חפש בעלונים קודמים

עלון 6 (2014) (5952) ז אדר א תשע"ד

"אני נשבע שלא אצא מהמעגל,
עד שתרחם על בניך
ותוריד להם גשם".
התחילו לרדת טיפות גשם קטנות

האחות הגדולה
סטפני אברהמי ושקד חננאל משתפות אותנו בשנה      חווייתית ובלתי נשכחת בה עבדו כאופר בארה"ב // עינת תומר
סטפני אברהמי, בת 23, חזרה לפני כחודשיים מארה"ב, שם עבדה כאופר במשפחה אמריקאית-יהודית.
קצת עלייך: אני בתם הרביעית של פיט וגדעון אברהמי, אחות לגלי, אדם וסהר. בצבא שירתי כמש"קית נפגעים במג"ב. לאחר שסיימתי את השירות, עבדתי במשך חצי שנה בחינוך אצלנו, משם עברתי לקיבוץ מרום גולן, שם עבדתי בעבודה מועדפת כפקידת קבלה בענף התיירות. לאחר שסיימתי שם, טסתי לארה"ב. עוד במרום גולן חיפשתי באינטרנט עבודות בחו"ל. מצאתי ארגון אמריקאי בשם "אופר אין אמריקה" שמביא בנות מכל העולם להיות אופר בארה"ב. הדרישות לתפקיד: ניסיון של שנתיים בעבודה עם ילדים, להיות בטווח הגילאים 26-18, ללא עבר פלילי ושירות צבאי או לאומי (דרישה שקיימת רק עבור הישראליות). שלחתי קורות חיים, הזמינו אותי לראיון וכשראו שאני עומדת בכל הקריטריונים הנדרשים פתחו לי פרופיל באתר שלהם ומשפחות התחילו להתעניין בי, יצרו איתי קשר והייתי צריכה לבחור משפחה אחת מתוך מגוון משפחות. החברה המתווכת סיפקה לי ויזת עבודה לשנה, כרטיס טיסה וביטוח.
על המשפחה בה עבדתי: הגעתי למשפחה יהודייה, זוג הורים ושני בנים, הבכור בן 10 והצעיר בן 7. הייתי האופר החמישית שלהם. האבא היה עורך דין בחברה גדולה והאמא עבדה בבנק בינלאומי.
סדר יום: הייתי קמה בבוקר, מכינה לילדים ארוחת בוקר, מארגנת אותם לביה"ס, מלווה אותם להסעה ובעצם מ- 8:30 עד 16:00, השעה בה הילדים חזרו מביה"ס הייתי פנויה, מלבד כביסות של הילדים. לא הייתי אחראית על ניקיון הבית, הייתה להם מנקה. כשהילדים היו מגיעים מביה"ס הייתי מסיעה אותם לחוגים. (הייתה לי מכונית צמודה). הם היו הולכים להרבה חוגים. הילד הבכור השתתף בחוגים: כדורסל, שחיה, טיפוס קירות, ציור, הכנת סרטים וגולף. הילד הצעיר השתתף בחוגים: כדורגל, שחיה, סייף ו"פרק-קור" (טיפוס על חפצים). פעם בשבוע שניהם למדו עברית אחה"צ בבית כנסת סמוך. כשחזרו מהחוגים הכנתי איתם שיעורי בית, עזרתי במקלחות והכנתי בשיתוף עם האבא ארוחות ערב (אצלם למדתי לבשל ולאפות). היינו יושבים לאכול כל המשפחה יחד. אחרי שעזרתי לפנות את ארוחת הערב, הייתי חופשיה.
בזמני הפנוי: היה לי הרבה זמן פנוי. אחת הדרישות הייתה ללמוד באוניברסיטה. למדתי קורס פילוסופיה שהיה מאוד מעניין. בנוסף, הלכתי לחדר כושר, נפגשתי עם חברות, "אופריות" אחרות ועשיתי שופינג. נשאבתי לחיים האמריקאים. הכרתי שתי בחורות "אופריות" מדרום אפריקה ונמיביה, יצאנו לפאב בעיירה ויצרנו קשר עם החבר'ה המקומיים, התחברנו אליהם ונוצרה מיד חברות. הם הכירו לנו חברים שלהם ומצאתי את עצמי משתייכת לחבר'ה אמריקאים. אנחנו עדיין בקשר בפייסבוק ובטלפון, נוצרה בינינו חברות חזקה.
מקום ההורים במשפחה שכזו: פעלתי לפי הדרך החינוכית של ההורים. ההורים ראו את הילדים בבוקר ובערב. היה חשוב להם מאוד שנאכל כולנו יחד ארוחת ערב. את סופי השבוע הם הקדישו לילדים. בימי שישי היה "יום סרט" הם היו צופים בסרט יחד עם הילדים בבית ומשחקים משחקי שולחן. בקיץ נסענו לחופש לשבועיים בדלאוור. שבועיים של ים, מנוחה  ומשחקי שולחן. להורים היה מאוד חשוב לבלות זמן איכות עם הילדים.
איך נראה הבית? בהתחלה גרתי איתם בעיירה "איסטון" בקונטיקט בבית ענק, עם חמישה חדרי שירותים, 6 חדרי שינה ולי הייתה קומה שלמה משלי. לאחר שמונה חודשים הם עברו בית לווסטפורט, כעשרים דקות מהעיירה הראשונה. הבית היה יותר צנוע. היו בו שתי קומות, חדר הורים, חדרי ילדים וחדר אורחים, שהיה החדר שלי. אמנם בבית הזה חלקתי מקלחת עם הילדים אך הרגשתי יותר חלק מהמשפחה. הייתי יותר נגישה לילדים. היתרון הגדול של הבית היה מיקומו על גדת נהר. היינו שטים בקייקים, שוחים ודגים.
