אוהל המחאה של אבנר ארבל
מה גרם לך להגיע להפגנה?
ראיתי
חשיבות להראות הזדהות עם המפגינים באוהלים שברוטשילד.
איך הייתה ההרגשה?
יוצאת
מן הכלל. הייתה התעלות רוחנית
יש סיכוי שהפעם זה אחרת
בשביל
זה הייתי שם ... הרגשתי שאולי הפעם, סוף סוף,
יספרו
אותנו
על מה היית מקים אוהל מחאה בעין
שמר?
בימים
טרופים אלה – המשכיל יידום.
אוהל המחאה של נוגה תירוש
מה גרם לך להגיע להפגנה?
אני חושבת שזה חשוב. וגם רצינו לאפשר לבנות לחוות
הפגנה ממקור ראשון. שיחוו את הכלי הדמוקרטי שאבד לנו
בשנים האחרונות.
איך הייתה ההרגשה?
היה מאוד מרגש ומרשים. הבנות, יחד עם ההתרגשות גם נלחצו
קצת מכמות האנשים.
היה כיף ללכת בהפגנה ששרתה עליה רוח "הבעד" -
ואין כאן ויכוח נוקב. סוג של קטרזיס.
יש סיכוי לשינוי במדינה?
אני חושבת שהפעם זה אחרת לגמרי, כי זו שכבת רוחב שמקיפה
הרבה יותר משמאל או ימין. בפעם הראשונה קם מאבק אזרחי שמגדיר את מעמד הביניים
ומדבר, בארץ מוכת הביטחוניזים שלנו, על דברים שפויים כמו איכות חיים.
אפשר לומר: מרי אזרחי, שבעבר נחשב למותרות אצלנו.
על מה היית מקימה אוהל מחאה בעין
שמר?
מצב הדיור. דור גילאי הביניים, הצעירים בעלי המשפחות,
שהקיבוץ לא מעלה בדעתו שמגיע להם בית חדש. אנחנו גם כן זקוקים לפתרון בעיות דיור.
אוהל המחאה של רובי משיח
מה גרם לך להגיע להפגנה?
תנועת הקבלה אליה אני משתייך – יצאה כאיש אחד.
היינו כמה חברים "קבליסטים" מעין שמר. .
איך הייתה ההרגשה?
שאנחנו לוקחים חלק בהפגנה מאוד משמעותית. כמעט היסטורית.
זו התעוררות אמיתית – לא רק ממוקדת אינטרסים.
לדעתך – יש סיכוי לשינוי במדינה?
לא בטוח שהפעם הזאת תכריע את הכף. אבל זה נראה כחוליה
מאוד משמעותית שלהרגשתי הניעה משהו שעוד נראה את תוצאותיו בעתיד.
על מה היית מקים אוהל מחאה בעין
שמר?
ברוח הקבלה: "לא על ימין ולא על שמאל – הערבות מעל
לכל"
עניין לציבור
מהנהלת חשבונות: מזומנים בהזמנה
אנו מבקשים להזכיר לחברי הקיבוץ כי ניתן למשוך מזומנים בהנהלת
החשבונות, אצל נחמה,
מסכום של 2,500 ש"ח ומעלה בלבד.
משיכות בסכום נמוך מסך זה ניתן לעשות באמצעות הכספונט שבכולבו.
נוגה זינגר – חשבת
היש שומר לעין שמר ?
דרושים שומרים לימי
שישי למשמרות הבאות:
18:00-24:00
24:00-06:00
ניתן לפנות
לעידן או למנו
המאמץ משתלם
בחודשים האחרונים הועבר לקהילה סכום כסף יפה, שהתקבל ממשרד התמ"ת
בגין עבודת אמהות.
זהו כסף, שמדינת ישראל, באמצעות משרד התמ"ת, מעבירה כדי לעודד
ולתמוך ביציאת אמהות לעבודה, ע"י העברת כספים כעזרה במימון לגני הילדים.
בהזדמנות זו אציין את תרומתן החשובה והמשמעותית של צביה ויסברג
ועינת תומר, שלוקחות על עצמן, ולא בפעם הראשונה, את הטיפול המסור והעקבי בהכנת
החומר ובהפנייתו לגורמים המוסמכים.
גם בעתיד נמשיך לפעול לשמר את הזכאות שלנו ליהנות מעזרת המדינה – לה אנו זכאים בדין.
לכן, הורים יקרים, בקרוב שוב נעביר אליכם טפסים לחתימה ואני מבקשת את
שיתוף הפעולה שלכם, כדי שנוכל ליהנות מכספים
אלה גם בשנה הבאה ובשנים נוספות.
עידית עזר – מנהלת החינוך
מסידור הרכב –- לתשומת לבכם:
בשל טעות בהקלדה בתוכנת החיוב, לא עודכן עד היום מחיר הקילומטר.
בעבר כבר הודענו שהמחיר עלה – אך בפועל לא הוכנס
העדכון לתוכנה.
לכן החל מאוגוסט 2011 התעדכנה עלות הק"מ לחבר
ל- 0.92 אג' ולענפים - 1.84 ₪ .
אוריין ואדווה
חבר חדש במערכת העלון
לצוות מערכת
העלון הצטרף החודש יפתח אלון. נאחל – שיהיה מעניין... נירה
עוד שנה ועוד קבוצה
עם השינויים והתמורות
שחלו בקיבוץ בשני העשורים האחרונים (המעבר ללינה משפחתית, המעבר לביה"ס אזורי
ועוד) הלך ונחלש מקומה של הקבוצה "הקיבוצית" והייחודיות שניתנה
ל"שנת בר-המצווה". בשנת 2000 לקחתי על עצמי את נושא "שנת בר
המצווה" ובניתי קונספט שיתאים למציאות המשתנה. שמתי דגש על, בין השאר, על חיזוק
והעמקת הקשר בין ילדי הקבוצה. שכל אחד יבטא עצמו בקבוצה, בלי להזניח את היחד
הקבוצתי והתרומה לקהילה.
הפעילות שגיבשנו, מושתתת
על 5 מעגלים. לפני העברת הפעילות מתקיימות מספר ישיבות צוות בהנחייתי, ואחרי חגי
תשרי, נפגשים עם ההורים ומשתפים אותם בתכנית שהתגבשה.
ואלה הם עיקרי התכנית:
1.
מפגשי
המעגלים
(אני, משפחתי, קבוצה, קהילה וטקסי בגרות בעולם) – בהדרכתן של מדריכות המרכז הבוגר.
2.
