חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 44 (2014) (5990) כח חשון תשע"ה


הרצאה
סיפורו המרתק של
נדב בן-יהודה
מטפס הרים מקצועי, הרפתקן ופעיל חברתי.
ביום שלישי 25.11.14
בשעה 20:30
במועדון לחבר
למבוגרים

מלגות לסטודנטים מהמועצה
ישנה מלגה נוספת על של עינת סלם ז"ל בסכום של 6,000 ש"ח
אשר מיועדת לסטודנטים בתחום: מגדר, חינוך, מדעי החברה ועוד.
לפרטים נוספים על המלגות ניתן לפנות לטובית שפירא
פותחים שבת
השבוע בקבלת השבת, "נזיד ומאכל בשירים", על פרשת "תולדות" – עלי אלון.

את פרשת "חיי שרה" דרשה לפני שבוע עדה גבע. הפרשה, אמרה, עוסקת במותה של שרה ובמה שעובר על אברהם בעקבותיו... 
אברהם הוא גֵר ותושב בארץ ובהעדר אדמה משלו, עליו למצוא דרך לקבור את אשתו. הוא מחליט החלטה מכוננת, שמציבה סימן דרך לבאים אחריו: לקנות אדמה.
החיתים, היושבים בחברון מציעים לו ממבחר אדמתם בלא שיידרש לשלם עליה (באומרם: "נשיא אלוהים אתה בתוכנו..."), אך הוא עומד על דעתו וקונה חלקת קבר (היא מערת המכפלה!). במעשהו זה הוא קובע כלל: אדמה רוכשים בהסכמה, ועל-פי כללים קבועים.
באמצעות הקנייה אברהם יוצר כאן עוגן, עוגן שאליו תמיד חוזרים: אם בעל אדמה הנך, תמיד תשוב אליה (בתקופה זו מרבים לנדוד).

בשאלה מכריעה זו, העומדת לפתחנו עד היום, מובעים בתנ"ך מספר קולות. כולנו מכירים את קולו של ספר יהושע: לכבוש, להשמיד ולקחת, אבל יש גם קולות אחרים, אחד מהם הוא סיפורו זה של אברהם. ויש לו חיזוק ממקומות נוספים:
  1. כמעשהו של אברהם, מציין התנ"ך ארבעה מקומות מרכזיים שנקנו: חברון – שהייתה הבירה הראשונה של יהודה; ירושלים; שכם – הבירה הראשונה של ישראל; ושומרון – שעומרי מלך יהודה קנה אותה מִשֶמֶר אדוני המקום, והפך אותה לבירתו.
  2. על כך אומר הדרשן (ר' יודן, בן ר' סימון), כי על מקומות אלה לא יוכלו אומות העולם להאשימנו בגזלה.
  3. כיוון שונה אך קשור לכאן, מציג דרשן אחר (ר' יצחק), כשהוא מציג את השאלה, מדוע התנ"ך מתחיל מבראשית ולא מן הפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים...", שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל. התשובה לכך: אלוהים הוא שברא את העולם, והאדמה אינה שייכת לבני האדם. כולנו גֵרִים על פני האדמה, "כל הארץ של הקב"ה... והוא נתנה לאשר ישר בעיניו".
  4. על השאלה כיצד נדע מהו הקריטריון על-פיו ניתנת או ניטלת אדמת ארץ ישראל, משיב הכתוב בדברי ה' בברית בין הבתרים. ממנו אנו למדים, כי בני ישראל יהיו עבדים גולים במצרים ארבע מאות שנה, ויזכו בארץ ישראל, רק כאשר האמורי יגורש ממנה בעת שתימלא סאת עוונותיו. מכאן כי עוונותיהם של בני האדם הם שיקבעו אם יישארו או יגורשו.
  5. האם קריטריון זה חל גם עלינו, על בני ישראל? על-פי הכתוב המקראי – כן! "הישמר לך... פן תאכל ושבעת...ורם לבבך...העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון! כגויים אשר אנוכי מאביד בפניכם, כן תאבדון!"
האם יש עוד עם המתלבט בשאלת זכאותו על אדמתו? היש בכלל עם שיושב על אדמה שאינה גזולה ממישהו?
ניתן ללמוד מכאן עיקרון חשוב נוסף: כאשר יש סתירה בין ידיעת האל לעתיד לבוא, לבין הבחירה האנושית, הכתוב מעדיף את הבחירה האנושית: מתן בחירה לאדם, משמעה חופש אך גם אחריות!
וכך – מעשינו הם שיקבעו אם ננושל מהאדמה או נזכה בה.

תודה לעדה על הדרשה היפה, רבת הדעת והמחשבה. ענה.
הודעות ושונות
שיחת קיבוץ
שיחת קיבוץ תתקיים
ביום שני הקרוב 24.11.14
בשעה 20:30
במועדון לחבר

הקרנת סרט
הסרט הקנדי "הפיתוי הגדול"
יוקרן ביום רביעי 26.11.14  בשעה 20:30 במועדון לחבר
סרט על עיירת נמל הנאבקת על קיומה. 
סרט קסום וחכם  על  ישן מול חדש ועל
עוצמות  ונאמנות..
השחקן ברנדן גליסון  אדיר.בואו ליהנות ובגדול.
א.ש. הפקות

מהסטודיו לקרמיקה בעין שמר (ליד האורווה)
אני עורכת מכירה אצלי בסטודיו על הקולקציה מהעונה הקודמת.
50% הנחה על הכלים: קערות, תבניות אפייה, ספלים, קומקומים לחורף, ועוד..
מחיר הספלים לפני הנחה- 45 ש"ח, ואחרי הנחה- 22.5 ש"ח.
אשמח לראותכם, דנה בלייר
נועם הספר
נועם הספר יגיע ביום שני הקרוב 24.11.14 ההרשמה על לוח המודעות בלובי חדר האוכל

 
 
מחפשת להדרן
כורסאות או כיסאות נוחים
משחקי שולחן:
רמי קוב
שבץ נא
ודמקה
אודה למי שיכול לעזור
נורית משיח

חדרון מפתחות הרכב:
רצינו להחזיר מפתחות לארון המפתחות ונעצרנו בפתח! כי אבינועם גולן טאטא את הרצפה. אחר כך נכנסנו למשרד נקי להפליא, עם ספר טלפונים חדש דפי ממו לרישום וטלפון חדש שאותם ארגנו אדוה בראון ועינת תומר. ו... שמענו שבני צמח מנגב מדי פעם את השמשות המלוכלכות ברכבים ומישהו אחר ממלא דלק בכל פעם שהוא חוזר מנסיעה.
אז..... אנחנו לא לבד!
ת ו ד ה

בואו לעודד!
בחמישי הקרוב, ה- 27/11 בשעה 16:15 בדשא הגדול נקיים 2 משחקי כדורגל של ילדי המרכז הבוגר:
- נבחרת בנות המרכז הבוגר VS נבחרת האימהות
- נבחרת המרכז VS נבחרת צעירי הקיבוץ
יהיה מעוווווווולה!
בואו לראות ולעודד אותנו!
צוות וילדי המרכז הבוגר

