חפש בעלונים קודמים

עלון 35 (5806) טז' תשרי תשע"א 24.9.10

עלון 35 (5806) טז' תשרי תשע"א 24.9.10



ושמחת בחגך והיית אך שמח

22.9.10 ערב חג: 20:00 התכנסות בסוכה; 20:30 קבלת חג

25.9.10 שבת: 10:00-14:00 – יום הילד בבריכה


המלצה לחג - אושפיזין כל השנה


לרגל חג סוכות תרגמה ושלחה עדינה כפיר למערכת את הקטע הבא

הלקוח ממקור לא ידוע


מסופר כי פרופסור לפילוסופיה עמד לפני כיתתו כאשר מונחים לפניו כמה פריטים.

עם תחילת השיעור הרים הפרופסור צנצנת ריקה, גדולה מאוד, אותה החל למלא בכדורי גולף. "האם הצנצנת מלאה?" שאל והכיתה ענתה: "כן".

נטל הפרופסור קופסה עם חצץ, שאותה הוסיף לצנצנת. כאשר ניער קלות את הצנצנת חילחל החצץ בין הכדורים. שוב הקשה הפרופסור: "האם הצנצנת מלאה?" השיבו כולם ב"כן".

הפרופסור לקח חול ושפך לצנצנת. התמלאו הרווחים הנותרים. "האם הצנצנת מלאה?" שאל. וגם הפעם ענו הסטודנטים פה אחד בחיוב. לבסוף רוקן הפרופסור שתי כוסות קפה לאטום את החללים בין גרגרי החול. הכיתה צחקה.

"השיטה" פתח הפרופסור "אם קודם שמים חול בצנצנת, אין בה מקום לא לחצץ ואף לא לכדורים. לגבי חייכם אותו הדבר. כדורי גולף מסמלים דברים משמעותיים - לדוגמא, אמונתכם, המשפחה, בריאות. היה והכול אובד ונשארים רק עם כל אלה, עדיין חייכם יהיו מלאים. החצץ, הוא מסמל עבודה, בית, רכב.

לעומתם החול אינו אלא דברים זניחים. במידה ותשקיעו את רוב זמנכם ומרצכם בדברים אלו, לעולם לא יהיה בלו"ז מקום למשהו מהותי."
והמשיך הפרופסור: "צאו מהבית לארוחה או להליכה. הקפידו על יישום הרגלים בריאים.

בלו טוב בחיק המשפחה ועם ידידים. הרי תמיד יהיה מתי לנקות את הבית או לתקן את הכיור."

אחד הסטודנטים הרים יד. "מה לגבי הקפה?" "הו" חייך הפרופסור "אני שמח ששאלת את השאלה הזו.

כי כלל לא משנה כמה שהחיים נראים לנו מלאים, תמיד נמצא את הרגע לשבת עם חבר על כוס קפה".

חג שמח


מזל טוב

לעינת ואמיר תומר

להולדת הבן – עומר, אח לעמית

נכד לשלומית ויורם

ברכות חמות לכל המשפחה

לתמי צמח - רצינו להגיד:

שמנו לב כמה יפות ומושקעות הפינות המבשרות חגים.

כבר במעלה המדרגות אל היכל האוכל – ברור שיום אחר עומד בפתח.

ואנחנו שואלים: מה עוד תמציאי לנו? ואת, אף פעם לא מאכזבת.



מאחלים לך ולנו עוד שנים רבות של יצירה ומקוריות, ובטוחים שגם לאחר השינוי תמשיכי לשמח את הלב ואת העין.



פותחים שבת

השבוע, פותחים שבת חוזרת. נפתח את העונה

בקבלת שבת חגיגית לכבוד חג הסוכות עם שירי חג ושלום ועם אדם זרטל.

אדם ידבר על ספר "דברים" שבעקבות פגרת הקיץ אנו מחמיצים מדי שנה בשנה את חג שמח! ענה

העברת קצבאות

נמסר בעלון המשק על אפשרות העברת קצבת תאונות לחבר. הצעתי היא: במקום לדון על כל קיצבה לחוד, נעביר את כל הקצבאות המיוחדות – לחברים. עידו ספקטור



תגובה לרותי בן מיור

נורית כהן



נדמה לי, רותי, שהלכת בדברייך - רחוק מדי. מה הקשר לחיינו כאן והרצון לחדש, להשתנות, לבין מוכי הגורל בשנות ה 30 בארה"ב? מה הקשר לשחורים, לאוליבר טוויסט?... מה הקשר לכך שהתמזל מזלה של שרי אריסון והיא נולדה עם כפית של זהב בפה (גם על בני הקיבוצים אמרו זאת בעבר).

את צודקת כשאת כותבת, שכסף אינו ערך אלא אמצעי. ובכל זאת, בלי האמצעי הנורא הזה לא נוכל להשיג בתים ראויים למגורי משפחות עם יותר מילד אחד. בלעדיו לא נשיג חינוך הולם לילדינו. ללא כסף לא נוכל לעזור לילדינו שבגרו, ללמוד ולהתחיל להסתדר בחיים. ועדיין, גם אחרי הכל, עוד יישאר משהו לפנסיה ואולי גם קצת כסף לתרבות, בילוי, טיולים (אפילו מדי פעם לחו"ל).

