חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 13 (2013) (5917) ב אייר תשע"ג


יום העצמאות ה - 65
 למדינת ישראל

יום ראשון ד' באייר תשע"ג 14.4.13
ט ק ס   ה ז י כ ר ו ן
באנדרטה ב"בית הבנים" בשעה 20:00
הציבור מוזמן להניח פרחים בפינות הזיכרון ברחבי הקיבוץ.
חדר הזיכרון פתוח לקהל.
יום שני ה' באייר תשע"ג 15.4.13
בשעה 11:00- עם הצפירה,
טקס בבית הקברות
הציבור מוזמן להניח פרחים על קברי הנופלים
הפנינג יום העצמאות לכל המשפחה
יום שלישי
ו' באייר תשע"ג 16.4.13
בשעות 13:00-10:00
בגן יוסי
ערב יום העצמאות
יום שני
ה' באייר תשע"ג 15.4.13
הטקס לא יתקיים השנה
החלטה חד פעמית עקב האירועים הבאים:
הדלקת המשואות בהר הרצל בהשתתפות חברנו רן חדוותי
"עצמאות 65 למדינת ישראל" קהילת מנשה חוגגת ובגדול,
ערב המוקדש לשירי להקות צבאיות בשירה, בריקוד ובסרטונים מדליקים של "פופקורן הפקות". "עוד לא תמו כל פלאייך" בהשתתפות ילדים רבים מעין שמר,
החל מהשעה 20:15 בקריית החינוך מנשה
הפנינג יום העצמאות לכל המשפחה:

יום שלישי
ו' באייר תשע"ג 16.4.13
בתכנית:
בשעה 10:00 התכנסות בגן יוסי וקישוטי אופניים
בשעה 11:00 טקס הסרת הלוט לשלט מיוחד שיוצב קבוע במגרש הספורט אשר מספר את סיפור המשחק ההיסטורי בין הפועל עין שמר לגלאסטאריי הטורקית ב-1960.
הטקס יערך מול קיר הטריבונה הצפוני (ליד העמדה)
יישאו דברים בטקס: אורי אפק, מנו אלון, אביטל גבע, מיכה מילשטיין,  דוד בן אשר ועוזי  מור.
מיד לאחר הטקס יתקיים טיול אופניים
בשעה 12:30 פיקניק המוני על הדשא, כאשר כל משפחה מביאה לה את המאכלים האהובים עליה. עלינו: לחמנייה עם נקניקיה כולל תוספות ולקינוח ארטיק.   צפו להפתעות...!
נזכור את חברינו
בנינו ובנותינו
דב הנדל - נרצח בחצר הישנה בעין שמר - 1938
דוד שניידר - נרצח בחצר הישנה בעין שמר -  1938
יצחק פרלברג - נפטר בעת שירותו בצבא הבריטי - 1942
מקי שטיינברג - נפטר ממחלה בעת שירותו בפלמ"ח - 1943
אלימלך שטרקמן - נהרג במצור על גבעת חיים - כ"א בכסלו  1945
ישראל שטרק - נהרג כפלמחניק, בדרך לירושלים - 1948
אמנון חרודי - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
חנן בוך - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
יוסי ניידס - נפל במלחמת יום כיפור ברמת הגולן - 1973
אבשלום בן יהודה - נפל במבצע ליטני - 1978
יפתח מור - נהרג בתאונת אימוני טייס - 1987
מיה סגולי - נהרגה בתאונה בעת שירותה הצבאי - 1989
צבי מור - נפטר ממחלה כתוצאה משירותו הצבאי - 1999
לואיס גורן - נהרג בתאונה בעת שירותו במשמר הגבול  - 2001
י ה י   ז כ ר ם   ב ר ו ך
חידון נושא פרסים ליום העצמאות
לפניכם 10 תמונות של דמויות (5 נשים ו5 גברים) הקשורות ליהדות, לתרבות  ולהיסטוריה של מדינת  ישראל. עליכם לזהות את הדמיות, לכתוב ליד כל תמונה את שם הדמות, לכתוב את שמכם ולשים את הדפים הפתורים בתא הדואר של העלון עד יום שישי, 19.4.13 בשעה 13:00. בין כל הפותרים נכון תיערך הגרלה, והמשפחה שתעלה בהגרלה תזכה בפרס וכמו-כן שמה יפורסם בעלון הבא. שימו לב: כל משפחה יכולה למלא רק פעם אחת. בהצלחה!!!
שיחה עם גיל עַמֵל מנהל הנהלת חשבונות לרגל כניסתו לתפקיד//      ראיינה עינת תומר

גיל עמל עבד בעין שמר 4 שנים כחשב ולאחרונה התמנה לנהל את משרד הנהלת החשבונות במקום נוגה זינגר שיצאה.
מה ההבדל בין תפקידך הקודם לתפקידך הנוכחי?
 בתפקיד הקודם ניתחתי את התוצאות העסקיות ופעולות הקהילה ממבט תמחירי. כמו כן הופקדתי על עריכת התקציב הן של הקהילה והן של העסקים, וניתוחים השוואתיים בין הביצוע לתקציב. כעת, בנוסף,  אני מנהל את כל ענף הנהלת חשבונות, כולל עמידה מול שלטונות המס, מע"מ ועוד. וכמובן, תפקידי לדאוג לצוות.
איזה ידע מקצועי יש לך בתחום?
ההשכלה שלי היא בתחום הנהלת חשבונות ומערכות מידע. משנת 1992 אני מתעסק בנושאי כספים. לאורך הדרך ליוויתי קיבוצים בשיקום ענף הנהלת החשבונות ובבניית מערכות תמחיר. עבדתי בייעוץ כלכלי ומערכות מידע במפעלים מאוד גדולים, כמו סלקום, חברת חשמל, בתי חולים, אל-על וגלעם.
מיהם העובדים בהנהלת חשבונות ומה תפקידם?
צביה ויסברג- תקציב אישי, ביטוח, ביטוח לאומי ועוד.
הגר צ'נסקי- שכר לעובדי חוץ ופנים. טיפול בביטוחי פנסיה ובאובדן כושר עבודה
נחמה רימון- חשבוניות ספקים ובנק גרנות, התחשבנות מול תושבי הקיבוץ, קופות מזומנים,  ביטוחי חו"ל, ועד מקומי, חצר ראשונים, סל הפקות – לקוחות, ועוד.
אולגה ברצלבסקי- סל הפקות, ספקים חיצוניים, בנקים, חיובים וזיכויים פנימיים של ענפים, צ'קים, כפתורי רכב. ג'וליאנה מלמד- ענפי חקלאות, חברה כלכלית, רישום תמחירי שוטף, חשבוניות לשוכרים, התחשבנויות בין הפירמות בקיבוץ, ריכוז המאזנים השנתיים.
עדנה חרודי- מנהלת חשבונות של מיניפלסט.
רותי דגאי- תחליף את הגר שתצא לחופשת לידה ובנוסף תהיה אחראית על חברת החשמל החדשה שתוקם בקיבוץ.
יגאל קצנלנבוגן- גזבר הקיבוץ.
תן עצות לשמירת תקציב מאוזן:
לבדוק אפשרות להגדיל הכנסה כל הזמן. לנהל את ההוצאות בצורה מסודרת ומושכלת.
לעשות רשימה ולרכז את ההוצאות לפי נושאים וסוגים ואז אפשר לדעת מה דחוף יותר ומה דחוף פחות.
יש לך סיפור חיים מעניין, האם תוכל לשתף אותנו?
השתחררתי מהצבא, עברתי לגור בקיבוץ בית-גוברין כבוגר גרעין נח"ל. גרתי שם 12 שנים. בין היתר הייתי מזכיר הקיבוץ ומנהל חשבונות ראשי. לאחר מספר שנים התחתנתי עם דפנה מקיבוץ ניר דוד ונולד לנו בן בשם תום. כשמלאו לו שנתיים עזבנו את בית גוברין ועברנו לגור בקציר. לאחר זמן מה אימצנו שני ילדים ממוצא אתיופי. תחילה אימצנו את שי ולאחר ארבע שנים אימצנו את שיר.
היום תום לקראת שחרורו משירות קבע בצבא, שי נמצא בשנת שירות בגדרה ושיר לומדת בכיתה ז' בבית ספר "גוונים". לפני כשנתיים אבי זאב ז"ל,  ואימי רותי, עברו לגור בעין שמר בדירוניות.  בהזדמנות זו אני מבקש להודות לכל חברינו הרבים בקיבוץ עין שמר על הניחומים על מות אבי, ועוד לפני זה על קבלת הפנים החמה להורי. אבי חלם כל חייו להיות בקיבוץ, ואני שמח שבשנתיים האחרונות התאפשר לו ולאימי להיות בקרב קהילה קסומה וחמה כקהילת עין שמר.
תודה רבה לגיל עמל על שיחה מעניינת
תגובת דן שורר, מנהל צי הרכב בקהילה,
 לעצומה – מהנעשה בכפרנו,
שפרסם עלי אלון בעלון של השבוע שעבר
עלי שלום רב,
בשיחה שקיימנו יחד העליתי בפניך את הנימוקים והסיבות למחיר הרכב לחבר. במהלך כל שנת השינוי הראשונה (2012) דיווחתי בעלון על כל צעד שנעשה בנושא הרכב:
1. עדכון מחיר לק"מ
2. עדכון חיוב זמן הנסיעה
כל שינוי שנעשה עבר אישור בהנהלת הקהילה ופורסם שבועיים מראש בעלון. השינויים נעשו באחריות וברגישות תוך עמידה ביעדים שהוצבו:
א. שמירה על צי רכב בזמינות טובה לחברים.
ב. צמצום גרעון הולך וגדל שעמד בחודש יוני 2012 על סך 140,000 ₪.
ולראיה, בסוף שנת 2012 בחודשים נובמבר - דצמבר עברנו מגרעון לאיזון וצי הרכב הצטמצם מ 28 רכבים ל 20 רכבים. נכון, לא הכל מושלם ויש תקופות של הסתגלות לא קלה, אך מדוע לנקוט בדרך של עצומה?
האם זה אפשרי להיפגש ולדבר, לפנות לועדת רכב בהצעות שונות? כן
האם זה אפשרי לפנות להנהלת הקהילה ולהעלות רעיונות חדשים? כן
האם זה אפשרי להגיע לשיחת קיבוץ ולהעלות נושא לדיון מחודש? כן
כאשר נפגשנו יחדיו העליתי בפניך מספר רעיונות שהיו מקובלים עליך מאוד ושקלת אותם בכובד ראש.
באשר לחברים שיש להם רכב מהעבודה, יזמויות, מפעלים ועוד: לפני מספר שנים החלטנו על הפרדת משק מקהילה ואי לכך, הענפים עצמאיים לעשות על פי שיקוליהם בכל נושא וגם בנושא הרכב. כמו בכל דבר בחיים לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות. כמו כן, יזמויות וענפים המחזיקים רכב מחויבים בעלויות האחזקה שלו, ומשלמים במרכיב השכר על הרכב שברשותם. (שווי שימוש רכב) לכן הם גם עובדים שעות רבות כדי לממן עלויות אלה, שכידוע, גבוהות מאוד.
לסיכום:
הדרך הטובה ביותר היא בהידברות והעלאת רעיונות חדשים. וכמו שנאמר "עברה שנה ויותר מיום השינוי, וניתן להעלות כל נושא לדיון או כל תקנון לחדש מה שניתן לחידוש" אך בהחלט העצומה היא לא הדרך המקובלת עלי.
באשר להתנהלות המפעלים, יזמויות וענפים: יש לפנות למגזר העסקי ולנסות למצוא פתרון כולל. עניין זה אינו בתחום סמכותה של ועדת רכב ולכן, אין לערבב את שני התחומים יחדיו.
צי הרכבים לחברים באחריות הקהילה ובאחריות ועדת רכב.
צי הרכבים של יזמויות, ענפים ומפעלים באחריות העסקים.
בכבוד רב, דן שורר, מנהל צי הרכב בקהילה
 

