חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 29 (2013) (5932) כד אלול תשע"ג


תחל שנה וברכותיה ...
ערב ראש השנה תשע"ד
יום רביעי 4.9.13  כ"ט  באלול
בשעה 18:15: ארוחת ערב חגיגית  בחדר האוכל
בשעה 20:30: מסיבת החג  בדשא הגדול
שנה טובה ומתוקה וחג שמח לכולם!


לחברי עין שמר, צעירים וילדים
לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, ברצוני לאחל לכולנו מכל הלב שבשנה הבאה עלינו לטובה נצליח לעשות יותר בשביל האחר.
שנגלה סבלנות וסובלנות  ונקבל את השונה (ואת השינוי).
שנחייך הרבה יותר
שנהיה בריאים
שכל חיילינו ישובו בשלום הביתה ויביאו עימם שלווה ושלום.
שנצליח בכל עסקינו ועיסוקינו,
שנשמור על היחד כחברה והייחוד של הפרט
שנדע לקחת הכל בפרופורציות הנכונות ונשמור נכון על הפרופורציות
והכי חשוב – שנהיה מאושרים.
שנה טובה לכולם.
מרב, מנהלת הקהילה
 
מבצע "דואר ברכות" חזר ובגדול!
בערב החג, יום רביעי, 4.9.13 נחלק את ברכות השנה טובה שכתבתם זה לזו ברחבת הכלבו, בצירוף כוסית לחיים          
  בין השעות 11:00-13:30
שלכם, צוות החג
ספר טלפונים חדש וירקרק
לקראת החגים אנו עמלות על הכנת ספר טלפונים חדש וירקרק. אנא העבירו עדכונים במספרי הטלפון למזכירות הטכנית. ניתן לשים פתק בתא הדואר בשם: דואר פנימי
תודה, נעמי בן חיים, ענת גרוסמן, יפעת אפל ועינת תומר
שישי בערב, 6.9.13 ב'  ראש השנה
מופע לכל המשפחה
עם אורן אדר שלנו...!
בשעה : 20:30
על הדשא מתחת לחדר האוכל.
"שף אנטוניו נודד בעולם עם המסעדה שלו.
מידי פעם הוא עוצר ופותח אותה לקהל המתקבץ...
מתוך הבישולים והסירים נוגע שף אנטוניו בזיכרונותיו,
דמיונותיו וחלומותיו. כל זה קורה דרך תיאטרון קרקס שמח ומשוגע".

ערב יום כיפור 13.9.13 ט' תשרי
"שירת רבים שירת יחיד"
"שירי מקדש, שירי חולין, מזמור תפילה ונהי.
וכינורות וענבלים, נוגנים , נוגנים, לו יהי.
יהי הזמר בעולם חומק ממצרים.
אדם ,חוה, כולם, כולם, לעד יהיו שרים...!" (מילים דודו ברק)
לנו משלנו... חשובה השתתפות פעילה של הקהל.
יהי רצון...! פרטים בעלון הבא

חג הסוכות תשע"ד
ערב סוכות 18.9.13 יד תשרי
בדשא  ע"י החשמליה
בעלון הבא...
"והיית אך שמח !"

יום חמישי 19.9.13 ט"ו תשרי
חוזרים לריצת לילה לאור ירח מלא...
פרטים בהמשך...
התחילו בהכנות.

יום ראשון 22.9.13 י"ח בתשרי
"אי כישלון למופת"
עם : אורית פראג
חברת דפנה, עיתונאית ועורכת...
הרצאה מלווה במצגת ובסיפור היסטורי כפי שהעיתונות הקיבוצית סיפרה אותו
אקטואלי, מעניין, מרגש וחשוב
פרטים בעלון הבא



המורה של עין שמר
ראש השנה נחגג השנה סמוך לתחילת שנת הלימודים במערכת החינוך. שני העלונים הקרובים יוקדשו לעמלים במלאכת הקודש הזו – ההוראה. בעלון עין שמר ניתן מקום וכבוד לבני ובנות עין שמר בהווה ובעבר העוסקים בהוראה // עינת תומר

