עלון 42 (2017) (6105) יג' כסלו תשע"ח 1.12.2017
כט' בנובמבר 1947
עמוס עוז, מתוך: "סיפור על אהבה וחושך", הוצ' כתר,
ירושלים, 2002, עמ' 404-406:
... ואחר כך היו ברחוב עמוס ובכל כרם אברהם
ובכל שכונות היהודים ריקודים ודמעות, ודגלים הופיעו, וסיסמאות כתובות על יריעות
בד, ומכוניות צפרו בכל כוח צופריהן, ו"שאו ציונה נס ודגל", ו"פה
בארץ חמדת אבות", ומכל בתי הכנסת בקעו קולות השופר, וספרי תורה הוצאו מתוך
ארונות הקודש ונסחפו אל מעגלי הרוקדים, ו"אל יבנה הגלילה", ו"שורו
הביטו וראו / מה גדול היום הזה", ועוד אחר כך, בשעות הקטנות של הלילה, נפתחה
פתאום המכולת של אדון אוסטר ונפתחו כל הקיוסקים ברחוב צפניה ונפתחו ברחוב גאולה
ובצ'נסלור וביפו ובקינג ג'ורג', ונפתחו הבארים בכל העיר ועד אור הבוקר חילקו חינם
משקאות קלים וממתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים, ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי
המיץ והבירה והיין, וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות, ושוטרים אנגלים
המומים נגררו גם הם אל מעגלות המחול ורוככו בפחיות של בירה ובליקרים, ועל
שיריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונוססו עליהם את דגלי המדינה שעדיין
לא קמה אך הלילה הוחלט שם, בלייק סאקסס, שמותר יהיה לה לקום. והיא היתה עתידה לקום
כעבור עוד מאה שישים ושבעה ימים ולילות, ביום שישי מוצאי הארבעה-עשר במאי 1948,
אבל אחד מכל מאה בתוך אוכלוסיית היהודים, אחד מבין כל מאה גברים ונשים וזקנים
וילדים ותינוקות, אחד מבין כל מאה רוקדים חוגגים שותים ודומעים מרוב שמחה, אחוז
אחד שלם מתוך העם הצוהל והמתלהם הלילה ברחובות, ימות במלחמה שיפתחו בה הערבים בתוך
פחות משבע שעות מהחלטת העצרת הכללית בלייק סאקסס. ולעזרתם יבואו כצאת
הצבא הבריטי כוחות הליגה הערבית, טורי רגלים ושריון
וארטילריה ומטוסי קרב ומטוסי הפצצה, מדרום וממזרח ומצפון יפרצו ארצה חילות הפלישה
הסדירים של חמש מדינות ערביות בכוונה לשים קץ למדינה בתוך יממה אחת או שתיים מרגע
הכרזתה.
אבל אבא שלי אמר לי כששוטטנו שם, בליל העשרים ותשעה בנובמבר
1947, אני רכוב על כתפיו, בין מעגלי הרוקדים והצוהלים, לא כמבקש ממני אמר לי זאת
אלא כיודע וכקובע את ידיעתו במסמרות אמר אבי, אתה רק תסתכל ילד שלי אתה רק תסתכל
היטב-היטב בן, בשבע עיניים תסתכל בבקשה בכל זה, כי את הלילה הזה ילד אתה כבר לא
תשכח עד אחרון ימי חייך ועל הלילה הזה אתה עוד תספר לילדים לנכדים ולנינים עוד
הרבה אחרי שאנחנו כבר לא נהיה פה.
ולפנות בוקר, בשעה שבה לעולם לא מותר היה לילד לא להיות ישן
מזמן במיטתו, אולי בשלוש, או בארבע, נכנסתי בבגדי אל מתחת לשמיכה שלי בחושך. והנה
כעבור זמן הרימה ידו של אבא את שמיכתי בחושך, לא כדי לכעוס עלי שאני שוכב לבוש
בבגדי-יום במיטה אלא כדי לבוא אלי ולשכב לידי, גם הוא בבגדי-היום שלו שהיו רוויים
זיעת צפיפות ההמונים, ממש כמו בגדי (ואצלנו הלוא היה חוק ברזל: לעולם, בשום מקרה
ובשום אופן, אין נכנסים בבגדי-יום אל בין הסדינים). אבי שכב כך לידי כמה רגעים
ושתק אף כי בדרך כלל היה סולד מפני כל שתיקה וממהר לגרש אותה. אבל הפעם הוא כלל לא
נגע בשתיקה שהיתה שם בינינו כי אם השתתף בה ורק ידו ליטפה קלות את ראשי. כאילו
בחושך הזה נהפך אבי לאמא.
