עלון 28 (2014) (5974) יג תמוז תשע"ד

"הקול קורא"

תיאטרון קריאה לילדים ולהורים על במה אחת

אפשר גם אחרת

ראיון עם שרהלה ויגאל סיטנר

לפני כחצי שנה התפרסמה בעלון המשק כתבה על עמותת "בדרך להחלמה", קבוצת אנשים שמסיעים בהתנדבות ילדים פלסטינאים חולים לטיפול בבתי חולים בארץ. 

הנושא ריגש את יגאל ואותי, ביררנו ואכן מדובר במעשה הומני לחלוטין. אין כאן שום פעילות פוליטית, בעמותה חברים אנשים גם מהימין וגם מהשמאל והחלטנו להצטרף למערך המתנדבים. פעם בשבוע אנו מסיעים ילדים חולים בליווי הורה לביה"ח רמב"ם, שניידר או תל השומר.                                                                                                                                

המידע על החולים מתקבל דרך פעילי שטח הקשורים לארגון "רופאים לזכויות אדם" וארגון "רבנים שומרי משפט". ברור היה לנו שלבד לא נוכל ליישם זאת ואכן קיבלנו את תמיכת ועדת תרומות של עין שמר כאשר הקיבוץ מממן את הנסיעה.    

 בכל נסיעה אנו מגיעים למחסום רייחן או ג'אלמה בשעה 7:00 בבוקר ונוסעים ליעד שתוכנן לנו. כל נסיעה כזאת מאוד מרגשת. אנו מסיעים ילדים בגילאים 3 ו-4 שנים לקבלת דיאליזה, ילדה בת 4 צריכה להגיע למעקב בביה"ח שניידר לאחר השתלת כליה, ילד בן 12 שצריך להגיע לרמב"ם לטיפולים בסרטן במחלקה אונקולוגית ועוד... 

חלק מהורי הילדים מדברים מעט עברית או אנגלית והשיחה בזמן הנסיעה היא על מצב הילדים, על מזג האוויר או על הנוף בדרך. לא מוזכר שום נושא פוליטי.                                                      

אפשר לספר בלי סוף חוויות. זכורה לי הפעם הראשונה שנסענו למחסום ג'אלמה (ליד ג'נין) בד"כ מגיעים למחסום ב-7:00 בבוקר כדי להגיע מוקדם לביה"ח. הנסיעה הייתה בחודש דצמבר כאשר בחוץ חשוך לגמרי. הגענו למחסום והתברר לנו שמאותו מחסום יוצאים גם הפלסטינאים לעבוד בישראל. ראינו עשרות גברים עטופים במעילים וכובעי גרב (בגלל הקור), חלקם מדליקים מדורות להתחמם בפינה אחת עמדו מספר נשים היוצאות גם לעבוד בישראל ובתוך התמונה המפחידה הזו אנו מחפשים את הילדים הזקוקים להסעה שלנו. למען האמת היה די מפחיד, אך התרגלנו... נכון שחלק גדול מהאנשים שהיו שם והבינו מה מעשינו, מאוד פרגנו לנו.

לדעתנו, כמעט כל ישראלי צריך להגיע פעם למחסום ולראות באיזו מציאות אנו חיים. החיילים מתייחסים מאוד יפה לילדים ומשפחותיהם, ישנם ילדים שעוברים את המחסום לעתים קרובות. החיילים כבר מכירים אותם, מחייכים, שואלים לשלומם – ובמקביל עומדים עם נשק ביד דרוך ומכוון – ואם עוברת במחסום מכונית, מופיע חייל עם כלב מפחיד אשר מריח אם יש במכונית חומר נפץ.

תמונת מצב הזויה, מציאות לא נורמלית ואנו מבינים שאנו חיים בעולם בלתי אפשרי.

בעמותה הרבה חברי קיבוצים (משמר העמק, חצרים, גן שמואל, מעגן מיכאל, גבים ועוד). אך גם הרבה אנשים פרטיים המשלמים מכיסם את הוצאות הדלק.

ערבים ישראלים הרוצים להצטרף לעמותה אינם שותפים בהסעות אך תורמים כסף לקניית ציוד הכרחי לאותם ילדים כמו כסאות גלגלים או מתקנים רפואיים אחרים. העמותה עוסקת רק בהסעות.

חשוב לי להדגיש, יגאל ואני לא תמימים ומבינים שכל הפעילות הנ"ל היא מזערית בים הבלתי אפשרי הזה. אך כאשר המלחמות לא עוזרות, השיחות לא מקדמות כלום, יש לנו הרגשה שפעילות הומניטרית כזאת אולי במשהו תעמיק את ההיכרות, תקרב את הלבבות... כאשר אנו מגיעים לבית החולים והמשפחות יוצאות מהאוטו הם לא מרבים במלים, אך התודה השקטה והמבט בעיניים אומר הרבה ומרגש מאוד.