איך השתלבת בחיי המשפחה? מהר מאוד הפכתי להיות חלק מהמשפחה. הם הרגישו בחופשיות לידי, ולא התביישו אפילו להתווכח בנוכחותי. הייתי כמו האחות הגדולה במשפחה.
גם במשפחות ביולוגיות לא הכל מושלם, בטח היו רגעים פחות נעימים: היו קטעים לא נעימים כי בכל זאת גרתי עם הבוסים שלי, אבל בסה"כ הייתה אווירה חיובית. שבועיים לפני שעזבתי הייתה לי תאונה קלה עם המכונית, דבר שיצר כעס מצדם. למרות זאת, הצלחנו בסופו של דבר לשים בצד את הדברים הפחות נעימים ולסיים יפה. הם מאוד שיבחו אותי על החינוך שנתתי לילדים. הבן הבכור היה ילד מאוד כועס וחסר כבוד כשהגעתי ובמהלך השנה הוא השתנה, נהיה יותר פתוח וחיובי. גם הבן הקטן היה ילד לא פשוט עם בעיות קשב ועם הזמן וטיפול מתאים - התנהגותו השתפרה. ראיתי את השינוי אצל הילדים ושמחתי שגם ההורים ראו את השינוי והעריכו אותי. חזרתי לארץ לפני כחודשיים, אני בקשר איתם במייל.
כאמא לעתיד, היית נעזרת באופר בגידול ילדייך? קודם כל הנושא עוד די רחוק ואני ממוקדת אחיינים כרגע. אני לא מאמינה שאבחר בדרך כזו אבל מבינה בהחלט משפחות שנעזרות בכך. אני מבינה הורים שרוצים להתמקד בקריירה, כמו המשפחה שהייתי אצלה. אך יאמר לזכותם שהם שילבו את הקריירה עם חינוך הילדים.
היו געגועים הביתה? וודאי שהיו געגועים והשיחות בסקייפ בימי שבת היו חיוניות. כמו כן, עולם התקשורת המפותח אפשר לי לשלוח "סמסים" כל הזמן ולראות תמונות. בחלק מחוזה העבודה ניתנו לי שבועיים חופש לאורך השנה. שבוע חופש אחד ביליתי עם חברה במיאמי, ביקרנו גם בקי-ווסט ובאיי הבאהמאס. באחד מביקורי הרבים בניו יורק (גרתי כשעה משם)  נפגשתי עם שקד חננאל שבאותו זמן עבדה כאופר בעיירה במישיגן. בלינו יום שלם יחד, טיילנו בניו-יורק, הסתובבנו, שטפנו את העיניים וקנינו. זה היה ממש כיף, הייתה תחושה של בית. בסיום השנה ההורים שלי הגיעו אלי וטיילנו יחד, ישנו במלון קטן בעיירה סמוכה. נסענו לוושינגטון ומרילנד וביקרנו במקומות שקשורים בעברה של אמא שלי: באוניברסיטה שבה למדה ובבית שגרה בו. הם בעיקר באו לראות איפה הייתי וחייתי.
היית ממליצה לבנות אחרות לעבוד כאופר בארה"ב? כן!!! חשוב לא לפחד מהעניין שלא יודעים אנגלית כי זה יילמד תוך כדי עבודה. הייתה לי בהחלט חוויה טובה, והרבה בזכות העובדה שבני המשפחה היו נחמדים מאוד. ועכשיו אני פה, עובדת כמדריכה במרכז הצעיר ונהנית. בעתיד אני מתכננת להתחיל ללמוד הוראת מחול בסמינר הקיבוצים.
שקד חננאל חזרה לאחרונה מארה"ב                                                                       
שם עבדה כאופר במשפחה יהודית אמידה
קצת רקע: אני שקד מבית משפחת יגודה-חננאל, בתם של חיים ודגנית, אחות לאלון ואופיר. בצבא שירתי כמורה חיילת במסלול מיוחד שנקרא "שמע", עבדתי עם ילדים חירשים ולקויי שמיעה. היה לי שירות מאוד משמעותי ומעניין וכבר לקראת סופו התחלתי להתעניין בעבודה (חוקית) בחו"ל. מצאתי את הסוכנות "אופר אין אמריקה" ואחרי מספר חודשים של חיפוש משפחה, נקבע תאריך הטיסה ל- 27 בדצמבר.
המשפחה אליה הגעתי: המשפחה שבחרתי התגוררה במישיגן, מדינה שכנה לאלינוי. אנשים ששמעו שאני טסה לשם המליצו לי לא לטוס לשם כי דטרויט זו עיר שנחשבת לבין המסוכנות בארצות הברית. אבל בני המשפחה שדיברתי איתם היו כל כך נחמדים והם הרגיעו אותי (ובעיקר את ההורים שלי) שהם גרים בפרברים של דטרויט ושמישיגן זו מדינה יפיפייה ולא מסוכנת כלל. המשפחה שעבדתי אצלה הייתה משפחה מקסימה. האמא הייתה רופאה והאבא היה קלינאי תקשורת. בערך חודש אחרי שהגעתי אליהם הביתה, האבא התפטר מעבודתו והחליט להיות מוזיקאי פול-טיים. לי זה היה קצת קשה כי הוא היה רוב הזמן בבית. הילדים הם ששכנעו אותי להגיע אליהם מלכתחילה והם גם אלו שגרמו לי להישאר שם כשנהיה קשה. היה לנו חיבור מאוד טוב. הקטן, אלי, היה בן 3 והגדול, אשר, היה בן 5. לפי השמות ניתן להבין שהמשפחה הייתה יהודייה. והאמת היא שהם היו יותר יהודיים ממני. אבל הסברתי להם כבר כשדיברנו בארץ שאני לא מחוברת בכלל לדת ושייקחו את זה בחשבון. לא הייתה להם בעיה והם בעצמם רק מסורתיים, כך שזה לא היווה בעיה.

