חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון32 (11) (5851) א' תשרי תשע"ב 29.9.11


פותחים שנה

בחצר הישנה
בערב החג
28.9.11
התכנסות בשעה 20:00
פתיחת הערב   20:30
שנה עברה – שנה באה


ושוב עומדים בנקודת סוף והתחלה. ושוב לא מבינים – איך הזמן בורח בין האצבעות?  רק הקטנים, הם כמו תמיד - מאושרים להראות לעולם איך גדלו כל כך. 
לאחר שנה לא פשוטה עמוסה בהצבעות ושאר מיני מספרים ואחוזי חסימה וצמיחה, עוצרים לבדוק כמה נתוני אוכלוסיה. הנה מה שמצאנו:

חברים במקום יש לנו – 285. זה לא הרבה ולא מעט. זה מה שיש.   ואם תרצו לבדוק גם התפלגות כרומוזומלית, אז נשים יש לנו 155 וגברים – 130.

בפתח ממתינים 7 מועמדים להתקבל לחברות.
גם כאן הנשים מוכיחות, שלא לשווא קבעה העברית ש"קהילה" באה בנקבה:
4 מועמדות ו- 3 מועמדים.
8 חברים וחברות בחרו לקחת קצת חופש.

העתיד כבר כאן. את זאת לא רק הוכיחה ההצבעה האחרונה שהעבירה את השינוי, כי אם גם טור הילדים בספירת המלאי המקומית:
68 - ילדים בגיל הרך
32- ילדים בגיל בית ספר יסודי
18 - ילדי מוסד
6 – בנים ובנות בשנת שירות או ממתינים לגיוסם 
18 – חיילים וחיילות מגנים עלינו באוויר בים וביבשה. וגם - מול מסכי המחשבים.

והנה נתון, שאולי אינו גדול מספרית אבל ללא ספק בעל משמעות גדולה:
6 יחידות דיור חדשות עומדות לפני השלמתן. 6 סנוניות בנייה, שהן לכשעצמן אולי מעט המחזיק את הסיכוי להרבה: 160 יחידות שהלוואי ונזכה לראותן נבנות בעתיד הלא רחוק.

קצת לפני סיום - מגיע עוד נתון המושך את העין:
86 בנים ובנות בעצמאות כלכלית. 59 מתגוררים בקיבוץ ו- 27 פזורים בערים השונות.  
אי אפשר שלא לתהות – Quo Vadis  צעירים? (קוו ואדיס בלאטינית: לאן מועדות פניך?) ולקוות שחלקם יפנה פניו לבנות את חייו - כאן.

ואחרונה חביבה עוד מסורת ששומרת עלינו: בלובי חדר האוכל מוצגת תערוכה לכבוד חגי תשרי ובה יצירות מופת מכל הזמנים. בדף הפתיחה לתערוכה נכתב:
"בכל שנה בחודש תשרי מסיימות קהילות ישראל את קריאת ספר התורה, מגלגלות את המגילה אחורה ומתחילות שוב מבראשית. קהילת עין שמר ניצבת גם כן לפני חתימת ספר ישן ופתיחת ספר חדש.






לרגל הסיומים וההתחלות, מוצג רצף סיפורי התורה באומנות, מבריאת העולם ועד הר נבו". גם העלון מצטרף לאווירת הסיומים וההתחלות – ומביא כמה סיפורים אישיים המביטים קדימה בתקווה. נאחל, שתפרוס עלינו השנה כנפיה ותביא עלינו פחות ייאוש ופחד - ויותר פתיחות תקווה.

________

להיות סבים לאריאל // מרה ודני אבנר


אין ספק שמכל תחנות החיים אליהן הגענו לאורך השנים, תחנת הסבאות הראשונה מיוחדת וברוכה.
ראשית התברכנו כשגדלה משפחתנו וזכינו באורטל, בת זוגתו של צור בננו, אשר לנו כבת.
כאשר קבלנו את הבשורה שעתידים אנו להפוך לסבים גדל אושרנו יום יום, יחד עם הציפייה המשפחתית המשותפת ללידה הקרבה לבוא. כולנו - הורים, סבים, אחים ודודים לזוג הצעיר - הפכנו לשותפים פעילים לצירי ההתרגשות עם התקרב מועד הלידה.
אריאל המתוק, נולד במזל טוב בבוקר חורפי, ב-22 לנובמבר אשתקד, מתנת יום הולדת לאבי מריו אשר חגג יום לפני את יום הולדתו ה-77. אריאל אבנר, חיבר מזרח ומזרח (הורי אורטל יוצאי עדות המזרח ואנחנו עם שורשים עמוקים במזרח אירופה J), ובנוסף, אריאל דור 11 למשפחה ענפה ירושלמית מצד אביה של אורטל.
כפי שאתם מבינים, אנחנו סבים גאים מאודJ.

אין אפשרות לתאר את האושר והמלאות שאריאל הביא לתוך חיינו. חיוכו מחזיר



אותנו במנהרת הזמן 28 שנים לאחור, הנה זהו צור המחייך, השובב, המחבק, האוהב.
הקשר שלנו לנכדינו הבכור הוא כל כך עמוק, שקשה לנו לתארו במילים.
סבים משמע לחוות הורות בעומק חדש.
לפעמים עוצרים אותנו חברים בעת טיולנו עם אריאל הקטן בין שבילי הקיבוץ ואומרים לנו "איזו סבים צעירים עשו אתכם" ובעצם אין מחמאה גדולה מזו.
כשצור היה תינוק לקחנו אותו פעם לביקור בטיפת חלב. בתום הבדיקה השגרתית האחות ביקשה מאיתנו שבפעם הבאה ההורים יגיעו עם התינוק ולא אחיו. אז זוכים אנו שוב ובגדול להרגיש צעירים.
היום הקיבוץ נכנס לדרך חדשה בחיפוש אחר עתיד טוב יותר, המשך וביטחון. עבורנו, המימוש האמיתי לחיינו כאן הוא לראות דור חדש צומח בקיבוץ.
אין שמחה גדולה מזו, שגם בנינו שואפים לבנות את עתידם באותו מקום שהוא לנו בית.
לכל החברים אנו מאחלים שנה טובה, בריאות, אהבה ושנזכה כולנו לראות דור המשך לעמלנו כאן.
                               באהבה וחברות,
דני ומרה 


דיור בר השגה // מרתה ואמנון מור



ההחלטה להתחיל הכול מחדש – לא עברה אצלנו בקלות.
למעשה, עד היום יש אצלנו 40% שמתנגדים. כנראה שעד הרגע שנעבור זה ימשך.
לא קל לעזוב את הפינה שטיפחנו עם כול מה שהשקענו - גם בבית וגם מסביב.

