הזמנה
ביום ראשון 2.11.14 בשעה 20:30
יתקיים במועדון לחבר מפגש עם
מיכה מילשטיין
על נושא שעבוד הקרקע להלוואות
משכנתא.
כל מי שיש לו שאלות ומעוניין ללמוד
–מוזמן.
מפגש למידה עם בארי הולצמן מעין חרוד
ביום רביעי 5.11.14 בשעה
20:30 יתקיים
במועדון לחבר
מפגש למידה על נושאי שיוך דירות,
ההסכם עם המנהל והשעבוד.
כולם מוזמנים
הודעות ושונות
במזל טוב מיכה שוורץ הגיע לגיל
הפנסיה,
ולכן אנחנו עוברים לשלושה ימים
בשבוע שבהן יישלחו בדיקות
ויהיו נסיעות לקופת חולים.
החל מה-1.11.14
הימים שבהם מיכה ימשיך לנסוע הם:
ראשון שלישי וחמישי
אנא שימו לב והתארגנו בהתאם
בהצלחה קרן משיח ו.בריאות
תרומה לאגודה למלחמה בסרטן
חברים שלא צריכים את הקבלה
על תרומה לאגודה למלחמה בסרטן,
מתבקשים
להעביר אותה להנהלת חשבונות.
תודה
צביה ויסברג
למכירה במחיר סמלי
ארון טלוויזיה
אורך 2 מטר, גובה 60 ס"מ
2 דלתות מהצדדים, 3 מגירות, 3 מדפים
במצב מצוין
משה שלזינגר 054-7740744
אנו זקוקים לוילונות ישנים
מי שיש לו מוזמן להביא לחממה.
מי שיש לו מוזמן להביא לחממה.
תודה, צוות החממה
פותחים שבת
השבוע בקבלת השבת, "הולכים
בשירים", על פרשת "לֶך- לְךָ" – אבישי גרוסמן.
לפני שבוע דיברה סיגל דקל על פרשת
נח. הפרשה, אמרה, מספרת על המבול שהביא אלוהים על העולם כדי להשמיד את האנושות
המושחתת, על נוח הצדיק שאותו בחר ה' להציל מן המבול והורה לו להכין תיבה אטומה
למים, על סיום המבול, היציאה מהתיבה, ההבטחות והברכות, על חטאו של חם וקללת בנו
כנען, על בניית מגדל בבל ועל תולדות צאצאי נוח עד אברהם.
עשרה דורות בלבד מאז אדם הראשון,
מאז שברא אלוהים את העולם והביט בסיפוק על הבריאה שיצר: "והִנֵּה-טוֹב
מְאֹד", עשרה דורות אחר כך נוכח אלוהים: "כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ
חָמָס..." והוא מחליט: "... וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ".
להחלטה הדרמטית קדמו אירועים אחדים
שפרשנים מוצאים בהם מידה של הרחבה והחמרה:
אדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הפרו את
צו אלוהים – ונענשו בגירוש מגן העדן.
קין רצח את הבל – ונענש בקללת
האדמה עבורו ובכורח להיות נע ונד.
למך מתפאר בשירתו כי רצח איש וילד.
בני האלוהים לקחו להם לנשים את
בנות האדם-ונענשו בקיצור והגבלת משך חייהם ל- 120 שנה.
ודורו של נוח חוטא ומושחת.
סיגל סיפרה שלאחרונה ביקרה בברלין,
בווילה ואנזה השוכנת באחד מפרבריה המפוארים. בעשרים לינואר 1942 התכנסו שם 15
נציגים מבכירי המפלגה הנאצית. נושא ההתכנסות היה "הפתרון הסופי של הבעיה
היהודית". עותק הפרוטוקול היחיד ששרד מלמד שנדרשה למשתתפים שעה וחצי בלבד על
מנת להסדיר את דרכי הביצוע. כל המשתתפים הבטיחו את שיתוף הפעולה המלא של המשרדים
והמחלקות בראשם עמדו.
מדהים באיזו מהירות וקלות מתקבלות
החלטות נוראיות כאלו.
כמה שנים, כמה דורות, נדרשים
למדינת ישראל כדי לנסח ולחתום על הסכם שלום, וכמה דקות נחוצות לה כדי לקבל החלטה
על יציאה למלחמה.
סיפרה שאיש אחד המרבה לעסוק בתקופת
השואה אמר לה שכאשר בוחנים את הכנסים השונים של הנאצים לאורך התקופה, מתברר שבכל
התכנסות כזו, כאשר הם נדרשים לקבל החלטה על מהלך נוסף , ההחלטה תמיד מחמירה
מקודמתה.