תתארי את הבית: הבית היה מקסים, באמצע שכונה יפה מלאה בבתים גדולים ומטופחים. לי היה חדר בקומה התחתונה של הבית. החדר היה מאוד נוח ובכלל התנאים היו מאוד טובים. הייתה לי מכונית ואייפון שקיבלתי מהם.

מה היה סדר היום שלך? הכללים של אופר אומרים שמותר לעבוד עד 10 שעות ביום, ועד 45 שעות בשבוע. לא כל המשפחות ניצלו את כל ה -45 שעות. המשפחה שלי היא מאלה שניצלו את כל השעות. מה שאומר שעבדתי המון. בבוקר הערתי את הילדים והסעתי אותם לבית ספר. בסיום יום הלימודים אספתי אותם והייתי איתם עד שהם נרדמו בסביבות 21:00. אז היה לא קל, במיוחד כי האבא היה המון בבית והרבה פעמים לא הבנתי למה אני מטפלת בילדים בזמן שהוא בחדר שלו צופה בטלוויזיה. אבל אחרי שראיתי אותו עם הילדים הבנתי שאולי עדיף שאני אהיה איתם. בכלל הייתי בהלם תרבות כשראיתי שזה מאוד נורמלי אצלם שביום שבת, שבשבילי זה יום מאוד משפחתי, שאני אהיה עם הילדים בזמן שהם נחים בחדר. אבל זה מאוד אמריקאי וזה פחות הקטע שם. תמיד השוויתי בין המשפחות שם לבין המשפחות הצעירות פה בקיבוץ. בקיבוץ כל האבות מאוד מעורבים, כך שזה היה לי מוזר. אבל חוץ מהחלק הזה, מאוד נהניתי מהעבודה, כי נהניתי מחברת הילדים ומהאמא שהייתה מאוד נחמדה והתחברנו.

