חפש בעלונים קודמים

עלון 42 (2014) (5988) יד חשון תשע"ה



פגישה עם ענת וניר אלון
על דרכם במוסיקה
מלווים בפסנתר ובחליל
יום חמישי, 13.11.14, בשעה 20:30 במועדון לחבר
בואו לפרגן
מוזמנים כולם

הודעות ושונות


הודעה ממרפאת השיניים
לפני כחודש התחילה לעבוד אצלנו שיננית חדשה בשם נעמה גפן-דביר מחדרה. נעמה אם לתינוקת, עובדת כשיננית 10 שנים, בחורה נעימה ונחמדה. נעמה תעבוד בימי שני בין השעות 11:00-8:00 בנוסף לעינת השיננית שממשיכה כרגיל. נאחל לה בהצלחה
חגית בורלס

מכירה מיוחדת של נעלי נוחות ביום שני 10.11.14 משעה 18:30-15:00
מחירי נוחות מיוחדים
במועדון לחבר

חניית רכבים במפרץ המיועד להסעות הילדים

 
לחברי ותושבי הקיבוץ שלום, 
לפני מספר שבועות נמנע אסון כבד עם ירידת התלמידים מהסעת ביה"ס ליד חדר האוכל זאת בשל חנייה לא מוסדרת של רכבים במפרץ הכביש המיועד לאיסוף תלמידים והורדתם. הנכם מתבקשים לא להחנות את רכבכם במפרץ. רכב החונה במקום זה מסכן את בטיחות התלמידים - בעצירת האוטובוס לא במקום מוסדר בעלייתם וירידתם של התלמידים באמצע הכביש .
בואו ביחד נמשיך לשמור על בטיחותם של ילדינו .

בברכה ,
רויטל יוסף
מנהלת החינוך הבלתי פורמלי בעין שמר
הקרנת סרט
הסרט הבא - "היסטריה"  יוקרן ביום רביעי 12.11.14 בשעה 20:30
במועדון לחבר.
סרט אנגלי מלא הומור.
מי שיראה - ייהנה.
בואו ולא תצטערו
כל מילה מיותרת

 
להתראות א.ש.הפקות

 
לחברים שלום,
בין התאריכים 9/11/14 עד 13/11/14
לא אהיה בקיבוץ.
בכל פניה בנושא אחזקת הבית יש להתקשר ל:
מוחמד- 0523750967
אילן יגודה- 0525523539
מוחמד החשמלאי – 052-8510448
דורון אשד – 054-2444035
תודה, סיגל יגודה

 
 
מי שראה או לקח ולא החזיר
את הרתכת של הנוי מתבקש להחזירם.
תודה אורי אשכולי - נוי
פותחים שבת