אחר כך סיפר לי בלחש, בלי לקרוא לי אף פעם אחת לא הוד מעלתו
ולא כבודו, מה עשו לו ולאחיו דויד נערי-רחוב באודסה ומה עשו לו נערים גויים
בגימנסיה הפולנית בווילנה, וגם הנערות השתתפו, ולמחרת כשהגיע אביו, סבא אלכסנדר,
לבית הספר לתבוע את עלבונו, לא החזירו הבריונים את המכנסיים הקרועים אלא התנפלו
לנגד עיניו הרואות גם על אביו, על סבא, והפילו אותו בכוח על המרצפות ופשטו גם
מעליו את מכנסיו באמצע חצר בית-הספר, והנערות צחקו וניבלו פה, שהיהודים הם כולם כך
וכך, והמורים, מצדם, ראו ושתקו או אולי צחקו גם הם.
ועדיין בקול של חושך ועדיין ידו תועה בשערותיי (כי לא היה
רגיל ללטף), אמר לי אבי תחת שמיכתי לפנות בוקר, אור ליום שלושים בנובמבר 1947,
"ודאי גם לך עוד יציקו לא פעם בריונים ברחוב או בבית-הספר. ואולי הם יציקו לך
דווקא מפני שאתה עוד עלול להיות קצת דומה לי. אבל מעכשיו, מרגע שתהיה לנו מדינה,
מעכשיו לעולם לא יציקו לך בריונים רק מפני שאתה יהודי ומפני שהיהודים כך וכך. זה –
לא. לעולם לא. מהלילה הדבר הזה נגמר כאן. נגמר לתמיד."
ושלחתי את ידי המנומנמת לגעת בפניו, מעט למטה מן המצח שלו,
הגבוה, ופתאום במקום המשקפיים פגשו אצבעותיי דמעות. אף פעם אחת בחיי, לא לפני אותו
לילה ולא אחריו, אף לא במות אמי, אני לא ראיתי את אבי בוכה. ובעצם גם באותו לילה
לא ראיתי: היה חושך בחדר. רק יד שמאל שלי ראתה...
מאמר מערכת
נולדתי בשלושים בנובמבר (כמעט עשרים שנה וחצי יום אחרי אותו
לילה דרמטי שבו הוחלט באו"ם על תוכנית החלוקה, שמשמעותה הקמת מדינה יהודית
בארץ ישראל), ואולי בגלל זה הרגשתי תמיד קצת בעלות על הלילה ההיסטורי ההוא, ששנינו
חולקים את אותו התאריך (כמעט). כאילו החגיגות הן לא רק לכבוד המדינה, אלא גם קצת
לכבודי (שנולדתי באופן סמלי בדיוק כשהן הסתיימו ונשאר רק לנקות). לארבעה עשר במאי
1948 נקבע חג בלוח מועדי ישראל, ויש לו דגלים, זיקוקים, משואות והמון חיות לא-חיות
כדי שיהיה שמייח. העשרים ותשעה בנובמבר לעומת זאת קצת נזנח. אני מבקשת השבוע
להחזיר לו את כבודו. לחגוג לו יומולדת לצד המון החגיגות הגרנדיוזיות של יום ההולדת
שלי (חום גבוה וצמרמורות כל הלילה).
בימים אלו שבהם מוחזקת מדינת היהודים הצעירה בידי בית מלוכה
דה לה שמאטה, מושחת ומוטרף שמאיים לפרק אותה מכל מה שהתכוונה להיות, יהיה נכון
לחזור אל הלילה ההוא, אל מה שזוכרים ממנו מי שהיו בו, ואל הימים שבהם המדינה
היהודית היתה תקווה לחברה חדשה שהיא מופת של צדק חברתי ועבודת כפיים ולא של שחיתות
ותאוות בצע.
כדי לזכור משהו מהלילה ההיסטורי ההוא, צריך להיות בחשבון
פשוט לפחות בת 80. זו הזדמנות נהדרת ללכת לדבר עם ההכי ותיקים בקיבוץ, וזה מה
שעשיתי. מסתבר שהיום הזה לא נחקק במיוחד בזיכרונם של מי שהיו בו, או שהתערבב עם
הכרזת המדינה שהתרחשה מעט אחריו. אולי זה משום שבמחצית המאה ה- 20 התרחשו אירועים
רבים כל כך גדולים ופעלו אישים רבים כל כך ענקים, שאין מספיק זיכרון להכל. ואולי
ככה זה אחרי 70 שנה... ודווקא משום כך, נראית בעיני מוצדקת הבחירה להחזיר לתאריך
הזה השבוע את הכבוד המגיע לו.
70 שנה ל- 29.11.1947 –
היום בו הוחלט שאפשר שתקום מדינה ליהודים בארץ ישראל.
מזל-טוב!
דקל. ס.
איורים כאן ובהמשך:
דני קרמן, מתוך הספר: "מסביב למפה".