העברת דו"חות // עמי גלעד, רכז המשק
חברים שלום,
בימים אלו הגיעו ומגיעים לכולם הדיווחים השנתיים מקרן הפנסיה, הגמל וההשתלמות, וטופסי 106. כמו בכל שנה אנו מבקשים להעביר אלינו את הדוחות.
ניתן להעביר אלינו את המקור ואנו נצלם ונחזיר את המקור או להעביר לנו צילום.
ניתן להעביר את הדוחות במספר דרכים:
1.         תא הדואר של הנהלת החשבונות או הקופסא של דיווחי העבודה בחדר הדואר.
2.         במידה וניתן לסרוק או שיש את הדו"ח במייל ניתן לשלוח במייל
 לעמי (ami@ein-shemer.com) או לחיה (haya@ein-shemer.com).
הדו"חות נדרשים לנו גם לאחר השינוי בכדי לבדוק את מצב החלק שבאחריות הקיבוץ שהופקד לפני השינוי ולוודא את תקינות ההפקדות במהלך השנה האחרונה.
תודה מראש
חיה חרודי ועמי גלעד
צוות פנסיה
סיקרתי את משפט אייכמן // עירית שפירא
כשהייתי תלמידת כיתה י"ב נשלחתי מטעם עיתון המוסד החינוכי "גלבוע" לסקר ישיבה אחת של משפט אייכמן
הייתה זו תקופה מכוננת לכל המדינה ולא רק במוסד החינוכי "גלבוע". מוסד "גלבוע" הוקם לזכרם של מורדי גטו ורשה. בכניסה לחדר האוכל תמונותיהם של מרדכי אנילביץ וחבריו ניבטו לכל עבר מהקירות.
 כאשר התקיים משפט אייכמן הייתי חניכת כיתה י"ב וריכזתי את העיתון המקומי שלנו. הייתה זו שנה אינטנסיבית ומרגשת בשבילנו, חניכי המוסד. ההתגודדות של חבר'ה סביב טרנזיסטור או מקלט רדיו (זה מה שהיה אז) בכל רגע נתון כשהתקיימו הישיבות בבית המשפט, הייתה דבר שבשגרה. קולו של התובע הכללי גדעון האוזנר נשמע בנחישות ועדים נתנו את עדותם המרגשת בזה אחר זה. אצלנו, באותה העת, הועבר נושא כללי לכל השכבות ולכל הגילאים, נושא שליווה אותנו כל השנה ההיא והוא המרד והשואה. ידיה של המורה לאמנות, תמר טרייבר, היו מלאות עבודה. עשרות ציורים, רישומים ופסלים בנושא השואה נאספו ונערמו בחדר הציור. היינו גרעין של מציירים מהכיתות הגבוהות אשר המורה אספה סביבה ועזרנו לה במיון התמונות, סידורן ובסוף השנה גם תלייתן בתערוכה גדולה בחדר האוכל. אני ריכזתי את המאמרים, השירים והקריקטורות בנושא זה שהחבר'ה כתבו ופרסמנו זאת מדי שבוע בעיתוננו.
אך גולת הכותרת הייתה הביקור בבית המשפט, בו התנהל משפט אייכמן,  שהייתה לי הזכות לסקר אותו עבור העיתון.
לילות בלי שינה עברתי לקראת הפגישה עם אייכמן הישוב בתא הזכוכית, לראות עוצמה כל כך גדולה של רוע הגלום בחיית אדם אחת. היצור העלוב שניבט אלי דרך הזכוכית, רזה ושחוח, היה ממש כמו בקריקטורות של היהודי ממכונת התעמולה הנאצית.
באותה ישיבת בית משפט, בה נכחתי, דנו ביהדות הונגריה. לראות את העדים עוברים בפעם השנייה את החוויות הקשות שלהם בעת מסירת העדות היה ממש מצמרר, ואילו הדמות העלובה הישובה בתא הזכוכית אפילו לא זיכתה אותם במבט אחד.
 ברקע נשמו רחשי התקשורת. סוללה ארוכה של עיתונאים מכל העולם הייתה ישובה סביב האולם והם שידרו את המתרחש בפנים, החוצה לעולם.
פסגה נוספת ואחרונה של אותה שנה הייתה המסיבה שסיכמה את כל האירועים הקשורים למשפט כשאורחי הכבוד שלנו באותו הערב היו גדעון האוזנר עצמו ואבא קובנר.

