חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 42 (5813) יב' כסלו תשע"א 19.11.10


 

בעלונים הקרובים, ננסה לתת במה וביטוי לייזמויות המתקיימות בעין שמר, אשר כשמן כן הן: יוזמה המביאה לביטוי את הפוטנציאל האנושי, המקצועי והעסקי הקיים אצלנו.


 


 


 


 

כזכוכית ביד היוצרת

הסטודיו של אסנת לוטן


 

יוזמה ברוכה:

בבניין המתפרות הישן, פועל כבר שנה הסטודיו לעבודות זכוכית של אסנת לוטן.

בחדר לא גדול מוצג מגוון של עבודות בטכניקות שונות.

כל היצירות בעבודת יד וברמת ביצוע גבוהה ביותר, שלא הייתה מביישת אף חנות של מוצרי יוקרה.


 

הכשרה מקצועית:

כבר שנים רבות, אסנת משקיעה בלימוד, התפתחות והתמקצעות בתחום עבודת הזכוכית. למעשה, אין נקודת סוף לתהליך הלימוד. כל עבודה היא האתגר הבא.


 

טכניקות עבודת זכוכית:

  1. פיוזינג – חיתוך הזכוכית ושריפה בתנור קראמי, מאפשר ליצור כלים בתבנית, או

להשאירם כאריח על הקיר.

  1. ויטראז' – טכניקה עתיקה שמקורה בהולנד, מיועד בעיקר לחלונות או דלתות.
  2. טיפאני – ליצירת מנורות ואהילים, בנויה על סרט נחושת והלחמות בדיל.
  3. התזת חול – ענף בתחום עבודות הזכוכית, מאפשר יצירת לבן על לבן ע"י "פציעת" הזכוכית. הייתה מאוד פופלארית בשנות ה 60—70 . היום קצת פחות.
  4. פסיפס – חזר להיות פופלארי בשנים האחרונות, הוא תלוי אינטרפרטציה אישית של היוצר. ניתן ליישמו על קירות, כקישוט בייתי, שולחנות פנים וחוץ, כציפוי כדים וכתוספת לקישוט אריחים - כמעט אין סוף אפשרויות.


 


 

כרגע בעבודה:

נראה לי שהמשימה הבאה היא לפתח את יכולות העבודה על אובייקטים עגולים. זה חדש ודורש התייחסות אחרת. כמו קדרת הבישול, שהתחילה עם ניסוי קטן על המכסה והפכה לכד מעוצב.


 

בדרך אל עוד לקוח מרוצה:

כרגע המקום הוא בחזקת "ניסוי וטעייה". הכוונה היא להביא את הסטודיו להיות מקום שיקיים את עצמו. הוא נולד מתוך צורך אמיתי שלי לעסוק בזה באופן מלא. אני מקווה גם לפתוח סדנא, שתכשיר אחרים לעבוד בטכניקות בהן התמחיתי.

אשמח לארח כל אחד, שסקרן ומוצא עניין לראות ולהתרשם או רוצה עזרה בתחום המקצועי.

אם מישהו "יתעקש" גם לקנות – זה, כמובן, מאוד ישמח אותי.


 


 

מאיפה באים הרעיונות?

מהכול! זו יכולה להיות גרוטאה שנזרקה לפח, כמו כיסאות, שולחנות או מסגרת חלון ישן.

זה יכול להיות דף מספר ילדים, הפונקציה שימלא הפריט בבית, וגם כלי בישול ישן ש"קורא" לריענון וחידוש. ואפילו ניסיון לבדוק עמידותו של דבק שכבר מוביל למשהו שלם יותר.


 


 

חיי מדף:

כפי שכבר אמרנו, בסטודיו מגוון של עבודות גמורות וכאלה שעדיין נמצאות בתהליך:

שולחנות סלוניים בעיצוב ייחודי, כדים בציפוי פסיפס, אהילים מרהיבים ביופיים ובאיכותם, חלונות ויטראז' מלאי דמיון ויצירתיות, מגשים דקורטיביים, כסאות מעוצבים שזכו בגילגול החדש להיות לפנינה עיצובית ועוד.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

סעפ"שים


 

רוצה סינר לגבר?


 

אולי סינר מיוחד לגברת עם מגבת, כיס ותחרה?

ואולי סינר הנקה – מתנה ליולדת החדשה?

זה ועוד הרבה יותר!

תוכלי לקנות בהדרן


 

פתוח בימים א'-ה' משעה 7:30 עד 12:30

וגם אחר כך ובימי שישי, אבל כדאי להתקשר

כדי לוודא.


 


 


 


 


 

מחדר האוכל מבקשים את עזרת הציבור:

חסרים לנו כסאות.

אם נמצאים אצלכם כסאות חדר אוכל, אנא דאגו לידע אותנו או להחזירם בהקדם.

בתודה – צוות המטבח וחדר האוכל


 


 

מש"א

לאחר הסערה הגדולה.... שינוי כן או לא:


 

1. אנחנו עדיין מחפשים מועמדים לריכוז ועדת דירות - החשובה כל כך .


 

2. באנו חושך לגרש

חנוכה בפתח ולשמחתנו טל אייזן הרימה את הכפפה. כל הכבוד!

אנו מחפשים מתנדבים לצוות, בבקשה פנו לטל. כל עזרה תתקבל בברכה.

עידן


 


 


 


 

לבר דנון

שירדה מהמדים ועלתה על אזרחי

ברכות לרגל השחרור מצה"ל והצלחה בעתיד

ועדת קשר ובנים


 


 

פותחים שבת


 

השבוע בפותחים שבת: "שולחים בשירים", על פרשת "וישלח" חופי.

-----------------------------------------------------------------------

רוב תודות לאורי שפירא על הדרשה המעניינת שנשא לפני שבועיים על פרשת "תולדות". בדרשתו אמר אורי שהפרשה מעוררת בִּילבּוּל ותמיהות: לא ברור מי כאן הטוב ומי כאן הרע? מי העוֹשק ומי העשוּק? מי התמים ומי הנוכל?

הוא דן באירועי הפרשה השונים מנקודת מבט אֶתִית. בין שאר הדברים שאמר, הדגיש אורי את דרך הרמייה בה בחר יעקב ללכת על מנת להשיג את הבכורה והברכה. דרך שהוצעה לו ע"י אמו רבקה חורשת המזימות, האֵם המפלה בין בניה...

אם כך, תהה אורי: מדוע נחשב עֵשָו לרשע במקורותינו כאשר הוא היה העשוּק והנגזל בסיפור? וגם, הכיצד נכללת רבקה בין ארבע אמהות-האומה והרי הפרשה מספרת לנו על חוסר היושר בו נהגה עם בנה עֵשָו ועל ההונאה שהונתה את בעלה יצחק.

וסיכם: "עלינו לפשפש במעשינו ובעברנו לפני שנתנשא על פני עמים אחרים".

----------------

חן, חן להדס זרטל על העזרה שהגישה לי בשעה של צורך, ועל שירתה היפה והמתרוננת.

-----------------------------------------------------------------------------


 

המון תודה לנילי ארבל על הדברים הנאים שאמרה על פרשת "ויצא". נילי התרכזה בשאלה מה הרגישה רחל בכל הפרשה הזאת. היא חיפשה לכך תשובה במקורות והביאה את דבריה של רחלי אביישר- לבל המתארים את הרגשות של רחל באפיזודות השונות של הפרשה: סערת הרגשות שלה לאחר המפגש הראשון עם יעקב, תסכולה הגדול ב"ליל כלולותיה" שהפך לליל הכלולות של אחותה לאה. עיצבוֹן עֲקרוּתה, אכזבתה מיחסו המאשים של יעקב אליה, ועוד...

יעקב שהגיע לארץ נוכריה בודד וחסר כל, יוצא ממנה עם נשים, ילדים ורכוש רב, מותיר את רחל בודדה על אם הדרך (בקברה), מְבַכָּה את הבנים וממאנת להינחם.

-------------------------------------------------------------------------------------

חן, חן למירי ויואל גרוסברג,
לאמיתי ששון, לעלי אלון ולקובי גרוסמן על תרומתם המבורכת.

ענה


 


 


 

היום שאחרי...


 

לחברים שלום,

לאחר הצבעת הקלפי האחרונה מתעורר הצורך להבהיר היכן אנחנו עומדים עם תהליך השינוי. ובכן, לפני כחצי שנה החלטנו בקלפי (2.5.10) על תהליך מורכב של הצבעות בשלושה שלבים:

הצבעה ראשונה: מבחן הרוב (מעל מחצית המצביעים)

הצבעה שנייה: מבחן הרוב המיוחס (שני שליש מהמצביעים)

הצבעה שלישית: מבחן שינוי תקנון (75% מבעלי זכות בחירה).


 

זה עתה סיימנו את ההצבעה הראשונה, שבה קיבלה תוכנית השינוי תמיכה של 57% מכלל המצביעים, או במלים אחרות: התוכנית עברה את מבחן הרוב. באותה החלטה של סדרי הצבעות, נאמר כי "אם התוכנית תקבל 50% או יותר מכלל המצביעים – היא תחזור לדיונים נוספים ולהצבעה נוספת".

וזה בדיוק מה שעלינו לעשות עכשיו. להתארגן לדיונים נוספים ולהצבעה נוספת. במה למקד את הדיונים? באיזה פורום לקיים אותם? כמה זמן להקציב להם? על שאלות אלה תענה בימים הקרובים הנהלת הקהילה, לאחר שתדון בכך עם נציגים מהצוות השיתופי ובסיוע נציגים מהתנועה.

ועד שנסכם על דרך ההתקדמות הטובה ביותר – אני מציעה לכולנו לקחת נשימה עמוקה ולחייך אחד לשני, כי איך שלא יהיה – אנחנו

נשארים פה ביחד! שבת שלום, רקפת


 


 


 


 

...ועוד מילה על היום שלפני

ביום שישי שעבר, לקראת ההצבעה על השינויים, מצאתי בתא הדואר שלי ראיון שערכה ניצה חופי עם אביטל ואיתי.

לא ברור לי האם הדף שקיבלתי נועד להשפיע על הצבעתי??? אני כן יכולה לומר שהתביישתי לקרוא את הכתוב. ריכוז כזה של דברי בלע והשמצה פרועה על רקפת ועל כל מי שעסק בהכנת חוברת השינויים.

גם אם אינכם מסכימים עם המוצע, הדרך לשכנע היא בהכפשת כל בעלי התפקידים בעין שמר? כולם יהירים, גנבים וכו'???


 

איך לא רעדה לכם היד כשהוצאתם מסמך מביש כזה???

צביה ויסברג


 


 


 

בשולי ההצבעה


 

ערב ההצבעות, הוכנסו לתאי חלק מהחברים, מספר דפים ובהם מעורבות יחדיו דעות, השקפות, עובדות לכאורה וכו'.

על צורת הכתיבה דובר רבות בשולחנות ואף אישית, עם חלק מהאנשים. ובכדי לשמור על כבוד כולנו, לא אתייחס לנושא זה. ישפוט כל אחד לעצמו.

על מנת להעמיד דברים על דיוקם, אנסה להתייחס בקצרה לשאלות, הקביעות והאיומים שהופיעו בחלק מהדפים:


 


 

מנשר אורי אשכולי

תימחור העבודה הוא נושא חשוב, ולכן הובהר מראש, כי במידה שהתוכנית תקבל רוב ראשוני, ניגש לבצע תיקוני תימחור היכן שנדרש. אגב, אין שום קשר בין תימחור לבין יום קובע.

קצבאות ביטוח לאומי: 2000 ₪ יקבל כל מי שבפנסיה ביום השינוי. מי שיצא לפנסיה לאחר מכן, יקבל את הסכום שמתקבל מביטוח לאומי בגינו. אחרי 5 שנים נוכל להחליט האם להמשיך ב-2000 ₪ או שכל אחד יקבל את הקצבה המועברת לו מביטוח לאומי.

תקנון פנסיה גם הוא מסמך חשוב ביותר, וגם לגביו החלטנו שמיד לאחר שתתקבל החוברת ויאושרו עקרונות הפנסיה הכלולים בה – נתקדם לכתיבת תקנון. בחוברת קיימים העקרונות לפנסיה (סכום, זכאות וכו') - אותם לא ניתן לשנות לאחר שנאשרם, אלא ברוב מיוחד, כפי הכתוב בחוברת.

דיור – צודק אורי, שעד שלא נעשתה שמאות מלאה, לא יוכל כל חבר לדעת מה מקומו המדויק בתור הבניה. עם זאת, שמאות הינה מהלך יקר וסבוך, ולא היה טעם להיכנס אליו עד שלא החלטנו לאן פנינו. עכשיו, כשתוכנית השינוי קיבלה רוב בקלפי, אפשר להתקדם גם בנושא השמאות ותור הדיור.

