חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 30 (2014) (5976) כז תמוז תשע"ד


מתחילת מבצע "צוק איתן" מקיימת תנועת השומר הצעיר "מחנות הפוגה" למאות בני ובנות נוער מיישובי הדרום, אשר באים לאחד הקיבוצים למספר ימי פעילות ומנוחה.  

בשבוע הקרוב, בימים א-ג יתקיים במבואות עירון מחנה נוסף ל-120 חניכים מסיימי כיתות ד׳-ו׳, ואיתם 60 מדריכים מהשומר הצעיר.
על מנת להצליח לקיים את המחנה, שמבוסס כולו על תרומות, פנו אלינו ואל קיבוצי האזור לסייע בהסעדה של הילדים.

לקחנו על עצמנו את האוכל לאחד הימים (שני – ערב, שלישי – בוקר וצהריים). ארוחת בוקר יאכלו בחדר האוכל בארגון הנעורים.  בצהרים יאכלו הילדים בחדר האוכל, ובערב ברצוננו לארגן ארוחת ערב בחד"א אשר תהיה מבוססת על מה שכולנו נכין ונביא.

המרכז הבוגר, הנעורים ומתנדבים נוספים יארגנו את חדר האוכל.
אנו מבקשים מכל משפחה המוכנה להירתם להכין מאכל כלשהו מהרשימה המצורפת ולהביא לחדר האוכל עד השעה 18:15 ביום ראשון.
האורחים שלנו יגיעו לאכול בשעה 18:30 ואנו נקבל את פניהם.
כל תרומה מהרשימה תתקבל בשמחה!!!

המאכלים הנחוצים:
§        גבינות
§        פסטות (עם רטבים שונים – כל משפחה ומה שהיא אוהבת להכין)
§        פתיתים
§        אורז
§        תפוחי אדמה
§        פשטידות
§        בורקסים
§        ממרחים (ריבות, שוקולד)
§        חומוס / טחינה
§        ביצים בכל הצורות (שקשוקה, קשות, מקושקשת, חביתות...)
§        סלטים

לחמים ופירות אנחנו נספק. הנעורים יפעילו את מכונת הכלים ויחד נעזור לשמח ולו במעט את אורחינו.
(חשוב לציין – הארוחה מיועדת אך ורק לאורחים)
המעוניינים להכין מאכלים סמסו לגלי את שמכם ומה אתם מכינים 0523795049 או הניחו פתק בתא הדואר.
תודה ושיהיה לנו רק שקט ושלווה!
רקפת זהר וגלי יגודה
עין שמר מסייע במבצע צוק איתן
חיילנו במבצע צוק איתן
ביחד עם כל עם ישראל, נעתקה נשימתנו עם כניסת כוחות צה"ל קרקעית לרצועת עזה.
ועדת צעירים הכוללת בתוכה את ועדת קשר (יהודית גרוסברג) ובתמיכת רקפת זהר, התגייסה לחפש דרכים לסייע בתקופה הקשה לחיילים ולהורים שלהם.
להועיל ממש – להביא שלום, להתחלף איתם, להחזיר אותם הביתה – איננו יכולים, אבל ניסינו לבדוק עם ההורים מי מהחיילים נמצא בחזית (בסדיר, בקבע, בצו 8), איך מחזיקים מעמד, ובמה אפשר לעזור. גם שלחנו בשיתוף עם המרכז הבוגר חבילה קטנה למשפחות.

לכל החיילים שלנו בסדיר, בקבע, ובמילואים –
אנחנו שולחים דרישת שלום חמה, בתקווה שתחזרו מהר ובשלום (תרתי משמע) הביתה.
נשמח לסייע בכל שניתן.
ועדת צעירים

מלים: זמיר גולן

כשנחזור להרגיש
הענן יתפזר
הרוחות יירגעו
והלב ידבר

כשנחזור להרגיש
אז הקרב יגמר
והאם תחבק
את הבן שחוזר

כשנחזור להרגיש
המבט יתבהר
ונתפוס בלי חשש
את החוט שעובר
בין עבר לעתיד
בין אויב לחבר
מהקור שמפריד
אל החום שקושר
והחרב שפעם לקחה
תפתח מחדש את הלב
ודמעות של שמחה
ימיסו דמעות של כאב

כשנחזור להרגיש
מרחוק לקרוב
ונחזיק זה את זה
לא ניתן לעזוב
ונמצא את השביל
מהרע אל הטוב

כשנחזור לתמיד
כשנחזור לאהוב
והחרב שפעם לקחה
תפתח מחדש את הלב
ודמעות של שמחה
ימיסו דמעות של כאב


משולחנה של ועדת רווחה מתאריך 25.6.14
·        בעקבות בקשה של חברה, המבקשת להשתתף במימון כל החוגים של הפנסיונרים כפי שמשתתפים במימון חוגים במילוא ( בעבר הייתה פניה כזו שנדחתה).     התקיים דיון נוסף ובו הוחלט לקבל את בקשתה. לאחר בדיקה של התקציב הוחלט שוועדת רווחה תממן 40% מעלות שני חוגים בשנה (לא רק במילוא). ההשתתפות היא עד גובה 40% מעלות חוג במילוא.
קורס בסיסי במילוא יעלה בשנה הבאה 735 ₪, 40% מזה הם 294 ₪. הסכום המכסימלי שאפשר לזכות, כמובן בהתחשב בעלות הקורס אותו לוקחים (אם הקורס עולה פחות אז 40% מהעלות, ואם עולה יותר אז זה גבול ההשתתפות).
לגבי קורסים שאינם במילוא, יש להעביר קבלות לאוריין.