הודעות ושונות

ברכות לאורן לסטון
עם שחרורו מצה"ל,
קליטה קלה ומהירה באזרחות
 מועדת קשר

מזל טוב למרלן ורוז'ה אלבז
להולדת הנכד ינאי
בנם של מיקי ויפעת
הרבה מזל טוב לכל המשפחה!!
מחסן חגים ודודי שמש // יואל גרוסברג
במחסן החגים חסרים הפריטים הבאים: לוחות מזנון, לוחות עגולים, רגלי מתכת לשולחנות ומזנונים, כמו-כן, חסרים כסאות. אנא היו ערים לנחיצות הציוד ועזרו באיסופו והחזירו אותו למחסן החגים.
בתום תקופת האחריות על דודי השמש: עלות כל התיקונים על חשבון החברים. אפשר לפנות ל"כרומגן-כל" בטלפון:  9944* ולציין את מספר הדוד.
בכל בעיה או שאלה ניתן לפנות ליואל גרוסברג

מהמרפאה // שינוי קבלה של ד"ר נגב בימי החג
יום ראשון 14.4.13, ערב יום הזיכרון
קבלה רגילה 15:00-16:30אל תור 16:30-17:30
יום חמישי 18.4.13 קבלה רגילה 8:30-11:00 אל תור 11:00-12:00
מהמטבח – שעות ארוחה בערב יום העצמאות
ביום שני, 15.4.13, ערב יום העצמאות
 תהיה ארוחת צהריים בשרית בין השעות 11:30-12:30
וארוחת ערב חגיגית על האש בין השעות 18:15-20:00
יום שלישי, 16.4.13 יום העצמאות – סגור
חג שמח מצוות המטבח

התכנית להכשרת מטפלים משפחתיים וזוגיים // מסרה: אוריין גנדלמן
בהנהלת פרופ' קליר רבין וד"ר יונה ברסלר
מציעה לציבור:
v    טיפול זוגי
v    טיפול משפחתי – יחסי הורים ילדים
v    התמודדות עם מצבי מעבר לחץ ומשבר
v    התמודדות המשפחה בשלבים התפתחותיים שונים
v    טיפול התמודדות בנישואין שניים
v    יחסים עם משפחות המוצא
הטיפול ניתן על ידי תלמידים המתמחים בטיפול זוגי ומשפחתי, בליווי צמוד של מדריך מומחה ומתקיים באוניברסיטת תל-אביב ללא תשלום.
לפרטים: איריס אהרון בטלפון 052-3353883 (ניתן להשאיר הודעה).

הפנינג קרקס צועני לכל המשפחה
יום שבת 13.4.13  16:00-18:00
בקרקס שבזי בקיבוץ עין שמר 
בתוכנית: מסע צועני - מופע קרקס של רוני שלו ורוני כלב
המופע כולל אקרובלאנס וקרקס אווירי
ואחריו סדנאות קרקס לקטנים ולגדולים
למזמינים מראש: 35 ש"ח לאדם או עד 100 ש"ח למשפחה
התשלום מגיל שנתיים ומעלה
לפרטים והזמנות 052-3208066
להיות עם חופשי (ובריא) בארצנו
לחברים שלום,                                                                                                                   פנה אלינו יובל רוט, תושב פרדס חנה, בן חצרים, אביה של נעמה רוט, מדריכה במרכז הצעיר,  וסיפר על פעילותו בעמותה שנקראת "בדרך להחלמה" – ארגון של מתנדבים שעוזרים לחולים פלסטינים מהשטחים להגיע לבתי חולים בארץ ובחזרה לביתם לאחר אשפוז. המתנדבים אוספים את המשפחה באחד ממעברי הגבול (או בשמם הידוע יותר "מחסומים") - שהקרוב אלינו מביניהם הוא ריחן – 15 דקות מעין שמר).
מאחורי הפעילות עומדת מוטיבציה הומניטארית, להקל ולו במעט את הסבל בחיי היום יום של שכנינו ממזרח, סבל שגם לנו יש חלק בהמשכו. יובל עצמו פעיל גם בפורום המשפחות השכולות שמאגד משפחות ישראליות ופלסטיניות שאיבדו בני משפחה בסכסוך, ומחפשים דרכים לקירוב לבבות בין האנשים בשטח, בעוד הפוליטיקאים ממשיכים להתבצר בעמדותיהם.
בעקבות פנייתו של יובל החליט צוות תרומות (קובי גרוסמן, איריס ארבל, חיה חרודי, מרב  הדר-פרומר ואני) כי חבר שיתנדב להסיע חולים – הקיבוץ יממן את הקילומטרים.
מי שרוצה לקרוא עוד על העמותה, יחפש ברשת "בדרך להחלמה", ובינתיים כולנו יכולים להרהר על הקשר בין החלמתו של הפלסטינאי להחלמתה של מדינת ישראל.
יום עצמאות שמח!
רקפת

 תן מילל לרוח
השיירה הפליגה לדרכה
עקבות המחנה נשארו מאחור
והתן נשאר מילל לרוח.
המבט בגובה העיניים
הכבוד לאדם באשר הוא אדם
התוכן לפני העטיפה
הנכונות לתרומה ללא חשבון
תרבות העומק ושמחת היחד
הערכת האדם על כול מרכיביו
המעשה לפני תפארת המליצה
כל אלה כוסו באבק דרכים.
הולכים ומתרחקים, הולכים ונעלמים
נשאר התן המחפש את שאבד
מנסה למצוא. ולשווא.

מדי פעם מרים את ראשו
משמיע יללה ארוכה
כמו תקיעת שופר בבית הכנסת
והרוח שומעת, מתכווצת ואינה משיבה
זה נגמר, לוחשת היא לעצמה
נשארו רק הזיכרונות
ההולכים ונטמעים בתוכנו.
ולבסוף, נחלש גם קולו
 לתמיד.
                                                                                                          של התן. עד שנדם.
 אבישי גרוסמן    4.4.2013                                          



קראתי בעיתון את הידיעה הבאה:" הנשיא אובמה הודיע כי יוותר על חמישה אחוז משכרו לאות הזדהות עם עובדי המדינה ששכרם קוצץ באותו אחוז במסגרת הקיצוץ הרוחבי בהוצאות הממשלה" גם צאק הייגל שר ההגנה האמריקאי הורה לקצץ משכרו סכום השווה ל- 14 ימי עבודה, כפי שקוצץ לעובדי משרד ההגנה.
האם אנחנו, בקיבוץ שלנו, נדע "להתקדם לאחור" וללכת בעקבות הנשיא האמריקאי ושר ההגנה שלו שמימשו במציאות חייהם את ערך הדוגמא האישית שבעבר השתדלנו לנהוג על פיו במסגרת חיי הקיבוץ השותפים.
                                                                  אבישי גרוסמן 6.4.2013
לאבישי שלום
כיוון שביקשת את תגובתנו, נענה בכמה מלים .
לגבי תמונת המציאות שאתה מתאר – הרי לא כל העבר היה נפלא ולא כל ההווה הוא נורא. האבל הוא לגיטימי אך בסופו של דבר, אנחנו אותם אנשים, וחברי עין שמר לא השתנו גם אחרי שהצביעו בעד שינוי. הם עדיין גדולים וקטנים, שטחיים ועמוקים, מתנדבים וכאלה שקצת פחות, שכל אחד ימדוד את עצמו.
לגבי הצעתך ללמוד מנשיא ארצות הברית ולקצץ במשכורות:
א.      ארצות הברית קיצצה את משכורותיהם של כל עובדי הממשלה. בעין שמר מרבית עובדי הקהילה עובדים בחינוך ובשירותים, וגם כך הכנסותיהם אינן גבוהות. קשה לנו להאמין שדווקא בהם תרצה לפגוע.
ב.      הכנסתו של הנשיא האמריקאי היא כ-800,000$ (כשלושה מיליון שקל) לשנה, הוא משלם מס שולי של 20% וכל הוצאותיו הן על חשבון משלם המיסים האמריקאי. משכורותיהם של ממלאי התפקידים בעין שמר הן ממוצעות ומטה ביחס לתנועה הקיבוצית, והמס השולי של חלקנו מגיע ל-75%. למותר לציין שאת כל הוצאותינו אנחנו משלמים בעצמנו.
ג.       ובמבט רחב יותר – אנחנו חושבים שניתן לקיים שותפות גם אחרי ההפרטה. נכון שבתקופה הראשונה אנשים באופן טבעי עסוקים בענייניהם ואולי פחות פנויים לענייני ציבור. דווקא לכן יש חשיבות יתר לממלאי התפקידים, שצריכים לדאוג ולממש את כל אותם ערכים שאתה מדבר עליהם - לדאוג לצרכי האנשים, לקדם את המשק, לקיים תרבות ושיח ציבורי. אנו מצפים ממי שרוצה "קיבוץ" שישקיע בממלאי התפקידים שלו ולא להיפך.
שלך בנאמנות
עידן, רקפת, מרב, עמי ואסא
פותחים שבת
 השבוע לקראת יום העצמאות – "ארצנו הקטנטונת בשירים" ו"סודות עצמאות" עם מנו אלון
  אבנר ארבל ואורי אשכולי.
 נילי ארבל דרשה לפני שבוע את פרשת "שמיני". הפרשה, אמרה, עוסקת בשני עניינים: בחנוכת המשכן ובדיני מאכלות האסורים למאכל.
חנוכת המשכן שהיתה אמורה להיות אירוע שיא בחיי בני ישראל הפכה לאירוע טרגי מאין כמוהו: שני בניו של אהרון שהקריבו אש זרה, נשרפו ע"י אש המזבח.
נילי הביאה מדבריהם של חז"ל שהתמודדו עם השאלה מדוע קיבלו בניו של אהרון עונש כה חמור: יש חכמים האומרים שהם באו שתויים לעבודת המקדש, אחרים טוענים שהם מיהרו לבצע את הטקסים לפני אביהם כממהרים לרשת את מקומו. ויש הסבורים שאחת הסיבות למותם היא שלא היו נשואים, והיו פגומים. כי מי שלא נשא אשה הוא פגום ו"הברכות אינן שורות עליו...".
ואמנם ביהדות גֶבֶר שאינו נשוי נחשב פגום ואינו ראוי להקריב קורבנות. וזאת משום שזָכָר בלי נקבה נקרא חצי גוף.
אלי רייפמן, מסתמך על פרשנות קבלית זאת, ומנסה להוכיח באותות ובמופתים כמה מחשיבה התורה את האישה. הוא נשען על גדולי הפרשנים ואומר כי הקבלה רואה את האישה כשווה לגבר, ועיתים אף חשובה ממנו מבחינה רוחנית. בלעדי הנשים לא תיתכן גאולה שהיא מטרת העל של היהדות לדורותיה.
בנקודה זו שאלה נילי מדוע לא יודעים זאת כל מהדירי הנשים למיניהם? האם לא למדו קבלה? מה שבטוח, לא האזינו להרצאותיו של אלי רייפמן...
כאשר אהרון רואה את הטרגדיה שנפלה עליו,  תגובתו היא: "וידום אהרון", לא בכה ולא שאל שאלות. ויש הלומדים מכך "שבימים אלה כאשר בארץ ובעולם אנחנו עומדים בכאב ובתימהון
מול מידת הדין האלוקית, עלינו לדעת שלא תמיד יש הסבר... ואין לחפש על מה נענשנו אלא להאמין שכל מעשה ה' הוא אמת וצדק..." וגישה זו, אמרה נילי, קשה מאד, מאד לקבל...
בעניין דיני המאכלות האסורים  חז"ל מסבירים מדוע דווקא אותם חיות, עופות ודגים אסורים עלינו. והרמב"ם אומר בפשטות: "כדי להבדילנו מן הגויים"  (אוי כמה צרות שזה עשה לנו...).
וכדי לעזור לנו לזכור מה מותר ומה אסור סיימה נילי בשירו של יורם טהר לב "מי טהור ומי טמא".                 תודה לנילי על הדרשה רבת העיון והמחשבה.                               ענה.