חיי חברה: היתרון המאוד ברור בסוכנות הזאת, זה המפגש בין כל ה"אופריות" שנמצאות בסביבה. הזדהיתי איתן והן הבינו את הקשיים שלי הכי טוב, והיו בהלם תרבות בדיוק כמוני, וגם הן התגעגעו הביתה. התחברתי במיוחד לאופר מברזיל ולאופר מצרפת, שהפכו להיות חברות מאוד טובות שלי ואיתן הייתי רוב הזמן כשרציתי לפרוק או ליהנות. במסגרת התוכנית, ניתנה לי אפשרות ללמוד בקולג' אמריקאי, אז פעם בשבוע למדתי. ומזה מאוד נהניתי והיה לי מאוד מאתגר להשתתף בשיעורים ולהגיש עבודות והכל באנגלית. בכל פעם שהצלחתי לחסוך כסף טיילתי. נסעתי לקליפורניה, אריזונה, יוטה, לאס וגאס, שיקגו, מיאמי ושנסעתי לניו יורק אפילו נפגשתי עם סטפני אברהמי. היה מאוד מוזר פתאום להיפגש איתה בעיר הגדולה הזאת, טיילנו יחד והיה לנו ממש כיף.

היית ממליצה על החוויה הזו? אני מאוד ממליצה על החוויה למי שמעניין אותה לעבור תקופה כיפית, מיוחדת ומאתגרת מאוד. הזמן בארצות הברית היה לי מאוד חשוב. למדתי המון עלי, על ארצות הברית ועל תרבויות שונות מכל העולם. זו שנה שלא אשכח בחיים ושתיזכר לי בין התקופות המהנות בחיי.
אני כרגע בתל אביב. בינתיים אחי, אלון, מארח אותי בדירה שלו עד שאמצא דירה. התוכנית עכשיו היא לעבוד המון כדי לממן מגורים בתל אביב. יותר רחוק מזה אני עוד לא רואה. לימודים בטוח אבל אני עוד לא חושבת על זה.

אצות, עננים ומזג האוויר
מפגש עם מדעני מכון ויצמן
מנחה: זאב שפריר יו"ר העמותה
פרופ' אילן קורן –  פיזיקאי עננים                                                                                                        
ד"ר אסף ורדי –  ביולוג חקר האצות באוקיאנוסים
ד"ר דניאלה שץ –  ביולוגית חקר האצות באוקיאנוסים
יום שישי, 7 בפברואר 2014 בשעה 10:00 בחממה
הכניסה חופשית!
מו"פ (מחקר ופיתוח) –  אירוע תרבות ואמנות המחבר בין אנשים ותחומים
יום שישי, 14 בפברואר 2014 בשעה  13:00 בחממה                                                                                             את הקהל מקבלות 3 ערימות חול גדולות מחוץ לחממה. ביניהן מבצע עמית קבסה את המופע שלו. הוא מופיע לאורך כל האירוע. בין הערמות- 2 פסלי אש של הנפח אורי חופי.                  בתוך החממה - שישה מרצים. בזה אחר זה, ממוקמים במקומות שונים בין ניסויים של תלמידים ובין בריכות דגים, כל אחד/אחת נושא "הופעה/הרצאה" שונה באורך של עד 20 דק'. המרצים/מופיעים מלווים במוסיקאי שמגיב להרצאה ביצירה מאולתרת משלו, תוך כדי ההרצאה. הקהל נע בין הרצאה להרצאה לפי הזמנה. שתייה וכיבוד מרוכזים בבאר לא רחוק מהכניסה. הכניסה חופשית.  נשמח לראותכם – עתר גבע, אבשלום סולימן ודניאל יהל
הודעות ושונות

פותחים שבת
השבוע בקבלת השבת:
"צבעים בשירים" -  בצלילי חליליות,
בתמונות על המסך
ובידי ילדים.
על פרשת "תצווה" –


 
איריס ארבל
שעת סיפור "ארץ יצורי הפרא" לילדים                                                                                                      ביום רביעי 12.2.14 בשעה 17:00                                                                                         
בספרייה האזורית, ליד ביה"ס ניצני רעות                                                                                    
ללא תשלום!!!
הודעה מהנהלת חשבונות                                                 
צביה ויסברג יוצאת לחופש של חודש.                                                                  
בכל העניינים שבטיפולה יש לפנות לגיל עמל בהנהלת חשבונות.
הודעה מהמרפאה
אנחנו מחפשות מתנדב/ת שיכול/ה לעזור
לנו בסידור הכדורים במרפאה.
מדובר על יום בשבוע בערך כשעתיים עבודה
ניתן לפנות למרים פוקס
תודה קרן משיח
שדרוג מדרכה
לאחר המתנה ארוכה קיבלנו תקציב מהמועצה לשדרג את המדרכה בין המכבסה, לכיוון המועדון לחבר, חורשה ועד לצומת הסמוך לבית התינוקות. ביום שלישי 11.2.14 יתחילו עבודות התשתית למשך כחודש. אנו מבקשים להשתמש בדרכים חלופיות. בסוף כל יום הדרך תהיה עבירה להולכי רגל. מתנצלים על אי הנוחות הזמנית.                                                             דורון אשד, רכז בנין ותשתיות החדש