איה בן מיור
עוסקת בהוראה כ 23 שנים, מלמדת בבית הספר האזורי "יובלים" שנמצא בקיבוץ גבעת חיים מאוחד
בחרתי לעסוק בהוראה  קצת מתוך אינטואיציה שזה מתאים לי וקצת בשביל "תיקון" של חוויות ילדות פחות טובות שהיו לי מבית הספר היסודי וגם מפני שהיה צורך בקיבוץ למקצוע הזה (כמה שמוזר לקחת היום שיקול כזה בחשבון).
למדתי הוראה בסמינר "אורנים", מקום מדהים הזכור לי מאוד לטובה.
מלמדת בבית ספר יסודי, בשנים הראשונות לימדתי כיתות ה'-ו' והיום אני מלמדת כיתות ג'-ד', מתוך בחירה. אני מלמדת את כל המקצועות בכיתה שלי ואף שיעורים נוספים בכיתות אחרות, זה אומר: תנ"ך, מתמטיקה, מדעים, שפה ונושא.
השנים הראשונות הן קשות. מניסיון אישי ומליווי של הרבה מורות חדשות- הרבה מורות נשברות בתקופה זו וליווי ותמיכה הם חשובים. אני זוכרת את ההלם שלי בהתחלה מהרעש של הילדים ואת העובדה שלא כולם עושים מה שנאמר להם לעשות, בקיצור: בעיות משמעת... במשך השנים מוצאים פטנטים ורוכשים ביטחון, אבל זה אף פעם לא קל. גם העבודה עם ההורים של התלמידים היא לא פשוטה וצריך בבגרות ובעדינות למצוא את הדרך לכל משפחה ולבנות אמון הדדי. בעיני, הכי חשוב שהילדים יבואו ברצון ובשמחה לכיתה, יהיו מאותגרים, ילמדו מתוך חוויה, יהיו מופתעים, יקבלו אפשרות ללכת עם היוזמות שלהם ובעיקר ירגישו שהכיתה היא מקום תומך, בו ירגישו מוגנות אישית וכמובן מקום בו תהיה להם אפשרות לבטא את היצירתיות שלהם. זה על קצה המזלג ה"אני מאמין שלי..."
מרגש אותי: כמובן שמרגש כשאני נפגשת עם "בוגרים" שלי והם מזכירים לי – את הטיולים, הסיפורים בהמשכים, שיעור הצגות, החולדות והארנבונים שיש בכיתה... זה מרגש שזוכרים לטובה חוויות כאלה.
אני אוהבת במקצוע ההוראה: את החופש שלי לעשות בתוך מסגרת הכיתה ותכניות הלימודים  מה שאני רוצה ומאמינה בו, את ההרגשה שאני משפיעה ומשמעותית ו-כן...! הייתי בוחרת במקצוע הזה שוב!!
איריס ארבל
מחנכת ומורה כשמונה שנים להיסטוריה ואזרחות בחטיבת הביניים, כיתות ז'-ט' בבית הספר "מבואות עירון"
בחרתי במקצוע ההוראה: יום אחד, בהיותי בחופשת לידה עם רני, בני הבכור, טיילתי לתומי עם העגלול ברחבי הקיבוץ. ליד ביתי פגשה אותי אסתר לרר, ירדה מהאופניים ושאלה בדרכה הישירה: "אולי תבואי להחליף איזו מחנכת שיצאה לחופשת לידה? ממילא אין לך מה לעשות, נכון?" אז באתי. בהתחלה לחצי משרה כמחנכת, ואז עוד מורה יצאה לחופשת לידה והחלפתי אותה בשיעורי היסטוריה, ומאז אני במוסד. מכיוון שמעולם לא התכוונתי להיות מורה, אין לי ממש הכשרה. למדתי  את התואר הראשון בלימודי מזרח אסיה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. השנה אצא לשנת השתלמות ואעשה תעודת הוראה.
