עלון 25 (2014) (5971) כב סיון תשע"ד

ברכות למסיימי י"ב

יותם שורר

תמיר אלון

תמר ארליכמן

  

 פותחים שבת

 

                השבוע, נשיר שירים קיציים ונערוך טקס חגיגי למסיימי כתה י"ב.

        ----------------------------------------------------------------------------- 

לפני שבוע דרשה נילי ארבל את פרשת "שלח לך", היא התמקדה בסיפור המרכזי של הפרשה: סיפור המרגלים.

בני ישראל, אמרה, עומדים להיכנס לארץ המובטחת, אבל הם חוששים מהבלתי נודע ומבקשים ממשה לשלוח מרגלים לתור את הארץ. לאחר שמשה נועץ באלוהים והוא מקבל את הסכמתו,

נשלחים 12 אנשים מראשי העם, ביניהם כלב בן יפונה (משבט יהודה) ויהושע בן נון (משבט אפרים), במשימה להכיר את הארץ ואת יושביה: "וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא, הרפה, המעט הוא אם רב... ומה הארץ, הטובה היא אם רעה...".

המרגלים עשו את שליחותם ארבעים יום, ובשובם הודיעו: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא... אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות וגדולות מאד...".

בקיצור, לאחר שהם מעתירים על הארץ דברי שבח, הם מציינים שהעמים היושבים בה חזקים, ובני ישראל לא יוכלו לכבוש אותה מידיהם. העם שומע זאת ובוכה מרה...

על זה אומר המדרש: "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אתן לכם בכיה לדורות". (על פי חז"ל המרגלים חזרו בתשעה באב. בתאריך זה, התרחשו פורענויות רבות על עמנו).

כלב בן יפונה ויהושע בן נון מנסים לעודד את העם באומרם שדברי המרגלים אינם נכונים, הארץ טובה ואפשר לגבור על עמיה, בפרט שאלוהים עִמָם.

אבל הקהל המבוהל אינו מתרצה, ומנסה לרגום את יהושע וכלב באבנים. אלוהים כועס מאד ומשית עליהם עונש נורא: עשרת המרגלים מכפישי הארץ ימותו מיד במגפה, והעם – נידון להמשיך ללכת במדבר 40 שנה נוספות, עד שימות כל הדור הזה. (פרט ליהושע בן נון וכלב בן יפונה). 

נשאלת השאלה, אמרה נילי, כיצד נכשלו טובי המנהיגים שנבחרו בקפידה על ידי משה? מדוע כאשר עמדו בפני מימוש ההבטחה האלוהית להיכנס לארץ הם קיבלו רגליים קרות והעדיפו להוציא את דיבת הארץ רעה?

מפרשים שונים אומרים שהמרגלים שהיו ראשי שבטים חששו לאבד את מעמדם והשפעתם עם כניסתם לארץ החדשה, ולכן התנגדו לכיבושה. כלומר, האינטרס האישי ניצח אצלם את טובת הכלל.

פירוש נוסף מציין שמנהיגים אלה פחדו מעצם ההתמודדות עם מציאות הזרה להם. מציאות שתדרוש שינוי מהותי בדרך החיים לה הם מורגלים. הם פחדו משינוי. מעתה, לא עוד לֶחֶם מן השמיים, אלא דווקא לחם מן הארץ... כאן הם אמורים לדאוג לקהל ישראל, בעוד שבמדבר, אלוהים דאג לכל צורכיהם. הם העדיפו להישאר במדבר, במציאות המוכרת להם.

שינוי ומצב חדש מעוררים סוג של איום וחוסר וודאות, לכן אנחנו מפחדים משינויים, גם מאלו שאנו מתייחסים אליהם כשינויים חיוביים. אך כאשר הפחד מנהל את חיינו הוא עלול למנוע מאתנו פעולה.

בכל דור ודור פחדו היהודים לעלות לארץ ישראל והעדיפו להישאר במציאות המוכרת להם. בזמן השואה גדולי הרבנים קראו ליהודים לא לעלות לארץ ואנו יודעים מה היה בסופם...

גם כיום מסתובבים אנו במדבר בגלל מנהיגנו שאינם אמיצים מספיק כדי לקחת אחריות ולעשות מעשה.                   תודה לנילי על הדרשה הנאה, רבת העיון והמחשבה.                ענה.  

יותם שורר

גיל: 18 ושלושה חודשים

שמות הורי: נגה ודן

שמות סבי וסבתי מצד אבי: סבתא שרה ז"ל וסבא שמחה

שמות סבי וסבתי מצד אמי: סבתא עדה וסבא אורי

אחים ואחיות: יש לי אחות שמסיימת כיתה י' ושמה יובל ועוד אח ואחות  תאומים שמסיימים כיתה ה' ושמם רון ורומי.

תחביבים: אני אוהב מאוד לשמוע מוזיקה, לנגן בגיטרה, לעשות ספורט, לצאת עם חברים לבילוי ולעבוד באבוקדו.

חוויה מיוחדת מהשנה האחרונה: ליום הולדתי ה-18, ההורים שלי הכינו לי הפתעה ולקחו אותי ללא ידיעתי לעשות צניחה חופשית בחוף הבונים. זו הייתה חוויה מדהימה ומטורפת שלא אשכח אותה לכל החיים.

המורה המועדף עלי בבית הספר: המורה האהוב עלי בבית הספר הוא ולדימיר המורה לספורט. הוא המורה היחיד במבואות עירון שלימד אותי כל שנה במשך שש השנים האחרונות, מכיתה ז' ועד יב'.

המקצוע המועדף עלי בבית הספר: המקצוע שהכי אהבתי ללמוד הוא מתמטיקה גם כי זה היה לי קל ביחס למקצועות אחרים ואני חושב שמתמטיקה הוא מקצוע מעניין.