להזכירך, לחלק גדול מהאוכלוסייה כאן, אין הורים מחוץ לקיבוץ שיכולים להוריש קצת מהאמצעי הזה. ומתקציב של חבר קיבוץ כמעט ולא ניתן לחסוך, אלא אם נחיה בצנעה רבה מאד מאד!!!

יתכן והשיטה הקפיטליסטית לא תמיד הוגנת. אבל המינימום, שכל אדם ייקח אחריות לפרנסתו ולפרנסת ילדיו – גם הוא לא מוגזם כלל. כמובן עם תמיכה של החברה הקיבוצית במקרים מיוחדים. ואנחנו יודעים לעשות זאת מצוין.

את כותבת: "אם אנחנו בכלל מוכנים ורוצים להיכנס למערבולת של כסף ורדיפה אחריו?"

סליחה, מה הן כל השעות הנוספות, שעות שבת וכל הפיתויים מעבודת שישי בחדר האוכל ובחצר? זו לא רדיפה אחרי הכסף? יש לך דרך שונה לתמרץ אנשים לעבודה בכלל ולעבודה נוספת בפרט?

צריך להיות כנים וישרים עם עצמנו: גם היום יש כאן מעמדות. וישנם כאלה שיש להם יותר – ולאו דווקא מזיעת אפם.

יש כאלה שיודעים לדרוש לעצמם ויש כאלה שאפילו לא יודעים שמגיע להם. ולא תמיד מיידעים אותם על זכויותיהם (שיטת "מצליח").

לא הכל כל כך אכזרי בהצעת השינויים ולא הכל שחור ולבן בחיים. אנחנו צריכים לחיות את חיינו כאן ועכשיו, עם מבט קדימה ודאגה לעתידנו ולעתיד בנינו. ולא לחשוב על מי שמתהפך בקברו.

להסכמה - נגיע בקלפי. כבר שנים ארוכות יש יותר מדי דיבורים על הנושא.

הגיע הזמן למעשים הרבים, שעוד נכונו לנו בתהליך השינוי, שיביא מעט יותר צדק והוגנות בחיינו לעומת מה שקורה כאן היום.

בבוא היום נבדוק כמה יש לנו בכיס ואיך מחלקים את זה בין החומר ובין הרוח.



שנה טובה וחג שמח, נורית כהן







מה נשתנה?

"בסוכות הושבתי את בני ישראל..." (ויקרא כ"ג) ומה עם בני עין שמר?

האם תוכנית השינוי מציעה פתרונות לנושא הדיור?

הקיבוץ היום הקיבוץ מחר?

מצב כללי מחסור בדיור, תור תקוע בנייה חדשה, התקדמות התור

מה מגיע? כל חבר וחבר לעתיד זכאי לדירת קבע ביום מן הימים כל חבר ביום השינוי זכאי לדירת ייחוס מלאה בתוך 10 שנים

מהי דירת קבע / דירת ייחוס דירה באחת משכונות הקבע, בגודל של 75-80 מ"ר. דירה של 80 מ"ר ברמה נאותה (או שווי של דירה כזאת)

תור תור לפי ותק וגיל של הוותיק במשפחה.

עוקף תור: מספר ילדים. תור לפי ותק מחובר של בני הזוג, ביחס למצב דירתם.

עוקף תור (עד 25% בשיקלול): לצרכים מיוחדים (ילדים, בריאות)

שיפוץ / בניה פרטית מותרת בנייה פרטית לפני מועד התור, אך הכסף לא יוחזר.

הדירה שייכת לקיבוץ. מותרת ומומלצת בנייה פרטית בכל זמן שהוא. הקיבוץ יעזור בהשגת משכנתה. כשיגיע תור הדיור של המשפחה – תקבל החזר מהקיבוץ על זכאותה היחסית, ואם תעזוב תקבל החזר על השקעתה.

הדירות של הקיבוץ, כל עוד אין שיוך.

בניה חדשה כמעט אין בניה, בשל היעדר מקורות. חברים (קיימים וחדשים כאחד) יבנו לעצמם, בעזרת הקיבוץ

חופש בחירה • לחכות לתור ולקבל שיפוץ

• לשפץ לבד (ללא החזר)

• לעבור לדירה טובה יותר שמתפנה (עם או בלי לשפץ אותה)

• לחכות לתור ולקבל שיפוץ או כסף.

• לשפץ את הדירה, וכשמגיע התור – לקבל החזר.

• לעבור לדירה טובה יותר שמתפנה (עם או בלי לשפץ אותה)

● לבנות בית חדש,

וכשמגיע התור – לקבל החזר.

מה עם בני קיבוץ חוזרים? כמעט שאין דיור יוכלו להיכנס לדירות שיתפנו (בתשלום), או לבנות לעצמם

מימון הבניה מקורות הקהילה מקורות הקהילה, מקורות פרטיים

סיכום: אי ודאות, תקיעות, תלות בקיבוץ

ידיעה חלקית, פתיחת אפשרויות, עצמאות בהחלטות







כן לשינוי (שיתופי)

אמיר תומר



בבסיס רוחו של השינוי, אם נרצה או לא נרצה, משודרת לנו היררכית העדיפויות החברתית שלנו: איזה אדם ייצא לאחר השינוי ואילו ערכים יעמדו בראש סולם עדיפויותיו. איזו דוגמה אנו מראים לדור הצעיר - שמי שמרוויח שווה יותר? או שאולי נרצה דווקא להרים מעלה אדם התומך בחלש, מתנדב מתוך אכפתיות לחברה, לסביבה, אדם שאינו דואג דבר ראשון לגובה ה"נטו". חברי לקיבוץ: איזה מין אדם ייצא בסיום התהליך שאנו עוברים כעת?