מאידך, ראינו בהצעה הזדמנות שאיננה מובנת מאליה, להתחיל הכול מחדש כפי שאנחנו בוחרים – ובעצם לבנות בית שהוא שלך מהתחלה ועד התוצאה הסופית.
זה לא עניין פעוט בקיבוץ, לקבל משהו שלא עבר ידיים קודמות או היה בשימוש של מישהו אחר עם כל בעיות הבלאי והתחזוקה של שנים רבות. 
בכלל, ברוב המקרים, כאשר עוברים דירה – יש כבר דברים הקבועים מראש שלא ניתנים לשינוי. ופה יש לנו אפשרות להתחיל מהתחלה.

וזהו! ברגע שהתהליך התחיל – אז אתה כבר בתוך והולך איתו ורק נשאר לנו לגלות במהלך השנה האחרונה, איזו הוצאה גדולה זו.  איך מסתדרים עם זה? עם הרבה אופטימיות וגם חוסכים איפה שרק ניתן. מתכננים לעבור עם כל מה שאפשר להעביר.
היום אנחנו כבר עמוק בתוך הפרויקט.
למרתה יש הרגשה טובה, שהיא יכולה להביא לביטוי את הצדדים היצירתיים שלה: הרכבה ובחירת השילובים והצבעים.

יש עוד דבר קטן – והוא עניין הגיל. מגלים שלא תמיד יש אנרגיה להתרוצץ ולדאוג לפרטים הקשורים באתר הבניה, בקרה – שמירה, או נסיעות לעסקים,  לויכוחים על מחירים, בחירות, התחרטויות, שינויים בצבע בצורה.... וכד'.

עכשיו, כשהמיבנים מתחילים להראות כמו בית, הליווי והציפייה לסיום מביאים אותנו להרגשה שהיא  סוג של קטרזיס.
     מצד אחד – חוששים מהקושי של היקף
     הפעילות שנצטרך להשקיע בבית ובגינה.
     מצד שני – יש  כאן התחלה חדשה    
     שהיא לכשעצמה מרגשת.

חשוב לנו להגיד, לאלו שבדרך לשיפוץ או (הלוואי ..) לבניה, שיש גב מסור ואחראי, והצוות הקיבוצי שהתמנה ללוות את הפרויקט מאוד חיובי, קשוב, ופתוח לשינויים מסוימים גם אם הם לא תמיד פשוטים ומציבים אתגר.





ההפגנה הראשונה שלי // יונתן גרוסמן


השנה, בפעם הראשונה בחייו, השתתף יונתן גרוסמן בהפגנה.
בכך המשיך מסורת משפחתית רבת שנים, שמתחילה בהפגנות האחד במאי של סבא-רבא משה וחבריו מייסדי הקיבוץ, עוברת דרך סבא אבישי  ואבא תום.
יונתן, בן "כמעט 10" תלמיד כיתה ד' בבית הספר "רעות", בנם של לימור ותום, אח בוגר לאורי ולמאיה סיפר על החוויה:   

"אני מבין, ממה ששמעתי, קראתי והסבירו לי, שההפגנות והמחאה הם על מחירי הדירות בארץ ועל מחיר המזון הגבוהים. אני זוכר שזה התחיל ממחאת הקוטג'.
כמה שבועות לפני ההפגנה, ראיתי בטלוויזיה את ההפגנה הגדולה – וזה מאוד משך אותי. זה נראה לי מאוד מרגש אז הצעתי להורים  שניסע. שמעתי שגם החברים  שלי עומרי גנדלמן עם אוריין ועומר עזר עם ישראל מתכננים לנסוע.
וחוץ מזה – גם סבא שלי אבישי אמר לי שהוא נוסע"

כאן נזכר תום: "איך שגלגל מסתובב. ב- 1982 כאשר הייתי  בגילו של יונתן, נסעתי עם אבא שלי להפגנת ה-400 אלף שהייתה לאחר הטבח בסברה ושתילה...".

יונתן: "הבנתי שזאת הולכת להיות הפגנה הכי גדולה שהייתה אי פעם – ורציתי להיות בה. דמיינתי כמויות עצומות של אנשים עם שלטים וסיסמאות – שבאים לתמוך.
כשהגענו לתל אביב, שמעתי מרחוק את הקולות ומאוד התרגשתי. אמא הייתה איתי אז הרגשתי בטוח, כי היא גרה בתל אביב 5  שנים – אז היה לי ביטחון כי היא מכירה טוב את העיר וידעה בדיוק לאן ללכת.

כמויות של אנשים זרמו. הגענו לאזור הכיכר ויצא שנעמדנו ליד האזור שבו היו צוותי הטלוויזיה ששידרו.
זיהיתי את יונית לוי מערוץ 2 ואת צוות ערוץ 10.

כשהתחילו הנאומים – התקרבנו לבמה – אבל לא הצלחנו להגיע ממש קרוב.
כל הזמן המשיכו להגיע ולזרום עוד אנשים, ומדי פעם כולם קראו ביחד "העם דורש צדק חברתי"!!!
אני זוכר שלט אחד עם תמונה של ביבי מעשן נרגילה וכתובת: "ביבי תתפטר".
במהלך ההפגנה לא חששתי, כי היה לי קשר עין עם אמא ועם החברים שלי.
אני חושב שהנאומים היו ארוכים מדי".

תום: "אני מאוד גאה ביונתן שיש לו מודעות חברתית. עלי זה קצת דילג. אם כי עד כיתה י' הייתי פעיל ושותף, אבל מאז נתתי לזה לעבור מעלי כדי לחיות בשקט. לפחות אצל יונתן אפשר לראות שהוא הנכד של סבא שלו..."

יונתן סיכם  החוויה: "אני חושב שהמחאה וההפגנות כבר הצליחו. עובדה שמחירי האוכל ירדו קצת. ואני מקווה שגם דיור ודברים אחרים ירדו"

לאורי, שהפעם לא לקח חלק, הבטחנו כולנו שלא יחסרו אצלנו סיבות להפגין וגם הוא יוכל יום אחד להשתתף בהפגנה. 

כמעט שנה בתפקיד // עידן יגודה


לפני שנה פנתה אלי רוני גלעד להחליפה בניהול משאבי אנוש. 