בהמשך, התייחסה סיגל למאפיין
ההחמרה: מעניין להבין את המאפיין האנושי הזה של ההחמרה, של כדור השלג. המאפיין הזה
הוא אוניברסאלי, וניתן לפגוש בו בחברות שונות על פני הגלובוס - אולי גם אנחנו
איננו מחוסנים מפניו; למשל באופן שבו אנו מנהלים כאן את תהליך השינוי - בכל פעם
בכיוון של העמקת ההפרטה, הרחבת הפערים והגדלת הניכור.
אלוהים בניגוד אלינו עוצר בעד
עצמו. משנה כיוון. בסיום המבול הוא פונה אל הצדיק היחיד שנותר בעולמו ומבטיח לו:
"וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד
מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ...".
תודה לסיגל על הדרשה רבת העניין,
הגיוון והדעת.
ענה.
טיול לאיטליה עם דלית קצנלנבוגן
עד לפני כ 30 שנה הייתה נסיעת טיול
לחו"ל בגדר מותרות לחבר קיבוץ. לפי
תור וותק היו חברי הקיבוץ מקבלים נסיעה, בטיול מאורגן, לאירופה הקלאסית. בגלל
העלות הגבוהה היו נוסעים מדי שנה כשני זוגות בלבד. "צעירים" בני כארבעים
עדיין חיכו לתורם - כמובן. ואז הגיע תור ה"הפרטות" הראשונות . ב- 1984
בוטל הסדר התור ותקציב הנסיעות לחו"ל חולק. לכל משפחה – שעדיין לא ניצלה את
תורה – נוסף סכום שתוכל לנצלו לנסיעה כרצונה ולפי יכולתה.
אנחנו, החתומים מטה, ניצלנו את
האפשרות ומאז נסענו כל מספר שנים לטיול פרטי.
ידענו לתכנן היטב את התקציב ואת הטיולים ורובם היו מיוחדים ושמורים היטב
בזיכרוננו. רק לפני כ - 7 שנים , כשהתחלנו להרגיש את כובד הגיל, התחלנו לטייל
בטיולים מאורגנים. ואנו מודים – גם
בטיולים אלה נהנינו מאד. בין השאר למדנו מה הם התנאים הדרושים לטיול מאורגן מוצלח:
ראשית – כמובן – תכנית הטיול צריכה להיות יפה ומעניינת ומותאמת לטעמו של המטייל.
ההרכב האנושי חשוב, כי מטייל אחד או שניים יכולים לקלקל לכל השאר את ההנאה בצורות
שונות. אך חשוב לא פחות הוא המדריך של הטיול. ונתנו בו סימנים: עליו להכיר היטב את
מסלול הטיול ובעל ידע בכל הנושאים הקשורים בו. יחד עם זה אסור שיהיה לטורח על
המטיילים ולא ינסה להפגין את כישוריו ואת הידע שלו מעבר לנדרש – הרי באנו לטייל
ולא לאוניברסיטה. המדריך חייב להיות בעל כושר ארגוני שיאפשר לו להתגבר במהירות על
כל תקלה. חשוב מאד שהוא יהיה גם "פסיכולוג" וידע להכיר את המשתתפים
ולהתייחס אליהם בהתאם.
לפני שנתיים נסענו לטיול מאורגן
לסיציליה והיה זה טיול מוצלח מאד. וכאן אני – אורי – מוכרח להוסיף בשבחה של עדה,
שאתם מכירים כבר זמן רב. היא יודעת לקשור קשרים ועם רבים מהמטיילים איתנו נשארנו
ביחסים מיוחדים. לסיציליה נסענו עם חברה
הנקראת "סולו איטליה" המתמחה בטיולים לאיטליה בלבד. אחרי טיול זה החלטנו (בייחוד עדה) שגם את הטיול
הבא נקיים באיטליה אך בצד הצפוני שלה, לרגלי האלפים בארץ אגמים וערים עתיקות
ויפות. להחלטה זאת נוספה גם ידיעה שבת קיבוצנו – דלית קצנלנבוגן – מדריכה טיולים
בחברה זאת ויש לה שם טוב כמדריכה. עדה צלצלה לסולו איטליה וחיפשה טיול מתאים וזה אמנם הגיע: טיול לצפון
מערב איטליה (אזור טורינו, אלבה וג'נובה, הריביירה האיטלקית ומספר אגמים יפים. ואת
הטיול מדריכה דלית . נרשמנו לטיול ולפני כשלושה שבועות יצאנו.