שיחה עם יגאל קצנלנבוגן שסיים לאחרונה את עבודתו רבת השנים בתחום הכלכלה // עינת תומר
הוריי: אבי עלה ארצה מלודג' שבפולין בשנת 1925. הוא כנראה היה הראשון מאנשי עין גנים שעלו לארץ. הוא היה החשמלאי הראשון בעין שמר. בלוח של אנשי עין גנים במוזיאון החצר הישנה אבי מוזכר ומצויר. אמי עלתה ארצה מקליש שבפולין וכשהגיעה לכאן גרה בשומריה. בשנת 1935 הוריי עברו לגור בחדרה. אני נולדתי בחדרה בשנת 1937. למרות שגרנו בחדרה, הוריי שמרו כל השנים על קשר טוב עם חברי עין שמר. יש לי אח שצעיר ממני ב-8 שנים, חבר קיבוץ ניר עוז, בעוטף עזה, לאחי 3 ילדים ו-5 נכדים. אנחנו בקשר טוב, במיוחד עכשיו כשהמצב בדרום לא שקט.
פירוש השם קצנלנבוגן: משפחתי מצד אבי גרה בעיירה בגרמניה ששמה קצנלנבוגן. אחי שינה את שם המשפחה לקציר. לי היה חשוב לשמור על השם המקורי – קצנלנבוגן. אנשים התרגלו לשם הארוך.
שמוצניק בנשמה: הייתי שמוצניק מכיתה ד' וגרעין "החוצבים" אליו השתייכתי יועד לקיבוץ מסילות. הגרעין עשה מרד נגד התנועה והחליטו שלא נלך למסילות אלא לקיבוץ גבולות שבמועצה האזורית אשכול.
בצבא הקמנו אנחנו, גרעין "החוצבים" יחד עם הגרעין הצ'יליאני מעין החורש את היאחזות הנחל שיבטה בשנת 1956. היינו בהיאחזות עד מבצע סיני. אחרי השחרור מהצבא הגעתי לקיבוץ גבולות, גרתי שם 7 שנים, עבדתי כרכז הצאן (כבשים).
הקמת משפחה: ב-1965הכרתי את שולה ועברתי לגור בעין שמר. ב-1966התחתנו ונולדו לנו 3 ילדים: ב-1967 נולדה דלית, בתנו הבכורה, ב-1972 נולד יאיר וב-1977 נולדה ענת.

תחילת קריירה ענפה בתחומי כלכלה: יצאתי ללימודים בין השנים 1972-1970 באוניברסיטת ת"א במגמה כלכלית. כשסיימתי את לימודיי עבדתי כתמחירן מפעל הגומי במשך 18 שנים. בשנת 90' סיימתי לעבוד במפעל הגומי והתחלתי לעבוד בקואופרטיב עמק חפר כתמחירן וחשב שכר. תוך כדי עבדתי חצי משרה כתמחירן בקיבוץ מעברות עד שנת 2008. כשסיימתי את עבודתי שם התחלתי לעבוד כגזבר בעין שמר כ-7 שנים.
יציאה לפנסיה: לפני חודשיים יצאתי לפנסיה. ואני ממלא את זמני בדברים שונים שמעניינים אותי: כבר שנים רבות אני לומד במכון אבשלום, אני מאוד אוהב מוסיקה קלאסית והולך באופן קבוע להופעות של הפילהרמונית יחד עם בת זוגי, צביה מבית אלפא. יש לי גם כוונה להתחיל חוגים במילוא.
סבא פעיל: יש לי 4 נכדים. מדלית יש לי 2 נכדות, מיאיר 2 נכדים. אני סבא מאוד פעיל במיוחד לנכדים מעין שמר, כיוון שהוריהם עובדים בחוץ. אני מרגיש שיש לי קשר טוב עם הנכדים.

לפני:
צולם ביום שלישי 18.11.14, מול הרפת, בדרך לתעשייה


עלון 43 (2014) (5989) כא חשון תשע"ה


הרוח השובב
מילים ולחן: דתיה בן דור

מי מניע את הווילון בחלוני?
מי מרקיד עלי אילן שבגני?
זה הרוח
זה הרוח השובב
זה הרוח שהביא איתו
הסתיו.

מי ייבש את הכבסים כל כך מהר?
מי פיזר עלי שלכת בחצר?
זה הרוח
זה הרוח השובב
זה הרוח שהביא איתו
הסתיו.

מי חטף את כובעי מעל הראש?
מי לחש: "כדאי כבר אפודה ללבוש?"
זה הרוח
זה הרוח השובב
זה הרוח שהביא איתו
הסתיו
.

ביום שישי בבוקר 21.11.14 בשעה 9:30

במועדון לחבר
לקראת שיחת קיבוץ בנושא מימון בניה לנקלטים
פגישה עם רפי עשת מקיבוץ עינת
אחראי מטעם התנועה הקיבוצית לנושא קרקעות
על הפרק:
שיוך דירות ומימון בניה לנקלטים
  • שיוך דירות – מה נשתנה, החלופות הקיימות ומבט לעתיד
  • משמעות הקליטה והבניה בכל אחת מהחלופות
  • מימון הלוואות בניה לנקלטים במצבה של עין שמר כיום
שיחת קיבוץ תתקיים ביום שני, 24.11.14 בשעה 20:30
עמי גלעד ומרב הדר-פרומר

פותחים שבת
השבוע בקבלת השבת, "נשים בשירים" על פרשת "חיי שרה" – עדה גבע.

