בשבת - 19.5.12 - פותחים את הבריכה
אנחנו נכנסים לעונת הרחצה השנה עם בריכה מחודשת ומשופצת בהשקעה יפה.
הסיבה לשיפוץ, איבוד מים גדול עקב בעיות של PVC שעבר זמנו ומערכת צינורות "מחוררת", שגרמה לאיבוד כמויות מים גדולות מדי יום.
במסגרת השיפוץ קילפנו את כל ה- PVC הישן, טיפלנו בצנרת והתקנו ויצקנו בבריכה מערכת חדשה לפיזור חומרי חיטוי.
משטח הבטון בצד הדרומי, שפורק לצורך העבודות, הוחלף במשטח דשא מוכן.
השיפוץ יאפשר לפתוח את הבריכה באופן רצוף כל הקיץ.
מעל הדשא המערבי נפרשה רשת צל גדולה לנוחיות המתרחצים ומשפחותיהם. נצבעו השערים והעמודים בכניסות.
כל זה התבצע בתמיכתו של מנהל הקהילה וע"י חברה חיצונית המתמחה בתחום. לקחו בו חלק גם צוותי הבניין והנוי.
עד כאן החידושים והשיפוצים של השנה – בתחום הטכני.
יש חידושים גם בעמדת המציל, שיהיה השנה דני שורר.
האחראי נשאר מיודענו המסור – שלמה שחר
שעות פתיחה
בימים א' – ה'
בוקר - 10:00-12:00
אחה"צ 14:00-20:00
בשישי:
בבוקר 10:00-12:00
אחה"צ 13:00-18:00
שבתות: 10:00-18:00
שעות פתיחה לשחיינים:
ארבעה ימים בשבוע תתפתח הבריכה בשעות הבוקר 07:00-08:00
בערבים בין 19:00-20:00
יתכנו שינויים בלוחות הזמנים. נדאג להודיע עליהם
נהלים וכללי התנהגות
א. הרחצה מותרת אך ורק בשעות הפתיחה הקבועות.
ב. אורחים (מבוגרים וילדים) ומתרחצים שאינם חברי קיבוץ – חייבים בליווי חבר/ת קיבוץ.
ג. אסורה כניסת כלבים, חתולים ושאר בעלי חיים. אי עמידה בכך גוררת קנס בסך 25 ₪.
ד. ילדי קיבוץ עד כיתה ה' – חייבים בליווי מבוגר.
ה. ילדים שסיימו כיתה ה' ועולים ל- ו' רשאים להגיע ללא ליווי.
ו. פינת הקפה תעמוד לרשות הציבור ללא תשלום.
...רגע לפני הקנס
לאחר הדיון בשיחה ורגע לפני ההצבעה בקלפי בנושא הערעור על ההחלטה לקנוס עובדי חוץ ב - 1000 ₪, על אי העברת משכורתם ישירות לחשבון הקיבוץ אלא דרך חשבון הבנק הפרטי שלהם, באמצעות צ'ק ובצמוד לתלוש המשכורת בשקיפות מלאה, ברצוננו להבהיר מס' נקודות בנושא הקנס המתוכנן לעובדי החוץ.
בבירור שנעשה עם אנשי מקצוע ב-6 קיבוצים שעברו את תהליך השינוי (מנהלי חשבונות, חשב שכר, רואה חשבונות מהרמה הבכירה ביותר), הובהר למעלה מכל ספק כי
אין שום בעיה חוקית בנושא זה מול רשויות המס, ביטוח לאומי וכד'.
ברגע שחבר מעביר את התלוש ובצמוד אליו צ'ק תואם - הכל כשיר , שקוף וחוקי.
יש כאן עניין פנימי של עין שמר וההנהלה המקומית, שמשום מה עדיין לא הפנימה את השינוי וזקוקה לשליטה מלאה כפי שהורגלנו בקיבוץ השיתופי.
לחברים עובדי חוץ אין שום עניין להעלים הכנסות מהקיבוץ. עובדה, שהרוב המוחלט מעביר את התלוש במלואו, כך שיש שקיפות מלאה לגבי ההכנסות.
בשום קיבוץ לא נשמע דבר כזה שיש קנסות בסך 1000 ₪ לחודש (!...), זוהי תופעה ייחודית לעין שמר. בשביל זה עשינו שינוי? מצד אחד רוצים שנהיה עצמאיים כלכלית, מצד שני הקיבוץ ימשיך לשלוט בנו?
מה רוצים כאן בדיוק ולאיזה חברה אנחנו שואפים? לחברה ההולכת צעד אחד קדימה ושניים אחורה?
אז תחשבו על זה. יהיה יותר נעים וטוב כאן אם תצביעו בעד הערעור ונגד הקנס המוצע, כי יכול להיות שהבאים בתור תהיו אתם.
עובדי חוץ שלא מעלימים הכנסות
אחראי טלפונים ניידים
על פי דרישת מנהל הקהילה, אני מסיים את תפקידי כאיש קשר בין חברת סלקום לעין שמר. אמשיך לקבל פניות של חברים עד איתור מחליף/ה ולא יאוחר מ-30.6.12.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל לקוחותיי (כן – לקוחות!!) המרוצים.
יגאל קצנלנבוגן
בהמשך לדבריו של יגאל קצנלנבוגן, מומלץ כרגע לא לנקוט בצעדי יציאה מסלקום כדי לא להיחשף לקנסות אפשריים. נירה
ליווי שינוי – סיבוב שני
בדצמבר 2011 יצאנו למסע שנקרא "ליווי שינוי". 9 משפחות ויחידים הסכימו לשתף אותנו במהלך השנה בהתמודדות עם השינוי באורחות החיים.
הבטחנו לחזור מדי כמה חודשים ולבדוק מה שלומם ואיך מתמודדים, גם לאור תשובות שנתנו בסבב הקודם וגם שאלות חדשות.
אין הפתעות גדולות. אולי פה ושם הפתעות קטנות. מי שהתנגד – לא זז ... מי שתמך – גם אם יש קשיים – לא הפך מתנגד. ובל זאת בולט עניין המעסיק כמעט את כולם: גובה המיסים שמכביד מאוד.
ויש דברים שלא משתנים:
אנחנו כאן!
העסק איתן!
הרוח בנו כמו פעם
לא נזוז כי זה הטעם!
דצמבר 2011: "כבעיה מיידית אני מאבד את ההסעה שלי לעבודה בגלל צמצום נסיעות נהג בית, כך שאאלץ לקנות בזריזות רכב, בנקודת זמן שעוד אין לי אפשרות כלכלית נוחה לכך.
מאי 2012: אכן רכשתי רכב קטן (אך יפה תואר), בתקווה שהאחזקה שלו תהיה זולה. קשה לי לוודא האם העלויות בפועל אכן בטווח הכיס שלי, מהסיבה הפשוטה (והמציקה), שדיווח התקציב שלי מגיע כל כך מאוחר, שאין לי אפשרות להיות עם האצבע על הדופק הכלכלי של עצמי. אני מקווה שהעניין הזה ייפתר במהרה, כי בעיני לא ניתן לדרוש מאנשים התנהלות כלכלית אחראית בתנאים כאלו.
* *
דצמבר 2011: איפה אני צופה תקלות או אי בהירות:
בכל מקום, בכל שלב, כל מגזר וכל תחום. לא יהיה שום כאוס שבאמת יפתיע אותי.
מאי 2012: לשמחתי אסונות גדולים לא פגשתי, עם זאת אני שם לב מכל מיני כיוונים ובכל מיני תחומים שעוד יש צורך בהתאמות וכיוונונים נוספים ומדויקים יותר של חישובים וזכאויות. זה מצב טבעי מאוד בעיני שלא כל הדברים והתחשיבים יהיו מדויקים והוגנים לגמרי מההתחלה. מובן לי שעם הפנמת המציאות החדשה עוד יערכו שיפורים שונים. אני אופטימי.
* *
דצמבר 2011: "עשיר גדול לא הייתי, וחוששני שכבר לא אהיה, אבל לא חסר לי הרבה, ואין לי ספק שאוכל לתחזק לפחות את רמת החיים הנוכחית שלי, ולהעלות אותה".
מאי 2012: האמת שקצת הופתעתי לרעה. אמנם נראה לי שאני מסתדר, אבל הבחנתי שלמרות שהכנסתי משכורות בגבהים שונים, הנטו שקיבלתי בתקציב היה מאוד דומה בכל פעם. הרושם שהתקבל אצלי בשלב זה הוא, שאין תועלת רבה מדי בהכנסה גבוהה, כיוון שההשפעה היא הרבה יותר על גובה המיסוי שתשלם, מאשר על הכנסתך בפועל. אני מקווה שאו שטעיתי, או שהעניין הזה ימצא את פתרונו. כי אחת הבעיות שהיו לנו היתה שרבים לא מיצו את יכולת ההשתכרות שלהם, משום שהסיקו שלעולם לא הם יהנו מפירות מאמציהם. כל עוד המצב הזה לא השתנה, סימן שלא השתנה מספיק.
* *
דצמבר 2011: "אני מאחל לעצמי שאדע לא לעבוד יותר ממה שאני באמת צריך".
מאי 2012: כן. יצאתי מעפן. הסכמתי מהחודש להוסיף לי שעת עבודה יומית ...
* *
דצמבר 2011: סיימת מילה אישית: "אני מודה לכל מי שעזר למהלך הזה לקרות, ועוד יותר לכל אלו שנתנו לו צ'אנס למרות שגם פחות האמינו ויותר חששו. אני מאמין שלא יתחרטו".
מאי 2012: עדיין לא שמעתי אף אחד מיואש, אבל אולי אלו האנשים שאני אישית קשוב להם. בעצם הכל נשאר כמו תמיד; כל אחד ששמעתי מקבל פחות מכפי שנראה לו שהוא ראוי.
נכון לעכשיו
ש: כעובד חוץ, האם יש לך תחושה שממלאי התפקידים האחראיים אכן נוהגים איתכם בהגינות?
