חפש בעלונים קודמים

עלון 8 (2018) (6117) ח' אדר תשע"ח

עלון 8 (2018) (6117) ח' אדר תשע"ח 23.2.2018


לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר  //  חיים נחמן ביאליק תרס"ב


לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

גשם גשם בוא
בשבת 17.2.18 ירדו 52 מ"מ,
ביום רביעי 21.2.18 ירדו 17 מ"מ,
סה"כ מתחילת העונה – 597 מ"מ.

  
מאמר מערכת

"בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם" (מתוך השיר של ביאליק בשער העלון), הוא משפט שמהדהד בראשי הרבה, ובוודאי גם בראשם של רבים העוסקים בכתיבה. לכתיבה יש מחיר, אפילו בימינו כשהיא כל כך זמינה ופשוטה ומהירה ונפוצה. ה"אש" הזו שבוערת באדם לומר את האמת שלו, גובה מחיר. מחיר של חשיפה, של להרגיז אנשים, של אי הבנות, לפעמים אפילו של תביעות וקנסות כבדים... אבל היא חזקה יותר. ירמיהו הנביא היטיב כל כך לתאר זאת: "כִּי-מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק, חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא: כִּי-הָיָה דְבַר-ה' לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל-הַיּוֹם. וְאָמַרְתִּי לֹא-אֶזְכְּרֶנּוּ, וְלֹא-אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי; וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל" (ירמיה כ' 8-9).

275 מילים על פייסבוק (למי שלא מכיר)
פייסבוק הוא אתר אינטרנט, שחברים בו מעל 2 מיליארד בני אדם. בישראל יש כ-5 מיליון משתמשים. האתר הוקם בשנת 2004 ע"י סטודנטים באוניברסיטת הרווארד, למטרות חברתיות של הכרות עם בנות.
כל אדם שרוצה, יכול להיכנס לפייסבוק ולפתוח לעצמו חשבון (זה נקרא "חשבון" אבל זה לא עולה כסף) – כלומר פרופיל (דף) שלו בפייסבוק. בדף הזה אפשר לכתוב טקסטים, להעלות תמונות, לצרף סירטונים וכו'. כל פרסום כזה שמעלה בעל הדף, נקרא: "פוסט" או "סטטוס". השימוש ברשת פייסבוק הוא חינם, כשרווחי החברה נצברים ממכירת פרסומות המותאמות לפרופיל המשתמש.
"חבר" הוא מי שאישר ואושר ככזה, בעצמו ועל ידי בעל הדף (בהתאמה). בממוצע יש לכל משתמש בפייסבוק כ-155 חברים. בעל הדף יכול להגדיר מי יוכל לראות את הדברים שהוא מעלה בפרופיל שלו – כולם, או רק מי שחבר שלו, או רק אנשים מסוימים... ניתן גם ליצור קבוצות חברים, המגבילות את הצפייה אך ורק למשתמשים מאותה הקבוצה.
כאשר המשתמש מעדכן את הדף שלו, מופיע הסטטוס החדש על גבי הקיר האישי (wall) שלו ובעדכונים השוטפים של חבריו. משתמשי פייסבוק נחשפים לסטטוסים השונים של חבריהם, ויכולים להשיב ולהביע את דעתם בדרכים שונות: כתיבת תגובה, סימון לייק או רגש אחר, או שיתוף עם חברים נוספים.
בשנים האחרונות, ככל שנכנסו יותר אנשים מבוגרים לפייסבוק, בני הנוער עזבו אותו, ועברו לרשתות חברתיות אחרות שבהן ההורים שלהם פחות יכולים לראות אותם.


הרבה התרחשות יש בפייסבוק, ושותפים לה חברים רבים בעין-שמר. רבים מעלים תמונות מבילויים משפחתיים או מסתפקים בלעקוב בדממה אחרי אלו שכותבים; ויש גם אחדים שמשתפים בפייסבוק מחשבות ועמדות מורכבות יותר. בחרתי להביא בעלון את אלו האחרונים, אלו ש"בחלבם ובדמם את הבעירה משלמים", ובלית ברירה, כמי שבעצמי מרבה מאוד להתבטא בפייסבוק, צרפתי גם את עצמי לנבחרת. אז הכירו בבקשה, את חיים חננאל, אורנה אלון, טובית שפירא, סיגל דקל... כפי שלא ידעתם שאתם לא מכירים.

  

חיים חננאל

שמך בפייסבוק – Haim Hananel

מתי ומדוע הצטרפת לפייסבוק? בערך לפני 9 שנים.

כמה חברים יש לך בפייסבוק? 4,000

מי החבר שאתה מגיב לו הכי הרבה ולמה?
אורי הייטנר, קיבוצניק ימני מאורטל. הוא כותב כ-15 פוסטים ביום, מתנשא, חושב שהוא יודע הכל. וגם בתיה גלעדי מטבעון. בחורה מעצבנת שאוהבת להיכנס בקיבוצים. היא גם שנונה ונחמדה, כיף להוציא אותה מהכלים.


מה סדר הגודל של כמות הפוסטים שאתה מפרסם ביום? בשבוע?
בין 7 ל- 12 בשבוע.

נסה להסביר מה המניע שלך להעלות פוסטים בפייסבוק? מאיזה צורך זה בא ומה זה נותן לך?
אני פשוט נהנה לכתוב, אבל כל פסיכולוג יעלה על זה שאני אוהב תשומת לב.