טיול
חווייתי
– שיעדו נבחר ע"י ההורים והילדים והם גם אחרים להוציאו לפועל. בשנתיים האחרונות היה הטיול למצדה. קדם לו
מפגש עם אדם זרטל שספר את סיפור האתר, ההיסטוריה והחפירות. הטיול המשותף
משאיר חוויה מיוחדת על ילדים והורים.
3.
גיוסים – בחג שבועות מתקיים
גיוס הורה-ילד בחצר הישנה בעזרתה של טובית שפירא. הגיוס נועד לממן, חלקית,
את סרט בני המצווה.
4.
סרט בני
מצווה
- משנת 2001 החלנו ברעיון של הפקת סרט.
בעבר ניצחו על ההפקה נורית קישיק וחיים חננאל. בשנים האחרונות – חיים מוביל את
הפרויקט בשיתוף הילדים.
פירוט המעגלים:
מעגל "האני" –
"תעודת זהות" לכל ילד בה הוא לומד על עצמו. בסיומו – ארוחת ערב בהכנת
הילד והמשפחה.
מעגל "המשפחה"
– סיפור המשפחה כפאזל בן 8 חלקים המפוזרים ברחבי הקיבוץ - מההכרות בין ההורים ועד להרכב המשפחה היום.
מעגל "הקבוצה"
– משחקי דינאמיקה קבוצתית להכרות מעמיקה יותר בין בני הכיתה .
מעגל "הקהילה"
– חיצוני ופנימי. הילדים נחשפים לאגף הילדים בבית החולים, הכרות עם מוסדות רווחה
לילדים שהוצאו מרשות הוריהם וכד'.
בבית, הילדים יוזמים
ושותפים לפרויקטים כמו הכנת גינות ציבוריות בעזרת עטר שנפלד,
הכנת פמוטים ושירה בבית
דורות, שלטי שכונות ועוד...
מעגל "טקסי
הבגרות" – זוהי שנה ראשונה למעגל זה.
הכרת מושגים וטקסי בגרות ביהדות, בשבטים אפריקאים ואחרים.
בשנתיים האחרונות, צרפנו
את ילדי חוץ, ששוהים במרכז באופן מלא לאורך כל השנה. תרומתם חשובה, כי הם והוריהם
מביאים אלינו משב רוח קצת אחר המזמין אותנו להיפתח לסביבה.
השנה כולה היא שנה
חווייתית מאוד, וגורמת לצוות ולי הנאה רבה.
בתודה לכולם ובאיחולים
לילדים שתהיינה שנות המוסד נפלאות ומעשירות.
סמדר שם טוב
מנהלת החינוך הבלתי פורמלי
העלון פותח את
דפיו לבני ובנות המצווה. כל ילד/ה בחרו להיפגש עם בן-בת משפחה, ודרך מפגש זה לספר
קצת על עצמו/ה ומשפחתו/ה.
אור ברכה - בן 12
בחר לשוחח עם אביו
שלמה ברכה – 56
הורי אור: דליה ושלמה
הורי שלמה: קלרה ויהודה
אור הוא מספר 5
במשפחה, אח תאום לשיר ולעוד 4 אחים
שלמה מספר 3
במשפחה אח לעוד 3 אחים
למה בחר אור בשלמה:
בחרתי בך כי אתה הכי קרוב אלי וגם
הכי זמין. ואני מאוד אוהב אותך
חוויה מיוחדת שזכורה לשלי:
שפעם רצת אחרי האפרוחים בפינת החי
וצעקת אליהם: חמודי חמודי בוא הנה.
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
אור: בעיני מצא חן, שכל הפעילויות שהיו לנו היו מעניינות
ותרמו לנו כקבוצה. המעגל הראשון היה – הכנת תעודת זהות אישית; השני – המעגל
המשפחתי; השלישי – קבוצתי והרביעי והאחרון -
הקהילתי. הארוחות בסיום כל אחד היו מגוונות וטעימות. .
זיכרון מיוחד זה על זה:
אור: אני זוכר שנסעתי איתך לצומת וקנינו שם דברים.
שלמה: זוכר שלימדתי אותך לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר. נפלת הרבה אבל בסוף הצלחת.
מה הכי מאפיין אותנו?
אור: את אבא מאפיינים דייקנות, עמידה בלוח זמנים ושאפתנות.
שלמה: את אור מאפיינים סדר, משמעת, פינוק בלי גבולות. וכשהוא
מבטיח – הוא גם מקיים.
אנחנו הכי אוהבים בעולם:
אור: לשחק עם אבא ולארח חברים.
שלמה: לראות סרטים בטלוויזיה.
בר רחמני - בן 12
בחר לשוחח עם דודתו
ליקי נוי – בת 26
הורי בר: שירי וקובי
הורי ליהי: שושה וגרשון
בר אח בוגר לעוד
3 אחים קטנים ממנו
ליקי אחות צעירה
לשני אחים בוגרים – שירי ושגיא
למה בחר בר לשוחח עם ליקי:
בר: כי היית איתי ושמרת עלי מגיל מאוד קטן. ואת גם דודה
שלי ...
חוויה מיוחדת שזכורה לליהי:
ליקי: הייתי עם בר המון שעות ביום. כל כך הרבה שעות שבגיל
שהוא החל לדבר הוא היה קורא "דודה-אמא"... וכל פעם מחדש זה היה מאורע
חווייתי בשבילי שהוא היה מתבלבל וקורא לי כך.
איך חגגת את בת המצווה שלך?
ליקי: בבריכה בקיבוץ מענית. הזמנתי את כל החברים, הבאתי
די-ג'יי – והיה שמח!!!.
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
בר: "המעגל הקבוצתי", שמטרתו הייתה שנכיר מקרוב
אחד את השני. זה הלך כך, שכל אחד בחר תיק מתוך ערמת תיקים – והיה צריך להסביר מדוע
בחר בו.
זיכרון מיוחד זה על זה:
בר: הייתי עם דודה שלי באילת ויצאנו לטייל בערב. בשתיים
בלילה היינו רעבים ואכלנו משהו וככה המשכנו להיות ערים עד 05:00 בבוקר.
ליקי: כפי שכתבתי
שמרתי על בר, ואחד הדברים הזכורים לי ביותר, שכבר מגיל שנתיים הוא ידע להגיד את כל ה א'-ב'.
מה הכי מאפיין אותנו?
ליקי: שאתה ילד סקרן, מנהיג ויודע לעזור לכולם.
בר: דודה שלי היא הכי חמה ואוהבת ומפנקת בעולם.
אנחנו הכי אוהבים בעולם:
שניהם: את המשפחה שלנו !