·        פניה נוספת: להעלות את סכום עלות שעת ליווי לצורכי בריאות. עד היום תשלום עבור שעת ליווי עלתה לחבר 15 שקלים לשעה. הוחלט להעלות את השכר לשכר מינימום.

·        מתוך מחשבה לחסוך בהוצאות הועדה, בדקנו אפשרות שחבר סיעודי שהעובדת הזרה נוסעת לסוף שבוע יבוא למיטה הפנויה בבית דורות. הוחלט: כרגע לא לעשות שינוי משום שהשינוי יפגע בחברים הסיעודיים.
כתבה: אוריין גנדלמן

ה ז מ נ ה
האם דברים מעניינים מושכים את לבך?
האם יש בך סקרנות לדברים שלא ידעת?
לדברים שלא שמעת עליהם?
האם מעניין אותך לפתח את המוח
ולאפשר לכושר החשיבה שלך להתפתח?
אם משהו מתוך השאלות האלה נוגע
בלבך....מעורר את התעניינותך...
מסקרן אותך....
אזכיר לך קטע משיר של ביאליק:
"...כי מלבד המדבר תחת השמיים
עוד לאלוה עולם גדול ורחב ידיים..."
ושוב – אם זה מסקרן אותך על מה
אני מדברת? אני מוכנה לספר לך על
קבוצת לימוד שמפגישה את הלומדים
עם העולם הגדול ורחב הידיים ועם
התעמלות המוח שמציע ספר הידע.

סדנא מעניינת דרך קריאה של טקסטים, מועברת ע"י יערה בר אור מגבעת חיים.
תתקיים ביום רביעי 30.7.14 בשעה 17:00 במועדון לחבר
במידה ותתגבש קבוצה הסדנה תתקיים פעם בשבוע
כולם מוזמנים אוריין גנדלמן

הודעות ושונות 

חדשות ממספרת הנשים בעין שמר
לאחר 12 שנים של עבודה מסורה בספרות נשים של חלק מנשות עין שמר, מסיימת ברוריה את עבודתה בעין שמר מסיבות משפחתיות (משמחות). ברוריה הצטיינה ביחסיה הנהדרים אלינו לקוחותיה, היא גילתה הרבה אכפתיות ומסירות בעבודה, מעורבות רבה ותמיד נכונות ללכת לקראתנו בכל זמן ובכל מצב. אני רוצה להודות בשם כולנו (הנשים שהסתפרו אצל ברוריה). ברוריה היא לא רק ספרית מקצועית מעולה, היא גם חברה וידידה של כולנו.                             הרבה תודות ואהבה מלקוחותיה, ניצה חופי


מכירת בגדים – נגיעות
ביום חמישי 31.7.14
בשעות 18:30-16:00
במחסן הבגדים
מכירת קולקציית האביב לנשים ולצעירות של
נגיעות בגדי מעצבים
בואו בכיף,


 חזרנו.......
נגמר המונדיאל והתחילה הלחימה. 
החלטנו  לחזור לשגרה  ולקוות שהכל ייגמר במהרה.
הסרט הבא - "דיברנו מספיק"  סרט  אהבה  לימי הקיץ.
הסרט יוקרן במועדון ביום רביעי 30.7.13 בשעה  20:30 
השחקנים: ג'וליה לואיס דרייפוס (מסיינפלד)
 וגנדולפיני  בסרטו האחרון. 
בואו לראות וליהנות                                                                                                      א.ש. הפקות


תודה
למי שהחזיר את הפעמון
שעל יד בית התינוקות
ותלה אותו שוב
משפחת מרקם

נשמח לקבל את העציץ שלנו בחזרה
בלילה שבין שני לשלישי (22.7.14)
נגנב מחזית המתפרה עציץ גרניום.
נשמח שיוחזר למקומו.
בתודה, שולה חדוותי וחנה פיפנו

שיחה עם דורה אבני מקיבוץ נירים, שמספרת איך נראים החיים בדרום
דורה היא אחות של שרה אשכולי וליקו משיח, בת של סבתא ליזה
היא מתארחת בשבוע האחרון בפרדס חנה אצל בנה ומגיעה מדי בוקר להדרן,                       לתפור ולהימצא בחברה // עינת תומר

איך המצב בנירים?
מצבנו כבר הרבה שנים קשה. מאז המבצע הקודם, לפני 3 שנים, הקסמים לא פסקו.
 היינו תמיד בלחץ, במיוחד חברים שיצאו לעבוד בשדות.
לפני שלוש שנים בנו ממ"דים לכל הבתים, בקיבוץ עכשיו לכל בית יש ממ"ד. מאז יש תחושת ביטחון לתושבים.
אך כעת יש פחד נוסף מנושא המנהרות, זה מאוד מפחיד.