מה תרצה לומר לאנשים שהם לא בפייסבוק?
שפייסבוק זה כיף. הדבר הכי חשוב, שלא נשאל כאן, זה הקשר שאני שומר עם המשפחה. יש לי כל מיני בנות דודות שלא שמרתי איתן על קשר, והפייסבוק עורר את הקשר מחדש. כל מיני חברים מבית הספר היסודי והתיכון, מהאוניברסיטה ועוד. אני חייב גם תשובה כוללת לכל מי שפוגש אותי בשבילים ואומר לי: "כל היום אתה בפייסבוק". אז זהו שלא. בבית, כשיש פרסומות, אני נכנס ומגיב לאנשים, או כשבא לי פתאום לכתוב משהו. כשאני עורך סרטים, ובא לי לקחת הפוגה, גם אז אני מתפתה להציץ בפייסבוק.

צרף בבקשה שני פוסטים מעניינים במיוחד (אפשר פוסט מילולי ופוסט תמונה) והסבר מדוע בחרת דווקא בהם.
הבחירה דווקא אקראית.
בעקבות פרשת הנאום העוטף ומלא האהבה של ביבי, המקבל את בנו האהוב:
"תגיד!!! (צורח) מה עשית לי? עוד פעם אתה עושה לי בושות??? אתה והאמא הפסיכית שלך! אתם לא יכולים לתת לי רגע שקט? רגע?!!! עכשיו אני צריך שיכתבו לי נאום על איך אני מחנך לערכים וזה??? זאתי עם המתנות ואתה עם החשפניות? די כבר!!! (מטיח בקבוק שמפניה שמתנפץ על הקיר) תנו להיות קצת ראש ממשלה!!! קצאאאאאאאת!!! (בוכה בקול)".

הפוסט השני זו תמונה שלי ושל אמא שלי ביחד, ששברה את כל שיאי הלייקים שקיבלתי...:

אני רוצה גם להוסיף חוויה אישית מרתקת:
לפני 4 שנים בערך, רציתי למצוא חברים מצפת, העיר שבה גדלתי. לחצתי על כפתור שנקרא "צור קבוצה", הזמנתי 9 חברים והלכתי לישון. למחרת קמתי והופתעתי לגלות שהקבוצה הגיעה ל- 150 איש. כל יום נוספו מאות, ותוך שלושה חודשים הקבוצה צמחה ל-...5,000 איש. ארגנתי מפגש בצפת, הגיעו 270 אנשים, כתבו עלי בעיתונות המקומית, ראש העיר לחץ לי את היד, ולפרק זמן הייתי גיבור תרבות מקומי בעיר צפת. אלא שהשנה הייתה שנת בחירות, והצפתיים עשו שימוש בפלטפורמה המצליחה כדי לנגח את ראש העיר. לאחר שהרביתי ל'התקוטט' עם הצפתיים, שסירבו להכיר בבעלות שלי על הקבוצה ולהעיף כל מיני מקללים ומחרפים, נטשתי את ניהול הקבוצה. כיום, היא מונה מעל 7,000 איש ומי שמנהל אותה הוא איש מוזר, אותו העפתי עקב השמצות בלתי פוסקות נגד ראש העיר... לקבוצה יש אופי מקומי בעיקר, ולנוסטלגיה שלשמה היא הוקמה אין הרבה מקום...


אורנה אלון

שמך בפייסבוק – אורנה אלון

מתי ומדוע הצטרפת לפייסבוק?
הצטרפתי לפייסבוק לפני שנתיים כשטסתי למילאנו איטליה, לרגל לידת נכדתי עמליה.
תמר ויהל שכנעו אותי להיכנס לפייסבוק, ואני שממש לא הייתי בקטע של מחשבים ושאר אביזרי תקשורת, החלטתי בהחלטה של רגע, לקפוץ למים הקרים ולבדוק האם בגילי אהיה מסוגלת להתחיל משהו חדש וזר כל כך.

כמה חברים יש לך בפייסבוק? 91



נסי להסביר מה המניע שלך להעלות פוסטים בפייסבוק? מאיזה צורך זה בא ומה זה נותן לך?
מרגע שנכנסתי לפייסבוק, התאהבתי מיד. הסתובבתי לבד ברחבי העיר (מילאנו) וצילמתי פרחים ועצים ובתים מקסימים, והעליתי לפייסבוק עם חוויות ומחשבות. מיד התחילו להגיע המון בקשות חברות והמון לייקים, ואני הרגשתי כמו גיבורת ישראל ופשוט התמכרתי.
המחשב של פייסבוק הבין שנפלה לידיו מישהי שאפשר לעבוד עליה, וכנראה שהיא גם מתכננת לעבור לגור בעיר הזו, ומיד התחיל להפגיז אותי בפרסומות באיטלקית.
אחר כך כשטסנו לפריז, וכתבתי פוסט עם השם "התיקון שלנו", שכלל תמונות מהחתונה שלנו ועוד תמונות מלפני המון שנים, הוצפתי בהמון בקשות חברות ולייקים, וגם בהמון פרסומות ותמונות של פריז – מגדל אייפל ושאר מקומות שכדאי לבקר בהם בעיר. הבנתי שהמחשב עוקב אחרי, וצריך להתחיל להיזהר כי "האח הגדול יודע עלי הכל".
השיא היה לפני מספר חודשים, כאשר הייתי בביקור בירושלים, והעליתי תמונה מקסימה של שקיעה בעין-כרם מחלון ביתו של אחי. תוך חצי שעה קיבלתי שני פוסטים על מסעדות הנמצאות בקרבת מקום, ואז "נפל לי האסימון" והבנתי שאין דבר שאני עושה וחושבת, שהם בפייסבוק לא יודעים עלי. החלטתי להוריד פרופיל, להפוך פסיבית, ורק לקרוא את מה שכותבים חבריי.