השנה הראשונה כמורה: השנה הראשונה הייתה נוראית. הגעתי ללא שום ניסיון ופתאום עמדתי לפני 32 ילדים בכיתה ט' שהדבר האחרון שעניין אותם היה להקל על החיים שלי. למזלי, הכרתי אותם מקודם כי חינכתי בשכבה הזו כבר כמה חודשים לפני שהתחלתי ללמד. בהדרכות של המוזיאון למדתי לעמוד מול קבוצה ולעניין אותה, וגם בטיולים שהדרכתי בחו"ל, אז הצלחתי איכשהו להעביר את החומר שהייתי צריכה... השנה השנייה כבר הייתה מהנה הרבה יותר וגם קצת יותר קלה.
קשיים במקצוע: הקושי העיקרי שלי הוא להתאים את רמת ההוראה לרמה של כל נער ונערה. לדוגמא – נער שהוא מוזיקאי מוכשר ומחונן אבל לא מצליח לקרוא 10 שורות ולזכור מה הוא קרא, או חבר'ה עם קוצים בישבן, או כאילו עם טראומות מהמורה להיסטוריה הקודם שלהם... האתגר הוא להנגיש את חומר הלימוד עבור כולם ולגרום לכל מי שיושב בכיתה להתעניין ולהאמין שהוא יכול ללמוד ולהבין.
חוויה מרגשת: לפני מספר שנים חינכתי כיתה במשך שלוש שנים. בשנה האחרונה הם גילו מתי יום ההולדת שלי, וכאשר נכנסתי לכיתה ל"שיעור מחנך" הם הכינו מסיבת הפתעה עם שולחנות מלאי אוכל וקישוטים וברכות. ירדו דמעות...
אני אוהבת ללמד: אולי פשוט בגלל שאני טובה בזה. אני אוהבת לחשוף את הנערים והנערות לידע חדש, לראות את ההבנה שלהם, לשמוח כאשר הם מצליחים לחבר אירועים לכלל מאורע אחד שלם.
אני בוחרת ללמד כל יום מחדש כאשר אני מגיעה למוסד. נהנית מכל רגע.
שלי יגודה
מחנכת כיתה ט' ומורה לספרות בשכבת ט' לסמ"ל בשכבת ח' (ספרות, מקרא ולשון ביחד) ורכזת מסע שכבת ז' (ספרות, היסטוריה ואומנות ביחד)  עובדת כ- 10 שנים במקצוע. מתוכן כ- 7 שנים  ב"מבואות עירון" ו- 3 שנים ב"שפרירים".
בחרתי במקצוע ההוראה: כי רציתי לעשות שינוי משמעותי והרגשתי שדרך החינוך אוכל לעזור ולשנות לבני נוער. למדתי במכללת "סמינר הקיבוצים" לתואר ראשון ותעודת הוראה בספרות וחינוך מיוחד.
השנה הראשונה שלי כמורה: הייתה כשחינכתי כיתת אתיופים במוסד שכבת י"א. עשיתי את הסטאז' עליהם ומאוד נהניתי לעבוד איתם ואז ידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך מיוחד ולעזור כמה שיותר. באותה שנה גם לימדתי בפעם הראשונה כיתת מסע בשכבת ז' ועמדתי מול 32 תלמידי כיתות ז' ואני זוכרת שאהבתי את זה מהרגע הראשון והרגשתי שזה המקום שלי, ללמד ולעצב את דור העתיד.
הקושי העיקרי: זה תמיד הקשר בין המערכת, טובת הילדים והורי התלמידים. אבל, אני חייבת לציין, שגם כשיש קשיים מסוימים, ברגע שטובת הילד היא מול העיניים, גם ההורים הכי קשים מבינים והולכים איתי ועם טובת ילדם והמערכת. אני מאמינה בכנות, בפתיחות ובעבודה משותפת  בהתנהלותי מול הורי התלמידים.
חוויה מרגשת כמורה: יש המון רגעים קטנים ומרגשים. למשל, אחת מתלמידותיי לשעבר, שכיום היא כבר חיילת, כתבה לי מייל לאחרונה, שהיא מצאה את הערכות מחנך שכתבתי לה בתעודות במהלך חט"ב והיא התרגשה מאוד וזה שימח אותי לדעת שהם מעריכים וחושבים שאני משמעותית כמו שאני חושבת שהם חשובים ומשמעותיים לי.