אמרו בחדשות שרק 70 חברים נשארו בקיבוץ:
בנירים יש 180 משפחות. כל המשפחות עם הילדים נסעו למשמר העמק בצורה מאורגנת. זו כבר הפעם השלישית שמשמר העמק מארחים את משפחות קיבוץ נירים. הם לנים במוסד החינוכי שכרגע ריק בשל חופשת הקיץ. במשמר העמק קיבלו מאוד יפה את המשפחות מנירים, יש להם תנאים נהדרים שם.

ומה עושים אלו שנשארו בקיבוץ?
יש לנו מקלט ישן גדול, שיש בו טלוויזיה ואנחנו מתאספים בו בבוקר ואחה"צ.

המצב הביטחוני מונע מזוגות צעירים לעבור לגור בקיבוץ?
לא חושבת, לכל בית יש ממ"ד.

גם את באת לנוח קצת באזור שלנו:
לפני כשבוע קיבלתי צו פינוי מהבן שלי, אלי אבני, ואני מתארחת אצלו בפרדס חנה. אבל אני חושבת שבקרוב מאוד אחזור הביתה. יש לי בן נוסף שגר בנירים, שמו ארנון, הוא גרפיקאי במקצועו ועורך את העיתון המקומי של המועצה. כמו-כן, הוא מצייר את הקריקטורה בדף הירוק. והנכדה שלי נוגה עבדה בשנה שעברה במרכז הבוגר ובגן אורן.


יצחק (איגנץ) פלגי - צייר בנעלי בית // יובל דניאלי

מספר מילים על מחבר המאמר...
האמן יובל דניאלי, עמית שלי בעבודתי בגבעת חביבה, הוא אחראי תחום הדימויים החזותיים ואוצר ארכיון השומר הצעיר/הקיבוץ הארצי (יד יערי).
יובל (נולד 1943, בן וחבר קיבוץ המעפיל) מקדיש את רוב יצירתו וכתיבתו לדמותו של האמן בקיבוץ, הנאמן לערכי החברה בה בחר לחיות ושממנה הוא דולה את כוחותיו וטעם יצירתו.
במהלך ארבעת העשורים האחרונים זוכה יצירתו של דניאלי ללקסיקון דימויים מסביבתו הקרובה, בהם עצי ברוש, מגדל המים, מגדל השמירה, נעלי עבודה, דמותו של א"ד גורדון ופרש על סוס. כל אחד מאלה מתפקד בה הן כדימוי חזותי והן כסימבולי.
פנייתו של יובל לעיסוק הארכיונאי במחצית שנות ה-90 נבעה במידה רבה מתוך השבר שחווה כחבר קיבוץ וכאמן, ונעשתה כחלק ממעשה האמנות שלו: "ראיתי את קיבוצי מתנתק מכל אמונותיי הבסיסיות. חשתי שהמצב החדש פוגע גם ביכולת היצירה שלי, שהקרקע נשמטת תחת רגליי. נהפכתי לגולה בקיבוצי", הוא מתוודה.
עבודתו של יובל כאמן וארכיונאי משלבת את המוקדם והמאוחר וניתנת לפרשנות היסטוריות ועכשוויות.
מקבץ המאמרים של יובל, אשר נפל בחלקי לעזור בעריכתם, יוצרים קשר אורגני בין אמנותו לעיסוקו הארכיונאי רב השנים.
תרומתו של יובל היא נכס יקר וייחודי בהבניית והנצחת זיכרון הקיבוץ של פעם.
מובא לפניכם מאמר ראשון בסדרה מפרי עטו של יובל על  יצחק פלגי שלנו.
קריאה מהנה ושבת שלום,
מרה אבנר

לאחרונה קיבלתי מייל מארכיון קיבוץ משמר העמק ואני כותב אותו כלשונו:
"שלום יובל. אנחנו מבקשים עזרה בזיהוי הצייר של הציורים שכאן במייל זה. נודה על עזרתך. החתימה היא : איגנץ הפולני. האם מוכר? בברכה מאיתנו בארכיון.
(הציורים הם מיניאטוריים על קרטון, משנת 1930. גודל פחות מ - 5 ס"מ. מהווי קיבוץ ד'מייסדי משמר העמק בחדרה - מיכל 3.3. תיק חדרה קיבוץ ד' משמר העמק)."