קליטה: כדי לקבוע נוהלי קליטה יש ראשית לדעת לאיזה מין קיבוץ אנו קולטים ומה אנו רוצים בכלל. לכן, כל מה שהצענו הוא – לחכות עם ההחלטה לשלב מאוחר יותר. מי שרוצה להסיק מכך שאנחנו מגרשים את הבנים או מונעים מהם להתקבל לחברות – עושה זאת על דעת עצמו ובלי שום קשר למציאות

שיוך דירות: כל השאלות בנושא השיוך הן שאלות מצוינות, ויש עוד רבות נוספות. בואו נגבש צוות אחראי ומקצועי, שידון בשאלות ויביא הצעה מושכלת ורצינית.


 


 


 


 

הבהרות הצל"ש (אלו עם עיגולי המארקרים הסגולים...)

החוברת כ"מסמך משפטי" – מה בדיוק האיום בכך? כל החלטת קלפי, כל החלטת ועדה, כל מכתב של ממלא תפקיד – הם בבחינת חוזה משפטי המחייב את כולנו. אז מה? אין לזה קשר ליכולתנו לעדכן את ההחלטות לפי הנוהל שעליו אנו מחליטים ולמלא תוכן מקומות שהשארנו להחלטות מאוחרות.

שיוך ושינוי - יש קשר הדוק בין השניים. שיוך נעשה לפי ותק. דירה מלאה ניתנת רק לבעלי ותק מלא. בבואנו לשייך לחברים צעירים דירה "לא מלאה", עלינו לראות אם יש להם מקורות להשלים את הדירה. תקציב קיבוצי אינו בדיוק מקור לזה. לעומת זאת התפרנסות חופשית ואופציה למשכנתא – יכולות לעזור מאד. לכו לראות את תנופת הבניה שיש במצר שנה לאחר השינוי (טוענים שהקיבוץ נראה כמו אתר בנייה אחד גדול).


 

הראיון עם אביטל ואיתי


 

קליטת צעירים: כנראה שצריך להבהיר זאת שוב: אין בחוברת סעיפים המונעים מצעירים להתקבל לחברות ולהיות שותפים ל"משחק". להיפך: אחת המטרות הראשונות של השינוי הוא להקשיב סוף-סוף לטובי בניכם וחבריי, אלו שעדיין פה "בהמתנה", ואלו המשקיפים מרחוק, שמאותתים לנו כבר שנים כי הם רוצים לחיות בעין-שמר ולבנות פה את ביתם, רק לא בעין שמר שיתופי, כפי שהוא היום.

בנינו בונים את ביתם (בכספם! לא יאומן!) בקיבוצים, בישובים ובשכונות שסביבנו, לא בגלל ששם יותר טוב, אלא בגלל ... ששם אפשר.

בואו נאפשר להם לבנות גם כאן, כחברי קיבוץ שווי זכויות בקיבוץ מתחדש המתאים עצמו לאנשים החיים בו.

לסיכום


 

עברה ההצבעה ראשונה. תוכנית השינוי קיבלה רוב - ואנו עדיין חיים יחדיו.

אני קורא לכולנו להימנע מ"נבואות זעם". למנבאי נבואות אלה, יש נטייה לנסות ולממש את נבואותיהם, וחבל.

לפרק את הקיבוץ נוכל תמיד. בואו נתרכז עכשיו בלשמור על הקיבוץ – ובמימוש החלטותינו שלנו . שבת שלום - עמי גלעד


 


 


 


 


 

אגדת המיסים / אורי שפירא

 


 

 

בשנת המהפך, 1977, מונה שמחה ארליך לשר האוצר. אחת המשימות הראשונות שהציב לעצמו ארליך, הייתה לגרום לכך, שהקיבוצים ישלמו מס הכנסה כמו כל אזרח במדינה. הוא הטיל על סגנו, יחזקאל פלומין, לחקור את העניין. פלומין, כמו ארליך, האמין שהקיבוצניקים חיים על חשבון המדינה. אך היה לו האומץ להודות שכמה שחיטט וחקר הגיע למסקנה שהמדינה חייבת להחזיר מיסים לקיבוצים ולא להפך. למסקנה זאת הגיע כשמצא שהקיבוצים אינם מיליונרים כפי שהפיץ בגין ולכן אינם מגיעים, במקרים רבים, לסף ההכנסה החייבת במס.

וקצת פירוט:

1. מהחוק המנדטורי ירשה מדינת ישראל חוק המקנה נקודות זיכוי מתשלום מס לחקלאים. לכן, כחקלאים היינו חייבים בתשלום פחות מס מאשר אזרח עירוני. אותה הנחה הייתה גם למושבניקים ולחקלאים פרטיים. 2. קיבוץ הנו יצור שלא היה לו אח ורע בעולם, והאנגלים לא ידעו איך לטפל בו כישות החייבת במס. הוא גוף אוטרקי, כלומר חבר קיבוץ משתמש בשירותים פנימיים, כמו חדר האוכל, המכבסה וכ"ו ללא תשלום. חברי קיבוץ אינם שכירים בקיבוצם ואין אפשרות לנכות מס במקור מ"הכנסתם". הפתרון היה, באופן חריג, לשלם לא על ההכנסה אלא על הוצאה צרכנית. מה שקראנו "תקציב החזקת אדם". כשתקציב החזקת אדם עולה על שכר המינימום החייב במס על הקיבוץ להתחיל לשלם למס הכנסה. כמובן שהתקציב היה שווה לכל נפש ולכאורה, כשיש פערים בהכנסה משלמים יותר מס.

מאז חלו שינויים מרחיקי לכת . אנו כבר לא רק משק חקלאי ולכן נהנים מעט מאד מנקודות הזיכוי.

חברים רבים עובדים כשכירים מחוץ לקיבוץ והמס מנוכה במקור. חלק לא קטן מהכנסת הקיבוצים הוא מתעשייה. התעשיות המוצלחות יותר בקיבוצים הופכות ל"חברות", למרות שחברות לא משלמות מס הכנסה אלא מס חברות ובמקרים רבים מס זה גבוה ממס הכנסה.

מומחה הסביר לנו, שאם נעבור לשכר דיפרנציאלי נשלם הרבה יותר מס הכנסה מאשר אנו משלמים היום. הוא צדק אך לא פירט שקיבוצו הפך את התעשיות המצליחות שלו לחברות ומכר מניות לגורמים פרטיים. אין ספק שהם משלמים מיסים גבוהים אך הנטו שנשאר להם לתקציבים האישיים ולבונוסים, גדל בהרבה ומה שחשוב הוא השורה התחתונה: מה עומד לרשות הקהילה ולרשות כל חבר.

לפני שנים אמר לי מרצה בכיר למנהל, שהקיבוצים, צריכים להחליט אם הם רוצים להמשיך להפסיד ולא לשלם מיסים או להרוויח ולשלם מיסים בהתאם.

זוהי תגובתי לטבלה בעלון לפני שלושה שבועות, שהביא הצל"ש, כדי להוכיח את חסרונות השינוי. לי, כתומך בהתחדשות, ברור שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות. אף אחד לא מבטיח גן של שושנים ויש חלק מהטיעונים בטבלה שיש בהם צדק. אך הטענה שנשלם יותר מס אינה לעניין, כי מוטב לשלם יותר מס ובלבד שבסוף היום גם יישאר לנו יותר לצרכינו כקהילה, כפרטים וכמשפחות.

ארליך ופלומין מצאו לפני 43 שנים שהקיבוצים לא חייבים בעוד מיסים בגלל שהכנסתם נמוכה. האם חברי צל"ש חושבים שכדאי להנציח מצב זה?


 


 

 


 


 

צביה ויסברג ביקשה להעיר על דברי אורי שפירא:

הפיכת תעשיות מוצלחות בקיבוצים ל"חברות" – נעשית משיקולים שונים, ששיקול המס הוא רק אחד מהם.

אין קשר בין "מיסוי החברה" (התעשייה) לבין דרך חישוב המס של הקיבוץ.

כמובן שעדיף להרוויח הרבה ולשלם מיסים.

ההבדל הוא בדרך חישוב המיסים לאותה רמת הכנסה. ללא ספק דרך החישוב הנוכחית נוחה לנו יותר – בלי להיכנס לפירוט.


 


 


 

מה קורה עם בניית הדירות החדשות?

לחברים שלום


 

קצת מידע לגבי התקדמות פרויקט הבנייה של 6 היחידות החדשות:


 

הפרטים הטכניים בין הבונים לצוות מטעם הקיבוץ – נסגרו, ובסך הכל, מבחינתנו, הפרויקט יכול לצאת לדרך.


 

כדי להקל על עין שמר מבחינת עומס המימון, ניסינו (ועדיין מנסים) להתקשר בהסכם אופציה מול חברה יזמית, שתיקח על עצמה את מימון הבנייה בשלב זה, מול קבלת אופציה לבניית יחידות עתידיות בהרחבה הפנימית של עין שמר – אם וכאשר יקרום עור וגידים.


 

למרות שהגענו עם החברה לסיכום ועל פיו ערכנו חוזה שעמד בפני חתימה, החברה דורשת מאיתנו להגיע להחלטות, עוד לפני שקיימנו דיון והכרעה בנושא בעין שמר.

זוהי דרישה שאנו מתנגדים לה ועומדים על כך שנשמור לעצמנו את מירב הגמישות בעניין.


 

בשלב זה אנו ממשיכים מול החברה, בניסיון לסגור את החוזה. ובמקביל – התחלנו לבדוק אלטרנטיבות חדשות.


 

הכוונה והרצון שלנו לבנות – הם אמיתיים. אנו מצרים על העיכוב שנגרם למשפחות הממתינות.

תקוותנו, שהעניין ייפתר במהרה.

יוסי בוריס – מנהל קהילה

ניב רונן – מרכז משק


 


 


 

המסך הקרוע והגלגל התקוע


 

חברים, דיברנו בזמן האחרון הרבה על שינוי.

השינוי מלווה אותנו כל הזמן. אז וגם היום.

צריך רק למסד אותו ולתת לו את השם הנכון:

קיבוץ מתחדש, קיבוץ מופרט, קיבוץ דיפרנציאלי.


 

הקיבוץ השיתופי עלה המון כסף, שלא תמיד היה לנו.

רק בעזרת המדינה, הבנקים, הסוכנות היהודית והקיבוץ הארצי – הצלחנו לשרוד.

התנועה לא יודעת להגדיר היום מהו קיבוץ שיתופי

שיהיה גם שקוף .


 

לא ניתן להיות קצת שיתופי וקצת מופרט וקצת דיפרנציאלי.

זהו מצב עמום. זה לא שקוף!

מי המציא את הגלגל הזה? ... זה גלגל שלא מסתובב.


 

כן, אם רוצים שינוי שקוף - אבל לא רק בשכר העובדים והמנהלים.

מה עם יתר הנושאים שצריכה להיות בהם שקיפות? נושאים בהם אנחנו מעדיפים שלא לראות ולא לבקש שקיפות - כי התרגלנו שהקיבוץ השיתופי לא באמת בנוי על שקיפות.

הכול הסתדר יפה עד היום, בלחישות קטנות (וגם גדולות). בקריצת עין ובהעלמת עין.

תסלחו לי - זה לא שיתופי, זה לא שוויוני וזה לא שקוף.


 

יש להעביר את השינוי מוקדם ככל האפשר, אחרת יתווספו כל שנה עוד 10 פנסיונרים.

ונמצא עצמנו בעוד 5 שנים עם 150 פנסיונרים, שאין להם פנסיה...

אם נמשיך להתווכח, ניצור מצב ללא אפשרויות קליטה של צעירים עם ילדים חמודים, שימלאו את שבילי הקיבוץ, את חדר האוכל ואת החגים.


 

האם זהו הקיבוץ השיתופי בעתיד? חבל.

כי אין לזה סיכוי.


 

חברים - בואו נהיה מציאותיים ונתעורר בזמן.

האח הגדול הלך לעולמו. המטפלת בחופש – ולא יודעים מתי ואם תחזור.

מה עושים?

מסובבים את הכפתור, עושים שינוי – וממשיכים הלאה!


 

באהבה - שלמה בורלס


 


 


 


 

אמת בפירסום?


 

ביום שישי שעבר, בניסיון אחרון להשפיע על תוצאות ההצבעה בקלפי, הופץ בתאי הדואר דף בחתימת צל"ש. בדף נכתב שאין קשר בין שיוך דירות לשינוי דיפרנציאלי, וכי בכמה קיבוצים שיתופיים נעשה שיוך דירות, לדוגמה, מעגן מיכאל.


 

אז ככה...


 

ועל כך נאמר: ללא מלים...

* * *


 

המכתב הבא הגיע ביום ראשון 14.11.10


 

נושא: הבהרה בקשר לשיוך דירות


 

רקפת שלום,


 

נודע  לי שבקיבוץ עין שמר פרסמו לחברים, שבמעגן מיכאל יש שיוך דירות.

כמובן הופתעתי.


 

במעגן מיכאל אין שיוך דירות, ונכון להיום אפילו אין צוות שמטפל בשיוך דירות.

כמו בקיבוצים אחרים במעגן מיכאל ישנם הרבה דברים טובים וגם דברים פחות טובים.

חבל לי שמישהו בעין שמר בחר להפיץ מידע לא נכון לחברים בקשר לנושא זה.