השבוע בקבלת השבת, "שירים עם כוכבים", על פרשת "וַיֵרָא" – מירב חופי.
----------------------------------------------------------------------
לפני שבוע דרש אבישי גרוסמן את פרשת "לך לך". הפרשה, אמר, מספרת על האיש אברם המקבל צו אלוהי לעזוב את ארצו וללכת לארץ כנען. בארץ זו הופך אברם הארמי למייסד עָם חדש ודת חדשה.
הרעב ששרר אז בארץ מאלץ אותו לרדת למצריים עם כל משפחתו ובכך נעשה ל"יורד" הראשון, ל"נפולת של נמושות" של העולם הקדום.
בכניסה
למצרים, מתחזה אברם לאחיה של שרי אשתו ועל ידי כך מציל את חייו, שרי נלקחת להרמון של פרעה המלך.
לאחר חזרתו של אברם לכנען הוא לוקח חלק במספר מלחמות נגד מלכים מקומיים, מגיע לפשרה עם בן אחיו לוט בענייני שטחי המרעה כדי לבסס שלום- בית ביניהם.
שרי ואברם אינם מצליחים להוליד ילדים, ושרי מציעה לאברם לקחת את הגר שפחתה המצרית לאשה. כאשר הגר מתעברת היא מזלזלת בגבירתה חשוכת הבנים, שרי מתלוננת בפני אברם, מתעמרת בהגר ומשכנעת את אברם לגרשה למדבר.
פעמיים בפרשה כורת אברם ברית עם ה', בתחילה ברית הקרויה ברית בין הבתרים המתבצעת ע"י מעשה טקסי של ביתור בעלי חיים. הברית השנייה, ברית המילה הנכרתת כשאברם מצטווה למול את עצמו ואת כל בני ביתו, לשנות שמו לאברהם ואת שמה של שרי לשרה.
על השאלה מה ניתן ללמוד מהפרשה, ענה אבישי, שהעובדה הראשונה המזדקרת לעין היא שאיש ממוצא ארמי הוא מייסד העם היהודי ומעצב הדת היהודית. האם
אנו מודעים לעובדה זו כאשר אנו מתייחסים לבני עמים אחרים לא פעם בזלזול על גבול ההתנשאות?
והעובדה השנייה הנחשפת כאן (המתקשרת אף היא לדמותו של אברם) היא התופעה שאנשים המכילים באישיותם חולשות אנוש רבות מסוגלים גם לגלות אומץ רב ויצירתיות הבוראת מציאות רוחנית ופיזית חדשה.
סיפורי התנ"ך לא מייפים ולא מטשטשים את חולשותיהם האנושיות של גיבורי האומה. זאת היא גדולתו של ספר הספרים שלנו.
לסיום דבריו, סיפר אבישי סיפור מקומי: באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת שמרתי במשך שבוע שלם עם אריה שמרי, חבר קיבוצנו ומשורר ידוע. לילה אחד שאלתי את אריה את השאלה הבאה: איך זה יכול להיות שאנשי רוח גדולים, חלקם גם חברי קיבוץ, מסוגלים לרדת אל תהומות הנפש האנושית, לפרש את מרכיביה ויחד עם זאת להיות בחיי היום שלהם אנשים אטומים ולעיתים גם כהי רגש כלפי זולתם. אין קשר בין שני המרכיבים, השיב לי אריה, התבונן בי מעל למשקפיו וחייך את חיוכו המיוחד.
אריה כבר ידע את החיים, ואני שהייתי בראשית דרכי עשיתי פסיעות ראשונות בהבנת מציאות אנושית, אותה הבנה שבאה לידי ביטוי בתשובתו של אריה לשאלתי.
אנשים רגילים, אמר אבישי, הורינו וחבריהם לדרך יצרו את הקיבוץ המהווה יצירה אנושית גדולה ויחידה במינה. וכעת, זאת המשמרת שלנו להמשיך ולשמור על מערכת הערכים עליהם מבוסס הקיבוץ, שוויון ערך האדם, שוויון ערך העבודה והדוגמא האישית.
הנוכל לעמוד במשימה זאת? האם נרצה לקחת אותה על עצמנו? והתשובה לשאלות אלה מונחת בפני כל אחד מאתנו. תודה לאבישי על הדרשה הנאה והשורשית. ענה.

 
רות עצמון בת 90

 
ב- 11.11.14 נחגוג לאימא את יום הולדתה ה - 90. ביומני אביה, ד"ר ווילי כהן, אשר יצאו לאור בהוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, כותב אביה ב- 11.11.38 : "היום רות בת 14. רצינו להכין לה חגיגה יפה ליום הולדתה, אך כעת זה באמת בלתי אפשרי. היא תמיד, במשך 14 שנות חייה, הביאה לנו שמחה והיא תמיד לנו משענת. הילדים היום צריכים לקלוט לתוכם הרבה דברים עצובים, דבר שממנו יסבלו כל חייהם".
עד היום רות "מתעקשת" לשמור על שמחת חיים. ומתקשה להישען על אחרים...
רות עצמון בת 14