ומה נגיד: ציפינו לטיול יפה אך
התכנית לא כללה מספר מקומות מפורסמים בצפון איטליה כמו האגמים גרדה וקומו והרי
האלפים. כבר מהיום הראשון "התאכזבנו" לטובה. הערים יפות, מיוחדות
ומעניינות. הנופים מרהיבים. אטרקציות מיוחדות חופים מדהימים וכ"ו. אך מעל
הכול - המדריכה. דלית עונה על כל ההגדרות
שלנו כמדריכה טובה. אנחנו היינו היחידים, כמובן, שהכרנו את דלית מקודם. הקבוצה
הייתה גם היא מוצלחת יחסית. עד שנגמר הטיול
הייתה הסכמה כללית בקרב המטיילים (שרובם כבר השתתפו בטיולים מאורגנים בעבר):
במדריכה טובה כמו דלית עדיין לא נתקלו. היא עשתה הכול מעל ומעבר, בשקט ובסבלנות
אין קץ. ידעה לתת תשובות לכל השאלות ולהתייחס לכל משתתף באופן אישי התואם את
דרישותיו ורצונו. היא ידעה לתת עצות בנושא
סוגי המזון והמשקאות האופייניים לכל אזור והמליצה לטעום. ידעה להדריך היכן לבקר
בזמן חופשי. ואמנם דלית מדריכה נדירה. אנו
ממליצים על טיול לאזור זה, שפחות מתוייר אך יש בו מקומות מיוחדים. ובמיוחד תיהנו
אם תבחרו בדלית כמדריכה. זה שווה כל יורו.
עדה ואורי שפירא
ליותם שורר ושגב אדר,
ברכות על זכייתכם במקום הראשון
בתחרות ארצית ליוצרי מוזיקה במחשב.
מתוך 85 מתמודדים שהגישו רימקסים
נבחרתם למקום הראשון. כול הכבוד!!
שופטים רבים ממדינות שונות כמו
איטליה, הולנד, ארה"ב וכמובן מישראל שמעו את היצירות שלכם ופסקו חד משמעית -
קיבוץ עין שמר!
המשכו בדרכם, ממועדון המעריצים וההורים הגאים.
משפחת פרל –- נעים להכיר
שיחת היכרות עם ורה פרל שגרה עם
בעלה ויקטור ושני ילדיהם בעין שמר //
עינת תומר
ספרי קצת עליכם:
אני בת 26 עליתי לארץ מבלרוסיה
לפני 3 שנים, אני אמא ל-2 ילדים: יאן בן 6 לומד בכיתה א' וראדה בת שנה וארבעה
חודשים. בבלרוסיה למדתי באוניברסיטה תואר ראשון בהוראת רוסית ועבדתי בגן ילדים. גם
בארץ עבדתי כ-3 חודשים בגן בפרדס חנה, בנוסף למדתי עברית באולפן 4 חודשים בגן
שמואל.
בעלי ויקטור עלה מרוסיה לפני 10
שנים, הוא בן 27, שירת בצבא, לאחר שהשתחרר מהצבא חיפש מקום לעבוד בו עבודה מועדפת,
כך הגיע למפעל הגומי ונתנו לו לגור בחדר במבנה שהיה של אלו"ט וכבר נהרס. כיום
אנחנו גרים בקראוון בעין שמר.
איך הכרתם?
יש לי אחות שגרה בחדרה ועלתה לארץ
כשנתיים לפני, היא נשואה לאח של ויקטור. הייתי משוחחת איתה ועם בעלה הרבה בסקייפ
ודרך זה הכרתי את ויקטור ובאתי לארץ בעקבותיו.
אתם פה כבר הרבה שנים בעין שמר אבל
לא מספיק מכירים אתכם בקיבוץ:
זה נכון, ויקטור עובד באמבר במפעל
ליצור תערובת לבעלי חיים, בגרנות. הוא בודק חומרים ועובד במכבשים, הוא עובד הרבה
שעות ובמשמרות. אני הרבה בבית עם הילדה. אני נהנית ואוהבת להיות איתה, אבל רוב
הזמן אנחנו לבד. יאן היה בגן "ורד" בפרדס חנה ובאמת לא יצרנו קשר עם
חברי הקיבוץ חלק מזה זה בשל הקושי שלי עם העברית שהיא לא מספיק טובה לדעתי. אני
בקשר קצת עם ג'ני יגודה ואנה ברומברג.
השנה יאן עלה לכיתה א' עם ילדי
הקיבוץ ועכשיו הקשר שלכם לקהילה גדל:
יאן עלה לכיתה א' ולומד בבית ספר
"ניצני רעות" לומדים איתו בכיתה חלק מילדי עין שמר.
זו פעם ראשונה שהוא מתחבר לילדים
מהקיבוץ. יש לו פה כבר חברים. הוא משחק עם גיא בן-מיור וילדים נוספים.
כמו-כן, יאן התחיל ללכת לחוג קונג פו פה בעין שמר, מאוד נהנה ויוצר גם בחוג קשרים
עם ילדים מעין שמר.
מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?