ברור שבכל מקום אפשרי אנו מדגישים שהנסיעות שלנו מתאפשרות רק הודות לעזרת קיבוץ עין שמר, דבר המתקבל בהערכה.                                                                                                      

שרהלה ויגאל סיטנר

תמונות ממחסום ג'אלמה

"אני ירושלמית"

יהודית זרטל מספרת על ילדותה הלא פשוטה,אך הזכורה לטובה  בירושליםואיך גם היום, 60 שנים מאז שעזבה את ירושלים, היא עדיין מרגישה ירושלמית// עינת תומר

 תחילת חיי בירושלים:

הוריי עלו מגרמניה בשנת 1936 לירושלים, ואני נולדתי כשנה לאחר מכן. הוריי מעולם לא למדו עברית, היה להם קשה מאוד להתאקלם, למרות שאבי היה בהכשרה בגרמניה ולמד חקלאות. בארץ אבי עבד במאפיית ברמן, מאפייה שהייתה מפורסמת מאוד בירושלים, ואמי הייתה עקרת בית. אמי הייתה מאוד עדינה, היה קשה לה עם המנטליות הישראלית, ההרגלים, החינוך. הוריה לא הכינו אותה מספיק לחיים, גידלו אותה כמו בובה וכשהפכה בעצמה לאמא ולמנהלת משק הבית בביתנו, היה לה קשה מאוד. את רוב מטלות הבית עשה אבי. הייתי מאוד ישראלית, תמיד כעסתי על הורי שדיברו גרמנית ותמיד הייתי צריכה לתרגם להם. יש לי עוד אחות מבוגרת ממני שגרה בשובל ויש לה בן אחד.                                                           

השינוי בחיינו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה:

כשפרצה מלחמת העולם השנייה אבי התגייס לבריגדה ושירת שנתיים במצריים, הוא חלה וחזר לארץ. אבי קיבל מהצבא הבריטי 3 לירות שטרלינג כל חודש ועם הסכום הזה התקיימנו. לירה אחת שילמנו שכר דירה. ומ-2 לירות נוספות השתמשנו לצרכי היום-יום. האנגלים שלטו אז בארץ ובתור ילדה הייתי משוטטת עם ילדי השכונה בירושלים, בין רחוב אגריפס ושוק מחנה יודה ורחובות אלנבי ויפו. היינו הולכים לכיכר ציון, שומעים את בגין נואם. ירושלים בעיקר הייתה עיר קטנה, הרבה אנשים הכירו אחד את השני.

הסתגלות לאורח חיים לא פשוט עם פרוץ מלחמת השחרור:                         

כשפרצה מלחמת השחרור, הייתי בת 10, היו מפגיזים אותנו יום יום, זו הייתה תקופה מפחידה ביותר בירושלים. אנחנו הילדים היינו יוצאים החוצה אחרי ההפגזות ואוספים חרסים.  המשחקים שלנו בתור ילדים היו תופסת, קפיצה על חבל, חמש אבנים וריכוז, שנקרא היום מונופול. השפה הירושלמית הייתה גם שונה, ירושלמים לא היו אומרים מאתיים  אלא מַאַתיים. כל יום שישי היה עובר איש אחד ברחובות שלנו בערך בשעה שלוש אחה"צ, תוקע בשופר ואנחנו הילדים היינו רצים אחריו וקוראים: "שבס בא" עד שהיה מגרש אותנו.

היה אז מצב מאוד קשה מבחינה כלכלית בירושלים. עמדנו בתור לחלוקת מים, נעלו את כל בורות המים כדי שתושבים לא ייקחו מים לבד, חילקו את המים בצורה מסודרת, לכל משפחה לפי כמות הנפשות. אנחנו קיבלנו 2 דליי מים ביום. במים היינו צריכים להתרחץ, לכבס, לבשל, לנקות. ובתלושים היינו מקבלים רבע כיכר לחם וקופסת סרדינים. בשל המחסור באוכל תושבים רבים מצאו פתרון והיו משתמשים בחובזה להכנת מאכלים. אחרי המלחמה הייתה תקופת צנע גדולה מאוד. חילקו הכל בתלושים. מי שהיה לו כסף קנה בשוק השחור. מי שלא היה לו – לא היה לו. באחד הערבים בחורף, לקראת סוף מלחמת השחרור, שמענו דפיקה בדלת. פתחנו, ראינו 2 אנשים זרים שאמרו לנו: "באנו לסדר לכם תעודות זהות". אנחנו כתושבי ירושלים, היינו הראשונים שהוציאו להם תעודות זהות. לכן יש לי מספר תעודת זהות בן 4 ספרות בלבד!