מה תרצי לומר לאנשים שהם לא בפייסבוק?
אינני מצטערת שהצטרפתי, ואני מציעה לכל בני גילי להתנסות ולהחליט מה מתאים להם לשתף ומה לא. יש בערוץ הזה המון דברים מעניינים בכל תחומי חיינו: פוליטיקה, טבע, מוזיקה ומה לא?!


צרפי בבקשה שני פוסטים מעניינים במיוחד (אפשר פוסט מילולי ופוסט תמונה) והסבירי מדוע בחרת דווקא בהם.
3.9.2017
"שלום, אני נוסעת, אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה"...
פעם חמישית, טיסה לילית, אני ואישי יוצאים למסע פרידה מאיטליה. במדינה המקסימה הזו, אשר קיבלה בזרועות פתוחות את בתי תמר, יהל בעלה ובה גם נולדה נכדתי עמליה, אנו יוצאים למסע פרידה - ניפרד מהנופים הנפלאים, הפיצות המשובחות, הגלידה שאין כמותה, וכמובן גם מהאנשים החמים, החייכנים ומסבירי הפנים, שתמיד כיף לפוגשם כל פעם מחדש. אין ספק

שמהולים כאן יחדיו שמחה וקצת עצב, על שלוש שנים מלאות געגועים, בהן היינו על קו ת"א-מילנו אחת לכמה זמן; אך הציפייה לשובם ארצה של שלושת אהוביי, ממלאה אותנו אושר ותקווה גדולים לימים שעוד יבואו.
חברים יקרים, אנא שמרו על מורל-גבוה, והימים הקרירים יותר כבר נראים באופק... 🇮🇹 🌸
שלכם באהבה,
אורנה.

14.8.17
עמליה המתוקה, בת-דודתו של עידודו, באה במיוחד ממילאנו הרחוקה לחופשת-מולדת, ע״מ להנעים לשובבנו הקטן בנוכחותה את ימי יולי-אוגוסט הלוהטים של ארצנו;
הוא מצידו, דאג להפגין בפניה בדרכו הקיבוצניקית-פולנית-מרוקאית ייחודית, עד כמה היא נגעה בו ובנפשו הזאטוטית בביקורה זה... 🤣 😍 👶🏻 🐣 🍭 💞 🚼 ♥️ 🇮🇹



טובית שפירא

שמך בפייסבוק –Tovit Shapira   (טובית סגל שפירא)

מתי ומדוע הצטרפת לפייסבוק?
הצטרפתי בשנת 2010, מתוך סקרנות. כולם דיברו/התעסקו בזה. בנוסף זו היתה עבורי פלטפורמה נוספת לפרסום המוזיאון.

כמה חברים יש לך בפייסבוק? 2,171, נכון לרגע זה.

מי החבר שאת מגיבה לו הכי הרבה ולמה?
אני מגיבה למגוון רחב של פוסטים, הרבה לייקים לחברים, לצילומים יפים, לדעות ואמירות שאני מסכימה איתן, לפוסטים בהם נשאלות שאלות, מבוקשות המלצות, אם יש לי תובנות בנושא.

מה סדר הגודל של כמות הפוסטים שאת מפרסמת ביום? בשבוע?
משתנה, אני מעלה פוסטים כשיש דברים מעניינים להראות או לספר עליהם, או שאלות ועצות שאני מחפשת עליהן תשובה. בפן השיווקי זה להישאר בתודעה של הצרכנים (במקרה של המוזיאון - סוכני טיולים), אפילו בדברים שאינם קשורים למוזיאון.

נסי להסביר מה המניע שלך להעלות פוסטים בפייסבוק? מאיזה צורך זה בא ומה זה נותן לך?
אני חושבת שעם השנים זה נעשה הרגל, לספר ולתעד הכל בפייסבוק (זה גם קצת להשוויץ), לדלות מידע ולקבל עצות. לספר ולתעד זה כנראה צורך קיומי של האדם, ולשאול שאלות ולבקש עצות בא במחשבה שאקבל תשובות והמלצות כנות, על סמך הכרות וניסיון אישי, שאינן מוטות פרסום וכו', ויעזרו לי.



מה תרצי לומר לאנשים שהם לא בפייסבוק?
בהחלט לא מתאים לכולם, ואם לא מתאים ניתן לשרוד גם בלי. אלה שזה מתאים להם נחלקים לשני סוגים: כאלה שמתעדים כל פיפס בחייהם, וכאלה שמספרים רק על דברים מעניינים. בעיניי זו פלטפורמה נהדרת לשמירה על קשר עם חברים קצת יותר רחוקים, ומקור להמלצות טובות בנושאים שונים. זה מקור למידע כמעט על כל דבר שחושבים עליו. יש המון קבוצות בנושאים שונים ומשונים, שניתן להיעזר בהן (צילום, בישול, טיולים בארץ ובעולם, גננות, בריאות, חיפוש עבודה, בקיצור הכל). הפייסבוק חושף אותנו גם ל"צרות" של אחרים, ומאפשר במקרים רבים לעזור בדרכים שונות: כסף, מצרכים, עזרה באופן ישיר ובידיעה ברורה שהעזרה הגיעה ליעדה (ללא גזירת קופון של עמותה / מתווך). כמו כן חושף אותך הפייסבוק להרבה מאוד בעלי מקצוע / יזמויות / אומנים הפועלים מהבית, שללא הפייסבוק הסבירות שהיינו נחשפים אליהם הייתה קטנה מאוד.