בהדרן
שטיחי כניסה לבית במחיר מציאה 35 ₪ ו... ניתנים לכביסה
מלחמת חברות כרטיסי האשראי על נפשו (וכספו) של חבר הקיבוץ

בימים אלה מתקיים דו קרב בין חברות כרטיסי האשראי  על נפשו (וכספו) של חבר הקיבוץ המצוי. למי שקרא ב"זמן הירוק" מועדון "משק" נפרד מחברת כרטיסי האשראי ישראכרט ופתח מועדון משלו שנקרא "משק 1 " באמצעות חברת CAL  .עד עכשיו מועדון "משק" לא עשה שום מהלך שיווקי כדי להחדיר את המיזם החדש לחברי הקיבוצים.
לעומת זה חברת ישראכרט פתחה מועדון שנקרא "מועדון חברים" והיא החלה להפיץ את הכרטיס החדש שלה בין החברים.(כנראה בהתחלת השבוע הבא.)
אין בכוונת החתום מטה להמליץ על מי מהמועדונים הנ"ל.
יעשה כל אחד את חשבונו. הכתוב כאן הוא לאינפורמציה בלבד.
יגאל קצנלנבוגן

הפלחה // חיים חדוותי
מתוך חוברת לזכרו של חיים חדוותי 10.11.1933
משקנו הנמצא באזור האינטנסיבי אינו מצוייד בשטחי אדמה כאלה אשר יוכלו לשמש לפיתוח פלחה רחבה. כידוע המכסה למשפחה אחת באזורינו היא בערך 8-10 דונם. לכן נוכל גם בתכנית הסופית של משקנו לעבד עד 600 דונם. לא פה המקום לדבר על הסכנות הכרוכות למשק חד-גווני, המיוסד רק על ענף אחד. מתפקידנו על כל פנים, לשאוף לגיוון מכסימלי של המשק. השטח המצומצם אשר בידינו מחייב אותנו לניצול מתאים של כל שעל אדמה. לדוגמא, גידול הרפת ועדר הצאן יגרור אחריו צורך בגרעינים, קש וחציר יבש. מתפקידה של הפלחה שלנו לספק את כל הצרכים האלה. יבולה של הפלחה ישמש בתור מחזור קבוע במשק וישחרר ע"י כך את הקופה מהוצאות במזומנים לצרכים הנ"ל. בכדי לספק את ההספקה הזאת במלואה נצטרך להעלות את היבולים עד הגובה המקסימלי. מכאן הצורך להשבחה מתמדת של האדמה. והוא: זיבולים מתאימים ועיבוד במכונות משוכללות. שנת תרצ"ג הייתה שנת בצורת קשה. רשימת הגשמים במשך השנים האחרונות תעמידנו על חומרת המצב. ובכן, מכל שלוש השנים האחרונות הייתה שנת תרצ"ג הקשה ביותר. לכן היו גם היבולים הדורשים הרבה גשמים די זעומים. מתבואות חורף סבלה בעיקר החיטה. תבואות קיץ הכזיבו לגמרי. לעומת זה נתנו שאר תבואות החורף כגון: חציר, שעורה ושיבולת שועל יבולים די גדולים.
כמות הגשם שירדה בחורף 1932-1933