משהו מעניין/מיוחד עלי: לפני כ-3 שנים התחלתי ללמוד על תוכנה שבה אפשר להפיק וליצור כל ז'אנר של מוזיקה. מאז, אחרי שלמדתי איך לעבוד עם התוכנה, התחלתי ליצור מוזיקה בעצמי, וכיום יש 4 חברות הקלטות שאני שולח אליהן את המוזיקה שאני יוצר והן מפרסמות אותי באינטרנט באתרים כמו יוטיוב ופייסבוק.

לאן אני ממשיך בצבא: לפני כמה חודשים קיבלתי זימון להרצאה של חיל הים בנושא לימודים של אלקטרוניקה וחשמל ומאוד התעניינתי. לאחר שנרשמתי קיבלתי עוד זימון לגיבוש של יומיים בצפון בבסיס של חיל הים, אותו עברתי בהצלחה, ולכן עוד כחודשיים אני ממשיך למסלול בבית הספר של קציני ים בעכו שנמשך שנה וחצי, ובסוף הלימודים אקבל תעודה של הנדסאי אלקטרוניקה וחשמל. אחרי שאקבל את התעודה אכנס לשירות של 4 וחצי שנים על ספינת סטילים בתפקיד שאותו למדתי בבית הספר.

אני מאחל לעצמי: להצליח בכל תחום בחיים אשר אותו אבחר.  

   

תמיר אלון

גיל: 18

שמות הורי: יפתח וליאת

שמות סבי וסבתי מצד אבי: עמנואל ואורנה

שמות סבי וסבתי מצד אמי: אריה ומרגלית

אחיות: אלונה ותמר

תחביבים: קולנוע, חברים, להתנדב ולתת מעצמי כמה שרק אפשר.

חוויה מיוחדת מהשנה האחרונה:   

המסע לפולין בתחילת השנה היה מלא כולו ברגעים מיוחדים שאזכור עד יומי האחרון. זוכר כמה התרגשתי להרים אל על את דגל ישראל בבירקנאו, זוכר כמה בכיתי ונדהמתי לראות בורות ירי ולבכות על המצבה של המשפחה בטרבלינקה. החיים שלי בארץ הזאת ובמדינה הזאת קיבלו משמעות חדשה אחרי השבוע הזה.

המורה האהוב עליי:   

המורה שהכי אהבתי היה ליאור בכר (אזרחות). אין ספק שהוא המורה שיצאתי עם הכי הרבה משיעוריו. הוא יודע ללמד ולהעביר את החומר בצורה יוצאת דופן, יודע לעניין בכל מה שקשור לאקטואליה. מצליח גם בסופו של דבר להיות מורה לחיים.

מקצוע מועדף עליי בבית-ספר:                                                                                

אזרחות הוא המקצוע שהרגשתי שאני יוצא מהשיעורים שלו עם משהו אמיתי בראש. מעבר לחוקים ותקנים שבהם, אתה יוצא גם עם מחשבות בראש שלא יוצאות: הקשר בין אדם למדינה שלו לבין הדת שלו, והאידיאל האישי והכלכלי שלו, ואיך כולם יחד מתחברים לאדם אחד שצריך להתנהל בתוך מדינה שמכילה עוד אנשים עם המון אידיאלים וערכים. מקצוע שהוא הרבה יותר מסתם ללמוד כמה משפטים ריקים מתוכן (אבל גם שינון לא חסר בו).

משהו מעניין עליי:                                                                                                                        

כשמגיעים חגי ומועדי ישראל מסויימים או שאנשים שקרובים אליי מנסים לקרב אותי לדת ולמסורת אני מגלה קרבה והזדהות עמוקה עם המסורת ועם מורשת ישראל וחש קרבה ליהדות. אני מגלה הזדהות עמוקה עם חג חנוכה והסיפור שלו, עם ליל הסדר וישיבת המשפחה כולה יחדיו, עם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה  ומשפחות השכולים. אני מגלה הזדהות עמוקה עם עם ישראל ומורשתו.

לאן אני ממשיך?                                                            

 אני הולך לשירות מלא בצבא ההגנה לישראל של שלוש שנים. כרגע אני עוד לא יודע בוודאות לאן אני מתגייס אז אני לא רוצה סתם לכתוב, אבל כמו שאני כבר מכיר את המקום הזה, ביום שאני אקבל את המכתב שיבשר לי לאן אני הולך, כולם כבר ידעו תוך יום וחצי.

מה ארצה לעשות באזרחות?                                                                                                           

אחרי השירות אני רוצה ללכת לאוניברסיטה וללמוד עבודה סוציאלית ואחר כך לעבוד בשירותי המדינה. מקומות כמו משרד הרווחה, טיפול בנוער בסיכון, טיפול במשפחות הרוסות, טיפול בנפגעי אסונות והלומי קרב ועבודה שיקומית במגן דוד אדום.

מה אני מאחל לעצמי?        

מאחל לעצמי שכל יום אתעורר בבוקר עם חיוך ואהיה מאושר עד יומי האחרון, ואבין כמה העולם שלנו הוא מקום טוב לחיות בו, ורק צריך ללמוד איך לעשות את זה. מאחל לעצמי שאהיה מוקף תמיד בחברים טובים ובאנשים שאוהבים אותי ושלא אחווה רגעים של בדידות שהיא הרעל המסוכן ביותר לבני האדם. מאחל לעצמי שאמצא את אהבת האמת שלי, זאת שאתה מבין שאתה צריך כל בוקר לשמוח שהיא לידך, זאת שאתה מבין שאתה צריך להעריך כל סנטימטר באישיות שלה, ולקבל את כל כולה באהבה גדולה, ושהיא האחת והיחידה ושאתה טמבל אם אתה לא מבין את זה. כמובן גם מאחל לעצמי שלא עשיתי לעצמי פדיחות אחרי כל הדברים שכתבתי פה

תמר ארליכמן

גיל:  18

שמות הורי: רפי ואורלי ארליכמן

שמות סבי וסבתי מצד אבי: חגי וכרמלה ארליכמן

שמות סבי וסבתי מצד אמי: מיכה ושרה גינסברג

אחים ואחיות: יש לי שלושה אחים – עומר רותם ועתר

תחביבים: אני משחקת כדורעף ובכללי מאוד אוהבת ספורט, אני מאוד אוהבת לבלות עם החברים ולישון בפנימייה.

