך תקופה ולא רק לפי עלון זה או אחר.

בכלל: באופן די מוזר, כל אחד מהצדדים חושב שהצד השני "משתלט" על העלון.

לדעתי - אף אחד לא "משתלט". מדובר בויכוח לגיטימי ופתוח, בחלקו אפילו מרתק, שמוסכם על כולנו, שהוא אולי החשוב ביותר שניהלנו מזה שנים רבות.


 

עתר, אגלה לך סוד אישי (השמור לחברים שלי מיציע 5 - ורק שיישאר בינינו): כעורכת, אני משקיעה מאמץ בהרחבת מעגל השותפים בדיון הציבורי; מחפשת דווקא את אלה שדעתם או סיפורם האישי לא נשמעים על בסיס קבוע; ממלאי תפקידים שחשוב שהציבור ישמע ועוד.

למה? אני מאמינה שזה הופך את העלון להרבה יותר מעניין. לכן אני משתדלת להגדיל חשיפה של חברים רבים ככל האפשר, בכל נושא ולא רק בנושא השינויים (עדות לכך - העלון הנוכחי). מה לעשות, ויש חברים המעדיפים שלא לשתף איתי פעולה כשאני פונה - ואין לי אלא לכבד זאת.


 

אשר לעמדתי האישית - היא ידועה ואין בכוונתי להסתירה. כפי שאין בדעתי להסתיר את היותי "סמולנית", קיבוצניקית ואוהדת "הפועל" (למרות שלא כולם אוהבים את זה).


 

אני, בכל מקרה, מאוד שמחה שפנית אלי. אם תרצה - אפשר להרחיב בשיחה אישית.

נירה כהן


 


 


 


 

עדכוני מש"א



 


 


 


 

דונם פה ודונם שם

בדרך למאגרים ולשדה התעופה בחלקה המכונה "דרום אפריקה", על שם יהודים ציונים מדרום אפריקה שרכשו אדמות באזור. מאוחר יותר רכשנו אנחנו את הקרקע מהם. חלק מהאדמות בהן נטענו הן פרטיות וחלקן בבעלות מנהל מקרקעי ישראל.

סך הכל ניטעו 220 דונם, של זני הדר קליפים:"אורה" "אור" "אודם"

וזן תפוז טבורי - "סיני". החלקה אמורה להניב בתוך 3-4 שנים.


 

בתמונה -צוות האבוקדו והפרדס:

חן שוורץ, אניס אבו פאני, רונן ברכה ונבות זרטל.


 

התמונה מבוקר הנטיעות באדיבות צלם המערכת "בובי" (וגם עודי דגאי).