מבין מובילי ואוהדי השינוי ניכר, כי חלק חשוב ממבוקשם הוא להחליט בעצמם על כל מהלך ומהלך בחייהם החברתיים והכלכליים. שלא יכתיבו להם את דרכם. ואני סבור, כי המערכת הקיבוצית-שיתופית מאפשרת חופש רב שיכול להתרחב עוד יותר גם במסגרת השיתופית. מערכת זו אינה ריכוזית במובן הרע. היא מרכזת עבורנו את הבירוקרטיה הרבה שלאנשים רבים מחוץ לקיבוץ ממש מנהלת את החיים והופכת אותם ללחוצים ותלויים בה ליצירת רמת חייהם. בעוד לנו נחסך הסיוט הזה. זו נוחות, שבגדול, למרות בעיות שונות שאף מערכת לא חפה מהם, רבים בחוץ היו חותמים עליה. בואו נודה על האמת, כל אחד ואחת ייקח לעצמו פסק-זמן, יביט סביב על הנעשה במדינתנו וישאל עצמו: מה בעצם חסר לי, האם באמת כל-כך רע לי.



החיים החברתיים שלנו כקהילה, כקיבוץ, מורכבים מפעולות בעלות אופי שונה שכל אחת מהן חשובה להתפתחות הבריאה של החברה. אם נעביר שינוי מהסוג המוצע, הדיפרנציאלי-מעמדי, ניצור מעמדות בתוכנו על-פי קריטריון אחד בלבד, והוא תרומה כלכלית, בעוד שישנן תרומות רבות נוספות, שלטעמי חשובות לא פחות ואף יותר כמו תרבותית, חברתית, רווחתית ועוד.

בתקופתנו, בעולם המערבי הסובב אותנו, קל מאוד להיסחף אחר הצרכנות העודפת ולשים את הכסף (וכמה שיותר) כמטרה, ולא כאמצעי, כי החברה משדרת, ברוב המקרים, שהאדם המביא משכורת גבוהה יותר לביתו הוא נעלה יותר, הוא המשיג את מטרות החברה בדרך הרצויה. זה בא לידי ביטוי בסדר עדיפויות לאומי שגוי. לדוגמה, בהורדת קרנו וחשיבותו של המורה ע"י מתן משכורות נמוכות מאוד וגם זלזול בדמותו.



אנו, בקיבוצנו, יכולים עדיין להשפיע על שינוי סדר עדיפויות זה בתחומים רבים אם נישאר קיבוץ, קיבוץ שיתופי. ברגע שנשנה את סיווגנו כבר יהיה מאוחר מדי, מפני שכל אחד ידאג לעצמו ולחלק שלו במלחמת המעמדות שתפרוץ (גם אם זה לא יקרהביום אחד, הכיוון ברור).



בתחילה ניתנה לנו ההרגשה, שהמעבר לאורחות-חיים חדשים יהיה רך ומחבק, אך מהר מאוד תכבד כתפו של החבר מעול תשלומים וממיעוט הולך וגדל של שירותים.



נכון, המערכת השיתופית אינה חפה מבעיות; אך בניהול נחוש, אמיץ ורגיש, שמוכן ומתעקש להתמודד עם בעיות אישיות ובין-אישיות, ניתן להתגבר על רובן (מה עוד, שאם יתבצע שינוי דיפרנציאלי לא ייעלמו הבעיות).









וכן, יחד, בשוויון, שברור שאינו אבסולוטי, ובשיתוף, ניתן ביתר קלות לעבור משברים ולחיות חיים רגועים יותר מאשר לבד. זו לא סיסמה ריקה או צורת-חיים אנכרוניסטית, אלא פשוט דרך צודקת וטובה יותר, המושתתת על צדק חברתי-מעמדי שיש לשאוף לקיימו. גם אם דרך זו סיזיפית מעט, לדעתי יש לקיימה ולעמוד על קיומה.



את כל אחת ואחד מאיתנו, צעיר כמבוגר, עלול לפקוד, לא עלינו, אסון בריאותי או כלכלי, לו, לילדיו או לנכדיו שבקיבוץ או מחוץ לו. ניתן בקלות להחליף מחשבה זו ב... 'לי זה לא יקרה', או 'כשנגיע לגשר נעבור אותו'. אך פשוט הרבה יותר יהיה לקבל החלטה נכונה בזמן הנכון ולהמשיך ולבחור בדרך-חיים שיתופית, שאינה מפלה בין מביא משכורת גבוהה לנמוכה; רכז תרבות, מנהל מפעל, עובד בייצור, רכז הנוי או כל משרה, מקצוע, או תפקיד אחר.

נשפר את דרך החיים כאן, נייעל, ונארגן מחדש, אך בדרך שיתופית.



לכן, אני קורא לכל מי שמאמין בייחודה של דרך זו ובצדקתה להצביע נגד השינוי.