יפתח חיים ברכה - בן 12
בחר לשוחח עם אחותו
אורטל ברכה – בת 28
הורי יפתח
ואורטל: ז'קלין ורונן
יפתח הוא מספר 5
במשפחה, הצעיר מבין ילדי המשפחה
אורטל – האחות
הבוגרת ל- 4 אחים
למה בחר יפתח באורטל:
כי את אחותי הבוגרת.
חוויה מיוחדת שזכורה לאורטל:
כשהיית בן 3 חודשים, אמא ואבא נסעו
בדחיפות עם סתיו לבית חולים ואתה, שעדיין ינקת, סידרת לי צפייה בכל הסרטים
האפשריים. בכית ורצית את אמא. ואני וכל חברי שהיו שותפים בחוויה.
איך חגגת את בר המצווה שלך?
אורטל: חגגתי ליד המועדון עם המשפחה המורחבת ועם אוכל
טעים.שאמא בישלה. אמא הייתה אז בחודש התשיעי עם נופר וכל הזמן התפללנו שלא תלד
לפני המסיבה. הופעתי בריקוד ג'אז מיוחד עם החברות שלי – והיה יופי!
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
יפתח: אחרי כל מפגש של משימות בר-מצווה, הייתה ארוחה טעימה
באווירה נעימה. הקבוצה התגבשה מאוד סביב הפעילויות
זיכרון מיוחד זה על זה:
יפתח: כשהייתי קטן, בן 4 בערך, החלטת שאת מספרת אותי יותר טוב מאמא. מה שקרה זה שבמכונת התספורת, בלי
כוונה, יצא שהתספורת יצאה קצרה מדיי והייתה לי כמעט קרחת... שבוע הייתי בהלם עד
שהשיער קצת גדל.
אורטל: ליום הולדתך התשיעי שידרגנו לך את הפלייסטיישן – וזה
שימח אותך מאוד, כי המכשיר היה לך תמיד מאוד שימושי וחשוב.
מה הכי מאפיין אותנו?
יפתח: החכמה והיופי שלך.
אורטל: שאתה רגיש ומלא אנרגיות. .
אנחנו הכי אוהבים בעולם:
יפתח: את המשפחה שלי – אמא אבא, אורטל, אלירן, סתיו-חיה ונופר.
ואת הכלבה שלנו – "קולה".
אורטל: את האחים שלי.
שגב אדר – בן 13
בחר לשוחח עם
הדוד שלו
אורן אדר – 45
הורי שגב: אסנת וטל
הורי אורן: אורה (ז"ל) ובנקו (ז"ל)
שגב מספר 3 – אח
צעיר לניצן ואילון
אורן מספר 3 –
לשני אחים בוגרים טל ויניב
למה בחר שגב באורן:
חשבתי שדרך השיחה אוכל להכיר אותך
יותר. וחוץ מזה – אתה הכי קרוב אלי (חוץ מההורים והאחים).
איך חגגת את בר המצווה שלך?
אורן: חגגנו במסגרת הקבוצה כולה. במשך השנה היו לנו 13 משימות
ובסוף השנה היה מופע קבוצתי. המופע שלנו התקיים בבריכה ומה שזכור לי שרקדתי סולו עם
רות כפיר.
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
שגב: אהבתי את "המעגל המשפחתי". חיפוש אחרי חלקי
פאזל, בהם מסופר הסיפור המשפחתי וסיפור ההכרות של ההורים.
זיכרון מיוחד זה על זה:
שגב: מאז שהתחלתי ללמוד ג'אגלינג, הרגשתי שהקשר בינינו
מתחזק. זה תחום שגם אתה עוסק בו ואתה נותן לי את הרצון להמשיך בזה.
אורן: גם אתה נותן לי חשק להמשיך לעסוק בג'אגלינג. אני מאחל
לך שתמשיך לעסוק בתחום
שמעניין אותך, מתוך אהבה ושמחה
בלב.
מה הכי מאפיין אותנו?
שגב על עצמו: אני ילד שמח שמבלה הרבה עם חברים ונהנה
מהחיים.
אורן על שגב: אתה
שובר את הקוד המשפחתי שלך. בחרת בדרך המיוחדת שלך ואם הדרך מתחברת עם חלום אישי
תוכל להגשים את הייעוד בעתיד.
אנחנו הכי אוהבים בעולם:
שגב: אני אוהב מאוד את משפחתי.
אורן: את הבחירות ואת הדרך שבה אני בוחר ללכת.
שיר ברכה - בת 12
בחרה לשוחח עם אחותה
שלי יגודה – בת 31
הורי שיר: דליה ושלמה
הורי שלי: דליה וארנון
שיר היא מספר 6
במשפחה, אחות לעוד 5 אחים ואחיות
שלי מספר 2
במשפחה אחות לעוד 5 אחים
למה בחרה שיר בשלי:
בחרתי בך כי יש לנו קשר טוב וגם כי
שלי הסכימה לעשות איתי את השאלון.
חוויה מיוחדת שזכורה לשלי:
כל פעם שגזרו לשיר ציפורניים, זה
לוקח המון זמן. היא לא אהבה את זה. אחרי זה הייתה מסתובבת יום שלם ואומרת: "זה כואב" וכועסת על זה
שגזרו לה. כמחאה – לא הייתה נוגעת בכלום.
איך חגגת את בת המצווה שלך?
שלי: בת המצווה שלי הייתה בקיבוץ איילת השחר. כל הכיתה חגגה
ביחד בהעלאת מופע וארוחת ערב חגיגית של כל הקיבוץ בדשא המרכזי. כל משפחה התכנסה
סביב שולחן משלה.
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
שיר: הפרויקט הקהילתי שבו הכנו, עם צוות הנוי, גינה לפעוטון "חרצית". התרגשתי גם
כשאפינו חלות והכנו פמוטים לבית דורות.
זיכרון מיוחד זו על זו:
שיר: שלי שמרה עלי כשההורים שלנו נסעו לאיטליה. היא לקחה אותנו לסרט
"מדגסקר" והיה לנו מאוד כיף איתה.
שלי: ניקינו ביחד את ביתי לקראת הפסח ואחר כך נסענו
ל"חגוג" עם פיצה.
מה הכי מאפיין אותנו?
שיר: שלי היא אחות ואמא מאוד לחוצה ומאוד דאגנית.
שלי: על שיר אפשר לסמוך. כשהיא עם הילדים שלי – אז אני לא דואגת. יודעת שיהיה בסדר.