השקט המיוחל עם סיום המלחמה:    

כשהסתיימה המלחמה קיבלנו מהמדינה דירה בת 3 חדרים, רכוש נטוש בקטמון הישנה, זו הייתה דירה של ערבים נוצרים שנטשו את העיר, בשבילנו זו הייתה דירה גדולה ומרווחת. וסוף כל סוף קיבלנו את השקט לו ייחלנו.  עד גיל 15 חייתי שם.                                             

תחילת חיי החדשים בעין שמר:                                                                                                בגיל 15 הגעתי לעין שמר יחד עם מרים שמרי שגם היא ירושלמית גזעית. באנו לקיבוץ, היינו פה בחברת נוער ישראלית, המדריכים שלנו היו יצחק שמי ורות עצמון שהשקיעו בנו הרבה מאוד המטפלות שלנו היו: חנה ארליכמן ושרה גולדמן. היינו קבוצה של נערים ונערות מכל מיני מקומות בארץ. עד שהגעתי לעין שמר לא ראיתי ים אמיתי (בסוד, עד היום אני קצת מפחדת ממים בבריכה). חדר האוכל של הקיבוץ היה בשבילנו שפע של אוכל, השולחנות היו ערוכים, צלחות וסכו"ם במרכז השולחן, היו עגבניות, ביצים, מרגרינה, גבינה, זה היה המון אוכל בעיניי. גם הלינה המשותפת של הילדים לא נראתה רע בעיניי, להיפך. היו ימי עבודה מאוד קשים וארוכים ומי שלא רצתה לעבוד בבית ילדים או במטבח הכריחו אותה לעבוד במקומות האלה, כך שהלינה המשותפת אפשרה, לנו האימהות, לישון בלילה, בידיעה שהילדים שלנו בידיים טובות. הקיבוץ אליו הגעתי היה משק אוטרקי, הכל ייצרנו פה, אוכל, בגדים, הכל . אני עבדתי במטבח ובבית הילדים, בצבא שירתי בנח"ל, לאחר הצבא התחתנתי עם אדם ונולדו לנו ארבעת הילדים: אמוץ, אמרי, רותם ונבות.

בשנת 69' טסנו לשנתיים וחצי לאפריקה, היינו ברפובליקה מרכז אפריקאית וברואנדה. חזרנו לקיבוץ, אדם ריכז את ועדת תרבות והתחיל ללמוד ארכיאולוגיה.    

מלחמת יום כיפור והשינוי בחיינו בעקבות פציעתו הקשה של אדם:

ואז פרצה מלחמת יום כיפור, אדם נפצע קשה מאוד, עברנו שנה קשה מאוד. הכי קשה היה שגרנו בקיבוץ בקומה שנייה וכשאדם הגיע לחופש הביתה היו מחכים למטה 4-5 חבר'ה ומעלים אותו באלונקה הביתה. בכלל לא עלה בדעת הקיבוץ להוריד אותנו לדירה בקומה ראשונה. עוזי מור שגם נפצע קשה וגר גם הוא בקומה שנייה הודיע שהוא פנה למשרד הביטחון בבקשה שיבנו לנו בית קרקע. מיד הביאו לנו טלוויזיה וטלפון ממשרד הביטחון, כעבור שנתיים משרד הביטחון בנה לנו בית קרקע. נבות נולד אחרי שבנו לנו את הבית, הייתי בת 41.

נוסטלגיה - חיי החברה בקיבוץ: 

אני זוכרת שהיה קשר יוצא מן הכלל בין חברי הקיבוץ. היינו עומדים מתחת לפנסים ומשוחחים שעות, מתווכחים פוליטית. היו הרבה מפגשי צעירים בחדר האוכל, שיחות חופשיות, היינו יושבים משוחחים עד שהתחילה לינה משפחתית. בשנת 1990 נסענו לשנה לאמריקה לצורך עבודה ולימודים של אדם. חזרנו לקיבוץ ואדם המשיך ללמד ולהדריך עד שיצא לפנסיה.

החיים כיום: 

כיום אני בפנסיה, משתתפת בחוגי יצירה במילוא: ויטראג', ציור על עץ ורקמה. מאוד נהנית. מילוא פתר הרבה בעיות לפנסיונרים, זה קרוב לעין שמר, זו ממש נקודת אור גדולה. כמו-כן, אני הולכת להדרן ומאוד נהנית גם שם. היחסים במילוא ובהדרן מצוינים. 

בנוסף, יש לנו 10 נכדים מקסימים, הקשר עם הנכדים שלנו מצוין.