אתה מוצא שיש רצון לעזור ולטפח סקטור חשוב זה?
ת: כעובד חוץ, אין לי שום דיאלוג שהוא עם מוסד כלשהו בקיבוץ, מלבד הודעות כתובות אם
איחרתי להגיש את דף המשכורת שלי. הגיזרה הזו בעצם מטופחת על ידי כך שלחברי קיבוץ אין
הזדמנות או כדאיות להיות מועסקים בקיבוץ, וככה הם מעצימים את הסקטור הזה.
ש: האם עכשיו, כשמדברים על שיוך, נושא הדיור הופך משמעותי יותר לגביך?
ת: בוודאי. אין לי ילדים, וכבר עשרות שנים שהקיבוץ משדרג דירות לילדים ולא לחברים. כל עוד
אלו פני הדברים, ובהתחשב בהנחה שקצב מעבר הדירות בקיבוץ עומד להיעצר כמעט לגמרי, אני
לא רואה איך אוכל אי פעם לצאת מדירת צעירים, שלא לדמיין אפילו דירת קבע, דבר שצעירים
ממני ובעלי ותק נמוך דרמטית משלי זכו לו הרבה טרם השינוי.
כיוון שאני לא חוזה איך בעתיד הנראה לעין מישהו עומד לפצות אותי על זה, אני חושש שבמובן
הזה נדפקתי חזק מאוד.
אורי אשכולי
דצמבר 2011: אמרת: "בסכום שאני מקבל כפנסיונר – אני מרגיש שהקיבוץ דופק אותי. למרות מה שנאמר והובטח, אני מבין היום, שגם את קצבת השאירים בסך 1000 ₪ וכן 500 ₪ שהובטח כי יתווספו לאלמנים או יחידים – כנראה לא אקבל. חושש זוהי רק התחלה של עוד כמה דברים שיתברר, שלא נאמרה לנו כל האמת.
מאי 2012: אני עדיין מרגיש שדופקים אותי כי דבר לא השתנה בנושא קצבת שארים וקצבת אלמנים. נאמר לי שאוכל לערער אחרי שנה. אבל לא בטוח שזה יעזור.
מחליטים כל מיני החלטות בקצב מהיר, אבל לא אמרים בדיוק מה יהיה כתוצאה מההחלטה.
לדוגמא הנושא שדנו בו השבוע הוצאת כספי חברים לבנק מסחרי. כפי שאמרתי בשיחת הקיבוץ – לא הכל נאמר לנו ועוד נכונו לנו הפתעות ...
**
דצמבר 2011: "הדף הורוד שחולק לנו מעיד כי רב הבלתי ידוע על הידוע. וכאן אני צופה שעוד יהיו תקלות שכל אחד מאיתנו ישלם."
מאי 2012: אולי לא כל אחד, אבל חלק מהצעירים אכן משלמים כבר ביוקר וגם חלק מהוותיקים.
**
דצמבר 2011: "מעריך שאסתדר, מאחר שאני עובד בעבודה נדרשת, שמאפשרת לי להגדיל קצת את הכנסתי. אך, בהתחשב בגילי ובדף הורוד, לא בטוח שזה יהיה כך גם בעתיד".
מאי 2012: הצלחתי להגדיל את הכנסתי, למרות שהעריכו שעת עבודה שלי לפי שכר המינימום במשק.
**
דצמבר 2011: אמרת שאתה נפרד בשמחה "מה"קיטורים" של אלה שרצו שינוי והם מקטרים גם היום".
מאי 2012: לא נפרדנו מזה. אני עדיין חושב שהקיטורים אפילו עלו אוקטבה. שמעתי מספר חברים בגיל הביניים שהיו תומכי שינוי נלהבים שאמרו: אם היינו יודעים שכך יראה השינוי היינו מצביעים אחרת. כי הבטיחו לאנשים הבטחות ולא מקיימים.
**
נכון לעכשיו
ש: לאחר 4 חודשים, מהו הנושא החשוב ביותר שצריך להתמקד בו במציאות החדשה?
ת: איך שומרים על עצמנו כחברה ולא כאוסף של יחידים שסוגדים לכסף. איך אנחנו שומרים על ההחלטות שלנו ולא מנסים לעקוף אותן. דוגמא לכך, היה המקרה של חברה שפנתה להתקבל לעבודה במפעל הגומי ונדחתה על בסיס חוסר התאמה. זה הרי נוגד את ההחלטה שקיבלנו בתקנון השינוי בפרק העבודה, שבא להגן על זכות החברים לפרנסה בענפי ובמפעלי הקיבוץ.
ש: האם היו תקלות שלא צפית?
ת: מכיוון שבשנה הקרובה יקבע איך יבחרו חברים לדירקטוריונים השונים, אני מצפה שכל נושא "החצרות הפרטיות" ישתנה ונגיע למהלך שקוף ודמוקרטי יותר.
ומילה אישית לסיום: אני מטבעי אופטימי. מהמצב בו אנו נמצאים קשה לרדת נמוך יותר. ואני מקווה שהעתיד יהיה טוב יותר.
אסתר ונתן לרר
דצמבר 2011: מתגוררים נוספים בבית: נמלים, ג'וקים וכל החתולים של השכונה. מצב הדירה: רעוע, דירה מסוף שנות ה-50, מחכים לרעידת אדמה.
מאי 2012: כל "החבר'ה" נשארו נאמנים. נוספו עליהם תורים וצוצלות שזו עונת הקינון שלהם. כל פעם אני מתפעלת מחדש מכח הרצון וההתמדה של הציפורים, הן בונות קן מזרדים על מפתן דלתנו, נתן מעיף אותו ולמחרת הן שבות וכך הגלגל מסתובב עד שנגמרת עונת הקינון. אה כן, נוסף החתול של ליאורה.
**
דצמבר 2011: אנחנו נכנסים לשינוי במצב טוב.
מאי 2012: לא להאמין איך הסכמנו כל כך הרבה שנים לחלוקת תקציב מבוססת על מספר ילדים. במילה אחת - כן המצב הוטב.
**
דצמבר 2011: ציפיתם שהמיסים יהיו יותר נמוכים ותועבר אחריות רבה יותר לחבר/ה.
מאי 2012: עבר הרבעון הראשון לשינוי, היינו שמחים לקבל מההנהלה דו"ח קצר על ההתנהלות הכספית בגין השינוי. נושאים כמו גביית מיסים, רשת בטחון (כמה משפחות נמצאות שם? כמה זה עולה לנו בחודש?) האם ההיתכנות הכלכלית שורדת את המעבר? מה קורה עם המטבח? על ענף בגד, בריאות וכו'. דובר על הורדת מס הקהילה לאחר שנושא האנרגיה יסתיים.
הענף היחיד שקיבלנו לגביו דיווח הוא הרכב – ואנו מצפים שהשאר ילכו בעקבותיו. בשתי מילים: יותר שקיפות
**
דצמבר 2011: נפרדתם בשמחה בקיבוץ השיתופי: מהרבה הסדרים פרטניים, שלצערנו (כיוון שהחיים חזקים מכל תקנון) יהיו גם בקבוץ המתחדש. וגם מתסמונת המטפלת, מהתלות בוועדות, מהשיטה הלוקה בחסר של חלוקת המשאבים, מחוסר מוטיבציה להגדיל הכנסות. ובאמת - הרשימה ארוכה.
מאי 2012: כצופה מהצד (ויתכן שאני טועה) נראה לי השינוי הוא כנראה תהליך ארוך של הטמעה והבנה שמשהו פה השתנה, לא רק אצלנו, החברים, אלא גם אצל ההנהלות שלנו.
**
דצמבר 2011: סיימתם בביטוי "קארפה דיאם" – נצל את היום. למה התכוונתם ואיך אתם מיישמים?
מאי 2012: אנחנו משתדלים לעבור את היום יום בצורה שתהיה לנו נעימה וטובה, לא תמיד זה מצליח, אך מסתכלים קדימה ליום שלרר יצא לפנסיה ואז נצא לטיול מוצ'ילרים-פנסיונרים בארה"ב.
נכון לעכשיו
ש: אילו נושאים יש להעמיד בראש סדר העדיפות בעתיד מה הנושאים ומדוע?
ת: הנושא הראשון הוא עבודה. השינוי, במתכונתו הנוכחית, אינו מעודד עדין להגדלת הכנסות. זה לא סוד שמעל הכנסה מסוימת המיסים גבוהים מאד, דבר המעלה מחשבה האם כדאי לי להתאמץ יותר.
בנוסף, לדעת אסתר, משאבי אנוש בשיתוף עם הנהלת הקהילה חייבים לעסוק במשנה מרץ בשילוב של חברי קיבוץ במשרות שמתפנות כולל במפעלים שלנו כמובן, אם הם מתאימים. (למיטב הבנתי אנחנו עדיין הבעלים -או שאני לא בעניינים יותר). לעיסוק בנושא העבודה מצטרף גם הצורך בצמצום רשת הביטחון שיוביל בעתיד להורדת מיסים.
צריך להשקיע מחשבה ויישום, איך גורמים לתחלופה בכח אדם ובשילוב צעירים יותר בחלק מהתפקידים ומקומות העבודה בקיבוץ.
נושא נוסף הוא תפקוד הועדות השונות ובמיוחד כל הקשור בבניה ודיור. כנראה שלא הגענו עדין לנוסחת הקסם.
סיגל דקל
נירה שלום.