לוח מודעות
המעוניינים מוזמנים ליצור קשר עם
ערן אפל
נועם הספר יגיע ביום שני הקרוב 4.12.17.
ההרשמה על הלוח בלובי חדר אוכל.
תערוכת נעלי נשים של ויקטור, תתקיים בלובי של חדר-האוכל
ביום חמישי 7.12.17, בין השעות 15:00-18:00.
*תשלום במזומן או בצ'ק, לא ברישום דרך התקציב...
מרים שנפלד
מכתבי קוראים
בגנות הגינוי העצמי
// עלוית מרקם
(תגובה לשיר של ויסלבה שימבורסקה משער העלון
הקודם)
אכן. האיה לא סובלת מתחושות אשם.
הפנתר השחור רק מחשב את צעדיו: "כדאי לי או לא".
לדג הפירנה אין מנגנון של צדק / אי צדק ולכן אין הוא יכול
להטיל ספק בצדקת מעשיו.
האפעה לא משבח את עצמו. הוא שורד.
ממש כמו שהתן לא מבקר: לא את עצמו ולא את זולתו.
גם שאר בעלי החיים פשוט חיים את חייהם. לא בטוח ששמחים;
לפעמים כואבים, לפעמים רעבים, לפעמים נחים ובסוף מתים.
ייסורי מצפון ורגשות אשם הם המצאה אנושית שמקורה בדתות.
יש הטוענים שאשמה, בושה וחרטה, עושים אותנו, בני האדם,
לטובים יותר.
אני חולקת על טענה זו.
כן, אפשר לעצב התנהגות רצויה (לבעלי הכוח) באמצעות אילוף:
גנאי ושבח, עונשים ופרסים...
אבל לתפישתי, אדם טוב הוא זה שנהנה מלהרבות טוב בעולם: ששמח
בשמחת הזולת, שמיטיב מרצונו החופשי ולא מתוך פחד מעונש או לשם תגמול בעולם הזה
ו/או בעולם הבא.
כך שאולי "האדם הטוב" הנ"ל דומה יותר,
במצפונו הנקי מייסורים, לחיה.
המשטרה ואני // יגאל קצנלנבוגן
בשנת 1989 זומנתי לשירות מילואים של 30 יום, שהיה בדיעבד
שירות המילואים האחרון שלי לפני שיצאתי לגמלאות מצה"ל. הוצבתי במשטרת חדרה
במסגרת "אבץ" - אבטחת ציבור (זה כלל גם "הומה אדם" - אבל
אירועים מסוג זה לא היו קיימים באזורנו). סופחתי ליחידת הסיור של המשטרה, כאשר
"אזור השיפוט" שלנו כלל את קיסריה, אור-עקיבא, פרדס-חנה וכרכור.
שני מרכיבים היו בפעילות שלנו:
האחד הוצל"פ (הוצאה לפועל) - ביקור בבתיהם של אנשים
שהיו חייבים כסף ולא פרעו את חובם. בהזדמנויות אלה ראיתי איך חיות משפחות עוני,
מראות שבדרך כלל חברי קיבוץ לא נתקלים בהם. מבחינה זו היה שירות המילואים הזה,
המשמעותי ביותר מבין כל שירותי המילואים שעשיתי עד אז. דוגמה: אישה אחת מפרדס-חנה
הגישה במשטרה תלונה נגד בעלה על הכאה. הבעל נעצר ושוחרר בערבות. כעבור יומיים
התייצבה האישה שוב במשטרה וביקשה לבטל את תלונתה. היה צריך לבטל את כל ההליכים
שנעשו עקב התלונה. על מנת להקל עליה מעט את קשיי הקיום, התנדב לעזור לה השוטר
הקהילתי של השכונה שבה גרה, שהיה שוטר ערבי מאחד מכפרי הסביבה. יחד נסענו איתה לכל
המוסדות הרלבנטיים (בנק, דואר) ושיחררנו אותה ואת משפחתה מכל מחוייבותיהם.
אם פעילות ההוצל"פ הייתה פעילות מתוכננת מראש, הרי
הפעילות השנייה שנקראה "פקסות", הייתה בבואה של החיים עצמם כפי שהוכתבו
במהלך היום. כאשר התייצבנו בבוקר במשטרה, אף פעם לא ידענו מה ילד יום. הכול התבצע
לפי טלפונים שקיבלנו במשך היום.
הפעילות הראשונה שעשינו כל בוקר, הייתה לנסוע לקיסריה להחליף
את המשמרת בביתו של הנשיא עזר וייצמן. אשתו ראומה וייצמן הייתה יוצאת עם קנקן קפה
חם לטובת המחליפים והמוחלפים.
איפה היית
ומה עשית
ב- 29.11.1947 ?