אנחנו הכי אוהבות בעולם:
שיר: את האחים שלי
שלי: את משפחתי.
סיון פולנסקי – בת 12
בחרה לשוחח עם אמה
גלית פולנסקי (תיבון) –
42
הורי סיון: גלית ושי
הורי גלית: מילכה ויגאל
סיון אחות תאומה
לעמית ואחות בוגרת למיקה
גלית אחות בוגרת
ללירון
למה בחרה סיון באמא:
כיף לי לדבר איתך. אני מרגישה
פתוחה איתך ואני בטוחה שתהיה לנו שיחה מעניינת.
חוויה מיוחדת שזכורה לאמא:
כשגרנו בגן השומרון קרוב לבריכת
השחייה, הלכנו כמעט כל יום בקיץ לשחות. לימדתי את סיון, שהיתה רק בת 3, לשחות.
סיון הפגינה יצירתיות רבה בתנועות הראשונות במים וזה היה מאוד משעשע.
איך חגגת את בר המצווה שלך?
גלית: העדפתי לא לחגוג את בת המצוה כי לא רציתי שכל הדודות
ינשקו אותי. (גליתי – אם הייתה מסיבה או שנת בר מצווה או הצגת סיום לקבוצה -אשמח אם תתייחסי)
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
סיון: הטיול למצדה היה חוויה הכי מהנה, משום שהיה שונה
ומיוחד. היה כיף להיות עם כל השכבה והיה לנו המון זמן ביחד לצחוק, ליהנות וללמוד.
הטיפוס למצדה היה השיא של הטיול – שמאוד אהבתי.
זיכרון מיוחד זו על זו:
סיון: לפני כמה חודשים רצנו יחד את המירוץ העממי של תל אביב.
אני זוכרת שמאוד התרגשתי למרתון ועוד יותר שמחתי לעשות אותו עם אמא ואבא. היו שם
המוני אנשים שרצו ביחד. היה לנו זמן לדבר תוך כדי שעשינו משהו שאהבנו. זה היה מאוד
מהנה ומספק.
גלית: בטיול בת המצווה שעשינו באירופה, ביקרנו במוזיאון
השעווה בלונדון. נכנסנו לאטרקציה שנקראת "סיוט" סיון ואני שתי פחדניות
(וסיון עוד אמיצה יחסית אלי) נבהלנו ביחד משחקנים אמיתיים שעשו עצמם כאילו הם פסלי
שעווה וקפצו עלינו בהפתעה בחושך. שתינו התחבקנו ועברנו את המסלול – ביחד.
מה הכי מאפיין אותנו?
סיון: הכי מאפיין את אמא הוא טוב הלב הענק שלה. הרצינות
וההשקעה בדברים שהיא עושה.
יש בה נחישות וכוח רצון.
גלית: בסיון יש אחריות, רגישות, אינטליגנציה רגשית גבוהה
ביותר, טוב לב מדהים, חריצות ורצינות בכל.
אנחנו הכי אוהבות בעולם:
סיון: לנסוע לטייל במקומות חדשים, לטעום מהכל עם המשפחה
והחברים..
גלית: את המשפחה שלי! וגם לעשות ספורט ולאכול גלידה.
יסמין יונס - בת 12
בחרה לשוחח עם אמה
פלורנטינה יונס – בת 51
הורי יסמין: פלורנטינה וויקטור
הורי פלורנטינה:
דורינה ז"ל וראדו
יסמין אחות
אמצעית לעוד שני אחים
פלורנטינה אחות
אמצעית לעוד שני אחים
למה בחרה יסמין לדבר עם אמא:
אני מרגישה איתך פתוחה ויכולה לספר
לך הכול ולדבר איתך על הכול.
חוויה מיוחדת שזכורה לאמא:
פלורנטינה: כשהיית קטנה שכחתי אותך בסופר לכמעט שעתיים.
כשחזרתי לקחת אותך התגלגלת על הבטן ויצאת מהעגלה כי כעסת עלי ...
איך חגגת את בת המצווה שלך?
פלורנטינה: לא חגגתי בת מצווה. אבל בגיל 12 לכבוד יום
ההולדת שלי, נסענו לטיול מיוחד בהרים.
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
יסמין: הטיול למצדה. מאוד נהניתי מהנוף. זה היה טיול
מדהים.
זיכרון מיוחד זה על זה:
יסמין: כשהיינו ברומניה בטיול בהרים, ראינו דוב לבן,
בערך 80 מ' מאיתנו. מאוד נבהלתי. וכשנכנסתי ללחץ את הרגעת אותי ולקחת אותי על הגב
(שק-קמח) – וזה הרגיע אותי..
פלורנטינה: מגיל מאוד קטן את ילדה פעלתנית ותמיד חיפשת
דרך לצאת מהעגלה. ותמיד היית חמודה במיוחד.
מה הכי מאפיין אותנו?
יסמין: לאמא יש טוב לב מיוחד, היא מאוד נדיבה ותמיד
עוזרת לכולם.
פלורנטינה: הנחישות שלך היא הדבר הכי מאפיין אותך.
אנחנו הכי אוהבות בעולם:
כמובן - אחת את השנייה ...
עמית פולנסקי – בת 12
בחרה לשוחח עם אבא
שי פולנסקי – 46
שמות הורי עמית:
גלית ושי
הורי שי: תרצה ואחיקם
אחות תאומה לסיון
ואחות בוגרת למיקה
למה בחרה עמית באבא:
אתה אבא שלי ואתה מכיר אותי טוב.
חוויה מיוחדת שזכורה לאבא:
כשעמית היתה בת 7 נסענו ללונה פארק
בתל אביב. גיליתי אז שעמית אוהבת לעלות על מיתקנים מפחידים מאוד – והיה כיף לעלות
עליהם ביחד.
איך חגגת את בר המצווה שלך?
שי: זה היה אירוע משפחתי שכלל עליה לתורה בבית הכנסת ומסיבה
של כל המשפחה והילדים. ובמסגרת בית הספר – היה אירוע בר מצווה על הר המצדה. (עמית ושי – השאלה מתייחסת לבר המצווה של אבא. אם גם אבא
עלה למצדה – אז מצוין. אם כתבתם על בת המצווה של עמית, אני מבקשת שתשנו לאיך אבא
חגג).
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
עמית: טיול מצדה זכור
לי משום שהיה כייפי מאוד וגם חוויה מעניינת, בחברה טובה. מאוד נהניתי.
זיכרון מיוחד זו על זה:
עמית: לפני שנתיים הייתי בחוג טניס. כשהגיע יום ההולדת שלי
אבא הפתיע אותי וקנה לי מחבט טניס מקצועי ושיחקנו אחד נגד השני.