תמיד ירושלמית:                                                                                                                      אני בעין שמר 60 שנה ותמיד כששואלים אותי עלי אנו אומרת "אני ירושלמית". ירושלים מאוד השפיעה עלי ועל בני דורי, זו הזהות שלי. ירושלים החדשה מאוד יפה, אך זאת לו הירושלים שלי.

הודעות ושונות

מזל טוב

לכרמלה ארליכמן

להולדת הנכד – ליאם

בנם של ורו ואמנון

אח לשי ויהל

שנולד בצרפת

ברכות לכל הדודים, בני הדודים

ולכל המשפחה הרחבה!!!

חולצות ליום הילד

יום הילד יתקיים ב 20/9/14 (יום שבת).  כבכל שנה נכין חולצות.  אתם מתבקשים לרשום את שמכם. וכמות החולצות מאותה מידה. הרשימה על לוח המודעות בחדר האוכל.הרשימה תורד מהלוח ביום שלישי ה 15/7/14.מהרו להירשם, תודה ולהתראות  צוות יום הילד

חוג התעמלות במים ושחייה לנשים

יתקיים בימי שלישי החל מה- 15.7.14

בשעה 21:00-20:00

מיועד לנשים בכל הגילאים

שמעוניינות בתרגילי חיזוק שרירים במים

ושיפור סגנונות שחייה

מתאים גם לנשים שלא יודעות לשחות

החוג יתחלק ל-2 חלקים:

בחלק הראשון – התעמלות במים וחיזוק שרירים

בחלק השני  – לימוד ושיפור סגנונות השחייה

(חזה, חתירה וגב)

מחיר: 30 ₪ לשיעור, התשלום במזומן 

חן שטרן מאמנת שחייה והידרותרפיסטית,

לפרטים נוספים: 050-6546853 

תמי צמח החליטה שברצונה לסיים את תפקידה בריכוז התרבות בסוף אוגוסט, 

לכן מתפרסמת מודעת דרושים זאת לריכוז התרבות, 

מילות התודה וההוקרה לתמי יאמרו בהמשך.

התפקיד כולל:

מינוי צוותים וליווי חגים

ערבי תרבות

טיולים

מופעי זמר

אירועים חברתיים

כישורים נדרשים:

יוזמה

יצירתיות

יחסי אנוש טובים

ניהול תקציב

עבודה בצוות

תודעת שירות

סדר וארגון

הנעה וגיוס חברים

היקף משרה – חצי משרה

כניסה לתפקיד- 01/09/14

המעוניינים יפנו לעידן יגודה בהקדם

לחברים שלום,

לאור ההתפתחויות האחרונות, ולבקשת קבוצת חברים, נאות בארי הולצמן, חבר קיבוץ עין חרוד ומנכ"ל תנועת 'אדמתי' לבוא לקיבוץ ולדבר עמנו.

ניפגש ביום רביעי הקרוב, 16.7.14, בשעה 21:00 במועדון לחבר  

לשיחה על המהלכים מול המנהל ועל הקליטה והשיוך בקיבוצים.

השיחה פתוחה לציבור, צעירים הורים ומבוגרים. מוזמנים לשמוע ולהשמיע.

קבוצת חברים

קאסה דל-נעורים חוזרת ובענק!!
קאסה דל נעורים חוזרת ובענק במכירת פיצות מטורפת                                

ביום שלישי הקרוב 15/7/2014

המכירה תתקיים בין השעות
 17:30-22:00.

משלוחים עד הבית!

להזמנות חייגו למספר 4336,

חייגו בלי להתבייש פיצה חמה אש!

(ואם תפוס לא להתייאש...)

מבצעי ענק בשיתוף גלידת
פרטים בטלפון

*ניתן לחייב בתקציב או לשלם במזומן

ממחסן הבגדים- בזאר

לכבוד האיחוד של מחסן הבגדים והמכבסה

אנחנו מארגנים בזאר של בגדים לא מסומנים.

הכוונה לפנות את הארונות של "הלא מסומנים"

מכיוון שבמקום המשופץ לא יהיה מקום.

מוזמנים חברי הקיבוץ לבוא ולחפש את בגדיהם הלא מסומנים

ואנשים המעוניינים בבגדים יד שנייה ללא תשלום.

שעות הבזאר:

יום חמישי 17.7.14 18:00-16:00

יום שישי 18.7.14 8:00- 12:00

מחכים לכם, צוות המחסן.

אנחנו ו"המצב"

לחברים שלום רב,

אנחנו עומדים בקשר רציף עם המועצה האזורית וגורמי הביטחון, מיודעים ומתודרכים בכל הנחוץ. לפי הנחיות המועצה – יש להמשיך ולקיים את השגרה בכל יישובי המועצה. פעילויות תרבות ופנאי ברחבי המועצה ממשיכות להתקיים על פי המתוכנן. אם יהיו שינויים – נעדכן.