שלושת הציורים הזעירים שצוירו בצבע גואש על קרטון הרשימו אותי מאוד. מיד זיהיתי את הצייר כיצחק פלגי מקיבוץ עין שמר הקרוי בשם "איגנץ". מה לאיגנץ ולציורי משמר העמק ממרץ 1930? בארכיון  משמר העמק התקשו להשיב על השאלה.
איגנץ מגיע לא"י בשנת 1929 מלודז' ולדברי הבת צביה אייזנברג, עורך כמה מסעות וסיורים ברחבי הארץ, ביניהם בין מכיריו ממשמר העמק . הציורים הזעירים נעשו כנראה באחד הביקורים בקיבוץ הצעיר שזה מקרוב התיישב על אדמת "אבו שושא" שבעמק יזרעאל.
שלושת הציורים מבטאים את הווי החלוצים בתקופת הבראשית.  (הורה, שיחה, שרעפים). הציור שנקרא "שרעפים" או בשפת העם "הרהורים" מתאר דיוקן עצמי (פורטרט) של האמן בהרהוריו על רקע שדרת אוהלים. הציור בצבעים כחולים אפורים ספוג אווירה מלנכולית המצביעה על מצב רוחו של האמן, אולי געגוע לבית הבטוח אותו עזב בלודז' מול אוהלי הברזנט הארעיים והפגיעים. 
נושא  הדיוקן העצמי היה שכיח מאוד בקרב אמנים חלוצים שהרבו לצייר את עצמם ובדרך זו להביע את רגשותיהם ותחושתם. (דוגמא טובה היא איורי הפורטרטים של חיים (אפתיקר) אתר מעין חרוד). ציירים רבים חברי קיבוץ בשנות העשרים – חמישים הרבו בציורי דיוקן של עצמם ובדרך זו הם התמודדו עם בעיותיהם, כמראה שבקיר ממנה משתקפת המציאות הנפשית – פיזית שלהם.
יומיים לאחר קבלת המייל מארכיון משמר העמק מגיע אלי טלפון מצביה איזנברג בתו של איגנץ מעין שמר: "אני רוצה להתייעץ בנוגע לציורים של אבא שנשארו במשפחה".
צירוף מקרים מעניין...
הגעתי לביתה של צביה במכמורת, נוף משגע המשקיף על הים, שלא בהכרח מתאים לאכסון יצירות אומנות שמצוירות על נייר עיתון פשוט עתיר בסיבי עץ והרגיש עד מאוד ללחות אור ומליחות. צביה פתחה בפני את תיקי היצירות של אביה שהיו מאוכסנים בתיקי קרטון ישנים וקרועים. מצאתי בין שלל הציורים כמה יצירות זעירות בצבע משנות השלושים המתארות אף הן סצנות מחיי הבראשית של הקיבוץ.
הבחירה של איגנץ לצייר על נייר בפורמט זעיר היא לא רק בחירה של צנע וחוסר ברירה באמצעים. יש בה אמירה חברתית אומנותית המשמרת את הפרטיות והאינטימיות של האמן. איגנץ בחר לצייר ציורים המתקשרים עם הציבור בלחישה. היה "בעל גוף". דמות תמירה, מלאה ומרשימה. היה לו מבט מלמעלה על הדברים. החזיק בידו פנקס רישום קטן עמו התהלך בין הנופים והבריות. ציוריו הקטנים היו ניגוד גמור לעיסוקו רב השנים כגנן הקיבוץ האמון על משטחי דשא רחבים ומונומנטאליים, שדרות עצים ופינות של שיחים ופרחים המקשרים בין מרכיביו של הקיבוץ ונותנים תחושה של מרחבים גדולים. הגינון היה בשבילו סוג של אומנות ציבורית  רחבת היקף לעומת האינטימיות של הציור. עבודותיו שנשארו במשפחה כולם על נייר פשוט, בצבעי מים או גואש ולא על בדים רחבי יריעה בצבעי שמן.

איגנץ נולד בשנת 1909 למשפחת פולקביץ בעיר התעשייה לודג' שבפולין. המורה הראשון שלו לאמנות היה אביו שעל ברכיו כילד קטן למד לצייר סוסים וחיילים בתנועה. לקח סמסטר חורף לציור לפני עלייתו לארץ ובזה הסתכמה השכלתו האומנותית.
בשנת 1923 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בלודז'.
בשנת 1929 עלה עם קיבוץ "שומריה" לחדרה. היה ממייסדי ארגון הציירים והפסלים של הקבה"א בשנת 1934. 

בחר להציג את יצירותיו בקיבוצו עין שמר בלבד ולא מחוצה לו. היה גאה בהיותו צייר המקום.
בשנות השמונים השתתף בחוגים לרישום של סדנת האומנים הקיבוצית בתל אביב. הרבה ברישומי ערום המצביעים על עין חדה ומדויקת מבלי לאבד את הספונטאניות וכתב היד האישי.
הקריקטורות שלו פורסמו דרך קבע בעלון הקיבוץ לאורך 17 שנה.  הם היו לחלק משמעותי בדיאלוג ובביקורת שלו עם ועל הקיבוץ. תמיד בעין אוהבת ומחייכת. או כפי שהיטיב להגדיר זאת מיטק זרטל: "... לא פורטרט ממותק ולא קריקטורה מרושעת".
שני ספרים המתעדים את רישומיו ואת הקריקטורות שלו יצאו לאור בהוצאת הקיבוץ וספריית פועלים ("אנחנו" 1977 ו"אצלנו" 1985). בעקבות תערוכת קריקטורות משלו בקיבוץ כתב  הצייר ובן הקיבוץ ציבי גבע בעלון המשק: "הקריקטורות של איגנץ עושות לנו מה שרק הטובות שבקריקטורות יודעות לעשות: הן פוקחות עיניים, הן מעין משקפת".
חמש שנים לאחר פטירתו הפתאומית בשנת 1985 הוציאה המשפחה וקיבוץ עין שמר אלבום ציורים לזכרו (בשנת 1990). החוברת נפתחת עם כמה רישומים מרתקים מעיר התעשייה לודז' בה נראית על מלוא הדף עוצמת התעשייה הכבדה והשחורה של העיר על שלל ארובות העשן וגלגלי השיניים שלה, מול עגלון קטן עם כרכרת נוסעים טיפוסית המצפה להסיע זוג אוהבים אל מחוז חפצם. התעשייה הכבדה מול הרכות של האהבה הם ניגוד המזמן לא רק ניכור ותאור של מציאות אלא בעיקר עין חדה היודעת להבחין במה שצופן לנו העתיד התעשייתי והמנוכר של שנת 1929. הם מצביעים יותר מכל על האפשרות אותה חיפש איגנץ איש "השומר הצעיר" בהחלטתו לעלות לארץ ולבנות בה תא סוציאליסטי – חלוצי המבטל את הניכור בין אדם לסביבתו.