ההוצאה לאור של היומנים בעברית ע"י מוסד מכובד, הייתה חלומם של ילדיו של ווילי כהן אשר שרדו את השואה. אחיה של אימא, אברהם כהן, תירגם אותם בעבודת נמלים ובתו ד"ר תמר כהן גזית, שערכה אותו, הגשימו חלום זה. חבל שרק אימא מכל ילדיו זכתה לראות יומנים אלו יוצאים לאור בעברית.
אני ממליצה למתעניינים לקרוא בספר הנקרא "בציפורני הרייך השלישי – יומנו של ווילי כהן 1933 – 1941".
מזל טוב אימא יקרה, אולי בגיל 14 לא חגגו לך כראוי אך בגיל 90 כל "השבט" הגדול שלנו חוגגים גם חוגגים.
תלמה כרמין עצמון
ראיון עם אפרת בן-מיור מזכירת מרכז "מעברים"
בעלון המשק הקודם פורסם מידע בנושא מרכז "מעברים" העוסק בפיתוח תעסוקתי – קהילתי של תושבי מועצות "מנשה" ו"חוף הכרמל". מזכירת המרכז היא אפרת בן-מיור שלנו // עינת תומר

 
מהו מרכז "מעברים"? מרכז "מעברים" הוא מקום שנותן מענה תעסוקתי לתושבי המועצות האזוריות "מנשה" ו"חוף הכרמל". המטרה שלנו כמרכז היא לקדם את נושא התעסוקה במספר היבטים:
  • ליווי וייעוץ אישי וקבוצתי בתהליך חיפוש עבודה
  • קידום ועידוד יזמות ועסקים קטנים
  • פיתוח קשרי מעסיקים וליווי קהילתי בישובים
מדוע הוקם מרכז שכזה דווקא עכשיו? השינויים שחלו בקיבוצים ובמושבים בשנים האחרונות יצרו צורך אצל התושבים לשנות או להגדיל את ההכנסה שלהם שתתאים לחיים לאחר ההפרטה.
מרכזי מעברים נוספים פועלים מזה שנים רבות באזורים שונים בארץ: בעמק, בגליל ובנגב.
היכן נמצא המרכז? משרדי המרכז נמצאים במפעלי גרנות.

מיהם עובדי המשרד (או במקרה הזה עובדות המשרד)?
מנהלת המרכז: מרב אזולאי, ממושב מגדים
רכזת היזמויות: ענת רוזנבלט, מכרם מהר"ל
רכזת הפרט: מורן ברק, מעין כרמל
עובדת סוציאלית קהילתית: מוריה שטיין-ברבי, מבנימינה
מזכירת המרכז: אפרת בן-מיור, מעין שמר

 
עזרה ליזמים צעירים: בשנים האחרונות נולד דור של יזמים, הרבה אנשים רוצים לפתוח עסק ומקבלים מאתנו הכוונה, לדוגמא, בשבוע שעבר ערכנו כנס בנושא יזמויות בהשתתפות נציגים מחלק גדול מיישובי המועצה, מנהלי קהילות, מנהלי מש"א ועוד. בעלי, איתן בן מיור היה מרצה אורח בכנס והביא לדוגמא את היזמות שלו של "השוק הפליאוליתי" כיזמות מצליחה שמערבת את הקהילה ומעצימה עסקים קטנים.
מה כולל התפקיד שלך? אני נותנת מידע ואוזן קשבת לפונים שמתעניינים בשירותי המרכז. למשל, מידע על משרות, סדנאות וקורסים וכן מהווה גוף מקשר בין המרכז למועצה. כמו כן, אני אחראית לניהול השוטף של המשרד.
מלבד עזרה במציאת עבודה אתם פותחים גם קורסים וסדנאות? נכון מאוד, אנו נותנים את הכלים והעזרה. למשל: במהלך נובמבר תיפתח סדנת הכנה לראיון עבודה וכתיבת קורות חיים ללא עלות. ב- 30.11 יפתח קורס מעשי להקמה וניהול עסק שיתקיים בחוף הכרמל. עלות משתתף הינה 300 ₪ לעשרה מפגשים - בהחלט כדאי.
תני דוגמה מוצלחת לעזרה שנתתם: תושבים רבים מצאו תעסוקה בזכות המרכז, למשל, מציאת מזכירה להנהלת קיבוץ שדות ים, מנהל מחסן למרכז גריאטרי שהם בפרדס חנה ועוד.
חשוב לציין שהשירות שלנו הוא ללא תשלום לתושבי המועצה
ניתן להשיג אותי במשרד במספר: 04-7709542
אשמח גם לענות בשבילי הקיבוץ – אל תתביישו לפנות.