לפני שנתיים התחלתי לעסוק באפייה
ובבצק סוכר. אני לומדת לבד, מהאינטרנט ומהתנסות אישית ומכינה עוגות מושקעות.
את העוגה הזו אפיתי לכבוד יום
הולדת 60 של משה שלזינגר שעובד עם בעלי
באמבר. העוגה בצורת מזוודה ועליה ציור של מפת העולם, בגלל שמשה מאוד אוהב לטייל.
לדברי נוגה ומשה העוגה הייתה גם טעימה מאוד.
איך אתם מרגישים בעין שמר?
טוב לנו פה. שקט פה, מזכיר לי את
ילדותי. כשהייתי קטנה משפחתי גרה בכפר קטן עם סוסים, פרות, תרנגולים וכלבים. אני
מאוד אוהבת את זה. בקיץ אהבנו לבוא לבריכה בקיבוץ.
חברים שלום
בזמן האחרון נפתח מרכז מעברים שהוא מרכז תעסוקה
קהילתי המשרת את תושבי
המועצות האזוריות מנשה וחוף כרמל.
המרכז עוסק בהשמת עובדים, מתן עזרה
והכוונה ליזמים, הכוונה לקורסים, שרותי השמה למעסיקים ועוד.
חברים יכולים ליצור קשר ולהיעזר
בשירותים חשובים אלו מספרי הטלפון בדפים
שפורסמו בעלון.
למיידע נוסף ניתן לפנות לעידן
יגודה
עדיין נשארו מקומות פנויים לקורס
הבישול במסגרת קרן מעגלים בואו ללמוד וליהנות
עידן יגודה
עיקרי דבריי בשיחה שדנה
במגבלות תגמול העובדים // אילן לוטן
החלטתי לכתוב את עיקרי דבריי בשיחה
כיוון שהנושא הגיע לדיון בשעה מאוחרת ולהערכתי חברים רבים לא נחשפו להגיון
שבהצעותיי.
עיסוקי החוזר ונשנה בנושאי טובות
ההנאה שגופים מסוימים מחלקים לעצמם נובע מתוך דאגה לפני חברתנו בעתיד. השאלה היא
האם ניישר קו עם מה שקורה באר? כאשר כל מי שחזק ויכול לוקח לעצמו וכמה שיותר
(בחסות נימוקים שהנייר עליו הם כתובים, מסמיק) או, שננסה לשמר חברה ללא פערים
ההולכים וגדלים שהם אחד מהגורמים העיקריים המפוררים את הלכידות החברתית. הזמן הנכון להתמודד עם תהליכים שליליים הוא
בתחילת דרכם ולפני שהם גדלים לממדים שלא ניתן לעוצרם.
בעבר
הצעתי להנהגה החברתית שלפני שמתחילים לחלק בונוסים רק לחזקים, תיבנה תכנית שתפורסם
ותהיה שקופה לציבור, בה ייקבעו קריטריונים למתן בונוס הכוללת גם את מגזר השירותים
בו נעשית עבודה לא פחות חשובה ולא פחות תורמת לחברה. הצעתי זו לא זכתה לתגובת
המערכת החברתית אולם היא עדיין חיונית בעיניי והלוואי שהדיון שהיה יהיה צעד ראשון
ליישומה.
לא אכחיש שהדחף להצעותיי אלה היה
ההתנהלות הלא מידתית של מפעל הגומי בחודשים האחרונים וגם לפני זמן רב יותר. ידוע
לי לפחות על עוד מקרה אחד של התנהלות דומה שלא במפעל הגומי. ובכלל, אני לא מרגיש
עצמי רדוף ע"י מפעל הגומי שבסך הכל מספק פרנסה מכובדת למספר לא קטן של חברים
ושמהצלחותיו בשנים האחרונות כולנו נהנים.
חשוב להבהיר שכאשר ארגון השייך
לקיבוץ מחליט לתגמל את עובדיו מעבר למקובל (נושא שבו עוסקות הצעותיי), הוא עושה
זאת מכספי הרווחים שהוא היה אמור להעביר לבעלים/לחברים, כך שלמעשה מי שמתגמל את
העובדים בפועל הם לא החברים שלא החליטו על כך אלא מנהלי הארגון הם שהחליטו במקום
החברים. נכון שקיימת מועצת מנהלים שגם אמורה להגן על האינטרסים של הבעלים, אבל
כשהיא לא מגיבה לאירועים כל כך חמורים (לדעתי) כמו חלוקת בונוסים ביחס של 1:15,
נופש ארוך ויקר שאין דומה לו בשום מערכת אחרת בקיבוץ ומתן רכבים בניגוד להחלטות
שהתקבלו בחוברת השינויים וכאשר המערכות החברתיות לא רואות חשיבות לעסוק בנושאים
אלה (כפי שקרה במקרים האחרונים), חובה על הבעלים/החברים לעמוד על זכויותיהם.