 

אינני חושב שזה ראוי להשתמש במידע לא נכון על מנת להוביל אג'נדה,

ואני מבקש להבהיר לחברי עין שמר, שנכון להיום אין שיוך דירות במעגן מיכאל.

וזה אפילו לא עומד על סדר היום.


 

בברכה,

סטיב טורונטו,

מזכיר מעגן מיכאל  

        


 


 

בתחבולות תעשו לכם מלחמות? ...

אנחנו כמה ימים אחרי ההצבעה – ונשארתי עם טעם לא טוב.

תא הדואר שלנו התמלא בכל מיני דברים, שאני וזוגתי שתחייה לא היינו מעוניינים בהם.

חלק ממה ששמו בתא קראתי, ומאוד הזדעזעתי.

אני לא חושב שיש מישהו, שמחליט איך יצביע, אחרי שקרא את מה שחולק לתאים.


 

אינני מקבל, שממלאי התפקידים רק משקרים לנו (ולא, אינני חסיד עיוור ושוטה של ממלאי תפקידים). אולי הם מציגים את העמדה שלהם – אבל להגיד שהם משקרים, מושחתים וגנבים - זה כבר מעמיד את הכותבים באור לא מחמיא.


 

אנחנו בני אדם, ולכל אחד יש שכל. והוא נועד שנחשוב. וגם אם לא אומרים לנו את כל האמת – זה כנראה נכון לשני הצדדים. אז שכל אחד יחשוב ויחליט בעצמו.


 

היה שם ראיון שניצה חופי עשתה עם אביטל גבע ואיתי משיח. אני חושב, שלא מקובל ולא מתאים , שכך ידברו בראיון חברים המעריכים את עצמם.

זה לא מכובד ואנחנו לא טיפשים ולא מטומטמים. גם הצד שלכם לא נקי.

לכן, לדעתי, עדיף לא להמשיך לעשות זאת.


 

ביקשתי להישאר בעילום שם כי אני לא רוצה שינסו לשכנע אותי – לא אלה

ולא אלה.

ואחרי הראיון שהזכרתי כאן – אני גם לא רוצה שיתקיפו אותי או את זוגתי

(כדי שתמשיך להיות "זוגתי שתחייה").


 

בהצבעה הבאה אני מבטיח להצביע לפי מה שאני חושב לנכון –

ולא לפי כמויות הנייר שישימו לנו בתאים. (השם שמור במערכת)


 


 


 

עדכונים מ"מקום של יוגה"

 
 

בימי שישי בשעה 10:30 שיעור עם הני - מתאים לכל

 
 

כל ימי השבוע - שיעורים עם הני, רותי ואריאלה - פרטים באתר הקיבוץ.

בברכה, הני


 


 

בטח שמתם לב – שבימים האחרונים זכינו

לתוויות שם חדישות ומסוגננות בתאי הדואר.

מבצע ראוי לשבח של רונית שאשא – שזכתה לתמיכת

כוווול חברות צוות המזכירות הטכנית.

צריך לקוות. שגם הדואר יהיה מעכשיו אופטימי יותר.


 


 


 

בעקבות תשובת עמי גלעד - לשאילתא בעלון


 

 

אני שמחה שלא הייתה לי שום דוגמא מעין שמר, מה שאיפשר לי להרחיק עדות ואולי אפילו להגזים קצת.


 

בדברי התכוונתי להראות איך למרות שהאיש מ"פסגות" מואשם בעבירה חמורה למדי, עדיין זה במסגרת החוק לתת לו "מצנח זהב" בן כמה מיליונים. לדעתי, מצב לא מוסרי בעליל. כפי שמוסבר ע"י פרשן "ידיעות אחרונות", זה קורה בין היתר כתוצאה מהקשרים בתוך שכבת המנהלים.


 

אני מודה, שלא חשבתי על מצבים של גניבות ומעילות, אלא דווקא על מצב שהכל כאילו חוקי וכשר.


 

עמי, בתשובתו, מציין שהמכשיר להגבלת פערי השכר בין החברים בקיבוץ הוא המיסוי.


 

מעדויות של חברים בקיבוצים שונים, שבאו לספר לנו על המצב לאחר השינוי, עולה שקיים לחץ חזק של משלמי המיסים הגבוהים - להוריד את גובה המיסים. ברוב הקיבוצים המיסים ירדו מאד תוך תקופה קצרה יחסית.

לדוגמא, שמענו מחברי נחשולים שכאשר נראה היה שהקרן לעזרה הדדית צברה מספיק, הורידו את המיסים. לא שמענו שהשתמשו בחלק מהכסף שנצבר להעלאת משכורות של מקבלי משכורת מינימום, למשל, כדי להקטין פערים. לא שמענו שהשתמשו ב"עודף" להעלאת הפנסיה לוותיקים. לא שמענו שהשתמשו בחלק מכספי המיסים לקיום צרכים קהילתיים, כגון תרבות.


 

גם אצלנו בחוברת, יש הגדרה של מס איזון, שישמש אך ורק לרשת ביטחון וקרן לעזרה הדדית, שתשמש למקרים חריגים לפי הגדרה. מי שמגיע לשכר מינימום "יוצא" מהזכאות לרשת ביטחון, אך עדיין נאלץ להסתדר עם משכורת נמוכה מאד.

בהנחה סבירה שגם אצלנו התהליך יהיה דומה, ברור שהמיסוי אינו יכול לשמש כמנגנון שיבטיח מפני פתיחת פערי שכר גדולים. המיסים ירדו והפערים יגדלו.

צביה ויסברג


 

 


 


 


 


 

מה עושות האיילות בלילות?

ביום ג' 23.11.10 בשעה 21:45 ייצא מבניין המועצה האזורית מנשה,

סיור לילה מרתק להורים – לעולם בילויי הלילה של בני הנוער.

הערב יכלול:

- הרצאה על תרבות הפנאי של בני נוער.

- יציאה למועדון, ביקור ב"עמדת ינשוף" של המשטרה ושיחה עם שוטרים.

- תצפית במועדון בילוי ובסביבתו.

הסיור מיועד להורים לילדים בגיל הנעורים ומאוד מומלץ!

לפרטים והצטרפות התקשרו אל:

ורד ליפרמן 04-6177346 או כיתבו ל: DUDU@MENASHE.CO.IL


 


 


 

"וצריך להמשיך ללכת

וצריך להמשיך לצעוד..."


 

בפתיחת 2 השיחות לקראת הכרעה על המשך דרכו של הקיבוץ, הוקרא קטע שהביאה עדה גבע:

" עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, ואל יבהילך רעיונך, אם אתה רואה איש אחד שהוא ההפך הגמור מדעתך, וידמה לך שאי-אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עימו אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום – והשתדל שיהיה שלום בין הפכים" (ר' נחמן מברסלב)


 

מאז קרה משהו בחצרו של קיבוץ...

השבט אמר את דברו – בריאליטי של הטלביזיה מכבים את לפידו של המפסיד...

אבל אצלנו לא מכבים אף אחד, אלא להיפך משתמשים באורו של כל חבר וחבר כי כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן!!! וברוחו של הברסלבי: לכל חבר ישנה עשייה משלו וממעשיהם של כלל החברים נעשה יצירה שלמה...


 

ביום שאחרי אנחנו במציאות שבה החלטנו ברוב, ללכת לכיוון מודל השינוי ברוח החוברת של צוות השינוי.

הדקלים נשארו לעמוד על משמרתם משני צידי השער, שורשי האוויר של הפיקוסים לא נטשו אותם, השמש זרחה על שני הואדיות הרטוב והיבש, ואפילו קבוצת הזר"ש, בדף שהתפרסם לפני ההצבעה, אומרים שהם בעד שינוי.


 

כל שנשאר לנו זה ללכת יחד ולאחד כוחות.

כן, אנחנו יכולים!!! מליק גור


 


 

יש מנהיגות בעין שמר / חיים חננאל


 

 

כשלפני שנים, היינו מניפים יד בביטול ואומרים: "אה...בעין שמר לא יעברו השינויים אף פעם" הייתי בהחלט בין המניפים. חשבתי שהסיבה הברורה ביותר היא, שאין מנהיג. אין מי שיוביל. לפני שלוש שנים, כך אומרים לי, כי זכרוני קצר, הוחלט בעין שמר בהצבעה דמוקרטית שיוקם צוות שיגיש לעין שמר מודל לשינוי אורחות החיים.


 

רקפת זוהר נכנסה לתפקיד המזכירה בלי דגל צבוע בצבעי מלחמה ובלי נשק עם כוונת מסומנת. היא החליטה פשוט לבצע את מה שהקיבוץ החליט בשיחה (אגב, זוהי פרשנות מוחלטת שלי - אני לא דובר רשמי של רקפת ולא קורא את מחשבותיה). ללא בית ספר למנהיגות, ללא קורס לניהול מתקדם, מעמדה של סופרת ומורה לספרות, רקפת לקחה על עצמה מה שהיה חסר בעין שמר כל כך הרבה שנים- להוביל את הקיבוץ קדימה. מנהיג הוא תפקיד כפוי טובה, שכששמים על מאזניים את התועלת האישית הצומחת ממנו, צונח הצד השני לריצפה בכבדות, למרות העוצמה והכוח שמנהיגות מביאה איתה. בפוליטיקה זה הולך יפה עם כסף, מכוניות ודירות ואצלנו מקסימום עם מיגרנה תמידית. אני חושב שרקפת עושה בדיוק- אחד לאחד- את מה שהקיבוץ ביקש ממנה לעשות בדרך היחידה שחברה תרבותית מכירה- שזה הכרעה דמוקרטית.


 

אומרים שהמשפט הפילוסופי הראשון בעולם שנכתב היה: "דבר לא יכול להיות דבר והיפוכו". הציפייה, שרקפת תעשה את ההיפך ממה שהקיבוץ החליט לעשות שהוא מודל שיתופי ("שינוי שיתופי") היא בדיוק הדבר והיפוכו.

אני חושב שרקפת מפגינה נחישות, מוסריות, יושרה וכמו שאמרתי: מנהיגות. 57% מהחברים אמרו לך: רקפת תמשיכי, אנחנו איתך. הצורך הברור ב- 75% להעברת השינוי – נועד למנוע מחטף. אפשר לא להסכים באופן מוחלט עם הדרך שמובילה רקפת, מותר לחשוב שהשינוי הוא חורבן הבית, פירוק הקיבוץ וקץ כל הקיצין. אי אפשר לראות בהצבעה הזו מחטף.


 

אני חושב שגם מי שדעתו לא התקבלה, צריך לקבל, גם אם בעצב עמוק, שרובה של הקהילה הזו רוצה שינוי באורחות החיים. למי שהצביע בעד ברור מה הכיוון של השינוי, למרות שאין אפילו אחד שיודע בדיוק איזה מספרים מדויקים ימצאו אותו לאחר השינוי. הדרך הנכונה ביותר כיום היא לחבור יחד. רקפת, שכבר הצהירה שניצחון הוא לא לב העניין פה, מוכנה לדעתי ביחד עם רבים מהחברים, לחפש נוסחא ממתנת, לשבת עם כל מי שיש לו נכונות אמיתית לפעול לפי רחשי הציבור ולהתקדם כדי לצאת ממה שקראתי לו בשיחה: "ביצת הדכדוך" אל התחדשות וחוויה של יצירת מקום חדש.


 

אני קורא לרקפת לקחת הרבה נשימות, להסתכל ימינה ושמאלה כמה שצריך- לא פחות ולא יותר - ולהמשיך. אני משוכנע שבעוד כמה שנים עין שמר- לא רק רוב מיוחס אלא הרבה יותר מכך- יוקירו לך תודה.


 

אני לא מחכה לעוד כמה שנים ואומר לך כבר היום, בזה הרגע: תודה.