פינו כהן – הייתי בן 19 או 20 והייתי בעין שמר. את הלילה של
רצח רבין אני זוכר במדויק, אבל הלילה של החלטת האו"ם לא נחקק משום מה
בזיכרוני. אני זוכר שהבנתי כבר אז שמדובר בעניין חשוב ביותר, אבל אני לא יודע איפה
הייתי ומה עשיתי.
באותה תקופה היינו נשלחים לעזור בכל מיני מקומות. אולי הייתי
באותו זמן בקיבוץ המעפיל בשלושה חודשי עזרה.
פנינה דגן – הייתי בת... צעירה, והייתי בפלמ"ח, באזור
ירושלים. זה יום חשוב ביותר, בלתי רגיל, אבל אז הוא לא עשה עלינו רושם מיוחד. לא
היה לנו זמן לחשוב על זה, היינו עסוקים בדברים אחרים...
אלי שלזינגר – הייתי בן 25 והייתי בעין-שמר (אני בעין שמר
משנת 1944). אני לא זוכר משהו מיוחד. כל אחד הקשיב לרדיו שלו, ואני לא זוכר
ריקודים ומסיבות. אולי בגלל שהיה ברור שזה לא יעבור בשקט... וחלק כבר היו מגויסים.
יהודית לביא – הייתי בת 21 והייתי במצריים (עליתי לארץ בשנת
1950). לפני ההצבעה באו"ם היו חיים נהדרים ליהודים ולערבים במצריים. ברגע
שהתקבלה ההחלטה, התחילו במצריים מהומות, והם לא רצו שהיהודים יישארו שם. לכן מאותו
רגע התחילה עלייה גדולה של יהודי מצריים. אהרון לביא היה בתנועה והיה על הכוונת של
המשטרה, והיה צריך לא להתבלט, לחמוק ולהתחבא. ברחוב שבו גרתי היו רוכלים ערבים
שעשו עבודות יד מעור (למשל ילקוטים לבית ספר). ערב אחד כשאהרון ליווה אותי ואני
עליתי הביתה, אחד הרוכלים האלו היכה אותו ואיים שיהרוג אותו.
שלומית תומר – הייתי בת 11 והייתי בעין-שמר. יש לי זיכרון שאמא
שלי שהייתה אז מחסנאית מטבח, מסדרת שולחנות ופורשת מפות לבנות וכיבוד, למרות
שהתנגדו אז לחגיגות. אני לא בטוחה אם זה היה בהחלטת האו"ם ב- 1947, או בהכרזת
המדינה ב- 1948 (ראו פתרון במדור "היו היה" בעמוד הבא).
אלישע שמרי – הייתי בן 13, ובכלל הייתי אז בקיבוץ מעברות שם
למדנו. ככה שאני לא יודע מה היה אז בעין-שמר.
ומה היה אז במעברות?
הלכתי לישון, אין לי מושג מה היה.
אורי שפירא – הייתי בן 11 והייתי בעין-שמר. אני זוכר שעשו
באותו לילה מדורה גדולה על הדשא הגדול בשכונת שפירא, הדשא שמול חצר ראשונים ורקדו
סביבה (ראו זיכרון של אבישי גרוסמן בהמשך).
יצחק דנון – הייתי בן 20 והייתי עוד במצרים. לא זוכר את
הלילה הזה.
חנה דנון – הייתי בת 15.5 ולמדתי בקיבוץ מעברות. אני לא
זוכרת מה היה והזיכרונות של הלילה הזה וליל הכרזת המדינה מתערבבים זה בזה. אני
זוכרת שהחזירו אותנו מטיול שיצאנו אליו, מחשש להתקפות של הערבים.
אבישי גרוסמן – הייתי בן 10, ואני לא זוכר שהיה משהו. היה
חשש גדול מהבאות, וזה לא היה זמן לחגיגות. שנתיים קודם, במאי 1945 כשהסתיימה מלחמת
העולם השנייה, עשו מדורה על הדשא הגדול והייתה שמחה גדולה.
ה י ו ה י ה
ולשירת המנון התנועה, החברים יעברו לדום:
שתי גדות לירדן – זו שלנו זו גם כן
ליל ההכרעה בארגון האומות המאוחדות עבר תוך מתיחות והתרגשות.
קבוצת חברים ורבים מבני הנוער הריעו לכבוד המאורע, הפעמון ניסה את כוחו פעמיים
והידיעה הגיעה חיש מהר לשכונות המרוחקות. אך כל המאמצים לכנס את כולם לפגישת אחים
ספונטנית – עלו בתוהו. העייפות, השגרה וההרהור המר על ביתורה של ארץ ישראל חברו
יחדיו, ולא הפכו את הלילה ההוא לליל שמחה והילולא.