אמיר תומר









שומרי הגן בעין שמר

גם השנה ממשיכה קבוצה של "שומרי הגן" לילדים.

בפעילויות נכיר את דרכם של תרבויות האדמה בהשראת דרך האינדיאנים. נגביר את המודעות שלנו לסביבה ונתעסק במיומנויות חיים בטבע: נדליק אש, נתגנב ונסתתר מבלי שירגישו בנו, נבנה כלים מחומרים טבעיים, נלקט מזון, נקשיב ונכיר את החיות, את הצמחים ואחד את השני. נטייל בסביבה הקרובה, נשיר שירים ונשמע סיפורים מסביב למדורה. כל זאת במטרה ליהנות, לפתח בטחון עצמי ואחריות קבוצתית וסביבתית.



מוזמנים כל ילדים החוגים בעבר ובהווה וילדים חדשים בגילאי 5 עד 7.

המפגשים יערכו בימי שני בין השעות 15:00 – 18:00.

מספר המשתתפים מוגבל – מהרו להירשם!

ההדרכה נעשית ע"י לו בוצ'ן ואלומה פלג, שתיהן למדו קורס מקיף ומקצועי של שומרי הגן.

לפרטים והרשמה לו: 054-7642436 loubuchan@hotmail.com

אלומה: 052-8617872 aluma_peleg@yahoo.com



http://www.shomreihagan.org מידע נוסף על "שומרי הגן" ניתן לראות באתר:











ווילה בג'ונגל- בשולי מפגש צעירים

ניר אלון



ביום ראשון (19/9) בערב, ראינו במועדון תצוגת תכלית מרשימה, העוסקת בנושא זכאויות הדיור. מצגת המלווה בתמונות ובהסברים מדוקדקים, (בלתי נשכחת הייתה תמונתו של הבית המפואר אשר וודאי יגיעו אליו כמה מהמתעשרים החדשים בעקבות קבלת המודל החדש) .

המצגת הייתה באמת בעלת חוש צדק חברתי מפותח מאוד. אמנם את מצבנו היום דאגו לצייר בצבעים בעלי גוונים אפורים (אפילו הכתובת הייתה בצבע חום), ואת המצב העתידי המובטח לאחר קבלת המודל צבעו בכחול, כיאה לשוחרי התקוות וזורעי האשליות. ובכל זאת ניכר היה המאמץ להנהיג כאן "צדק" חברתי חדש. את ה"צדק" הזה רוצים למכור לנו, ובשביל למכור בעולם הזה כידוע, צריך לומר דברים ערבים לאוזן, לקמבן, ולעשות אלף ואחת מניפולציות. כל האמצעים כשרים, ובלבד שהקונה יקנה.

אלא שלצדק הזה יש מחיר, והוא גבוה, גבוה מאוד. הנה לדוגמא ניתנה הבטחה (שהערבות לה מוטלת כמובן בספק) שתוך עשר שנים תושלם הזכאות לדירת יחוס לחברים. זאת אומרת שהקיבוץ ישלים את הפערים שקיימים היום בנושא הדיור, לדירת ייחוס (בגודל 80 מ"ר). וכשקם קובי גרוסמן והציע את הצעתו- שבנים שלא נכנסו לחברות לפני היום הקובע, יוכלו להצטרף לחברות או לחליפין לגור באיזה דירת חדר ללא תשלום שכר דירה , יכולנו לראות איך בדיוק ה"צדק" החברתי החדש עובד.

הרי משמעות כניסת חברים חדשים תפגע ביכולתו של הקיבוץ להשלים את זכאות הדיור במועד המובטח – עשר שנים, וזה עלול לקחת אולי עשרים שנים או אף יותר. מספרים כאלה לא יעלו על הדעת כי הם לא מוכרים טוב את הרעיון, ולכן הוחלט לחתוך דווקא כאן. הם (הבנים ) יישארו בחוץ, אין ברירה, כך המספרים מסתדרים הרבה יותר טוב.

הרי אם ייקחו עוד כסף כדי לעמוד ביעד – של עשר שנים, זה יקוזז מחלק אחר בעוגה. אולי מהפנסיונרים, או אולי מהחינוך, או הבריאות, והנה אנו עדים לתחילתה של מלחמת המגזרים, ואחריה מלחמת המעמדות המכוערת.



ישבתי ושתקתי כל המפגש . חשבתי על הקיבוץ שלנו – של כולנו, ועל הרקמה החברתית שהולכת ונפרמת, ושוב אי אפשר יהיה לאחות אותה. חשבתי על מה שנאמר שם בשיחה "שלא רוצים יותר לסחוב את הפרזיטים", או החלשים, העצלנים או כל דבר אחר על הגב. מי שאמר את זה, שכח מן הסתם שהחיים הם גלגל בו אתה יכול בבוא היום להימצא למטה בעמדת חלש.

חשבתי על המספר שנזרק בעלון המשק האחרון – 3.6 בהתייחסו לפערים היום בקיבוץ. מאיפה בא המספר הזה, ולמה הוא מתכוון ? האם לכך שיש איזה חבר שחי בפער כזה, או אולי משהו אחר שאני כמעט לא מעז אפילו לעלות בכתב - שמשפחה מרובת ילדים מקבלת פי 3.6 יותר מאדם יחיד. האם זה לא דבר שיש להתגאות בו? שהופך את המקום הזה לראוי לחיות בו?