 


 

 


 


 


 

סיכום ביניים / אבישי גרוסמן


 

לאחר שלוש שנים של דיונים חוברת השינוי זכתה בהצבעה ברוב לא גדול. ודאי לא רוב מספיק. מכאן שהצעת השינוי הדיפרנציאלי לא עברה. מימסד מאוחד כמעט לחלוטין, תקציבים גדולים, יועצים מסוגים שונים לא הספיקו לתומכי השינוי כדי להשיג את הרוב הנדרש לשינוי. מה עוד שמולם ניצבה קבוצה של מתנדבים, כמעט משוללי אמצעים כספיים שתמכה בשינוי על בסיס שיתופי. עכשיו הגיע שעת שינוי. לא עוד מצב בו רק דעה אחת רשאית להביא את הצעותיה להצבעה בקלפי, לא עוד מצב בו רק תומכי דעה אחת ממומנים ברוחב כיס בעוד התומכים בדעות אחרות מקוששים פרוטה פה ופרוטה שם כדי לאפשר את פעילותם. והרי מקובל על כולנו שחברי הקיבוץ הם שווי ערך האחד לשני, והדעות השונות לגיטימיות באותה המידה. הגיע גם השעה להיפטר מסיסמאות ולהסביר במילים פשוטות "מהי כוונת המשורר". לדוגמא, חוזר ואומר אחד מידידיי ש – "ככה אי אפשר להמשיך". למה בדיוק הוא מתכוון. האם השינויים המדורגים והזהירים שביצענו בשנים האחרונות או כאלה שאנחנו מוכנים לבצע על הבסיס השיתופי גם בימים אלה, נכנסים לקטגוריה של ככה אי אפשר להמשיך? שאלתי, לעיתים אפילו התרגזתי ולא הצלחתי להבין את המילים המסתתרות מאחורי ההצהרה. למען הדיון העתידי חשוב לפרש ולהסביר את המסתתר מאחורי הכותרות. ידידי האחר חוזר וטוען שהקיבוץ השיתופי הוא בזבזני, יש בתוכו לא מעט חברים שלא ממלאים את חובת הפרנסה. בעבר נהג לכנות אותם פרזיטים, כלומר אנשים החיים על חשבון הציבור. בניסיונו לפלח את המתנגדים להצעה הדיפרנציאלית טען שבראש המתנגדים עומדים שלושה אנשים הזויים, (ויש לי הכבוד הלא מפוקפק להימנות עליהם) בעוד התומכים האחרים בשיטה השיתופית מונעים ממניעים אינטרסנטיים בלבד. לשאלתי האם התומכים בהנהגת שכר דיפרנציאלי כולם מונעים על ידי אידיאולוגיה צרופה, כולם חפים מאינטרסים וכולם עיינו בכובד ראש בכתביהם של מרקס, אנגלס, בורוכוב ואולי אפילו בובר לפני שהכניסו את פתק ההצבעה לקלפי, לא הצלחתי לקבל מידידי תשובות מספקות.


 

חשוב שנכבד האחד את דעותיו של השני ונמנע מלתת במתנגדים לדעותינו סימנים מפחיתי דמות. אני משוכנע שרוב רובם של החברים מבינים היטב מהן נקודות המחלוקת וקובעים את עמדתם בהתאם להבנתם זאת. החיים בקיבוץ עין שמר נמשכים. עין שמר הוא קיבוץ המספק לחבריו תשובות טובות בנושאים החשובים ביותר של החיים האנושיים. (טיפול בריאותי וסיעודי, חינוך מעולה ושוויוני לבני הקיבוץ, דיור ברמה טובה, זירות יצירה מגוונות ובעיקר מבטיח לכול חבריו שאם וכאשר יזדקקו לסיוע מיוחד, הקיבוץ יספק להם אותו ללא חשבון וללא קשר למעמד חברתי או יכולת כלכלית). לקראת המשך הדיונים חשוב, שרקפת, מזכירת הקיבוץ; יוסי בוריס, מנהל הקהילה; עידן יגודה רכז מש"א, ימסרו לקיבוץ דיווח על מה שהם רואים כחוזקות ולחילופין החולשות של קיבוץ עין שמר המתנהל כבר מעל שמונים שנים כקיבוץ שיתופי. ואולי כדאי במציאות שנוצרה להיעזר במעריך חיצוני המשוחרר מההתחשבנויות המקומיות? שמועות והערכות אינן דלק מספיק טוב כדי לקבל החלטות על אורחות החיים על פיהן אמור הקיבוץ שלנו להתנהל בעתיד.


 


 


 


 


 

כשאני בצפון - ליבי במזרח

שיחה עם ברק צפניה


 

כבר מספר חודשים, שברק ואני "מנהלים רומן". זה התחיל כשהזמנתי בנים עוזבים לכתוב לעלון חג הקיבוץ ב"שבועות". ברק, שרצה מאוד להצטרף – לא התפנה. שנינו ידענו שעוד יהיו הזדמנויות. ואמנם, השבוע כשברק הגיע לעוד ביקור - מצאנו את המקום והזמן.


 

נתוני פתיחה:

בנם של: תרצה וצפניה

נכדם של: פולה ולוי אדיב

מקבוצת: אילנות ( הקבוצה של חמי סל, אייל תומר, חגית בורלס)

נשוי ל: אנטה

אב ל: נתנאלה ( 19) נועם (16.5) וניר (12.5) – כולם למדו בבית הספר

היהודי בקופנהגן – ניר עדיין לומד. (עוד נגיע לזה).

מתגורר: 8 שנים בדנמרק - 60 ק"מ צפונית לקופנהגן לחוף אגם

פרנסות: אנטה – מנהלת מרכז שיקום פיזיוטרפי מחוזי, לאחר ניתוחים.

ברק – מנהל חוזי רכש של איי.בי.אם (IBM) בסקנדינביה (עוד נרחיב).

השכלה: בוגר לימודי מנהל וריכוז משק (1991 ) ברופין; והנדסאי תוכנה (2000)

במכללה למנהל - תל אביב.

ועוד משהו: כל פעם שאני חוזר ובא לביקור – אנטה, אני והילדים מרגישים בבית, שהגענו למשפחה מורחבת. זהו דבר המייחד את עין-שמר ולא אף מקום או חברה אחרים בהם פגשתי.


 

 

אז עיסוקך היום?

כמנהל בתחום חוזי רכש – באחריותי מספר תחומים:

  • ייזום וביצוע חוזים חדשים ואיתור חברות שיש להן פוטנציאל התקשרות עם איי.בי. אם.
  • הטמעת חוזים גלובליים שאותם אני הופך לחוזים מקומיים. עבודה מול חברות כמו HP, סימנס, אורקל ועוד. באחריותי, נושא תחזוקת הציוד הכבד, מחשבי-על, שרתים גדולים, ציוד לאחסון מידע וכד'.


 

  • עבודה מול המערכת המרכזית של "IBM אירופה" הממוקמת בהונגריה ובולגריה. מערכת התפעול, הוצאת ההזמנות, הנה"ח וכד.

אני יוצר את חוזי הרכש, בעזרתם של אנשי הרכש של החברה על בסיס תנאים מוכתבים, לפיהם רוכשים שירותים אצל ספקי המשנה.


 

אני בעבודה הזו כבר 3 שנים ומאוד מרוצה.

עובד הרבה גם מול חברות ישראליות כמו צ'ק פוינט, נייס , ראד, ועוד.


 

 


 


 


 

 

לאחר מספר שנים בדנמרק - מה ההבדל הבולט בין שם לכאן?

החברה הדנית היא מאוד פרטית בעוד החברה הישראלית מאוד פתוחה.

בישראל – מהר מאוד נטווית רשת הקשרים החברתיים של כל אחד, שהיא חלק מהקיום.

בדנמרק אדם יכול לחיות עם שניים-שלושה חברים וקשה ליצור קשרים חברתיים.


 

בסביבה בה אתה חי – מה היחס לישראל?

בגדול - יחס טוב. באזור מגוריי, 30% מצביעים למפלגה הפשיסטית הדנית, שונאי ערבים ואוהדי ישראל. עם זאת - אני לא נתפס כחלק מקבוצת המהגרים כלפיהם יש כעס או עוינות.


 

עברת חווית מהגר?

אין יום שעובר, שאיני שואל את עצמי מה אני עושה כאן והאם זה שווה.

חלק מחוויות ההגירה היא "על איזה רגל אני דורך" או "על איזה מיתר אני מנגן".

אני לא דני – ועם זאת אני גם לא חי בישראל. אני לא מנותק מהזהות הישראלית הבסיסית וזה דבר שלא ישתנה לעולם.

למזלי, אני בא מארץ שאפשר גם לחזור אליה וזה מאוד משמעותי. חלק מהמהגרים הם פליטים, שיודעים שאין להם לאן לחזור, ולכן הדואליות שלהם שונה.


 

כאחד מהבנים הנמצאים ברשימת התפוצה של העלון - איך אנחנו נראים?

כמו כל חברה נורמאלית חפצת חיים, שמתמודדת עם השינויים המהירים. כל חברה חפצת חיים, לא יכולה לברוח מהעיסוק בצורך להשתנות. מי שלא עוסק בזה – ייעלם.

חברות ופרטים שואפים לנוחות קיומית. כיום יש כאן בקיבוץ מצב של נוחות קיומית, אולם הנוחות הזו לא תשתלם יותר בהמשך (לאחר השינוי) לאדם כפרט אם לא יפעל לשדרג עצמו מעת לעת.


 

בשיחות עם ההורים על הקיבוץ היום, יש פער בראיית הקיבוץ?

ההורים שלי פרגמאטיים. לא מסתכלים אחורה אלא קדימה. הם רואים את צרכי הדור הצעיר. עם זאת מביעים חשש מהבלתי ידוע והבלתי מוכר, אך עדיין מבינים ששינוי הכרחי.


 

מדברים אצלנו לאחרונה הרבה על "הקפיטליזם האמריקאי החזירי" המאיים.

אתה, שחי בדנמרק, ארץ עם מודל סוציאלי מפואר – איך מתבטא המודל הסקנדינבי (ביטוח רפואי, בטחון סוציאלי, חינוך, הבטחת הכנסה וכד')?

המודל הסוציאלי נמצא תחת ביקורת חריפה והוא משתנה. אפילו אני באופן אישי – מרגיש שינוי ביחס המערכת התומכת, שהייתה קיימת עד היום בדנמרק.


 

גם המודל האמריקאי נמצא תחת שינוי. כל העולם הקפיטליסטי מדבר על פנסיה, הטבות וימי/שבועות חופש לעובד ולא על מודל של עבודת פרך. המודל הקפיטליסטי כפי שהכרנו אותו בעבר - היה ולא יהיה.

העולם ה"קפיטליסטי", מתעסק אך ורק במודל הסוציאלי: בכמה שבועות חופש (לא ימים! שבועות!), כמה מכסה הביטוח הרפואי, גיל היציאה לפנסיה, איזו פנסיה ואיך מבטיחים תנאים סוציאליים מספקים לאדם.

אולי יום אחד יפגשו באמצע המודל הקיבוצי והמודל הקפיטליסטי . אז נוכל להגיד שאנחנו היינו במשחק הזה כבר מאה שנים ויותר.

 


 


 


 


 

יש לך דעה על המודל שמוצע לנו?

כן, להיזהר שבלהט השינוי לא ישפך התינוק עם המים. המודל הישן הוא טוב, אולם זקוק לשינוי, התאמות ועדכונים מדי פעם.

במודל החדש יש, לדעתי, הרבה מאוד אפשרויות להצלחה. אולם צריך לבצע אותו במתינות ושיקול דעת. הוא מתמרץ חבר להמציא את עצמו מחדש, כי הוא בא ואומר: אתה אחראי היום על עצמך ומשפחתך, למוטיבציה וליצר הצמיחה והתחרותיות שבך – כדי שתוכל לשנות ולהשתנות. בעולם התחרותי, היכולת להתאים לתנאי הסביבה המשתנה תדיר, הוא התנאי להישרדות.

אני מאמין שבמודל המוצע, ניתן יהיה לקלוט הרבה זוגות צעירים, שתמורת תשלום מיסים יהיו מוכנים להצטרף לקהילה של קיבוץ מתחדש.

ישנם יתרונות במודל הקיבוצי, המאפשר לאדם לקחת פסק זמן באמצע החיים ולהמציא את עצמו מחדש כמה פעמיים בתקופת חיים אחת. יציאה ללימודים, קורס או לקיחת תפקיד במערכת תוך הסתמכות על רשת הביטחון הקיימת.


 

מכל הדברים שספגת כילד וכאדם בוגר - מה מהקיבוץ לקחת לחייך כיום?

האחריות . ע"ע (עיין ערך) סבא לוי אדיב.


 

אתם מגיעים לעיתים קרובות. הילדים "משתפים פעולה"?

כשאני אומר לילדים שנוסעים לישראל – כולם באים בשמחה.


 


 


 


 

כשאני מציע חופשה ביוון – רק אחד הצטרף.

בכלל - ההורים כבר לא צעירים ולכן קל יותר להגיע לביקור מאשר לבקש מהם להגיע אלינו.


 

שמתי לב שהילדים ואנטה מדברים עברית שוטפת

נכון. בבית אנחנו מדברים עברית. אני מדבר מצוין דנית . בעבודה שלי התקשורת היא באנגלית, החברה היא אמריקאית ובין לאומית. עובדים בצוותים מעורבים ממרכזים שונים וביבשות שונות - בו זמנית.


 

באיזו עוד דרכים משמרים את הקשר לישראל?

הילדים למדו ולומדים בבית הספר היהודי בקופנהגן. בית ספר פרטי הנמנה על חמשת בתי הספר הטובים במדינה. זה אמנם דורש נסיעות רבות (60 ק"מ לכל כיוון), אבל זה חשוב לנו.

לצד מקצועות הנלמדים בתכנית הלימודים, יש חוגי העשרה מגוונים כמו קולנוע, עיתונות, ערבית, פילוסופיה ועוד. עברית הוא מקצוע הנלמד כחלק מתכנית הלימוד.

נתנאלה מסיימת גימנסיה השנה (תיכון).

נועם סיים חט"ב וממשיך לגימנסיה. עוסק בג'ודו בסגל נבחרת הנוער.

ניר ביסודי, בכתה השישית.