היו לי הרבה התלבטויות האם לעזוב את העבודה במיניפלסט, האם לעשות שינוי ולהיכנס לתפקיד שלא הכרתי, שבו תחום הידע הוא קצת שונה אך במידה מסוימת גם דומה למה שעשיתי עד עכשיו. האם לקפוץ למימי השינוי ולנקוט עמדה, כי עד אז הייתה לי הפריבילגיה הנוחה רק להסתכל מהצד. כששאלתי את עצמי שאלות אלו החלטתי שזאת הזדמנות להתפתחות נוספת שמעניינת אותי הן מהפן האישי - (גם במיניפלסט ניהול האנשים והדאגה להם עניינה אותי הרבה יותר מניהול המכונות שיורקות מוצרי פלסטיק) - והן מהפן הקיבוצי.
וכן, ראיתי גם הזדמנות לתרום בתפקיד ציבורי.

היה לי ברור שבתפקיד זה אצטרך להיות בין מובילי השינוי ונכנסתי לכך בעיניים פקוחות.
ידעתי, גם, שיהיה לכך מחיר, אם כי אני מודה שהיה לי קשה לפעמים לצפות את עוצמתו.
כניסתי לתפקיד הייתה בשיא הלחץ ולא היו הרבה ימי חסד. הקיבוץ היה באחד מרגעיו הסוערים ביותר ואין ספק שזאת הייתה שנה קשה מאוד מבחינה חברתית.
כמו כן היה צריך לנהל במצב של חוסר ודאות מה יהיה מחר, באיזה שיטה נבחר לנהל את חיינו. דבר זה הקשה,  בילבל את החברים ויצר לפעמים חיכוכים.
מבחינתי,  אחד  הדברים החשובים ביותר היה לעזור, לגשר ולהרגיע ואם היה לי חלק צנוע בזה בשנה זאת אני שמח.  

בנוסף, ראיתי חשיבות עליונה להתחיל לספק לחברים כמה שיותר מידע מה יהיה מצבם לאחר השינוי. נראה לי שחלוקת התלושים הייתה חשובה לחברים לצאת מחוסר הודאות שהיה עד אז. בכוונתנו להמשיך בכך גם במהלך חודשי ההתארגנות ולעמוד בשאיפה שלתקציב אוקטובר יצורף גם דף תקציב מקביל כדוגמא להוצאות שלאחר השינוי.

אני יכול להגיד ששנה זאת הייתה מעניינת מאוד ועם הרבה עשייה אך העבודה הקשה עוד לפנינו. כניסה כמה שיותר חלקה לשינוי - תהיה קריטית להמשך הדרך.

מבחינתי האישית למדתי המון בשנה זאת על אנשים, על עצמי, על הובלת תהליכים חברתיים ועל מנהיגות.  

בהזדמנות זאת אני רוצה לאחל לכל בית עין שמר שנה טובה ורגועה, בואו נרים את הראש נחזור לפרופורציות, יש לנו מזל לחיות במקום טוב, יפה וירוק שחוגג בשנה הבאה 85 שנה.  יש לנו במה להיות גאים והרבה הרבה יותר מהמשותף מאשר המפריד.  
                                                                      שנה טובה - עידן                                       

                           
להמשיך - עם התחלה קצת אחרת // ענת גרוסמן

לפני שנה בדיוק סיימתי להיות מנהלת החינוך אצלנו בעין שמר. ושני דברים היו ברורים לי: אחד, שאני לא רוצה לעבוד בזמן הקרוב כמנהלת, ושתיים, שאני רוצה לעבוד כיועצת חינוכית בגיל הרך. החלטתי להיפרד לעת עתה מהניהול, בעיקר בגלל הלחצים הרבים שכרוכים בעבודה זו - ובחרתי בייעוץ חינוכי כי הרגשתי שזהו המקום הנכון בשבילי. שם אני מאותגרת, לומדת, יצירתית, ושמחה בחלקי.                                            החלטות אלה היו לא פשוטות לפני שנה, ועוד יותר – עכשיו, לאחר ההחלטה על השנוי, מכיוון שניהול הוא עבודה מבוקשת ומפרנסת היטב, וייעוץ חינוכי הוא תחום שעלי לבנות ולהתפתח בו – בתקווה שאוכל להתפרנס ממנו.                                                                      היו ועדיין יש קשיים בדרך. בגילי המתקדם, יציאה לדרך חדשה היא עניין מפחיד. קשה למצוא עבודה, לא פשוט לצאת מגבולות הקבוץ המוכר והמגן,  "למכור" את עצמי בראיונות עבודה, לחכות בסבלנות עד שדברים קורים ודלתות חדשות נפתחות. יתכן ובייעוץ חינוכי הגיל והניסיון הם יתרון ולא חסרון, ועל כן לאט לאט אני מגדילה את המשרה שלי.                                                                                            היום אני עובדת כיועצת חינוכית בעין שמר, מענית, גן שומרון ובנימינה. בכל מקום אני בונה תוכנית מיוחדת ומתאימה אותה למקום, לצרכים המיוחדים ולאנשים שעובדים באותה מסגרת. המפגש עם קהילות אחרות ואנשים שכל אחד בסוגו – שונה, מאוד מעניין ומעשיר אותי בידע, מביא איתו התנסויות חדשות.                                  היום, עם כל המורכבות שבהחלטה, אני מוצאת עצמי שמחה על כך שלא פחדתי ובחרתי להביט קדימה. וגם אם לא בכל רגע נתון הכל ברור וידוע – אינני מצטערת על כך.



לחשב בגדול - נוגה זינגר
לפני שלושה חודשים נכנסתי לתפקיד החשבת בהנהלת חשבונות ואחליף את איציק פופר.
אני בת קיבוץ עינת וגם חברה בו היום. לבן זוגי ולי שתי בנות  קטנות (הגדולה בת 2.5 והקטנה בת שנה ושלושה חודשים).
אני חברה בקיבוץ שעבר שינויים כבר לפני זמן רב. המפגש עם עין שמר מזכיר לי נשכחות, מחזיר אותי לקיבוץ של פעם מחמם את הלב ומעורר זיכרונות נעימים על דור המייסדים בעינת (ביניהם גם הוריי סביי וסבתותי ).
אני מקווה להכיר בעתיד עוד חברים רבים ולעבוד בשיתוף פעולה פורה ומקצועי.
חג שמח והרבה שמחה בשנה החדשה – נוגה