חוויה מיוחדת מהשנה האחרונה:                 

אני משחקת בנבחרת כדורעף בנות בבית ספרי והצבנו לנו בתחילת השנה מטרה- לעלות לליגת העל. כל השנים בית הספר מבואות עירון ידוע בכדורעף הבנים ואין מספיק הערכה ואפילו בכלל לא לקבוצת הבנות שעובדת קשה מאוד בשביל להגשים את החלום הגדול - להעפיל לליגת העל.

אני לא מזלזלת בקבוצת הבנים אך אני חושבת שהרבה יותר קשה לקבל קבוצה ולהעלות אותה לליגת העל מאשר לקבל קבוצה שנמצאת כבר בליגת העל..

הגענו לאליפות ארצית וניצחנו את כל המשחקים ובעצם עלינו לליגת העל.

פתאום ההנהלה, בית הספר ובמיוחד קבוצת הבנים הפסיקו לזלזל בנו והתחילו להעריך אותנו.

בדרך חזרה הביתה קיבלנו הרבה טלפונים מבוגרות הכדורעף במבואות עירון והן כל כך התרגשו ואמרו שהגשמנו להן חלום והעלינו את המודעות לכך שיש כדורעף בנות במבואות עירון! זה היה כל כך מרגש.

 אני חושבת שזה אחד הרגעים שאני לא אשכח בחיי.

המורה האהובה עלי:    

המורה (מחנכת) האהובה עלי ביותר זאת דרורה בן פורת.

בזכות האישה המדהימה הזאת אני בדרך לצאת עם בגרות מלאה, מי היה מאמין..

אני ילדה שקצת קשה לה לקום בבוקר, בכל זאת לקחתי משהו מאמי.

דרורה פשוט לא ויתרה לי ולא הניחה לי לרגע. היא כל הזמן אמרה לי:" תמר את בישורת האחרונה תני מאמץ אחרון ואת גומרת עם זה!"

אני כל הזמן חושבת לעצמי מאיפה האישה הזאת שאבה את הכוח שלה בכדי לא לוותר עלי, אין ספק שעשיתי לה חיים לא פשוטים בכלל.

אני חושבת שאם הייתי מקבלת מחנכת אחרת לא הייתי מצליחה!

דרורה אני פשוט אסירת תודה לך.

מקצוע מועדף עלי בבית הספר:                      

טוב אני לא כל כך ילדה שאוהבת ללמוד, אבל המקצוע המועדף עלי הוא מתמטיקה למרות שהשנה האהבה למתמטיקה קצת ירדה.

משהו מעניין \ מיוחד עלי:     

לא הרבה אנשים יודעים עלי שאני ילדה ממש רגישה למרות שאני לא נראית ככה. 

לאן אני ממשיכה? שנת שירות\ צבא:                                                               

כרגע אני נמצאת בתהליך של מיונים לשנת שירות, חשוב לי לציין שבהתחלה בכלל לא חשבתי ללכת לשנת שירות, כל כך חיכיתי כבר לצבא, להתגייס להיות לוחמת שזה גם התפקיד שקיבלתי – לוחמת קרקל, בשנייה האחרונה החלטתי ללכת לשנת שירות, כי אני חושבת שיש ילדים שצריכים שאני אדחה בשבילם בקצת את הרצונות שלי ואת החלומות שלי, כדי שהם יוכלו להגשים את החלומות שלהם ואת הרצונות שלהם.

 זו עוד שנה שאני יכולה לתרום מעצמי ולהיתרם בעצמי, אני בטוחה שבסוף התהליך אגיע הרבה יותר מוכנה ומחושלת לצבא. זאת הזדמנות של פעם בחיים והחלטתי שאסור לי לפספס אותה. הצבא יחכה לי, הצבא לא מוותר על אף אחד.

 

מה ארצה להיות כשאגדל?                                                                                      

כרגע אני לא חושבת על מה ארצה להיות כשאהיה גדולה.

החיים לימדו אותי שצריך לנצל כל שנייה ושנייה, אני חושבת שזה אחד הדברים שבעצם גרמו לי לחשוב מחדש על שנת שירות.

כשסבא שלי חגי נפטר, הבנתי כמה דברים לא הספקתי לעשות איתו ועוד כמה דברים הוא יכול היה להספיק לעשות.

אני מאחלת לעצמי:                                                                       

קודם כל ולפני הכול אני מאחלת לעצמי בריאות.

גם קצת כסף לא יזיק אבל הדבר העיקרי שאני מאחלת לעצמי זה ללמוד כל יום דברים חדשים, להיפתח  בפני מה שאני לא מכירה, להישאר נאמנה לעצמי ולדרך שבה אני הולכת, להביא מעצמי את המקסימום, לא לוותר על מה שאני רוצה, ללמד אחרים מהידע שלי וללמוד מהידע שלהם, לא לפחד להביע את דעתי ולדעת לשמוע את דעותיו של האחר, לדעת להתמודד עם סיטואציות בעייתיות ועם מצבים מסובכים, להשתפר כל יום בתור בן אדם, לדעת להיות סובלנית. אני מאחלת לעצמי להמשיך להישאר אני, תמר.

הודעות ושונות

מזל טוב

למשה ונוגה שלזינגר

להולדת הנכדה

בת ליוסף ורוזלין

אחות לאמירה

שנולדה בנורבגיה

ברכות לאלי שלזינגר להולדת הנינה (18 במספר)

ולכל המשפחה הרחבה

שיחת קיבוץ הבאה       

תתקיים ביום שני ה- 23.6.14  

בשעה 20:30

במועדון לחבר   

הודעה ממועדון הסרט הטוב      

א.ש.הפקות מודיעות שעד סוף המונדיאל                    

לא יוכלו להפעיל את מועדון הסרט המצוין.     