ביוני ניר יחגוג בר מצווה. יעלה לתורה בבית הכנסת בקופנהגן. אח"כ על מרפסת הבית נחוג באוהל גדול, השמור לאירועים מיוחדים, מאז הבר מצווה של נועם.

חוץ מזה מתגוררים בסביבה כ- 10 ישראלים שאיתם נפגשים אחת לכמה זמן.

 

לאורך כל השיחה עם ברק, אפשר היה לחוש את הקשר למקום, כמה איכפת לו וכמה נוגע בו כול מה שקורה. כשביקש להתייחס לשינוי - נדמה שאף לרגע לא הרחיק לארצות הצפון.

קוראים לזה - שורשים.


 


 


 


 

תרשמו ביומנים


 

20.11.10 – שבת: פסטיבל שמן זית בפארק הרכבת

(פרטים מלאים בעמוד האחרון)


 

23.11.10 – יום ג' בלילה: סיור מועדונים לילי מרתק

להורים לנוער בגיל ההתבגרות

(פרטים נוספים במודעה שכותרתה: "מה עושות האיילות בלילות")


 

27.11.10 מוצ"ש – גבע אלון במופע


 


 


 


 

מכון הרפלקסולוגיה מזמין

ליהנות ממחירים מיוחדים


 

חודש נובמבר הוא החודש האחרון,

שבו מחיר טיפול רפלקסולוגיה יעמוד על – 80 ₪ .

מחודש דצמבר – המחיר יעמוד על 100 ₪ לחברי הקיבוץ.


 

אני מזמינה להגיע וליהנות מטיפול מקצועי באווירה נינוחה – לגוף ולנפש.

מירי גרוסברג


 


 


 

לתשומת לב הכותבים בפוטנציה:

בשבוע הבא העלון "יורד לדפוס" – ביום ד' (מסיבות טכניות).

למעוניינים להעביר חומר: בבקשה עשו זאת לא יאוחר מיום ד'

בשעות הבוקר. רצוי - לפני כן. נירה


 


 


 

עלון 41 (5812) כח' חשון תשע"א 5.11.10



 
וערב.
ערב יפה בעולם.
שקיעה –
הפרות שבאחו געוה.
וסוף אין לדרך הזאת העולה.
סופי הדרכים המה רק געגוע.

מתוך "אל הפילים" מאת נתן אלתרמן

המלצת השבוע -– "התייעלות אנרגטית"

 
יואל גרוסברג העביר למערכת רשימה בנושא: התייעלות בתחום השימוש בנורות חשמל.
כפי שנכתב בגוף הכתבה: "תדליקו אור וקראו את הסכומים הבאים" ותבדקו מה אתם עשיתם "בשביל מדינה" ומה "בשביל כיס שלכם"? להלן קטעים נבחרים:

 

"לפני ש"האחרון מכבה את האור" אולי כדאי להחליף אותו... את האור זאת אומרת.
מדובר על משנה סדורה הדורשת חשיבה, יוזמה מערכתית, תמריצים, חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסה וגם בקרת ביצועים.
עם זאת המהלך חייב להתחיל עכשיו בכל בית בישראל – אין צורך להמתין לרגולאטור.
צריך פשוט ללכת לחנות מוצרי החשמל הקרובה – זוהי תכנית חיסכון מובטחת.

 
תעריף קילו-וואט לשעה (קוט"ש) של נורת ליבון קלאסית, מהסוג הישן והמוכר צורכת 100 W = 47.93 אג'. (כחצי שקל). כ- 90-95% מהאנרגיה הופכת לאנרגיית חום ולא לאנרגיית אור.
בנוסף הנורה גורמת לפליטת CO2 לאטמוספרה.

 
נורות CFL באותה עוצמת תאורה צורכת רק 20 w (חיסכון של כ- 80% ).

 
וכמה שעות עבודה (תאורה) אנחנו מקבלים מנורת ליבון רגילה? כ- 1000 שעות ואורך חיים של שנה (אם נעריך שהיא דולקת 3 שעות יום).
בעוד שנורת CFL, שמחירה אמנם גבוה יותר, אך אומדן זמן העבודה שלה מסתכם בכ- 12.000 שעות עבודה.
אם גם אותה נדליק 3 שעות ביום – נצטרך להחליפה כל 11 שנים... מדהים!

 
ציינו למעלה את כמות החום הנפלטת מנורה רגילה, ולכן ניתן לומר שהיא פועלת כתנור חום קטן.
מכאן – שנדרשת אנרגיה רבה בקירור החדר בקיץ, אנרגיה העולה כסף רב. מדובר בעלות כוללת עצומה.
חישובים שנעשו מצאו שהעלות הכוללת לתקופת השימוש בנורת ליבון 1,186 ₪ בעוד שעלותה של נורת CFL
135 ₪ .
לא צריך מחשבון כדי להגיע שמדובר בחיסכון ישיר של 1,071 ₪!

 
צריך לקחת בחשבון שהחיסכון אינו רק בעלות הצריכה הישירה – מה עם ההשפעה על איכות הסביבה?
אם השימוש בנורות CFL חוסך בצריכת חשמל אזי תקטן פליטת גזי החממה. גם כאן מדובר בחסכון שיכול להגיע עד כדי 1.7 מיליארד שקל למשק.

 
לסיום, ולפני שאתם מכבים את האור, תחשבו על זה:
7 שנות חיסכון שקולות לעלות הקמת תחנת כוח פחמית חדשה.

 
ואחרי כל זה – פלא שהמלצת השבוע היא לעבור לנורות CFL? (אם עדיין יש בינינו שלא עשו זאת).


 

 

לקראת ההצבעה
החשובה, שתתקיים בשבוע הבא, פניתי לבני ובנות עין שמר, החיים בקיבוצים מתחדשים, בבקשה לחלוק איתנו מניסיונם.
הועברו שלוש שאלות כלליות:
1. איך השפיע השינוי על חיי משפחתך?
2. האם בקיבוצך, יש שביעות רצון מהשינוי? ממה מרוצים וממה פחות?
3. אם אחד מילדייך חי בקיבוץ - איך הושפעו חייו?
ניתנה אפשרות להתייחס גם לנושאים החשובים להם.
התקבלו תגובות מגוונות ומעניינות והן לפניכם. דבר אחד וחד משמעי עולה מהן:
תוך זמן קצר יחסית מהמעבר למודל החדש, חל חיזוק הקהילה הקיבוצית וצמיחה דמוגראפית.

 
(המידע במשבצת: "עניין לציבור" - מהאלבום שיצא לרגל 100 שנות קיבוץ).
 
אביגיל לוין (חדוותי)
נתוני פתיחה:
בתם - של רגינקה וחיים חדוותי; אחות - לרן ואהרון חדוותי ולחוה כהן; מקבוצת - "אשל"; פרנסתה - מורה בחינוך המיוחד; בנגבה - 34 שנים; אם - ליפעה נשואה לאורן (חיים בתל אביב) ויעלה הנשואה לרועי (חיים בנגבה).



 

לנירה שלום רב!
קיבלתי את השאלות שלך, ואנסה לענות עליהן. יחד עם זאת, ניסיתי להיזכר מה הטריד חברים בנגבה באותה תקופת מעבר שבין הקיבוץ הישן לקיבוץ המתחדש ואענה גם על כך.

 
כיוון שאני מאוד תמכתי ורציתי בשינוי, חששתי שלא יהיה זה הוגן להציג רק את עמדתי ולכן שוחחתי עם מס' אנשים שבזמנו לא ראו בעין יפה את התהליך. מקווה שזה מה שרצית.

 
* * *
נגבה החל בתהליכי הפרטה לפני יותר מ- 10 שנים. תהליך המעבר היה מאוד איטי, ומהתחלה הוגדר כשינוי אורחות חיים. כמו בכל חברה, היו תומכים והיו מתנגדים ובהחלט ניכרו קשיים חברתיים, ניגודי אינטרסים וכל מה שעובר על חברה קיבוצית או על כל חברה אחרת, העומדת בפני שינוי מהותי כל כך.

 
ההצבעה על השינוי האחרון, שפירושו הפרטה מלאה, הייתה ב – 23.12.2003.
(ההחלטה עברה ברוב מיוחס גדול מאוד).
לאחר שנה התקיימה הצבעה נוספת ומתחילת 2004 אנו בהפרטה מלאה.

הפרטה מלאה פירושה – כל משכורות החברים נכנסות לחשבון הבנק של הקיבוץ! כפי שהיה תמיד. בהנהלת חשבונות מורידים לחבר את חובותיו לחברה ובעיקר את המיסוי לקהילה שעליו הוחלט. 

 
כדי שלא ליצור פערים גדולים בהתנהלות הכלכלית של החברים, הוחלט בנגבה על מיסוי פרוגרסיבי מאוד גבוה, שפירושו לקחת הרבה
מהמשתכרים הרבה ומעט מהמשתכרים מעט. מס הקהילה הוא אחיד ומאוד נמוך. ההחלטה הייתה תקפה לשנה, כך יכולה הייתה כל משפחה לבחון את מצבה
.

 
תהליך שינוי אורחות החיים, היה נרחב יותר וכלל עוד שני מרכיבים:
א. תכנית השבת הבנים הצעירים לנגבה. (שלא כמו אצלכם, אצלנו נוצר "חור" דמוגרפי מכאיב). התהליך מאוד הצליח והיום אין לנו מקום לכל הפונים.
ב. שיוך הבית לחבר וכל הכרוך בכך. סופו של תהליך זה, לצערנו, לא תלוי בנו.
חשוב לי לציין כי השינוי אינו מיטיב או גורע במידה שווה עם כלל החברים. יש שכבות שנראה היה כי יהיה להן קשה

 
יותר, כמו למשל הורים צעירים למספר ילדים קטנים. התמודדות עם בעיה זו נעשית ע"י סבסוד החינוך (דבר שלא היה בנגבה אבל קיים בהרבה קיבוצים אחרים).

 
לגבי שכבת הבוגרים, אלה הנושקים לפנסיה או כבר בתוכה- להם צריך כמובן לדאוג לפנסיה הוגנת (אני יודעת שחוה, אחותי, מאוד נלחמת על כך), לזכויות וותק וכל מה שייתן חיים מכובדים לכל חבר!

שורה תחתונה: לא נמצא היום חבר אחד בנגבה, שאינו מרוצה מהשינוי או שהיה רוצה לחזור למה שהיה קודם!!

לחברים יש יותר תקציב ויותר שליטה לגבי הבחירות האישיות של כל אחד.
אבל הכי חשוב - שיהיה לכם בהצלחה בכל דרך שתבחרו. אביגיל לוין

 

עניין לציבור: נגבה הוקם ב – 1939; מקור השם - "ימה וקדמה צפונה ונגבה"; אוכלוסיה – 195 חברים באגודה, 120 חברי קיבוץ 260 בנים הצטרפו במסגרת "בנים בונים ביתם בנגבה"; מקורות פרנסה – גד"ש משותף עם משואות יצחק ורפת משותפת עם גבעת ברנר; תרבות וספורט – חגים כמיטב המסורת היהודית וערבי שירה לילדים ואירועים לילדים; חברה וקליטה: ב-2007 הצטרפו כ – 82 חברים בני נגבה, שחזרו הביתה עם משפחותיהם והתקבלו לחברות. שכונת הרחבה נבנתה ובה מתגוררים הבנים וגם אנשי קבע, שילדיהם השתלבו במערכת החינוך.
פרט מעניין: הקיבוץ השני בתנועה, שעבר ללינה משפחתית. (הערת המערכת: אומץ לב היה שם עוד מ- 1948).
שוקי סיטנר
נתוני פתיחה:
בנם
של - אסתרקה וקלמן סיטנר; אח - ליגאל סיטנר ומירה כהן (במענית); מקבוצת - "ערבה"-"שדה"; נשוי - למאיה; הורים: ל 4 בנות בוגרות; סבים - ל – 3 נכדים בנים ועוד שתי נכדות בדרך (אם ירצה השם); פרנסתו - מנהל מחלקת הזמנות ומשלוחים באמבר מ- 1994;

בחורשים - מ- 1974.
        