הנחיות במקרה של אזעקה

עם הישמע האזעקה יש לכם דקה וחצי להתארגנות. קחו טלפון וגשו למרחב המוגן הקרוב ביותר. 

מרחב מוגן

ממ"ד

חדר פנימי בבית, רחוק מחלונות

מקלט – רק אם אתם יכולים להגיע בפחות מדקה וחצי

·        במרחב המוגן רצוי להכין מראש כיסא, בקבוק מים

·        אם אתם בחדר האוכל – התרחקו מהחלונות ורדו לקומת הקרקע

·        אם אתם בכלבו – מומלץ לעבור לחדר האוכל

·        אם אתם בנסיעה – עצרו בצד הכביש ושכבו לצד הרכב

·        אם אתם בשטח פתוח – גשו למבנה הקרוב ביותר

·        אם אתם בשדה – שכבו עם ידיים על הראש

עשר דקות אחרי האזעקה – חוזרים לשגרה.

מקלטים

המקלטים פתוחים ומצוידים. מבקשים לא להיכנס למקלט אלא בשעת חירום, ורק במידה שאתם ממש קרובים.

מערכת החינוך

מערכת החינוך פועלת כרגיל, כולל פעילויות החופש. הגננות והמדריכים מתייחסים לאירועים הביטחוניים ועם זאת מקפידים לשמור על שגרה של חופש שמח. אם יהיו שינויים תקבלו הודעות במייל או סמס מעידית עזר או רויטל יוסף.

מידע והודעות לחברים 

הודעות דחופות נשלחות בסמס. חברים שאין להם טלפון סלולרי – אנא הודיעו לאוריין גנדלמן. הודעות כלליות נשלחות במייל ובמידת האפשר לתאי הדואר.

התגייסות לעזרת קיבוץ גבים

במסגרת התגייסות התנועה הקיבוצית, "השתדכנו" עם קיבוץ גבים. בשבוע הבא יתארחו אצלנו ילדי חברת הילדים לשלושה ימים (א – ג). נחוצים מתנדבים לעזרה בארגון וליווי.  נא לפנות לאורי תומר 054-5627491.

כמו כן יש ארבע משפחות שמבקשות לצאת ל"התאווררות" בשישי-שבת. מדובר במשפחות צעירות עם ילדים בגילאי הגן. נחוצות משפחות מארחות, עם או בלי לינה. כמו כן אנחנו צריכים עזרה בארגון דירות זמניות, מבחינת ריהוט, כלי מיטה וכדומה. נא לפנות לסיגל יגודה 052-3796645.

בימים קשים אלה, אנו ראשי רשויות באזור ואדי ערה וגבעת חביבה  מוצאים לנכון לפנות אל התושבים החיים באזור, ולקרוא להם לשמירה על מרקם חיים תקין.

בשבועות האחרונים היינו עדים למעשים שעלולים לפגוע לטווח ארוך בניסיונות שלנו לקדם שוויון ושותפות אזרחית וכלכלית באזור. אנחנו מאמינים שגזענות ואלימות הם לא הפתרון. חשוב לגלות איפוק, להימנע מללכת שבי אחר שמועות, ולחפש דרכים לחזק את הסולידריות המתקיימת בקרב קבוצות שונות באזור.

בעשור האחרון עמלנו רבות על מנת ליצור בסיס של חיים משותפים ובטוחים למענם של כול תושבי האזור. האזור שלנו הינו דוגמא לאזור שיש בו מסחר וכלכלה משותפים, פעילויות חינוכיות, פעילויות קהילתיות, חברתיות ותרבותיות שמתבצעות ביחד, ועוד..

גם בעתיד נמשיך לחיות כאן ביחד ויחסי השכנות הטובה יהוו מקור לביטחון ושגשוג של כולנו, אנו פונים ומבקשים מכול התושבים שלא לתת לאלימות לגבור.

בברכה,

ראשי רשויות יהודים וערבים באזור וואדי ערה:
חיים געש – ראש המועצה המקומית פרדס-חנה כרכור
חסן עתאמנה – ראש  המעוצה המקומית כפר קרע
אילן שדה – ראש המועצה האזורית מנשה
מורסי אבו מוך – ראש עירית באקה אל גרביה
איציק חולבסקי – ראש המועצה האזורית מגידו
מוסטפא אגבריה – ראש  המועצה המקומית מעלה עירון
ראיד כבהא – ראש המועצה המקומית בסמ"ה

הנהלת גבעת חביבה:
איתמר שוויקה – מנכ  "ל חבצלת
יניב שגיא – מנכ  "ל גבעת חביבה
ריאד כבהא – מנהל המרכז היהודי ערבי לשלום 

מכתב אישי לחברים

קצת לא נוח לעסוק בנושאים אישיים בימים אלה של מצוקה לאומית. ובכל זאת אני מרגישה צורך להעיר שתי הערות לגבי הדיון הציבורי שנערך בשני העלונים האחרונים בנושא שקיפות ציבורית ולימודיי.