ציור אחר באלבום; תמונה צבעונית מלאת אופטימיות ואהבה של קיבוץ עין שמר בראשיתו על אוהליו, צריפיו ותלמי אדמתו.  איגנץ לא נזקק בציור זה לדמות החלוץ. הציור מתאר את שטח המחנה ואת השדות והעצים המקיפים אותו. "פלגי ראה  בהפיכת "הנקודות" הבודדות לרצף  נופי מתורבת וירוק  בתוך "שממת העמק" את אחת השאיפות של תושבי האזור". "הייתה התייחסות לסביבה כולה לנוף המולדת" (מתוך "גנים ונוף בקיבוץ", אניס ובן ערב, הוצאה לאור משרד הביטחון - 1994). הציור משנות השלושים מבשר על תפישתו של פלגי  את תכנון הגן הקיבוצי כחלק בלתי נפרד מסביבתו.
חלקו הראשון של האלבום מלא בדמויות, בעיקר דיוקנאות מלאי הבעה אקספרסיבית של חבריו מהקיבוץ המאוירים בנוסח המזכיר לי את האקספרסיוניזם הגרמני נוסח ג'ורג' גרוס קבוצת "הגשר" מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ואף את רישומיה של קטה קולביץ. כמה תמונות בצבעי מים מספרות לנו על יכולתו ושליטתו בטכניקה זו, כיצד בכמה כתמי צבע הצליח להביע כה רבות.
את החוברת חותמת קבוצה גדולה של רישומי עירום נשי, שנעשו בשנות השמונים בסדנת הרישום הקיבוצית בתל אביב. איגנץ המבוגר עתיר ניסיון חיים מבין היטב את סוד הצמצום, את סוד הרכות והפיוס. רישומים עדינים, קווים מינימליסטיים מלאי תנועה ורוך. 
רישומים שהם כה שונים מדמויותיו של איגנץ הצעיר והלוחם משנות השלושים ארבעים שהיו מושפעים מקשיי היום יום והשמש הקופחת. בין הצורך לחצוב בסלע, להקים בית, לחרוש תלם ראשון, ולגאול את הנפש והאדמה, לבין הביטחון שנצבר במשך חמישים שנה בעין שמר קיים פער לא רק של גיל אלא גם ובעיקר פער בין ראשית לאחרית. בין הבלתי נודע לנודע.

בחרתי לכתוב רשימה על איגנץ  כמי שמייצג נאמנה באישיותו ובמעשיו את דור המייסדים, שלאחר פטירתם יצירותיהם  הולכות ונשכחות. קם דור חדש שלא תמיד מודע לדורות הקודמים שחיו ופעלו  ביניהם כדוגמת איגנץ, שהיו בעלי כוחות יצירה בלתי נדלים ברוכי כישרון ומעש. פנייתה של המשפחה לעצה בעניין העיזבון האומנותי נגעה לליבי. לנגד עיני עומד צורך דחוף במציאת פיתרון תנועתי רחב ויסודי לבעיית העיזבונות של יוצרים חברי קיבוץ, מדור המייסדים. אני מצפה מזה זמן רב לדיון תנועתי - תרבותי וציבורי רחב ויסודי בנידון. דיון שלצערי לא מתקיים!
אומנותו הגדולה של איגנץ התבטאה באמצעות גן הנוי הקיבוצי והיא זו שדחקה במידה רבה את אומנותו הפלסטית לשעות שלאחר העבודה. איגנץ בחר לשרת את הציבור באמצעות כוח היצירה שלו, ומה יותר יצירתי מאשר גן הנוי הציבורי המשרה רוגע ושלווה ומשפיע בצורה כל כך חיובית על המרחב הציבורי?                                                                                                איגנץ אהב את נופי עין שמר ואנשיו. אני חש זאת בדמויות הרבות של חברים אותם אייר בעפרונו, בדיוק ויכולת אפיון מרשימה. ויותר מכל בזוג נעלי הבית החותמים את אלבום יצירותיו.

איגנץ הוא מקרה מבחן לקיבוצו עין שמר בפרט ולחברה הקיבוצית ככלל. האם נשכיל לשמר את מורשתו האומנותית והיצירתית לדורות הבאים ?