 


 
עברנו להפרטה בנובמבר 2003. כשנה לפי השינוי בפועל, המצב הכלכלי בחורשים היה על סף קריסה, תקציבים אישיים הוקפאו, הייתה אבטלה גלויה וסמויה באחוזים גבוהים והשינוי היה מחויב המציאות.לא היה זמן ל"משחקים". התהליך עצמו הצריך פשרות וויתורים מכל סוגי האוכלוסייה. נסגרו ענפים מפסידים ושירותים שלא הייתה הצדקה כלכלית להחזקתם. החברים שעבדו בהם נדרשו למצוא עבודה שיש עמה תמורה. בזמן התהליך עצמו, שלקח כשנה, לא היו "מלחמות" משמעותיות והשינוי התקבל ברוב של מעל מ -90%. מאד חשוב באיזה מצב מבחינת הפרנסה "תופס" אותך השינוי. כשנכנסו אליו, אני וגם מאיה (זוגתי שתחייה) עבדנו בחוץ. השינוי העלה, במידה רבה, את רמת החיים שלנו, והוריד את התלות במערכת הקיבוצית.
נקבע מינימום להשתכרות, ומשפחה שלא הגיעה לסף נעזרה ברשת הביטחון. בתחילת התהליך היו כ-17 משפחות (מתוך 50) שקיבלו עזרה. כיום נותרו 2-3 משפחות בלבד. המצב הכלכלי של הקיבוץ השתפר מאד.
בוצע שיוך דירות פנימי, שיאפשר הורשה לבנים בעתיד וכן נקבעו כללים לשיוך הנכסים. הפנסיה גבוהה מהרף של התק"ם ויש כוונה עוד להעלות אותה בהמשך. הקיבוץ כיום מאד אטרקטיבי. מתוכננת בנית 50 יח' דיור לבנים, שמבקשים לחזור (אבל לא רק לבנים). הקליטה תהיה לחברות.
שורה תחתונה:. רוב החברים מרוצים מהתוצאה . אין רעבים ללחם ולרובם יש כבר מכונית ליד הבית.


 

עניין לציבור:
חורשים - הוקם ב- 1955; אוכלוסיה - כ 280, מתוכם 100 חברים; מקור השם - חירבת חרש הסמוכה; מקורות פרנסה - מפעל תרמוקיר המייצר לענף הבנייה, רפת, אבוקדו, לול; תרבות - בעבר פרחה. מאז ההפרטה נפגשים בשיחות קיבוץ, חגים וטקסים אחרים; חינוך – גיל הרך במקום, יסודי בעינת ותיכון בבית חינוך ירקון.


 
רותי בן יעקב (מילשטיין)

 
נתוני פתיחה:
בתם - של סוניה ואברהם מילשטיין; אחות - לנדי (של ענת...) ומיכה מילשטיין;
מקבוצת - "הדס"-"שקמה"; פרנסתה - פיזיותרפיסטית; בעין החורש - 35 שנים; נשואה: למיכה; אמא ל- 3 ילדים,  סבתא לנכדה; ועוד משהו - גם אחרי 35 שנים בעין החורש, תמיד אראה בעין שמר את הבית שלי וכור מחצבתי. "טבור העולם" כפי שאומר עלי אלון.


 
בעין החורש לאחר השינוי:
1. מכיוון שמיכה ואני קרובים מאוד לפרישה ויציאה לפנסיה, אפשר להגיד כי המצב לא השתנה בהרבה, מלבד העובדה שאנחנו עובדים יותר הרבה ויותר קשה...

 
2. בעין החורש עדיין מחכים להסדר נוסף עם הבנקים ולכן עדיין לא נהנים מפירות השנוי. אםזה יקרה בקרוב, כך אני מקווה, נוכל להתקדם.
בדרך כלל יש שביעות רצון מן השנוי,
בעיקר נהנים ממנו הפנסיונרים, וכל אלו שיש להם מקום עבודה מסודר (גם בקבוץ).
הנפגעים הן משפחות חד הוריות, בעיקר נשים מבוגרות ללא מקצוע או עבודה מסודרת ומשפחות יותר צעירות מרובות  ילדים .

 
3. השינוי השפיע לטובה על חופש בחירה אישי בכל תחומי החיים. פחות לחץ וצפיפות חברתית, יותר אחריות אישית ופחות באים בדרישות למערכת.  פחות מרוצים מהנהלה (שכירה ברובה) שרוצה כל הזמן להפריט ולחסל כל דבר שאינו כלכלי.

 
יש לזכור שלמרות השנוי אנחנו עדיין קיבוץ.

 

 
4. לגבי הבנים – הם בעצמאות כלכלית. יש להם מעמד של "גרים במקום" אך לא חברים. יש להם נציגות
במזכירות והם מעורבים בכל התחומים. יש ביקוש גבוה לחזור לעין החורש אך אין דירות פנויות. מאוכזבים שעדיין אין בניה של שכונת בנים, נקווה שגם זה יגיע.

 
שורה תחתונה: אני עוקבת בכאב לב, דרך העלון, במאבק שלכם לשינוי. ואם מותר לי להביע את דעתי... כנראה שאין ברירה אלא לשנות. אם לא נשתנה לא נשרוד.
אבל, לא לוותר ולשמור על ערכי הליבה, השתתפות בחנוך, בריאות וסיעוד, השוואת תנאי מגורים לכולם לפי וותק, קליטת בנים.
על כל זה צריך להחליט לפני ההחלטה על שינוי כדי למנוע את הסחף לאחר מכן.

 

עניין לציבור: עין החורש - הוקם ב- 1929; מקור השם – עיברות השם "וואדי חווארית" כשם שבט בדואי באזור; מקורות פרנסה – מפעל פחמס לאריזות קשיחות, קמפקטוס חברה לייצור מדפים לכל מטרה, גד"ש, רפת, מטעים, פרדס ועוד; אוכלוסיה – כ 700 נפש; תרבות – מאז ומתמיד גאים להיות מרכז יצירה תרבותית, ערבי זמר, ריקודים, כתיבה וכו'; השינוי יצא לדרך – ב 2005.

 
 
רובי שדמון

 
נתוני פתיחה: בנם של - אסתה ואהרון שדמון; אח - ליעל קציר ז"ל ומרדכי שדמון ז"ל; מקבוצת - "אשל"; נשוי – לנילי; בעמיר: 43
שנים (מאז 67'); אב ל - רם, מיה, רועי, נוגה;
סבא ל - 5 נכדים מתוכם 3 נכדות בעמיר; פרנסתו: מנכ"ל החברה לחקלאות במועצה אזורית גליל עליון. רכז תחום החקלאות במועצה כולל ניהול 3 חוות חקלאיות ופרויקטים חקלאיים
ועוד משהו: לצערי, ממשפחת שדמון, נותר רק שלמה קציר בעין שמר. אך הקשר עם הבית נותר עמוק. כמי שנולד בעין שמר, אני שומר את חוויות הילדות החיוביות והמיוחדות, כולל החינוך המשותף וחברים רבים. על אף המרחק הפיזי, הקשר, מצידי, הוא חשוב.

 

בעמיר החלו הליכי ההפרטה לפני כ- 10 שנים ולוו במשבר כלכלי קשה. למרות שההחלטות על המהלך התקבלו מוקדם יותר, הרי שהליך ההפרטה בוצע בתנאי רקע קשים ביותר. ככלל, מומלץ אם אכן הכוונה להיכנס למהלכי שינוי, לעשות זאת כשהקיבוץ עדיין חזק ובעל יכולות לפתור בעיות.
כיום, הליך ההפרטה נמצא בשלבי סיום. החברים חיים על משכורתם, משלמים מיסוי משמעותי לקהילה, קיימת רשת ביטחון, ובונים הליך של פנסיה הוגנת.

 
נמשכת פעילות תרבותית, חינוך, ובמסגרת רשת ביטחון נשמרים צרכי הקשישים והנזקקים.

 
היתרון העיקרי – חופש כלכלי ואפשרות בחירה. כמובן שהסכנות הן רבות ורק העתיד ייקבע את היכולת לשמור על היתרונות הקיבוציים: חיי קהילה, והבטחת יכולת קיום הוגנת של הנזקקים.

 
יתרונות נוספים: התייעלות משמעותית בהוצאות בקיבוץ. מסתבר שחלק גדול מ"העוסקים החיוניים" במסגרת הקיבוץ, ייאלצו למצוא עבודה המפרנסת את בעליה. ובדיעבד החיים מלמדים, שכנראה ניתן לשנות.

 
ההשפעה על המשפחה: דגם השינויים שעברו בעמיר השפיעו לטובה על המשפחה. הן על נילי ועלי והן על שני בניי ומשפחותיהם, שחיים בעמיר. שניהם מצאו את היכולות לשפר את רמת הדירות, הם בעלי מכוניות ושולטים בגורלם. וכמובן - נאלצים לעבוד קשה.
רם ורועי (שני בניי שנשארו לחיות בקיבוץ עם משפחותיהם), ככל שאני יכול לשפוט, שמחים על השינוי ולא רואים כאפשרות, לחזור לקיבוץ הישן.

 
האם המאפיינים הקיבוציים הבסיסיים כגון פעילות קהילתית ושמירת רשתות בטחון לאוכלוסיות נזקקות – יישמרו? או שמא ההליך מוביל ליישוב קהילתי פתוח?
רק העתיד יוכיח, ובהחלט תלוי כיצד נבנה הליך ההפרטה.

 
שורה תחתונה: למרות הקשיים המיוחדים, להערכתי 90% ומעלה מחברי עמיר, מברכים על ההפרטה ולא היו רוצים לסובב הגלגל לאחור.


עניין לציבור: עמיר הוקם ב- 1939; מקור השם – ערימת אלומות; אוכלוסיה – כ 580 ילדים, חיילים, חברים ותושבים; אימרה מיוחסת לעמיר – "מה שהקיבוץ לא פותר - החבר מאלתר".

 
 
רביב (סמבה) שחר

 
נתוני פתיחה:
בנם של - דנה ושלמה שחר; אח - לטל נוי (שחר) ; מקבוצת – "אגוז";
מתגורר במצר - 8 שנים; נשוי – לאוריין; אבא ל – 3 ילדים (גילאים: 8, 5, וחודש – מזל טוב!)
פרנסתו - רפתן במצר ושחקן בקבוצת הכדורעף האיזורית.


 
השפעת השינוי על המשפחה: עד לידת הבת השלישית השינוי לא השפיע עלינו באופן קיצוני. מבחינה כספית מצבנו אפילו השתפר. לפני המהלך – חששנו. אך היום אני יכול להגיד שנשאר לנו בסוף החודש - יותר כסף פנוי ממה שהיה נשאר לנו בתקציב לפני השינוי.
עכשיו, עם 3 ילדים, אנחנו לומדים את העניין. זה לא מבהיל אותנו. נסתדר.

 
התפרנסות: זה לא גרם לנו לעבוד יותר (כי ממילא שנינו עבדנו). כן גרם לחשוב, איך אפשר לשפר את מצבנו ע"י הגדלת מקורות ההכנסה.
אני עושה זאת כשחקן בקבוצת הכדורעף. אוריין מעבירה שיעורי אירובי. מנסים למצות את היכולות שלנו וגם לשקול אחרת לגבי הוצאות המשפחה.
חינוך: החינוך מסובסד ב- 30% (כפי שמוצע בעין שמר). מבחינתנו - אין שינוי ממשי במה שאנחנו יכולים לתת לילדים. ונראה לי שכך המצב אצל שאר הזוגות הצעירים במצר.
דיור: יש לנו בית חדש, שחשוב להגיד שזה במסגרת הבניה מטעם הקיבוץ.
קיבלנו מהקיבוץ דירת סטנדרט 80 מ"ר. אנחנו משלמים למצר, כדי להשלים את שנות הוותק שהיו חסרות לנו לזכאות לדירת סטנדרט.

הוספנו על חשבוננו 50 מ"ר – וכיום יש לנו דירה חדשה של 130 מ"ר.

 
מצר לאחר השינוי: השינוי עבר, בהצבעה ראשונה, ברוב גדול. אני חושב שיש שביעות רצון רבה. למצר זה עשה רק טוב. חשוב להגיד שנכנסו לשינוי במצב כלכלי טוב - דבר שהשפיע על הפנסיה והבונוסים.
יש כבר שיוך ערך הדירה, שהיה חלק מ 3 הדלתות למהלך: תמחור \ שיוך נכסים \ שיוך ערך הדירה.
אמנם בהתחלה הייתה ירידה בתחום התרבות - אבל אחרי תקופת הסתגלות, המצב חוזר לקדמותו. יש חגים ויש תרבות - כמו פעם. ואולי אפילו קצת יותר.
כרגע יש בעיית דיור, בעיקר לצעירים שרוצים לחזור. אז לאט-לאט מתחילה בנייה. אבל זה סוג של בעיות טובות.

 
שורה תחתונה: כאחד שהאמין בקיבוץ הישן – השינוי לא עשה רע: יש קהילה, יש תרבות, יש חינוך ויש חזרה של משפחות צעירות. יש פחות תלות במערכת, שזה לדעתי טוב.
אהבתי את הקיבוץ הקודם ואנחנו שנינו לא מרגישים שמשמעותית הוא שונה היום.


עניין לציבור: מצר הוקם ב- 1953; מקור השם – מצר פירושו גבול. בגלל הקרבה לגבול; אוכלוסיה – כ 450 חברים ותושבים; מקורות פרנסה – מפעל מצרפלס, מטעים, רפת, לול, גד"ש; מעבר ל"רשת בטחון" – 2007.

 
מזל טוב
לדליה ושלמה ברכה, לחנה ואילן יגודה
להולדת הנכדה - יובל
בת לשלי ואלמוג ואחות לפלג
ברכות חמות לכל המשפחה

 
 
תרשמו ביומנים

 
5.11.10 יום שישי – בשעה 9:00 בבוקר במועדון לחבר
"מפגש צעירים"
עם צעירים החיים בקיבוצים מתחדשים.
יהיה מעניין. יהיה כיבוד.