מקוות למשחקים עוצרי נשימה.         

  להתראות אחרי יוני.

חופשה נעימה לכולנו.         

איה ושרה

תזכורת: הפסקת חשמל

לחברים שלום,

בעקבות טיפול במפסקי אויר,

ביום חמישי, בתאריך 26/6/14

תהיה הפסקת חשמל בקיבוץ

משעה 14:00 עד - 16:00.

השכונות היחידות בהן לא תהייה הפסקת חשמל הן:

חממה א'   + ב'

לוינסון צפון ומרכז

רכבות

רפת

מיניפלסט- (קוקימן)

יום לפני הפסקת החשמל תישלח תזכורת.

תודה, דורון אשד, בניין ותשתיות

בקשה מספריית הילדים

אנא החזירו את הספרים שברשותכם עד סוף חודש יוני,

בחודשים יולי אוגוסט ספריית הילדים סגורה.

תודה, איה מלומן

תודות

ברצוננו להודות לחנה יגודה על שנים של טיפול מסור בבית הקברות תוך דאגה לצד האסתטי אך לא פחות חשוב, שימשת כאוזן קשבת למשפחות בשעת צערן, זוהי בדיוק תרומה לקהילה.

ליגאל ישראלי תודות  עם סיום של שנים בעבודה כנהג בית תמיד באדיבות וברצון כל הכבוד.

 עידן יגודה ומרב הדר-פרומר

לידיעת השחיינים

הבריכה פתוחה לשחיינים בשעות הבוקר

בין השעות 8:00-7:00

בימים: שני, שלישי, חמישי ושישי

בשם כל בני המשפחה ואורחינו

אני מבקש להודות, מעומק ליבי,

לחמי סל, תמי צמח, אמיר תומר, חיים חננאל ויגאל כץ – על ההפקה

לדנה שחר, ניבה גולן, רחל זמיר ונאוה גור- על הכיבוד וסידור האולם

ולכל החברים שעזרו וכיבדו אותנו בנוכחותם

באזכרה לאמי, עלית מגן במלאת 30 לפטירתה.

 בברכה, שייקה גל 

מסידור רכב

אנו ממשיכים לפי התכנית שפורסמה בעלון - ריענון צי הרכב. כחלק מהתכנית אנו מתכננים בקרוב למכור רכב גדול אחד (יונדאי).

למי שיש תכנית לקיץ ולתקופת החגים לנסיעה ברכב גדול למספר ימים בבקשה פנו אלי כבר עכשיו ואעשה כל מאמץ כדי שיהיה לכם רכב בסדר גודל כזה.

תודה

אדווה בראון- סידור רכב

מכירה מיוחדת

של חזיות ולבני נשים

תתקיים ביום חמישי הבא, בתאריך 26.6.14

בין השעות 18:30-16:00

במחסן הבגדים

מבצעים ומחירים מיוחדים

מבחר עשיר ומגוון / יעוץ והתאמה אישית

כולל מידות גדולות

חזיות הנקה / מחטבים

פיג'מות וכותנות

גלידת נעוריסימו ביום שישי בערב בחדר האוכל!

לחברי עין שמר היקרים

כידוע לכם ערכנו התרמה לעובדת זרה שבתה חלתה בסרטן.

החברים פתחו את הלב והארנק ותרמו ביד יפה.

הצלחנו לאסוף סכום יפה מאוד שמאפשר לעובדת לנסוע להיות עם בתה ולממן את התרופות.

בין התורמים היה גם ילד חמוד שתרם 50 שקל מדמי הכיס שלו.

בנוסף אדם שביקש להישאר בעילום שם תרם כרטיס טיסה לעובדת, (מקווה שהוא קורא) כל הכבוד והרבה תודה והערכה.

בזכותכם היא לקחה חופשה של חודש והיא תטוס להיות ליד בתה בתחילת החודש הבא.

תודה רבה לכולם

המבצע הזה היה מרגש, פגשנו הרבה אנשים טובים באמצע הדרך

נתראה בשמחות אוריין גנדלמן

מעוניינת במקרר קטן יד שנייה

תודה מראש, רעיה האולינג

קקטוס בלי קוצים

שיחת היכרות עם אברהם קדם, או בכינויו קקטוס                                                      אביה של טלי חדוותי, שמתגורר בעין שמר בשנה וחצי האחרונות // עינת תומר

אתה גר בעין שמר בשנה וחצי האחרונות, רבים מזהים אותך, אך לא כולם מכירים, ספר קצת: אני

בן 72, נולדתי בכפר מעש, מושב ליד פתח תקווה, למדתי בבי"ס חקלאי "עיינות" שירתי בנח"ל בגרעין של תנועת המושבים בעין יהב, שם רות, לימים אשתי, ואני הפכנו לזוג, למרות שהכרנו שנים קודם, למדנו יחד באותה הכיתה מגיל 14. לאחר הצבא נשארתי לגור בעין יהב ועבדתי והתפרנסתי כחקלאי. בעיקר גידלתי פלפלים: צהובים, כתומים ואדומים.                                  יש לנו 3 ילדים: ניר, טלי וגילי ו-9 נכדים, לניר 3 ילדים, לטלי 2 ולגילי 4 (מתוכם שתי תאומות זהות). בשנים האחרונות אשתי חלתה באלצהיימר ונאלצנו לעזוב את עין יהב. בהתחלה גרנו קצת בכפר חוגלה ליד בננו ניר ובתנו גילי, למזלנו התפנתה פה דירה, שכרתי אותה ואשתי טופלה בחדרה. בשנה האחרונה היא מטופלת בבית דורות.

הקשר המשפחתי שלך לעין שמר הוא כפול:

 אני גם אבא של טלי שנשואה לחן חדוותי ועקב כך קשור לכל משפחת חדוותי  

וגם בתי גילי נשואה לניצן, בנה של רבקה, בת זוגו של יוסי יגודה, כך שהקשר הוא גם למשפחת יגודה.    