ומי מבטיח שהמספר החדש – 3.5 יישאר כזה יום לאחר שהשינוי יעבור. גם אם יש אי צדק בדמות אותו מספר סתום – 3.6, הרי עם בוא הבשורה החדשה שמובטחת לנו מפי צוות השינוי, אנו עתידים ל"התברך" בעוד כמה וכמה אנשים שזהו מספר הקידומת שלהם, אז איפה כאן הקטנת הפערים שמדברים בשמה?







אני רוצה להגיד לכם - לרוב קוראי שורות אלו : אל תחששו. אל תחרישו. השמיעו את קולכם כי אתם לא לבד. יש הרבה כמוכם שחושבים שקיבוץ שיתופי הוא לא פתטי, לא פסה, לא מגוחך או מיושן. שזאת צורת חיים שראוי להיאבק עליה, שהיא ייחודית בעולם כולו.

נכון היא לא מושלמת, יש בה עיוותים ויש לתקן ולהתאים אותה לזמן הזה, אך את זאת ניתן גם לעשות מבלי לשפוך את התינוק עם המים.

יצחקו עלינו ויגידו "הקיבוץ נשאר ללא הרעיון , מה הטעם בו ?" נאמר להם: עם מעט הרעיון שנשאר בו, הקיבוץ עדיין מהווה אלטרנטיבה מנצחת לעולם הקפיטליסטי הדורסני . וחוץ מזה אנו איננו נמנים עם המיואשים, אלא עם המאמינים.

שוב יצחקו לנו בפרצוף "איזו תמימות פתטית" . נאמר להם שאנו מעדיפים תמימות על תאוות בצע. שבת שלום , וחג שמח - ניר אלון



















על מונופול ועל יושרה

לאחר המפגש שהתקיים השבוע, להסברת נושא הדיור בהצעת השינוי, ובהמשך לדברים שנאמרו בפגישה ע"י מתנגדי השינוי, הועברו למערכת השורות הבאות מאת עוזי חיטמן

(אפשר גם לזמזמם, אבל בבקשה לא לזייף):



ויש כאלה שלוקחים מונופול על החכמה ויודעים יותר טוב ממני

ויודעים יותר טוב ממך

מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך











בגן אורן - הצוות והילדים, מעוניינים

בפתורים ונצנצים

בהדרן - מעוניינים בצמר













כמה הערות למאמרו של עמי

חשבנו לנכון להעיר כמה הערות לדברים שכתב עמי בעלון הקודם.

1. ההפחדות בהן אנו נאשמים נשענות על הצורך שעמי כותב "... להקשיב לחברים אחרים וללמוד מהם ...". אם קביעתו זו נכונה, למה לא נכון ללמוד מה קורה בעשרות קיבוצים שעברו את התהליך? כל הצעה כזאת שלנו נתקלת בתגובה "הפחדות" וזאת במקום לנסות ללמוד מניסיונם הרב של האחרים. נראה לנו שראוי להתייחס לטענות עצמן ולא לשים עליהן סטיגמה ובכך לעצום את העיניים.

2. עמי, אנחנו מכירים אותך כאדם אינטליגנטי ולא יכולים לתת לך הנחה של אחד שלא מבין.

האם אתה מכיר קיבוץ שיתופי בהווה או בעבר ששם לו למטרה שכולם יקבלו את אותם השקלים, בלי קשר אם הם צעירים או זקנים, חולים או בריאים, עם הרבה ילדים בגיל חינוך או יחידים? האם שמעת פעם על המושג "כל אחד לפי צרכיו" שעל פיו ניתנים לחברים התקציבים והשירותים השונים? (אגב, גם בהצעת צוות השינויים מכירים בעיקרון זה וניתנים סיבסודים לשירותים שונים, אם כי בצורה מוגבלת יותר).

איך אתה קושר את זה ליחסים בין התקציבים (3.6)? כמו שאמרנו אנחנו לא חושדים בך בחוסר הבנה. ומצד השני – רק לפני שבועיים פרסמה רקפת את המשכורות הגבוהות שהקיבוץ משלם, וזה ניסוחה: " ... המשכורות הגבוהות נמצאות על הסקלה 15000 – 25000 ₪ כמחציתן משולמות לעובדים בתאגידי הקיבוץ והמחצית האחרת לעובדי חוץ."

כיוון שהיא לא פירשה (למרות בקשתנו) איזה מהן משולמות לחברי קיבוץ, נרשה לעצמנו תרגיל בחילוק, ולקבוע שאם משכורת המינימום היא קרוב ל – 4000 ₪ אזי היחס הוא מעל 1:6 ולא כפי שציינת 3.5.

גם אם החשבון שלנו לוקה בנתונים לא ברורים, תסכים איתנו שיש חברים שמקבלים מהקיבוץ או מתאגידיו משכורות הרבה יותר גבוהות מ – 14000 ₪ שהוא היחס 1:3.5 צל"ש



* * * *

צל"ש שלום!