ערות רבה ורגש של שמחה אלמנטרית פעמו בליבם של חברים רבים
ביום הראשון של השבוע. לרגשות אלה היה ביטוי צנוע ועצור, לפי דעת רבים – עצור
וצנוע מידי. דגלים לא הונפו, לא הייתה הפסקה בעבודה. בצוהרי היום נתכנסו כל החברים
ושמעו דברים להערכת ההחלטה של האומות המאוחדות, מפי עזרי אוכמני וקובה ריפתין.
ביוזמתה של רומה שטיין ועובדי המטבח, ולשמחת החברים, נשאה ארוחת הערב אופי חגיגי.
בבית הספר נפסקו הלימודים והילדים נתכנסו למסיבה. על ערך היום דיבר עזרי אוכמני.
(מתוך: עלון עין שמר 5.12.1947)
ראיון השבועעם –
גיא משיח
גיא נולד בפברואר 1982, בעין-שמר, לנורית ורובי משיח.
למד ביסודי בחברת הילדים, ובכיתה ו' עבר לבית הספר האזורי
החדש "רעות". משם המשיך לחטיבת ביניים ותיכון ב"מבואות-עירון".
בצבא שרת בנח"ל, השתחרר בשנת 2003, ואחרי כמעט עשר שנים
(במהלכן גם היה עשרה חודשים בהודו), יצא ללמוד באורנים הוראה, היסטוריה ותקשורת.
היום עובד בחברה הנמצאת ב"גרנות", ומתקינה גני
שעשועים ומתקני כושר.
נשוי לענבל ואבא לניב בן השנתיים וקצת.
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
זוכר את עצמי בגן "אפונים" מכין עם שושי וירין כץ
עוגות חול.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
הוריי הכי הרבה.
מה הכיף שלך?
הנסיעה השנתית של ענבל ושלי לצימר ביישוב נמרוד לתפוס שלג.
זה הישוב היהודי הגבוה ביותר בארץ, וכשיורד שלג בחרמון יורד
שלג גם שם.
מתי בכית לאחרונה ולמה?
כשאני רואה סרט טוב אני מזיל דמעה בקלות.
ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
מהמון אנשים ומהמון סיבות. הכי הרבה ויותר ממה שאני מודע,
בטח מאשתי. כל מי שנשוי יבין לבד למה.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
ללא ספק ניב, אבל זה נורא בנאלי.
מה העבודה הכי גרועה שהייתה לך?
היו לי המון עבודות גרועות. חוץ מהצבא, הכי גרועה הייתה
עבודה בחורף בהקמת גדרות.
מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
מאושר
מה אנחנו לא יודעים עליך?
שעד היום אני לא יודע את סדר הימים באנגלית. בעיקר:
Tuesday, Wednesday, Thursday וזה
למרות שבאורנים קיבלתי פטור מאנגלית.
אם לא היית גר בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
לכל היותר במרחק של 25 דקות מעין-שמר. אני רוצה להיות קרוב
למשפחה.
מה אתה אוהב בעין-שמר?
את העצים והמישור.
מה היית רוצה לשנות בעין שמר?
את תקנון הקליטה, כי הוא מאפשר קליטה רק בתנאי של בניית בית
חדש וזה בעייתי.
הייתי רוצה שכמו בקיבוץ מצר, שני בני-זוג יוכלו להתקבל
לחברות תמורת 50,000 ₪.
חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם
לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
ילדות חופשיה ועשירה וערכים (שאמנם היום כבר לא רלוונטיים).
בדשא שלנו... תנע
השבוע יצאתי לסיור בשדרת האומנים שלנו. הלכתי שבעה וחצי
צעדים מזרחה, והגעתי למקום אחר. אם היו אומרים לי להמציא למקום הזה שם חדש במקום
"שדרת האומנים", הייתי אומרת ש"שדרת האומנים" זה שם נהדר ולא
צריך להחליף, אבל אם היו מתעקשים, הייתי ממציאה לו את השם "פרדס-חנה",
כי האנשים שם הם רובם מפרדס-חנה, וכששואלים אותם מאיפה הם, הם עונים: "מכאן".
יש שם המון אומנים מגוונים ומגניבים, ואני חוזרת מלאת
שאר-רוח כדי לדווח לקוראי העלון. כדי שלא נתבלבל, אדווח מידי שבוע על מקום אחד
בשדרה, והשבוע על תחנתי הראשונה בסיור – "סטודיו תנע".
המקום בנוי מכניסה חרישית עטויה שטיחים וספות המשרים אווירה
נינוחה, ומובילים לאולם מרכזי גדול וריק. פגשנו שם את ליאונה – מנהלת המקום בפועל.
מה זה תנע? מומנטום בעברית.
מה זה מומנטום? תסתכלי במילון.
ממילון "גוגל" לכל דבר ועניין: "תנע"
מבטא כיוון ועוצמת תנועה של גוף במרחב. זהו מושג בפיזיקה שהגה לראשונה אייזק
ניוטון.
למה קוראים כך למקום?