הערה אחת עקרונית, לגבי הטענות למנהל מש"א – ועדות והנהלות חייבות לדווח לציבור על החלטותיהן העקרוניות לגבי שימוש בתקציב הקהילה, והחלטות אלה צריכות לעמוד לדיון ציבורי. אני לא חושבת שזה נכון לגבי החלטות אישיות. כספי המסים שלנו מממנים את כל משכורות עובדי הקהילה – האם בגלל זה מנהלת מרפאת השיניים צריכה לדווח בעלון על משכורתה או על השתלמויותיה המקצועיות? כספי המסים שלנו מממנים רשת ביטחון – האם זה אומר שחבר צריך לדווח בעלון למה ביקש תמיכה ובאילו תנאים היא ניתנה לו? לא. חברים מבקשים תמיכה בעשרות אלפי שקלים מקרן עזרה הדדית והדבר נשאר בינם לבין הנהלת הקרן. גם כשחבר מפרסם בעלון ביקורת על כך שלא טופל נכון על ידי ועדה מסוימת – נדרוש מהוועדה להבליג ולא לחשוף בציבור את הפרטים האישיים של אותו חבר.

ולכן ההערה השנייה היא אישית – זה שאני ממלאת תפקיד ציבורי לא הופך את חיי לרכוש הציבור. את אותה הגנה על צנעת הפרט שאנחנו מעניקים לכל חבר (למרות שהוא, שוד ושבר, משתמש בכספי המסים שלנו) – אין סיבה לשלול ממני. לכאורה, מה אכפת לי לפרסם שאני לומדת על חשבוני האישי ומקבלת תמיכה לנסיעות. אז זהו, שבעצם בכלל לא הייתה לי ברירה. הרי ברגע שהעלון מפרסם "שאילתא" רק כדי לברר "אם אחותי זונה", כמאמר המשורר – כבר לא משנה מה אשיב. הלכלוך נדבק, מה גם שלציבור זה אף פעם לא מספיק ובעלון הבא כבר עולה השאלה כמה בדיוק עולות הנסיעות... ותסלחנה לי שתי אחיותיי האהובות שהלוואי והיו לצידי בימים אלה (כי להיות "מקושר", כידוע, זה לא רק להיות ממלא תפקיד).

בקיצור, אם הפרסומים האלה בעלון הם המחיר שחברי עין שמר רוצים מממלאי התפקידים שלהם, אז אני באמת לא יודעת מי יסכים להחליף אותי. והרי על כך שהמישהו הזה צריך להימצא במהירות – על כך לפחות אין בינינו שום מחלוקת.

 רקפת זהר

תגובה לתגובה בעניין לימודיה של רקפת

כ 80 חברי קיבוץ עין שמר עובדים מחוץ לקיבוץ. משקיעים את כשרונם, מרצם ויוזמתם בקידום מטרות של אחרים. חלק נכבד מהם בעלי יכולות לא מבוטלות. חלק נכבד מהם יצאו לעבודת חוץ מאחר שהרגישו שעבודתם בקיבוץ אינה מתוגמלת כראוי, וכן שהם חשופים לביקורת ציבורית לא תמיד הוגנת. 

להנהלת מש"א, כמו לכל הועדות בקיבוץ, יש תקציב שבאחריותה להשתמש בו לפי שיקול דעתה. לפי תשובתו של עידן, נראה לי שהסכום הצנוע שהנהלת מש"א החליטה להקצות להשתתפות בלימודיה של רקפת הוא סביר ביותר.

בשם הדמוקרטיה להיכנס לממלאי התפקידים שלנו "מתחת לציפורניים" ובהזדמנות זאת להבריח עוד חברים מנכונות למלא תפקידים בהנהגת הקיבוץ, זה לא משרת את קהילת עין שמר. שאלה כמו "מה רע בשאלה על חשבון מי נוסעת רקפת ללימודים, כאשר חברים נקרעים בהוצאות רכב?" זה נשמע מאד תמים, אבל מלא רוע. איפה אנחנו כאשר רקפת "נקרעת" בניהוג עניינינו? מי סופר את השעות שהיא משקיעה בתפקיד? את כל הקיתונות של הבוץ שנשפכים עליה? הלוואי שיהיו לנו עוד חברים שייקחו על עצמם תפקידים בהנהגת הקיבוץ ושנוכל לשלוח אותם להשתלמות. 