אני מאוד אוהבת את המקצוע ואני מאמינה בבית הספר ובהשפעה שיש לו על הילדים ובעיקר אני גאה בכך שיש לי חלק, אפילו קטן, בקידום של ילדים בכל מיני אופנים גם לימודי, גם רגשי וגם התנהגותי. כי ברגע שאני מקבלת כיתת חינוך ומתחילה איתם דרך, מבחינתי זה כמו שקיבלתי 32 ילדים חדשים שלי והם כל הזמן איתי במשך היום בעבודה. גם אחה"צ כשאני עם הילדים הפרטיים שלי וגם בחלומות... בלי ספק הייתי בוחרת להיות מורה שוב וגם החשיבה על התואר השני שלי היא בחשיבה איך אוכל להיות מורה טובה יותר... (החשיבה קדימה היא תואר שני בייעוץ חינוכי).
אני חושבת שתפקיד המורה חשוב מאוד ואני, בעיקר מאמינה בדרך.
סיגל דקל
עובדת כמחנכת ומורה לתנ"ך כ- 22 שנים. התחילה את דרכה ב"מבואות עירון", שם לימדה כ-4 שנים, וב-16 השנים האחרונות מלמדת בבית ספר "גוונים"
בחרתי ללמוד הוראה: חשבתי שזה מקצוע שיאפשר לי להמשיך ללמוד כל החיים.
הכשרה אקדמאית: תעודת ההוראה שלי היא מ"אורנים", ומשם גם התואר הראשון בתנ"ך ומחשבת ישראל. התואר השני בהיסטוריה של עם ישראל הוא מאוניברסיטת חיפה. שם גם התחלתי מזמן תואר שלישי בתנ"ך, אבל גיליתי שזה לא מעניין אותי, והמשכתי ללמוד במקומות שונים (בעיקר באוניברסיטת תל-אביב) מגוון גדול של נושאים לא לתואר (פילוסופיה, ספרות, היסטוריה, מגדר, עיתונות ועוד-ועוד).
השנה הראשונה כמורה: אני זוכרת שהבנתי די מהר, שאין שום קשר בין מה שלומדים באוניברסיטה על מקצוע הלימוד או על חינוך, לבין מה שקורה בכיתה. עד היום אני מתקוממת כל פעם מחדש, למשמע אנשי אקדמיה שמנתחים את בעיות מערכת החינוך. אם אתה לא שם, אין לך מושג על מה אתה מדבר.
קשיים במקצוע: היו וישנם  אינסוף קשיים. אני נוהגת לומר שהמזל שלנו, כמורים וכמחנכים, הוא שהוויית בית הספר היא כל כך אינטנסיבית שאין לנו זמן לעצור ולהצטער על הטעויות והתקלות. מיד חייבים להמשיך קדימה למשימה הבאה ואתה גם לקשיים הבאים. אם היינו נעצרים ומתאבלים על כל כישלון, היינו מזמן נשברים.
חוויה מרגשת: היו ויש אינסוף כאלו. אני חושבת שאלו הרגעים שבדרך נס, המילים פתאום מצליחות לגעת ומישהו שהיה עצוב – מתעודד, מישהו שהתייאש – מקבל כוח, מישהו ש"נאבד" – מבין ומוצא כיוון חדש... רגעים זעירים, מאוד פנימיים ואישיים, אבל מעצבי חיים. מרגשים אותי מאוד גם הרגעים בהם הורה עומד חסר אונים מול הילד המתבגר שלו שמתמרד ובועט בו, ואני מהמקום שלי, יכולה מאוד לעזור. כשהורים מודים לי בסוף השנה על כך שהלכו כל בוקר לעבודה ולמשימות החיים שלהם, בידיעה שיש מישהו שמקבל כל בוקר את הילד שלהם, רואה אותו ומכוון אותו; זה מאוד מרגש אותי. זה משהו שכהורה אני מאוד רוצה גם לעצמי.
אני אוהבת בהוראה את היכולת שלי להשפיע – על אנשים, על תהליכים, על רעיונות.
הייתי בוחרת שוב בהוראה: אני לא חושבת שעשיתי טעות בבחירה, אבל הייתי מעדיפה להיות מלכה של נסיכות קטנה ועשירה בחלק הקריר של כדור הארץ...