פעם קראו לו "ארטנס" והיו שינויים אז החלפנו גם את
השם.
בעלי המקום הם נועם כרמלי ומיכאל שחרור – מורים לתנועה.
הם בעיקר משכירים את הסטודיו לסדנאות, מורים, מנחים,
סופישבוע...
רוב השיעורים הם למבוגרים, בימי שלישי יש פעילות להורים
וילדים, בימי שני תוכנית שנתית מהבוקר עד אחה"צ בנושא הגוף המודע והנגלה.
לפי מיטב הבנתי, "תנע" נבדל מהאולפן למחול מנשה,
בכך שלא מדובר במקצועות המחול הקלאסיים, אלא בתנועה ככלי למודעות: תדרים בתנועה,
העצמה, התפתחות דרך תנועה, אימפרוביזציה וכו'.
לא נחוץ ידע בריקוד וגם מי שלא רקד אף פעם מתאים לקחת חלק
בפעילות.
מעט מאוד אנשים מעין-שמר באים, ולכן אם אתם סקרנים להכיר
עוד, אתם מוזמנים מאוד להיות בין החלוצים.
כפיים
מדור תרבות וספורט
" – עין שמר" מס' 2 – נדחה,
ליום חמישי 21.12.17 בקראסט. פרטים עסיסיים בהמשך...ובמקום...
עם סתיו שפיר
חברים וצעירים שלום,
כפי שפורסם כבר, בשל חגיגות התשעים לקיבוצנו היקר, ישנה
חריגה גדולה בהוצאות תקציב התרבות. יחד עם הנהלת הקהילה החלטנו לקיים רק את חגי
ישראל עד סוף השנה האזרחית, וגם בהם לצמצם ככל שניתן.
בחגי תשרי צמצמנו עלויות וחגגנו בצנעה, וגם בחג חנוכה המתקרב
עושים כל מאמץ כדי לחסוך.
בשל מצב זה, לא נערוך השנה מסיבת סילבסטר.
עמכם הסליחה, גלי יגודה.
חנוכה בעין שמר – תוכנית החג
נר שני - יום רביעי 13.12.17 בשעה 16:30 – ערב יצירה לחנוכה בחדר האוכל.
חנוכיות, למפיונים ועוד. ממשיכים ישר לארוחת ערב משובחת!
נר שלישי - יום חמישי 14.12.17 בשעה 18:00 – הפרחת כדורים פורחים באצטדיון
ומשם תהלוכת למפיונים לחג.
בשעה 18:30 – חג האור בחדר האוכל.
השנה הדלקת הנרות בסימן פעילות ספורטיבית בעין שמר!
כולם מוזמנים לחגוג עמנו יחד!
צוות החג: רוני גלעד, ענת אלון, חן חדוותי, נועם וגל (אדר)
גרוסמן וגלי יגודה.
חידון ספורטיבי מאת כתב הספורט: נועם גרוסמן
מדור הספורט שב בסערה עם חידון ספורטיבי מיוחד!
הפותרים נכונה מוזמנים לסמס אליי את תשובותיהם (052-3750996)
ואת שמם
וזה יפורסם ברוב הוד בעלון הבא. שנאמר: בהצלחה למנחשים!
מי מהבאים אינם אחים כדורגלנים לשעבר?
1) גדי ועודד מכנס
2) רונן ואלון חרזי
3) גדי ואלון ברומר
4) יזהר וורדינה כהן
מיהו חואקין שוכמן?
1) כדורסלן נבחרת ישראל וגלבוע/גליל
2) כדורגלן יהודי ארגנטינאי המשחק בקבוצת ריבר פלייט
3) שחקן טניס גרמני
4) צעיר ממצר שעף על עצמו
מיהו הכדורסלן הגבוה אי פעם ב-NBA?
1) שאקיל אוניל
2) מנוט בול
3) ארבידאס סאבוניס
4) איציק תייר
מיהו הכדורסלן הישראלי שיצא לאחרונה מהארון?
1) אלי שמשיה
2) דני מטרייה
3) אורי קוקיה
4) שמעון ברזייה
מי היה/הייתה שר/ת התרבות לפני מירי רגב?
1) לימור לבנת
2) אופיר פינס
3) ר'אלב מג'אדלה
4) זה נו, ההוא
מי תארח את המונדיאל הקרוב?
1) רוסיה
2) מרוקו
3) קטאר
4) מרמורק
מי לא היה שוער זר בכדורגל הישראלי?
1) אקקי מיקוצ'דזה
2) אלכסנדר ז'ידקוב
3) רוסלן ניגמטולין
4) בוני גינצבורג
מי היא הספורטאית שזכתה בהכי הרבה מדליות במשחקים האולימפיים?
1) לאריסה לטינינה
2) נדיה קומנצ'י
3) מריון ג'ונס
4) ציפי רפאלי
מהו שיא ישראל בריצת מאה מטר?