איציק פופר נפרד מאיתנו לאחר 9 שנים  "איך שהזמן עובר מהר כשנהנים. הייתה לי תקופה מהנה ומעשירה. פגשתי אנשים נפלאים, שלמרות הרקע השונה, לפעמים המנוגד, ממנו אנו מגיעים – חיינו בהרמוניה מופלאה. אני מביט קדימה באמונה שלמה שבסוף הדרכים והמעגלים – תמיד חוזרים להפגש. מאחל לכולם שנה מוצלחת במבחנים שעומדים לפניכם".
חשבון הנפש ...
אחת הבעיות הגדולות בחיי האדם היא השגרה. או במילים אחרות - מרוץ החיים.
הדבר נחשב כבעיה מכיוון, שטרדות היום-יום מעסיקות אותנו עד ששוכחים את ייעודנו ומטרת חיינו.
לא אפתיע אתכם, אך התורה קבעה זמנים רבים להפסקת הפעילות הרגילה: שבתות, ראשי חדשים, חגים ומועדים, על מנת להפסיק את רצף הפעילות האנושית, וכדי לאפשר התבוננות על המעשים (חשבון נפש) .התבוננות שיכולה לגרום לאדם תיקון ושינוי של מחשבות ומעשים שליליים.
הימים הנוראים הם ימים מיוחדים לחשבון נפש והם מוגדרים כימי דין ותשובה. וכך כותב הרמב"ם בנושא: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל - הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה... ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכפורים יותר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג, ד).
להבנתי, ימים אלו נועדו להתבוננות פנימית ולתיקון המעשים. הם מהווים הכנה ליום כיפור ובעצם הכנה ושינוי לשנה כולה.
על ידי ניצול ימי החג והמועד, אנו יוצאים מהשגרה ומאפשרים לעצמנו שינוי ומינוף למעשים טובים.

מאז הגעתי לקהילת עין שמר ועד לקבלת ההחלטה על שינוי אורחות חיים, חשתי מתח רב ביחסי החברים זה עם זה, עד כדי אפשרות לפגיעה חמורה במרקם החברתי.

מרגע שהתקבלה ההחלטה, בימים של התבוננות בקיבוצכם, אני חש ומאמין, שאתם חברה החפצה בחיים. כי, לשמחתי, לקחתם אחריות במימד החברתי. חשוב לכם לחדש את המערכות החברתיות, לשפר את  מערכות היחסים, "להבריא" את המרקם החברתי, ולחדש את הרשתות החברתיות.

אני קורא לכם חברים יקרים, שכל אחד ואחת, לאחר מחשבה עם עצמו/ה ועם הזולת, ולאחר יציאה מהשגרה - יחד תחדשו בקהילתנו את הסובלנות, האחווה והרעות.

שנה טובה וכל טוב.
יוסי בוריס
ברכת צוות התיאום לשנה החדשה

תכלה שנה וקללותיה – תחל שנה וברכותיה

עם סיומה של שנת תשע"א אנו מבקשים להשליך מאיתנו את כל מה שלא נתגעגע אליו מהשנה הזו:

את השמים הריקים מענני גשם
את  הספקולנטים וסוחרי המט"ח
את הפקידים של מנהל מקרקעי ישראל, והפקידים בכלל
את המזיקים במטעים ובגידולי השדה (והחיפושיות בבתים)
את העבודות הצדדיות והבלופים הקטנים
את כל התשובות השליליות לבקשות של מש"א
את כל התשובות השליליות לבקשות של ועדת תרבות   
את המאבקים הגדולים והריבים הקטנים
את חוסר האמון, הכעס וההסתגרות
את האיומים והחששות,
את ממשלת נתניהו וכל אויבי השלום לסוגיהם
ואת כל מה שנגמר וצריך להיפרד...


ואת שנת תשע"ב אנו רוצים לברך בכל מה שאפשר:
שהגשם יהיה רק בעיתו (ולא רגע לפני קטיף הכותנה)
ששערי המטבעות בעולם יהיו תמיד לטובתנו
שפרויקט הצומת יצא סוף-סוף לאור
שהרפת והכותנה ימשיכו לשבור שיאי רווחיות
שתהיה לנו הרבה עבודה, רצוי כזו שפרנסה בצידה
שתתרחב כתף הנושאים בעול וירבו המתנדבים בעם
שאף אחד לא יצטרך אותנו, אבל שאם יצטרכו – תהיינה לנו תמיד תשובות
שיהיו לנו חגים יפים ושמחים
שיגברו הידידות ומאור הפנים, ויגברו האמון והתקווה
שנפתח את שערינו ונרחיב את ביתנו הקיבוצי (ואם לא קשה, גם את בתינו הפרטיים)
שנדע להביט קדימה באומץ ולחצות את הגשרים, גם כשהם צרים

ושתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.

צוות תיאום: עודי, ניב, יוסי, עידן ורקפת
עניין לציבור


מזל טוב
לנאוה ומליק
להולדת הנכד – מיכאל
בן לניצן ואלכס ואח לעילאי
ברכות לכל המשפחה





 לכל חיילינו וצעירינו
  שתהיה השנה הבאה עלינו   לטובה - שנה של התחדשות,  חברות וביטחון בכל הגזרות
 שנה טובה לכולכם.
ועדת קשר ובנים




מהחלבייה
אם יש לכם עץ גויאבה עמוס בפרי והריח משגע אתכם (ואת השכנים) - נשמח אם תחלקו איתנו.
אנחנו כבר נכין מהגויאבות – גלידה.                                         
                 בתודה, גלי ולילך - בחלבייה

מצוות הנוי
החורף מתקרב ואנחנו מכינים מבצע גיזום. חברים, שבגינתם הפרטית או בגינה ציבורית בסביבתם, עץ או שיח גדול הזקוקים לגיזום רציני ומקצועי – מוזמנים לידע אותנו באמצעות פתק לתא הנוי או לתא של עטר שנפלד. 
ציינו בפתק את שמכם, את שכונת המגורים ותיאור העץ או השיח שברצונכם לגזום.
אנחנו נאסוף את הפניות – ונקיים מבצע גיזום מקיף במהלך החורף.
עטר שנפלד וצוות הנוי

בחדר האוכל 
מחפשים משבצים לארוחות ליל שבת וחגים. העבודה בתשלום יפה.


מהמכבסה
כביסת חיילים בראש השנה ב - 1.10.11. אם יש צורך מיוחד - בבקשה ליצור קשר עם  רעיה האולינג לתאום.