שלומית תומר
הייתה מורה ומחנכת שנים רבות בבית הספר היסודי בקיבוץ עין שמר ושלוש שנים במוסד

אהבתי ללמד את ילדי חברת הילדים שלנו, למרות שההוראה הייתה כרוכה בחינוך, תחום שהיה קשה יותר וסוחף.

למדתי הוראה: כשסיימתי את הצבא, בין הבנים היותר ראשונים של הקיבוץ, הציעו לי לימודים באחד משני המקצועות הנדרשים שהיו אז – להיות מורה או אחות. מבין שניהם ההוראה הייתה קרובה יותר לליבי. אחרי שנתיים של עבודה בגן-ירק ומכבסה בחורף, אחרי חתונתנו וכשנה אחרי הולדת אייל בכורנו, יצאתי לסמינר הקיבוצים בתל-אביב ללימודים של שנתיים.
רק מאוחר יותר השלמתי את לימודי המורה הבכירה.

לימדתי שלושה מחזורי כיתות את כל מקצועות בית-הספר היסודי מלבד אמנויות, במשך ארבע-עשרה שנים עם הפסקות ללימודים ולידה. בכלל זה, שלוש שנים במוסד. כבסיס להוראה הייתה "שיטת הנושאים".
הייתה לנו מערכת מאד מסודרת של המסגרת החינוכית – עם צוות נאמן ומתמיד של מטפלות, סייעות ויעוץ – גורמים שמאד סייעו לאיכות החינוך וההוראה. גם הקיבוץ היה לנו גב משמעותי.
אפשר להגיד שכיסינו במסירות את כל הצרכים של ילדי החינוך המשותף, אם זה בהוראה מתקדמת לתקופה, חיי חברה מגוונים, מסיבות, טיולים, ספורט – בוקר, צהרים וערב מסביב לשעון. אלון ב, אלה ואמירים זהו יבולי... בסיפוק, באהבה ובלא מעט קשיים.

חוויה מרגשת: בסיומו של כל מחזור זכיתי לחווית שחרור ושמחה על המוגמר, כשהכנו תערוכה מושקעת ששקפה את הישגינו והצגת סיום לקיבוץ כולו. כמובן, בעזרת כל הצוות.
ואז אפשר היה לנשום עמוק למשך תקופת-מה...

בעצם, רוב שנותי הצעירות עברו עלי בחינוך והוראה. היינו, המורים והמחנכות, שליחי ההורים, החברים והקיבוץ כמחנכי הדור. זה הטיל עלינו אחריות כבדה, אבל נתן גם כח וסיפוק.
ככה ראיתי את זה אז, וכזה יחסי גם היום.
הודעות ושונות
מזל טוב                                              לאפרת ואיתן בן-מיור                                    להולדת הבת, אור                                          ברכות לגיא ואביב להולדת האחות                                               לרותי ויובל להולדת הנכדה                                   למרים להולדת הנינה                                 ולכל המשפחה המורחבת                                   
בעין-שמר וביקנעם!
מזל טוב  למרה ודני אבנר
להולדת הנכדה
בתם של צור ואורטל
אחות לאריאל
ברכות לכל המשפחה!
תזכורת מנהג הבית
בערבי החג, מטעמי חיסכון, לא יהיו נסיעות של נהג הבית.
חג שמח לכל הנוסעים, יהודה בן-גידה, נהג הבית
שימו לב: העלון הבא ייצא בערב יום כיפור בתאריך 13.9.13