"היו היה פעם"...היכן היינו לפני שמונה שנים כשההפרטה עודנה הייתה בחיתוליה...
מתוך עלון המשק 15.12.06

 
א ו ר י ש פ י ר א :
פעם, לפני שנים רבות, קיבלתי פתק לתא הדואר ובו נאמר: "אנו שמחים לבשר לך שהגיע תורך לקבל שמיכת צמר". אבל שמיכת הצמר הישנה שלנו במצב מצוין ואילו המכנסיים מרופטים. למה שלא אקבל כמה זוגות מכנסיים במקום השמיכה? לקח לנו הרבה זמן אך בסופו של דבר הוחלט לתת לכל חבר סכום כסף (תקציב!!) להלבשה בו הוא יכול לקנות בגדים לפי בחירתו. לזה קוראים הפרטה. העברנו לפרט את האפשרות להחליט איזה פריט לבוש הוא ירכוש בסכום העומד לרשותו.
השלב הבא היה, שלחבר היו כבר מספיק זוגות מכנסיים ושמיכות והוא רצה לרכוש תנור חימום לחורף. ישבו החכמים והחליטו שלא יהיה יותר תקציב אישי להלבשה אלא תקציב אישי כולל, שיאפשר לכל אחד להעדיף תנור חימום או מכנסיים.
כל השלבים האלה היו קשים לעיכול לחברים שהתרגלו לשיטה הישנה והיו בטוחים שהם יצאו מופסדים מהשינוי. אך אחרי תקופה לא ארוכה השתכנעו כולם ביתרון העצום לרווחת הפרט שהביאה ההפרטה. באותו תקציב שקיבל החבר, הוא יכול עתה לעשות שימוש הרבה יותר מתאים לו.
לפני מספר שנים בחרנו בצוות הסכמות שיוביל מהלך של "הסכמה" בין מרבית החברים על שינויים באורחות חיינו. (לעולם לא נשיג הסכמה של כולם – הרי על אף היותנו חברה שיתופית ושוויונית עדיין כל חבר הוא אישיות בפני עצמה עם רצונות, מאווים ודעות משלו). הסכמנו שתקציב הקהילה יחולק לשניים – החלק העומד לרשות הנהלת הקהילה והחלק המופרט, שיקבל כל חבר ויוכל להחליט מה יעשה בו כאוות נפשו. התקציב העומד לרשות הקהילה יכלול הוצאות חינוך, בריאות, סיעוד, תחזוקת הכבישים, הנוי וכו'. המייחד את כל ההוצאות האלה, שהן תורמות לאיכות חיינו. אנו רוצים לחיות בתוך גן פורח. אנו רוצים שילדינו יקבלו חינוך טוב, אנו רוצים שגם המזדקנים שבינינו ימשיכו לקבל את צורכיהם, אף על פי שלא צברו פנסיה. קרוב לוודאי שאם היינו מבקשים כל חבר להחליט על סעיפים אלה היינו חיים בתוך גן קוצים, עם פערים ברמת החינוך וזה שינוי באיכות חיינו ולא רק ברמת החיים.
החלק השני של התקציב הוא החלק המופרט, לפיו כל יחידת נהנים תוכל להשתמש בתקציב כרצונה. חלק זה, לפי ההסכמות, יכלול את כל ההוצאות האישיות, שלא יפגעו בחלק הראשון של התקציב (החלק שתורם לא רק לרווחה אלא גם לאיכות החיים). 

תרמתי דם, תרמתי דם...

שרותי הדם של מגן דוד אדום, אחראים לאספקה השוטפת של מנות דם לבתי החולים בארץ, הן בשגרה והן בשעת חירום.
נפגעי תאונות דרכים, מלחמות, חיילים, נפגעי טרור ועוד.
כדי שנוכל לספק מלאי של דם בהתאם לצורך ולדרישות בתי החולים ולהציל חיי אדם, עלינו לדאוג לכמות מספקת של מנות דם, בכל יום ויום.