הזמנת אותי להתייחס שוב לשינוי ממרחק הזמן שעבר, וכתבת בהקשר לדברים שאמרתי בפעם הקודמת: "דיברת על עתיד שחור, בו יקרו לנו דברים קשים ואיומים... צפית לנו, לילדנו ולילדי ילדנו – עתיד נורא, שייעשה רק נורא יותר עם הזמן". על אף הניסוח המתריס, אני חוששת שגם עכשיו איני רואה את הדברים אחרת. עודני חוששת, שנזכה שתתגשם בנו הכמיהה, שרבים הביעו במהלך הדיונים על השינוי: "להיות כמו כולם". כי "להיות כמו כולם", כאן במדינת ישראל בזמננו, משמעותו להיות חלק ממדינה שהתנהלותה הכלכלית-חברתית הביאה אותה בזמן קצר להתכבד בתואר המפוקפק: המדינה הענייה ביותר בעולם המערבי (30 המדינות המפותחות) בכל מדד מקובל (תוצר לנפש, פערי הכנסות ואחוז האוכלוסייה מתחת לקו העוני – מי שמרוויח פחות מחצי מההכנסה החציונית, או שאינו יכול לרכוש את סל המוצרים הבסיסי כפי שנקבע באו"ם). לפי השקפת עולמי זוהי תמונת מצב "שחורה קשה ונוראה", ולצערי זה הדבר שבחרנו ברוב קולות גדול לאמץ לעצמנו. לפני שהשלכנו את עצמנו לביצת ה"כמו כולם", המציאות הישראלית בוודאי השפיעה גם עלינו, אבל עוד היה ביכולתנו לשלוט למתן ולרכך את עוולותיה ועיוותיה ברמת הפרט. שהרי הבעיה אינה בכך שאין מספיק לכולם (יש די והותר לכולם), אלא בכך שמעטים האוחזים בעמדות שליטה, מכתיבים כללים הפועלים לטובתם וכך משיגים לעצמם עוד-ועוד ללא גבול; בעוד האחרים מוחלשים ואינם יכולים להשיג אפילו את המעט ההכרחי. כך קורה שהרבה אנשים עובדים נשארים עניים, ומעט מנהלים (חלקם כושלים) גורפים לעצמם את פירות עבודתם של אחרים.
עברו רק ארבעה חודשים ובוודאי שזהו זמן קצר מידי מכדי לראות בו כלפי חוץ שינוי מהותי, אם כי כבר כעת המגמות ברורות:
למשפחות עם ילדים קטנים נחוצים סכומים דמיוניים על מנת "לגמור את החודש". במרחק קיר או דשא מהן, משפחות אחרות צוברות עודפים גדולים ופותחות פערים שילכו ויתבלטו לעין. פערים כאלו ככל שיגדלו, ייצרו תסכול וזעם ויבואו לביטוי בצורות שונות של אלימות. נכון שגם לפני השינוי נוצרו פערים, אבל מעבר לכך שניתן היה לווסת אותם בהחלטות פשוטות יחסית, העיקר היה שאיש לא התקרב למצב שאינו יכול להשיג מצרכים ושירותים בסיסיים. בעקבות השינוי צמצמו רבים באופן משמעותי את הצריכה גם בתחומים בסיסיים - מכבסה, חדר אוכל, רכב... והצמצום הזה יביא במהרה לכך שמקומות אלו יהפכו לבלתי כדאיים ויסגרו. סגירתם תביא לאבטלה (שטויות, אלו בעיקר נשים, הן לא אמורות להתפרנס באמת), לעוד צמצום בצריכה ולעוד מיתון... הפגיעה ברמת החיים תלך ותתרחב ותגיע לתחומים שנחשבו בעבר בצדק ל"קדושים", כמו חינוך ובריאות.
בי באופן אישי, השינוי לא פגע מבחינה כלכלית. השנה אני בשנת שבתון מלאה ואני נחה (אם לעבוד בגינה נחשב בטעות למנוחה) ולומדת (עיתונות, קולנוע, ספרות, היסטוריה, פוטושופ, עריכת ווידאו ועוד) להנאתי הרבה. משכורתי משולמת על ידי קרן ההשתלמות, אך היא נמוכה בהרבה מהמשכורת בשנת עבודה רגילה. אף על פי כן - ולא היה לי בכך לרגע ספק גם בזמן שחזרתי והצבעתי שוב ושוב נגד השינוי - מצבי הוטב מבחינה כלכלית. ובכל זאת אני ממשיכה לחשוב שעיצוב אורחות חיים והשקפת עולם על בסיס חישוב כספי פרטי מיידי, היא טעות גדולה ומרה, שהרי כפי שתמצת זאת ג'ון דאן: "שׁוּם אָדָם אֵינֶנּוּ אִי".
גלי והראל יגודה
מצב משפחתי עדיין ללא שינוי – אבל תיכף זה מגיע ...
דצמבר 2011: "הזדמנות ללמוד איך לנהל משק בית כמו שצריך בלי השאננות הקיבוצניקית שהייתה עד היום".
מאי 2012: יש בהחלט תחושת למידה אבל זה קשה כאשר דוחות התקציב מגיעים חודש שלם מאוחר מדי. קשה לשמור על מעקב. זו רק ההתחלה אבל כר אפשר לומר שהשד אינו נורא כל כך ...
* *
דצמבר 2011: "תחושה של אחריות אישית".
מאי 2012: תחושת האחריות גוברת ועוד תגדל עם המעבר לחשבון בבנק.
* *
דצמבר 2011: "נראה לנו שכאשר חברים יבינו שזה באמת תלוי בהם ולא באיזו ועדה אמורפית הדברים רק ימריאו!"
מאי 2012: הראל, כרכז ועדת דירות, האם אתה מרגיש לחץ מהחברים בנושא הדיור והדירות?
מכיוון שגם לפני השינוי הלחץ היה בלתי אפשרי וללא פתרונות, השינוי לא הביא בשורה בתחום. גם אחריו עין שמר ממשיך לקלוט, ללא יכולת לתת פתרון דיור הולם – כפי שהחלטנו עליו.
נכון לעכשיו
ש: האם ההכנסה עליה אתם עומדים כרגע, מספיקה? הוגנת? שיניתם משהו בעקבות
המעבר מתקציב למשכורת?
ת: באופן מאוד מפתיע, שלושת החודשים הראשונים הסתיימו ברווח יפה מאוד כל חודש. לא עשינו משהו מיוחד ואולי זו עונה פחות בזבזנית. בכל מקרה, כרגע זה טוב ולא שינינו שום דבר מלבד מעקב צמוד (ככל שניתן).
ש: גלי, כאחראית על תחום התרבות, את מרגישה יחס שונה מהחברים בחגים שהיית מעורבת באירגונם?
ת: התחום התרבותי רע כי אין לנו רכז/ת תרבות. יש תקציב גדול המיועד לפעילויות רבות ואין מי שיממש אותו. מלבד זאת, הרכז/ת דרושים על מנת לגייס ולדרבן את החברים לפעולה ועשייה וכדי ליצור צוותי חג קבועים שיתמידו כמה שנים (כפי שחברים רבים חושבים שצריך להיות – וכך גם אני). גם לאלה דרושה יד מובילה ומכוונת. צוותי פסח ויום הזיכרון הם מופת לכך, אך צוותים חדשים קשה לגייס. אני חייבת לציין שיש רצון רב לחגוג – אבל חסרה ההובלה.
ש: בארבעת החודשים הראשונים - מה הפתיע לטובה?
ת: מצבנו הכלכלי. וגם, שבסך הכל כולם מאוד משתדלים להקל ולהסביר. מה שמוכיח שהשד אינו נורא כל כך ...
ש: באיזה מצב תופס אתכם השאלון של מאי 2012?
ת: רגעים אחדים לפני המעבר לדירה בשכונת הרכבת. מעבר מרגש ומעייף, למרות שלא צריך להשקיע הרבה בדירה החדשה. יש לחץ, כי ההימורים על יכולת האיחסון של גלי לטווח ארוך – גוברים. מקווים שבמירוץ הזה, המעבר לדירה יקדים את המעבר בסטטוס המשפחתי.
להתראות בעוד 4 חודשים ...
מרים שנפלד
דצמבר 2011: "נכנס גורם "הבלתי צפוי ובלתי וידוע". לכן, אצטרך ללמוד להתנהל ולתכנן לעצמי מעבר להוצאות הקיום השוטפות".
מאי 2012: אכן. עם העלאת מחירי הקילומטרז' מצאתי עצמי שוקלת האם לקחת רכב לנסיעת בריאות או לצאת בטרמפים. יצאתי בטרמפים ולשמחתי הסתכמה הנסיעה בעלות של 13 ₪ בלבד (אוטובוס בכיוון אחד). כל עוד אני יכולה – אשקול כל הוצאה.
* *
דצמבר 2011: צפית "שהמהלך יביא לפחות בזבוז של כספי ציבור וקהילה. ושנצליח לשמור על היחד בחדר האוכל, מועדון ופעילויות אחרות"
מאי 2012: אמנם רק ארבעה חודשים – אבל נראה לך שאנחנו בדרך לממש זאת?
החיסכון בביזבוז כספי ציבור יש לו כמה פנים ובטוח שיש בו נישות שעוד ניתן לייעל ולשפר.
לשמחתי, בתחום כמו התרבות, גלי יגודה עדיין מצליחה לגייס כוחות לחגים ופעילות תרבותית. לכן, גם אם חשבנו שיחסכו כספים בפעילות ועדת תרבות – זה דורש בדיקה.
* *
דצמבר 2011: "מניחה שיהיו הפתעות לטובה וגם פחות לטובה".
מאי 2012: ידוע לי על חברים שלא גומרים את החודש. גם צעירים וגם מבוגרים. נראה לי שצריך לבדוק מחדש את גובה המיסוי ואני מקווה שזה ייעשה בהקדם כדי לעודד את הגדלת ההכנסה.
בהפתעות הפחות נעימות, לצערי, באופן אישי, נתקלתי בשינוי גישה של ממלאי התפקידים לחבר. אם בעבר עוד באו ודיברו איתנו – עכשיו נראה שיש ניתוק מסוים. החלטות מועברות אלינו בלי שקיימו איתנו דיאלוג.
לדוגמא: פורסמה ידיעה בעלון, במסגרת דיווח של ועדת תכנון, על איזור חניה מוסדר ומאושר - ממש מול ביתי. זאת בלי שאיש טרח לדבר איתי או ועם דיירים אחרים ולידע על כך מראש.