ספטמבר –           פברואר 49
אוקטובר 22        מרץ 33
נובמבר 108        אפריל 3
דצמבר 29         מאי -
ינואר 24         סה"כ 268
הודעה מהוט                                                     
בתאריך 6.2.14 יעלה הערוץ האולימפי (Olympics  5) אשר ישדר את משחקי אולימפיאדת החורף בסוצ'י בערוץ 20. בערוץ יועבר סיקור של התמונות והרגעים מאולימפיאדת החורף באיכות HD , החל מטקס הפתיחה ועד לטקס הנעילה ויעביר את המתרחש בענפים האולימפיים השונים ביניהם החלקה אומנותית, קפיצות סקי, סנובורד ועוד. הערוץ ישדר 24 שעות ביממה והוא יוצע לכלל הלקוחות הדיגיטליים במסגרת חבילת הבסיס ללא עלום עד להודעה חדשה. כמו כן, ערוץ 20 במתכונתו הנוכחית המוכר ללקוחות כ- HOT WEEKEND  יעבור זמנית לשדר באפיק 26.  יגאל כץ
הנכם מוזמנים לכנס חבורות זמר
"צלילי מנשה"
החבורה הייצוגית של המועצה האזורית מנשה
מארחת בכנס מוסיקלי את:
"בא לי ווקאלי" - – מנצח: טל דניאלי
"חבורת הזמר של חברת מקורות" - מנצח: יוסי סידי
"אסתי והבנות" חבורת זמר מגבעת שמואל- מנצחת: אסתי קמאי
"צלילי מנשה" -מנצח: עדי רון
ביום שני 17.2.14 בשעה 20:30 בתלמי אלעזר
הכניסה חופשית
הודעה ממחסן הבגדים- תזכורת:                                       
לחברים שלום, כפי שדווח בעלון המשק האחרון החלטנו שלא להעלות את מחיר הכביסה לחברים, אלא ניתן לכל אחד אפשרות לבחור האם הוא מעוניין בשירותי הגיהוץ. מתאריך 1.2.14 אנחנו מתחילים לגבות כסף עבור הגיהוץ.                         מחירון גיהוץ:                                                                                                           חולצות ומכנסיים – 2.5 ₪ לפריט                                                                 
 מצעים + מפות – 1 ₪ לפריט                                                                                                  ציפית לכרית – 0.5 ₪ לפריט                                                                                          
בנוסף, שמיכות / שקי שינה ושטיחים יחויבו במשקל כפול.                                         
איך יתבצע החיוב?                                                                                                
 זורקים את הכביסה כרגיל וכל חבר ימסור לנו במה הוא מעוניין בשירותיי הגיהוץ. אנחנו נכין רשימה מסודרת ונשתדל לשרת כל אחד על הצד הטוב ביותר!          
מקוות שבמשך הזמן עם כל השינויים והמעברים נתייעל                                                  
 ונמשיך להפעיל את הענף לשירותכם!
אצלנו רואים אביב...
לצוות הנוי החרוצים והמסורים
המון תודות על המרץ וההשקעה סביב אזור מחסן הבגדים והמכבסה
ובכל שטחי הקיבוץ אנחנו כבר רואים את התוצאות.
בונים כאן!
חברים ששוקלים לבנות בחממה ג' מוזמנים להגיע לערב הסברה שייערך ביום רביעי הקרוב, 10.2.14 בשעה 20:30 במועדון לחבר

הסופה שעברה על בית הקברות
השבוע נפלו 2 עצים גדולים במרכז בית הקברות. בעזרת עובדי הנוי וצוות מבחוץ נחתכו העצים והוצאו החוצה משטח בית הקברות. נגרמו מספר נזקים במיוחד לעציצים ולצמחים ולמספר מצבות שיתוקנו במשך הזמן. חלק מהעציצים נשברו ונאלצנו לזרוק אותם. כמו-כן, אני רוצה להזכיר שאנחנו עדיין בחורף ולא משקים את צמחיית בית הקבורות במרוכז, מי שמעוניין יכול לבוא להשקות. ולסיום, תודה רבה לעטר שנפלד וצוות הנוי על העבודה הקשה שנעשתה במקום.  בברכה, חנה יגודה.


מכתב גלוי ליוסי ורדי ושמוליק ריפמן                                     
בעקבות דברים שנאמרו בכנס "צוותא" // איציק בדר
על מה ומול מי אנחנו נלחמים?