שינויים בטקסי יום הזיכרון והעצמאות // חיים חננאל

השנה, בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל נצפה בסרטונים קצרים על הנופלים:
הנושא למעשה עלה לפני שנתיים כשנירה כהן ואני שוחחנו על המצגות לזכר הנופלים. במשך שנים לא מעטות היה רפי שפירא ז"ל מקריא דברים שהוא כתב על הנופלים ואחריו המשיך
קובי גרוסמן במלאכת הקריאה. ראשית, אני חייב לציין שמאוד אהבתי את נוסח הדברים שהוקראו. הסגנון של רפי שפירא ז"ל היה מאוד פשוט, נטול פאתוס והעיד על חיבה לאנשים. מכיוון שמבחינה חזותית הקראת הדברים על הנופלים לוותה בתמונה בודדה, הייתה תחושה, שאוששה על ידי לא מעט אנשים איתם שוחחנו, שהגיע הזמן לשנות.
רצינו להתחיל כבר בשנה שעברה, אבל לא נערכנו בזמן במיוחד בגלל עיסוקיי. השנה התארגנו ולאחר ברכת הדרך מיוסי בוריס ותמי צמח יצאנו לדרך.

מה הייתה תגובת המשפחות?
קשה לתאר את התגובה כהתלהבות- כי מדובר בהחלט בפתיחה מחדש של הכאבים והתחושות ולפרק זמן מסוים אפילו חשבנו שישנה התנגדות. אבל ככל שהתקדמנו בעבודה ראינו יותר ויותר שיתוף פעולה והענות רבה. אני מרגיש כי המשפחות מעריכות את מאמצינו אפילו לפני שראו את הסרטים.

ובמעבר חד, ליום העצמאות, "פופקורן" עסוקים השנה במיוחד:
לאחר חיזורים עקשניים מצידי, הסכים מיכאל גל, רכז התרבות של המועצה, להפקיד בידי את בימוי חגיגות יום העצמאות, שזה אומר בעיקר סרטים וניהול אמנותי של הערב. יצרנו יחד ערב מאוד קיצבי, זורם ושמח שמשולבים בו שירים, ריקודים וסרטים. חשוב לציין שיש לא מעט מילדי עין שמר שלוקחים חלק במופע ובכלל, עין שמר קיבלה "פרוטקציה" בסרטים ואל תגלו למיכאל...
אני רוצה לציין ילדה אחת שחביבה עלי במיוחד וזו עלית מגן ששרה ביחד עם להקת "פופ מילוא"...
אז, אני מזמין את חברי עין שמר- לבוא, ליהנות וגם לפרגן...