מהמטבח

דרושים:
מגישי מנות לערב חג ראש השנה, יום רביעי, 4.9.13 בין השעות 18:00-20:00
המעוניינים מוזמנים לפנות למרתה או דנה
זמני ארוחות ראש השנה בחדר האוכל:
יום רביעי, 4.9.13, ערב ראש השנה, תוגש ארוחת צהריים בין השעות 11:30-12:30
יום רביעי, 4.9.13, ערב ראש השנה, תוגש ארוחה חגיגית בין השעות 18:15-20:00
יום שישי, 6.9.13, חג שני, לא תוגש ארוחת צהריים.
יום שישי, 6.9.13, חג שני, ארוחת ערב בין השעות 18:15-20:00
שנה טובה ובתיאבון,
צוות המטבח וחדר האוכל
הודעות מהמכבסה ומחסן הבגדים
כביסת חיילים בכל חודש ספטמבר
תתקיים רק בשבתות ולא בחגים.
חג שמח
רעיה האולינג, מכבסה
בערבי החג מחסן הבגדים יהיה פתוח עד השעה 13:00
ימי שישי פתוח כרגיל, עד השעה 12:00
בברכת שנה טובה
צוות מחסן הבגדים

בריכת השחייה – עדכון שעות פעילות
7:00-8:00 בבוקר – שחיינים
10:00-12:00- מתרחצים
14:00-18:00 – מתרחצים
18:00-19:00- שחיינים

בברכת שנה טובה, יובל המצילה
 פעם היה פה שמח... וגם השנה
יום הילד של פעם חוזר ובגדול !!!
אז תרשמו ביומנים  -  יום שבת 5.10.13
שבת ראשונה אחרי סוכות.
מוזמנים אך ורק בנות ובנים של חברי קיבוץ, לא אורחים !!
פרטים בהמשך...

צוות יום הילד:
אוריין גנדלמן, תמנע כץ-דגאי, לימור גרוסמן, רנה גבע, ישראל עזר, ערן אפל ואמיר תומר
 
פרטים בדבר חלוקת ערכות מגן
 ניתנים במוקד פיקוד העורף במספר 1207 או מוקד דואר ישראל 2237* 
יש לזכור כי הלחץ על הקווים רב וצריך להתאזר בסבלנות.
איציק שלומי, קב"ט מועצה אזורית מנשה
 

מבצע הקש בדלת 2013
ביום שני, 14.10.13 תערך התרמה למלחמה במחלת הסרטן
התרומות יאפשרו להעמיק את המודעות למחלה, לסייע לחולים ולבני משפחותיהם, לרכוש ציוד רפואי מתקדם, לממן מחקרים נוספים ועוד.

התרמת דם
ביום שלישי, 10.9.13 תהיה במועדון לחבר התרמת דם.
מבנק הדם יש בקשה לבוא ולתרום בשל מחסור חמור במנות דם.
שינוי כתובת של מכון ממוגרף בחדרה
כבר לא בקניון לב חדרה, אלא ברחוב הלל יפה מס' 11 מול העיריה, בקומה הראשונה.
א.ש. הפקות  יוצאים לפגרת הקיץ עד אחרי החגים.
מאחלים שנה טובה לכל  האנשים שנהנו השנה מסרטי איכות ומכל הכיף  שחווינו.
חג שמח לכל הקיבוץ.
מחנה עם ראש קטן-גדול
מאת: דוד בן-אשר 