אנחנו כולנו, ההתיישבות הכפרית, החקלאים, המושבים והקיבוצים נלחמים על זכותנו לחיות ולבנות את ביתנו בארץ הזאת, לנו ולבנינו, לקיים ישובים חקלאיים כפריים על פי דרכנו, ו"הקיבוץ" הוא דרכנו! אנחנו נלחמים מול "המנהל" אשר בשיטתיות פוגע בזכויותינו הבסיסיות, זכויות המוקנות לנו על פי חוזה החכירה שלנו עמו. המנהל לוקח לעצמו זכות חד צדדית לפרש את החוזה עמנו, ותמיד לרעת הקיבוץ, כך ב"שימושים החורגים" וכך בעצירת היתרי הבניה לקיבוצים מזה למעלה משנה. כן, על כך אנו נאבקים ולשם כך התכנסנו כולנו בכנס החרום שכנסה התנועה ב"צוותא". במאבק הזה חשוב שנהיה מאוחדים, הקיבוצים כולם, בצפון, בדרום ובמרכז. יש המנסים לפצל את מחננו ולהפריד בין הפריפריה למרכז בטענה שכל מה שהקיבוצים רוצים זה רווח נדל"ני. למלכודת הזאת אתם נפלתם! קיבוץ אינו חברת נדל"ן וחבר קיבוץ שבונה את ביתו בקיבוץ אינו בונה את ביתו כדי להרוויח על כך רווח נדל"ני, לא בצפון, לא בדרום ולא במרכז, הוא פשוט בונה את ביתו לגור בו. למען הסר ספק, אם הקיבוץ או חבריו רוצים לעשות עסקת נדל"ן ולהרוויח את ערך הנדל"ן הדרך פתוחה בפניהם, דרך יישום החלטת המנהל 751 או 1155 ככל שהיא קיימת. אך קיבוץ אשר אינו רוצה ליישם שיוך דירות קנייני בפועל וכל שהוא רוצה, לאפשר לחבריו לבנות את ביתם בקיבוץ ולקבל בחזרה את ערך השקעתו בלבד, בעת יציאתו מהקיבוץ, או להוריש ליורשיו, בעת מותו, פועל על פי הסכם "חכירה קיבוץ" וזה נכון לקיבוץ במרכז, כמו גם לקיבוץ בפריפריה. כמו שדונם מטע בצפון, בדרום ובמרכז מניב אותו יבול, אבוקדו או פרדס אינם מתחשבים בערך הנדל"ני של הקרקע עליה הם נטועים במתן יבולם, והפרות במרכז, נותנות אותה תפוקת חלב כמו בפריפריה ואין להם שום שיקולי נדל"ן בתנובתם. כך גם חברי הקיבוץ כאשר הם בונים את ביתם במשגב עם, או בגליל ים, עלות בניית הבית היא אותה עלות, במרכז ובפריפריה ומגורי אדם הם אותם מגורים. הם לא עסקת נדל"ן. התנועה הקיבוצית המונה למעלה מ-270 קיבוצים פרוסה לאורכה ולרוחבה של הארץ. מפת הישובים כמוה כסיפור הקמת המדינה. לא נוותר על אף קיבוץ, לא בצפון, לא בדרום ולא במרכז. כוחנו באחדותנו ובצדקת דרכנו!


מוסף תרבות                                                                                     
 "תהילים על הדשא הגדול" // שיר מור
ערב קסום ומרגש במיוחד שאת כולו העבירה משפחת אלון המוכשרת.
במשך כל הערב קרא עלי אלון שירים שכתב בכישרונו הרב ויכולת ביטויו הכה מיוחדת ויפה, שירים המוקדשים ברובם לקיבוץ, לקיבוץ שלנו- טבור העולם, לחיים המיוחדים כאן, הילדות, האדמה, האהבה למקום, יופיו הרב, ההוואי ועוד... בין קריאת שיריו ולעיתים בליוויו ניגנו ענת וניר אלון: ניר בפסנתר וענת בחליל צד, ונגינתם המשותפת, במיוחד צליליו של חליל הצד שענת מפליאה לנגן בו, הייתה כה יפה, חמה, נוגעת ומרגשת – משלימה את המילים. ברקע, לצד הבמה, חלפו כל העת על מסך תמונות של הקיבוץ מהעבר- האנשים, הילדים, התינוקות, הנוף – בהתאם למילות שיריו של עלי. זיכרונות כה קסומים ומיוחדים של ימים רחוקים.
וכוכב הערב הגדול היה שי אלון, בנם של ענת וניר, שהדהים וריגש את כל הקהל. שר בכזו מתיקות, יופי וכישרון, איזו עוצמה ואיכות בילד כה צעיר.
ממש מרגש היה לראות על הבמה את הכישרון המוסיקלי של המשפחה, העובר מדור לדור – שלושה דורות היו שם, האחד משלים את השני בכזו הרמוניה ויופי. כן ירבו ויימשכו גם בדורות הבאים.
כל הכבוד לכם משפחת אלון. בהחלט ניתן היה להרגיש דרך המילים, השירים והמנגינה את האהבה הרבה למקום הולדתנו – מה שעלי ביקש בעיקר להעביר דרך המופע. אני חושבת שריגשתם מאד את כל האנשים שזכו ובאו לערב המיוחד הזה.
תודה רבה לכם במיוחד: עלי, ענת, ניר ושי אלון
וגם לאביעד שפירא שהצטרף בנגינה על גיטרה לאחד משירי הסיום.
ותודה רבה גם לתמי צמח שאירגנה את הערב.