יש קשר נוסף, איה בן מיור היא המורה של שניים מנכדיי, מיכל בתם של ניר ונוגה, בתה של גילי, תלמידות כיתה ד' בביה"ס יובלים.

כיצד קיבלת את הכינוי קקטוס? 

שמי אברהם קדם, אך כולם קוראים לי קקטוס. כילד בכיתה ו' בכפר מעש המצאנו אחד לשני כינויים והשם הזה נדבק אלי מאז ועד היום.

איך היה בשבילך המעבר מעין יהב לעין שמר? 

  את הבית והחלקה (45 דונם) בעין יהב השכרתי ועברתי לגור פה בבית צנוע ונחמד (מול הדרן). 

מאדם עובד, חקלאי במשרה מלאה, עברתי לפנסיה מלאה. זה קשה מאוד, אני מתגעגע. למרות הקושי, אני מסתדר טוב בכל מקום ששמים אותי ומרגיש טוב בעין שמר. רכשתי פה ידידים חדשים את נעמן ואסתר אפשטיין, אורי אשכולי ופנינה דגן הכרתי בטיולים משותפים שיצאנו, ואני גם בקשר עם יוסי יגודה ומשפחת חדוותי. אני לומד צילום במילוא, תוכנה של צילום. פעמיים ביום הולך להאכיל את אשתי בבית דורות. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לעובדי בית דורות על עבודת הקודש הטיפול המסור והלא פשוט שהם מטפלים באשתי, וכמובן לקרן משיח. אני משתדל להגיע לאירועי תרבות שמעניינים אותי, לטיולים מהקיבוץ, אירועים בחממה, נהנה משירותי הקיבוץ: מהאוכל בחדר האוכל, קונה בכלבו ונהנה מהמחירים הזולים של המוצרים, מכבס פה. 

 איך זה לקנות פלפלים בכלבו אחרי שגידלת בעצמך שנים רבות?                                                     מוזר לקנות פלפלים בכלבו, רובם באים מעין יהב. הטעם בסדר...

התפקדות למרצ

ביום חמישי, בתאריך 26.6.14 תתקיים התפקדות למפלגת מרצ בעין שמר.                             

מובאים לפניכם קצת מדברי ח"כים של מרצ

ניצן הורוביץ: אני בעד ביטול בתי הדין הרבניים. זה מוסד רע: לא דמוקרטי, מפלה וכוחני. אבל כל עוד הוא קיים, והוא מוסד שיפוטי חשוב עם הרבה השפעה, לא יכול להיות שהוא יהיה על טהרת הגברים. נשים לא יכולות לכהן בו כדיינות ואפילו לא כמנהלות. זה לא מתקבל על הדעת במדינה דמוקרטית ומודרנית. לכן אני מאוד שמח שהיום אושרה בכנסת הצעת חוק שלי, שאני נאבק עליה כבר שנים, לאפשר גם לאישה לכהן בתפקיד מנהלת בית דין רבני. מה שקרה פה עד עכשיו זו אפליית נשים מגעילה, ואני שמח שסופסוף אנחנו מפסיקים אותה. וכל הצעקות היום של חברי הכנסת החרדים על זה שהחוק פוגע בהלכה - הן חסרות שחר. ואתם יודעים מה? גם אם זה היה נכון (וזה לא) - אנחנו לא חיים במדינת הלכה ובמדינה שלנו נשים הן בעלות זכויות שוות. ואני מקווה שממש בקרוב נראה מנהלת ראשונה של בית דין רבני.

זהבה גלאון: יאיר לפיד לא רק משתף פעולה עם ממשלת המתנחלים, הוא האחראי הבלעדי לכך שהכסף של כולנו נשרף בהרפתקאות משיחיות מעבר לקו הירוק.                                                                  הבוקר, כשעה לפני ההצבעה בוועדת הכספים, קיבלתי הודעה שיו"ר ועדת חוקה, ח"כ דודו רותם, סופסוף נעתר לבקשתי וקבע דיון חוזר בנושא החלת השקיפות על החטיבה להתיישבות, או בשמה המלא, "החטיבה להתיישבות ביהודה ושומרון". ביחד עם חבריי מהאופוזיציה, וחבר אחד מהקואליציה, שהיה היחיד מנציגי הקואליציה שהצביע היום נגד ההעברה, אמשיך להילחם עד שנקבל תשובה על השאלה הפשוטה - לאן הכסף שלנו הולך? מאות מיליוני שקלים שמועברים מתחת לשולחן מידי שנה, ומושקעים מעבר לקו הירוק, במקום לחזור אלינו ולרווחתנו בצורת השקעה בדיור ובחינוך.

אילן גילאון: מי מגן על זכויות הילדים? כל ילד שלישי בישראל עני. אחרי קיצוץ קצבאות הילדים נוספו 35 אלף ילדים למעגל העוני. אני שונא לחזור על הנתונים האלה כל פעם מחדש, במיוחד בגלל שאפשר לשנות אותם בהחלטה פשוטה אחת על קצבת ילדים הולמת. הצעת החוק שלי מבקשת להעלות את גובה הקצבה לממוצע במדינות המפותחות, באופן הדרגתי תוך חמש שנים. תבינו שזו הייתה אחת ההמלצות החשובות ביותר של הוועדה למלחמה בעוני, שבגלל מכבש לחצים של האוצר עתידה להיזנח.

תמר זנדברג: מדינת ישראל מחזיקה כמעט 200 אנשים במאסר מנהלי, שזה מילה מכובסת לזורקת אנשים לכלא בלי כתב אישום, בלי משפט, בלי הרשעה ובלי תאריך שחרור. חלקם כבר עשור ויותר מאחורי סורג ובריח, וכעת מתקוממים ושובתים רעב. המדינה בתגובה ממהרת לשנות את החוק כך שיאפשר את הזנתם בכפייה, שלא חלילה יגווע ברעב מי מהם ומותו יבעיר את הרחוב הפלסטיני. אני לא יודעת מה יותר עקום ומה יותר מקומם, ובאיזה עולם אפשר לפתור חרפה דמוקרטית על ידי חקיקה מבישה. יש דברים שפשוט אסור לנו להשלים איתם. התמודדות עם בני אדם שהפכו לבעיה זכותו של כל אדם למשפט צודק והוגן. מי שהואשם ויורשע יישב בכלא, לעתים עד יומו האחרון, אבל לאחר הליך חוקי הוגן שבו ניתנה לו זכות להגן על עצמו. מי שמסכים היום לכליאה ללא משפט והזנה בכפייה של אסירים, מסכים להרס המשטר הדמוקרטי במדינה.