1) 10.9 שניות
2) 10.4 שניות
3) 10.2 שניות
4) איפה אתה רץ בלילי?!
בעיטה מסובבת נקראת גם?
1) בעיטת בננה
2) בעיטת פומלה
3) בעיטת פג'ויה
4) בעיטת חומוס פול חריף
מיהו פרשן ספורט לא קירח?
1) רון קופמן
2) שגיא כהן
3) אלי סהר
4) רינה מצליח
דמותו של איזה כדורסלן מופיעה בלוגו של ליגת ה-NBA?
1) מייקל ג'ורדן
2) ג'רי ווסט
3) קארים עבדול ג'באר
4) יוסי אייזן
מי מכונה מלכת הספורט?
1) אסתר רוט שחמורוב
2) סרנה וויליאמס
3) האתלטיקה הקלה
4) מירי רגב
מאת הכתבים הצעירים: נעמה אייזן, אביגיל כץ דגאי ועומר יגודה
שלום לילדי עין שמר! השבוע הבאנו לכם כמה פעילויות שתוכלו
לעשות בבית כשיורד גשם. מקווים שתיהנו, מאתנו עורכי "משמר לילדים".
מתכון לשוקו חם
שלבי הכנה:
1. בסיר קטן על אש נמוכה תחממו
ביחד מים, סוכר וקקאו.
2. אחרי שהמים הסוכר והקקאו התערבבו ונעשו
אחידים, הוסיפו בזהירות את החלב.
3. כשהשוקו
מעורבב היטב,
אפשר להוסיף עוד סוכר אם יש צורך.
ה ד ש א ה ג ד ו ל ד
כ ו ל ב ו צ ח ע א א
י א ו ל מ ס פ ו ר ט
ר ח ד ר א ו כ ל א ט
ב מ ר כ ז י מ ה ו י
ג נ י מ ש נ ל מ ד ת
ס ב ת ז ה ו ע מ ת פ
מ ו ע ד ו נ ל ח ב ר
חידה שבועית:
מה עולה כשהגשם יורד?
הנחות
היום קניתי ב"סופר אלונית" רק שקית חלב, ואז
הקופאית אמרה לי שאין הנחה על דברי חלב... קצת הופתעתי, כי הרי כשהחליטו על הנחה
של 10 אחוז פרסמו את זה בגדול, אבל כעת כשהורידו את ההנחה על מוצרים מסוימים אף
אחד לא הודיע לנו. מבקשת שהנהלת הסופר תודיע על אילו מוצרים אין לנו יותר הנחות.
שלומית מילמן
תשובת הנהלת "סופר אלונית":
מוצרים כמו סיגריות ומוצרים שמחירם מפוקח: לחם, מלח מאכל,
חלב שתייה, תוצרת גבינה ניגרת (שמנת, אשל, גיל), חמאה, גבינות קשות וביצי מאכל
באריזה של 12 - לא זכאים להנחה.
בריאות לאזרחים ותיקים
לאחרונה פורסם על יוזמה של שרי האוצר והבריאות, לעזרה
לאזרחים ותיקים בנושאי הבריאות. העזרה היא בתשלומי בריאות וסיעוד למגזר זה. אחד
הסעיפים החשובים הוא טיפול שיניים חינם לאזרחים מעל גיל 75. לפי הפרסומים התוכנית
מתוקצבת בכ-מיליארד שקל. מכיוון שחברי הקיבוץ הם גם אזרחי המדינה,
חשוב שנדע את זכויותינו בנושא.
עידו ספקטור
עידו שלום.
מדובר בהצעה שלא הבשילה לידי החלטות. בכל מקרה לכל מה שזכאים
אזרחים במדינה - גם אנחנו זכאים. במידה והיוזמה תופעל, החברים בני ה - 75 ומעלה,
יחליטו אם להשתמש בשירות החינמי או לא. כשהעניין יהיה אקטואלי, נלמד את הנושא
ונעדכן את החברים.
רק בריאות, אוריין גנדלמן
לחברים שלום
אנו מתחילים להתקדם בנושא שיוך הדירות.
שלב מקדים הוא אישור האיזונים בנושא דיור ושיכון לחברים.
להזכירכם מדובר על נושא השוואת פערי הדיור, שהתחשיבים לגביו
נסגרו כבר לפני מספר שנים. חשוב להבין שסגירת נושא זה אינה מחייבת שיוך דירות
ולמעשה אנו סוגרים נושא זה כהכנה להמשך הטיפול בשיוך.
אז מה החברים מקבלים אליהם?
תיק הכולל:
א. תחשיבי הוותק לכל חבר.
ב. שמאות דירת החבר כפי שנסגרה בסוף שנת 2013.