לא ארבה במילים, כי דיבורים ופרסומים היה אפשר להוציא "יחדנס" נוסף השבוע... בקצרה:

1. לצערי, כל ניסיון שנעשה בעבר להגיד כי נלמד גם ניסיונם של אחרים, זוכה אצלכם להתעלמות ולביטחון שכל הידע והניסיון יושב אצל אותן דוגמאות וחברים בקיבוצים אחרים, שמסתדרים עם הטענה שברצונכם להוכיח.

2. תודה!?!?

2.1. שמעתי על המושג "לפי צרכיו". אין לי בעיה איתו (וכמו שכתבת אילן, גם בהצעה מכירים בעיקרון זה). אך מה שנשכח הוא החלק הראשון שהשמטת: חלק ה"נותן לפי יכולתו". חלק זה הוא הבעייתי. אותו שכחו רבים בעודם באים לדרוש את צרכיהם.

2.2. דרכו של המודל לטפל בנושא הפערים היא דרך המיסוי. כמו שגם היום אנו משווים את התקציב ולא את התמחור, יש להשוות את הסכומים לאחר המיסוי הפרוגרסיבי, שמטרתו צמצום הפערים ומימון הערבות ההדדית.

2.3. גם אתכם אני מכיר כאינטליגנטים, ולכן מתקשה לתת לכם הנחה הניתנת לכאלה שלא הבינו. (ו"די ל...."). חג שמח - עמי גלעד







מזל טוב למיכאל יריב

לרגל נישואיי לילך עם תומר

ברכות חמות לכל המשפחה



אפשר לנסוע על דלק מאצות?

האם חרקים יכולים להרחיק מזיקים?



בואו לסוכה ותגלו!

סוכה ירוקה, הכנס השנתי בחממה האקולוגית,

ביום ג' 28.9.2010, 15:30 – 19:00



הכנס מיועד לתושבי המועצה, ונערך בשיתוף המועצה האזורית מנשה.

קפה ו"מרק חממה" - כמיטב המסורת!



כל הפרטים, רשימת הדוברים והתוכניה - באתר החממה.

המעוניינים להזמין אורחים, נא להפנותם להרשמה באתר החממה: www.greenhouse.org.il חג שמח - נועם







ועדת איכות הסביבה עין שמר

הועדה הירוקה של עין שמר מחפשת חברים חדשים עם כוחות ירוקים ורעננים. דרישות התפקיד:

1. נוכחות בישיבות הועדה (כל 3 שבועות לערך).

2. להגיע לפורום לצוותים ירוקים במועצה האזורית ( פעם בחודש בשעות הערב).

3. רצון ועניין לקדם נושאים סביבתיים בעין שמר ובכלל.

אפשר לפנות אל: טל אייזן או עידן יגודה







מחשבות על הוקרה בקיבוצנו

אורי שפירא ‏



פרולוג: בנעורי הרביתי לקרוא ספרים. במרחק של שנים ואלפי קילומטרים קראה רותי בן מיור אותם ספרים. הושפעתי במיוחד מספרים שתיארו את העושק של פשוטי העם ע"י בעלי ההון. רותי קראה חלק מהספרים בשפת המקור ואנו הסתפקנו בתרגומים המצוינים לעברית.

קראנו את ספרי צ'רלס דיקנס, את וויקטור הוגו, את ג'ון סטיינבק ("ענבי זעם", "קדמת עדן"). קראנו את הספרים של חתן פרס נובל ז'ורז'ה אמדו ("ארץ החמס"). קראנו את הספר וראינו את המחזה "זעקי ארץ אהובה" על האפרטהייד בדרום אפריקה. ואפילו העלינו על הבמה במוסד את הפואמה "עורה נא חוטב עצים" של פבלו נרודה, אף הוא חתן פרס נובל, שסיפרה על העושק והעוול בכל רחבי העולם הקפיטליסטי.



דודי ויצק היה בורגני בדעותיו ובאורח חייו והיו לו אמרות כנף. אחת זכורה לי במיוחד: "אם לא היית סוציאליסט בצעירותך סימן שאין לך לב. כשהתבגרת, אם לא הפכת לקפיטליסט הרי שאין לך שכל".

גדלתי, כמו כולנו בקיבוץ, על ברכי התורה הסוציאליסטית. לקח לי עשרות שנים כדי להתפכח מהאשליה שהסוציאליזם והשוויון הנם תרופה לעושק. התחילו להסתנן הידיעות מארצות הגוש הקומוניסטי על הזוועות והדיכוי, עד להתמוטטות ברית המועצות. ואז הגיע משבר הקיבוצים. בלי להיכנס לניתוח התהליך הרי לא הוגן להגיד שהכל קרה בגלל שמישהו התנכל לנו. השינויים וההתחדשות בקיבוצים התחילו מחוסר ברירה, כשקיבוצים הגיעו למצב של להיות או לחדול. יש אומרים שהשיטה הקיבוצית, שקסמה לרבים, לא הצדיקה את עצמה ברגעי משבר. כיום מרבית הקיבוצים שינו את אורחות חייהם. ברור שלא כל החברים מאושרים אך מפגישות עם חברים שעברו שינוי אנו למדים, שרבים מאד מרוצים הן במישור האישי ואפילו במישור הקהילתי והתרבותי.

אין זה אומר שאני מקבל את אמרתו של דודי ויצק כלשונה. אך למדתי מהחיים שהגרוע מכל הוא קיצוניות, חוסר הקשבה ואי מוכנות לקבל את דעות הזולת. הקפיטליזם אינו רק "חזירי" והסוציאליזם אינו רק "נאור". האמת והצדק אינם שמורים לאיש.