אירוע תרבותי עם הסופר אמיר גוטפרוינד והמוסיקאי נתן סלור

ביום ה' הקודם, מס' שעות לפני משחק הפתיחה של המונדיאל, התקיים בספרייה האזורית אירוע תרבותי מסוג קצת שונה.

במסגרת סדרת מפגשי "קפה ספרותי" שמארגנת הספרייה, התארח הסופר אמיר גוטפרוינד שסיפר על ספריו ותהליך יצירתו.

הקריירה הספרותית של גוטפרוינד, מהסופרים הבולטים בארץ בשנים האחרונות (שבין ספריו: שואה שלנו, אחוזות החוף ובשבילה גיבורים עפים) היא מה שמכונה "מעט בלתי שגרתית".

הוא התגייס לחיל האוויר כעתודאי (לאחר שסיים תואר ראשון בטכניון במתמטיקה) ובמהלך שרות הקבע שלו השלים תואר שני בחקר ביצועים בטכניון והשתחרר בדרגת סגן אלוף.       במהלך השרות עסק במקביל בכתיבה ואת ספרו הראשון "שואה שלנו" (עליו זכה בפרס בוכמן ב 2001) פרסם כשהוא עדיין בצבא.

גוטפרוינד (51) , בחור מרתק ומשעשע למדי סיפר בהרצאה שלו על תהליך התבגרותו כבן להורים ניצולי שואה בחיפה של שנות ה-60 וה-70, על הסיבות שגרמו לו להתחיל לכתוב, על האופן (המעט ביזארי) בו שילב בין קריירה צבאית לכתיבה וכן על שגרת חייו כסופר ותהליך היצירה שלו.

אה, והייתה גם מוסיקה.

בנוסף לגוטפרוינד, התארח בערב גם הזמר נתן סלור.

סלור  (שהנו בנה של המשוררת תרצה אתר ונכדו של נתן אלתרמן) הופיע במהלך הערב עם גרסאות משלו לשירים של יוצרים ישראליים בולטים, ביניהם מתי כספי, יוני רכטר  וגם אתר ואלתרמן עצמם.

בתמונה: הסופר אמיר גוטפרוינד

ונסיים בקצת טרחנהכמובן שהערב היה מוצלח ביותר

וכאן המקום לציין שהספרייה האזורית מקיימת מס' פעמים בשנה ערבים בקונספט הזה.

זה מתקיים ממש פה מתחת לאף, זה שווה שווה וזה בחינם בחינם .

אז תעקבו אחרי הפרסומים במרה-ליסט.

ויאללה תגיעו.

ושיהיה אחלה מונדיאל

מאת כתבנו בספרייה האזורית

יאיר קצנלנבוגן

אביטל גבע – הבית והדרך...

אביטל גבע איננו אומן המסתגר בד' אמות הסטודיו ומצייר להנאתו התרשמויות מהחיים. במובן הקלאסי אביטל כבר לא מצייר. הוא איננו עוסק באמנות קונבנציונאלית. הוא לקח את כוח היצירה המרשים שלו למחוזות חברתיים – פוליטיים ואקולוגיים שהחיבור ביניהם הוא, היצירה האמתית של החיים. המעורבות הפעילה והמגיבה שלו בשטחי חיים רבים ומגוונים היא המייחדת אותו ונותנת משמעות למעשיו. אביטל הנו אדם יוצר שביצירתו הרב תחומית הוא מוסיף חיים וצבע למפעל. והמפעל הוא החממה החינוכית-אקולוגית שבנה והגה ביחד עם רפי שפירא ז"ל ואחרים לפני 36 שנים בקיבוצו עין שמר (בשנת 1977).

היום כאשר בקיבוצים רבים חוסל משק החי המקומי, וענפי החקלאות הועברו לעיבוד של תאגידים אזוריים, בימים בהם כל דרדק  "מטייל" כמעשה כשפים על מקלדת המחשב ואיננו מתפנה לאחוז במקל המעדר או במזמרת הקטיף, וללמוד דבר מה מהתנהלות החי והצומח, מוארת במלא חשיבותה משנתו החקלאית – אקולוגית של אביטל.

למען הגילוי הנאות אומר שאת אביטל אני מכיר למעלה מ - 45 שנים מתקופת לימודנו ב"מכון אבני" לציור ופיסול ברחוב אילת 6 בת"א – יפו. כבר אז התגלה אביטל כאמן, מנהיג ויזם שלא חורש בתלם הרגיל. היכולת שלו לפרוץ מסגרות, לא לקבל את המוסכמות  ולראות באומנות שדה ניסויים ענק, ללא חששות ומורא ממה יגידו, הם שהביאו אותו לימים לייסוד החממה. היינו אנשים צעירים מאוד כאשר התבקשנו ללמד אומנות במכללה האזורית מנשה, לעתים לתלמידים בגיל הורינו, ובמקביל להדריך אומנות בסמינרים של חוזרי צבא וכו' בגבעת-חביבה.

היכולת שלו לגעת בצעירים כמבוגרים, להתלהב ולהלהיב, לנסות פעם אחר פעם ולא להתייאש. רוח הנעורים והשובבות, מבט הילד הסקרן שבו, היו מקור השראה לרבים וטובים. המקוריות של אביטל חייבה גם את סביבתו לשאוף למעלה ולחפש משמעות במעשה ההוראה והיצירה. כבר אז הבין אביטל שהאומנות היא אמצעי להנחיל ערכים אידיאולוגיים, כמו אהבת האדמה והצורך להתפרנס ממנה, זו הסיבה שתמיד מצאתי את אביטל בבגדי עבודה, מוכן לכל משימה, לכל עבודה.