לפני שבוע דרשה מירב חופי את פרשת
"וַיֵרָא". הפרשה, אמרה, עמוסה באירועים משמעותיים, היא בחרה להתמקד באלמנט האמונה ההולך ומתפתח בנפשם של אברהם ושרה מאירוע לאירוע בפרשה.
באירוע הראשון, כשבאים שלושת המלאכים לאוהל אברהם ומבשרים על הולדת הבן, שרה צוחקת, היא לא מאמינה... בגילה?: "...אחרי בלותי הייתה לי עדנה?..." וה' גוער בה: "הייפלא מה' דבר?!". זהו עדיין שלב ראשוני בתהליך למידת האמונה, בנקודה זו זקוקים עדיין אברהם ושרה להוכחה מאלוהים.
האירוע הבא שהזכירה מירב התרחש בעיר גרר. אברהם שאך זה הגיע עם שרה לעיר חושש כי יבולע לו, הוא מספר לאנשי גרר ששרה היא אחותו. שרה נלקחת לבית המלך אבימלך.
בלילה, ה' מופיע לאבימלך בחלום ומספר לו ששרה היא אשתו של אברהם, ואם יגע בה ישלם בחייו. אבימלך משיב את שרה לאברהם תוך שהוא נוזף בו על הצהרתו השקרית.
ניתן לראות כאן שאמונתם של שרה ואברהם בשלב זה אינה חזקה דיה. הם עדיין לא סומכים על ה' שיגן עליהם, הם מפחדים. (חוסר אמונה תמיד קשור בפחד).
באירוע הבא מסופר על לידת יצחק ועל החשש הגדול של שרה שישמעאל בנה של הגר הוא אשר ירש את אברהם ולא יצחק. היא דורשת לגרש את ישמעאל ואמו למדבר.
הדבר מאד לא מוצא חן בעיני אברהם אבל ה' אומר לו: "אל ירע הדבר בעיניך... כי גם את בן האמה לגוי אשימנו..." באירוע זה מלמד ה' את אברהם לבטוח בו ובמעשיו גם אם הדברים נראים לו לכאורה לא נכונים. אברהם זקוק להסברים, אמונתו עדיין לא מושלמת.
באירוע האחרון בפרשה, אירוע העקידה, אברהם לא שואל, לא מתווכח, האמונה שלו הבשילה. הוא מבצע בדייקנות את כל אשר מורהו ה' לעשות: "קח את בנך את יחידך אשר אהבת... והעלהו שם לעולה..." לאורך כל הדרך עד לרגע ההצלה נראה אברהם רגוע ושלו, הוא יודע שהכל נכון ואחריתו לטובה, הוא בטוח באמונתו ואינו זקוק יותר להסברים והוכחות.
לסיכום אמרה שאם אמונתך הרוחנית שלמה, (דתית או חילונית), היא תגרום לך להאמין שכל דבר שקורה הוא לטובה, ואין צורך לחשוש. יש לקבל הכל בשלווה, שכן כל דבר שקורה הוא לצורך התפתחות.
לעיתים "השיעור" הנלמד הוא נעים ולעיתים לא. חשוב לשאול תמיד: "מה עלי ללמוד מ"השיעור" הזה. בחיים בכדור הארץ כאב וסבל הם שיעור, ורק כשלומדים ומפנימים, הכאב עובר ומסתיים, או לפחות היחס לכאב משתנה ואינו נתפס יותר כסבל.
זה נכון גם ברמה האישית וגם ברמה הקולקטיבית. הבעיה היא שהתשובה ניתנת פעמים רבות רק בפרספקטיבה של זמן. לעיתים שנים אחרי האירוע הכואב, ולעיתים בחיים אחרים. לכן קשה לענות על השאלה: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", וסדר הבריאה לעיתים נראה לנו לא ברור...
לסיום סיפרה סיפור בודהיסטי הממחיש את דבריה: לאבא במשפחה כפרית הייתה סוסת עבודה משובחת, יום אחד הסוסה ברחה, כל השכנים דאגו לו ושאלו: "מה תעשה עכשיו?"
האיכר שמר על שלוותו וענה: "הכל לטובה". למחרת חזרה הסוסה ואחריה עדר גדול של סוסים. האיש התעשר.
לימים, יצא בנו היחיד לרכב, נפל ושבר את שתי רגליו. כל השכנים שאלו: "מי יעזור לך כעת?"
ענה האיכר: "הכל לטובה". למחרת הגיעה לכפר משלחת ממשלתית ולקחה את כל צעירי הכפר לצבא. רק בנו היחיד של האיכר לא נלקח לצבא כי רגליו היו שבורות...
תודה למירב על דרשתה רבת ההגות והאמונה. ענה.
הודעות ושונות

מזל טוב למורין ושלומי אליהו (מור)
לרגל נישואיהם.
ברכות חמות למרתה ואמנון
ולכל המשפחה!!!

 
מזל טוב לעידית ומשה רונן
להולדת הנכד – גיא
בנם של איילת ויאיר
אח לאיתי
ברכות לכל המשפחה!!!

התרמת דם בעין שמר תתקיים
ביום רביעי 19.11.14
בין השעות 20:00-16:00
במועדון לחבר.
כיבוד מובטח לתורמים
כל המציל נפש אחת מישראל – מציל עולם ומלואו

 
מכירת רקפות

ביום שישי 14.11.14
בין השעות 13:00-11:00
ליד הכלבו

מתנות בהדרן:
כריות מרהיבות במחיר מציאה פתוח מ- 12:30-7:15 צוות הדרן

עולם וירטואלי אבא!  אני מאוהבת בבחור שנמצא כל כך רחוק ממני, אני באוסטרליה והוא חי באנגליה. 
הכרנו באתר הכרויות באינטרנט,
נעשינו חברים בפייסבוק
וניהלנו שיחות ארוכות בווטס'אפ.
הוא הציע לי נישואים בסקייפ
ועכשיו אנחנו מנהלים כבר חודשיים מערכת יחסים בוויבר,
אבא, אני זקוקה לברכתך ולאיחוליך הטובים.

עונה האב: וואו!!! באמת?!
אז תתחתנו בטוויטר,
עשו חיים ב"טנגו"
תיקנו ילדים ב"אמזון"
ושילחו אותם דרך פיי-פל.
ואם תמאסי בבעלך, תמכרי אותו באי-ביי.
(מהאינטרנט)

הסבר על הארנונה

 
בעקבות שאלות רבות מצד חברים על חיובי הארנונה, להלן הסבר קצר: המועצה האזורית מנשה מחייבת את קיבוץ עין שמר בארנונה לפי סוגים שונים של מבנים. הארנונה למבני מגורים לשנת 2014 מורכבת משני סכומים למ"ר 2.78 ₪ ארנונה ו0.35 ₪ אגרת ביוב. מי שאין לו הנחות מיוחדות, פשוט יכול להכפיל את שני הסכומים הנ"ל בכמות המ"ר של דירתו לפי המדידה שקיבל, ויקבל את סכום החיוב החודשי בארנונה. המועצה גם נותנת הנחות לפי קריטריונים שנקבעו בחוק. רוב ההנחות ניתנות על 80 מ"ר לדירה. ההנחה לפנסיונרים עומדת על 30% מסכום הארנונה (לא מאגרת הביוב) ל80 המ"ר הראשונים של הדירה (כלומר, מי שדירתו גדולה יותר משלם מלא על המטרים שמעל 80 מ"ר). בהנהלת חשבונות קיבלנו מהמועצה את רשימת ההנחות לפי סוגי אוכלוסייה שונים והן נלקחות בחשבון בעת חיוב החברים בארנונה. חברים שרוצים לבדוק את אופן חישוב החיוב שלהם או שחושבים שמגיעה להם הנחה ורוצים לבדוק אם קיבלו אותה, מוזמנים לפנות לגיל עמל בהנהלת חשבונות.
צביה ויסברג