פערים: לא צריך להרחיק עד נירים. מספיק להתבונן מה קורה ונעשה אצלנו. אנו חוששים מאד מהפערים הגדולים שייווצרו בין "עשירים" ל"עניים".

היום, לפני החלטות על התחדשות, קיימים פערים גדולים בתוך הקיבוץ (ראה הערותיו של עמי גלעד בעלון הקודם). פערים גדולים יותר נפערים בין חברי הקיבוץ מהשורה לבין המנהלים החיצוניים שתופסים כבר היום את מרבית המשרות הניהוליות בקהילה ובתאגידים הכלכליים. זה אומר שככל שנמשיך להתעלם מהמציאות נגיע, אולי, לשוויון יחסי בין חברי הקיבוץ. אך יהיה זה שוויון במישור הנמוך של רמת החיים - ואת השמנת ילקקו המנהלים החיצוניים שגם יגרפו את הבונוסים. כבר נאמר הרבה פעמים שלא חייבים להגיע לגלידה עם פירורי זהב אך פערים מהווים תמריץ ללקיחת האחריות לקיומנו ולעתידנו. יש למצוא דרך להגביל את הפערים ולקבוע להם גבולות.









הקשבה ומיסיונריות: קראתי גם את אורן תירוש ומצאתי עצמי מוגדר כמיסיונר. הבנתי שאורן לא קורא ולא מקשיב למה שקורה סביבו. ה"מיסיונרים" הנם חבורה של חברים, התומכים בהתחדשות (מי שנוח לו יקרא לה דיפרנציאליות...).

החבורה נפגשה וקבעה לעצמה מטרה: להיפגש עם כמה שיותר חברים פנים אל פנים, מתנגדים ותומכים, ולהגיע לדיאלוג ולהבהרת עמדות. חשוב לנו להגיע להתחדשות אך לפני הכל חשוב לנו להפשיר את המתח הבלתי נסבל בין תומכים למתנגדים בקיבוצנו.

אין אנו באים עם מסר מיסיונרי אלא עם רצון להיפגש, לשמוע ולהשמיע. אך המתנגדים לשינוי (לכל שינוי – ושלא יעבדו עלינו) לא מוכנים אפילו להיפגש. מה יש? האם אין סיכוי שבפגישה כזאת אורן ישכנע את השגריר, שהשינוי יביא כליה עלינו ועל כל הטוב שיצרנו (ראה מאמרו של אורן)? הבה נבין שהדרך הטובה ביותר לפתור בעיות היא להקשיב לזולת ולא להיתקע.

אני מקפיד להגיע לכל פגישה יזומה ע"י חברים ש"אוהבים קיבוץ". אני רואה מעטים מהם הבאים לפגישות יזומות ע"י הצוות שנבחר באורח דמוקרטי בקיבוץ.



דמוקרטיה: אני שומע וקורא עוד פעם ועוד פעם את אילן לוטן המתלונן על פגמים בדמוקרטיה שלנו. נדמה לי שהפגיעה הגדולה בדמוקרטיה לא באה מההנהלה (שאחד מחכמי המוזמנים אלינו מטעם אנשי צל"ש קרא להם "הפקידים"). אני מתכוון להתעקשות על רוב של 75% מבעלי זכות ההצבעה כדי להעביר החלטה משמעותית לשינוי.

שימו לב: החלטה כה חשובה תתקבל בקולות של אלו שלא הצביעו. נדמה לי שאין לכך אח ורע בכל הליך דמוקרטי בעולם.

מה שאילן מגדיר הליך לא דמוקרטי, הוא תוצאה של התנהלות שגויה במשך שנים, שבמקרים מסוימים אילן היה שותף לה. התנהגות זו היא קבלת החלטות מקומיות הנוגדות להחלטות הבסיסיות והתקנונים שקבענו. לא פחות גרועות הן התנהגויות של בעלי תפקידים (בקיבוץ של היום...) שלוקחים לעצמם את הזכות לפעול בניגוד להחלטות, בטענה שהחלטות לחוד וביצוע לחוד. טענות כאלו שמעתי לא פעם מהמצדדים בקיבוץ של פעם (מה זה?)

ומה פגם מוצא אילן בהצעה שבאה לתת לחברים את האפשרות לבחור ולהחליט בעצמם על התנהלותם, כמו מסלול שיתופי לותיקים?. האם העובדה שהצעה דומה בעבר לא הגיעה לדיון פוסלת את עצם הרעיון? האם לא כולנו מבינים שגם כשעשית טעות וביכולתך לתקנה, קום ועשה זאת? מה הקשר לדמוקרטיה?



ולסיום: יש עוד הרבה לדבר, אך אשאיר זאת להזדמנויות נוספות. אבהיר את דעתי: באווירה המתוחה שאנו שרויים בה יתכן שהצעת ההתחדשות תעבור בקרוב ויתכן שהיא תעבור בעתיד רחוק יותר.

כשתעבור, נצטרך להתמודד עם הקשיים שאין ספק שיהיו. למזלנו (ואולי לא...) יש לנו כבר ממי ללמוד וכיצד להימנע משגיאות שהיו מנת חלקם של אחרים.