 
הננו פונים אליכם בבקשה להירתם לעזרתנו ולתרום דם.
תרומת דם פעם בשנה, בנוסף להיותה מעשה נאצל, מבטיחה לתורמים ולמשפחתם הקרובה ביטוח דם לשנה, זאת כדי לחסוך בשעות מצוקה את הצורך בריצות מיותרות וגיוס תורמים.

 
כל מנת דם הנתרמת על ידכם מסייעת בהצלת חיי אדם
כל המציל נפש אחת מישראל – מציל עולם ומלואו

 
התרמת דם בעין שמר תתקיים
ביום רביעי 19.11.14
בין השעות 20:00-16:00
במועדון לחבר.
כיבוד מובטח לתורמים
44 מצלמות מהירות חדשות הותקנו בכבישים
מצלמות המהירות החדשות שיחלו לפעול בסוף החודש בצירים מרכזיים מטרידות לא מעט נהגים, ובצדק. המצלמות מתוכננות להנפיק קנסות באופן אוטומטי וללא אפשרות של חריגה ולו הקטנה ביותר מהמהירות שנקבעה, בניגוד למצב הנהוג היום.

מאמר קצר ומעניין על אובדן זיכרון
הפרופ' משה בר, הוא אחד המומחים הגדולים בעולם לחקר המוח. הנושא המחקרי
 שבו מתרכזת מעבדתו של פרופ' בר הוא הירידה בזיכרון בקרב אנשים מבוגרים.
אחרי 17 שנים בארה"ב החליט פרופ' משה בר, לעזוב את מנעמיה של אמריקה ולחזור ארצה, כדי להיות כאן עם מכריו וידידיו מימים עברו.
בריאיון הקצר שנערך עמו הוא מסביר מדוע החליט לבצע את השינוי המשמעותי  בחייו.
מתברר שעם כל המותרות שמאפשר אורח החיים האמריקני, מה שחסר שם לישראלי
 הטיפוסי, הוא החברים והמשפחה. "בארה"ב אתה נמצא למעשה לבד", אומר פרופ'
בר ומסביר: "במשך שנים למדתי להסתדר לבד, לעבוד ולבלות הרחק מחברים
אמיתיים וקרובים וממשפחה". אבל אחרי שנים של חיים כאלה,

פתאום הבנתי שמה שאני חוקר במעבדת המחקר שלי
 באוניברסיטה, מתבטא גם בחיי הפרטיים. הבנתי שאם לא אחזור לקרבתם הממשית
 של חבריי הוותיקים ומשפחתי, זה יפגע בסופו של דבר בתפקודי הקוגניטיבי"
אומר הפרופסור, שהחליט לעזוב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולשוב אל
 ארצנו הקטנטונת. כך מסביר פרופ' בר את ממצאיו החשובים: "כמו שהמחקרים
 המסורתיים והמוכרים לימדו אותנו, אנחנו והורינו הקשישים חושבים,
 שהם יכולים לפתור את בעיית הירידה בזיכרון רק בעזרת פתרון תשבצים
 וסודוקו, קריאת ספרים ולימוד למשל של השפה הסינית, או לנגן בפסנתר", הוא
 אומר, "הם תולים תקווה שכאן הם ימצאו מזור לדמנציה - המחלה שמתבטאת
 בהידרדרות בזיכרון, אבל המחקרים החדשים כיום מעלים שכדי להתמודד עם הירידה
בזיכרון צריך לא רק "לאמן את המוח" באמצעות לימוד, אלא גם לשלב שינויים באורחות החיים. התחושה שלי ושל חוקרים רבים אחרים שעוסקים כיום במוח האנושי היא שקריאת ספרים, לימוד השפה הסינית, פתרון סודוקו או משחק ברידג' פעם בשבוע אכן עוזרים - אבל רק באופן מוגבל.
מה שכן - וזו תגלית חשובה מאוד - המלחמה באובדן הזיכרון משיגה תוצאות
 משמעותיות יותר כשמתחזקים קשרים חברתיים ומצויים בפעילות חברתית
. איך אתה מסביר את זה? "מתברר שמבוגרים הנוטים להסתגר בבית ולא יוצאים לפגוש
 חברים ומכרים על בסיס קבוע מאבדים את הזיכרון שלהם בקצב מואץ - ולא משנה
 אם יפתרו חידות ותשבצים. מספיק להסתכל בעיניים המבריקות של אותם אנשים
 מבוגרים כשהם חוזרים לבתיהם מפגישות עם מכרים וחברים כדי להבין עד כמה
 האינטראקציה החברתית הזאת חיונית. אנחנו שוכחים לפעמים שהאדם הוא חיה
חברתית ויחסים וקשרים עם בני אדם אחרים חשובים לא רק כדי להעביר את הזמן
 בנעימים, אלא גם כגירוי למוח וככלי לשיפור הזיכרון. מצטברים לאחרונה עוד
 ועוד דיווחים ממחקרים מדעיים על אזורים מוחיים שהם מפותחים יותר אצל
 אנשים שמתחזקים רשתות חברתיות ענפות יותר, ושמוחם של אלו פלסטי וגמיש
 יותר בתפקודיו וביכולת הלמידה שלו". מתברר אם כן, הפתרון הוא
חברותא!!! הכל בחברותא!!!  לאכול בחברותא, לבלות בחברותא.......