הערות ביוגראפיות:
יצחק פלגי מקיבוץ עין שמר נמנה עם מייסדי הגננות הקיבוצית. מתוך מגעיו עם שכניו, גנני הקיבוצים הקרובים, ובהשפעת מתכנן גני קיבוצו אדריכלי הנוף יחיאל ויוסף סגל, גיבש עמדה בדבר מהותו ותפקידו של הגן בקיבוץ. רעיונותיו ניזונו הן מניסיונו המעשי בגן והן מאופקיו הרחבים ומיחסו לאמנות. במאמרו "הגן בקיבוץ וביצועו" הדגיש את חשיבות הקשר בין מתכנן היישוב ואדריכל הנוף ואת השאיפה להעלות את עיצוב הגן לרמה אומנותית. (מתוך הספר: "גנים ונוף בקיבוץ" מאת רות אניס ויוסף בן ערב, הוצאה לאור משרד הביטחון – 1994. עמ' 199).
בשנים 1947-48 שמש כשליח ההגנה בפולין, ארגן את ניצולי השואה להגנה עצמית והקים מחנה אימונים להכנת קאדרים של לוחמי "ההגנה".
מלא תפקידים מרכזים בקיבוץ (מזכיר) ובתנועה (רכז מחלקת הקליטה של הקבה"א).
מיוזמי שחזור "חצר הראשונים" בעין שמר.
בשנים 1970-74 שמש מזכיר הארגון "לגננות ולנוי בישראל".

נפטר בקיבוצו עין שמר בשנת 1985.
יובל דניאלי 

צועדים לבד לאופק // אורי דן
הפרדת משק מקהילה נחוצה אולי ארגונית, לטובת הסדר הטוב, אבל מה שהיא יצרה הוא חוסר שקיפות. אמנם בימים של אש ועשן מזיזים ומדחיקים הצידה את השגרה, ובכל זאת זה רגע אמת שלא נסלח לעצמנו אם לא נציב מראה ונביט לעצמנו בעיניים.
צר לי לא להסכים עם הגישה ("ארץ צבי" 13.7) המעמידה את הדברים במקום של "משק קהילה" בצורה כל כך החלטית. זו שיטה שעושה סדר ותכנון מצד אחד, ומאמללת את החבר הפשוט מהצד השני (לא לקפוץ יש הסבר). זו שיטה שאמורה להראות התנהלות נכונה ופרודוקטיבית מצד אחד, אך סיסמת השקיפות נעלמת מצד שני (נא לשבת, יש הסבר). ובמה הדברים אמורים: משק בית מתקיים ממפרנס ומעקרת בית, המשרתת מרצון, או משני מפרנסים ועוזרת בית, או כל וריאציה אחרת. ביסודו של דבר, ישנן הכנסות והוצאות. רוב העם נמצא באוברדרפט! כי מיטיבי אסכולת הקפיטליזם הנאור יצרו את התלות האומללה בין בנק משגשג ללקוחות מדממי כסף.
מה שבעל או האישה מביאים הביתה, זהו עניינם כיצד להתקיים ביושר ובתבונה ועל פי דרכם. והרי זה פלא. בקיבוץ אמנם נעשה סדר, הקהילה חייבת  להתפרנס ממקורות החברים (כאילו שענפי המשק הם של אלוהים) המשק מתפרנס ע"י שכירים בעיקר, תאילנדים וחברים ממושמעים וב"ירצה, יעזור לקהילה; לא ירצה, יפרנס את המנהלים". שיסלחו לי כל אנשי הכלכלה, אך בחיים כמו בחיים, אני סולד מהיהירות המופרזת כאשר מרכז משק שכיר המקבל משהו כמו 22 אלף שקל לחודש במקרה הצנוע + משכורת 13 כל שנה + בונוס בסיום תפקידו עוד 35 אלף... ואם עבר עבירה שבה החוק מחייבו, על הקיבוץ לכסות את סכום העונש תמורת 35 אלף שקל נוספים, בזמן שהוא יוצא לחפש עוד קיבוץ פראייר חדש.
בארצנו הציונית-קיבוצית זה נקרא "הפרדת משק מקהילה". זאת, כשהמשק מתנהל על פי רצון ה"פריץ" והקהילה מחויבת לאסוף את האשפה! ואל תגידו ש"לא היו הדברים מעולם!!!". בואו נסתכל היטב בג'ירפה. זו חיה שקיימת, שגם עיוור מרגיש ומזהה...? ולכן נותרו לי כמה שאלות רטוריות נוספות:
1.     אם מנהל קהילה שכיר מקבל 12 אלף שקל על התנהלות מפוקפקת, הוא יקבל בונוס בסיום תפקידו?
2.     אם חבר קיבוץ מסיים תפקיד כרכז ענף, האם ייקח לעצמו או ייתן לו בונוס?
3.     אם מרכז משק ישחרר כספים לטובת הקהילה, שלא עמדה בתקציב, היהפוך לגיבור התורם לרווחת החברים או לפורע חוק?
4.     אם מנהל קהילה ייקח מבונוס של 250 אלף שקל שהקהילה קיבלה ויחלק רק ל-15 משפחות ולא לכל החברים, האם זו החלטה מבריקה או מפלה?
5.     אם מרכז ענף "יסגור" על עבודות עם קבלן או מקור חוץ, בתנאי שחלק מהרווח יעבור בסתר לזכותו, ייקרא "שלמונים"? קיים או לא?       
סליחה, אבל הפרדת משק מקהילה נחוצה אולי ארגונית, לטובת הסדר הטוב, אבל מה שהיא יצרה הוא חוסר שקיפות, קלות בלתי נסבלת לזליגת אלפים, אולי מיליונים, לכיסים פרטיים מכיסו של הקיבוץ, ובתוספת בונוסים! בקהילה, חבר חייב לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה... לטובת הקהילה???
היכן שמוסתר המוסר, יצא קול צר. היכן שהאור מאיר עם פנס, הצל לא נראה. כשמחליפים שיטה יש למישהו כוונה... הכול נסגר באפלה של תקוות שווא. כי ברגע שאין שקיפות ואין תום לב. מתבצעים המעשים הגרועים  ביותר על גבו של החבר החלש, של הקהילה. ואילו היכן שהיושרה מתנהלת, אף אם כגיהינום כלכלי, נותר החיוך לחבר.
אני לא כלכלן ולא מתיימר להיות כזה. מה שכבר ראו עיניי ושמעו אוזניי, לא לתינוק הזה ציפינו. משפט המפתח "התפרנס ממה שיש" צודק בעיקרון, אך מנוצל בשיגעון. להשתיק ולחנך איך עליי להתנהג גם הצייד הקדמון ידע, מבלי שלמד כלכלה. ביום שלא צד נשאר רעב, ומה שצד חילק למשפחתו. המפעל, הוא גם שלי. השלחין והלול גם הם נקראים משק התקווה, זו קהילה!
ולסיום: הכינויים – מנהל קהילה, מנהל ענף, מנהל מש"א – זה מה שמשנה? זהו האדם העומד מאחורי השיטה?!
הכתבה פורסמה בעיתון "הזמן הירוק" ע"י אורי דן, מקיבוץ ניר עוז – הביא לעלון עטר שנפלד                                                     
דרוש/ה
למחסן הבגדים דרוש/ה עובד/ת
למשרה מלאה מ 1/8/14
לפרטים לפנות לענת מילשטיין
החלמה מהירה
מאחלים מכאן החלמה מהירה לאופיר סעדה, בנם של ענה ומשה סעדה ממאור (ענה אחות של שלומית תומר ועדה גבע), שנפצע בלחימה בחאן יונס, רצועת עזה, כחלק מצוות סיוע לפלחה"ן צנחנים.
היועץ המשפטי במינהל נגד מתווה הקיבוצים