1957, יוצאים למחנה תנועה של השוה"צ. אנחנו מעין שמר, גם משם יוצאת כיתה ה' למחנה בו ישתתפו כיתות ה' מכל הארץ, ערים וקיבוצים. מחנה צופי, משאת נפשם של הילדים, לקראת הקיץ הבוער. אני, תלמיד כיתה י"א בקיבוץ, עם חברי לכיתה אמציה, זכינו להימנות על צוות הנהלת המחנה, כסגנים לראש המחנה, איש בוגר כבן 25 או משהו כזה. עולים על המשאית, עם קבוצת הילדים, עם אוהלי השמיכות, הסנדות  (מוטות העץ) להקמת הפטנטים, החבלים, היתדות, כלי האוכל והמחבתות. לובשי החולצות הכחולות עם השרוך הלבן, שירי תנועה בפי כולנו, שמחה והתלהבות, יוצאים למחנה.
אמציה ואני כבר בעלי ניסיון "עשיר" של כמה שנות מחנות בעברנו, מוכנים לתפקיד הסגנות עתיר היוקרה והמעש. היעד – החורשה ליד קיבוץ געש, מקום ייעודו של המחנה, למשך 5 ימים של פעילות  צופית שומרית אינטנסיבית.
אנו מגיעים לחורשה ומסתבר שהמקום כלל איננו מוכן לקליטת עשרות קבוצות הילדים המגיעות במשאיות מכל הארץ. גרוע מכך, ראש המחנה, הבוגר, משום מה איננו מגיע, ואנחנו לא יודעים מה לעשות. בינתיים מגיעות עוד ועוד קבוצות, פורקות את הציוד ומתמקמות במקום הזנוח.
באופן ספונטני ועם הרבה חשש ואמביציה, הכרזתי על עצמי כראש המחנה ועל אמציה כסגני. אספתי את מדריכי הקבוצות, נערים ונערות בכיתות ט'-י' והודעתי להם שאנו זזים לכיוון חורשה אחרת, מהלך קילומטר בערך. זו הייתה חורשת אקליפטוסים קטנה למדי, ללא כל תשתיות לקיום מחנה. אין שירותים, אין ברזייה, אין כל שרות רפואי, עצים וחול. מסביב שדות של גידולי שדה. מקור המים היחיד, המאולתר - צינור השקייה של שדה בקרבת מקום, בו מילאו כל הקבוצות מים בסירים ומימיות, משך כל ימי המחנה. את הצרכים עשו כולם בשדות מסביב לחורשה. כ - 500 ילדים מקימים אוהלים ופטנטים ומתקנים צופיים, והעליזות חוגגת. אנו, אמציה ואנוכי אוספים את המדריכים ולוקחים מהם את הכסף, דמי ההשתתפות לפי מספר הילדים, כל ילד 5 לא"י. אנו אוספים את הכסף מכניסים לכיס, לא רושמים כלום וכמובן לא נותנים כל קבלה לאף אחד.
אני מודיע על מפקד הפתיחה שיתקיים בערב. בשעה היעודה מתייצבים כולם באופן מסודר בצורת חית להרמת הדגל, לקריאת דבר ההנהגה המקומית (דף ההנהגה הראשית לא הגיע עם ראש המחנה, שהבריז). נותנים הוראות והסברים על התנהלות המחנה, ולסיום המפקד -קריאת "חזק ואמץ" מהדהדת עם רדת ערב.
קבענו תכנית מחנה מתוך ניסיוננו "העשיר", כאמור, שכלל תחרויות ספורט, תחרות הפטנטים, אליפות האוכל והבישול (כשאנחנו השופטים/טועמים מכל צלחת וצ'יפס של כל קבוצה). את התכנית היומרנית של המחנה קבענו במקום, ללא שיקולי בטיחות מיוחדים או התחשבות במצב האבסורדי שנוצר במקום.