עלון 12 (2013) (5916) כה ניסן תשע"ג


יום הזיכרון לשואה ולגבורה
 ילדה בלב יער
סיפורה של ברכה שרף אלון, סבתא של ליאת תוינה (מצד אביה), שהייתה ילדה כבת 10 בזמן מלחמת העולם השנייה. במשך שלוש שנים היא עברה תלאות רבות, רעב, קור, פחד ובדידות והצליחה לשרוד.
ברכה כתבה ספר בשם "ילדה בלב יער"  המגולל את סיפור הישרדותה בזמן השואה. להלן ציטוטים מתוך סיפרה. "היינו משפחה בת תשע נפשות: אבא משה, אימא בלה, אחי הבכור חיים, אחיי אברהם, יוסף ואהרון, אני, ברכה ואחיותיי לאה וחיה. ארבעה בנים ושלוש בנות. נולדנו בבוקובינה שברומניה בעיירה ושמה סוצ'אבה. בעיירה חיו הרבה יהודים, אנשים אמידים. אימא שלי הייתה עקרת בית. לאבא שלי, שהיה חייט, היה בית מלאכה קטן."
"היה זה בסוף קיץ 1941, יום חמישי, יום שמש יפה. דבר לא בישר על הרגעים הקרובים שיביאו עמם את השינוי הגדול ביותר בחיי, לא יכולתי לדעת ואף לו ברמז דק שבתוך דקות ספורות ישתנה עולמי, שיגרת חיי תיקטע וכל שהיווה חוסן ומבצר יתמוטט, יתפורר ויהפוך לאבק."
"הגעתי באותו הבוקר לביתה של השכנה הנוצרייה והסתכלתי החוצה מחלון ביתה לעבר הבית שלנו ממול, ומה ראיתי? אימא חוזרת בריצה מהעיר. משהו קפא בתוכי, הרגשתי דפיקות לב חזקות ופחד מפני דבר נורא שעומד לקרות... היא ענתה שעומדים לגרש את היהודים מעירנו ומביתנו. ...הנדודים היו קשים. בלילה היינו ישנים תחת כיפת השמיים, אנשים וילדים היו מתים בדרכים כי לא יכלו להמשיך.  ...אימא לא החזיקה מעמד אחרי מותו של אבא, מלאך המוות לקח ממני את היקרה מכל והותיר בי חלל עמוק, וריקנות שאי אפשר למלא."
 "...כעבור כמה ימים הלכתי לבית היתומים הוצאתי את אחותי הקטנה והלכנו לכפר. הייתי חייבת לשאת אותה על הידיים כי הקטנה לא יכלה לעמוד על רגליה, שהחלו להתנוון מכיוון שבמוסד הם שכבו כל הזמן על דרגשים קטנים ולא הייתה להם ברירה אלא לכווץ את רגליהם. למעשה לא היה לי מקום מגורים. בכל מקום להיכן שפניתי ראיתי רק מתים, ישבתי בין מתים, ישנתי בין מתים ודיברתי אל המתים."
...חורף של 1942 הגיע ומצא אותי בלי בגדים חמים, ללא מעיל שאותו נתתי ללאה (אחותי) וגם ללא נעליים. כרכתי סמרטוטים על רגליי וכך הלכתי בשלג. ...במשך שלוש שנים המשכתי במסורת הנדודים והמקל בידי, שואלת עד מתי? אנשים סביבי החלו להיות אדישים. כשהבטתי בפניהם ראיתי פנים קפואות, ומבטים אדישים, כאילו מחכים למוות."
"אביב 1943 הגיע, השלג נמס, את לילותיי ביליתי ביער כי בקיץ היה זה ביתי. הייתי לבד ביער – תמיד לבד, אבל לא היה לי זמן לפחד.
 הצטרפתי לפרטיזנים: "יום אחד החלטתי לעבור ליער האחר בצד השני של הדרך. נכנסתי עמוק יותר בין העצים, נשכבתי מתחת לעלים כדי שיחממו אותי. לא עברו מספר שעות של שינה והרגשתי שדמות עומדת לידי ומביטה בי. ...אל תפחדי, לא יאונה לך רע. מהיום תהיי אתנו ונלמד אותך להיות גיבורה. כך הפכתי להיות פרטיזנית קטנה אבל אמיצה מאוד."
השחרור מהגיהינום: "שלוש שנים של סבל חלפו להן, מותירות בי צלקות וכאב שאף מילה כתובה לא תוכל לתאר את עומקם. גדלתי כילדה ללא הורים בתוך הזוועה הנוראית שעטפה אותנו. השחרור מהגטאות ומהמחנות החל, ילדים יתומים, שטרנסניסטריה (חבל ארץ אליו גורשו יהודים בזמן השואה) גזלה את חייהם וחירותם והותירה אותם עם נפש פגועה, כשהם מתמודדים לגמרי לבדם עם עתידם המעורפל ועם עברם טעון הכאב ויותר מהכול עם השאלה הגדולה...מדוע? ...שם הייתה נקודת האיסוף של כל הילדים מכל המחנות והגטאות. במוגילוב (עיר במזרח בלארוס), עברנו חיטוי נגד כינמת והדבקות של כל מיני מחלות. הכניסו אותנו לאמבטיות עם מים חמים, סיבנו אותנו, הרגשתי כל כך טוב וכה מאושרת כי שלוש שנים לא ידעתי מה זאת אמבטיה חמה. נתנו לנו בגדים חמים ונעלים, ידיי רעדו כשאחזתי בהן, שכן בכל שנות המלחמה בכל עונות השנה – קיץ וחורף הילכתי יחפה. סיפרו אותנו והותירו אותנו בשיער קצוץ. .. נפגשנו חמישה אחים לאחר פרידה ארוכה."
הגעתי לארץ ישראל: "עברנו בדרכנו מנהרות רבות, נסענו בדרכים משונות, הערבים נראו משונים בעיניי וקיבלנו מהם בננות... סוף סוף הגענו אל המקום אליו התפללנו, הגענו לארץ ישראל."
הקמתי משפחה: "באותה תקופה הכרתי את חברי-בעלי יהושע, ששירת כחייל בצבא ליד בית-ליד. אחי הכיר אותו ברומניה מיד לאחר המלחמה ובארץ נוצר הקשר מחדש. יהושע, שהגיע ישר ממחנות הריכוז לארץ, למלחמת השחרור, מצא חן  בעיניי והחלטתי לקשור את חיי בחייו. נישאנו בחתונה צנועה. ...כשנולדו ילדיי היו כבובות שלי שלא היו לי בילדותי והם קיבלו ממני את הטיפול הטוב ביותר. מאז ועד היום הם כל עולמי. המשפחה שלי הם הכתר של חיי."
עם השנים נולדו לברכה ויהושע שלושה ילדים:   אריה (אבא של ליאת תוינה), מרים וישי.                                          כיום ברכה כבת 80, סבתא ל 6 נכדים ו -7 נינים.  היא מרצה ומספרת את סיפור חייה כילדה בעקבות הספר
ועוד קצת מחג הפסח...

משב רוח מרענן בליל הסדר האחרון//
עינת תומר
בליל הסדר האחרון שהיה יפה ומושקע מאוד, נהנינו משני ליהוקים מפתיעים ומרעננים. אחד מהם הוא אילן זהב, שהנעים את זמננו בשירתו היפה, נשוי לאורנית (יגודה) ואב לשלושה ילדים, חבר קיבוץ מענית.
מקצוע רשמי: במקצועי אני כלכלן ומנהל בסוכנות ביטוח משקי הקיבוצים השייכת לחברת ביטוח חקלאי, אשר מבטחת את מרבית הקיבוצים בארץ. אני מנהל את אזור הגליל המערבי.
התחלתי לשיר: אני שר מאז שאני זוכר את עצמי. אני אוטודידקט, לימדתי את עצמי לשיר, מעולם לא למדתי שירה באופן מקצועי. כבר כילד, אני זוכר שהיה לי כישרון לשיר. אני מופיע שנים רבות על במות, בעיקר במענית. אני מאוד אוהב את הבמה ושמח לקבל מיקרופון ליד, להקריא ולשיר בחגים השונים.
הגעתי לעין שמר: אני נשוי לאורנית יגודה זהב ויש לי קשר לקיבוץ עין שמר זה כ- 25 שנים.
גם בשנה שעברה הופעתי בליל הסדר בעין שמר ושרתי מחרוזת שירים עם מירי גרוסברג.
השירים ששרתי בליל הסדר: "קרב יום" ,"שמחה רבה", "והיא שעמדה", "ארבעת האחים", "משה הכה על סלע" ואת "סימן שאתה צעיר".
השיר "סימן שאתה צעיר" הוא לא שיר פסח קלאסי: אך הוא שיר שמח ואופטימי, ורציתי מאוד לשיר אותו. הוא היה הפתעה, מפני שרק יפתח פרת, נגן הפסנתר, ואני ידענו שאבצע את השיר הזה.
חזרות לפני ליל הסדר: עשיתי שתי חזרות עם מירי גרוסברג ועם יפתח פרת.
ליל הסדר בקיבוץ מענית: את ליל הסדר בקיבוץ מענית הפסיקו לחגוג בצורה משותפת בחדר האוכל לפני כארבע שנים. הייתה היענות מועטה ולא היה סבסוד של ארוחת החג, כך שכמות הסועדים פחתה עם הזמן עד שהחליטו להפסיק עם ליל הסדר המשותף.
 אני נהנה לחגוג את הסדר בקיבוץ עין שמר יחד עם משפחת יגודה וחברי עין שמר.
ולסיום: דרך השירים שבחרנו הצלחנו לרגש ולשמח. בחרנו שירים שמחים ואופטימיים שיעבירו אנרגיות טובות  לכל החוגגים.

ליהוק מרענן נוסף, הוא יפתח פרת, נגן הפסנתר,
 נשוי ואב לשני בנים, גר בפרדס חנה
הקשר שלי למוסיקה: התחלתי לנגן על פסנתר כשהייתי בן 16, ומאז אני ממשיך ומנגן להנאתי ולפרנסתי. אבי ממוצא הולנדי ואמי ילידת הארץ. אמי מורה לפסנתר כך שגדלתי בבית מוסיקלי, בית בו שמענו הרבה מוסיקה קלאסית.                                                                             
למדתי מוסיקה: בנוסף לנגינה על פסנתר, התחלתי ללמוד נגינה על כינור כבר בגיל 10 ומאז אני מנגן על פסנתר וכינור. כשבגרתי למדתי בבית הספר לאומנויות "רימון", נבחנתי בבחינת הבגרות בנגינת רסיטל בויולה. בהמשך טסתי להולנד, שם למדתי לתואר ראשון בהלחנה  ועיבוד.                                                                                                                         העיסוק שלי במוסיקה הוא רב ומגוון: אני מנגן מוסיקה קלאסית בתזמורת קטנה בבנימינה, כותב ומלחין לסדרות מצוירות שונות המשודרות בטלוויזיה. לאחרונה כתבתי את כל הפסקול לסדרה שמשודרת בערוץ בייבי בשם "ביג בג בנד". בנוסף, אני מלמד בבית הספר "שפרירים" שבגבעת חיים איחוד מוסיקה, הלחנת שירים, הרכבים קוליים ועוד. אני משתתף בפרויקט בשם "רוק-חנה", שזה פרויקט שמסייע בהדרכת להקות רוק אזוריות. ובנוסף, אני מלמד שיעורים פרטיים בכינור ובפסנתר.                                                                                                  הקשר המשפחתי שלי לשיר "אסיף": השיר "אסיף" נכתב בידי אבי, איתמר פרת,  בשנת 1974. הוא כתב את השיר על אחותו, שהייתה קיבוצניקית מחצרים, שמה היה תרצה רבינוביץ ז"ל. בערב חג הסוכות היא יצאה מביתה לטיול אופניים עם חברה ורכב צבאי שיצא מבסיס חצרים סטה ממסלולו ופגע בה. היא נהרגה במקום. היא הייתה כבת 40 במותה, אימא ל 5 ילדים צעירים. מיד לאחר מותה אבי ישב וכתב את המילים על אחותו, שהייתה אישה מיוחדת וכישרונית במיוחד. באחת הפעמים הגיעה המשוררת והמלחינה נעמי שמר להופיע בקיבוץ ודוד שלי, הראה לה את מילות השיר וביקש שתלחין אותו. היא נענתה לבקשה ומאז הפך השיר להיות שיר מוכר בכל בית. את הביצוע המקורי של השיר שרה הזמרת מיכל טל. מאז השיר מזוהה עם משפחתי ועם חג הסוכות.                                                                                  נגינה בליל סדר: שנים רבות ניגנתי בקיבוץ גבת בליל הסדר שלהם. השנה קיבלתי הצעה לבוא לנגן אצלכם ונעניתי בשמחה.
הקשר שלי לקיבוץ עין שמר: הוא דרך יותם חרודי, עמו עשיתי הפקה משותפת והוא היה איש הקשר שלי עם אמו, שרי חרודי, שהייתה בצוות ליל הסדר של הקיבוץ.

טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה
בסימן 70 שנה למרד גטו ורשה
יום ראשון,
 כ"ז בניסן
 7.4.13
 בשעה 20:00
בחדר האוכל
נארח בטקס את סילביה אהרון
אחות במקצועה ונשיאת בני ברית של העיר ראשון לציון, מקום מגוריה, אימא של המורה עמנואל אהרון, מורה במוסד החינוכי "מבואות עירון".
סילביה כתבה ספר בשם "בין סער לתקווה".
 נשמע את סיפורה האישי.
הציבור מוזמן!

אסיף
מילים: איתמר פרת
לחן: נעמי שמר

אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת.

אסוף את הפריחה
אשר גמלה לזיכרונות
של קיץ שחלף בטרם עת.

אסוף את כל מראות פניה היפים
כמו את הפרי ואת הבר.
האדמה היא אפורה מתחת לשלפים
ואין לה עוד לתת לך דבר.

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי

השוואת דירות // עידו ספקטור
בעלון קודם נמסרה אינפורמציה ע"י המזכירה בעניינים שעל הפרק. לפי שנמסר, בחלק מהנושאים דרושים שינויים מסיבות חיצוניות, בנושאים אחרים ממשיכים כמתוכנן.          נושא השוואת דירות הוא נושא פנימי, שהדברים תלויים רק בנו. חשוב להמשיך בלי לשנות כיוון. להלן המהלך (לפי הבנתי):

  1. קביעת דירת יעד, בעלות 300,000 שקל.
  2. הערכת שמאי את השווי של כל דירת קבע.
  3. השוואה כספית של הדירות על בסיס הערכת השמאי.
  4. תהליך ההשוואה (כלומר התשלומים והחיובים לחברים) ימשך כ10 שנים. כל שנה ביצוע כספי של 10%.
סוכם שהתהליך יתחיל בתחילת השנה הבאה (2014). בתאריך זה תיפסק ההשוואה ע"י שיפוצים תחל ההשוואה הכספית.
כמובן שעד תאריך זה צריך לסיים את עבודת השמאי, לבצע את כל החישובים הנדרשים. הזמן שנשאר הוא די קצר.
חשוב שהדברים יהיו ברורים. כבר כיום במקרה של תיקוני דירות, אנשי הועדה דוחים את התיקונים בטענה שעלות התיקון תילקח בחשבון בהערכת השמאי.
חשוב שתהיה הבהרה של ועדת דירות בנושא. שנדע בדיוק היכן אנו עומדים
הערה בעניין הויכוח על הבונוסים : אחת הנקודות המרכזיות שסוכמו עם קבלת השינוי, היא על שמירת יחס מקובל בין המשכורות.הבונוס הוא חלק מהמשכורת. כאשר מחלקים בונוס יש לשמור שהיחס שסוכם עליו יישמר. צריך לקוות שיש מישהו שמפקח על נושא זה.חשוב שהדברים יהיו שקופים, שנדע איך מתבצע התהליך. מי מפקח על הנושא.     בברכה, עידו

תגובה לעידו ספקטור // מרב הדר-פרומר, מנהלת הקהילה:
בסוף שנת 2012 נבדקו פערי השכר בחישוב שנתי (כולל בונוסים), והם עמדו בכללים עליהם הוחלט בחוברת השינוי. בדו"ח הנהלת קהילה מלפני כחודש נמסר כי נבדקו פערי השכר בחודשים לאחר המיסוי החדש, וכי הפערים קטנים מהמקסימום שעליו הוחלט בחוברת.

ביטוח לאומי - קצבת זיקנה // אורי אשכולי
זה קרה לפני שנים. הקיבוץ היה שיתופי ואנחנו צעירים יותר ועוד האמנו לכל מה שאמרו המוסדות. מה קרה?
 
לפני כחמש עשר שנים כשרבים מאתנו הגיעו לגיל 65 והקיבוץ היה במצב קשה, לפי המלצת התנועה ומוסדות הקיבוץ, חתמנו על יציאה לפנסיה.
הקיבוץ קיבל בימים ההם – כ- 1,500 ₪ לחודש על כל אחד מהביטוח הלאומי, אבל... לא כולם חתמו, היו כאלה שידעו ומידע זה כוח והם לא חתמו. הם חתמו רק כשהגיעו לגיל 70.
ההפרש בגין אותן 5 שנים הגיע לקיבוץ כ- 100,000 ₪ על כל אחד שחתם.
אבל אז היינו קיבוץ שיתופי, בתחילת הדיונים על הפרטה. הקיבוץ היה במצב קשה ואנו נענינו ברצון. רצינו לתרום לקיבוץ והיום באה ההפרטה, כל אחד לעצמו, כל אחד לביתו ואין יותר ביחד ואז מתברר מי גזר קופון.
אנו, שחתמנו בגיל 65, מקבלים היום מביטוח לאומי כ- 2,000 ₪ ואלה שלא שמו על הקיבוץ כשהיה לנו קשה, מקבלים היום מביטוח לאומי כ- 2,500 ₪. דהיינו, לא עזרו לקיבוץ כשהיה לו קשה ומקבלים היום בונוס של 500 ₪ כל חודש.
נחזור להיסטוריה – בהתחלה כשדובר על ביטוח לאומי, נאמר שכספי ביטוח לאומי יחולקו שווה בין אותן קבוצות גיל ואנו נרדמנו בשמירה ובחוברת השינויים בלי ששמנו לב "הטמבלים" שוב נדפקו בתואנה שאי אפשר לגעת בכספי הביטוח.
בחוברת השינויים נאמר, שלאחר שנה ניתן לערער על הסעיפים השונים.
דרך אגב, ממידע מהימן, יש קיבוצים שאכן מחלקים את אותם כספים שווה בין החברים. יש קיבוצים שהזקנים, אלה שנדפקו, ערערו על המצב – אתה תורם ומקבל פחות – וערעורם בפני המוסדות זכה לאוזן קשבת והקיבוץ העלה להם את הקצבה. ראו מקרה "פלמחים".
זה לא נוח למוסדות והדבר לא זכה לדיון ציבורי בקיבוץ. לרבים ממוסדות הקיבוצים קשה להכיר בעוול הזה והם דוחקים אותו הצידה. קשה למוסדות להכיר כי מי שתרם יקבל פחות. כל עוד היינו קיבוץ שיתופי – רק לפני שנה, זה לא היה נושא מעניין, היום הנושא בוער.
גם אצלנו ניסו לטאטא את הנושא – אנחנו לא ניתן לזה לקרות.
היום עין שמר קיבוץ עשיר. איך אני יודע?
תקציב הקהילה קטן כ- 800,000 ₪, הורידו לנו את המיסים.
התחלנו לדבר על בונוסים בתעשיות ואכן התעשיות השונות "מעבירות" סכומי כסף יפים לקיבוץ והן מחלקות כבר בונוסים לא שווים לעובדיהם במקום להעביר דיבידנדים לקיבוץ. אנחנו בעלי המניות. בלי לקלקל את החגיגה אסתפק רק ברמז – קוראים לזה כפתורי רכב.
באחת השיחות שהתקיימה לפני שבועות אחדים העליתי נושא זה לדיון והמזכירה בתשובתה – יהיה דיון בנושא. הדיון לא היה.
אני לא שכחתי ואני מעלה נושא זה מחדש. אני חושב שנושא זה ערכי, חשוב, ופנו אלי לא מעט חברים -  מה עם זה. כמובן – רק החברים המקבלים כ- 2,000 ₪ ולא אותם חברים המקבלים 2,500 ש"ח.
החברים תרמו והיום הקיבוץ מתעלם מהם. זה "הצדק היבש" בהפרטה.
בואו נשנה את זה!