 
8.11.10 יום ב' – 20:30 שיחת קיבוץ מסכמת לקראת ההצבעה.

 

 
9.11.10 יום ג' – 20:00 בגוס פאב – "בעיקר ג'אז"

מסע משותף ממחוזות הילדות אל האהבה והידידות.
ג'אז ובלוז, קלאסיקות של הזמר העברי ושירה מקורית.

 
בביצוע:
קובי גרוסמן – שירה וקריאה
טל קדוש – שירה
נדב פלד – גיטרה
רגב יאירי – סקסופון

 
לחברי עין שמר מחיר כניסה מיוחד – 20 ₪ באמצעות חתימה לתקציב

 
לקראת סיום
אבישי גרוסמן

 
התהליך הולך אל סיומו ולקראת חצות ברצוני להעיר את ההערות הבאות:
  1. שלוש שנים זחלנו ובחודש האחרון התחלנו לרוץ. החוברת המוגשת לנו להצבעה כוללת בתוכה נושאים חיוניים שלא נבדקו ונבחנו בצורה מעמיקה ואחראית.
  2. ברצוני להצביע על מספר נושאים העונים לקביעתי זאת.
  3. "היום הקובע". מטרתו של היום הקובע הוא להבטיח שחברים השייכים למסגרת הקיבוצית עד קביעת המועד של היום הקובע, יהיו זכאים להוריש לקרוביהם דירות או רכוש אחר בהתאם להחלטות הקיבוץ בעתיד. מחברים חדשים, שיצטרפו לקיבוץ בעתיד, תימנע בדרך כלל אפשרות זאת. השאלה הנשאלת שלא נבחנה כלל היא, האם אין דרכים אחרות, יעילות יותר, פשוטות יותר, לאפשר לחברים להוריש לקרוביהם רכוש כאשר ילכו לעולמם? יתכן שקיימים בתוכנו חברים החושבים שקיימת רק דרך אחת ואין אחרת לקיים את רצונם להוריש משהו לקרוביהם. בקיבוצים המתנהלים בדרך שיתופית ניתנו תשובות אחרות לרצונם של חברים להוריש משהו לקרוביהם. לדוגמא, לראות את החבר שהלך לעולמו כאילו עזב את הקיבוץ ולכן הוא זכאי לדמי עזיבה בהתחשב בשנים בהן היה חבר קיבוץ, אותם הוא יכול להוריש לקרוביו. ויש גם דרכים נוספות. לצערי,לא התקיים דיון מעמיק בנושא ולכן לא ניתן ללמוד ולהשוות את האפשרויות השונות הפתוחות בפני חברי הקיבוץ בנושא רגיש זה.
  4. "תמחור משרות". במהלך תהליך הדיונים על ההצעות הדיפרנציאליות לא התקיים אפילו דיון מעמיק אחד בכול הקשור לתועלת, או לחילופין הנזק, שכרוך ברעיון תמחור המשרות שהופך את קיבוצנו לקיבוץ בעל אופי אחר. מרגע קבלת ההחלטות על השינוי יהיו בינינו חברים ששווים יותר ואחרים ששווים פחות. זאת בהתאם לתפקידיהם וגובה משכורותיהם. תהליך "הבליץ" אותו אנחנו חווים בשבועות האחרונים, "מהר, מהר פן תאחר", מכסה בערפל כבד את משמעות הנהגת שיטות המדידה החדשות, שיטות הבאות להחליף את המקובל בקיבוץ במשך עשרות שנים, כוונתי להתייחסות לחבר הקיבוץ בהתאם למכלול אישיותו ותרומתו לכלל בתחומים רבים ושונים. התרומה הכלכלית לקיבוץ היא רק אחת מהן.
  5. "דיפרנציאלי נושק לשיתופי החיים בכפיפה אחת" במשך שנים הביעו התומכים בשינוי שיתופי את רצונם להגיש תוכנית אלטרנטיבית לתוכנית השינוי הדיפרנציאלית, תוכנית שניתן יהיה להכינה כראוי ולהציגה כאלטרנטיבה לחוברת השינוי. כול הפניות נענו בשלילה גורפת. לפתע, במסגרת הדיון על ההסתייגויות נשמעה מפי התומכים בשינוי הדיפרנציאלי תמיכה ברעיון החיים בכפיפה אחת באותה מסגרת קיבוצית של חברים
הבוחרים לחיות במסגרת דיפרנציאלית לצד חברים הבוחרים להמשיך ולחיות במסגרת השיטה השיתופית. ושוב ללא בדיקה, ללא לימוד מסודר של המשתמע מהצעה זאת, הביעו תומכי התפיסה הדיפרנציאלית תמיכה גורפת ברעיון זה. אני סבור שיש לבחון כול הצעת שינוי, אם היא על בסיס דיפרנציאלי או שיתופי, כולל על בסיס "דו – ראשי" בצורה

 
 
מעמיקה, משתפת, תוך לימוד של מודלים הקיימים בקיבוצים שונים בניסיון כן ואמיתי להגיע להסכמות בין בעלי הדעות השונות.
  1. "צרכים מיוחדים". כול חבר יכול להיקלע במהלך חייו בקיבוץ לקשיים אישיים המצריכים התייחסות מיוחדת של המסגרת הקיבוצית אל צרכיו המיוחדים. לדוגמא, זוג חברים שהיו נשואים שנים רבות, יש להם ילדים משותפים, המחליט להיפרד. בקיבוץ עין שמר מקובל לאפשר לכול אחד מבני הזוג להתגורר בדירה המאפשרת לכול אחד מבני הזוג לחיות ברמת דיור נאותה כך שניתנת לו/לה האפשרות לארח את הבנים ללינת לילה בצורה מסודרת ושוויונית ככול האפשר. ברוב הקיבוצים שעברו להתנהל על פי המודל הדיפרנציאלי, אם לא בכולם, הנוהג הוא שונה. אחד מבני הזוג נשאר בדירה שהייתה משותפת בעוד הקיבוץ לא מתחייב לספק לבן הזוג השני דירה המאפשרת לו לארח את ילדיו בצורה נאותה. הדוגמא שלפנינו מהווה רק עדות לגישה מתחשבת הנהוגה במשך עשרות שנים בקיבוץ שלנו. גישה שבאה לידי ביטוי בתחומים רבים ושונים, רובם כאלה שהשתיקה יפה להם.
    האם אנחנו רוצים לוותר על הנוהג האנושי המקובל בקיבוצנו ולהחליפו בנהוג בקיבוצים שעברו את תהליך השינוי? במהלך כול השנים בהם התקיימו
    הדיונים על הצעות השינוי לא נערכה השוואה בין המוצע בתחומים אלה
    בקיבוץ השיתופי לבין המוצע בתוכנית השינוי הדיפרנציאלית.
  2. שלוש שנים של תהליך דיונים לוקה בחסר, יכול להוליך את חברי הקיבוץ לקבלת החלטות שחלקן אינן בדוקות ויש בהן כדי לגרור את כולנו למקומות שאיש מאתנו לא רוצה להיות בהם.
    חשוב לזכור, שהשיטה השיתופית מספקת גם בימים אלה תשובות טובות
    למישורי החיים החשובים ביותר: דאגה לבריאות, לסיעוד,לחינוך, לדיור,
    ומספקת ביטחון מלא שאם וכאשר יקלע מי מחברי הקיבוץ לקשיים מיוחדים,
    המערכת הקיבוצית תסייע לו ברמה גבוהה ביותר ושוויונית לכולם. בוודאי, יש מקום לשיפורים וכאלה נעשו במשך השנים הרבות מאז קיים הקיבוץ שלנו. ויש להניח שייעשו גם בעתיד. תהליך אבולוציוני ומחושב עדיף על תהליך מהפכני. כך נהגנו כול השנים ואני מציע לעצמנו לנהוג כך גם בעתיד. אבישי

ברשותכם, הערה קצרה לדבריו של אבישי:
80 שנים ויותר, ניסה קיבוץ עין שמר פתרונות "שוויוניים" לבעיות חיינו, במידת הצלחה חלקית.
לפני שלוש שנים החליט הקיבוץ לבדוק דרך אחרת: שמירה על ערבות הדדית יחד עם הגדלת החירות האישית.
תהליך של 3 שנים בא אל נקודת המבחן שלו. אם ההחלטה תהיה חיובית – ניגש לטפל בנושאים שעדיין דורשים חשיבה וגיבוש. וכמו שעשינו זאת יחד עד היום, כך נמשיך גם הלאה: צוותי עבודה, הסתייגויות, שיחות קיבוץ – אלה הכלים שלנו.

 
ההצבעה הקרובה היא רגע בלתי נמנע של הכרעה. לא בליץ, לא מחטף. הצעה רצינית ואחראית. הזדמנות להתוות ביחד את גורלנו לשמונים השנה הבאות.
רקפת

 
 
מועדת בריאות

 
  1. אני חוזרת ומבקשת מחברים, לא לנסוע ללא הפנייה למיון. אם אינכם רוצים להעיר את האחיות בלילה - ניתן לפנות ל- 2700 * 24 שעות ביממה והם מפקססים הפנייה למיון.
  2. אנחנו לקראת סיום שנת 2010 – וכמקובל אנו פונים לחברים המעוניינים להעיר או להציע עדכונים ו/או שינויים בסל הבריאות 2011. את ההצעות יש להעביר בכתב באמצעות דוא"ל של ו. בריאות או לקרן משיח בתא ועדת בריאות. ועדת בריאות תדון בפניות – אך אינה מחויבת לקבל את כל ההצעות.
שימרו על עצמכם – קרן משיח

מהמרפאה מוסרים: יש חיסוני שפעת – כדאי להתחסן

 
פותחים שבת
השבוע, בקבלת השבת "שירים מסביב לבאר", על פרשת "תולדות" אורי שפירא.
---------------------------------------------------------------------------
רוב תודות למירב חופי על הדרשה הנאה והמרגשת שנשאה על פרשת "חיי שרה". בדרשתה אמרה מירב שהפרשה סובבת סביב הקשרים החזקים שיש במשפחה שבניה חיים אלו בצד אלו. היא הצביעה על דמיון בין החיים של אבותינו ובין חיינו כאן בקהילה הקטנה שלנו. למעשה הקשרים בין בנים להורים וסבים אף פעם לא ניתקים רק הולכים ומתחזקים. הקדישה את דרשתה להוריה האהובים, לסבים שלה שאליהם היא מתגעגעת, ולכל הבנים וההורים בקיבוץ. הביאה מספר דוגמאות מן הפרשה: 1. אברהם, שלא בכה כשעקד את בנו, סופד לשרה, בוכה עליה מרה וקונה לה אחוזת קבר בכסף רב.
2. אברהם שולח את עבדו אליעזר למרחקים, אל ארצו מולדתו, להביא ליצחק את הכלה בעלת הסגולות הטובות ביותר: כלה עברייה, נדיבה, מכניסת אורחים, יפת מראה ועוד...
3. כשיצחק נישא לרבקה הוא מביאה אל אוהל אמו שרה, ורק בזרועותיה הוא מצליח להתנחם על אובדן האם האהובה: "ויאהבה וינחם יצחק על אבדן אמו".
מירב תיבלה דבריה בסיפור ערבי יפהפה המדבר אף הוא על בחירת אשה נכונה לישמעאל.
לבסוף סיפרה על ניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם, מוסיקאית בת 107 הקורנת אהבה ואופטימיות, שמכל העולם (וגם מגרמניה) באים אליה אנשים לקבל ממנה השראה. כשנשאלה אם אינה שונאת את הגרמנים ענתה שהיא לא שונאת אף אחד כי משנאה נולדת רק שנאה.
לסיום איחלה לכולנו שנזכור את המילים הללו של ניצולת השואה, וגם אם יש בינינו מחלוקות קשות כדאי שנתייחס אליהן ממקום של ידידות ואהבה ולא ממקום של שנאה.
---------------------------------------------------------------------------------
חן, חן לאמיתי ששון, חיים חננאל, קובי גרוסמן, יואל גרוסברג ואילן לוטן על שירתם היפה בקבלת השבת האחרונה. ענה

 

שאילתא - צביה ויסברג:

השבוע הופיעה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה, לפיה מנכ"ל "פסגות", רועי ורמוס, יקבל 50 מיליון ₪ במסגרת עסקת המכירה של פסגות ופרישתו הכפויה.
ורמוס יחד עם עוד כמה מנהלי פסגות, הואשמו בהרצת מניות בחשבון התאגיד.
עבירה חמורה ביותר.
למרות שטרם הוגש כתב אישום – ורמוס אולץ ע"י פרקליטות המדינה לעזוב את פסגות, כתנאי לביצוע מכירת החברה לאייפקס.