בעבר דיברו והתייעצו – מתוך רגישות לכך שזה ממש בסמוך לבתי מגורים.
אני מזמינה חברים להגיע לשכונה בשבת ולהתרשם מכמות המכוניות הנוסעות בזרימה בלתי פוסקת לחניה הקטנה מול ביתי - הצרה מלהכיל.
* *
דצמבר 2011: צפית שמצבך הכספי ישתפר. האם זה אכן קרה?
מאי 2012: כן. כפנסיונרית – אכן מצבי הוטב ואני שמחה שזה כך.
* *
דצמבר 2011: בחרת לסיים באמירה אישית שנלמד לחיות עם השינוי "כצעד משמעותי ובטוח". את יכולה לומר שאת מרגישה שהצעד אכן יצר ביטחון בעתיד?
מאי 2012: עוד מוקדם להגיד ...
עניין לציבור
לקראת אירועי שבועות במוזיאון
שבועות הולך וקרב ואנו רוצים לעדכן אתכם:
אירוע שבועות לקהל הרחב יתקיים בערב חג שבועות שבת 26/5/2012 ובחג עצמו יום א' 27/5/2012 בין השעות 10:00-18:00. טכסי ביכורים יערכו ב 13:30 ו16:00.
חברים מוזמנים להגיע לאירוע ולהזמין אורחים. עלות לאורח של חבר 40 ₪ (תשלום מגיל שנתיים). ניתן לשלם במקום או לעשות חיוב בתקציב.
חברים ואורחיהם מתבקשים להגיע ולהיכנס דרך השער הראשי בכדי לקבל מדבקה/צמיד יד וכן מקום על סיור בטרקטור.
לסיורים בטרקטור יעלו אורחי החברים בלבד, חברים יוכלו להצטרף על בסיס מקום פנוי בלבד.
שימו לב:
· אנו חוזרים ומבקשים לא לחנות לאורך שדרת הפיקוסים בשני ימי החג.
· אנו מבקשים להשתמש לכניסה ויציאה מהקיבוץ בשער הדרומי (האחורי) - בלבד.
· ועוד בקשה קטנה: קישרו את הכלבים ואנא אל תשחררו אותם להסתובב בקיבוץ ביום זה.
אנו מתנצלים מראש בפני החברים, במיוחד אלו הגרים בסמוך לחצר, על אי הנוחות שתגרם להם. אנו מצידינו נעשה כל מאמץ להקטין אותה.
בתודה מראש,
צוות המוזיאון
הפעלת המזגן בחדר האוכל
בעקבות פניות של חברים אנחנו רוצים להסביר את מדיניות הדלקת המזגן בחדר האוכל.
אולם חדר האוכל הוא אולם גדול מאוד. עד השעה 12:00 בצהרים מגיעים לא יותר מ-15 אוכלים.
לכמות אוכלים כזאת, כאשר הטמפרטורה באולם היא 25 מעלות, אין כל סיבה להדליק מערכת קירור זוללת חשמל.
אנחנו נקבע טרמומטר על קיר חדר האוכל, וחברים יוכלו לגשת ולבדוק את מידות החום.
כאשר יעלו הטמפרטורות ל- 26-27 מעלות – יופעל המזגן.
מרתה מור וצוות המטבח-חדר האוכל
"טעימא"
לאנשים שבאמת אוהבים עוגות
לכבוד חג השבועות ניתן להזמין
עוגות גבינה אפויות וקרות גדולות וקטנות
יפות וטעימות במבחר טעמים מחומרים משובחים
להזמנות קרן משיח 052-3796622
דודי שמש – אל מי פונים
חברים שכבר הותקנו בביתם דודים (חשמל/ שמש) ויש בהם תקלה, בבקשה לפנות ליואל גרוסברג. בלבד (ולא ליוחאי יגודה).
הבהרה: יוחאי מלווה את פרויקט ההתקנה של הדודים ואילו יואל אחראי על התחזוקה השוטפת. יוסי בוריס
ללקוחותיי הנאמנים בעלי הקלנועיות
במהלך הקיץ הקרוב, כבר מימים אלו, אעבוד בבריכה כמציל. עם זאת, אני ממשיך לתת שירות בנושא הקלנועיות.
השעות בהן אעמוד לרשותכם לתיקונים ותחזוקה יהיו
מדי בוקר בין 07:00-09:00
ובשעות הצהרים בין 12:00-14:00
הטיפול יתבצע במוסך ואפשר להתקשר לתאם איתי בכל זמן בטלפון הנייד:
052-8908905
אשמח לעמוד לרשותכם בכל שעות היום בכל נושא, שאלה או בקשה
דני שורר
...והשם שמור במערכת.
לחבר המסתתר מאחורי כותרת זו, שלום. היטחת האשמות חמורות, אבל לא היה לך די
אומץ לעמוד מאחוריהן. לפי האינפורמציה שיש בידי האשמות אלה, במקרה הטוב אינן
נכונות, או כפי שאתה אומר, אינן נאמנות לאמת. אתה מצייר תמונה כאילו עומד תור של
חברים וחברות להתקבל לעבודה במפעל ויש החוסמים אותם. ההיפך הוא הנכון: אין
חברים המתדפקים על שערי המפעל.
אשר למקרה המוזכר (אינני מתכוון להכנס לפרטים), בוודאי ידוע לך שהמפעל הוא יחידה
עצמאית הזכאית לקבוע את מי היא מקבלת לעבודה. לטענתך על כעין "חצר פרטית
סגורה" (חצר ביזנטית?) בהנהלת המפעל, הייתי מייעץ לך לחזור מדבריך כי הם בגדר של
השמצה. הרעיון של התערבות חיצונית, של ההנהלה הכלכלית ומש"א בבחירת המועמדים,
מחזיר אותי אחורה חמישים שנה, כשמנהיגות המפלגה קבעה את המועמדים.
אשר לציטוט שלך מדברי עידן לגבי פרסום מודעות "דרושים", חבל שלא לקחת את
הדברים הקודמים שבתשובתו של עידן, המצביעים על שיתוף פעולה מצוין בין מש"א
למפעל. שאלה נוספת אליך, מה עם מיניפלסט? גם שם נעשו, לפי מיטב ידיעתי, פעולות
דומות על דעתם של מנהלי המפעל ואף אחד לא צייץ.
הייתי מציע לך לבוא ולראות במו עיניך איך נעשה תהליך קבלת עובד חדש למפעל.
והערה לעורכת: נדמה לי שהייתה החלטה שאין מפרסמים מאמר ללא חתימה. דבר שני,
טעם לפגם בעיני הוא היתרון שנתת לחבר על פני המשיבים ולא דחית את תשובתו לשבוע
הבא, על-מנת שגם למשיבים תהיה אפשרות להשיב.
יורם תומר
מהמערכת:
צודק יורם תומר בהערתו לעורכת ואני מקבלת את הערתו במלואה. גם אייל, בצדק רב, העיר לי על כך במייל אישי וגם להערתו אני מסכימה.
אכן הייתי צריכה לאפשר גם לאייל להגיב על התגובה. לפעמים בגלל לחץ של השעות האחרונות ועריכת הדברים לקראת שיכפול העלון, אני עוצרת את גלגלי התגובות כדי לאפשר "סגירת הגיליון".
זוהי הזדמנות לבקש, פעם נוספת, מכל המודיעים, הכותבים, המגיבים והמגיבים למגיבים – בבקשה העבירו חומר לעלון לא יאוחר מיום ד' אחה"צ, זאת כדי שאוכל להתפנות בראש שקט לסדר את הדברים במהלך יום ד' ויום ה'. נירה
כמה שאלות והבהרות בעניין המעבר לבנקים // מרק צ'נסקי
אבקש תשובות מפורטות על השאלות הבאות:
1. אני חוזר על שאלתי מהשיחה, כי למיטב הבנתי בנושא - התשובה לא הייתה נכונה:
החבר יעביר את משכורתו לקיבוץ ולאחר כל החיובים הקיבוץ יעביר את היתרה לחשבון החבר בבנק. כאמור, הסכום שיישאר יהיה נמוך – החסכנים שבינינו אולי יצליחו להעביר 3000-4000 ₪ ושאר החברים 2000 ₪ ומטה (אם בכלל). כל ההטבות מהבנק (מזרחי) שמפורטות בהצעה שקיבלנו הן לפי גובה המשכורת, אני מבקש לדעת מה הסכום המינימאלי שעל חבר להעביר כל חודש לבנק בכדי להנות מההטבות? בשיחה עודי אמר שיש הטבות בהעברת משכורת עד 4000 ₪, ועד 7000 ₪ - מה ההטבות למי שיעביר עד 4000 ₪ ומה ההטבות למי שיעביר עד 7000 ₪ ?(אני לא מכיר בנק שנותן הטבות לחשבון שמעביר פחות ממשכורת מינימום....). אם חבר מעביר 500 ₪ הוא זכאי להטבות? ומה קורה בחודש שחבר ביתרת חוב?הוא עדין יהנה מההטבות?
החבר יעביר את משכורתו לקיבוץ ולאחר כל החיובים הקיבוץ יעביר את היתרה לחשבון החבר בבנק. כאמור, הסכום שיישאר יהיה נמוך – החסכנים שבינינו אולי יצליחו להעביר 3000-4000 ₪ ושאר החברים 2000 ₪ ומטה (אם בכלל). כל ההטבות מהבנק (מזרחי) שמפורטות בהצעה שקיבלנו הן לפי גובה המשכורת, אני מבקש לדעת מה הסכום המינימאלי שעל חבר להעביר כל חודש לבנק בכדי להנות מההטבות? בשיחה עודי אמר שיש הטבות בהעברת משכורת עד 4000 ₪, ועד 7000 ₪ - מה ההטבות למי שיעביר עד 4000 ₪ ומה ההטבות למי שיעביר עד 7000 ₪ ?(אני לא מכיר בנק שנותן הטבות לחשבון שמעביר פחות ממשכורת מינימום....). אם חבר מעביר 500 ₪ הוא זכאי להטבות? ומה קורה בחודש שחבר ביתרת חוב?הוא עדין יהנה מההטבות?