צרפי בבקשה שני פוסטים מעניינים במיוחד (אפשר פוסט מילולי ופוסט תמונה) והסבירי מדוע בחרת דווקא בהם.
אני לא יכולה להצביע על שני פוסטים מיוחדים שכתבתי והעליתי, אני יודעת שיש תגובות רבות ועוקבים רבים אחרי פוסטים שאני מעלה בנושאי טיולים ותערוכות.
אוכל רק להוסיף ולספר שבזמן חיפוש העבודה נעזרתי רבות בפייסבוק. מידע על המכרז לתפקיד שאני עושה היום, מצאתי באחד מדפי הדרושים בפייסבוק.

סיגל דקל


שמך בפייסבוק –  Sigal Morag

מתי ומדוע הצטרפת לפייסבוק?
הפוסט הראשון שלי הוא מתאריך 10.4.2010, לפני קרוב לשמונה שנים. חניכה מקסימה שלי שהייתה תמיד מצילה אותי מעצמי בענייני המחשב, צרפה אותי למרות התנגדותי. אני חושבת שהיא חשבה שיהיה משעשע לראות אותי מסתבכת גם עם זה. אני התנגדתי כי פחדתי שאתמכר, ולכן באותו זמן גם התעקשתי להישאר עם טלפון מדגם ישן ללא אינטרנט.

כמה חברים יש לך בפייסבוק?
416. וזה כולל הרבה צעירים מעין-שמר שביקשתי מהם חברות, כי אני לא יודעת לצרף חברים לקבוצה של "ח"צ עין שמר" בלי שהם יהיו חברים שלי. לעומת זאת אני לא מאשרת בקשות חברות של תלמידים שלי ושל אנשים שאני לא מכירה. אני לא "גרידית" בחברים.

מי החבר שאת מגיבה לו הכי הרבה ולמה?
ללא ספק הדף הנפלא "אוהבים את הגברת שרה נתניהו", כי האישה הזאת כל כך לא תאמן בעיניי, שאני לא יכולה להישאר אדישה אליה.
בעבר אהבתי גם את הדף "יהוה" והדף "טבעונים שמדכאים אותי", שהצחיקו אותי מאוד.

מה סדר הגודל של כמות הפוסטים שאת מפרסמת ביום? בשבוע?
זה מאוד משתנה בהתאם למצב הרוח שלי ועומס העבודה. החל מפעם בשבוע ועד 8 ביום ויותר.

נסי להסביר מה המניע שלך להעלות פוסטים בפייסבוק? מאיזה צורך זה בא ומה זה נותן לך?
אני חושבת שהמניע העיקרי שלי הוא עצבים. במקום להתקשר למישהו ולצרוח: "פ ס י כ ו ל ו ג י ת , B A  M  A  , פ ס י כ ו ל ו ג י ת..." אני כותבת 2-3 פוסטים ונרגעת.
רוב האנשים כותבים בפייסבוק דברים מתוקים ויפים ומעלים תמונות שמחות ומאושרות. הפוסטים האלה מעוררים בי דחף לחשוף את הצביעות ולהציג את האמת לאיזון. למשל אנשים שמעלים תמונה של ארוחת הבוקר הבריאה שלהם, הכוללת שייק ירוק של כל מיני עשבים מרים שלא נועדו למאכל אדם, בתוספת הכיתוב: "זו ארוחת הבוקר הנפלאה שלי, שאני אוכל כל בוקר ונהיה מאושר".

מה תרצי לומר לאנשים שהם לא בפייסבוק?
שלא חייבים. הנזקים שגורמים המסכים לאנושות הם נוראים, ומוטב לצמצם. תקראו ספר, שבו על הדשא או הפגשו עם חברים. הרבה יותר בריא. אני רואה בבית ספר מה המסכים גורמים לבני הנוער, ואני חושבת שהאנושות בדרך לאבדון מהדבר הזה.

צרפי בבקשה שני פוסטים מעניינים במיוחד (אפשר פוסט מילולי ופוסט תמונה) והסבירי מדוע בחרת דווקא בהם.
פוסט מלפני זמן לא רב, שכרגיל אצלי לא קיבל הרבה לייקים (פחות מ-20), אבל מישהו שבדרך כלל לא עושה לי לייקים, כתב לי בתגובה עליו, שזה אחד הפוסטים החזקים שלי השנה ומאוד הוחמאתי:
"בספר שמואל א' פרק ג', מובאת נבואה קשה ביותר על עלי הכהן הגדול ומשפחתו. אלוהים מקדים ומזהיר שמי שישמע את הנבואה הזו, תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו: עלי ובניו ימותו ביום אחד וכל שושלתו תיכרת לעולמי עד ללא תקווה לכפרה. העונש הקשה הזה מובא על עלי מסיבה אחת ויחידה, והיא נאמרת