מהגזבר
לא אהיה בבית בתאריכים: 6.10.11 עד 12.10.11.
בגזברות ושירותי סלקום - יחליף אותי עמי גלעד.
                      שנה טובה - יגאל  קצנלנבוגן



לידיעת הלומדים
ערן אפל לא יהיה בבית בין התאריכים 22.9.11 – 17.10.11.
בנושאי השתלמות ולימודים דחופים אפשר לפנות אל עידן יגודה.
קבלות וניירת אחרת – בבקשה לשים בתא של ועדת השתלמות ולא בתא הדואר הפרטי שלי.
שנה טובה – ערן

התחלנו יפה ...
בסוף השבוע של 23-24 בספטמבר – ירדו גשמי היורה.
תרשמו במילימטרים: 7.5 מ"מ + 12.5 מ"מ = 20 מ"מ.
ואומרים – שהשבוע יהיו עוד. למודאגים -
הכותנה בחלקה שליד הואדי אכן נפגעה ... השמאי בדרך
למרות זאת - נאחל ונייחל לשנה ברוכת גשמים


פותחים שבת

השבוע, קבלת שבת חגיגית לכבוד השנה החדשה.
רוב תודות לאדם זרטל – ראשון הדרשנים לעונה זו, על דרשתו המעניינת על פרשת "ניצבים –  וילך". לאחר שסקר בקצרה את הרקע לפרשה התמקד אדם בברית הנכרתת בערבות מואב בין עם ישראל לאלוהיו. ברית זאת, אמר, היא אחד השיאים הדרמטיים של עם ישראל ומשה במדבר, היא כוללת את סקירת העבר ולקחיו.
אדם הסביר מהי ברית בעולם הקדום, אמר שהרעיון המרכזי בד"כ בברית הוא ההתחייבות של כל פרט אליה, ואחריותו על מעשיו. על כל הקהל להיות במעמד הברית, וכולם מחויבים לה מגדול ועד קטן. גורם ייחודי רק לעם ישראל הוא יסוד הבחירה החופשית, זהו רעיון חדש לגמרי שאינו מופיע לפני כן בעולם הקדום. על פי רעיון זה כל פרט בישראל חופשי לבחור וחייב לבחור בין טוב לרע, כל החלטה של הפרט משפיעה על כל העם.
רעיון נוסף חדש היא אפשרות התשובה, כלומר אדם יכול לחזור בו ממעשיו הרעים באמצעות התשובה. המילה תשובה קשורה למילה שֶבי, שתי המילים לקוחות מהפועל שוב, לא רק במשמעות שבוי בידי אויב, אלא גם שבוי בידי היצרים הרעים והמעשים הרעים. התשובה מאפשרת לחזור מהמעשים הרעים, היא מוחקת את החטאים, ועוזרת לנו לבחור בין טוב לרע.                         ענה





  נר זיכרון ל:  

הדסה לוטן ______ 1.10.94
פרלה כהן  ______  3.10.99
ליקו משיח ______ 7.10.54
יוסי ניידס  ______ 9.10.73
רות אלון   ______ 10.10.92
שרה וינשטיין ____10.10.97
סלה רייכל ______ 20.10.07
צבי מור ________ 22.10.99




אלקה מצקין _____ 13.10.38
יעקב אלון ______  13.10.95
אסתרקה סיטנר ___21.10.93
עמיר דנון  ______  24.10.65
אווה גרוסמן _____ 24.10.72
ליזה משיח ______ 27.10.95
קטיה בוך  ______  27.10.97
אללן שפירא ____   31.10.96

חד"ש מהארכיון // אמיר תומר

ברצוני לפרוס בפניכם דו"ח מצב עדכני בנושא המרת המדיות השונות שבארכיון למדיה דיגיטלית.
לפני שנים אחדות התחלתי בתהליך ארוך, אך קריטי, להצלת המידע האצור במדיות השונות שבארכיון. כל זאת אני עושה מתוך אהבה שאינה תלויה בדבר למקום ולאנשים שבנו ובונים אותו. כמובן, שכל זה נעשה בתיאום ובתמיכה של עובדות הארכיון שלומית ותמי, שהן אלה שעושות את העבודה היומיומית החשובה ביותר. להפתעתי מנהלי הקהילה והמזכירים הושיטו יד וסייעו לקרום עור וגידים להחייאת עברנו ותרגומו לשפתנו הנוכחית, זו הדיגיטלית, ועל כך מגיעה התודה. מטרתי לאורך כל הדרך, מלבד הצלת החומר, היא להחיותו עבור הציבור הרחב ולהנגישו עבור אלה שמסיבות שונות לא מגיעים פיזית לארכיון.

עד  היום  העברנו  למדיה  דיגיטלית:                                                           
·        את כל יומני עין-שמר לאורך השנים, כ-60.
·        את כל קלטות האודיו, הטייפ, כ-400.
·        ואת כל הנגטיבים והשקופיות, כ-65,000.

על מנת להשלים את המרת כל המדיות שבארכיון נותר להמיר את קלטות הוידיאו (VHS), המונות כ-600 קלטות (יומנים שונים משנות ה-90 ומעלה ושיחות קיבוץ) ולסרוק את התמונות שמספרן מגיע לכ-12,000. כמובן שנותרו כל מאות אלפי המסמכים הכתובים, שאותם לעת עתה נשים בצד מסיבות ברורות של עלות גבוהה ביותר.

הנגטיבים והשקופיות נסרקו וכעת יש גישה אליהן דרך אתר הקיבוץ. בתקופה הראשונה של הרצת השימושון הנ"ל הגישה תהיה חופשית, ע"י הקלקה פעמיים על הסמל העונה לשם "אוצר העבר של עין-שמר", הנמצא באתר האינטרנט של הקיבוץ-מצד ימין למעלה. לאחר זמן מה יתכן ונגביל את הגישה רק לחברי הקיבוץ דרך קוד האתר. חברת תוכנה יצרה עבורנו את דף החיפוש, שנבנה כפשוט מאוד לחיפוש. כדי לאתר תמונות יש לרשום מילות חיפוש חופשיות ואם קיימים תמונה ו/או מסמך, העונים למילה שרשמתם הם יעלו. קובץ מסמך מכוון למסמך הקיים בארכיון ותמונה מראה את התמונה הקיימת במאגר.  כמו כן, ניתן להקיש עליה פעמיים ולהגדילה מעט. אך כעת "אליה וקוץ בה", רוב התמונות אינן מזוהות, אלא נקראות בשם הנגטיב שנתן לה הצלם. (אפילו דדי מאסטרו, שהיה מסודר מאוד וחסך לנו עבודה רבה הודות לכך שסידר בצורה מופתית את תמונותיו, לא זיהה כל אדם שהופיע בתמונותיו).