2. בנושא ההלוואות- הבנק נותן הלוואות ללקוחותיו על פי יכולת החזר, לקוחות שמעבירים שכר גבוה יהנו מהלוואות גבוהות יותר עם ריביות נמוכות יותר ולהפך, שכר נמוך- הלוואה נמוכה(בד"כ כמה אלפים בודדים)- ריבית גבוהה יותר. אנחנו החברים נקבל את יתרת התקציב לבנק, יתרה זו תהיה נמוכה (פחות משכר מינימום לרוב החברים,לדעתי), על סמך היתרה הזו הבנק אמור לתת/לאשר לנו הלוואה, שאלתי היא האם הבנק אכן יאשר הלוואות בסכומים גבוהים לחברים שיזדקקו על סמך היתרות הנמוכות שיועברו לבנק?
האם חברים עם יתרות של 1000-2000 ₪ לחודש גם יהנו מהלוואות בסכומים גבוהים ובתנאים נוחים? הלוואה לרכב ב100% מימון כפי שפורסם?הלוואות לכל מטרה? הלוואות לשיפוצים כפי שפורסם? אני לא מדבר על ההלוואה שכל אחד יוכל לקבל(לפי הפרסום בהצעה) – הלוואה של 15000 ₪ (בזמן שיפוץ זה סכום שיעזור לי אולי להחליף את הדלת.....).
האם חברים עם יתרות של 1000-2000 ₪ לחודש גם יהנו מהלוואות בסכומים גבוהים ובתנאים נוחים? הלוואה לרכב ב100% מימון כפי שפורסם?הלוואות לכל מטרה? הלוואות לשיפוצים כפי שפורסם? אני לא מדבר על ההלוואה שכל אחד יוכל לקבל(לפי הפרסום בהצעה) – הלוואה של 15000 ₪ (בזמן שיפוץ זה סכום שיעזור לי אולי להחליף את הדלת.....).
3. חברים ביתרת חוב- שוב אני חוזר על שאלתי מהשיחה: מה קורה לחברים שמסיימים את החודש ביתרת חוב בקיבוץ? התשובה של נוגה זינגר הייתה שלקיבוץ תהיה הרשאה לקחת את החוב מחשבונו הפרטי של החבר בבנק. למי שלא הקשיב או לא הבין- לקיבוץ תהיה הרשאה לקחת כסף מחשבונו הפרטי של החבר!!
4. האם חברים שיש להם כבר חשבון פרטי, או חברים שעדיין אין להם חשבון מחויבים לעבור לבנק שהוחלט?
לסיכום: אני תומך בהצעה של חוה כהן, בואו נוריד הילוך ונבדוק עם החברים מה כל אחד רוצה, המעבר הזה חיוני להמשך התנהלותו של הקיבוץ בזה אין ספק, אבל לא בצורה כזאת (שוב...),אין צורך להלחיץ את החברים שגם ככה חלק גדול כבר נמצא בלחץ יומיומי, המעבר הזה יקרה וזה ברור לכולם ולא יקרה כלום אם זה יתעכב מעט על מנת לעזור ולתמוך(כן לתמוך-ערבות הדדית......) בחברים שזקוקים לתמיכה.
בברכת מעבר קל,
מרק צ'נסקי
לכבוד: טובית שפירא – מנהלת מוזיאון החצר הישנה
טובית שלומות,
שמחנו מאוד לקחת חלק עם רבים אחרים במפגש השנתי המסורתי (זו השנה השלישית) בסדנת שועלי בעין שמר.
אתם לא מפסיקים להשקיע (ולהפתיע) במעשה ובעשייה הבלתי נגמרת שלכם באתר. זו תעודת כבוד לכם ופרי של מאמץ גדול, אהבת הדבר והנושא, ואמונה בדרך שבחרתם, איתה אתם מוליכים חוויית ביקור יוצאת מגדר הרגיל.
המפגש השנתי, התצוגה החדשה בהאנגר השני, תצוגת הקטרים ותערוכת התמונות העבירו במבקר תחושת עומק והנאה מרובה.
זו תוצאה של עבודת נמלים יסודית ומורכבת וצוות המוזיאון עמד במטלות ובהכנה המדוקדקת באופן ראוי מעורר הערכה רבה.
על כל אלה ועוד, על הצפוי לנו בהמשך ברכות ותודות מקרב לב.
אשמח באם תמסרי רוח הדברים לכל מי שנתן יד וסייע.
בברכה,
עמרי שלמון – מנכ"ל מועצה לשימור אתרי מורשת ישראל
הפרה, החלב והסינים // שמרית ספקטור
בשבוע הבא יחול חג שבועות. בחג נהוג לאכול מוצרי חלב רבים.
בתרבות הישראלית אוכלים כל יום כמות גדולה של מוצרי חלב: קורנפלקס עם חלב, סנדוויץ' עם גבינה לבנה/קוטג', טוסט עם גבינה צהובה, קפה עם חלב ועוד.
הישראלים צורכים חלב לאורך כל השנה: גם בקיץ כשחם וגם בחורף כשקר- מוציאים מעדן קר או מילקי מהמקרר ואוכלים בתאבון.
הפרסומות גם הן מעודדות צריכה זאת על ידי קריאה לצרוך לפחות שלוש פעמים ביום מוצרי חלב.
הדרישה למוצרי חלב גדולה מאוד, ולכן גם האריזות שלהן גדולות: ניתן למצוא קופסא של גבינה לבנה במשקל 1 ק"ג, וקרטון חלב של 2 ליטר, או קרטון שוקו של 1 ליטר!
ומה אומרת על כך הרפואה הסינית?
קודם כל, בואו נשבור את המיתוס הקובע ש: "הסינים אומרים שמוצרי חלב לא בריאים".
הסינים לא אמרו זאת: אנשים מהמערב הלבישו זאת על הסינים כדי לבסס כל מני טענות שלהם.
כשהייתי בסופר בסין ראיתי שלל מוצרי חלב: גבינות, חלב, מעדנים ועוד.
מזה למדתי בעיקר, שמוצרי החלב בארץ הרבה יותר טעימים ...
אז מה כן אומרת הרפואה הסינית על החלב?
קודם כל, הרפואה הסינית מדברת על איזון באוכל בכלל.
כלומר, ניתן לצרוך מוצרי חלב אבל לא להגזים בצריכה שלהם.
בנוסף, בספרות הסינית העתיקה נכתב, שמי שרוצה להגיע לגיל מופלג בעודו בריא וחזק, צריך לחיות תוך כדי הקשבה לטבע.
והם מפרטים: בחורף כדאי לאכול אוכל חם יותר אנרגטית ובקיץ לאכול אוכל קר יותר אנרגטית.
ובמילים פשוטות: בחורף רצוי להעדיף אוכל שעבר חימום כמו: בישול, אידוי, הקפצה או אפייה, ולכן בחורף יש לצרוך מעט מוצרי חלב.
בעוד שבקיץ ניתן לאכול יותר אוכל טרי כמו פירות, ירקות וגם מוצרי חלב- אבל לא להגזים בצריכתם.
בטח תשאלו אותי: ומה נמרח על הלחם אם לא נמרח גבינה?
אז ישנן אפשרויות רבות: ממרח עגבניות, ממרח זיתים, ממרח טופו, ממרח פסטו, ממרח שעועית ועוד.
מצורף דף עם ממרחים מאוד טעימים שקיבלתי ממורתי לתזונה סינית.
טעים ומומלץ להכין בבית!
אני מאחלת לכל בית עין שמר חג שבועות שמח
ממרח אזוקי
אזוקי זו קיטניה קטנה בצבע אדום עמוק. יש בה אחוזי שומן נמוכים והיא עשירה בסידן ובאשלגן. יתרונות: חיזוק כליות, מניע סטג. משתנת. ניתן לרכוש אזוקי אורגני בדוכן גן שמואל.
להשרות חצי כוס אזוקי ל3-4 שעות
לבשל עד שמתרכך
לבלנדר עם:
1 כף טחינה גולמית מלאה+לימון
פטרוזליה+בצל ושום מטוגן
מלח+כמון
אפשר להוסיף עגבניות מיובשות בשמן זית, ורבע עגבניה טרייה
ממרח שעועית שחורה
יתרונות: מחזק יאנג הכליות מחמם
להשרות חצי כוס שעועית ליממה
לבשל כ1.5-1 שעות ולהשאיר את השעועית במים החמים ואח"כ שוב לבשל חצי שעה.
לבלנדר שעועית עם:
בצל ושום מטוגן
6-8 עגבניות מיובשות בשמן זית + רבע עגבניה טרייה
כפית שמן זית
פטרוזיליה
מלח +פלפל
אפשר להוסיף כמון/ חווי'ג למרק.
פט או מט – העיקר שניקח אליפות
בימים אלה, באיזור הדמדומים של אור הזרקורים, מתנהלת מלחמת בני אור בבני חושך: גלפנד נגד אנאנד. או אם תרצו, תת היבשת ההודית נגד האימפריה המזרח תיכונית הישראלית.
פניתי למומחה המקומי בתחום – עידו ספקטור - להאיר את עינינו במהלכי הקרב וסיכויי הניצחון במלחמה (למרות שלא ברור מה אמורים לעשות הצופים בשידור חי, בזמן שהשחקנים חושבים? ...)
_________
אליפות העולם בשחמט 2012 הינה סדרה של משחקים בין האלוף הנוכחי - וישוואנתן אנאנד מהודו (42), לבין רב האמן - בוריס גלפנד מישראל (43). סדרת המשחקים החלה ב- 10 למאי וצפויה להימשך 20 ותכלול 12 משחקים עם אפשרות לשובר שוויון, אם יהיה בכך צורך.