באותו פרק במפורש: על אשר ידע שבניו חוטאים ולא הזהיר ועצר בעדם, אלא יותר הוטרד מכך שייוודע הדבר בעם.
חינוכו של יאיר נתניהו אינו מטריד אותי, אם כי אשמח שמחנכיו יענשו קשות. יאיר נתניהו הוא תוצר גנרי נפוץ של הורים שרק כסף מעניין אותם, וכאשר הם משיגים הרבה ממנו הם משוכנעים שהם וילדיהם מלכי העולם. יש מלא ילדים כאלו, בעיקר באזור תל-אביב, ששם מצויים ריכוזים מבחילים במיוחד של מה שנהגנו לכנות בחיבה: "משפחת בתחת".
 סיפרתי על עלי ובניו, כי נדמה לי שאיש בתקשורת לא הזכיר אותם, ובמשפחה שכה מתיהרת בבקיאות בניה בתנ"ך, אי אפשר להתחמק מההשוואה.
אגב, גם בני עלי היו אונסים נשים שבאו למקדש בשילה להתפלל לפרי בטן".

פוסט אחר שאני זוכרת לטובה כי הוא מאוד הצחיק אותי, היה פוסט שהעליתי בקיץ לפני שנה כשטיילנו ברוסיה. בזמן טיול אני מעלה פוסטים גם כשלא בא לי, כי זה משמש אותי כמעין יומן מסע – מזכרת מהטיול. כל פעם שעצרנו לנוח העליתי תמונה מהמקום והסבר מושקע, וקיבלתי עליהם לייקים ספורים. באותו זמן חבר טוב שלי בשם אברימי, טייל בנורבגיה, העלה תמונות מנורבגיה עם כיתוב קבוע: "נורבגיה יפה ואני נהנה" וקיבל על זה עשרות לייקים. מרוב קנאה עשיתי מעשה: העליתי תמונה מרוסיה וכתבתי עליה: "נורבגיה יפה ואני נהנית". קיבלתי 47 לייקים. שיא אישי:
Sigal Morag" הוסיפה ‏‏2‏ תמונות חדשות‏ — עם ‏Raz Dekel‏ ב‏‏‏‏קתדרלת איסק הקדוש.‏‏ 25 יולי 2016 · ‏סנקט פטרבורג‏, ‏רוסיה.‏
בתמונה: נורבגיה יפה ואני נהנית -



לוח מודעות

פורים מתקרב...
בני קיבוץ (עבר, הווה וגם שלא גרים פה) - מוזמנים חופשי כמובן!
השנה שחררנו את הגבלת כמות האורחים, אבל הכל דרך התקציב שלכם (70 ₪ לאורח/ת). אין עיסוק במכירה במזומן במסיבה עצמה. אפשר להירשם אצלי (סמס, ווטסאפ, צ'ט, שבילים, מה שבא). אם יגיעו חברים ספונטניים בלי להזמין מראש, אז נקרא לכם להגיע לכניסה לאשר רישום כניסה על חשבונכם. אז עדיף מראש שלא נתזז אתכם...
תזכירו לאורחים שיש הפסקה להופעות (הורסות כמו תמיד) אז שיזרמו.
וגם, כמובן, תזכרו שזו ה-מסיבה של כולנו, אז להזמין חבר'ה טובים בבקשה (זה היה הרגע הכי פולני במאמר הזה).
ושכחתי כמעט, כל מי שיכול להתגייס לעזור בבנייה (ובפירוק) ועוד לא גויס, בבקשה לפנות לנועם וגל גרוסמן.
להתראות באגדות, גלי יגודה.



מאת הכתבים הצעירים: נעמה אייזן, אביגיל כץ דגאי, רני ארבל ועומר יגודה

שלום ילדי עין שמר! השבוע הנושא שבחרנו הוא חידות. לפניכם מספר חידות נחמדות (פתרונות בסוף העלון). בנוסף, השבוע אתם יכולים לזכות בפרס! בסוף הדף השארנו לכם מקום להוסיף חידה משלכם. אנחנו נבחר את החידה הכי מוצלחת, המנצח יזכה בפרס והחידה שלו תופיע בעלון הבא. כל מה שעליכם לעשות, זה לגזור את תחתית העמוד עם החידה שכתבתם, ולשים בתא הדואר של העלון. רק אל תשכחו לרשום שם!

1.         במה מתחילים באדום ועוצרים בירוק?
2.         אפשר לקלוע אותי במטרה, לשים אותי על הראש וגם לראות אותי בשמיים?
3.         כמה פעמים אפשר להחסיר 10 מ- 100?
4.         למי יש נוצות ולא יכול לעוף? תחשבו שוב, זאת לא ציפור.
5.         אם אתם רוצים ״לשבור״ אותי, צריך לנצח אנשים אחרים. מי אני?
6.         לאיזו חיה יש רגליים, אבל היא הולכת על הראש?
7.         כמה עגבניות אפשר לאכול על קיבה ריקה?
8.         שני פילים עומדים ביום חורף מתחת למטרייה קטנה ובכל זאת לא נרטבים. איך זה יכול להיות?
9.         באיזה חודש יש 28 ימים?
10.       מה אצלך תמיד עולה למעלה ולעולם לא יורד למטה?