 
גדעון עשת מסביר: "איך צומחת הרעה החולה הזו? בעיקר מ"גילוי עריות". מי שבוחן את שכבת הניהול מוצא עד כמה מין מעורב במינו. איך מנכל של א' יושב בדירקטוריון של ב' שממנכ"ל אותו מי שיושב בדירקטוריון של א' והרכבו נקבע – איך אפשר שלא – בידי מנכ"ל א'.
בשם הלקוחות כמובן.
שכבת הניהול מורכבת מכמה עשרות אנשים, שכולם מבלים עם כולם ועם פוליטיקאים. כל אחד דואג לחברו. וכולם, בפגם גנטי משותף, לוקים באובדן זיכרון. כאשר ערך את הסדר החובות של "אפריקה-ישראל", ורמוס "שכח" להגביל את שכר המנהלים של התאגיד שעמד לפני פשיטת רגל.
בבתי ספר למינהל עסקים נוהגים ללמד על ניגוד עניינים שבין המנהל המקצועי לבין בעלי המניות".
עד כאן הציטוט מידיעות אחרונות.

 
אצלנו, כמובן, הדברים אינם מגיעים למצבים האלה. אבל, ברצוננו להיות "כמו כולם שם בעולם הגדול", מי מבטיח לנו שלאחר השינוי, אנו בעלי המניות בענפי הייצור והתאגידים לא נתעורר בוקר אחד לגלות שכך קורה גם אצלנו?
האם לא נכון יותר להקדים תרופה למכה וליצור מנגנון, שיבטיח מפני ניצול לרעה של הקופה הציבורית ומפני פתיחת פערים גדולים מידי במשכורות?

 
 תשובתא:
לפני תשובה, הערה: לקשור בין השינוי בעין שמר לבין העבירות של רועי ורמוס, זה בערך כמו לקשור בין השיטה השיתופית לבין הטרור של סטלין בברית המועצות. או במלים אחרות, כדאי לשמור על פרופורציות.

 
ולעניין. לגבי פערי משכורות: כזכור, הגבלת הפערים בין החברים בקיבוץ לא תיעשה דרך תמחור עבודתם (שהוא בעיקר תמחור שוק), אלא דרך המיסוי.
לגבי ניצול לרעה של הקופה הציבורית – בתוכנית השינוי (2.5.1) מובהר כי שכר הבכירים במפעלים יאושר על ידי מועצת המנהלים של המפעל – גוף שרוב היושבים בו חברי קיבוץ, ועליהם מוטל להשגיח מפני חריגות. מעבר לכך, כל תאגידי הקיבוץ חשופים לפיקוחה של ועדת ביקורת של הקיבוץ.
ולכן, עם או בלי שינוי, צביה צודקת. חשוב לעדכן ולשפר את מנגנוני הבקרה והפיקוח. מסיבה זו, וביוזמת עדה גבע, נכנס לחוברת השינוי סעיף 11.3: "תוך שנה מיום ההחלטה יעודכנו ויובאו לאישור נוהלי בחירת דירקטורים, בקרה ופיקוח על התאגידים והפעילויות."
----
נ.ב. וחומר למחשבה: האם בעין שמר השיתופית לא היו גנבים (חברי קיבוץ!) שרוקנו את הקופה הציבורית לכיסם? שלא לדבר על קיבוצים שיתופיים מפוארים כמו הזורע, שפיים, ועוד.

עמי גלעד וצוות השינוי

 

 
אצה להם הדרך...
משה ויסברג

 

יום אחד, ניסיתי לעשות קצת סדר בבית, ונתקלתי באחד מהעלונים הישנים בראיון עם שלומית אלפרוביץ. (עלון עין-שמר לקראת יום הולדת הקיבוץ-83).
ארשה לעצמי לצטט כמה מדבריה, שהרשימו אותי והזדהיתי עימם.
"אכן, לא נוצר בקיבוץ "אדם חדש". בסופו של דבר כולנו בנויים מאותם חומרים ורוצים דברים דומים. אבל נדמה לי, שבהבדלים הקטנים העושים אדם נבדל מחברו - יצרה החברה הזו, הנקראת קיבוץ, אדם שערכיו הבסיסיים צודקים יותר.
גדלתי על כך שכל בני האדם שווים, ראויים להתייחסות הוגנת ושווה ללא קשר למינם, מוצאם, כמה הם מרוויחים, או באיזה עבודה הם עובדים. גדלתי על כך שכל עבודה - ממש כל עבודה - מכבדת את בעליה. גדלתי על כך שעלי להיות ערה לסביבתי, לחברה בה אני גרה ולמדינה שלי. גדלתי על כך שלחברה יש מחויבות לדאוג ליחיד, בעיקר בשעת צרה. גדלתי בחברה שאני זוכרת אותה ואת החברים שלה בחום רב ובהערכה."
ואני שואל את עצמי, לאן הגענו? לאיזה שינויים אנחנו רצים באמוק? לקראת מה אנחנו הולכים?

 
נראה לי, שהכל נובע בעיקר משינוי ערכי. זורקים את הערכים הישנים והטובים למען משהו קורץ, חומרני, מתנכר ואגואיסטי יותר. אז, לפני ששופכים את "התינוק יחד עם מי האמבטיה", אנא חישבו פעמיים לפני שתצביעו.
בסוף אולי יהיה לנו המון כסף, אבל לא יהיה לנו קיבוץ.
כשרקפת נבחרה למזכירה, מאד שמחתי, כי אני חושב שלתפקיד חשוב כזה ראוי לבחור חבר/ת קיבוץ בעלת כישורים ויכולות. ועובדה, ראו איזו יכולת מרשימה של דבקות במשימה, מנהיגות, הובלה וקידום מהלכים. דבר מאד לא פשוט.

 
אילו רק הייתה מוליכה את כל המרץ הזה לשינויים לכיוון הקיבוץ השיתופי, היינו נשכרים כולנו והיינו הולכים לקראת עתיד טוב יותר.

 

פנסיה ומשכורות - עידו ספקטור
הכספים עבור הפנסיה והמשכורות לעובדים בקיבוץ, באים מאותו מקור. לכן משכורות גבוהות מגבילות את צבירת הפנסיה ופנסיה גבוהה יותר מחייבת הקטנת המשכורות. מכאן שצריך למצוא את נקודת האיזון בין גובה הפנסיה וגובה המשכורות. מול הטענה שהגדלת הפנסיה פוגעת ביציבות המשק, ניצבת הטענה שמשכורות מוגזמות עלולות לפעול בצורה דומה. במשק קימות משרות מיותרות שמתומחרות בשכר גבוה. ייעול וביטול משרות יתרום לאפשרות לצבירה לפנסיה ולחיזוק המשק .

 

גורם הזמן

 

לפתע, התקשר השבוע לראש ממשלת ישראל נשיא איראן ואמר: "מצטער. עבדנו עליכם. רון ארד חי ונמצא בידינו. אנחנו מוכנים לשחררו מיד, תמורת אותה רשימה בדיוק, שהגשנו כתנאי לשחרור גלעד שליט".
סביר להניח, שממשלת ישראל וכל אחד מאזרחי המדינה, אמר באותו רגע: צריך "לחטוף" עסקה כזאת ללא היסוס. רק שלא יבקשו עוד. חותמים!

 
אז מדוע לא לשחרר את גלעד שליט כבר היום, תמורת אותה רשימה? הרי ברור שתהיה עסקה. גם המחיר ידוע. למה לחכות 20 שנה או יותר?
* * *
זהו תרגיל שמציג דר' אהוד פוקס מומחה לקבלת החלטות. איך זה מתקשר לשינויים אתם שואלים, וחלקכם, באותה נשימה, גם עונה. החלטות אמיצות צריך לדעת לקבל. ועדיף בזמן.

 
אף אחד, כבר לא מערער על כך שאמנם יהיה שינוי. ברור שיהיה.

 
מונחת לפנינו הצעה, המכסה כל תחום בחיינו. מבוססת על ניסיונם של עשרות קיבוצים מתחדשים. ההצעה לא מושלמת, אבל מתונה, הוגנת ולוקחת בחשבון את החרדות והחששות של כל קבוצת גיל. יש בה מחיר וגם רווח:

 
פנסיונרים ירוויחו שנים חשובות של פנסיה הוגנת, עם סיכוי להגדילה תוך שנה שנתיים.
בתחום הבריאות והרווחה – הקהילה שומרת על הקיים, בשינויים מינוריים ביותר.
והכי חשוב, מרוויחים את יום ההצבעה, שיהיה ליום הקובע. גם אם, חס וחלילה, ילכו לעולמם.

 
גילאי הביניים (50-70) זוכים להבטחת הקהילה, שמישהו סוף סוף עושה משהו בעניין הפנסיה. אחרי שנים ארוכות של דיבורים - עוברים גם למעשים. מתחילים עם פנסיה סבירה, אך עם סיכוי שתגדל (כפי שקורה בכל הקיבוצים).
בתחום ההתפרנסות – לרבים יש סיכוי ליהנות מהגדלת ההכנסה החודשית.
בתחום הדיור – מקבלים התחייבות שתוך 10 שנים הקהילה תשווה את תנאיהם.

 
הצעירים (30-50) מקבלים סבסוד נדיב בחינוך, עם בטחון והבטחה, שאף ילד לא נשאר מאחור.
הם מקבלים הזדמנות חשובה, לבנות לעצמם קופת פנסיה, שתבטיח את זקנתם ללא תלות במצב הקהילה.
אלה שירצו, יוכלו להגדיל את הכנסתם, ובדרך גם לצמוח ולהתפתח מקצועית ואישית, בפחות תלות בממלאי תפקידים.
ובתחום הדיור – כנ"ל.
* * *
עובדה היסטורית: ב-1971 הוגשה לישראל, הצעה לחוזה שלום עם מצרים, ע"י מתווך האו"ם גונאר יארינג. ישראל, כידוע, סירבה.

ב- 1978 נחתם חוזה שלום בין ישראל למצרים. באומץ לב הבין בגין, שהזמן אינו לטובתנו. החוזה היה כמעט זהה לחלוטין(!) לחוזה השלום שהוצע לישראל כבר ב- 1971. מה ההבדל? מלחמת יום כיפור על תוצאותיה הקשות.

 
* * *
ועכשיו, גם אנחנו צריכים לקבל החלטות.
אין זו אמת, שההצעה גובשה בחיפזון או מישהו כאן ממהר. מעטים הקיבוצים, אם בכלל, שעסקו בכך לאורך 3 שנים.
זוהי הצעה שקולה, זהירה ומאוד מתונה. יש אומרים – מתונה מדיי.
החיים עוד יעמידו אותנו בפני עדכונים.

 
ועכשיו, אחרי שנים ארוכות של דיונים, שהכול כבר נאמר בהם - יש לנו הזדמנות
לקחת אחריות על חיינו.
הזדמנות לצאת לדרך חדשה. לבנות קהילה, שחברתית וכלכלית תהיה איתנה יותר. נכון, קצת אחרת, אבל עדיין קיבוץ ועדיין קהילה בכל מובן.
* * *

 
לסיום - עוד עניין היסטורי קטן:
השבוע, במהלך הכנת העלון, למדתי עובדה מעניינת: נגבה היה הקיבוץ השני בתנועה, שעבר ללינה משפחתית.
כשהם עברו, אצלנו, גם זה הלך קשה. נדרשו עוד שנים ארוכות של התלבטות, בניסיון לשמר את ערכי הקיבוץ של פעם.
ואז הגיע סאדם חוסיין ועזר לנו להחליט.

 
במבט לאחור, ניתן היה למנוע סבל רב מילדים והורים. אבל התלבטנו בדיונים אין-סופיים ובמחיר מתחים חברתיים וכלכליים.
כאז כן היום, המהלך הוא בלתי נמנע.
וצריך לעשותו – כדי לשמור על היחד.



ואיך אפשר שלא לחזור לשורותיו הקסומות של
נתן אלתרמן, שבשער העלון:
וסוף אין לדרך הזאת.
סופי הדרכים המה רק געגוע.

 



נירה



העלון הבא יופיע בעוד שבועיים – 19.11.10

 

ראוי לציון:
השבוע הגיע מכתב אל עודי דגאי, ששמח לשתף אותנו:

 

עודי שלום!
מדי שנה, מגיעה אלי אישה מקסימה מעין שמר, צביה ויסברג, המטפלת באופן מקצועי באישור תקינות הצהרונים. (עין שמר) הקיבוץ היחידי במועצה שמטפל. והבנתי שבזכות הטיפול, התמ"ת משתתף בסכומים לא קטנים.
ראוי להערכה. ראיתי לנכון לעדכן אותך.
לאה פרי (מהנדסת הועדה המקומית)

 

הודעה חשובה מועדת רכב

 

חברים שימו לב!
החל מהשבוע - חובה להדליק אורות בכל שעות היממה.

נסיעה בטוחה – אוריין גנדלמן


 

חדשות האווז

1. מכרז לשומר בשער:
ל"גוס פאב" דרוש, במשרה מלאה, שומר לשער הדרומי של הקיבוץ.
שעת התחלת עבודה: 22:00 כל ערב, שעת סיום – דינאמית.
תחילת עבודה ב- 1.12.10
המעוניינים, מוזמנים לפנות אל עומרי שם- טוב או תומר גורן.

 
2. היכונו: במוצ"ש 27.11.10 - תתקיים הופעה של גבע אלון. פרטים יבואו.