כל מי שמעוניין להיכנס לאתר של המועצה האזורית וללמוד על
צו המסים (ארנונה) יכול להיכנס לכתובת זו
www.menashe.co.il
בברכה דורון אשד
מסע אופנועים בצפון הודו // גדעון מגן
כל הסיפור התחיל בשיחת טלפון שאני מקבל מידיד שלא ראיתי כבר שנים, אבל זוכר שעשיתי סיבוב על אופנועו לפני כ-30 שנה, ואני בזמן נהיגה ברחובות תל אביב כשאילנה לצדי. הבחור שואל אותי אם אני עדיין רוכב על אופנוע, משיב לו שבעבר הרחוק רכבתי. (מהאופנוע האחרון שלי נפרדתי לפני 46 שנה). שאלתו הבאה היא: האם אני מעוניין להצטרף לטיול אופנועים בהודו. לא זקוק אפילו לשנייה בשביל להשיב "בוודאי!" אך מהו לוח הזמנים ומה העלות? יציאה בעוד כחודשיים לשלושה שבועות, העלות – אפס, (0!). האדרנלין מתחיל לעלות, אומר שלא נוח לי לדבר כרגע, (אילנה לידי), אתקשר כשאגיע לחנייה. לא עוברות כמה דקות ועל הקו יוזם המסע, בחור בשם אלדד כבן 30+. לאחר שיחה קצרה אנחנו קובעים להיפגש. בשלב זה (ולמעשה עד ההמראה), כל הסיפור נראה לי "too good to be true", אבל אין מה להפסיד. בפגישה עם אלדד מתברר לי שהמכנה המשותף של המשתתפים הוא שהיו לוחמים בצבא, עברו חוויות קשות והיום סובלים מפוסט טראומה ברמות שונות. הוא עוסק הרבה בנושא וחושב שיתכן וניתן לטפל בבעיות אלה על ידי מסע מעין זה. כאן אני מסביר לו שאם כך כנראה שאיני עונה לקריטריונים מאחר ואיני סובל מכל פוסט טראומה וישן טוב מאוד בלילות. להפתעתי במקום לומר "היה נעים להיפגש", הוא אומר שישמח אם אצטרף לצוות. המסע ילווה בצוות צילום לסרט תיעודי, עבורו השיגו מימון חיצוני, כפי שהבינותי בעיקר בתמיכת עמותת נט"ל. בזמן שנותר עד לטיסה אני בוחן את כישורי הרכיבה שלי, לוקח שיעור נהיגה על אופנוע, עושה כמה סיבובים על אופנועו של אורן אדר ומופתע מהקלות בה חוזרת אלי השליטה על האופנוע ומההנאה שגורמת לי הרכיבה. כשבועיים לפני הנסיעה אלדד מגיע אלי בשבת אחר הצהריים ומודיע לי שלא מצליחים למצוא חברת ביטוח שתיאות לבטח קשיש כמוני. נראה לי מוזר ואני מניח שזו דרכו הדיפלומטית לומר לי שנמצאתי לא מתאים, כמעט איני מאוכזב כיוון שכל הזמן נזהרתי לא לטפח אשליות. להפתעתי, למחרת מגיעים אלי אלדד ומפיקת הסרט, רוני, למפעל בו אני עובד, (מייצר ציוד רפואי, נמצא ליד צומת פולג), ויחד מנסים לטכס עצה איך מתגברים על בעיית הביטוח. כעבור יומיים אני מקבל הודעה שהעניין סודר ומטפלים בכרטיסים.
בינתיים אורגנה גם נסיעת הכרות קצרה על האופנוע המיועד- Enefild 500, קצת יותר כבד וגבוה מה- BSA שהיה לי, אבל אני מרגיש מצוין. ב-15.7.14 פגישה ראשונה עם הצוות שמונה 6 רוכבים וסה"כ 10. (הנוער כפי שקראתי להם, מהרוכבים השני בגיל - צעיר מבנותיי הבוגרות בכמה שנים), באולם היוצאים בנתב"ג. במבט ראשון נראה צוות לעניין ובהמשך הוכח שלא טעיתי. לילה ראשון בדלהי ובערב השני יציאה לנסיעת לילה, 14 שעות, צפונה למנאלי. מתאכסנים במלון שהוא ברמה גבוהה בהרבה מזו לה אני רגיל בשיטוטי בעולם, בעיירה בשיקטש. ביום השני יורדים לעיר – מצטיידים בציוד רכיבה, חליפה, קסדה, כפפות ומקבלים את האופנועים שנשכרו מבעוד מועד על ידי דן, איש-אופנוע, שהקדים אותנו בשבוע. היומיים הבאים מוקדשים לטיולים של כמה עשרות ק"מ, בנופים יפיפיים, באזור העיירה. בהנאה רבה מתרגלים לאופנועים ולנהיגה בהודו, (צד שמאל), נהגיה ודרכיה.

תכנית המסע, למי שמכיר מעט את האזור, מנאלי – לֶה- סרינגר (העיר עם בתי הסירות)- דרמסלה – מנאלי, כ-1500 ק"מ. בבוקר ה- 20.7 יוצאים לדרך. כשעתיים של טיפוס תלול בסרפנטינות צפופות, הכביש משובש והנופים מרהיבים. בהמשך כמה קטעים קשים מאוד למעבר, בהם מתברר לי שכל ניסיוני ברכיבה לא הכין אותי ל"רכיבת שטח" – בכל קטע בעייתי, כביש משובש מאוד, בוץ, או "קוליז" עמוקים, הייתי מאט עד איבוד שיווי משקל מה שגרם לי לכמה נפילות, אמנם במהירות מאוד נמוכה, ללא כל נזק לי ולאופנוע, בכל זאת לא נעים. לקח לי זמן להבין שבקטעים הקשים יש להוריד מהלך, לתת גז גבוה ואז האופנוע "חי" וניתן לשליטה ורק אז תמו הנפילות. אני מופתע מאוד מהקושי הפיזי שברכיבה. באחד הקטעים אני מוצא את עצמי מתנשף כשכל שרירי הגוף שותפים למאמץ, לשלוט באופנוע בקטעים שלא האמנתי כי אופנוע יכול לעבור בהם, בתאוצות גבוהות ואני אתו, נראה לי שעד היום לא עמדתי במאמץ פיזי כזה. מתגנבת גם המחשבה שטוב שלא ידעתי עד כמה יהיה קשה, אחרת יתכן ורק הייתי מודה על ההצעה, מקווה רק שלא אגיע לרגע בו אחשוב שחבל שלא ידעתי כמה יהיה קשה... לשמחתי גם לא התקרבתי למחשבה זו.
אני מופתע גם מעמידותו וחוזקו של האופנוע, בתחילה נראה לי שאמור להתפרק מכל מהמורה רצינית והוא חולף על הכל כאילו כלום- מדהים. שלא יתקבל רושם לא נכון, הנסיעה, כמה שלא תהיה קשה, עבורי היא ממש הנאה עילאית שליוותה אותי כל דקה על האופנוע. ביחוד בתוך נופי ההימליה המרהיבים, אותם לדאבוני קטונתי מלתאר. האזור, הרי ההימליה, מוגדר כמדבר, מאוד הררי ומסולע, כמעט ללא צמחיה למרות ששופע מים- נהרות ואגמים ללא הפסקה. בעונה זו מקור רובם מהפשרת שלגים שעדיין מכסים שטחים נרחבים, בעיקר על פסגות ההרים, שלעיתים קרובות מכוסות גם בעננים נמוכים והמראות נפלאים. עוד לגבי הנסיעה על האופנוע, עברתי את אותה דרך לפני 4 שנים, בתוך אוטובוס הודי צפוף, אך גם לוּ נסעתי במונית מרווחת , אין שום דבר דומה לנסיעה באופנוע – כשאתה נמצא בתוך הנוף – כל החושים קולטים אותו ושותפים לחוויה ולא בתוך בועה, נוחה ככל שתהיה, שמפרידה ביניכם.