החידה של - _________________

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

מיזם ארצי לרגל שנת ה- 70 למדינה
"הלב זוכר"


מיזם "הלב זוכר", הוא מיזם אמנותי ארצי לזכר חללי צה"ל. במסגרת המיזם גם אנחנו לקחנו חלק ועיצבנו כ- 140 לבבות קרמיקה אדומים, מתוך 23,545 לבבות אשר יונחו לקראת יום הזיכרון התשע"ח, בשביל ארוך ומתפתל מחוץ ולתוך מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, בתל אביב.
להכנת הלבבות הגיעו הורים וילדיהם, חברי קיבוץ ובני הנעורים, יצרו והקדישו את הלבבות ליקיריהם. לאחר מכן הלבבות נצבעו בצבע אדום ונשרפו בתנור המיוחד לכך. תודה לתמר יפעת מ"מבואות-עירון" על העזרה בשריפה, ולאורי תומר שקישר ביננו,
לצוותי המרכזים על העזרה בהכנת המיזם, ולכל מי שבא ולקח חלק, יצר ונתן מעצמו.



תגובת שלומית תומר, בעקבות הסקר על הספרייה:

מאז ייסוד הקיבוץ קיימת במקומנו ספריה. המייסדים החלוצים- האידאולוגיים באו ברובם מבתים מסורתיים ומשכילים. האידאל שאיתו באו לבנות את המדינה ולהקים קיבוצים, כלל את המחשבה על טיפוח יהודי "חדש", מושג שכולל כמובן גם השקעה בתרבות על כל מרכיביה.
הספרנים המיתולוגיים של עין-שמר לדורותיה (בין השאר דינה וייצמן, רחל הג'ינג'ית, אברהם לוי ופנינה דגן), עשו שליחותם בדביקות ובמסירות, בהתאם לאותה השקפה ולאהבתם לספר. קיימים עוד למזכרת וכעדות, מספר עותקים וכרטיסי-ספר מלפני שנים רבות. וכמובן, כולם זוכרים את ריבוי הסופרים, המשוררים והאומנים שהיו בין ותיקנו.
במהלך השנים, כדרך הטבע, חלו שינויים בחשיבות שתופס הספר בחיינו, ובעקבות זאת גם בהתנהלות הספרייה.
קיימים שלושה מקורות  לספרי הקריאה אצלנו:
•           אני קונה ספרים חדשים בהתאם לתקציב שלנו.
•           כדי להרחיב את האפשרויות ואת המגוון, אני מביאה מדי שבוע ספרים מהספרייה האזורית, הן ביוזמתי והן לפי בקשות החברים.
•           כמו-כן, אנחנו מתעשרים מספרים שמביאים אלינו חברים.

הספרייה פתוחה 3 פעמים בשבוע בימים הזוגיים: ב' ו-ד' בין 9:00-12:00, וביום שישי בין 9:00-11:00. יום שישי מיועד להצטיידות לקראת שבת, וכן לחברים שלא מתפנים להגיע בימי החול.

אני מודה לחברים על המשוב והתמיכה.
נמשיך לעמוד לרשות המעוניינים בחפץ
לב, מתוך רצון לעידוד והכרת חשיבות
אורח החיים עם ספר קריאה ביד,
על ההעשרה והכיף שבכך.
לדעתי קהילה תרבותית מודרנית,
חשוב שימצא במרחב שלה מוסד כספריה.
הנכם מוזמנים!

תגובת נגה שורר, בעקבות הסקר על משרד הדואר:

חברים יקרים רציתי לומר לכם תודה רבה על הסקר החיובי, תודה על הפרגון.
ברצוני להתייחס למספר נקודות שעלו בסקר:
1). בעבר משרד הדואר היה פתוח עד השעה 13:00, וכיום המשרד פתוח עד השעה 16:00 לנוחיות החברים. מעבר לשעות הפתיחה 8:00-16:00, נא לא להיכנס למשרד, כי זה מפריע לישיבות. חברים שלא מצליחים להגיע לאסוף חבילות בשעות הפתיחה, מוזמנים לפנות אלי ואשמח לעזור.
2). הייתה בקשה להקפיד לנעול את דלתות הארונות, ואני מקבלת ולוקחת לתשומת ליבי.
3). הדואר מחולק לתאים בין השעות 11:30-13:30.







דקה עם... מנו אלון
מנו שלום.
בבית הקברות חסרים מקומות ישיבה, ובמהלך הלוויות יש חברים שמתקשים לעמוד. האם אפשר לסדר מקומות ישיבה נוספים?
כמו כן, יש כלבים מסתובבים המפריעים למהלך הלוויה.

מזה 30 שנה אני עוסק בהבאתם לקבורה של חברי קיבוצנו.  את הנושא הזה לקחתי על עצמי כדי לשחרר את מזכירי הקיבוץ מעיסוק בנושא. תפקידי הוא לקבל את ארונו של הנפטר ולהביאו לקבורה. בנוסף לכך אני אחראי לקשר עם בונה המצבה. במידה ומישהו מעונין להביא כסאות עבור המשתתפים, הוא מוזמן לעשות את זה. בעניין הכלבים - הם באחריות בעליהם.