מהנעשה בכפרנו // עלי אלון
"בתהליך יצירת הקיבוץ המופרט אני רואה כניעה לחולשות רוֹוְחות. הקיבוץ המופרט ייעלם כצורת-חיים ייחודית. הוא יהפוך ליישוב קהילתי נטול ייחוד. לקיבוץ השיתופי, לעומת זאת, יש תוחלת-חיים היסטורית. לא רק כלכלית וחברתית אלא גם אידיאולוגית."                                                                          אסא כשר

"פערי הכנסה לא מאפשרים ידידות אמת. אין מפריד ורעיל מכסף."                                                                     יגאל סרנה, "ידיעות אחרונות"
חלום הארץ המובטחת

הה, חלום הארץ המובטחת:
וילה עם גינה ומכונית ליד.
כמו אשת הדייג שרצתה הכל לקחת
ונשארה רק עם תאוותה ביד.
 פזמון: הה, חלום הארץ המובטחת,
"כולה שלי" בִּמקום "כולנו יחד".
אכלה את יושביה הארץ המובטחת:
הבטיחו וילה וקיבלו קדחת...

"הבית רק שלי וגם הפרצלציה!".
ביתרוּּ את גוויית הקיבוץ.
מוכרים לעם הלוצינציה
ומתים עם הלשון בחוץ.
פזמון: הה, חלום הארץ המובטחת

"חפצה-מנמצה! מהר מהר!" -
אחיתופל המקומי קרא,
"חטוף ואכול כי נמוּת מחר"...
ונפל לבּוֹר שבעצמו כָּרָה.
פזמון: הה, חלום הארץ המובטחת

"הזורע רוח יקצור סוּפָה" -
ניבא הנביא, הלוּם,
"זו דרך עיוועים וזה סוֹפה:
להרוס הכל ולהישאר בלי כלום"
פזמון: הה, חלום הארץ המובטחת

נ.ב                                          
השיוך (והשינוי) הם חלום בלהות
אבל אפשר עוד הכל לשנות!


                            
מהנעשה בכפרנו (המשך) // עלי אלון
עצומה
חברים שלום!
מה שמתרחש בתחום מחיר הרכב הקיבוצי לחברים הוא - בלשון המעטה - בלתי סביר לחלוטין! בשעה שעשרות חברים, בעלי "רכבים מהעבודה", מהענפים, רכבים של יזמויות שונות, ומעל לכל הרכב החופשי במפעל הגומי, כולם נוסעים אלפי קילומטרים באלפי שקלים לכל קצות הארץ ולכל צורכיהם "על חשבון הקיבוץ" - החברים "הפשוטים", הפנסיונרים, ה"עניים" למיניהם, משלמים מאות ואלפי שקלים על הנסיעה ברכב הקיבוץ, לא רק לביקורים משפחתיים אלא גם לנסיעות בריאות (גם במקרים דחופים, כשילד חולה!). מחיר הרכב הבלתי-אפשרי מותיר אותנו כלואים בין חומות הקיבוץ ולא מאפשר לנו להשתמש ברכב הקיבוץ - וכשמעטים המשתמשים מוכרים עוד מכוניות ומעלים עוד את המחיר... עד לחיסול הענף.
ועל כך - כעל שאר עיוותי מה שמתקרא "הקיבוץ המתחדש" - שתיקת הכבשים.
אתם מתבקשים לחתום על עצומה להורדת מחיר הנסיעה ברכב הקיבוץ שתוגש למנהלת הקהילה ולדיון בנושא בשיחת הקיבוץ.

תגובה לעצומת עלי // מרב הדר-פרומר, מנהלת הקהילה
שלום עלי,
ברצוני להתייחס לפנייתך בשני רבדים – הרובד הפנימי – עלות הרכב בעין שמר והרובד החיצוני – המעטפת – קריאתך לעצומה.
בעניין מחיר הרכבים והשימוש בהם -  הנושא חשוב מאד וצריך לבחון אותו כל הזמן.
עין שמר מתחזק צי של כ- 20 רכבים המיועד לכל החברים – פשוטים ומיוחדים צעירים ופנסיונרים "עניים" ו"עשירים". אין הבחנה. זה נכון, עלות אחזקת צי רכבים קטן כזה היא גדולה ויקרה, אולם אין כל רווח בה. ועדת רכב מנסה ככל יכולתה להוזיל את העלויות והדרכים כוללות גם מכירת כלי רכב כאשר רואים שהביקוש לא מספק כדי לממן את הרכב. ועם זאת, תמיד אפשר לחפש עוד ועוד דרכים יצירתיות על מנת להגיע למחיר מתאים וקל יותר לחברים. אני בטוחה שוועדת רכב תשמח לקבל הצעות לעזרה ורעיונות לשמירה על רכבים  מספקים ומספיקים במחיר נוח יותר, יחד עם שמירה על איזון כלכלי.
ובקשר ל"מעטפת" – חבל על ההשקעה העצומה בעצומה. לא נראה לי שיש צורך במאמר בעיתון או בקריאה לעצומה על מנת להעלות נושא כזה חשוב לדיון. הרבה יותר קל פשוט לפנות – בשיחה, במכתב, במייל או בטלפון. מזמינה אותך לפנות לוועדת הרכב  ולהנהלת הקהילה לדיון בנושא.
תאמין לי – זה עובד.
בברכה,
מקווה לפגוש אותך בדיונים עם הועדה על הנושא
הערה: מאחר וחברי ועדת רכב לא קיבלו את הפנייה מראש, הם יתייחסו אליה באופן מסודר בשבוע הבא.

לפעמים בוכים על חלב שנשפך // גלי יגודה
לאחר 4 שנים אני נפרדת בצער רב ממשק החלב המקומי שלנו. במשך 5 החודשים האחרונים אני עובדת לבד בחלבייה לאחר שהיה ברור שהעסק לא סוחב 2 משכורות. ניסיתי, בשיתוף עם הראל, היועץ והשותף, ויחד עם יוסי בוריס לשפר את המצב. ניסינו לצמצם מוצרים מפסידים, לעבוד ללא עזרה בכלל ולעודד מכירה של מוצרים מרוויחים (ועוד רעיונות יצירתיים). התברר שמאמצנו העלו חרס ולכן, לפני כחודשיים, פניתי לצאת ושיימצא לי מחליף או מחליפה על מנת שלא לסגור את המקום. העבודה שם הייתה לי בית שני ואני עדיין מאד אוהבת את התחום הזה. לצערי עבודה לבד במצבי האישי והמשפחתי לא אפשרית. עסק כמו החלבייה דורש התמסרות וניהול מקיף גם מעבר ליום העבודה הרגיל וכיום אני מוצאת שאינני יכולה לעשות זאת לבדי. המצב הכלכלי של המקום לא מזהיר ואינו יכול לשאת יותר ממשכורת אחת. עלו הצעות להחלפה אך לאחר פריסת כל הקלפים על השולחן (אני מאמינה בכנות, בלי הצגות וניסיונות לייפות), העסק נותר ללא יורשים.
לא רציתי להיות זאת שב"קדנציה" שלה סוגרים, אבל חשוב להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שלא הכול אפשרי. רציתי, ניסיתי אבל לא הצלחתי. וגם זה בסדר. אני מאמינה שבחיים הכול לטובה. לא סתם כסיסמא, אלא באמת כל דרך וכל מכשול או הצלחה מובילים לדברים חדשים וטובים ותמיד יש לי לאן לשאוף ואיפה לתרום.
סגירת החלבייה אחרי כל כך הרבה שנות פעילות היא כואבת ויש שרואים בזה עוד מסמר על ארון הקיבוץ. אני לא חושבת כך. אני רואה עסק שניסה בכל מאודו להצליח, התאמץ לתת שירות טוב, לגוון ולהתחדש ולבסוף נאלץ לסגור. לא צריך מכל דבר לעשות פילוסופיה טרגית...
היה לי העונג לתת שירות לחברים. אתם, חברי הקיבוץ, יודעים לפרגן המון ותמיד שמעתי מילים טובות, רעיונות, הצעות לשיפור וסיפורים על הילולים מחוץ לקיבוץ. אני מקווה למצוא את עצמי בעוד מקום בו אצליח להעניק שירות לחברים וליהנות מפרגון הציבור.
תודה לכל הלקוחות, הטועמים, העוזרים, הסוחבים (בעיקר הראל...) ולמשפחה הקטנה שלי שתמיד איתי ומאד כואבת את הפרידה.
גלי