לאחר 4 ימי רכיבה של כ-6 שעות ביום, כ-500 ק"מ, עם חניות צהריים ב"דבה"- מסעדה עממית, לינה, לרוב בפונדקי דרכים, לעיתים במיטה אחת שמשתרעת מקיר לקיר, וכמובן חניות מנוחה כשהנוף דורש זאת, כולל מעבר הרים בגובה 5,300 מ', מגיעים ללֶה. לֶה היא עיירה מקסימה בפני עצמה, כעין שוק אחד גדול עם תושבים חביבים והמוני תיירים. כשניגשים למשטרה המקומית לקבלת אישור להמשך, (כך זה בהודו), מתברר שבסרינגר שמרבית תושביה מוסלמים וכרגע מבצע "צוק איתן" בעיצומו ולקראת איד אלפיטר, יש הפגנות סוערות נגד ישראל ותיירים ישראליים מדווחים על אווירה מאוד לא נעימה. בקיצור לא מקבלים אישור להמשיך בשום כיוון פרט לחזרה באותה דרך בה באנו. בתחילה קצת מבאס אבל קיבלנו נופש מהנה של שלושה ימים בלֶה, כשהחבורה כבר מגובשת, והדרך חזרה שנעשתה באיזי, בשבילי לא פחות יפה ומהנה.

לסיכום, מאוד מקווה שהסרט שייערך יענה על ציפיות יוזמי המסע ויסייע להקל על רבים. עבורי אישית, חוויה של, (אולי, בלי נדר), פעם בחיים והתגשמות חלום שאפילו לא העזתי לחלום.
גלעד גולדמן, אחיו הצעיר של אבינועם גולן הפך לגיבור היום כאשר נאבק במחבל שדקר חייל

 
גלעד גולדמן, בן 59, אחיו הצעיר של אבינועם גולן התגורר בעין שמר עד גיל 25. כיום גר בתל אביב, איש חינוך, נשוי ואב ל-2 בנים, נתקל במקרה במחבל מול תחנת הרכבת ההגנה, גילה תושייה רבה ואומץ לב, נאבק בו, הצליח להבריח אותו עד שנתפס בידי המשטרה.

 
ביום שני האחרון, בשעות הצהריים, סמוך לתחנת רכבת ההגנה בדרום תל אביב מחבל דקר חייל וניסה לחטוף את נשקו. בדיוק בשלב זה חלף במקום גלעד גולדמן.
גלעד, שזיהה את התקיפה, יצא מן המכונית, נתן אגרוף למחבל והבריח אותו. "ראיתי אותו מניף את הסכין לעבר הצעיר ואת הצעיר מתמוטט", נתתי לו בוקס בפנים, זה היה ספונטני. הוא עזב את הסכין והתחיל להימלט". המחבל התחיל לברוח ונתפס מאוחר יותר על ידי כוחות הביטחון במרחק של כ- 200 מטרים כשניסה להסתתר באחד הבניינים באזור. הדוקר הוא פלסטיני בן 18 תושב שכם.
החייל שנדקר, אלמוג שילוני, שהיה בדרכו חזרה לבסיס, נפטר מפצעיו.

 
בתמונות: גלעד גולדמן, שחלף במקרה ליד זירת הפיגוע בתל אביב, מובל לטיפול רפואי בבית החולים לאחר שנפצע קל במאבקו עם המחבל.
ליקטה מן העיתונות: עינת תומר
מוסף תרבות

נדב בן-יהודה
נדב בן יהודה התפרסם לראשונה במאי 2012, כאשר במהלך טיפוס על האוורסט וכ-300 מטרים בלבד לפני שהגיע לפסגה, נתקל במטפס טורקי פצוע והציל את חייו. במהלך פעולת החילוץ נפצע נדב וסבל מפגיעות גופניות קשות. על פעולת החילוץ  העניק נשיא המדינה לנדב את "אות הנשיא למתנדב".
נדב פעיל חברתית בתחומים מגוונים, בדגש על הסברה ישראלית בתפוצות. מטפס פעיל בתחומי הרים גבוהים וקרח בכל רחבי העולם ומרצה על טיפוס הרים ועל סיפורו האישי, בדגש על מסרים של הצבת מטרות, מוטיבציה וצליחת משברים
.

אקטואלי, מרתק, מעניין...
אצלנו בעין שמר
בתאריך: 25.11.14
ביום: שלישי
בשעה: 20:30
במועדון לחבר
למבוגרים

עלון 42 (2014) (5988) יד חשון תשע"ה



פגישה עם ענת וניר אלון
על דרכם במוסיקה
מלווים בפסנתר ובחליל
יום חמישי, 13.11.14, בשעה 20:30 במועדון לחבר
בואו לפרגן
מוזמנים כולם

הודעות ושונות


הודעה ממרפאת השיניים
לפני כחודש התחילה לעבוד אצלנו שיננית חדשה בשם נעמה גפן-דביר מחדרה. נעמה אם לתינוקת, עובדת כשיננית 10 שנים, בחורה נעימה ונחמדה. נעמה תעבוד בימי שני בין השעות 11:00-8:00 בנוסף לעינת השיננית שממשיכה כרגיל. נאחל לה בהצלחה
חגית בורלס

מכירה מיוחדת של נעלי נוחות ביום שני 10.11.14 משעה 18:30-15:00
מחירי נוחות מיוחדים
במועדון לחבר

חניית רכבים במפרץ המיועד להסעות הילדים

 
לחברי ותושבי הקיבוץ שלום, 
לפני מספר שבועות נמנע אסון כבד עם ירידת התלמידים מהסעת ביה"ס ליד חדר האוכל זאת בשל חנייה לא מוסדרת של רכבים במפרץ הכביש המיועד לאיסוף תלמידים והורדתם. הנכם מתבקשים לא להחנות את רכבכם במפרץ. רכב החונה במקום זה מסכן את בטיחות התלמידים - בעצירת האוטובוס לא במקום מוסדר בעלייתם וירידתם של התלמידים באמצע הכביש .
בואו ביחד נמשיך לשמור על בטיחותם של ילדינו .

בברכה ,
רויטל יוסף
מנהלת החינוך הבלתי פורמלי בעין שמר
הקרנת סרט
הסרט הבא - "היסטריה"  יוקרן ביום רביעי 12.11.14 בשעה 20:30
במועדון לחבר.
סרט אנגלי מלא הומור.
מי שיראה - ייהנה.
בואו ולא תצטערו
כל מילה מיותרת

 
להתראות א.ש.הפקות

 
לחברים שלום,
בין התאריכים 9/11/14 עד 13/11/14
לא אהיה בקיבוץ.
בכל פניה בנושא אחזקת הבית יש להתקשר ל:
מוחמד- 0523750967
אילן יגודה- 0525523539
מוחמד החשמלאי – 052-8510448
דורון אשד – 054-2444035
תודה, סיגל יגודה

 
 
מי שראה או לקח ולא החזיר
את הרתכת של הנוי מתבקש להחזירם.
תודה אורי אשכולי - נוי
פותחים שבת