לכן, כאן נדרשת עזרת הציבור בזיהוי התמונות הרבות, וזאת ככבוד לעברנו ולמען העתיד, כדי שנוכל לעשות שימוש בתמונות.
כיצד ניתן לסייע בזיהוי? יש לפנות אליי ולקבל קוד המאפשר כניסה לעריכת התמונות, שבעזרתו ניתן לשנות את שם התמונה ואת שמות האנשים המופיעים בה, וחשוב לא פחות ניתן לציין איזה אירוע נשקף מהתמונה ובאיזה תאריך.

חברות וחברים בעזרתכם עברנו יהיה בהיר ונהיר יותר ופחות לוט בערפל. עזרתכם קריטית כדי ליצור תוכן וחיים לתמונות שלנו, לעברנו. לכן, כמה שיותר מכם שיוכלו לסייע במלאכת הזיהוי יקדם הדבר את העבודה מהר יותר. העבודה רבה.

מדובר בתמונות מכל השנים-משנות ה-50 (לעת עתה. ישנן תמונות ישנות יותר שיועלו מאוחר יותר לאתר.) ועד שנות ה-90. לא רק תמונות מהעבר הרחוק, לכן צעירים כמבוגרים כולם יכולים לעזור.
חברים, כל מי שנקלע לקשיים בהגעה למסך חיפוש התמונות מתבקש לקרוא לצוק חרודי או לי כדי שנסדיר את העניין במחשב שלכם.
ברצוני להודות כבר בשלב זה למרה אבנר על הסבלנות והעזרה על הקישור באתר הקיבוץ ולצוק חרודי על יצירת הקישור והעזרה בכלל.
בכל שאלה, או בעיה בהגעה למסך הפתיחה אשמח לענות.
האייקון באתר הקיבוץ נראה כך:
                              
                                                                                                             שנה טובה ותודה מראש
           אמיר תומר       


לאחר השינוי //
עידו ספקטור
השינוי עבר, לאחר גישור שהביא לצמצום פערים. יש רצון של כולם עד כמה שניתן לקיים קיבוץ.

לשם כך דרוש גם שהשירותים המרכזיים שמאפיינים קיבוץ ישמרו. כידוע בקיבוצים רבים השינוי הביא לחיסולם. שקיעת השירותים כמו: חדר אוכל,מכבסה, רכב וכו' נגרמת כתוצאה מיקור מסיבי הגורר ירידה בשימוש וסגירה. כדי למנוע מצב זה יש להימנע מיקור מוגזם. יש להקים גוף שיפעל בשיקול דעת ויקבע את המחירים הראויים והנכונים.
                                

שנה טובה //
שלמה בורלס
חברים, נאחל לעצמנו שנה יותר טובה מזו שהסתיימה.
לאחר 3 שנים, עשינו צעד גדול לקראת שינויים משמעותיים ויפים בחיינו.
עכשיו הזמן לעשות גם שינויים ולטפל בשיוך הדירות.
גם ללכת למהלך של קליטת משפחות צעירות.
לקיים ועדות וישיבות, בתמורה כחלק מתפקיד ומקצוע – ולא בהתנדבות.
להשקיע עבודה יום-יום באופן אינטנסיבי ובזמן קצר – עד שיצא עשן לבן.
אולי כולנו נהיה קצת יותר רגועים. זה משהו שמאוד נחוץ לנו בתקופה זו.
בתקווה שנגיע להגשים לפחות חלק מההחלטות.
בברכת  שנה טובה 
באהבה - שלמה


חלום שנסדק (אפילוג) // אבישי גרוסמן



שלוש שנים ניסינו לעצור. השכר הדיפרנציאלי התדפק על שערינו, חברים רבים ראו בו את הפתרון למציאות בה אנחנו חיים, מציאות מורכבת הנשענת על פתרונות חלקיים. מסביבנו קיבוצים רבים מדווחים על יתרונותיה של השיטה החדשה, בה כול חבר עושה בעצמו ולעצמו, מדדי ההצלחה והכישלון ברורים, כמו בכול העולם הקפיטליסטי, ממנו רצינו להתרחק באמצעות עיצוב חברה אחרת, צודקת יותר, מורכבת יותר.
במשך שנים עשיתי כול שיכולתי  כדי להתגבר על הסתירות, על החולשות, שהחיים השיתופיים מזמנים לנו. אחרי הכול הייתי מודע לכך שלקיים חברה המבוססת על הכלל של שוויון בין שונים, חברה המקבלת על עצמה כלל זה ובכול זאת מנסחת חדשים לבקרים הסדרים שמטרתם לעצב נוהלים הקובעים את הכללים המחייבים את כול החברים, למרות השונות הרבה שקיימת ביניהם זאת משימה קשה ביותר. אבל ראויה. מאוד ראויה.
קיום חברה מורכבת כמו קיבוץ דורש גמישות מחשבתית, יכולת להבחין בין הראוי להתעקש עליו לבין התבונה לוותר ולהתגמש ולהימנע מלמתוח את החבל עד שלעיתים הוא מאיים להיקרע.  במהלך כול השנים בהן אני חבר קיבוץ, מאז שנות החמישים ועד ימינו אלה, תחילת  האלף השלישי, ראיתי את עצמי כחייל בשירות הניסיון לקיים את מערכת הערכים הקיבוצית במציאות המורכבת בה הקיבוץ מתפקד. שלוש פעמים כיהנתי כמזכיר ועשרות שנים הייתי חבר בועדות שעסקו בטיפול בבעיותיהם המיוחדות של חברים שנקלעו למציאות חיים קשה. ראיתי בפעילויות אלה שליחות שעיקרה הגנה על החלשים בחברה בה אני חי. מילאתי את התפקידים האלה מתוך אהבה גדולה למקום ותוך נכונות מלאה לשלם
את מלוא המחיר החברתי הכרוך לעיתים במילויים.