ג. דף מרכז של זכאויות המשפחה להשוואת פערי דיור. על הדף המרכז צריכים החברים
לחתום ב- 2 עותקים ולהחזירם למשרדים. בהמשך הקיבוץ יחתום על דפים אלו ועותק אחד
יוחזר לחברים.
בנוסף מצורף תסריט תחום בית הקבע של המשפחה כתזכורת.
בשם צוות שיוך, משה רונן.
שלום חברים.
סקר שביעות הרצון הסתיים. 159 חברים, תושבים וצעירים ענו על
הסקר, גם דרך האתר וגם במילוי טפסים באופן ידני.
בשבוע הקרוב נסכם ונעבד את תוצאות הסקר, ולאחר מכן נשב עם כל
אחד מהמנהלים שהשתתפו בו ונציג בפניהם את התוצאות.
בהמשך יפורסמו התוצאות גם לחברים, יחד עם דרכי השיפור
המתוכננות.
מודים לכם על שלקחתם חלק בתהליך חשוב זה.
בברכה, שרית אלימלך ואוריין גנדלמן
לחברים שלום.
כידוע החלטנו לעבור להצבעה אלקטרונית. על מנת להכיר את
המערכת נבצע הצבעת דמה בשני סעיפים:
1.הצבעת סקר (תשובה של כן/לא)
2.בחירת שם לשכונה החדשה (מול הרפת)
כאן אתם נכנסים לתמונה. אני מבקשת להציע שמות לשכונה ו/או
לשאלת סקר.
את השמות המוצעים או את שאלת הסקר, ניתן לשלוח אלי במייל או
לשים פתק בתא (של ההנהלה) עד יום רביעי 6.12.17.
ההצבעה תחל ביום חמישי 7.12.17 משעה 11:00, עד יום ראשון
10.12.17 ב- 9:00.
חברים שרוצים ללמוד כיצד מצביעים מהניידים/מחשבים, מוזמנים
להגיע למשרדי המשק להדרכה, ביום חמישי 7.12.17 בין השעות 16:00-18:00.
להלן דף הסבר (מומלץ לתלוש ולשמור על המקרר). חברים שאין
ברשותם טלפון נייד (או זוג שיש ברשותם רק נייד אחד), מוזמנים לפנות לנגה שורר
ויפעת אפל.
תודה, אוריין גנדלמן
נזכור – דצמבר
דוד ליפסקי 12.1926
זלמן גולדברג 12.1930
לוי שוסטק 12.1933
אללי הררי 1.12.1984
יוסף גנדלסמן 2.12.1999
מרים בן מיור 3.12.2014
דוד צחור 5.12.1975
יצחק בן אברהם 7.12.1974
יהודית בלוך 7.12.1999
משה מור 8.12.1984
לנה גרוסברג 12.12.2001
רחל מאסטרו 12.12.2014
נחמיה דגאי 13.12.1990
חיים גנדלמן 15.12.2006
דב אנגל 19.12.2016
חיה אשכולי 20.12.1988
אבא שטיין 20.12.2008
גצל ארליכמן 25.12.1955
שמואל זמיר 28.12.1981
לוי אדיב 28.12.1997
דדי מאסטרו 30.12.1997
אליהו כפיר 30.12.2005
בחירות ממוחשבות - מערכת סכהקול לקיבוץ עין שמר
השלבים הבאים מתארים את הליך ההצבעה באמצעות מערכת הקלפי
הממוחשבת "סכהקול". לאחר שתקראו את ההוראות, יש לעבור באינטרנט לכתובת
הבאה:
https://es.kalfi.co.il
שלב א':
כשתיכנסו לכתובת הנ"ל, ייפתח דף LOGIN, בו יש להקליד:
שם משתמש = מס' תעודת זהות ב - 9 ספרות.
סיסמה = מס' תעודת זהות ב - 9 ספרות.
שלב ב':
לאחר שתבצעו את שלב א', יישלח למכשיר הסלולרי שלכם, מסרון
ובו קוד אבטחה סודי וייחודי. יש ללחוץ על הקישור בתוך המסרון, או להקליד את הקוד
שישלח בשדה המתאים בדפדפן. הקוד תקף לשתי דקות, לכן חשוב להקלידו מיד ולהשלים את
ההצבעה.
במידה ולא קיבלתם SMS עם
קוד אבטחה למכשיר הסלולרי שלכם, אנא פנו לוועדת הקלפי או למזכירות.
שלב ג':
הצבעה - יש ללחוץ על התשובה הנבחרת לכל שאלה, ולסיום ללחוץ
על לחצן: "לשלב הבא".
שלב ד':
בשלב זה מוצגת לכם בחירתכם, ועליכם לאשר אותה או לחזור
לשאלון לתיקון/שינוי.
שלב ה':
הצבעתכם נקלטה. בכל פניה ובעיה בכניסה לאתר יש להתקשר
למזכירות.