ולדבר על כל הנושאים  בחברותא, לשחק משחקים בחברותא, לטייל בחברותא ועוד
 ועוד...הכול בחברותא!!!

העבירה לעלון המשק: אוריין גנדלמן
ערב פרידה מגן אורן
עבורי היה אירוע מרגש ומחמם לב. ברצוני להודות מעומק ליבי ליוזמי ומארגני הערב: תמי צמח, עידית עזר וגלי יגודה. לחיים חננאל על הסרט המקסים שהכין, (את הסרט ניתן אפשר למצוא ביו-טיוב תחת הכותרת" "הגננת שלי: חלי") ולכל מי שלקח חלק בהכנת הערב.
זו הברכה שלי: אני עומדת כאן נרגשת מהמעמד המיוחד, קצת נבוכה שהכל בשבילי.
בשנת 1980 סיימתי את לימודי באורנים והתחלתי את דרכי כגננת ירוקה בעין שמר. רכזת הגיל הרך הראשונה שקיבלה אותי, האירה את דרכי וליוותה אותי ברוך, במסירות, בהבנה ובסבלנות רבה, הייתה עליזה לוי. תודה לך עליזה על הימים ההם ועל זה שבאת לכאן הערב לסגור איתי מעגל. אחריה היו עוד רבות וטובות: מכל אחת למדתי משהו על עצמי, על עבודת צוות, על שיתופי פעולה, על תפיסות חינוכיות ועל חברות.
היו לי גם הרבה מאוד שותפות וכמה שותפים בעשרות הצוותים לאורך השנים, אנשים שהלכו איתי כברות דרך קצרות או ארוכות: מחנכות מנוסות ובראשית דרכן, חברות ותיקות ונקלטות טריות, חבר'ה לפני ואחרי צבא, בחורים נועזים, מוסדניקים חמודים ועוד ועוד...
להיות גננת בקיבוץ כל כך הרבה שנים, לפגוש בחדר האוכל, בכלבו, במרפאה, בבריכה ועל המדרכות – את הילדים, את המשפחות...לראות אותם גדלים, מתבגרים, מתגייסים, משתחררים, לומדים, עובדים, מקימים בעצמם משפחות... לקלוט בספטמבר ילדים שהייתי גננת של אמא או אבא שלהם...
להכיר ככה מקרוב דור שלם של ילדים שלכל אחד ואחת מהם אחים, הורים, סבים דודים... כל כך הרבה חוויות, זיכרונות, קשרים, פסגות ומהמורות... מה אגיד לכם? חתיכת חיים מורכבים ונהדרים.
אני רוצה להודות למי שיזם והפיק וסידר והכין את הערב המרגש והמיוחד הזה. להודות לכל מי שהגיע, השתתף, חייך, חיבק, עודד, ברך... תודה לכולכם ולהתראות, כמו תמיד, בכלבו, בחדר האוכל, במרפאה, בבריכה ועל המדרכות...
חלי זוהר
מוסף תרבות
למתנדבים הידד!
כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן...
הדלת פתוחה – לכל התנדבות
בחנוכה.
פניות תתקבלנה בשמחה,
תמי צמח