לא מתקבל על דעתי שבנושא זכויות,
יהיו חברים שייהנו מאזרחות כפולה ויגזרו קופון גם ממדינת עין שמר וגם ממדינת
הארגון בו הם עובדים (כך למשל מי שמקבל משכורת 13 הנלקחת מהרווחים שיש להעביר
לחברים, ייהנה גם מבונוס שהקיבוץ מחלק לחבריו).
אני מביא כאן את ההיגיון העומד
מאחורי 3 הצעותיי לתוספות להחלטות המופיעות בחוברת השינויים בנספח העבודה (נספח
ה') ושבכוונתן להגביל את תגמול העובדים ושאינן שייכות למשכורתם (בזה מטפלת חוברת
השינויים)
(את הנוסח
להצבעה של הצעותיי ניתן ליראות בדף הקלפי.)
ההצעה בנושא הבונוס הינה תוספת ולא
סותרת את הכתוב בחוברת בנושא הבונוס.
הנימוק שהבונוס הוא כלי לעידוד
עובדים מצטיינים מחוויר בפני המציאות בה תמיד הבונוסים הגבוהים ניתנו למנהלים
(ולעיתים גם בהסתר) ללמדנו שתמיד העובדים המצטיינים הם המנהלים, ומי שקבע את זה הם
המנהלים בעצמם.
אירוע גיבוש ציוותי (שכשלעצמו הוא
דבר חיובי ורצוי) יתקיים לא יותר מפעם בשנה, בתחומי הארץ ועד למשך של שני לילות
ושלושה ימים ובכך לא יחרוג בצורה לא מידתית מהנהוג בשאר מקומות העבודה שבקיבוץ.
ההחלטה בנושא הרכב הצמוד לא דורשת
החלטה חדשה כיוון שהיא מנוסחת בחוברת השינוי (בנספח ה' – עבודה בסעיף 5.11.3) , על פיו רשאים לקבל רכב לשימוש
פרטי רק מי שיש לו רכב מכוח עבודתו והוא אמור לשלם עליו את שווי הרכב על פי הכללים
למיסוי. הצעתי נסמכת על התובנה שהמילים "מכוח עבודתו" משמעותן למי שניתן
רכב לצרכי העבודה.
מי שרשאי לפרש את הכוונה
שמאחורי המילים "מכוח עבודתו"
הוא מי שקיבל את ההחלטה, היינו, החברים שהצביעו על חוברת השינוי. במידה והשיחה תקבל את הפירוש הזה של "מכוח
עבודתו" אזי על פי החלטת החוברת, לא ניתן לתת רכב ע"ח הענף לשימוש פרטי
לפי התפקיד שממלא העובד (רכב סטטוס) אלא רק למי שמשתמש ברכב לצרכי עבודתו.
אני מניח שתשלום המס המוגדר בהחלטת
החוברת, מתקיים כלשונו.
אם מפעל הגומי היה מתנהג בהתאם
לכללים המופיעים בהצעותיי, הכסף הנוסף שהיה מגיע לחברים הוא כמה מאות אלפי שקלים
בשנה (להערכתי).
אתייחס כאן בקיצור לכמה הערות
שהושמעו במהלך הדיון.
1. לדעתי מקור
חילוקי הדעות בנושא תגמול העובדים מקורו בראיה השונה של הקשר בין המפעל לקיבוץ.
להבנתי המפעל, כמו שאר הפעילויות (הכלכליות והשירותים) הוא של הקיבוץ וחברי הקיבוץ
עובדים בו ומקבלים את משכורתם ממנו. בראיה זו יש לשמור על מדתיות ופרופורציה (לא
בהכרח שוויון) בין צורות התגמול השונות בין החברים. הראיה האחרת גורסת שאין שום
קשר בין התגמולים שנותן המפעל לבין שאר החברים (רואים בו ישות עצמאית המנותקת ממה
שקורה בקיבוץ).
2. יש לזכור שאנחנו,
החברים הננו הבעלים של המפעל ועומדים מעל ההנהלה ומועצת המנהלים במפעל ורשאים
להכתיב להם את תנאינו כאשר אנחנו מתרשמים שהם עושים שימוש לא מידתי בכסף שאמור
להגיע אלינו מהרווחים, כל זאת בתנאי שאנחנו לא מתערבים בהחלטות הקשורות לתפעול
הכלכלי של המפעל.
הטעונים שהמפעל הוא תאגיד
ושלהנהלתו יש עצמאות ניהולית אינו מסרס אותנו מהיכולת לדרוש את הדרישות הנ"ל.