שי: כשעמית היתה בת 8 נסענו לחופשה בתורכיה. במהלך החופשה
נסענו על אופני ים וזה היה מאוד מרגש ומוצלח.
מה הכי מאפיין אותנו?
עמית: את אבא הכי מאפיין חוש ההומור שלו.
שי: עמית ילדה שקטה ועדינה עם רגישות לחברים ומשפחה..
אנחנו הכי אוהבים בעולם:
עמית: לבלות עם המשפחה בחו"ל ולאכול קרפ צרפתי.
שי: לטייל עם המשפחה בארץ ובחו"ל
דניאל אבלגון - בן 12
בחר לשוחח עם אמא
סוזנה אבלגון – בת 43
הורי דניאל: סוזנה ומושיקו
הורי סוזנה: אלסה הנינג
דניאל אח אמצעי
למאיה ולאדם
למה בחר דניאל באמא:
אני חושב שאת הכי מכירה אותי
חוויה מיוחדת שזכורה לאמא:
כשהיית בכיתה א', בדנמרק, הצטרפת
לכל השיעורים וההפסקות עם הילדים הדנים, בלי שידעת אף מילה בדנית. הצלחת להצטרף רק
מזה שהסתכלת והבנת מה קורה.
איך חגגת את בת המצווה שלך?
סוזנה: הלכנו לכנסיה והכומר בירך אותי ואחר כך חזרנו הביתה
וארגנו מסיבה עם המשפחה הרחבה שלי.
זיכרון מיוחד זה על זה:
דניאל: כשהיה לי יום הולדת 3 עשו לי יום הולדת בגן. בתחילת
יום ההולדת שיחקנו במשחקים שונים – ואז פתאום ראיתי את העוגה. זאת הייתה עוגת
טרקטור עם גלגלים מתפוז. בגיל 3 מאוד אהבתי טרקטורים וכשראיתי את העוגה הייתי הילד
הכי מאושר בעולם. לא הפסקתי לחבק את אמא מרוב התרגשות. אני תמיד אזכור את המסיבה
הזאת ואת הרגע הזה.
סוזנה: שהלכנו לבקר גורת כלבים שרצינו לקנות. מאוד
התלהבנו מעוד גורה ולא הפסקנו לחשוב עליה. אז דניאל רצה לגנוב אותה. בזמן שהוא
תיכנן איך לגנוב אותה, אני קניתי אותה, בלא ידיעתו, ובחג המולד דניאל קיבל תמונה
שלה – וחשב שזהו, יש לו רק תמונה שלה. רק אחר כך הפתעתי אותו וסיפרתי לו שהוא קיבל
אותה כמתנה. ההתרגשות שלו זכורה לי עד היום – כי זה היה גם רגע מצחיק.
מה הכי מאפיין אותנו?
דניאל: שאת מאוד נחמדה..
סוזנה: שדניאל הוא ילד מאוד חכם ונחמד. .
אנחנו הכי אוהבים בעולם:
דניאל: אני הכי אוהב לצחוק.
סוזנה: ואני הכי אוהבת ... כלבים.
אסף חדוותי - בן 13
בחר לשוחח עם סבא
רן חדוותי – בן 74
הורי אסף : לילך וזיו
הורי רן: רגינקה וחיים ז"ל
אסף הוא מספר 1
במשפחה, אח תאום ליואב
רן אח בכור ל- 3
אחים
למה בחר אסף ברן:
כי אתה סבא שלי ואני מאוד אוהב
אותך.
חוויה מיוחדת שזכורה לרן:
באחד מטיולי הסדנא, ירדנו משדה
בוקר בנגב לנחל. הילדים התפזרו בין המכוניות ואנחנו נשארנו לבד. אסף ואני צפינו
בנוף הנפלא שהיה לפנינו, וראיתי איך בעיניים הקטנות והטובות שתה אסף כל טיפה של
נוף ומרחבים.
מאירועי שנת בר/בת המצווה – איזה זכור לך במיוחד?
אסף: הטיול למצדה זכור לי במיוחד. מאוד נהניתי לישון באוהל,
ללכת ברגל ובמי המעיינות של נחל ארוגות.
זיכרון מיוחד זה על זה:
אסף: זוכר נסיעה למוזיאון בגשר. היה בו קטר משופץ ששופץ
בסדנא של סבא.
רן: יש לי הנאה גדולה שכל בוקר אסף מרים אלי טלפון ומברך
אותי "בוקר טוב". זו הרגשה נפלאה ומתנה נפלאה.
מה הכי מאפיין אותנו?
אסף: הקשר והחיבור המהיר שלי לאנשים – מבוגרים וילדים.
רן: החיוך הגדול של אסף, העיניים המאירות והסקרנות הגדולה.
אנחנו הכי אוהבים בעולם:
אסף: לבלות ולעבוד בסדנא של סבא.
הזמנה להנהלת קהילה
לחברים שלום,
ביום שני ט"ו באב 15.8.2011 בשעה 18:30 במשרדי המשק בישיבת הנהלת
הקהילה, אלעד ואילנית יגודה יציגו את מועמדותם לחברות.
הנהלת הקהילה מזמינה את הציבור לחוות דעתו, על הצגת מועמדותם לחברות של
אלעד ואילנית. הנהלת הקהילה
נטוורקינג
בקיבוץ עין שמר // חיים חננאל
למרות
שהמאמר הזה אינו עוסק בשינוי, כי כמו שאומרים: אני את שלי אמרתי, הוא קשור אליו
בעקיפין, אך בעבותות.
לפני כשנה
סיפרתי כאן מעל דפי העלון על קבוצה השייכת לארגון פ.ל.א בה אני לוקח חלק
במסגרת השיווק של "פופקורן הפקות". הקבוצה מורכבת מאנשים שיש להם עסק
משלהם, או עיסוק עצמאי כלשהו, חלקם כעיסוק מלא וחלקם כעיסוק נוסף. איכשהו,
"העידן החדש" (עזבו את משחק המילים לפעם אחרת...הסברים באופן אישי)
שקיבוצנו הולך אליו, מתחבר יפה עם יזמויות ואני מקווה שיצוצו כאן כאלו בשפע ויתפשו
מקום בקיבוץ של אחרי השינוי.