בימים אלה, חודש ספטמבר של שנת אלפיים ואחת עשרה, החליט  קיבוץ עין שמר, כמו רבים מקיבוצי התנועה לפניו, לעבור להתנהלות על פי התפיסה הדיפרנציאלית ולהפוך בכך למה שמוגדר כקיבוץ מתחדש. הסכנות הקיומיות המאיימות על מדינת ישראל, המשבר הכלכלי העולמי העומד לפתחנו, משבר שהשפעתו על מצבם הכלכלי של כול אזרחי ישראל ובכללם חברי הקיבוצים יהיה משמעותי ביותר, למרות כול אלה רוב החברים נשאר נאמן לרצונו לשנות את אורחות החיים ולהפוך לקיבוץ המתנהל על פי התפיסה הדיפרנציאלית. המציאות בה אנו חיים בימים אלה משולה לספינה השטה בים סוער אבל המלחים ממשיכים לערוך את השולחנות בכלי זכוכית שספק רב אם יישארו שלמים לאחר שוך הסערה.
נאבקנו, קבוצת חברים גדולה נגד המגמה שהתקבלה ונכשלנו. הזהרנו, התרענו אבל המילים שהשמענו נזרעו לרוח. בשתיקה שנשתררה אחרי מבול המילים הכתובות והמדוברות הסתבר באופן  ברור  שהרוב רוצה שינוי. להיות כמו כולם. תהליך הדיונים שנמשך שנים אחדות גבה מחיר חברתי כבד. חוסר אמון בין החברים בינם לבין עצמם  ובין החברים לממסד הקיבוצי.  טינות הדדיות ובעיקר הרצון לראות בנפילתם של האחרים בא לידי ביטוי גלוי ולעיתים בוטה.   ביתי הקיבוצי שהיה ידוע בדרך כלל בסובלנות לאחר ולשונה שינה את פניו. הציפורניים נשלפו וחיוכי הידידות של הנפגשים על המדרכות הפכו לקפוצים יותר, חשדניים יותר. חודש לפני מועד ההצבעה הגורלית החלטתי לעשות מעשה. הודעתי באמצעי התקשורת המקומיים שאני מוכן להתכחש לאמונת חיי שעיקרה  הימנעות מהנהגתו של שכר דיפרנציאלי, בתנאי שהקיבוץ יקבל החלטה שהוא מתחייב לשמור במשך שנים על קיום פערים סבירים בין משכורות החברים.   
פירוש הסכמתי זאת הייתה נכונות להנהגת  דיפרנציאלי לייט, אבל דיפרנציאלי. בימים אלה הגענו להסכמות בין הצדדים, הקיבוץ שלנו, ביתי ומפעל חיי, יהפוך למהות אחרת, פרי פשרה שהיה לי חלק חשוב בהובלתה. 
אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון. לא ניתן לכפות על הרוב הרוצה את השינוי את דעת המיעוט המתנגד לו. ואפילו אם המיעוט משוכנע לחלוטין שהצדק אתו.  אחרי הכול קיבוץ הוא חברה הבנויה על הסכמות רשמיות ובלתי רשמיות בתחומים רבים ושונים. וראשית לכול הסכמה, שמעבר להצהרה רשמית,  על הערך המכונן של שוויון ערך האדם שממנו נובעת התפיסה של שוויון ערך העבודה. לצערי הגדול, ההסכמות לגבי עיקר העיקרים הזה נסדקו ולעיתים נדמה שנשברו לחלוטין. המהמורות הפכו לבורות ולדעת רוב חברי הקיבוץ לא ניתן היה יותר לצעוד בשביל שהלכנו בו עד עתה. הבנתי את המגבלות אבל קשה לי מאוד  לקבלן. אני וחברי חשבנו אחרת.
0להערכתנו ניתן היה לתקן, לשפר ולשנות שינויים מינוריים כדי להמשיך ולקיים את החברה הקיבוצית כפי שהאמנו ואהבנו. אלא שהפכנו למיעוט הולך וקטן, הולך ונסוג מאמונת חייו. אני יודע שבגילי אני יכול רק לייעץ, להתוות דרך אבל אין בכוחי לקחת חלק פעיל בהובלת תהליכים בחיים השוטפים. זמני עבר ובלי דוגמא אישית המילים הופכות לחלולות ולעיתים אפילו מרתיעות.  אני מודע לעובדה שבהסכמתי להנהגת שכר דיפרנציאלי בקיבוץ  הקרבתי את אמונת חיי למען להרגיע את הרוחות שהפכו בימים האחרונים לסוערות ומלאות רצון רע. אבל האמת חייבת להיאמר שבתוך תוכי אני מרגיש תחושת כשלון עזה. טעם קיומי הקיבוצי השתבש ללא תקנה. במיוחד קשה לי הידיעה שאיתי  ואחרי הלכו עשרות מחברי הקיבוץ. הם האמינו בי והניחו את שהנחתי גם אני במשך שנים שאמונת חיי  תהיה תמיד השיקול המרכזי בתוכן נקיטת העמדה שלי, הראשון במעלה לפני כול שיקול פרקטי כזה או אחר. ועכשיו, אחרי שהפרתי את הכלל שהנחה אותי במהלך שנים רבות  שואלים   אותי כמה מהם כיצד, לדעתי, עליהם להצביע. ואני מגמגם אבל אומר לבסוף את דעתי. עלינו לתמוך בעמדה המנוגדת לחלוטין לאמונת חיינו. העמדה המתחשבת במציאות המעשית המביאה לידי ביטוי את הפשרה האפשרית, שאתה אולי יבוא השקט סוף סוף למדרכות של ביתנו המשותף. ואני יודע, יותר מיודע ומרגיש, שאכזבתי אותם. אני נתפס על ידם כעוגן שנעקר ממקומו ונסחף אל הים הפתוח  לעבר עגל הזהב, לעבר הבריחה מייחודנו החברתי..רובם יודעים אבל חלקם מתקשים להפנים  שזו מול זו ניצבים  האפשרי והמעשי מול עמוד האש של אמונת חיים שלא ניתן לממש אותה במציאות של הקיבוץ שלנו. בעובדה, רוב החברים רוצה אחרת. ואין יכולת וגם אין רצון לכפות אמונות והשקפות על מי שחדל להאמין בהן. האכזבה וההשלמה של ההולכים בדרך שאני הייתי בין מנסחיה נפגשת עם צערי האישי על שכך התגלגלו הדברים.
אז לאן אני הולך מכאן? ימים יגידו. האם לתת לעייפות הנשענת על אכזבה עמוקה להכתיב את סדרי העדיפויות שלי מעתה ואילך? האם לתפוס את עמדת המשקיף ולצפות בסתר ליבי שיגיע הזמן בו יתברר לרבים מחברי הקיבוץ שהחלטת הרוב הייתה טעות שעליה משלמים רבים את מלוא המחיר.                                
ואולי להפך. לאזור כוח ולהמשיך להתמודד על דמות החברה הקיבוצית שלנו במטרה לקיים בתוכה הוויה צודקת ככול האפשר, חברה בה גם לחלשים ולנזקקים תהיה אפשרות להתקיים בכבוד ולהביא את ייחודם האנושי לידי ביטוי. לשכוח את מה שלעיתים קשה לשכוח ולסלוח על מה שלעיתים קשה לסלוח. האם יהיה בכוחי לבצע ניקוי פנימי במהלכו ימחקו הטינות והתחשבנויות עם החברים שנאבקו בנו ובהשקפותינו במשך שנים. השאלות  ניצבות בפני במלוא עוצמתן והתשובה להן מתקשה לבקוע.  