המדינה זה אנחנו

בעקבות דו"ח "משולחנות ההנהלה" שהתפרסם בעלון האחרון (16.2.18), עליו חתומים מיכה טיסר ואוריין גנדלמן, ששוב עורר שאלות לגבי "הדמוקרטיה החדשה" במקומותינו (האם בדו"ח חבויים איומים מסוגים שונים, הסתה מרומזת, התעלמות מנהלים שהתקיימו כאן לאורך שנים?); ובעקבות פניות של חברים בנושאים שונים (כמו שאלות ותגובות של אדם אלון וליאורה מאסטרו); ובעיקר, בגלל חיבתו של יו"ר ועד ההנהלה מיכה טיסר לביטוי "ההחלטה התקבלה ברוב גדול" - חשוב לקרוא בעיון את הקטעים המצורפים כאן, מתוך ריאיון עם נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק "חוקי אהרן", ב- "7 ימים" 2.2.18.
כדי להקל, בחרתי קטעים שלדעתי נוגעים באופן ישיר למה שקורה היום בק"ק עין שמר, וצריכים לעורר דאגה בלב כל חברה וחבר, ותיקים ונקלטים.

האם לדעתך הדמוקרטיה [...] בסכנה?                                                                             
"סכנה היא ביטוי חריף מדי. עם זאת, יש מגמה, אשר אם תחריף, עלולה להביא לסכנה. אנחנו נמצאים במדרון [...] אם המגמה הנוכחית תימשך או תחריף, היא עלולה להביא לסכנה שבספרות המשפטית קוראים לה 'עריצות הרוב', או כפי שהשופט ויתקון קרא לה פעם: 'הדיקטטורה של הרוב' ..."

ממה בעיקר אתה מוטרד?
 "יש לאחרונה מגמה בהנהגה שלנו, שהכוח גובר על הצורך להבין את הזולת ועל הצורך לחפש הסכמה. התפיסה של ההנהגה היום היא בזכות הכוח ולא בכוח הזכות. זו מנהיגות כוחנית, שיוצרת עימותים בין חלקי האוכלוסייה [...] לא כל מה שהמחוקק יכול לעשות הוא צריך לעשות. הוא צריך להבין שהוא חי בחברה מורכבת ומסובכת, חברת שבטים כמו שנשיא המדינה תיאר. המחוקק צריך להתחשב גם ביחיד, גם במיעוט, גם בזה שלא מסכים איתו. גם אם בידו הכוח להתגבר על המיעוט, לא ראוי שהוא תמיד יתגבר עליו, ובוודאי אם זה נעשה בצורה לא מידתית כמו שרואים היום [...]"

מאיפה לדעתך נובעת תרבות הכוח הזו?
בהפעלת הכוח של ההנהגה אני רואה ביטוי לחוסר ביטחון. ביטוי לחוסר אמונה בכוחה, בכוחן של המילים שלה, של הרעיונות שלה. להנהגה היום אין ביטחון שהיא תשכנע, ולכן במקום לשכנע היא מפעילה כוח. לא עוצמה יש בכוח הזה, אלא חוסר אמון בעצמך

ובדרכך. ההנהגה הפוליטית בישראל לא בוטחת מספיק ביכולתה, אז הולכים על כוח־כוח־כוח".

מה גורם לשתיקה הזו? הפחד? תהליך של השתקה?
"לכל אחד יש את המגבלות שלו. [...] כבר ראינו בעבר שהניסיון של פוליטיקאים לשאת חן בעיני קהלי יעד מצומצמים, בלי להתחשב בצרכים של המדינה, עלול לרסק מערכות שנבנו במשך כל שנות קיום המדינה בתהליך עדין של איזונים ובלמים. הפוליטיקה היומיומית מחליפה את הממלכתיות הלאומית".

מתנגדי בית המשפט העליון וחוגים בציבור, לא מבינים איך יכול להיות שאם הרוב משתמש בכוחו זה לא דמוקרטי.
"בחברה הישראלית ובקרב אנשי שלטון, אין עדיין הבנה מספקת שהדמוקרטיה אינה תפיסה חד־ממדית המסתכמת בשלטון הרוב. ברור שאין דמוקרטיה בלי שלטון הרוב, אך לצד שלטון הרוב, קיימים מספר ערכים שמשטר דמוקרטי חייב לקיים אותם: שלטון החוק, הפרדת רשויות, עצמאות הרשות השופטת, ומעל כולם – זכויות האדם. הזכויות של האני היחיד. זכויות האדם באשר הוא אדם. כשם שאין דמוקרטיה בלי שלטון הרוב, כך גם אין דמוקרטיה בלי שלטונם של ערכים שבמרכזם עומדות זכויות אדם. [...] בין הערך של שלטון הרוב לבין שלטון הערכים וזכויות היחיד, יש תמיד מתח. הם מתנגשים. הפתרון של ההתנגשות הוא לא בוויתור של האחד על השני. זה לא יהיה נכון לבוא ולומר: 'מה שחשוב לנו זה רק זכויות אדם'. [...] אבל מצד שני רובנו מסכימים שדמוקרטיה ללא זכויות אדם זו לא דמוקרטיה, זו עריצות. הדמוקרטיה מבוססת על איזון עדין בין הכלל לפרט, בין האנחנו לבין האני. איזון זה מבוסס על עקרון המידתיות, וכשיש מחלוקת בין הכלל לבין הפרט במקרה קונקרטי, לא הרוב הוא המחליט בתוצאת המחלוקת, ולא הפרט הוא המחליט. בית המשפט הוא המחליט".