3. הטענה שיש להשוות
את התנאים לתנאים החיצוניים ריקה מתוכן כיוון
שבעבר החלטנו לצ'פר כמה משרות מעבר למקובל בחוץ ואני מכיר גם משרות בהן
משולם הרבה פחות מהמקובל בחוץ (הכל בהתאם לרצוננו).
4. הטענה כאילו
המשכורת, הבונוס, הרכב ואירוע הגיבוש הם מרכיבים שונים של המשכורת, פשוט אינה
נכונה. (בנספח העבודה בחוברת השינוי הם נידונים בסעיפים שונים ויש להם כללים שונים).
5. להצעותיי יש שתי
רמות: הרמה הערכית – המנסה לשמור על קשר ברמת החיים בין חברי הקיבוץ, והשנייה,
כספית – בה אנו מנסים לקבל את המגיע לנו כבעלים מהפעילות הכלכלית הזו.
לבסוף כמה מילים על העברת השליטה
על מפעל הגומי לגורם חיצוני:
כיוון שהצעדים שאני מציע לא
מתערבים בניהול הכלכלי של המפעל אלא רק מחדדים את העובדה שהחברים העובדים במפעל הם
חברי עין שמר וחלים עליהם הכללים החלים על שאר החברים, אם נרצה, לא תהיה שום בעיה
להגיע עם השותפים החדשים להבנה שאלה הם הכללים החלים על חברי הקיבוץ העובדים במפעל
הגומי (כללים אלה יגרמו להקטנת הוצאות התפעול ולהגדלת הרווחים). אבל כאמור, צריך
לרצות שכך יהיה ולא לחפש נימוקים כדי למנוע את ההתנהלות הזו.
משפט סיום – חברה שאין לה אנרגיות
להיאבק על אורחות חייה ועל מה שמגיע לה, היא חברה מתנוונת.
תיאום כוונות
הצעותיו של אילן לוטן עליהן נצביע
השבוע בקלפי אינן באות לבטל את השינוי באורחות חיינו, אינן באות לבטל את פערי
המשכורות הקיימים במציאות הקיבוצית שלנו ואינן באות כדי לחדול ממתן בונוסים
ויציאות לנופש של עובדים בענפים שונים. מטרתן היחידה היא למתן את הפערים ההולכים
ונפערים בין חברי הקיבוץ שהם שותפינו בכול מכלול החיים ואמורים להיות קבוצת
ההתייחסות הראשונה שלנו. הצעותיו של אילן הן המשך ישיר של הרצון להגביל את הפערים במשכורות החברים עליהן החלטנו במשותף. אני מקווה שרוב החברים יתמכו בהצעות אלה ובכך
נשמור עד כמה שניתן על אופיו המיוחד של הקיבוץ שלנו. אבישי גרוסמן
ניצחון הרוח -– ושוב עין שמר על המפה
אודי בן-אליהו מדריך סוסים באורוות
עין שמר ניצח בתחרות ריצה יחד עם ילד הסובל משיתוק מוחין. הילד כן-יה ידין, בן 12
וחצי, מקריית עקרון, סובל מאז לידתו משיתוק מוחין. כן-יה התמודד בתחרות כשהוא יושב
על גבי כרכרה שאותה מוביל סוס פוני, כשלידו מדריך הרכיבה אודי בן-אליהו. התחרות
התקיימה במושב בית יצחק. לדברי אודי: "ישבתי לידו והתרגשתי".
קולנוע אוריון –
סיפור חיי החברה והתרבות של כרכור
של שנות ה-30 ועד ה-70
מתוך אתר האינטרנט "[מקום
שמור] אדריכלות, היסטוריה ומרחבי מחיה בפרדס-חנה-כרכור"
הסיפור על קולנוע אוריון הוא
הסיפור על חיי החברה, חיי הלילה וחיי התרבות הענפים שהיו בכרכור בשנות ה-30' , 40'
ועד סוף שנות ה-60'. מבעד לחלוציות בערה פה חיות ותשוקה לחיים. בתי הקפה שקקו
צעירים ובתי הקולנוע אוריון – כן, היו שניים באותו שם, אחד ליד השני אחד חורפי
ואחד קיצי, כיכבו במייסדים פינת אחוזה עד שדעכו.
סוג המבנה: בית קולנוע
גוש :10074 חלקה 265
כתובת: רחוב המייסדים (קבצע'נסק), כרכור
שנת הקמה: 1932-1940
אדריכל: קובה גבר
סגנון אדריכלי: מודרניסטי
פונקציונאלי
יעקב אופנהנדין (האופה הידוע
מכרכור) הגיע מפולין לחדרה בתחילת שנות ה-20'
עם משפחתו המורחבת, משפחת
בעלי תחנות קמח. בחדרה פתחו מאפיה גדולה. יעקב נהג להוביל לחם כל יום על חמור
לתושבי כרכור, אחוזת לונדון, ולקבוצת עין שמר ועל הדרך הביא גם דואר מחדרה.