אבישי גרוסמן




                                                   
לחברים שלום,
לאור התרחשויות בשבועות האחרונים, ברצוני לרענן כמה מהחלטות הקיבוץ בתחומים שונים.
אני נוקט צעד זה לאור תלונות לא מעטות אשר מגיעות לשולחני, ונראה לי שמעבר לפנייה האישית לחברים המפרים החלטות, נכון יהיה להזכיר לכלל החברים את ההחלטות הקיימות.
אני פונה אל כל אחד ואחת, כבדו את עצמכם והחלטותיכם!



חנייה במגרשי חנייה
יש לנו החלטות ברורות לגבי חניה אך ורק במגרשים מוסדרים. לצערנו, אין כיום מרכז ועדה וצוות אשר יאכוף זאת, ויש חברים המרשים לעצמם להתעלם לחלוטין מההחלטות, מחנים את רכבם יום ולילה ליד ביתם, ופוגעים באיכות החיים של כולנו.
לכך נוספת תופעה חמורה של נהיגה על מדרכות ודשאים הקיימת בעיקר בשכונת המרכז (רכבות) והדרום (חממה).
להזכירכם: בסמכות הקהילה להטיל קנסות על חניות במקומות לא מוסדרים, ואני מציע לחברים לקחת זאת בחשבון.

כלבים
גם בתחום זה יש החלטות ברורות האוסרות על הסתובבות כלבים לא קשורים ברחבי הקיבוץ. חברים שכלבם נתפס מסתובב בלעדיהם צפויים לקנס ו/או לכך שייאסף על ידי הכלבן המועצתי ועליהם יהיה לשחררו (לאחר תשלום לא מבוטל).
כמו כן נזכיר כי בעלי הכלב אחראים על כל פגיעה שגרם לאדם או רכוש.


מסיבות
נושא זה עלה לדיון בעבר בהנהלת קהילה והתקבלו בו החלטות חד משמעיות:
אין לקיים מסיבות המוניות (מעבר להתכנסות משפחתית) שלא באישור מנהל הקהילה. הקיבוץ אינו מאשר מסיבות פרטיות שיש בהן מכירת אלכוהול או מכירת כרטיסים, אשר חושפות אותנו בהיבטים של ביטחון, בטיחות ופלילים. החלטה זו נכונה לנוער, לחיילים או לבוגרי צבא, גם אם ההורים חברי קיבוץ ומתנדבים "להיות אחראיים" וגם אם המארגנים מציבים סלקטורים או מאבטחים מטעמם.


ובאווירה אחרת לגמרי – הודעה ובקשה:

אירוח ילדי נעל"ה
במבואות עירון מחפשים משפחות המוכנות לארח ילדים עולים הלומדים במוסד בערב החג. המוכנים לפתוח את לבם מוזמנים לפנות לטלפון 054-5627507 ויבואו על הברכה. פרטים נשלחו במייל לתפוצת החברים.
יוסי בוריס










מדיוני הנהלת קהילה - 12.9.2011

1.  שינוי אורחות חיים
תוכנית השינוי עברה ברוב של 78.5%. התקיים דיון שעיקריו פורסמו בציבור בעלון שיצא לאחר ההצבעה. הוחלט לנצל את החודשים הקרובים להתארגנות ולהסברה, ולהפעיל את המודל החדש ב-1.1.2012. כמו כן סוכם לקדם הקמת צוות לחגיגות 85 שנה לעין שמר כחלק מחיזוק הלכידות החברתית.

2.      תרבות סמים ואלכוהול.
      משתתפים: ענת גרוסמן (צוות טיפול בסמים משנה שעברה); דודו (מתאם האזורי
      למלחמה בסמים); סעיד (מחלקת חינוך במועצה האזורית).
דודו הציג את פעילותו  במועצה: הסברה, חינוך, מניעה ושיקום. עובד עם בתי ספר, חינוך בלתי פורמאלי וכן במישור הקהילתי. לדבריו קיימים כלים להתמודד עם התופעה בכל מעגלי האוכלוסייה. הקשיים שהוא רואה בעין שמר הם שאין פה אמירה ברורה של "לא לסמים".  בעבר הוקם צוות שקיים דיונים אך לא פעל בשטח. 
התקיים דיון שבו התיחסו החברים הן לנושא הסמים באופן כללי והן לאירוע בו נעצרו עוז שפירא וגיא משיח על ידי המשטרה. בדיון עלו עמדות ברורות של התנגדות לתרבות הסמים.
סוכם:
·       לקיים מפגש עם צעירי עין שמר – בשיתוף עם רכז צעירים (בנעורים נערכו כבר שני מפגשים ביוזמת סמדר שם טוב).
·       לקבוע סנקציות ברורות לצעירים או חברים שמסתבכים בסמים, ולא לתמוך בהם משפטית או כלכלית. כיוון שדרכי תגובה לא פורסמו בעבר, יש מקום להתייחסות נפרדת למקרים האחרונים. אבל להקפיד שהמסר יהיה ברור.
·       למנות את יוסי בוריס, רקפת זהר, אוריין גנדלמן וענת גרוסמן כצוות לטיפול בשתי המשפחות ולהכנת מסמך עקרונות לטיפול במקרים דומים בעתיד.

3.     עדכונים ושונות
            א.         הוחלט לאמץ את המלצת התנועה לגבי תשלום על תהליכי גישור או בוררות בין חבר לקיבוץ, כך שהסכומים מתחלקים 60-40 אחוז במקרה של גישור ו-65-35 במקרה של בוררות. הסכום הגדול ישולם על ידי הקיבוץ.
            ב.         לאור סירוב כמה מהחברים להעביר דוחות פנסיה וקרנות הוחלט לגבות את עידן יגודה בדרישה ולהבהיר כי חובה על כל החברים להעביר את כל הדוחות.
            ג.          לאור התוצאות הטובות של החציון ובהמשך לפנייתה של נירה כהן (בשם חברים) הוחלט להגדיל את השי לראש השנה הבעל"ט ל-350 ₪. שהם תוספת של 100 ₪.