כתבתו של: דותן לוי, מתוך:  אתר כלכליסט, מתאריך 10.7.14

היועץ המשפטי של רשות מקרקעי ישראל עו"ד יעקב קוינט ממליץ לוועדת ליברמן לא לאשר לקיבוצים לרכוש את זכויות החכירה העתידיות לשטחיהם. לדבריו, מדובר במסלול שעוקף הליך שכבר קיים ויוצר כפילות בעייתית
חוות דעת חדשה של היועץ המשפטי ברשות מקרקעי ישראל ממליצה לוועדת ליברמן שלא לקבל את המתווה החדש המוצע לרכישת הקרקעות בקיבוצים.

ההתנגדות מגיעה בשלב מתקדם של גיבוש טיוטת הסכם בן המדינה לקיבוצים בנושא: כיום עומדת בפני הקיבוצים אפשרות לבצע שיוך דירות, שבמסגרתה חברים מקבלים בעלות על ביתם שלהם בתמורה לדמי היוון. אפשרות נוספת היא המשך המצב הקיים שבו הקיבוצים משלמים דמי חכירה ובונים בכספם ללא מתן זכויות לחברים. האפשרות השלישית, זו שעומדת כעת על הפרק, נקראת "חלופת האגודה" ולפיה הקיבוצים ירכשו את זכויות החכירה הקיימות והעתידיות בשטחם, והחברים לא יזכו לשיוך אלא להסכם פנימי מול הקיבוץ. בהליך זה יידרשו החברים לתשלום של עד 33% משווי הקרקע, שיאפשר לקיבוץ לממן את התשלום לרשות.

מסלול עוקף
לדעת קוינט, המסלול הנוסף הוא למעשה שיוך במסווה והוא ממליץ לוועדת ליברמן שלא לאשרו. עמדה זו תואמת את עמדתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ.
קוינט מבקר את העובדה שבניגוד לכללים קולטים קיבוצים רבים חברים חדשים בהסדר חוזי, כאשר את בניית הבית ותחזוקתו מבצע החבר. "הוצגו בפנינו מגוון רחב של הסדרים, השונים הן ברמת השיתופיות של הקיבוץ עצמו והן באשר לזכויות החבר החדש במגרש המשויך" כותב קוינט. "בין היתר הוצג בפנינו בקווים כללים הסדר ולפיו מימון בניית הבית מהווה, לכאורה, הלוואה לקיבוץ אשר מוחזרת לחבר החדש בעת עזיבתו...הגענו למסקנה כי הלוואה שכזו מהווה למעשה מסווה לשיוך חוזי של מגרשי המגורים. דהיינו, מסלול עוקף לחובת התשלומים המוטלים על הקיבוץ וחבריו בעת שיוך כפי שנקבע בהחלטת מועצת רשות מקרקעי ישראל".