השבוע בקבלת השבת, "שירים עם כוכבים", על פרשת "וַיֵרָא" – מירב חופי.
----------------------------------------------------------------------
לפני שבוע דרש אבישי גרוסמן את פרשת "לך לך". הפרשה, אמר, מספרת על האיש אברם המקבל צו אלוהי לעזוב את ארצו וללכת לארץ כנען. בארץ זו הופך אברם הארמי למייסד עָם חדש ודת חדשה.
הרעב ששרר אז בארץ מאלץ אותו לרדת למצריים עם כל משפחתו ובכך נעשה ל"יורד" הראשון, ל"נפולת של נמושות" של העולם הקדום.
בכניסה
למצרים, מתחזה אברם לאחיה של שרי אשתו ועל ידי כך מציל את חייו, שרי נלקחת להרמון של פרעה המלך.
לאחר חזרתו של אברם לכנען הוא לוקח חלק במספר מלחמות נגד מלכים מקומיים, מגיע לפשרה עם בן אחיו לוט בענייני שטחי המרעה כדי לבסס שלום- בית ביניהם.
שרי ואברם אינם מצליחים להוליד ילדים, ושרי מציעה לאברם לקחת את הגר שפחתה המצרית לאשה. כאשר הגר מתעברת היא מזלזלת בגבירתה חשוכת הבנים, שרי מתלוננת בפני אברם, מתעמרת בהגר ומשכנעת את אברם לגרשה למדבר.
פעמיים בפרשה כורת אברם ברית עם ה', בתחילה ברית הקרויה ברית בין הבתרים המתבצעת ע"י מעשה טקסי של ביתור בעלי חיים. הברית השנייה, ברית המילה הנכרתת כשאברם מצטווה למול את עצמו ואת כל בני ביתו, לשנות שמו לאברהם ואת שמה של שרי לשרה.
על השאלה מה ניתן ללמוד מהפרשה, ענה אבישי, שהעובדה הראשונה המזדקרת לעין היא שאיש ממוצא ארמי הוא מייסד העם היהודי ומעצב הדת היהודית. האם
אנו מודעים לעובדה זו כאשר אנו מתייחסים לבני עמים אחרים לא פעם בזלזול על גבול ההתנשאות?
והעובדה השנייה הנחשפת כאן (המתקשרת אף היא לדמותו של אברם) היא התופעה שאנשים המכילים באישיותם חולשות אנוש רבות מסוגלים גם לגלות אומץ רב ויצירתיות הבוראת מציאות רוחנית ופיזית חדשה.
סיפורי התנ"ך לא מייפים ולא מטשטשים את חולשותיהם האנושיות של גיבורי האומה. זאת היא גדולתו של ספר הספרים שלנו.
לסיום דבריו, סיפר אבישי סיפור מקומי: באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת שמרתי במשך שבוע שלם עם אריה שמרי, חבר קיבוצנו ומשורר ידוע. לילה אחד שאלתי את אריה את השאלה הבאה: איך זה יכול להיות שאנשי רוח גדולים, חלקם גם חברי קיבוץ, מסוגלים לרדת אל תהומות הנפש האנושית, לפרש את מרכיביה ויחד עם זאת להיות בחיי היום שלהם אנשים אטומים ולעיתים גם כהי רגש כלפי זולתם. אין קשר בין שני המרכיבים, השיב לי אריה, התבונן בי מעל למשקפיו וחייך את חיוכו המיוחד.
אריה כבר ידע את החיים, ואני שהייתי בראשית דרכי עשיתי פסיעות ראשונות בהבנת מציאות אנושית, אותה הבנה שבאה לידי ביטוי בתשובתו של אריה לשאלתי.
אנשים רגילים, אמר אבישי, הורינו וחבריהם לדרך יצרו את הקיבוץ המהווה יצירה אנושית גדולה ויחידה במינה. וכעת, זאת המשמרת שלנו להמשיך ולשמור על מערכת הערכים עליהם מבוסס הקיבוץ, שוויון ערך האדם, שוויון ערך העבודה והדוגמא האישית.
הנוכל לעמוד במשימה זאת? האם נרצה לקחת אותה על עצמנו? והתשובה לשאלות אלה מונחת בפני כל אחד מאתנו. תודה לאבישי על הדרשה הנאה והשורשית. ענה.

 
רות עצמון בת 90

 
ב- 11.11.14 נחגוג לאימא את יום הולדתה ה - 90. ביומני אביה, ד"ר ווילי כהן, אשר יצאו לאור בהוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, כותב אביה ב- 11.11.38 : "היום רות בת 14. רצינו להכין לה חגיגה יפה ליום הולדתה, אך כעת זה באמת בלתי אפשרי. היא תמיד, במשך 14 שנות חייה, הביאה לנו שמחה והיא תמיד לנו משענת. הילדים היום צריכים לקלוט לתוכם הרבה דברים עצובים, דבר שממנו יסבלו כל חייהם".
עד היום רות "מתעקשת" לשמור על שמחת חיים. ומתקשה להישען על אחרים...
רות עצמון בת 14

ההוצאה לאור של היומנים בעברית ע"י מוסד מכובד, הייתה חלומם של ילדיו של ווילי כהן אשר שרדו את השואה. אחיה של אימא, אברהם כהן, תירגם אותם בעבודת נמלים ובתו ד"ר תמר כהן גזית, שערכה אותו, הגשימו חלום זה. חבל שרק אימא מכל ילדיו זכתה לראות יומנים אלו יוצאים לאור בעברית.
אני ממליצה למתעניינים לקרוא בספר הנקרא "בציפורני הרייך השלישי – יומנו של ווילי כהן 1933 – 1941".
מזל טוב אימא יקרה, אולי בגיל 14 לא חגגו לך כראוי אך בגיל 90 כל "השבט" הגדול שלנו חוגגים גם חוגגים.
תלמה כרמין עצמון
ראיון עם אפרת בן-מיור מזכירת מרכז "מעברים"
בעלון המשק הקודם פורסם מידע בנושא מרכז "מעברים" העוסק בפיתוח תעסוקתי – קהילתי של תושבי מועצות "מנשה" ו"חוף הכרמל". מזכירת המרכז היא אפרת בן-מיור שלנו // עינת תומר

 
מהו מרכז "מעברים"? מרכז "מעברים" הוא מקום שנותן מענה תעסוקתי לתושבי המועצות האזוריות "מנשה" ו"חוף הכרמל". המטרה שלנו כמרכז היא לקדם את נושא התעסוקה במספר היבטים:
  • ליווי וייעוץ אישי וקבוצתי בתהליך חיפוש עבודה
  • קידום ועידוד יזמות ועסקים קטנים
  • פיתוח קשרי מעסיקים וליווי קהילתי בישובים
מדוע הוקם מרכז שכזה דווקא עכשיו? השינויים שחלו בקיבוצים ובמושבים בשנים האחרונות יצרו צורך אצל התושבים לשנות או להגדיל את ההכנסה שלהם שתתאים לחיים לאחר ההפרטה.
מרכזי מעברים נוספים פועלים מזה שנים רבות באזורים שונים בארץ: בעמק, בגליל ובנגב.
היכן נמצא המרכז? משרדי המרכז נמצאים במפעלי גרנות.