לאחרונה, הקמתי קבוצה כאן בקיבוץ עין שמר. הקבוצה מתכנסת
כל שבוע, ביום א' בשעה 20:00 במועדון לחבר. הרעיון
הוא לקדם אחד את השני בשיטה של המלצות אישיות. בעולם הגדול השיטה מכונה:
"נטוורקינג". נקודת המוצא אומרת שהשיווק היעיל ביותר הוא זה הטבעי
ביותר: לקוח מרוצה ימליץ עליך ללקוח אחר. כך גם חבר שלך שהוא לא ממש לקוח אבל יכול
להעיד שהשכן שלו היה מאוד מרוצה.
מעבר להפניות העסקיות קיימת דינמיקה של חשיבה חיובית
ויוזמה. נפגשים עם הרבה מאוד אנשים באווירה מאוד חברותית ונעימה, מרחיבים את
הקשרים, יוצרים שיתופי פעולה ועוד. אני יצרתי לא מעט סרטים בזכות הקבוצה והקשרים
שרקמתי.
אם יש למי מחברי וחברות הקיבוץ שמץ של כוונה ליצור יזמות
חדשה, לפתח יזמות קיימת, בין אם זה מקצוע שרכש או רכשה, או רעיון עסקי שמתבשל מזה
זמן, אני ממליץ לבוא ולהתארח אצלנו ולו לסיפוק הסקרנות. כל מה שנדרש הוא סכום זעום
של 20 ₪ לקפה ועוגה, להכין הצגה עצמית באורך של דקה (כן, אצלנו הנאומים מוגבלים
ל-60 שניות ולא תאמינו כמה אפשר להגיד ולקלוע ב- 60 שניות) ונדרש להישאר במשך
שעתיים שמובטח שלא יהיו משעממות לרגע.
כל מי שמעוניין לשמוע פרטים נוספים- יפנה אלי ואענה
בשמחה. אפשר לצפות
בסרטון ב-youtube סרטון שלי בשם: "מה זה נטוורקינג"
ולקבל מושג מדויק וחזותי על הפעילות.
כמו כן: אם
אתם מכירים באזורנו אנשים בעלי עיסוק עצמאי כלשהוא- הפנו אותם אלי, הם יודו לכם.
להתראות: חיים
חננאל
למען נדע // אבישי גרוסמן
1.
אחרי ההצבעה השלישית בה התברר
שקיים רוב יציב התומך במעבר לשכר דיפרנציאלי החלטתי לתמוך בעמדה בה רוצה רוב
הקיבוץ.
2.
עובדה זאת לא משנה את עמדתי
הקודמת המתנגדת באופן נחרץ לעמדת הרוב. נכון, המאבק שניהלנו במשך שנים נגד הפיכתו
של הקיבוץ שלנו לקיבוץ דיפרנציאלי הניב שיפורים משמעותיים ביותר בתוכנית המקורית.
התוכנית המוצעת בימים אלה אינה דומה להצעה הראשונית שהוגשה לחברים לפני שלוש שנים
בקירוב. ולמרות עובדה זאת אני חושב שהצדק
היה אתנו.
3.
החלטתי לתמוך בעמדה לה התנגדתי
בעבר ועדיין אני מתנגד לה גם בימים אלה,
כדי לסייע לקיבוץ לצאת מהמציאות החברתית הקשה בה הוא שרוי בימים אלה.
4.
חשוב לי לציין שהחלטתי והחלטת
כמה מחברי היא שאיפשרה את הקמת צוות ההידברות שמטרתו להגיע להסכמה בין שני שליש
מהחברים התומכים במעבר לשכר דיפרנציאלי לבין שליש מהחברים הרוצים להמשיך ולהתנהל
במסגרת שיתופית. ההסכמות אליהן יגיע הצוות
המשותף אמורות לחייב את כול הלוקחים בו חלק. כוונתי לתמוך בהן באופן פומבי וכמובן
במסגרת ההצבעות עליהן בקלפי.
5.
הסיבה שהביאה אותי לקחת חלק
בתהליך ההידברות בין הצדדים היא הצורך בעשיית מאמץ מירבי כדי להשיג במסגרת המשא
ומתן אופטימום של צדק חברתי לכול חברי הקיבוץ גם לאחר שנהפוך לקיבוץ המתנהל על פי
התפיסות הדיפרנציאליות. אני מקווה שמטרה זאת תושג ותזכה לתמיכה של מירב החברים.
הויתור של המתנגדים להנהגת שכר דיפרנציאלי בקיבוץ שלנו הוא גדול מאוד. אני מקווה
שההסכמות אליהן יגיע צוות ההידברות המשותף יתחשב בעובדה זאת.
6.
מצאתי לנכון להביא לידיעת החברים
את השינוי בעמדתי ובעמדת חברי. שינוי שאיפשר, כאמור, את פתיחת תהליך ההידברות בין
הצדדים. תקוותי הייתה שעובדה זאת תבוא לידיעת הציבור באמצעות הפרסומים הרשמיים של
הנהלת הקהילה. אבל משלא נעשה כן ראיתי לנכון להביא את הדברים בעצמי לידיעת הציבור
כולו.
7.
חשוב לזכור שבעלי הדעות השונות
בנושאים הקשורים לדמותו העתידית הרצויה של הקיבוץ שלנו הם חברים שווי ערך ושווי
זכויות. אני מקווה שמעתה ואילך יתנהלו
הדברים בשותפות ובשקיפות הנובעת מהסכמה על קביעה זאת.
אוהלי המחאה מגיעים
לקיבוצים
/ עידו ספקטור
לפי
שבועוני הקיבוצים, מסתבר שמחאת האוהלים מגיעה לקיבוצים. אוהלים
צצים וקמים בקיבוצים שונים, כאשר המחאה מופנית נגד מדיניות הנהלות הקיבוצים.
הטענות די דומות לאלה של אנשי האוהלים ברוטשילד: עליות במחירי השירותים, הגדלת
הפערים, המיסוי המעוות, בקיצור רוצים צדק חברתי. מסתבר שהקיבוצים שפעם הובילו
והיו דוגמא לשוויון וצדק חברתי, נהפכו לגורם שמרני וכבר מפגרים בנושא אחרי
הנעשה במדינה.
האם
באמת דמוקרטיה דרקונית ? / אילן לוטן
אני מוצא לנכון לפרסם בעיתון המקומי את תגובתי למאמרו של
גדעון שפירא שפורסם ב"זמן הירוק" וזאת כיוון שטענות דומות נשמעות
במקומותינו בתדירות גבוהה. כל הטענות שלי לגדעון תקפות גם לטענות הנשמעות כאן
ע"י תומכי השינוי. רק בעלון האחרון התייחס לכך יפתח שטען שהמתנגדים לשינוי
" ... נתנו יד למהלך לא מוסרי ולא דמוקרטי ..." . לעומת תגובה זו תגובתו
של אורי ליס ראתה תמונה יותר רחבה ויותר מאוזנת שטענה בין היתר שהשינוי לא עבר אבל
התהליך היה תקין מבחינה דמוקרטית ושהתנגדות המיעוט היא לגיטימית והוא פעל בתחום
זכויותיו.