לפי קוינט, התנאים של אותה הלוואה ממחישים באופן ברור כי הקיבוץ חוסך את תשלומי דמי החכירה עבור הקרקע כפי שנדרש בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל, במיוחד כאשר מועד השבת ההלוואה הוא בעזיבת הקיבוץ. קוינט טוען כי כשם שהקיבוץ מממן את השקעותיו בתחומים אחרים הנוגעים לנכסיו, הוא יכול לממן גם את בניית הדירות. במקרה זה הקיבוץ לא משתתף במימון בניית הבתים או בתחזוקתם בעתיד, ובמקרים דומים בעבר נתקלו ברשות מקרקעי ישראל בהיעדר יכולת להוצאת החבר ומשפחתו מבית המגורים, ויתור על דמי עזיבה ועוד. לפיכך טוען קוינט בדוח כי "מטרת ה'הלוואה' היא למעשה שיוך המגרש לחבר". בהתייחסו לחברי הקיבוץ החדשים אומר קוינט כי אדם סביר לא יעמיד סכום כספי ניכר "כהלוואה" לקיבוץ.




נושא נוסף שמעלה קוינט הוא מיסוי: הוא טוען שההלוואות נחשבות כעסקה במקרקעין ולכן מחויבות בתשלומי מסים.

מימון אינו קניין
עורכת הדין מיה ליקוורניק, שותפה במשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות' המייצגת את התנועה הקיבוצית סבורה כי חוות הדעת אינה מתחשבת בכמה נקודות מהותיות. "הגיע הזמן לעשות סדר בהליכי בנייה בקיבוצים כך שהחברים ידעו מה הם מקבלים ותהיה ודאות מלאה לגבי החובות והזכויות", היא אומרת. "חוות הדעת נוקטת עמדה שאינה עולה בקנה אחד עם דיני הקניין. שיוך של בית משמעותו מבחינה קניינית יכולת מכירה, הורשה, השכרה וכד'.

על פי המוצע, השתתפות במימון הבנייה לא מעניקה לחבר דבר וחצי דבר מכל אלה. החבר יהיה זכאי לקבל רק את סכום המימון בחזרה עם עזיבתו או בעת פטירה. מימון בית לא מקנה זכויות קנייניות, שהרי אם כן – הבנקים היו הבעלים של כל הבתים בישראל. גם העובדה שלא ניתן להוציא חבר מהבית איננה הופכת את הבית למשויך".

עוד אומרת ליקוורניק כי "משפחות שבוחרות במגורים בקיבוץ לא מחפשות רק נדל"ן. הקיבוץ המתחדש מעניק ערבות הדדית, ביטחון בריאותי ופנסיוני ועוד. בעבר המשכורות של החברים עברו במלואן לקיבוץ וכך מומנה הבנייה, כך שניתן לומר שגם אז החברים מימנו את בתיהם. כיום יש צורך בפתרונות אחרים. ההלוואה שהוצעה על ידי הקיבוצים והוועדה
בראשות ליברמן, אינה הלוואה רגילה אלא פיקדון שניתן לקבל בחזרה בעת עזיבה, אין עליו ריבית והצמדה או בטוחות. הקיבוצים מוכנים שכל חבר יצהיר כי המימון אינו מקנה לו כל זכויות מעבר לזכות המגורים, ואין סיבה שחבר הנהנה מהבית לא יתרום לקיבוץ את חלקו בבנייתו".

עיקרי חוות הדעת

1. המתווה החדש של רכישת קרקע ע"י הקיבוץ הוא למעשה שיוך במסווה.

2. במקום לממן את הבנייה בעצמם, קיבוצים רבים עורכים הסכמים פרטיים מול חברים חדשים, שבמסגרתם החבר מממן את הבנייה ולא מקבל זכויות.

3. את ההסדרים בין קיבוצים לחברים חדשים יש להחשיב כעסקאות במקרקעין ולגבות עליהן מסים.

 העביר לעלון המשק: שלמה בורלס
מוסף תרבות
סוגרים את החודש
עם יצירה מקומית,
באווירה אופטימית
פגישה עם פיט וגדעון אברהמי
יום חמישי, 31.7.14 , בשעה 20:30 במועדון לחבר
מחכים לכם
מוזמנים כולם

קבלת שבת – לוקחים פסק זמן השבוע
אנחנו מבטיחים לא לאכזב ולחזור בשבוע הבא
עוד ערב שישי משותף בצל עץ האנטרילוביום
להתראות בשבוע הבא

חפירת תעלות בעין שמר 
 בזמן מבצע
סיני ב- 1956
לפעמים נחש צפע הוא באמת נחש צפע
ביום שלישי האחרון בשעות הערב התגלה נחש צפע לא גדול,   
אך מסוכן לא פחות, בקרבת המועדון לחבר.
תודה לשחר זהר סל ולשני שגילו אותו בזמן

ותודה ליוסי בן מיור שהוזעק למקום, הגיע במהירות ולכד אותו.