קול קורא – מחפשים מתנדבים
לועדת קליטה החדשה של עין שמר
כידוע לכולם, בחודשים האחרונים אנו עוסקים רבות בתקנוני הקליטה ובהכנות לצמיחה הדמוגרפית של עין שמר.
לצד העיסוק התקנוני, אנו רואים חשיבות רבה לתחילת בניית הקשר החדש והמחודש עם המועמדים לקליטה בעין שמר. לשם כך אנו מקימים ועדת קליטה חדשה ופונים אליכם, חברי עין שמר להציע את עצמכם להיות פעילים בוועדה זו, שתוביל את הצמיחה הדמוגרפית והקליטה בעין שמר באספקטים החברתיים.
תפקידי ועדת קליטה:
o          הגדרת הקריטריונים לקליטה
o          הקמת צוות מיוחד לועדת קבלה.
o          אחריות על קשר עם המועמדים לקליטה – חיבור לקהילה ולקבוץ
o          הכנת הקיבוץ לקליטה הצפויה.
o          הכנת המועמדים לחיי הקבוץ המתחדש.
o          ליווי המועמדים לאורך תקופת הבנייה ולאחר המעבר לעין שמר.
אלה תפקידים גדולים, הן בחשיבותם והן בזמן ובהשקעה שיידרשו. לכן אנו מבקשים להקים ועדה רחבה ומגוונת, של לפחות 9 חברים ובהם מזכירת הקבוץ, מנהלת קהילה, מנהל מש"א, מנהלת החינוך ונציג ועדת צעירים.
מחכים לכם!
מרב, רקפת ועידן

הוליבוד בעין שמר // נועם גבע
לפני מספר שבועות, בנוסענו מול "הר" האדמה בכניסה לקיבוץ, קפץ לעינינו הדמיון למקור, החסר רק את השלט המבשר. התאספנו בחול המועד, האחים גבע, עם הנשים, הילדים והכלבים, להוציא את המשימה לפועל. ניגשנו לסדנת הבנייה וההמצאה בחממה, ובעזרת דיקטים ממפעל הגומי, מסור, מברגה וצבע הקמנו את החתיכה החסרה - השלט "הוליבוד".
באישון לילה (21:30) יצאנו רגלית לכיוון ההר. במבצע משותף, ובעזרת יתדות וחבלים הצבנו את השלט במקום הראוי לו.
ובאשר לשאלה "אבל למה ה - "ב"? לכל אחד פרשנות משלו... ויפה שכך!

קבוצת הרצות
ניפגש לאימון ראשון ביום שישי הקרוב, 5.4.13  בשעה 6:30 בבוקר.
יציאה מחדר הכושר.
האימון הבא יהיה ביום שלישי, 9.4.13 בשעה 20:30.
העלות 100 ₪ לחודש.
כולכן מוזמנות לבוא ולנסות!
פרטים נוספים אצל לימור גרוסמן או אלעד יגודה
                             
                                         פותחים שבת
השבוע לקראת יום השואה – ניגונים ושירים מן העיירה היהודית. על פרשת "שמיני" נילי ארבל.
מירב חופי דרשה את פרשת "צו", בדרשתה אמרה שהפרשה עוסקת בדיני הקרבת קורבנות: מה מקריבים, מתי, מה מותר להקריב ומה אסור, מי מקריב, וכד'... הנושא הוא רחב וחוזר לראשית ההיסטוריה האנושית.
המילה קורבן קשורה למילה קרוב, כי באמצעות הקרבת קורבן מתקרב האדם רוחנית אל אלוהים ע"י שהוא מְקָרֵב מנחתו למקום הנחשב מקודש, ושהאל שוכן בו. יש כאן קשר מאד מורכב בין רגשות קמאיים, דת, פולחן וקדושה.
מירב הסבירה מונחים שונים הקשורים לנושא הקורבנות ביהדות, ואמרה שבבסיס ההתנהגות האנושית לגבי הקרבת הקורבנות נמצאים 3 רגשות מאד עמוקים: רצון לְרָצוֹת, תחושת אשמה, ורגש של פחד.
קוֹרבנוּת מחייבת תמיד ויתור על משהו משמעותי בעל ערך עבור המקריב, עיתים למטרות אישיות, ולפעמים למען הזולת, העם, המדינה, וגם למען מטרות אידיאולוגיות.
אנשים, עמים ותרבויות שונות העלו קורבנות כדי לרצות את אלוהים על מנת שלא יפגע בהם (כמו קיין והבל), או לשם אמירת תודה על הצלה (כמו נוח המעלה קורבן תודה לאחר המבול), וגם כדי לכפר על החטאים האישיים או הקולקטיביים.
בעולם הקדום ה' נתפס כמעניש, נוקם, הפכפך וגם נזקק מאד... נזקק שנאמין בו ונסגוד לו, שנזין אותו בקורבנות ונהיה תלויים בו.
ברמה האישית אנשים מקריבים מרכושם, מזמנם ולעיתים גם את חייהם למען מטרות מגוונות הכוללות מטרות אישיות ומטרות ציבוריות- לאומיות.
ברמה הפסיכולוגית אדם קוֹרְבָּנִי יבין תמיד את השני יותר מאשר את עצמו. פעמים רבות הוא מרגיש אשם, ושמגיע לו להיענש ולסבול.
לשמחתנו בעידן החדש (לפחות בחברות חילוניות ומודרניות) השתנתה הדרך שבה אנחנו חווים את הבריאה. הבריאה אינה עוד מענישה או מפחידה, היא מצויה בתוכנו, ובכוחה ניתנת לנו האפשרות להשפיע ולבחור מי אנו רוצים להיות, וכיצד יראו חיינו. אין לנו צורך בפולחן, טקסים או הקרבת קורבנות. אנו פשוט צריכים לבחור!   תודה למירב על הדרשה הנאה והייחודית.
בקבלת השבת שהוקדשה לפסח דיברה צילה ליס על דמותו של משה כפי שהיא משתקפת ביצירות אמנות בנות תקופות שונות. מציורי הקיר שנמצאו בבית הכנסת העתיק דורא אירופוס בסוריה, דרך דף מהגדת סרייבו, "משה" של מיקלאנג'לו, של רמברנדט, של דוֹרֶה, ועד משה רבנו של הישראלים נחום גוטמן, אריה ארוך ומיכאל סגן-כהן. נוכחנו שדמותו הכובשת של גדול נביאנו הציתה את דמיונם של אמנים רבים לאורך הדורות ושימשה השראה לא רק לאמנים בני עמנו אלא גם לאמנים בני דתות ולאומים אחרים. תודה לצילה על דבריה המאלפים.       ענה.     

"חסל סדר פסח כהלכתו..."

מילת תודה גדולה לכל העוסקים במלאכה כי רבה העבודה עד מאוד: לתורנים לפני ואחרי, למפזזים על הבמה, לילדנו החמודים, למנגנים ולשרים, לקריינים ולקהל, לעובדי המטבח על האוכל הקר והחם, לכל מי שנענה לכל פנייה ועזרה, לצוות פסח על רוח של התנדבות ואוירה טובה. על כל אלה לו יהי! שנזכה לעשותו גם בשנה הבאה, תודה רבה! תמי צמח

למשפחות הגינה הקהילתית // נועם גבע וצוות הגינה
הירקות קוראים לכם - הם כבר ע-נ-ק-י-י-ם!
בואו לקטוף, לשלב בארוחה וליהנות.
בקרוב נזמינכם למפגש פרידה מהחורף והכנה לעונת הקיץ,
ולירקות המגניבים שאוהבים את העונה החמה.
הקרנת סרט ביום רביעי הקרוב
ביום רביעי 10.4 בשעה 20:15 יוקרן הסרט "שלגי הקלימנג'רו". סרט המספר על מישל שפוטר מעבודתו, ילדיו וחבריו מתגייסים לעזרתו ומגייסים סכום כסף שבעזרתו יוכל לקחת את אשתו ולנסוע לאפריקה לראות את הר הקלימנג'רו. אבל יש הפתעות בחיים  וגם בסרט.
סיכום   קצר על חוג הסרט המשובח: הוקרנו עד היום 15 סרטים מצוינים,  כ- 20 איש פוקדים את המועדון כל שבועיים, אנחנו נהנות שהאנשים באים  ומודות להם  על המילים החמות  אחרי כל סרט.עוד ידנו נטויה  ונשמח אם יבואו  צופים חדשים.
א.ש.הפקות