המשחקים מתקיימים בגלריית טרטיאקוב במוסקבה ויכריעו מי יהיה אלוף העולם בשחמט. הטורניר מנוהל על ידי פיד"ה ולמנצח מובטח פרס כספי נכבד.
השחקן המגן על תואר אלוף העולם הינו אנאנד, המחזיק בתואר משנת 2007. הוא הגן בהצלחה על תוארו בטורניר אליפות העולם בשחמט 2010, לאחר שניצח את הרב אמן וסלין טופאלוב 6.5-5.5.
המתמודד הישראלי על התואר, בוריס גלפנד, זכה בטורניר המועמדים לשנת 2011 ובכך זכה להזדמנות להתמודד על התואר.
המשחקים הם במתכונת של משחק ליום. אחרי שני משחקים יש יום מנוחה.
עד לכתיבת הדו"ח הזה, שלושת המשחקים הראשונים הסתיימו בתיקו ו ...... .
שני המשחקים הראשונים היו די קצרים, עם הסכמה לתיקו לפי שיקול המתחרים. אפשר לראות זאת כחימום.
כדאי לציין שהישראלי מתמחה בדו קרב אחד על אחד ופחות בולט בטורנירים עם שחקנים רבים. זה נותן לו יתרון מסוים.
ההודי ממוקם במקום 4 בדירוג העולמי עם 2791 נקודות. הישראלי מדורג במקום ה-20 עם 2727 נקודות.
מאוד אשמח אם תוכל להוסיף כמה מילים אישיות על המשחקים
- האם האם מתעלים לרמת שחמט גבוהה?
- שיחקת את המשחקים. האם היו מהלכים מפתיעים או חדשניים של אחד המתחרים?
- איך נראה כל אחד מהמתחרים: מתוח, עצבני, נינוח ורגוע.
- האם הם עומדים בצפיות כשני שחקני השחמט הטובים בעולם?
ניתן לעקוב אחרי הקרבות באינטרנט
ממש"א
דרוש/ה אחראי/ת טלפונים ניידים
דרישות התפקיד:
· נתינת שרות חברים
· קשר עם חברת סלקום
· הכרת החוזה
· מעקב אחר חיובים מסלקום
· טיפול בחיובי החברים
· זמינות לחברים / לסלקום
· תודעת שרות גבוהה
התפקיד הוא חלקי, אך דורש זמינות רבה לחברים.
ניתן לפנות לעידן יגודה עד ה – 23/5/12
פותחים שבת
השבוע: ירושלים בשירים, על פרשת "בחוקֹתי" – סיגל דקל.
---------------------------------
הדובר בקבלת השבת האחרונה שהוקדשה לל"ג בעומר היה חופי שדיבר על דמותו ותורתו של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י). בתחילה פירש את מרכיבי שמו ואמר שכל הפירושים מתחברים היטב למהותו של האיש שהיה מאבות התורה שבע"פ, התורה הנסתרת והזוהר.
סיפור חיי הרשב"י בקצרה: היה תלמידו של רבי עקיבא, ברח עם בנו למערה מפחד השלטון הרומי שגזר עליו מיתה. במערה חיו במשך 12 שנה והתמידו בלימוד התורה.
שנות הלימוד הרבות מילאו את האב ובנו אנרגיה רוחנית ופיסית עצומה, וכשיצאו החוצה וראו אנשים עובדים בשדה ומבטלים זמנם בעבודה גשמית, רשף מבטם אש ושרף את האנשים. הם נצטוו לשוב מיד למערה לשנה נוספת. כשיצאו פגשו אדם שהביא לכבוד שבת ענפי הדס, וכך נוכחו לדעת עד כמה חשובות המצוות לישראל ונחה דעתם.
היו לרשב"י תלמידים רבים ואיתם פיתח את תורתו שהמרכיב העיקרי בה היה "הלוך אחר המחשבה", כלומר, לא רק קיום המצווה חשוב, אלא יש להבין את מהותה ואת המסתתר מאחוריה. מסופר שביום האחרון לפני מותו אסף את תלמידיו וגילה להם את הסודות הטמונים בזוהר ובתורה הרוחנית. כל אותה עת, אור גדול זרח ממנו... לזכר אור זה מדליקים מדי שנה מדורות בל"ג בעומר.
לסיום אמר חופי שתורת הרשב"י מעלה את לימוד התורה על נֵס, ומזלזלת בעמל הכפיים. הרשב"י הוא למעשה האב הרוחני של מה שקורה לנו היום בעולם החרדי השואף שלומדי התורה יעסקו רק בלימוד התורה ולא בעבודה ובמלאכה.
תודות לחופי על דבריו עתירי התוֹבָנה והעניין, ולנועם גבע על נגינתו היפה. ענה
ב
כשהגענו לעין שמר ב-1953, לצד כל קשיי הקליטה נאלצה גניה להתמודד עם מכה נוספת: הקיבוץ דמה למחנה. עצם היותו מתחם מתוחם, וכן הקיטור במטבח, הפונקציה שנקראת מחסן בגדים, הנסיעות במשאית ועוד בעמידה - כל אלה העלו אסוציאציות ישירות לחיי המחנה. ומעל לכל – הפרדת הילדים מההורים. זה כבר היה הרבה יותר מדי. מה גם שהיא עצמה נאלצה לקיים הפרדה זו ולמסור לקולקטיב את בתה בת השש ואת התינוקת בת חצי השנה בלבד, שהן כל עולמה, שהן דגל הניצחון שלה, שמהן היא שואבת כוחות ולומדת להפנות מבט קדימה ולא לאחור. מעולם, מעולם לא שיתפה גניה שום חבר קיבוץ בקושי העצום הזה, לחיות כאן ולהיזרק לשם בכל עת שהיא עומדת מול ישות קיבוצית שמדמה את ה"שם".
אבל דווקא גניה עם כוחות העל שלה, עם תעצומות הנפש, עם פילוסופיית החיים החכמה שלה, עם כושר ההסתגלות שלה, דווקא היא שכל-כך התנגדה לקיבוץ, למדה להיות קיבוצניקית, ולא זכריה. זכריה, שהוביל את כל המהלך - התרסק. שום דבר לא תאם את החזון האוטופי שלו.
גניה התאימה את עצמה לחיי קיבוץ ולדרישותיו, אך לא עמדה מנגד וכשהייתה לה ביקורת היא הטיחה אותה. היא התקוממה נגד עוולות, נגד אי צדק ונגד שרירותיות. פעלה ועשתה ככל יכולתה לטובת מי שנזקק או נפגע או הוחלש.
גניה הייתה מלכת הבסדריות. בסדר לא כדי לרצות ולא על מנת לקבל פרס. בסדר כי צריך להיות בסדר והעולם צריך להיות בסדר.
כשגניה התאלמנה, לחמי עוד לא מלאו שנתיים. נאמר לה אז שבתור אלמנה, שאין לה למי להשאיר ילד רך כל כך , היא פטורה מתורניות ערב במטבח. אבל צריך, כאמור, להיות בסדר ואסור ליהנות מפריבילגיות ואסור להיות יוצא דופן, והיא מילאה את התורניות.
בכל מקום שבו עבדה, היא קיבלה על עצמה את המרות המתחייבת, אך מעולם, מעולם לא פעלה בעיוורון או באוטומטיות. היא בעטה בפורמאליות, היא צפצפה על החלטות מטומטמות וחסרות הגיון.
כשאפשר לעשות טוב יותר, כשאפשר לשמח מישהו, למה להיות רובוט ולהיצמד לתקנונים נוקשים ומרושעים?
כך למשל יישמה זאת, כשעבדה כמטפלת בחברת הילדים, והגנה כמעט בגופה על ילדים שנפגעו או הושפלו ע"י המחנכת. כשעבדה תקופה מסוימת בבישולי הדיאטה, דאגה למנות מזינות ומבריאות למי שהיה זקוק לכך, גם אם לא נכלל ברשימה הסגורה של זכאי הדיאטה.
כשהגיעה לעבוד בחדר האוכל של התעשייה גילתה, שהושרשו שם הטבות שמגיעות לחברי קיבוץ ולא לעובדים השכירים. חיש קל הנהיגה שוויון מלא בין שתי הקבוצות. ועוד כהנה וכהנה.
גולת הכותרת עבורה, משלל עבודותיה ותפקידיה בקיבוץ, הייתה ריכוז ועדת הבריאות. היא הביאה רוח חדשה לתפקיד ומילאה אותו בכל כך הרבה אנושיות, אהבה, חמלה, מקצועיות ויעילות, מבלי לכופף את הגבולות המחייבים. היא פתרה בעיות ברוח טובה ותמיד בהליכה לקראת הפונה. סמכויות התפקיד לא שינו את עורה.
אחד הדברים היפים שהנהיגה, היה סבב של חברים, שישבו ליד מיטותיהם של חברים המאושפזים בבתי חולים.
השנים, שבהן מילאה גניה את התפקיד, היו שנים מאושרות עבורה.
חבל, חבל שלא היו לה הזדמנויות לעוד תפקידים מעין זה, שכל כך התאימו לה ושגם לקוחותיה היו יוצאים נשכרים.
גניה המשיכה ועבדה הרבה מעבר לגיל הפנסיה, עד שנאלצה לעבור ניתוח בשל שבר בירך.
היא התגברה על הניתוח בצורה מופתית ,וגם כשלאחריו הייתה סדרה של פגיעות בריאותיות
היא נלחמה ולא נכנעה. היא נאחזה בחיים בכל מצב ולא ויתרה. אחרי שכל כך הרבה פעמים צחקה למוות בפנים, כמעט והשתכנענו שהיא חסינה בפניו.
ועכשיו אני פונה אליך, אמא גניה,
אני לא יודעת אם מספיק אמרנו לך כמה את יקרה לנו, כמה ייחודית ומופלאה את בעינינו וכמה אנו אוהבים אותך. ולא רק אנחנו אהבנו אותך. את היית אהובה על כולם. בכל סביבה ובכל קהל הטבעת את חותמך והתנחלת בלבבות.