ב-1929 החליט לעבור לכרכור, השאיר
את המאפיה לבני משפחתו ובנה מאפייה קטנה בשכונת הפועלים החדשה (בה אפו 80 ככרות
לחם ביום) שברבות הימים קיבלה את הכינוי 'קבצענסק', כיום מרכז כרכור.
הנגר משה שטרום זרמי, השכן ממול,
אהב קולנוע. הוא פתח קולנוע ביתי בנגריה שלו (החסידה) והזמין את השכנים להקרנות.
אופנהנדין נדבק בחיידק והחליט להקים קולנוע ליד המאפייה, כמו בחדרה השכנה שהייתה
אז מרכז שוקק חיים. את העבודה יעשו קבוצת הבניין של עין שמר הסמוכה שהיו בעלי חוב
לאופה על הלחם שסיפק להם כבר מ-1927.
כך, קובה גבר, שעמד בראש קבוצת
הבניין של הקיבוץ, התחיל לתכנן כבר ב-1932 את הקולנוע.
הרבה לחם עבר בבארטר הזה, שהתבצע
כשמונה שנים! "באותם ימים היה רעב בארץ ובקיבוץ, ותמורת עבודתנו סיפק לנו
אופנהדרין ככרות לחם לפי צרכי הקיבוץ". סיפר קובה.
מאוחר יותר בנה להם האופה תנור
ולימד אותם לאפות בחצר עין-שמר. (בהמשך, קובה גם תכנן ובנה את בית המשפחה על הגבעה
בקיר הדרומי של הקולנוע(.
הבניין היה מן הגדולים שנבנו
בכרכור בתקופתו (גם תקופתנו). סגנון מודרניסטי פונקציונלי נטול קישוטיות. עמודים
מרובעים לחלוקת השטח ותמיכה אלמנט שחוזר גם בחזית. שורת חלונות למעלה וגג שטוח.
בהמשך נבנו תוספות חיצוניות, כמו חדרי שירותים וגגון לבמה. בתוכנית משנת 1938 יש
246 מקומות ישיבה באולם, חדר הקרנה, כניסה מחזית הרחוב לחדרי המתנה ומזנון, מדרגות
ליציע ובו עוד 108 מקומות ישיבה וגם חדר זריקת הפילם. את החשבון על יציקת הגג בסך
190.467 לא"י הגישה קבוצת 'אשרי' מעין עירון ב 1940. מחוסר כסף את הקולנוע אף
פעם לא גמרו לבנות. קבוצת עין שמר בנתה רק עד שווי החוב ואז פרשה. לאופה לא היה את יתר הכסף להשלמת הבנייה
ולכן גם לא הוקם היציע, לא נבנו חדרי ההמתנה והמזנון, הכניסה הייתה ארעית מהצד
והמבנה מעולם לא טויח.
מאחר ואופנהנדין היה במקצועו אופה
והסרטים היו רק תחביב, את הפעלת הקולנוע נתן לאליעזר ויינר שהפעיל כבר את הקולנוע
באמפי פרדס חנה ואת קולנוע אסתר בכיכר דיזינגוף.
ב-1940 נחנך הקולנוע בשם 'עין
אור". לחנוכת בית הקולנוע ב-5.10.1940 הוזמנו התושבים לשמוע את ברכת באי כוח
המוסדות, 'תזמורת הרוח' מחדרה והקרנת הסרט 'על מזבח המדע'. ועדיין המשיך הקולנוע
לעמוד ריק כי לא היה כסף למכונת הסרטה וכסאות, והוא שימש לאכסון תפוחי אדמה ובוטנים
שסיפקו התושבים לצבא הבריטי שישב במושבה ואת הסרטים הסריטו אז על קיר הצרכנייה של
מושב כרכור (היום רחוב המושב).
רק ב-42' החלו להקרין סרטים –
שלושה סרטים שונים בשבוע, וגם סרט לילדים – " הקופה של הקולנוע הייתה ממגורת
פח מהחצר בבית, הותקנה בה דלת ונפתח אשנב קטן למכירת כרטיסים. במלחמת העצמאות נפתח
אשנב נוסף עבור חיילים ללא תור."
במוצאי שבת כל נפת כרכור
התלבשו יפה ומילאו את הקולנוע, אחרי הסרט רקדו ושתו בקפה טיצ'ר הסמוך. גם תיאטרון
האוהל, המטאטא, לי-לה-לו וכל ענקי הדור הגיעו לקולנוע אוריון בכדי להופיע. השחקנים
התאפרו והתלבשו בביתו הסמוך של האופה. הבריטים התערבבו עם התושבים והתושבות ולא
מעט סיפורי אהבה פרחו שם. האולם שימש לעיתים גם כאולם חתונות והצגות של בית הספר.