הלוואי שנדע להיות  קצת יותר נדיבים אחד אל השני ונדע להעריך מאמצים שנעשים לטובתנו.

צביה ויסברג

הנדון: גוף לתקשורת וביקורת בקהילה

אחת המסקנות המתבקשות מהפרשה האחרונה, הוא הצורך הדחוף ליצור גוף בלתי תלוי שאליו יוכלו החברים לפנות. יש מקרים בנוסף למקרה האחרון שחברים לא מקבלים תשובה ראויה או לא מקבלים תשובה בכלל מהמוסדות. מצב זה יוצר תסכול וכעס. חייב להיות גוף בעל סמכות אליו ינוקזו הפניות במקרים בעייתיים שאין עליהם תשובה מספקת. במצב היום, העלון הוא הכלי אליו מתנקזות הבעיות. אבל זה גוף חסר סמכויות  וחסר שניים ששואב את כוחו רק מדעת הקהל. יש לציין את העורכת שלמרות כל הקשיים והלחצים ממשיכה בדרכה ללא משוא פנים. היו כבר עורכי עלון שראו את העלון ככלי לשרת את המוסדות. יש לציין גם חברים בעלי אומץ אזרחי שמביעים את דעתם גם שלוקחים על עצמם סיכונים. אבל כאמור יש למצוא באופן דחוף פתרון מסודר לנושא החשוב הזה. אני מציע שהדבר יגיע  ללא עיכובים לדיון בשיחת הקיבוץ.

בברכה, עידו ספקטור

סיכום ערב כיף לעובדי החינוך // עינת תומר

ביום חמישי שעבר נסענו עובדי ועובדות החינוך לבילוי בתל אביב לסיכום השנה.

הגענו למתחם הבימה המחודש, שם נפגשנו עם מפעיל בשם ערן מחברת "אתגרים" והתחילה הפעלה בסגנון המרוץ למיליון. התחלקנו ל-4 קבוצות, כל קבוצה קיבלה בנדנות בצבע זהה, תיק גב, דפים, כלי כתיבה, מפה של רחובות תל אביב וגולת הכותרת- טאבלט בעזרתו היינו צריכים לצלם ולתעד את כל המשימות שביצענו.

המטרה הייתה להגיע ליעד הסופי, כשבדרך היינו צריכים לעבור ב-5 תחנות, לבצע משימות ולצבור כמה שיותר נקודות. בכל תחנה חיכתה לנו מעטפה ובה משימת חובה ומשימות רשות שמאפשרות להגדיל את כמות הנקודות. היו לנו משימות שונות ומשונות כמו: לפתור חידה מורכבת במיוחד, לפענח כתב סתרים, למצוא עובר ושב בעל שם פרטי כשם אחד מחברי הקבוצה, לחתל תינוק, להצטלם עם סלב (מפורסם), להצטלם עם פנקיסט ועוד.

התחנה הסופית הייתה ברחוב נחלת בנימין שם אכלנו במסעדת "מאמות" המצוינת, מסעדה ביתית עם אוכל של פעם שחלקו מזכיר את תפריט חדר האוכל שלנו (ארטישוק ממולא, גבצ'), את כל המאכלים מכינות אימהות בשלניות שמביאות את האוכל עם הסירים מהבית, חלק מהאוכל מוכן במקום על ידי אחת המאמות. האוכל היה טעים, השירות היה לבבי האווירה הייתה נעימה. במסעדה המפעיל אסף את כל הטאבלטים, בדק אלו משימות בוצעו וחישב נקודות. במקום הראשון עם מרב הנקודות זכתה הקבוצה הירוקה שחבריה היו מדריכי חברת הילדים. הם זכו בקופסה מלאה שוקולדים, מהם נהנינו כולנו.

תודה לעידית עזר, 

ביום שלישי האחרון חגגנו אני, אדם ובן עם סבתי, הדסה, בערב דרום אמריקאי אותו קרן משיח הכינה לדיירי בית דורות.

הערב היה בחדר האוכל, שם ראינו את נופיה המקסימים של דרום אמריקה, שמענו את הדס זרטל שרה ואת בתה, פז, רוקדת בצורה מעוררת התפעלות.

צפינו בילדים מוכשרים שרקדו צ'ה צ'ה צ'ה, רומבה ורוקנרול, ילדים אלה זכו במקום הראשון בארץ בתחרות (דוד, המורה שלהם לריקוד, למד איתי מחול באולפנה).

לסיום קינחנו באוכל דרום אמריקאי ממש טעים: אמפנדס, אלפחורס ועוד.

לסיכום, רציתי לומר תודה גדולה לקרן, שבזכותה סבתי ושאר דיירי בית דורות חוו ערב מהנה במיוחד.