אני מקווה שאת עצמך ידעת כמה ממי שאנחנו – עוצב ונטבע בנו דרכך.
בימי הזיכרון לשואה ולגבורה, כשהיית מספרת את סיפורך לילדי חברת הילדים, ידעת בחוש פדגוגי מופלא, איך לא להטיל על כתפיהם את הכובד ואימת הסיפור, ותמיד סיימת במשפט: "אתם רואים, ילדים, אני ניצחתי את הגרמנים".
את ניצחת. ניצחת בצורה מזהרת כל ניסיון שהחיים העמידו בפנייך, ולו גם הקשה ביותר.
אם יש שכר בעולם הבא, את מכולם ראויה לו.
אנחנו מבטיחים לך, שתמשיכי לחיות בליבנו לעד. גם את ציידת אותנו בצידת חיים שתלווה ותשמש אותנו.
שלך באהבה עזה,
ילדייך – יפה, ציפי וחמי
חתנך – חגי וכלתך – רקפת
נכדייך – מירב ובן זוגה טל, אביתר ובת זוגו נופר, יותם, שחר, יונתן, אורי ואבשלום
נינייך – נעמה, עמרי, אוריה ואיתמר.
נוחי על משכבך בשלום.
למה עומדות דמעות בעיני והלב שלי דופק כאלו רצה לצאת מסוגרו כשאני כותב לך, גניה אהובה, את המלים האחרונות האלה?
אולי מפני שהיית לי חברה טובה מאין כמוה, כזאת שכל מפגש עמה נשא בתוכו ניחוח של חג – שביטויו בעיניים מאירות (גם בעיתות מצוקה), חיבוק חם ומלים מתוקות היוצאות מן הלב.
אולי משום שהיית עבורי דמות מופת, שלא ידעה שהיא כזאת ולא עשתה במופתיותה מעולם קרדום לחפור בו – ועל כך חשתי כלפיך רגש שאינני מרבה לחוש: רגש של הערצה.
אולי מכיוון שחיזקת בי את ה"אף על פי כן ולמרות הכל" וקוששת לי עצים שהזינו בתוכי את לפיד האמונה באדם – דווקא כמי שסבלה מנחת זרועו של הרשע האנושי יותר מכולנו, אולם ידעה לעלות מנבכי התהום אל פסגת החיוניות והאופטימיות. או במלים שלך: "מרגישה מצוין שחבל על הזמן".
היית עבורי אחד מפלאי עולם – על אפו וחמתו של העולם; פרח בנזר הבריאה שבגדה בך – ורק בזכות שכמותך היא עדיין ראויה לשמה ולכבודה; לב שבור שאין שלם ממנו – והוא משלים בשלמי תודה וכל נתיבותיו שלום.
ואולי אני בוכה עליך עכשיו, מעבר לכל הסיבות שאני יודע לומר ושאינני יודע, כי פשוט אהבתי אותך – חרף הבדלי הגיל, והמוצא, וניסיון החיים ומעגלי הקיום, נקשרו נשמותינו בקשר בל ינתק. והקשר הזה בעינו עומד וגם ימשיך לעמוד, למרות שלא נתראה עוד – כי את האהבה הזו, שלצדה חברות והערצה ופליאה נפעמת, אקח עמי כצידה יקרה לדרך שתאיר ותנחם אותי במבוכי חיי.
קובי גרוסמן
ג נ י ה
כשהציעו לה להצטרף ללוחמי גיטו ווארשה בבונקר, סירבה. כי אמא שלה ציוותה עליה להישאר בחיים. לפחות היא, האחרונה מכל המשפחה. עליך הוטל לנסות להישאר, אמרה לה אמא שלה.
גניה, שיצאה מהתופת והאש וכל החיים עד שלשום בצהרים, הייתה האיש הכי אופטימי שהכרנו בכלל.
תמיד האמירה: יהיה טוב, זין גזונט.
אשה קטנה. גדולה. ענקית.
כשהייתי נער במוסד, עבדתי עם זכריה ז"ל, בפרדס. ושוב פקד את גניה אסון. ולמרות כל מה שקרה, מאז אותם ימים, ואחרי שחזרנו מהצבא והמלחמות, משתקפת גניה מעודדת את כולם, "יהיה שלום", ועוברת לנגד העיניים כדמות האופטימית, החמה. אפופה הילה של תקווה. הולכת מתנדנדת, עם המנשקה, ההומור, החכמה היידישאית והצחוק המתגלגל אל מישהו חולה שצריך לעודד ולעזור.
את הרוח הזו העבירה לכל חבריה וידידיה שסבבו אותה. אני מרגיש כאילו אני מדבר גם בשמם ואומר לך שלום. בין האיקליפטוסים שגם הם מצדיעים לך עכשיו, ואומרים הללויה לחיים עשירים ולאופטימיות שהצמחת על מדרכות עין שמר וגינותיה.
נפרדת ללא כאבים. בבית דורות, ליד חדר האוכל שכל כך אהבת לאכול בו, בשולחן השני ממזרח.
כך נפרדים מצדיקה, מאשה גאה, לוחמת ובונה לעצמה באצבעותיה הקטנות את שביל החיים עם פס של אור.
מתוך העשן, מהמנהרה הנוראה שממנה יצאת והופעת למרחבי החיים, בנית משפחה, בישראל, בקיבוץ, וסביבך כל כך הרבה אנשים פשוטים שאהבת ועודדת בכל מפגש, בכל יום, בכל מדרכה ושביל.
גניוש קטנה. קורנת. מעניקה. מלאת תקווה תמיד.
שלום ואהבה ונשיקה.
אביטל גבע
לגניה, עם מותה
גניה, את מאלה שנשארו אחרי המלחמה להפשיל שרוולים ולבנות את הגשרים מחדש. באופן מופלא הצלחת גם לחיות את השבר וההרס וגם את החיים החדשים. היה לי הכבוד להיות חלק מהחיים החדשים. ללמוד מקרוב איך את יוצרת את השילוב הזה. איך את משלבת ריאליזם נוקב עם אופטימיות, איך את רואה את האנשים בדיוק כמו שהם, אבל גם סולחת להם על כך שהם כאלה.
מלבד במקום שבו אסור לסלוח. ואותו זוכרים תמיד.
גניה, את האדם האמיץ ביותר שפגשתי בחיי, ואת סיפורי הגבורה שלך לא אשכח לעולם. איך רצת לבית חרושת בוער כדי להוציא ממנו שימורים לכל המשפחה, איך במיידנק, כשאחד הסדיסטים שאל, מי רוצה לקבל מכות תמורת נעליים, התנדבת, ואחרי חמישים הצלפות שכמעט הכריעו אותך ארצה, התרוממת, ועם הנעליים על הכתף צעדת בראש מורם חזרה לצריף. את הראש שלך אף אחד לא הצליח לכופף.
בשנה האחרונה נפרדת מאיתנו לאט לאט, כל פעם קצת, כאילו את מנסה להרגיל אותנו לחיים בלעדייך. אנחנו נמשיך לחיות בלעדייך אבל עם כל מה שאת משאירה לנו – ההערות השנונות, אמרות הכנף שנשמעות יותר טוב באידיש, היכולת הבלתי נדלית להתלוצץ עם רופאייך.
לפני שנסעתי עם שחר לפולין בשנה שעברה, סיפרת לנו הרבה על שנות המלחמה, אבל כשחיפשת איזה משפט לסכם את הסיפור, הבאת לנו משום מקום את הסיכום הזה: אני כמו דנה אינטרנשיונל, אני ניצחתי! נפלתי, נכשלתי אבל קמתי.
והניצחון שלך היה יותר מכל יפה וציפי וחמי, וגם אנחנו שהסתפחנו למשפחה ונהיינו חלק ממנה, וילדינו ונכדינו, תמיד דאגת לומר לנו, ושנדע שאנחנו הניצחון שלך.
ביום שישי האחרון עוד שרת בשארית הכוח את המנון הפרטיזנים, רק בשביל להגיע לשורה האחרונה האהובה עליך – ומצעדנו עוד ירעים אנחנו פה.
ואנחנו באמת כולנו פה, ואת באמת ניצחת.
רקפת
על תופעת ההשתמטות: כל אחד ודעותיו, אני אישית ממליץ בחום על השירות הצבאי מכיוון שזו חוויה בונה ומתקנת.
מי שלא מעוניין לשרת שיהיה לו בהצלחה.
מי שלא מעוניין לשרת שיהיה לו בהצלחה.
הקשר עם הקיבוץ בתקופת השירות? תמיד נחמד לראות התעניינות ולשמוע שאלות מצד ועדת קשר וצעירים.
המשך המסלול המחכה לך בצבא: בינתיים לימודים אולי קבע אולי קצונה בקבע... מי יודע.
איחולים וברכות למדינה: בריאות ועושר, ושלא נדע מצרות ☺.
ביום שאחרי: מתכנן טיול חוצה אירופה על אופנועים עם חברים.
לחיילינו המשרתים בכל פינה במדינה בכל חייל ובכל תפקיד
אוהבים אתכם, דואגים לכם
ומחכים שתחזרו הביתה
בריאים ושלמים בגופכם ובנפשכם
בית עין שמר
עניין לציבור
מזל טוב לסימה וגיורא ריפתין
להולדת הנין (החמישי!) – אלון
נכד לתמר ודני
ברכות לכל המשפחה
דחוף מהחלבייה: לקראת שבועות אנחנו מחפשות עובד/ת לחודש מאי במשרה מלאה. מתנדבים מוזמנים לפנות אל גלי
מכירה מיוחדת:
חזיות ולבני נשים של החברות המובילות
ביום ראשון 29.4.12 בשעות: 16:00-18:00 במחסן הבגדים
מי שמע מי יודע:
נוגה שורר מבקשת לדעת, האם מישהו קיבל או לקח את מטול השקפים ושכח להחזיר? היא תשמח לקבלו חזרה
מפגש חברתי וחנוכת מוזיאון הטרקטורים:
ביום ד' 9.5.12 בשעה 16:00 יתקיים מפגש בנושא "מיכון חקלאי וחנוכת מוזיאון הטרקטורים החדש" ליד סדנת שועלי.