מיהם עובדי המשרד (או במקרה הזה עובדות המשרד)?
מנהלת המרכז: מרב אזולאי, ממושב מגדים
רכזת היזמויות: ענת רוזנבלט, מכרם מהר"ל
רכזת הפרט: מורן ברק, מעין כרמל
עובדת סוציאלית קהילתית: מוריה שטיין-ברבי, מבנימינה
מזכירת המרכז: אפרת בן-מיור, מעין שמר

 
עזרה ליזמים צעירים: בשנים האחרונות נולד דור של יזמים, הרבה אנשים רוצים לפתוח עסק ומקבלים מאתנו הכוונה, לדוגמא, בשבוע שעבר ערכנו כנס בנושא יזמויות בהשתתפות נציגים מחלק גדול מיישובי המועצה, מנהלי קהילות, מנהלי מש"א ועוד. בעלי, איתן בן מיור היה מרצה אורח בכנס והביא לדוגמא את היזמות שלו של "השוק הפליאוליתי" כיזמות מצליחה שמערבת את הקהילה ומעצימה עסקים קטנים.
מה כולל התפקיד שלך? אני נותנת מידע ואוזן קשבת לפונים שמתעניינים בשירותי המרכז. למשל, מידע על משרות, סדנאות וקורסים וכן מהווה גוף מקשר בין המרכז למועצה. כמו כן, אני אחראית לניהול השוטף של המשרד.
מלבד עזרה במציאת עבודה אתם פותחים גם קורסים וסדנאות? נכון מאוד, אנו נותנים את הכלים והעזרה. למשל: במהלך נובמבר תיפתח סדנת הכנה לראיון עבודה וכתיבת קורות חיים ללא עלות. ב- 30.11 יפתח קורס מעשי להקמה וניהול עסק שיתקיים בחוף הכרמל. עלות משתתף הינה 300 ₪ לעשרה מפגשים - בהחלט כדאי.
תני דוגמה מוצלחת לעזרה שנתתם: תושבים רבים מצאו תעסוקה בזכות המרכז, למשל, מציאת מזכירה להנהלת קיבוץ שדות ים, מנהל מחסן למרכז גריאטרי שהם בפרדס חנה ועוד.
חשוב לציין שהשירות שלנו הוא ללא תשלום לתושבי המועצה
ניתן להשיג אותי במשרד במספר: 04-7709542
אשמח גם לענות בשבילי הקיבוץ – אל תתביישו לפנות.

"היו היה פעם"...היכן היינו לפני שמונה שנים כשההפרטה עודנה הייתה בחיתוליה...
מתוך עלון המשק 15.12.06

 
א ו ר י ש פ י ר א :
פעם, לפני שנים רבות, קיבלתי פתק לתא הדואר ובו נאמר: "אנו שמחים לבשר לך שהגיע תורך לקבל שמיכת צמר". אבל שמיכת הצמר הישנה שלנו במצב מצוין ואילו המכנסיים מרופטים. למה שלא אקבל כמה זוגות מכנסיים במקום השמיכה? לקח לנו הרבה זמן אך בסופו של דבר הוחלט לתת לכל חבר סכום כסף (תקציב!!) להלבשה בו הוא יכול לקנות בגדים לפי בחירתו. לזה קוראים הפרטה. העברנו לפרט את האפשרות להחליט איזה פריט לבוש הוא ירכוש בסכום העומד לרשותו.
השלב הבא היה, שלחבר היו כבר מספיק זוגות מכנסיים ושמיכות והוא רצה לרכוש תנור חימום לחורף. ישבו החכמים והחליטו שלא יהיה יותר תקציב אישי להלבשה אלא תקציב אישי כולל, שיאפשר לכל אחד להעדיף תנור חימום או מכנסיים.
כל השלבים האלה היו קשים לעיכול לחברים שהתרגלו לשיטה הישנה והיו בטוחים שהם יצאו מופסדים מהשינוי. אך אחרי תקופה לא ארוכה השתכנעו כולם ביתרון העצום לרווחת הפרט שהביאה ההפרטה. באותו תקציב שקיבל החבר, הוא יכול עתה לעשות שימוש הרבה יותר מתאים לו.
לפני מספר שנים בחרנו בצוות הסכמות שיוביל מהלך של "הסכמה" בין מרבית החברים על שינויים באורחות חיינו. (לעולם לא נשיג הסכמה של כולם – הרי על אף היותנו חברה שיתופית ושוויונית עדיין כל חבר הוא אישיות בפני עצמה עם רצונות, מאווים ודעות משלו). הסכמנו שתקציב הקהילה יחולק לשניים – החלק העומד לרשות הנהלת הקהילה והחלק המופרט, שיקבל כל חבר ויוכל להחליט מה יעשה בו כאוות נפשו. התקציב העומד לרשות הקהילה יכלול הוצאות חינוך, בריאות, סיעוד, תחזוקת הכבישים, הנוי וכו'. המייחד את כל ההוצאות האלה, שהן תורמות לאיכות חיינו. אנו רוצים לחיות בתוך גן פורח. אנו רוצים שילדינו יקבלו חינוך טוב, אנו רוצים שגם המזדקנים שבינינו ימשיכו לקבל את צורכיהם, אף על פי שלא צברו פנסיה. קרוב לוודאי שאם היינו מבקשים כל חבר להחליט על סעיפים אלה היינו חיים בתוך גן קוצים, עם פערים ברמת החינוך וזה שינוי באיכות חיינו ולא רק ברמת החיים.
החלק השני של התקציב הוא החלק המופרט, לפיו כל יחידת נהנים תוכל להשתמש בתקציב כרצונה. חלק זה, לפי ההסכמות, יכלול את כל ההוצאות האישיות, שלא יפגעו בחלק הראשון של התקציב (החלק שתורם לא רק לרווחה אלא גם לאיכות החיים). 

תרמתי דם, תרמתי דם...

שרותי הדם של מגן דוד אדום, אחראים לאספקה השוטפת של מנות דם לבתי החולים בארץ, הן בשגרה והן בשעת חירום.
נפגעי תאונות דרכים, מלחמות, חיילים, נפגעי טרור ועוד.
כדי שנוכל לספק מלאי של דם בהתאם לצורך ולדרישות בתי החולים ולהציל חיי אדם, עלינו לדאוג לכמות מספקת של מנות דם, בכל יום ויום.

 
הננו פונים אליכם בבקשה להירתם לעזרתנו ולתרום דם.
תרומת דם פעם בשנה, בנוסף להיותה מעשה נאצל, מבטיחה לתורמים ולמשפחתם הקרובה ביטוח דם לשנה, זאת כדי לחסוך בשעות מצוקה את הצורך בריצות מיותרות וגיוס תורמים.

 
כל מנת דם הנתרמת על ידכם מסייעת בהצלת חיי אדם
כל המציל נפש אחת מישראל – מציל עולם ומלואו

 
התרמת דם בעין שמר תתקיים
ביום רביעי 19.11.14
בין השעות 20:00-16:00
במועדון לחבר.
כיבוד מובטח לתורמים
44 מצלמות מהירות חדשות הותקנו בכבישים
מצלמות המהירות החדשות שיחלו לפעול בסוף החודש בצירים מרכזיים מטרידות לא מעט נהגים, ובצדק. המצלמות מתוכננות להנפיק קנסות באופן אוטומטי וללא אפשרות של חריגה ולו הקטנה ביותר מהמהירות שנקבעה, בניגוד למצב הנהוג היום.