יום אחד החלטנו לקחת את כולם למקלחת. הלכנו לקיבוץ געש, כ 2 ק"מ מהחורשה, לקבל אישור. הובלנו את כל  500 הילדים בשורה ארוכה למקלחת של הקיבוץ, פרוייקט שנמשך כמה שעות, שבסופו חזרו כולם נקיים ומרוצים.
היום השלישי של המחנה הוקדש ל"יום עצמאות" בו הילדים מנהלים את חיי המחנה שלהם בעצמם. מינינו 2 ילדים (כיתה ה') כמפקדי המחנה. כראש המחנה מונתה ילדה בשם דליה וולק מקן רמתיים. אנו, כל המדריכים  יצאנו ליום כיף בנתניה, עד הערב. כשחזרנו, מצאנו ילדים חוגגים עצמאות וגאים בעצמם.
היום הרביעי הוקדש למסע רגלי ומשחק גניבות דגל. יצאנו למסע  ארוך על חוף הים עד קיסריה, לא מעט קילומטרים. טור ארוך משתרך, בשמש הקופחת, עם דגלים ותרמילי אוכל על הגב בואך חולות קיסריה. שם התמקמנו בקבוצות, ולעת לילה ארגנו את משחק גניבות הדגל בין שני מחנות אותם חילקנו לפי הקינים.
עם בוקר מצאנו את עצמנו ואת הילדים עייפים, חסרי שינה ומרוטים לחלוטין. החלטנו במקום שלא לחזור את כל הדרך רגלית וכדאי להזמין אוטובוסים להסעה חזרה למחנה. אמציה נסע (בטרמפים) לחדרה, ניגש לתחנה המרכזית של אגד וביקש מהם לשלוח 10 אוטובוסים לקיסריה. הם הסכימו אבל התנו כמובן את ההסעה הגדולה בכסף. מיד הוצאנו כסף מהכיסים, חלק מהכסף שגבינו מכל הקבוצות, שילמנו לאגד, האוטובוסים התייצבו וההסעה ההמונית הביאה את כולם חזרה למחנה בחורשת געש. (את שאר הכסף העברנו אחרי המחנה להנהגה הראשית, עד הגרוש האחרון).
עוד ביום האחרון, היום החמישי למחנה, נערכה אליפות המחניים. אח"כ פרקו כל הקבוצות את המאהלים והמתקנים, ארזו את הסנדות, וחיכו לבוא המשאיות לנסיעה חזרה, כל קבוצה לביתה.
מיותר לציין שבמשך כל קיום המחנה לא היה כל קשר טלפוני עם ההורים או הקיבוצים, הניתוק היה מוחלט, אף אחד לא דאג יותר מדי, ולמזלנו לא נזקקנו לשירותי רפואה  דחופים. חוץ מקלקולי קיבה קשים למדי, עקב תנאי התברואה והסניטריה הבלתי אפשריים, הכל עבר טוב. כל ילדינו החמודים, חזרו הביתה בשלום ובחדווה. ואנו, אמציה ואנוכי, חזרנו עטורי תהילה על היזומה המבורכת של לקיחת האחריות וניהול מוצלח של מחנה השוה"צ, געש 1957.


שיר לחודש תשרי
מילים ולחן: דתיה בן דור




בין הקיץ לסתיו -
חודש תשרי
עם כל שנאהב
בחודש תשרי.
תפוח בדבש
ותפוח על דגל
ובגד חדש לחגים.
כי ידוע הרי
שחודש תשרי
זהו חודש מאד חגיגי.

בין הקיץ לסתיו -
חודש תשרי
עם כל שנאהב
בחודש תשרי.
חצב של תשרי,
שרב של תשרי
ויורה שמרטיב את הסכך.
כי ידוע הרי
שחודש תשרי
זהו חודש מאד הפכפך.

בין הקיץ לסתיו -
חודש תשרי
עם כל שנאהב
בחודש תשרי.
ברכות של תשרי,
סליחות של תשרי
ובלחש עולה בקשה.
כי ידוע הרי
שבחודש תשרי
מתחילה לי שנה חדשה.