פרטים על התכנית – יפורסמו. בינתיים, סמנו ביומנים.
עדכונים מועדת תכנון // יובל בן מיור
בימים אלו נראות יותר ויותר מכוניות חדשות ברחבי המשק ולהערכתי אנו רק בתחילתו של תהליך.
לכן חברים, אנא מכם הקפידו לחנות במגרשי החניה שאושרו בוועדת תכנון והנהלת הקהילה. עוד כמה מטר הליכה עושים את כל ההבדל בין התנהלות תחבורתית אחראית ובטוחה לבין פריצת כל המסגרות. גם הנהגים שבאים מבחוץ מתייחסים אחרת לקיבוץ מסודר. יש לזכור כי אלמנט החינוך של כל אחד ואחד מאתנו הוא הגורם מספר אחד להגברת הבטיחות של כולנו. בנוסף, צוות הנוי יוצא מגדרו לשמור על הניקיון והיופי בקיבוץ, אבל כל זה לא יעזור אם עולים על הדשא פעם ועוד פעם להחנות מכוניות .
אני רוצה לחזור ולעדכן על מיקום מגרשי החניה, כפי שאושרו לאחרונה:
שכונת החממה: מצפון/מערב למבנהRDP ליד משק החי; מול מרים שנפלד, ובכניסה המזרחית ליד המקלט מיד אחרי הקרוונים.
בשכונת המרכז: מול החדר של עלוית מרקם.
קוטג'ים: החניה המרכזית ליד ח"א.
לוינסון מערב: לאורך הגדר של המוסד, (הקפידו שלא לחסום את שער הכניסה למוסד); בין אילן בורלס לדירתה של ג'ין סדווין; מקום חניה לרכב אחד על משטח הבטון מול עליזה לוי.
לויסון מזרח: במגרש החדש ליד דירת הדסה ואלי רוטמן.
השכונה האמריקאית: בכניסה לשכונה מול יפעת וערן אפל; ליד הנגרייה הישנה. ובבקשה, השאירו את הכביש פנוי.
כמו כן מגרשים המרוחקים קצת יותר ממגורי חברים:
ליד החממה, המגרש בכניסה למבני החינוך ליד הדרן, המגרש ליד המוסך.
בעתיד, לאחר סיום סלילת כביש הכניסה הדרומי והעברת התנועה לקיבוץ וממנו, נעדכן גם את מגרשי החניה ליד מוזיאון החצר.
ולבסוף- נושא התחבורה והחניות יגיע לדיון בשיחת קיבוץ עם המלצות מסודרות של יועץ תחבורה, שמקצועו להציע מהלך משולב ובטוח של כלי רכב והולכי רגל.
הבהרה: לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה: חברים השותלים עצים או שיחים בניסיון "לתפוס שטח" כדי להשפיע על גבולות המגרש האישי שיוקצה להם בעתיד.
אנחנו מבקשים להבהיר, שעצים או שיחים הנשתלים, לא קובעים ולא יקבעו בעתיד בשום צורה את גודל המגרש שיוקצה לכל משפחה או יחידת דיור. נטיעת עצים או שיחים לא תשפיע בשום אופן על קביעת גבולות הפרצלציה כאשר נגיע לשלב המעשי.
לכן, אנא הימנעו מנקיטת צעדים או פעולות שעלולים להגביר את המתח בין שכנים או בין החבר/ה למוסדות ולועדת תכנון.
בשלב זה אין לנו תשובות ברורות, כי הנושא עדיין בדיונים ויתברר בחודשים הקרובים. אנא תאזרו בסבלנות וסובלנות הדדית – ואנו נשתדל לפעול במלוא ההגינות כפי שפעלנו עד היום.
לטל, אסנת וחברים
לנו, עובדי החוץ, יש יתרון. יש לנו קלף חזק ביד: תלוש המשכורת. כמה ספרות מפרידות בינינו לבין שאר החברים, וזה מספר חשבון הבנק. ההחלטות שלא נראות לנו, מצוקה כלכלית שמישהו מבני משפחתנו נקלע אליו – לנו אין בעיה!. אומרים למנהל לשנות את מספר הבנק בתלוש והמשכורת נכנסת לחשבון שלנו ולא לקיבוץ.
לנו יש פנסיה מהעבודה, שצריכה עד סוף שנת 2011 לעבור לקיבוץ – ושוב הכוח הוא אצלנו: לא נרצה לא נחתום, לא נעביר.
האם הציבור מודע להבדלים האלה?
בקיבוץ שאנו ואתם בחרתם לחיות בו, יש חוקים והחלטות שנקבעו ע"י רוב בקלפי, ומחייבות את כולנו. גם את אלה שההחלטות לא נראות להם. זו דרכנו הקיבוצית. מי שדרך זו לא נראית לו – עזב אותנו.
הייתי חברה בהנהלת הקהילה. "המשטרה" כפי שאתם מכנים אותה. האם אתם יודעים איזו תחושה כבדה זו להיות שוטרת במשטרה? מניסיוני האישי אני יכולה לבשר לכם שזה עונג מפוקפק למדי.
כדי להפסיק את פעילות "המשטרה", נתנהג כולנו בהתאם להחלטות ולכולנו יהיה יותר טוב לחיות בביתנו הקיבוצי.
שוטרת בעבר ועובדת חוץ בהווה – אסתר אפשטיין
עוד בנושא קנס על אי העברת המשכורת דרך הקיבוץ // צביה ויסברג
ערב ההצבעה בנושא, חולק מכתב לתאי החברים החתום על ידי טל ואסנת אדר וקבוצת חברים ובו האשמות כבדות כלפי ממלאי התפקידים המרכזיים בקיבוץ. בחרנו את ממלאי התפקידים שלנו, על מנת שישמרו על האינטרסים של כולנו כקהילה וכיחידים. אנו מצפים שינהלו את עניינינו בצורה המיטבית.
האם אפשר להציג את ממלאי התפקידים, כמשתמע מהמכתב הנ"ל, כחבורה של אנשים שהכוח עלה להם לראש ובאמצעים של "מאחז עיניים" כל מטרתם להציק לחברים ולשלוח יד לכיסם?
אין מקום בעלון להיכנס להסברים מקצועיים, אבל אשמח לעשות זאת באופן אישי למי שיפנה אלי.
פותחים שבת
השבוע נשיר "שירי אֶרֶץ", על פרשת "אחרי מות קדושים" אבישי גרוסמן.
שתי דוברות עסקו לפני שבועיים ב"אביב": צילה ליס שדיברה על יצירתו של האמן האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי– "האביב". היא סיפרה מעט על האמן, והסבירה את המשמעויות הסמליות של הדמויות ביצירה. אמרה שזוהי אלגוריה מיתולוגית עם נגיעות נוצריות על בואו של האביב לגנה של וֶנוּס. לסיום ציינה שהיצירה נמצאת היום בגלריה "אופיצי" בפירנצה, והדגישה שמי שמגיע לשם חייב לראות את האורגינל שלה, כי הוא יפה להפליא.
עדה גבע דיברה על מהות המושג "אביב" במקרא ובעולמם של חז"ל. במקרא, אביב הוא שם תואר לצמחיה רעננה, ירוקה ופורחת, לקראת הבשלתה, וזו משמעות הביטוי "אל גינת אגוז ירדתי לראות בְּאִבֵּי הנחל": אלו הם השיחים הירוקים והרעננים שליד הנחל. וכך גם באשר לשעורה, עליה להיות במצב "אביב" לקראת קורבן העומר, ומשמעו שלא יקצרו את התבואה טרם זמנה, אלא כשהיא ירוקה ורעננה. בהשאלה, עבר המושג לתאר את חודש האביב, ומשם לעונת האביב ולשיר השירים הנחשב לשירת האביב שבו הטבע כולו פריחה וצבע, וניחוחותיהם סוחפים בחגיגתם גם את בני האדם.
שירי האהבה של שיר השירים הינם למעשה שירי אהבה בלתי ממומשת, אלה הם שירי חיזור שלפני מפגש הדודים, וכדברי ד"ר מיכה גודמן זוהי שירת השתוקקות. זוהי מגילה שונה, מלאת תום וחיוניות, שאין בה תוכחות, חוקים, הלכות, ועונשים, וכמוה כל חגי ישראל, וקבלות השבת, שנועדו לסמן גבול לימי החולין ולשמור שלא יאטם ליבנו ליופי שסביבנו ולא נחדל מלהשתוקק.
לצילה ועדה רוב תודות על דבריהן הנאים והמאלפים, כל אחת בתחומה היא.
אורי שפירא דיבר על פרשת "תזריע-מצורע", סיפר שהפרשה העוסקת בטומאה וטהרה עוררה בו התנגדות. הלין שהתקופה היפה בחיי היולדת נתפסת בפרשה כטומאה. כשאין ביכולת כותבי התנ"ך להסביר תופעות שונות, הן מוכרזות כטמאות. דיבר על גדולתו של הרמב"ם שאמר שעל האדם מוטל לנסות להבין וללמוד עוד ועוד, ולא לדבוק באמונות שווא. כמו כן תהה מדוע תקופת הטומאה ארוכה יותר אחרי לידת בת מאשר אחרי לידת בן?
בהמשך דיבר על טומאת הצרעת. החולה בצרעת נחשב טמא, וחי מחוץ למחנה, בדד בשדה...
סיים בשאלה: למרות שיש הצדקה מסוימת למניעת מגֵפות, האם נוכל לקבל שמי שהטבע כה התאכזר אליו יסבול בנידוי ובטומאה גם מידי אדם? תודות לאורי על הדרשה היפה. ענה