מאמר קצר ומעניין על אובדן זיכרון
הפרופ' משה בר, הוא אחד המומחים הגדולים בעולם לחקר המוח. הנושא המחקרי
 שבו מתרכזת מעבדתו של פרופ' בר הוא הירידה בזיכרון בקרב אנשים מבוגרים.
אחרי 17 שנים בארה"ב החליט פרופ' משה בר, לעזוב את מנעמיה של אמריקה ולחזור ארצה, כדי להיות כאן עם מכריו וידידיו מימים עברו.
בריאיון הקצר שנערך עמו הוא מסביר מדוע החליט לבצע את השינוי המשמעותי  בחייו.
מתברר שעם כל המותרות שמאפשר אורח החיים האמריקני, מה שחסר שם לישראלי
 הטיפוסי, הוא החברים והמשפחה. "בארה"ב אתה נמצא למעשה לבד", אומר פרופ'
בר ומסביר: "במשך שנים למדתי להסתדר לבד, לעבוד ולבלות הרחק מחברים
אמיתיים וקרובים וממשפחה". אבל אחרי שנים של חיים כאלה,

פתאום הבנתי שמה שאני חוקר במעבדת המחקר שלי
 באוניברסיטה, מתבטא גם בחיי הפרטיים. הבנתי שאם לא אחזור לקרבתם הממשית
 של חבריי הוותיקים ומשפחתי, זה יפגע בסופו של דבר בתפקודי הקוגניטיבי"
אומר הפרופסור, שהחליט לעזוב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולשוב אל
 ארצנו הקטנטונת. כך מסביר פרופ' בר את ממצאיו החשובים: "כמו שהמחקרים
 המסורתיים והמוכרים לימדו אותנו, אנחנו והורינו הקשישים חושבים,
 שהם יכולים לפתור את בעיית הירידה בזיכרון רק בעזרת פתרון תשבצים
 וסודוקו, קריאת ספרים ולימוד למשל של השפה הסינית, או לנגן בפסנתר", הוא
 אומר, "הם תולים תקווה שכאן הם ימצאו מזור לדמנציה - המחלה שמתבטאת
 בהידרדרות בזיכרון, אבל המחקרים החדשים כיום מעלים שכדי להתמודד עם הירידה
בזיכרון צריך לא רק "לאמן את המוח" באמצעות לימוד, אלא גם לשלב שינויים באורחות החיים. התחושה שלי ושל חוקרים רבים אחרים שעוסקים כיום במוח האנושי היא שקריאת ספרים, לימוד השפה הסינית, פתרון סודוקו או משחק ברידג' פעם בשבוע אכן עוזרים - אבל רק באופן מוגבל.
מה שכן - וזו תגלית חשובה מאוד - המלחמה באובדן הזיכרון משיגה תוצאות
 משמעותיות יותר כשמתחזקים קשרים חברתיים ומצויים בפעילות חברתית
. איך אתה מסביר את זה? "מתברר שמבוגרים הנוטים להסתגר בבית ולא יוצאים לפגוש
 חברים ומכרים על בסיס קבוע מאבדים את הזיכרון שלהם בקצב מואץ - ולא משנה
 אם יפתרו חידות ותשבצים. מספיק להסתכל בעיניים המבריקות של אותם אנשים
 מבוגרים כשהם חוזרים לבתיהם מפגישות עם מכרים וחברים כדי להבין עד כמה
 האינטראקציה החברתית הזאת חיונית. אנחנו שוכחים לפעמים שהאדם הוא חיה
חברתית ויחסים וקשרים עם בני אדם אחרים חשובים לא רק כדי להעביר את הזמן
 בנעימים, אלא גם כגירוי למוח וככלי לשיפור הזיכרון. מצטברים לאחרונה עוד
 ועוד דיווחים ממחקרים מדעיים על אזורים מוחיים שהם מפותחים יותר אצל
 אנשים שמתחזקים רשתות חברתיות ענפות יותר, ושמוחם של אלו פלסטי וגמיש
 יותר בתפקודיו וביכולת הלמידה שלו". מתברר אם כן, הפתרון הוא
חברותא!!! הכל בחברותא!!!  לאכול בחברותא, לבלות בחברותא.......

ולדבר על כל הנושאים  בחברותא, לשחק משחקים בחברותא, לטייל בחברותא ועוד
 ועוד...הכול בחברותא!!!

העבירה לעלון המשק: אוריין גנדלמן
ערב פרידה מגן אורן
עבורי היה אירוע מרגש ומחמם לב. ברצוני להודות מעומק ליבי ליוזמי ומארגני הערב: תמי צמח, עידית עזר וגלי יגודה. לחיים חננאל על הסרט המקסים שהכין, (את הסרט ניתן אפשר למצוא ביו-טיוב תחת הכותרת" "הגננת שלי: חלי") ולכל מי שלקח חלק בהכנת הערב.
זו הברכה שלי: אני עומדת כאן נרגשת מהמעמד המיוחד, קצת נבוכה שהכל בשבילי.
בשנת 1980 סיימתי את לימודי באורנים והתחלתי את דרכי כגננת ירוקה בעין שמר. רכזת הגיל הרך הראשונה שקיבלה אותי, האירה את דרכי וליוותה אותי ברוך, במסירות, בהבנה ובסבלנות רבה, הייתה עליזה לוי. תודה לך עליזה על הימים ההם ועל זה שבאת לכאן הערב לסגור איתי מעגל. אחריה היו עוד רבות וטובות: מכל אחת למדתי משהו על עצמי, על עבודת צוות, על שיתופי פעולה, על תפיסות חינוכיות ועל חברות.
היו לי גם הרבה מאוד שותפות וכמה שותפים בעשרות הצוותים לאורך השנים, אנשים שהלכו איתי כברות דרך קצרות או ארוכות: מחנכות מנוסות ובראשית דרכן, חברות ותיקות ונקלטות טריות, חבר'ה לפני ואחרי צבא, בחורים נועזים, מוסדניקים חמודים ועוד ועוד...
להיות גננת בקיבוץ כל כך הרבה שנים, לפגוש בחדר האוכל, בכלבו, במרפאה, בבריכה ועל המדרכות – את הילדים, את המשפחות...לראות אותם גדלים, מתבגרים, מתגייסים, משתחררים, לומדים, עובדים, מקימים בעצמם משפחות... לקלוט בספטמבר ילדים שהייתי גננת של אמא או אבא שלהם...
להכיר ככה מקרוב דור שלם של ילדים שלכל אחד ואחת מהם אחים, הורים, סבים דודים... כל כך הרבה חוויות, זיכרונות, קשרים, פסגות ומהמורות... מה אגיד לכם? חתיכת חיים מורכבים ונהדרים.
אני רוצה להודות למי שיזם והפיק וסידר והכין את הערב המרגש והמיוחד הזה. להודות לכל מי שהגיע, השתתף, חייך, חיבק, עודד, ברך... תודה לכולכם ולהתראות, כמו תמיד, בכלבו, בחדר האוכל, במרפאה, בבריכה ועל המדרכות...
חלי זוהר
מוסף תרבות
למתנדבים הידד!
כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן...
הדלת פתוחה – לכל התנדבות
בחנוכה.
פניות תתקבלנה בשמחה,
תמי צמח