האמת, שביקשתי וציפיתי שהמזכירה של כ ו ל נ ו
תבהיר נקודה זו אבל לאחר שהבנתי שזה לא יקרה החלטתי לפרסם את דברי אלה
בעיתון.
לנו כמיעוט, ברור שהמצב שנוצר הוא בעייתי ולכן הצענו הצעה שמבחינתנו
היא מרחיקת לכת ונמצאת כרגע על שולחן הדיונים (יפתח, לתשומת ליבך).
___________________________
גדעון, למרות שאנחנו
לא מכירים זה את זה , מצאתי לנכון להגיב על דבריך כפי שפורסמו ב" זמן הירוק
" מ – 4.8.11 .
כיוון שאני שייך לתומכים בקיבוץ שלא
מתגמל את חבריו באופן דיפרנציאלי וכיוון שאני חבר עין שמר, אני חייב לציין שאני לא
רואה את עצמי כחלק מימעוט הפוגם בתהליך הדמוקרטי ולא רואה את עצמי כאדם דרקוני,
בלתי נסבל, עריץ, סחטן, נקמן, עז מצח, בעל תפישת עולם דתית קיצונית השואבת את
עוצמתה מתחומים חוץ עולמיים ולא בעל אינטרסים אישיים צרים ביותר, אני לא תומך
בשיעבוד האנושי ולא צייקן ובעל רוע פשוט (עד כאן ה"ברכות" שהעמסת עלי).
ולגופו של ענין, כל "הברכות" הנ"ל באות לטעון
שלמעוט אין זכות דמוקרטית לכפות את דעתו על הרוב.
גדעון, האם אתה מכיר דמוקרטיה מערבית שלא מגינה על ערכי הליבה
שלה ע"י חוקה או חוקי יסוד שכדי לשנותם נדרש רוב מיוחס ? האם לדעתך אין
נושאים מרכזיים שצריך להגן עליהם כך שכדי לשנותם יש להשיג רוב מיוחס ? האם לדעתך
מדינת ישראל צריכה לבטל את חוקי היסוד הנותנים למעוט כוח להגן עליהם מפני דעת הרוב
? האם לדעתך כל נושא, מרכזי ככל שיהיה, ניתן לשנות ברוב של יותר מ – 50% ?
אם זו תפישתך, אזי אתה חריג בתפישה הדמוקרטית של העולם המערבי
וכדאי שתלחם כדי לשנות תפישה זו (אבל לא בעזרת קללות ונעצות).
גדעון, צר לי לבשר לך שגם הרוב בעין שמר שאתה יוצא בשצף קצף
להגן על זכויותיו הנרמסות, מקבל את התפישה הדמוקרטית המקובלת והראייה שבהצעת
השינוי מופיעה הצעה לשריין בעזרת רוב מיוחס (ודווקא בגירסתו המחמירה) נושא שהוא
הרבה פחות מרכזי מהכנסת התיגמול הדיפרנציאלי ועד עכשיו לא שמעתי התנגדות כלשהי
למרכיב זה בהצעת השינוי.
__________________________________
ואתכם חברי עין שמר אני שואל, האם העיקרון של הגנה על ידי רוב
מיוחס על נושא חשוב, לגיטימי כאשר הוא משרת דעה הקרובה לליבכם (גובה הפנסיה לאחר
השינוי) ולא לגיטימי כאשר הוא מגן על נושא שאתם מתנגדים לו (אי הכנסת מרכיב
דיפרנציאלי) ?
לידיעת
מקימי האוהלים והמוחים לסוגיהם
כל
אחד על פי השקפתו – מחפש את האשמים או את ה"חזרזירים". יש שמוצא אותם
במשרדי
הממשלה ויש שמרמז שהם (גוועלד) גם כאן ממש בינינו.
באינטרנט
מסתובב המידע הבא, שיכול לכוון אותנו לבאר בלי תחתית.
מעל
100 מיליארד דולר "זרקו" עד היום ממשלות ישראל לתהום הנקראת גם
ההתנחלויות.
מעל
100 מיליארד דולר! איך זה קרה לנו – אתם שואלים?
קחו,
לדוגמא, רק שנה אחת – ותבינו בלי קושי.
אז
היכן נמצא הכסף לפתרון חלק מהבעיות שמעלים אנשי המחאה? הנה תקראו:
תיאום
פעולות בשטחים – 200,000,000 (מאתיים מיליון)
המשך
בניית גדר הפרדה ותחזוקתה – 850,000,000
(שמונה מאות חמישים מיליון)
המועצה
להשכלה גבוהה ביו"ש – 450,000 (ארבע מאות חמישים אלף)
מימון
תוכנית ההינתקות – 240,000,000 (מאתיים ארבעים מיליון)
אבטחת
מתנחלים במזרח ירושלים – 70,000,000 (שבעים מיליון)
פיתוח
במעלה אדומים – 30,000,000 (שלושים מיליון)
פיתוח
בהר חומה – 124,000,000(מאה עשרים וארבעה מיליון)
מיגון
אוטובוסים בשטחים – 10,000,000 (עשרה מיליון)
סבסוד
באוטובוסים למתנחלים וחרדים – 31,000,000 (שלושים ואחד מיליון)
מיגון
ואמצעי ביטחון למתנחלים – 316,000,000 (שלוש מאות ושישה עשר מיליון)
סיוע
באזורי "עדיפות לאומית" (שזה שטחים)– 160,000,000 (מאה ושישים מיליון)
והנה
אחד חזק (שווה לקרוא פעמיים או יותר):
פיצוי
למפעלים בהתנחלויות על הפסד הקלות המס בשוק האירופאי – 11,000,000
(אחד
עשר מיליון ₪ מהקופה הציבורית).
ויש
עוד:
תקציב
החינוך החרדי יגדל בשנה הבאה ב – 182 מיליון שקלים.
תקציב
רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס יגדל בכ-60 מיליון, שזה "צמיחה" של
20%,
לעומתם
- גידול של פחות מ-8% בתקציב משרד החינוך.