היה זה מרכז הלחם, התרבות
והשעשועים של כרכור', כתב בזיכרונותיו שמעון אופיר ז"ל, בן האופה שאסף, תיעד,
צייר וכתב עשרות חומרים על כרכור שאהב. בחוברת האחרונה שהשאיר 'כרכור בטעם של פעם'
ב-1995 סיפר "ליד בניין הקולנוע היה מגרש משחקים. אחר הצהריים היה בו צל
ותמיד נמצאה חתיכת פילם עם שחקן אהוב- גרי קופר היה שווה שלושה בולים של מלך
אנגליה… בחורף הייתה תמיד שלולית גדולה, קרקרו בה צפרדעים, השטנו סירות וניהלנו
קרבות ים. סרטי ילדים הוקרנו רק פעם בשבוע, אחה"צ. הוקרנו סרטים כמו 'הגנב
מבגדד', 'פרח הסלע', 'לאסי שובי הביתה', 'טרזן' ודיסני, צ'רלי צ'פלין ולפניהם היו
השמן והרזה. בסרטי הערב הייתה תורנות של מורי ביה"ס בכדי לבדוק האם מישהו
התחכם והתגנב לסרט...
יעקב אופנהנדין נפטר ב 1944 ולא
זכה ליהנות מהקולנוע ומהבית. אחרי שהבריטים עזבו קמה המדינה והכל השתנה. בשנת 1951
הגישה חיה אשתו בקשה להרחבת הקולנוע. להוסיף את הקיוסק… את התכניות הגיש האדריכל
צ.סולקין, תכניות שלא יצאו לפועל. בשנות ה- 50' במאפיה הייתה המספרה של עדינה בר,
ובשנות ה-60' שמעון אופיר אופנהנדין פתח
בה את הצלמנייה שלו 'פוטו אופיר'.
במסמך דיווח לרשויות על מספר
המבקרים. כתב ויינר המקרין כי בקולנוע היו 400 מקומות ישיבה, (לפי התוכניות רק
246+108 ביציע שלא נבנה!), וביקרו בו ב-1966- 18,000 צופים, בשנת 1967 5,900
צופים, בשנת 68' 5000 צופים ובשנת 69' 3000 צופים בלבד. (תחילת שידורי הטלוויזיה!)
קולנוע אוריון (אף פעם לא קראו לו
בעצם 'עין-אור') פעל עד שנות השבעים ואז דעך, נסגר וכיום הקולנוע נהרס והמאפיה
לפני הריסה.
אמיר תומר
מה שהיה קולנוע "אוריון" בכרכור בשבילנו
בשנות הארבעים יציאה לסרט בקולנוע
"אוריון" הייתה בשבילנו הילדים ממש חגיגה.
פעמיים-שלוש בשנה היינו מתלבשים
חגיגית, עולים על משאית או הולכים ברגל דרך
הפרדסים (יש שתי גרסאות...)
ומגיעים לכרכור לראות סרט.
אז היה עוד רק הקולנוע החורפי.
זכורים לי במיוחד שלושה סרטים
שראינו שם: הסרט הרוסי האגדתי "פרח הסלע",
שהיה ממש מרהיב במושגינו אז, הסרט
האומנותי המרשים "פנטסיה" והסרט "הסייח
המעופף", שגיבורו היה
איוונושקה... לאחר הסרט איגנץ צייר לי, ונדמה לי שגם לילדים
נוספים, את הסייח הזה שהיה יפהפה –
גם בסרט וגם בציור.
כשלא היו אז סרטים, טלוויזיה
ובהתחלה גם רדיו – יציאה לסרט הייתה חוויה אדירה!
בחגיגות 110 לכרכור, סיירנו בין
אתרי הזיכרון במושבה. ביניהם היה גם קולנוע
"אוריון". על השלט הצמוד סופר על חלקם של חברי
עין-שמר בבניינו, שאת שכר
עבודתם קבלו בכיכרות- לחם מבעל
הקולנוע. אותו אדם היה גם האופה של כרכור...
נכתב שם שהוא מיועד להריסה.
הצטערנו, הבנו ונכנסנו לתוכו להיזכר ולהיפרד.
היו זמנים...
שלומית תומר
מוסף תרבות
פגישה עם ענת וניר אלון
על דרכם במוסיקה
מלווים בפסנתר ובחליל
יום חמישי, 13.11.14, בשעה 20:30
במועדון לחבר
בואו לפרגן
מוזמנים כולם
בשבת הקרובה -– כולנו בכיכר