אביטל היה מהמובילים ופורצי הדרך בישראל של "האומנות המושגית". רבים לא ירדו לסוף דעתו, וראו

ביצירתו אחיזת עיניים וקשקוש רעיוני. אומנות מושגית זו השתלבה עם רעיונות החממה.  הלכתי לפגוש את אביטל במגרש הביתי שלו  בחממה בעין שמר:

הנכנס בשערי החממה האקולוגית כאילו נכנס לכוורת דבורים. המולה של תלמידים. פעילות אקולוגית. חוגים וסדנאות. שילוב בין אומנות וטבע, בין מחקר ולמידה. אין שקט דל. הנוף טובל בפלסטיק ובאצות ירוקות. בריכות מים בתוך אמבטיות מפלסטיק שחור, שיחים מטפסים ועציצים מסודרים מלאי כל טוב האדמה. רטיבות מורגשת באוויר, מים זורמים מניעים גלגל עץ גדול,  צנרת פלסטיק מונחת תחת כל פיסת אדמה וגג, מלמעלה ומלמטה. בתוכה זורם הנוזל החשוב הזה של מי חיים. ריח של פעילות אורגנית מציף אותי. האמת, אני חש כנמצא בעולם קסום מלא התרחשויות.

אביטל מזמין אותי לאחת הפינות השקטות (וכאלה קשה למצוא), על כוס קפה שחור אני שואל:

מה זאת חממה אקולוגית ?

אביטל מונה שני סוגים של אקולוגיה;

אקולוגיה המתקיימת בטבע ואקולוגיה חברתית של אנשים. אנחנו מלמדים את הילדים לראות את המציאות בטבע וללמוד ממנה על ההתנהלות החברתית של בני האדם. החממה היא שדה מחקר של ילדים ונערים המנסים באמצעות ניסיונות שנערכים בחממה לקיים דיאלוג תמידי בין הטבע לאדם. דרך טיפת המים , באמצעות המיקרוסקופ הם לומדים על עצמם וסביבתם. האקולוגיה החברתית משמעותה אינטגראציה של כל גווני הקשת האנושית. ילדים בעלי צרכים מיוחדים משולבים עם תלמידים מחוננים. כל שבוע מגיעים מאות תלמידים צעירים מכל קצוות הארץ. תלמידים מהקיבוצים והמושבים, דתיים וערבים, מהסביבה הקרובה ומאזורים רחוקים יותר. אנחנו מחנכים קהילה הבאה ללמוד. "העתיד האקולוגי לא מבשר לנו טובות". קובע אביטל. מחסור במים בחלקים רחבים של כדור הארץ ומנגד התחממות כדור הארץ. רעידות אדמה, הצפות ונחשולי מים (צונאמי). אכזריות הטבע צפה ועולה, החזק טורף את החלש. אפשר בקלות להתייאש מהעתיד האקולוגי!

מה ילד קטן צריך לחשוב בעקבות הצפוי לו?      

    לאיזה עולם הוא נולד ?

לאביטל תשובה נחושה ובוטחת: "על הילד לקחת תפקיד של חוקר. ובאמצעות המחקר לשנות את העולם". גילוי העולם קודם לתיקונו. ראינו בהיסטוריה את אלה שקודם רצו לתקן ולאחר מכן לגלות, מה הם עוללו לחברה...

כיצד כל סיפור החממה התחיל?

 סיפור החממה התחיל בהרצאה שלי במעגן מיכאל. העליתי רעיון של חממה אקולוגית. כעבור כמה ימים קיבלתי בדואר מעטפה חתומה ע"י 22 חברים מהקיבוץ ובה 2200 לירות. (כל חבר תרם 100 לירות מכיסו). מימוש הרעיון לקח ארבע שנים. בשנת 1977 חגג קיבוצי את חג היובל. הצעתי שבמסגרת החג תוקם גינה קהילתית  בה נלמד לגדל עגבניות. לצערי בעין שמר שכחו את תורת גידול העגבניות. הניסיון זכה להצלחה גדולה והמזכירות בראשותו של אבישי גרוסמן אהדה את הפרויקט ואשרה עוד כמה שנים של קיום החממה הניסיונית הזו של גידול ירקות בלול ריק וישן.

כיצד ממנפים את הרעיון לעוד שנים מבלי להיות תלויים בהחלטות שנתיות של המזכירות?

   ישבתי עם ידידי רפי שפירא ז"ל איש חינוך יקר בעל השראה, והוא הציע ללכת על החממה כפרויקט חינוכי "לילדי דשא" שהמסגרת הקיימת במוסד "מבואות עירון" לא תמיד התאימה להם. כדי לחזק את המגמה נמצאו אנשי מחקר במכון וולקני שהסכימו להתנדב ולהדריך בחממה והוסיפו ידע ורצינות לפרויקט. קיבוציי האזור נרתמו אף הם לעזרה וכך חגגו החוקרים עם הילדים שהיו כמו "מולקולות סקרניות". החממה הייתה מקום ניטרלי בלתי מזוהה עם בית הספר, כך היא נהפכה למקום בו "הזרע יכול לנבוט".

כיום בסוף שנת 2013 הדברים שאנחנו עושים בחממה לא פחות רלוונטיים מתקופת ההתחלה. להפך הם נחוצים ונכונים שבעתיים משום "שהכול משתבש בארץ ובעולם במערכת היחסים בין האדם והטבע". נחוצה מחשבה חדשה כיצד יראה העולם!

האם אינך מקים בחממה בועה ?