(הריאיון המלא זמין לקריאה ברשת)
נירה כהן
                                                                                   


תגובת מיכה טיסר:

אין לי כוונה להתפלמס עם אהרון ברק על התנהלות המדינה, אתייחס לפתיח של נירה.
עברתי על הפרוטוקול לאור הערתה של נירה, ולא מצאתי "איומים". אולי יש איומים שאינני רואה, אך יש לזכור שהפרוטוקול מסכם ישיבה של ועד ההנהלה, שבה חברים רבים מכל שכבות הציבור דנים ומקבלים החלטות על חשבון זמנם הפרטי. למיטב הבנתי ההחלטות מתקבלות בניקיון כפיים, ללא הטיה אישית, ביושר, כאשר הקו המנחה הוא טובת עין-שמר וטובת החברים, ועל בסיס החלטות עבר.
בעניין "הדורסנות של הרוב", הרי שההחלטות מתקבלות על פי הרוב, גם אם הוא מזערי. אם המנהלים וההנהלות לא יבצעו את החלטות הרוב, הם יחטאו לתפקידם. נכון שיש לפעול בהסכמות ככל שניתן, ולקבל החלטות ולבצע בשקיפות ובצורה מסודרת - וזאת אנו משתדלים לעשות. אפשר לבקר, להעיר ולהאיר במידה ולא מבצעים את ההחלטות, אבל לא נראה לי נכון לבקר כאשר כן מבצעים את ההחלטות. לא הוגן להאשים את ההנהלות לא בצדק. עין-שמר התברכה לראייתי, הבנתי וניסיוני, בהנהלות מסורות העושות מלאכתן נאמנה. יהיה נכון לפרגן ולהעריך.











משולחנות ההנהלה

ביום שני 26.2.2018
בשעה 20:30 במועדון לחבר
שיחת קיבוץ מס' 3/18
על הפרק
*קבלה לחברות: אורית ותומר גורן, עֹפרי גבאי ואורָן ארסטר, אפרת ואיתן בן מיור.
*יו"ר קרן מילואים. מועמד: עומר גבע
*תקנון בנייה פרטית (ראו במייל ובחדר תאי הדואר)
*הצגת השקעות קהילה ועסקים 
*אישור הלוואת ביניים מהקיבוץ, למימון המבנה הלוגיסטי

הצבעת קלפי אלקטרונית
מיום שישי 2.3.2018 בשעה 9:00,
עד יום ראשון 4.3.2018 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה בחדר האוכל
ביום שישי 2.3 בין השעות 11:30-12:30
וביום ראשון 4.3 בין השעות 12:00-13:00.
להתראות, מיכה טיסר




נירית לוי ביקשה לסיים את תפקידה כממונה על הטרדות מיניות בקיבוץ. אנו מודים לנירית על הטיפול המסור והרצינות במילוי תפקיד חשוב זה.

דרוש/ה ממונה על הטרדה מינית בקיבוץ

מהות התפקיד: אחריות  על תחום זה בקיבוץ - חברים, תושבים ושכירים של הקיבוץ.
תפקידים עיקריים:
-           העברת מידע לציבור דרך העלון, לוח המודעות ועוד.
-           כתובת ומענה לתלונות בנושאי הטרדה מינית.
-           טיפול בתלונות.
-           מתן ייעוץ והדרכה לקהילה ולעובדים.
-           קשר עם מנהל/ת קהילה ו/או מנהל/ת רווחה ו/או מנהל/ת מש"א (תלוי בפניה).
בחירה: בוועד הנהלה.
*** התפקיד הינו התנדבותי.
בעל/ת התפקיד יי/תשלח לקורס הכשרה בנושא.
המעוניינים מוזמנים לפנות לשרית אלימלך בטלפון:052-3750991
או במייל: sarit@ein-shemer.com, עד תאריך 8.3.18.



  
פורים ילדים     

להורים, לסבים ולסבתות של הגיל הרך וחברת הילדים -
"משנכנס אדר מרבים בשמחה"...
ביום חמישי 1.3.18
נתכנס כולנו לחגוג את חג הפורים כמיטב המסורת שלנו!
משעה 15:30 ההורים מוזמנים להגיע לבתי הילדים, להלביש את הילדים בתחפושות.

בשעה 16:00 התכנסות ברחבה של גן אורן, ויציאה לתהלוכה מוזיקלית אל חדר האוכל, לצפות בהצגה "פורים מסביב לעולם 2018" מבית היוצר של חברת הילדים.

בשעה 16:30 ההצגה מתחילה!
לאחר ההצגה ייפתח הפנינג פורימי חגיגי על הדשאים סביב חדר האוכל.
(גם שולחן הכיבוד ייפתח רק לאחר ההצגה)

בתוכנית:
*מתנפחים
*אזור משחקים לקטנטנים
*משחקים חופשיים בסגנון ספורטיבי - ODT
*תחנת איפור / קעקועי נצנצים
*דוכני פופקורן וצמר גפן
בית קפה פורימי – כמדי שנה נתכבד בעוגות ומאפים תוצרת בית. נשמח למתנדבים/ות להכנת העוגות. את העוגות ניתן להביא לשטח ביום המסיבה. (בבתי הילדים תלויה הרשמה).
כמו כן, נשמח למתנדבים לסידור והכנות בשטח בשעות הבוקר והצהריים באותו היום. עלי וורבוף, עידית יוקר-קמינר וגלי יגודה