אך אם ההצעה לא תעבור ונרצה להמשיך לחיות ללא שינוי באורחות חיינו, חוששני שחיינו יהיו בלתי נסבלים. הקיבוץ הישן היה מושתת (לכאורה) על אימון הדדי ועל רצון לחיות "יחדנס". איני רואה כיצד נוכל להמשיך לחיות בקהילה מלוכדת כשאנו שומעים השכם והערב את הביטויים –"אל תאמינו להם", "מבלפים אתכם" ועוד.

אני מציע, לפני שיהיה מאוחר, לכולנו, מצדדים ומתנגדים, להיות פתוחים לדעות הזולת וללמוד להקשיב ולא לפסול דבר מראש. אורי שפירא







למה אצביע בעד השינוי

אוריין גנדלמן





רווח, הפסד והזדמנות:

אני מודעת לכך, שכמשפחה צעירה, יתכן ורמת החיים שלנו בטווח הקצר – תרד.

בנוסף - אנחנו בעצם מוותרים על הזכאות לחינוך לילדינו במימון מלא (כולל לימודים גבוהים) מטעם הקהילה.

ולמרות זאת, אני רואה את התמונה הכוללת שלנו כחברה.

כיום יש הרבה דברים שמפריעים לי בדרך החיים שלנו – שאי אפשר להמשיך בלי שניתן עליהם את הדעת ונבדוק אותם מחדש.

אני רואה בהצעת השינוי הזדמנות לשפר את מצבנו כחברה וכפרטים.



זכות ההורשה:

אני מקווה שלא ייווצרו מתחים בין שכבות הגיל של הפנסיונרים לבין המשפחות הצעירות. אם נקפיד לזכור שהפנסיונרים הם ההורים שלנו ואנחנו הילדים שלהם לכן, יש רצון הדדי לענות על הצרכים של שתי שכבות הגיל.

השינוי יקדם אחד הנושאים החשובים ביותר עבור כל חבר. היכולת, בעתיד, להוריש.

לאחר שנים של עבודה ונתינה, תהיה אפשרות להוריש לילדים הרבה יותר

מ - 70,000 שקל.



אחריות אישית:

חשוב לי מאוד, שתהיה לנו יותר אחריות אישית ושליטה על הבחירות שלנו כיחידים.

יתכן שמשום שגדלתי בעיר, נראה הגיוני ונכון, שלגודל התקציב צריך להיות קשר לרמת ההכנסה. יתכן והצורך להגדיל את ההכנסה, תמריץ חברים למצוא עבודות







מכניסות יותר, מאתגרות יותר ומספקות יותר.

בכלל, כאשר לאדם יש שליטה רבה יותר על תקציבו ועל יכולות ההתפרנסות שלו, אני מאמינה שגם ירגיש חופשי יותר. במקביל צריך להמשיך לתמוך במי שזקוק לתמיכה לדוגמה בעלי צרכים מיוחדים, חולים במחלות קשות.





תלות בועדות:

נושא נוסף שאני מקווה שישתנה או יצטמצם משמעותית בעקבות השינוי, הוא תלותו של הפרט בועדות ובממלאי תפקידים.

נוכחתי בשנים האחרונות, כחברה וכממלאת תפקידים, שיש אצלנו תלות רבה מדיי בועדות ובממלאי תפקידים. לדעתי זה מעמד מביך לשני הצדדים. בעיקר לחבר המצוי במצוקה.

נראה לי, מניסיונם של קיבוצים אחרים, שבתחום זה חל שינוי לטובה ולכן אני מאמינה שגם אצלנו זה יקרה.









דירה איננה רק גג מעל הראש:

אני ומשפחתי מרגישים את מצוקת הדיור, כאשר הפתרון לא נראה כלל באופק (אם לא נעשה עוד ילד או נתגרש – אין שום סיכוי...). הצעת השינוי מגדירה זמנים ותקציבים שיביאו את הדיור לכך, שתוך 10 שנים לכל אחד מאיתנו תהיה דירת יחוס (80 מ"ר במצב טוב).









להתחיל עכשיו עם הפנסיה:

גם לגבי הפנסיה של שכבת הגיל שלי – אני רואה הזדמנות ונקודת זמן חשובה.

דווקא בגלל גילנו הצעיר יחסית, יש לנו הזדמנות להתחיל לבנות את הפנסיה ולהגיע בעוד 25 שנה לפנסיה בטוחה וטובה יותר. לא הייתי רוצה למצוא את עצמי במצב בו נמצאים הורינו כיום – ללא בטחון פנסיוני.





























נשמור על מה שחשוב:

סגירת הענפים החיוניים – היא בידינו. אם זה חשוב לנו כחברה שהתרבות תמשיך לפרוח, כל אחד מאיתנו יתנדב להיות שותף לארגון אירוע תרבותי פעם בשנתיים. התרבות תתקיים כפי שקורה בישובים קהילתיים ובקיבוצים משתנים.



לסיום אבהיר שאני לא חושבת שאחרי השינוי לא יהיו בעיות וכולם יהיו מאושרים ועשירים. אך, רבות מהבעיות שאנחנו מתמודדים איתן - יפתרו. כמו לפני כל שינוי יש חששות מהלא נודע, זה טבעי.

אוריין גנדלמן