ההפך מכך, אנחנו מנסים להקים בית ספר אחר. בית ספר של ניסיונות המחובר אל הסביבה. אתן לך כדוגמא את מנכ"ל גלעם יוסי פלד, שמאפשר לנו במשאבים שהוא מזרים לפרויקט לחקור את הפוטוסינתזה. "קחו ותלמדו את הילדים מה זה סוכר". וכך עוד מנהלי מפעלים מהסביבה המשתפים עמנו פעולה. גם ראש מועצת מנשה אילן שדה מסייע ותומך. פרויקט החממה נשאר וגם יצא מעין שמר. אנחנו לא בועה, לא שבלול, אנחנו פתוחים לסביבה. כל מטרתנו לפרוץ את המעגל המקומי וליצור מעורבות רב תרבותית.

כיום החממה היא עמותה עצמאית שחברים בה בין היתר קבוצת המייסדים שלה.

עם אביטל אפשר לשבת שעות והזמן עומד מלכת. רק החובה שלי להחזיר את הרכב שהושאל לקפיצה קלה לחממה, מאלץ אותי לקטוע את השיחה המעניינת הזו.

מה כווני העתיד של החממה?

אנחנו שואפים  לעוד "מקומות" כדוגמת החממה, שבהם מתחוללים התחברויות ושיתופי פעולה בין אנשים, קהילות וקבוצות נוער שיוצאים מהטריטוריה הפרטית שלהם אל משהו משותף. זה החמצן ההכרחי לקיום . זו "האקווהקולטורה" של תרבות המים. זה הבסיס  והסיכוי להמשך ההתקיימות.

זכייתו של אביטל בפרס היא הזדמנות לעורר ולהציף את מה שאנחנו הולכים במו ידנו לאבד, את מה שהולך ונעלם. כמו חינוך לעבודת כפיים, לעבודת האדמה והחקלאות, לדיאלוג אמת בין אדם לטבע. אם לא נדע לשמר את הקשר לאדמה באמצעות חזון חקלאי-אקולוגי כדוגמת החממה בעין שמר, אל נתפלא אם יהיו כאלה שבקלות יוותרו גם על הבית. החממה בעין שמר מגלמת במהותה גם בית וגם דרך....

הערה מסיימת: החממה איננה רק בית ספר לאקולוגיה, היא מקום מפגש לעוד המון דברים נוספים. היא מרכז פוליטי, חברתי ואידיאולוגי. אישית השתתפתי לאורך השנים בכמה מפגשים פוליטיים ואידיאולוגיים חשובים, לקראת מערכות בחירות ולאחריהם. בימי הצלחה ובימי שפל ודכדוך. החממה הייתה למקום מפגש, היא נהפכה למוסד, לפרלמנט רב תחומי. 

יובל דניאלי, קיבוץ המעפיל (פורסם בעבר ב"דף הירוק")

פעילות לתלמידי ישיבת מקור חיים בחממה

                                 סיכום                                                                        ביום שלישי בבוקר הועברה אלינו פנייה מטעם המינהל לחינוך התיישבותי לארח את תלמידי ישיבת "מקור חיים" מכפר עציון, הישיבה בה לומדים שניים מהנערים החטופים. על הטלפון הייתה ענת זמל, המפקחת על החינוך הבלתי פורמאלי, שכנתנו מגן השומרון. נערכנו בהתראה קצרה כדי לקלוט את הנערים ביום רביעי אחר הצהרים. למשימה נרתמו ברוחב לב מרגש אנשים רבים, וביניהם קיבוץ עין שמר, המועצה האזורית מנשה, בי"ס מבואות עירון, בי"ס גוונים, קיבוץ גן שמואל, קיבוץ מגל, הישוב מצפה אילן, טאהר ממייסר ומיכה איש החממיות, וכן כל צוות החממה, אשר תרם שעות רבות של הכנה והדרכה.

הגדילו לעשות מבואות עירון, אשר התייצבו על מלוא צוותם והנהלתם, עם עוגות ומטעמים, ואירחו את הילדים ואת הצוות החינוכי במשך כל זמן הפעילות.

בשעה ארבע וחצי נחתו בקיבוץ 120 תלמידים מגוש עציון, קיבלו את פניהם ברוחב לב שלושים תלמידים (בנים ובנות) ממבואות וגוונים.

אילן שדה פתח ובירך את האורחים, וציין את החשיבות שרואה המועצה במתן תמיכה בשעה קשה זו, ואת העשייה של המועצה האזורית מנשה בחיבור בין הקהילות במנשה, יהודים, ערבים, חילונים ודתיים, הבאה לידי ביטוי בצורה יפה בחממה.

יחד בנו התלמידים אדניות, הקימו "קיר ירוק", בנו חממיות, נכנסו לבריכת הדגים, הביטו באצות במיקרוסקופ וציירו ציור קיר גרפיטי. לאחר הפעילות בחממה נסעו לבריכת גן השומרון. אחרי הבריכה, חזרו התלמידים לחממה וזכו בהדגמה של עבודת הנפחות של חופי, המתובלת בהסברים על מקורות הנפחות ביהדות וקינחו בארוחת ערב מפנקת. לסיום הערב, נפגשו התלמידים עם ד"ר בני פישר, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, ושוחחו עם הרב צהר, רב האולפנה בכפר פינס (שתלמידיה משתתפים בפעילות החממה). תמצית דבריו של הרב, היו כי זוהי שעה קשה לעם ישראל כולו ולהם התלמידים בפרט. אך זוהי גם שעת מבחן, בה מתגלה חוזקם של האנשים לפתוח את ליבם ולתמוך זה בזה.

ברוח זו, אנו רוצים להודות לחברים רבים מעין שמר, שהתנדבו לעזור ולסייע בשטח, וביניהם רקפת זהר, עמי גלעד, חופי, עטר שנפלד, נתן לרר, חיים חננאל ותמי צמח.

בצאתם מהחממה, הודו הילדים לקיבוץ עין שמר ולבני גילם, וציינו כי זה החיוך הראשון שעלה על פניהם מאז המקרה, ושסוף סוף קיבלו קצת שקט ושלווה. הם בירכו אותנו כפליים, והבטיחו לחזור בהזדמנות הראשונה!