לתמי צמח תודה מעומק הלב על המסירות והאכפתיות האין סופיות שלך. תודה שזרמת אתנו ואפשרת לנו לקיים את המופע. תודה על המקצועיות שלך - הסגנון והטעם. לקיבוץ שלנו יש מזל גדול שיש לנו אותך כרכזת תרבות. אף אחד לא יכול לעשות את התפקיד הזה טוב כמוך.
בקיצור, עוד ניפגש בהמשך ...
לאמיר תומר המסור והאכפתי, (הדקל השלישי בעין שמר) שתמיד מתייצב כשמבקשים אותו.
כמו בשיר "לפקודה תמיד אנחנו" .
תודה על העזרה במציאת התמונות, ובצילום.
לחיים חננאל שעזב את הכורסא הנוחה בעמדת הטלוויזיה, והתגייס לצלם את הערב.
ליגאל כץ על הצד הטכני.
וכמובן לכל יקירי עין שמר שבאו לערב וכבדו אותנו בנוכחותם, עזרו ופרגנו.
אלו שתבנית נוף מולדתם מוטבעת עמוק בנשמתם.

תודה,  האלונים



"סיפור מחצבת השיש בהרי הגלבוע.."
במסגרת ערבי היצירה המקומית, נפגשנו לפני שבוע במועדון לחבר, עם רן חדותי. רן סיפר על המפעלים "בהם היה מעורב", כלשונו, ואנחנו שמענו וחזינו, במפעלותיו של אדם אחד שמזיז הרים ואנשים, החל מהקמת "החצר הישנה" שלנו בעין שמר, בהשראתו המיתולוגית של איגנץ, והחלטתו של רן להיענות להזמנת החברה לשימור אתרים וליטול בה תפקיד, המשך בשיקום ושיחזור עתלית, חפציבה, מוצא ומפעלי שיחזור ושיקום גדולים ורבים אחרים בכל הארץ.
פתחנו במפעליו של רן בעין שמר, שכיאה לרן, אולי שלא במודע, הם ממוקמים בשני השערים שלנו, כשהם מפארים את שתי הכניסות למקום: ליד השער הראשון, החצר, המספרת את סיפור המייסדים החלוצים,  וליד השער החדש, סדנת השיקום לתיקון מכונות חקלאיות, המושכת אליה כל שבת חוג נלהב של אנשי מקצוע מרפאי מכונות. סיימנו, אך לא השלמנו, במפעל השיקום המרתק של המחצבה שליד בית אלפא.
אדם ששומע איך ניגשים למקומות עזובים כדוגמת המחצבה הזו ומצליחים לחולל בה פלאים, להדביק אנשים רבים באהבת המקום, להלהיב אותם ולשלב אותם בשחזור, לתקן ולהפעיל את כל המכונות מחדש, לא יכול להישאר אדיש.
אמונתו של רן ודבקותו במפעל השחזור בארץ, היצירתיות בה ניחן, שבאמצעותה הוא מוצא פתרונות לקשיים הטכניים והסביבתיים בכל אתר, וכוח הביצוע שאינו יודע לאות, ניכרים בכל מקום. למדנו מרן על גיוס האנשים הטכניים המיוחדים, למדנו על גיוס המשאבים, על גיוס אנשי הציבור שיתמכו, על גיוס הראשונים שעודם בחיים, שהקימו והניחו את היסודות לכל מה שיש לנו כאן, שישחזרו וילמדו את החדשים מקרוב באו כיצד החלו הדברים, ולמדנו מרן שיש מנועים עם נשמה.
תודה לרן על הערב המיוחד!
תמי צמח, ענת גרוסמן ועדה גבע

יצירה מקומית
עם צילה ליס
על התערוכה "עד קו האופק"
יום חמישי 20.2.14
שעה 20:30
במועדון לחבר
הרצאה עם:
דניאל שמיר
מוטיבציה לא מספיק!
כיצד לשמר את המוטיבציה בעת תהליך ירידה במשקל?
יום שלישי, 11.2.14
במועדון לחבר
19:00- התכנסות
19:30- שימור מוטיבציה- דניאל שמיר
20:15- אכילה רגשית- מטפל מוסמך
דניאל שמיר מנהלת מקצועית בחברת "עלית פינטס",
נטורופתית והידרוטרפיסטית, מתמחה בפחדים וחרדות.
מובטח כיבוד בריא
מוזמנים כולם

"בבושקה"
יום שישי 28.2.14
בשעה 20:15
באוהל קרקס שבזי
מאת: עדי שגב
מחזאית ובמאית תיאטרון ואשת חינוך
על ההצגה: דרמה פרובוקטיבית, חברת קיבוץ בשנות החמישים (10 שנים לאחר קום המדינה) מופקדת על שמירת בית קברות ערבי נטוש. היא מתמודדת עם ערכי הקיבוץ ועם ביתה המתבגרת. הבת המורדת מציתה במחאה את בית הילדים. בית הילדים החדש עתיד להבנות על אדמת בית הקברות, מהלך אשר חושף סוד מהעבר.

למבוגרים