בסך
הכל הגענו לנתון אסטרונומי של שני מיליארד שש מאות שבעים וארבעה מיליון שקל,
הנזרקים ברוח הגוברת. כל זה כשאנחנו מתקוטטים
כאן על שינוי כן או לא ומחפשים אשמים.
תחשבו
- יש מספר סעיפים שבכל אחד מהם בנפרד
הסכום עולה על התקציב השנתי הכולל שלנו. ואנחנו מתקוטטים לנו. איזה עולם נפלא.
נירה
כהן
צדק חברתי או סדק חברתי // שלמה בורלס
הרוב רוצה
צדק חברתי והמיעוט מחפש קיבוץ שוויוני – ולא מוצא.
הרוב –
משלם; המיעוט – לא משלים.
השבוע צוין
תשעה באב. הזדמנות לחשבון נפש, גם שלנו וגם של מנהיגינו, ולבדוק מחדש את
האידיאולוגיות הגדולות שלנו על שיתוף שוויון.
לשאול: לאן
נעלם ולמה נעלם? מה הגורם העמוק?
אין מנצחים
אין מפסידים. כולנו הפסדנו.
העולם
משתנה, משטרים נעלמים, קיבוצים עשו זאת – ורק אנחנו נשארנו עם הסבלנות והסובלנות.
שנה ועוד
שנה. דיאלוג על פער שכר של 1 או 2 או 1 על
5. בסוף נגיע להסכים על
1 ל– 3 .
ואני שואל:
האם אז המיעוט כן יצביע בעד הצעת השינוי? או שכמו במשחק פוקר, יש עוד כמה קלפים
שמחזיקים צמוד לחזה? כל פעם יישלף עוד קלף
ועוד קלף ... לדאבוני - שפה של שוק הפישפשים.
ובינתיים –
מרוויחים זמן ודורכים במקום.
הרוב רוצה
שהדורות הבאים של בנים ונכדים יספיקו ליהנות מפירות עמלנו. זאת לא בושה לומר.
המיעוט
אולי גם רוצה – אך לא מעז להגיד בקול רם.
לרוב יש
סבלנות וסובלנות – אבל גם רגשות ורצונות. והרוב צריך להגיד: מספיק זה מספיק! (אני
יודע שבאנגלית זה נשמע יותר טוב). ולמיעוט אני רוצה להגיד: אל תדחפו את מזלכם יותר
מדי (גם זה נשמע באנגלית יותר טוב).
ולזה אני
מוסיף: עוד קצת והמזל יבגוד בכם.
הרוב רוצה
צדק חברתי – ולא סדק חברתי.
והיות ואין
ממילא שיתוף אז גם אין שוויון – אז נפסיק להעמיד פנים. כאשר מדברים אמת – החיים
נעשים קצת יותר קלים. האמת תמיד עוזרת.
אחד בשביל
כולם – כולם בשביל אחד!
בתקווה וגם
באהבה (אהבה תמיד עוזרת לשינוי להגיע)
שלמה בורלס
משתתפים בצער שאול
אברג'יל והמשפחה
על מות האב
שלמה
בשישי
האחרון התקיים מפגש של כ-70 חברים מתומכי השינוי.
המטרה היתה
לבדוק מה ניתן לעשות כש-70% מחברי הקיבוץ רוצים שינוי ברוח חוברת המודל
ו-30%
מתנגדים? זהו מצב שרוב הקיבוץ נשלט ע"י מיעוט והכל בחסות תקנון הקיבוץ, שבהרבה
מיקרים אנחנו ממילא מתנהלים לפיו.
בעצם –
כולם רוצים שינוי. המרחק בין השינוי המקובל על הרוב והשינוי האפשרי ע"י
המיעוט אינו רחוק ולזמן יש משמעות.
הועלו
מחשבות על היום שאחרי, אם גם בהצבעה הבאה
לא יעבור השינוי. משתתפי המפגש ביקשו
להעביר מספר מסרים למתנגדי השינוי:
- ברור לכולם שהמצב העכשווי לא יוכל להמשך.
הקיבוץ ייראה אחרת ומה שהיה לא יהיה!
- חלוקת עוגת התקציבים כבר לא תהיה כתמול שלשום
וסדרי העדיפות והגודל - ישתנו.
- יש בינינו הרואים בנוהל ההדברות וההסכמות, עליו עמדתם לקראת ההצבעה
הקודמת –
הונאה.
כי בהתאם לדרישתכם ישב צוות ושונתה ותוקנה החוברת. למרות כל זאת התמדתם
בהצבעת הנגד, ובכך גרמתם להעלאת מפלס אי-אמון
בכנות כוונותיכם.
במהלך
המפגש הועלתה שאלה: האם ניתן להאמין שבהידברות
נוספת הדברים יהיו שונים ובכלל את מי מייצגים המתנגדים?
נשמעה גם
דעה, שאין בכלל מקום לגישור משום שהמהלך הזה מוצה. עם זאת נשמעים קולות שיש הבנה
שהאסימון נפל והשינוי יהיה!!!
החוברת
טובה ומאוד מרוככת ומאפשרת ללכת לקראת השינוי עם הרבה הבנות ופשרות.
עלתה דרישה
להפסיק לדבר על פערים! מי שטוב ומביא משכורת גבוהה "צריך למחוא לו
כפיים". ובכלל, אם מדברים על פערים צריך לזכור שהם קיימים לא רק במשכורות אלא
גם בסיבסודים שמקבלים החברים (סיבסוד חינוך
השתלמויות שע' עבודה, הכנסות נוספות וכו').
ועל כולם
מוסכם: פערים גדולים קיימים גם היום.
חלק
מהחברים אמרו שצריך להיאזר בסבלנות ולמצות עוד סיבוב של הידברות. לא לראות בצד
השני אויב ולחפש דרך לקרב עמדות. עם זאת יש לקחת בחשבון שהעלאת מיסים נוספת או נגיעה במשכורות - לא תהיה מקובלת על
הרוב התומך במודל.
וחלק טענו
שהסבלנות נגמרה ולכן יש לפעול לשינוי החלטות שאינן דורשות רוב של 75%.
המסר
למתנגדי השינוי: כאשר שליש מחברי הקיבוץ כבר בגיל הפנסיה, צריך סיבה טובה כדי שאלה
שעדיין עובדים - בכלל ימשיכו לעבוד ולהתאמץ כדי להגדיל את הכנסות הקיבוץ.
אנחנו
רואים עצמנו כגיבוי למובילי השינוי ולכן נפגשנו השבוע עם נציגי הצוות והעברנו להם
את רוח המפגש עם רעיונות שונים שיועברו
למובילי השינוי גם בהמשך.