שמרית ספקטור

תמונה מתוך הערב דרום אמריקאי, שהתקיים לדיירי בית דורות ומשפחותיהם

ביקור שר החקלאות במועצה האזורית ובחממה שלנו

במסגרת ביקורו של שר החקלאות יאיר שמיר במועצה האזורית מנשה, ערך השר סיור בחממה שלנו, נפגש עם התלמידים וצוות ההוראה. את הביקור הוביל ראש המועצה אילן שדה, אליו התלוו מנכ"ל המשרד רמי כהן, מנהלת המחוז שרה אייל וכן מנהל מינהל המחקר של מכון וולקני יורם קפולניק. מעין שמר השתתפו בין השאר מוישל'ה שפירא, רן חדוותי וצוות החממה.

במהלך הסיור הציגה ליפז חרודי מתכנית המצוינות של בי"ס מבואות עירון את תכנית הביו-מימיקרי ואת הפרויקט אותו ביצעה כחלק מצוות התלמידים-החוקרים בחממה. תכנית הביו-מימיקרי שנעשית בשיתוף פעולה של מבואות עירון והחממה הינה תכנית ייחודית בין בתי הספר בארץ. ביו-מימיקרי הינו תחום העוסק במציאת פתרונות טכנולוגיים בהשראת הטבע. במסגרת התכנית, נפגשו התלמידים עם חוקרים מהמפעלים "גלעם" ומצרפלס", ושמעו מהם על בעיות אמיתיות עמן מתמודדים המהנדסים במפעל. משימת התלמידים הייתה ללכת, לחקור ולהתבונן ולהציע פתרונות לבעיות בהשראת צמחים ובעלי חיים.

ליפז הציגה לשר את המודל אותו תכננו והדפיסו חברי הצוות במדפסת התלת-מימד בחממה, והסבירה על הרעיון העומד מאחורי הפתרון המוצע. איתמר אבישי שעבד עם הקבוצה סיפר גם מזווית ראייתו על התכנית, והרחיב על חיבור התלמידים למומחים מהמפעלים, ועל הוראה ולמידה של פרויקט בו מנסים התלמידים להתמודד עם בעיה אמיתית. 

השר ציין את התרשמותו מהקיבוץ ומהחממה, ואמר כי זהו פרויקט חינוכי פורץ דרך, המשלב חקלאות וטכנולוגיה, חינוך ותעשייה, וניכר כי הלמידה משמעותית מאוד עבור התלמידים וגם עבור צוות ההוראה. מנכ"ל המשרד אמר כי המשרד מעודד יוזמות מסוג זה, ושואף להגביר ולהרחיב את התכניות המחברות חקלאות וטכנולוגיה.

נועם גבע וצוות החממה

מוסף תרבות

נסיעה למחזמר

"דבר מצחיק קרה..."

בקאמרי בתל אביב

ביום שבת 9.8.14

מחיר כרטיס: 99 ₪

שורות 11-12 באולם

הביקורות מהללות

מחיר הנסיעה ייקבע עפ"י מספר הנרשמים

הרשמה על לוח מודעות בחדר האוכל בשבוע הבא

ילדים והורים יקרים

ביום א' בשעה 17:45 ניפגש במועדון לחבר

 למפגש מיוחד של הקול קורא- תיאטרון קריאה בשיתוף שני שחקנים נועה רוזן ורני אמיר. על הבמה נפתח סיטואציות מהחיים בבית, בכיתה, בהפסקה ומתוך חיי המשפחה. השחקנים ישחקו את הסיפורים האמיתיים ויזמינו גם אתכם להצטרף לשחק את החיים. בנוסף יעלו שתי קבוצות תלמידים של בית הקול קורא להציג טקסטים שנכתבו יחד באחת הסדנאות כתיבה בסטודיו.

נשמח להיפגש יחד על במה אחת ולשחק!!!

להתראות,  עדי שגב

ערב אהבה בקיץ
יום שישי 18.7.14בשעה 21:00בבריכה
 מיטב הזמרים המקומיים שכולנו אוהביםהפקה מוסיקלית: יותם חרודי וליאור גולןאלכוהול, ריקודים והמון הפתעותבערב הזה לבושים באדוםמגיל 18 ועד 120רק האהבה תנצח

קבלת שבת בשדרת האומנים

ביום שישי הקרוב 11.7.14

בשעה 20:00

קפה ומאפה וסרט טוב תחת עץ האנטרילוביום
פעם נוספת(מול הגלריה של עתר גבע)
סביב שולחנות עם כיבוד ואווירה, משחקים וסרטים.
עם נגנים מקומיים בניגון של הלב
סרט גם...
מוזמנים לתערוכת קרמיקה של אימרי גלעד
להתראותשבת שלום!!!